רמזי המעשיות · מעשה יב (מהבעל תפלה)
Partial book: see the table of contents for what is missing.
Reading settings
סיפור נורא ונפלא הפלא ופלא כמובן מהמבואר בסוף הסיפור שמדבר מסוד מיתת המלכים ותיקונם וכו' ולפי פשוטו ג"כ מבואר בו בכל ענין וענין מוסר השכל ודרך ישרה, ומספר בכלל כמעט מכל מיני הטעאות וסברות כוזבות של שקר וטעות שנמצאים בעולם ומהבירור והתיקון שלהם:
והנה הבעל תפלה שהיה כל עניניו ומחשבותיו ומעשיו רק בשביל התכלית האמיתי ונצחי והיה עוסק תמיד בתפלות וכו' היה יושב חוץ לישוב, רק שהיה רגיל לכנוס לישוב בשביל לקרב בני אדם לעבודת השי"ת ומי שנתרצה עמו הוליכו תיכף חוץ לישוב כי רוב ישוב העולם כפי מה שהוא עכשיו קודם גמר התיקון הם רחוקים מאד מהתכלית האמת כמאמר כי רוב מעשיהם תוהו וכו' וכל הנהגותיו של הבעל תפלה ואנשיו היה כמעט להיפוך ממנהג ישוב העולם וע"כ היה אצלם תענית וסיגוף גדול תענוג גדול יותר מכל התענוגים שבעולם כמבואר לקמן מזה, סיפור מישוב העולם שרובם נמשכים אחר הבלי העולם ותענוגיו ותאוותיו וע"כ היה מקום הבעל תפלה ואנשיו חוץ לישוב וכמו כן גם עכשיו מי שרוצה לחשוב על תכליתו באמת לבד מה שצריך להרבות בהתבודדות ממש אלא אף גם כשהוא בתוך הישוב ומוכרח להיות מעורב עם הבריות כאלו שהם רחוקים לגמרי מן התכלית אעפ"כ כבר ידוע כי עיקר האדם הוא השכל והמחשבה ע"כ צריך ליזהר גם אז שיהיה עכ"פ במחשבתו חוץ מן הישוב וירחיק מחשבתו ודעתו וכל הנהגותיו מכל בחי' ההנהגות הזרות ומדות זרות ודעות רעות וסברות של שקר הנמצאים ושכיחים הרבה ברוב בני הישוב ואולי שזה נכלל ג"כ במה שמבואר לקמן שע"י הרוח סערה נתבלבל כל העולם ונעשה ממדבר ישוב וכו' כי עכשיו בעוה"ר רוב בני הישוב הם תועים הרבה מדרך האמת והם ממש בבחי' תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו, ולא עוד אלא שאינם מרגישים כלל שהם תועים במדבר, רק אדרבא נדמה להם שזה עיקר הישוב וע"כ היה מוכרח הבעל תפלה עם אנשיו לישב חוץ לישוב וכו' ועל בגדים לא היה מקפיד כלל, כי רוב בני העולם לוהטים מאד אחרי בגדים יקרים ועי"ז הם נתפסים ביותר ברשת הבע"ד כמבואר במ"א על פסוק ותתפשהו בבגדו והבעל תפלה לא הקפיד ע"ז דייקא כלל ואעפ"כ מבואר לקמן שכשהי' מבין הבעל תפלה באחד מאנשיו שהוא צריך לעבודת ה' שיהיה מלובש במלבושי זהב היה מספיק לו אך ממילא מובן כי זה רק ליחידי סגולה אבל רוב בני אדם בוודאי יותר נכון הדרך לפניהם שלא להקפיד על בגדים כלל בפרט כל זמן שלא הגיעו למדריגה גדולה ועשירות רב ואם ירצה השי"ת לטובתם שילכו מלובשים בבגדים יקרים כי מסוגל להם לעבודת ה' אין מעצור לה' להושיע ולהשפיע להם הון רב, אבל הם בעצמם צריכים ליזהר ולקשר לעצמם בדעתם היטב שעל בגדים אין צריכין להקפיד כלל כנ"ל וכן על שאר צרכי האדם כגון אכילה ושתיה ג"כ אין להקפיד כמבואר שם שבמקום זה שהיה יושב שם הבעל תפלה היה שם נהר לפניו ואילנות ופירות והיו אוכלים מן הפירות:
והנה מובן בפנים איך שבני הישוב היו אורבים על הבעל תפלה לתפסו וזה מחמת שנתבלבל העולם ונתעו בדעות משובשות שלהם כ"כ, עד שמי שהוא מקורב אל התכלית האמת ומדבר כנגד סברותיהם המוטעות ועסק לקרב בני אדם לעבודת השי"ת, אורבים עליו ללכדו ולתפסו ע"כ צריך להתנהג בזה בחכמה גדולה כמבואר בפנים התנהגות הבעל תפלה בזה:
והנה מבואר בפנים מיני דרכים והנהגות זרות ודעות רעות שנשתבשו בהם בני העולם אחר בלבול הרוח סערה וביותר מאריך לבאר מענין המדינה שנפלו מאד לתאוות ממון וכו' מלבד מהפנימיות הגדול שיש בכל הסיפורים האלה ושרשי הדברים מאין נמשכו ונשתלשלו כל מיני הטעיות ושיבושים אלו שנשתבש העולם בהם כ"כ, לבד מכל זה המעיין ישפוט בצדק כי אין כל זה סיפור שכבר היה לעולמים רק כך מתנהג העולם גם עכשיו עם כל הפרטים המבוארים שם ויש שהתגברו עליו ביותר הטעיות ושיבושים הנמשכים מכת זו שבחרו להם זאת לתכלית ויש שהתגברו עליהם שיבושים אחרים של כת אחרת ביותר וכן יש בזה שינויים רבים לפי שינוי המקומות והזמנים כי לפעמים גם על אדם אחד בזמן זה מתגבר עליו מדה רעה זה ודעה זרה זו ביותר ובזמן אחר מתגבר עליו מדה אחרת ודעה אחרת ודעה משובשת אחרת, הכלל שע"י כל זה רחוקים העולם מהתכלית האמיתי כ"כ כ"כ עד שארז"ל ראיתי בני עליה והמה מועטים, וע"כ כל המעיין בסיפור זה בעין האמת ובלב נבון ומחשבה ישרה וטהורה ילמוד מכל זה מוסר השכל וצדק איך שיזהר בנפשו מאד שלא להכשל ולהתעות בדרכים התועים האלה רק אדרבא יפשפש במעשיו אולי כבר נתעה ונשתבש באיזה כיעור ח"ו, יזרז עצמו לברוח ולצאת ממנו ולשוב בתשובה שלימה, ולברר לעצמו טעותו ושיבוש דעתו ע"י כל המובן מסיפור הנורא הזה ומשאר דברי רז"ל הק' והנאמנים הנאמרים בצדק ובמשפט אמת וישר:
עוד מובן מסיפור זה כמה צריכין להתחזק לעסוק בעסק זה לדבר עם בני אדם מענין התכלית האמת ולהוציאם מטעותם, ואף אם יש לו עי"ז שונאים ואורבים עליו לתפסו, ואף אם נדמה לו שאינו פועל כלום אצלם בדיבוריו ואינם נשמעים אצלם כלל אעפ"כ הוא יעשה את שלו ויתחזק לעסוק בזה וידבר עמהם עוד הפעם ופעמים הרבה מאד, עד אשר אפילו אם יהיו לו עי"ז יגיעות גדולות ויעבור זמן הרבה שיעסוק עמהם ולא יפעל אצלם בשלימות שום דבר כלל:
רק שעכ"פ יהיה מובן מתוך דבריהם שכבר יש בלבם איזה ספק קצת אולי כנים דבריו שהעיקר הוא לעסוק ולהשתדל בשביל התכלית האמת, אף שבפועל ממש לא יראה מהם עדיין שום דבר הנוטה לזה רק אדרבא מתנהגים כהנהגתם הראשונה, אעפ"כ גם דיבורים אלו שישמע מהם שכבר מסופקים קצת בענין זה, גם זה יהיה חביב ויקר בעיניו מאד כמוצא שלל רב מאחר שהמובן אצלו שכבר התחילו הדברים ליכנס באזניהם קצת ולבלבל אותם ולעשות להם איזה ספק עכ"פ, שלא יהיו חזקים כ"כ בשיבושי דעותיהם, ויבטח בהשי"ת כי סוף כל סוף יגמור עי"ז כל ענין התיקון בשלימות:
ושאר כל עניני הסיפור בפרט מענין הקיבוץ הק' של המלך ואנשיו ואיך שהראה לכל אחד מאנשיו דרך מהיכן לקבל כחו וענין היד שהיתה אצל המלך שהוא הלאנד קארט של כל העולמות ואיך שנתפזרו כולם ע"י הרוח סערה וכו', ואיך שאח"כ נתקבצו כולם ועי"ז נתתקן כל העולם וענין הדרך של הגבור להחרב התלוי' באויר שמשם מקבל כחו ושרק ע"י דרך זה יכולים לתקן ולהוציא מתאוות ממון ע"י המאכלים שמתבשלים בהקעך ע"י הצינורות הנמשכין אליה מן ההר של אש שרובץ עליו הארי ושאר כל פרטי הענינים המבוארים בפנים ואיך שכל הסיפור הזה מרומז בישעי' קאפיטל ל"א וכו' הגם כי אין לנו שום השגה ושום התנוצצות הדעת בכל זה אעפ"כ מובן וגלוי לעין הכל בחוש ממש כי כולם דברים נפלאים ונוראים מאד לא יכילם כל רעיון ומתעורר תשוקה נפלאה לעבודת ה' לכל מעיין בהם מי ראה כזאת מי שמע כאלה:
(לקוטי עצות מהדורא בתרא (יראה ועבודת ה' מ') הכל מוכרחים להודות שכל מי שהוא משתדל ביותר וסמוך יותר אל התכלית הוא ראוי להיות ראש ומלך על הכל כי הכל מודים שהעיקר הוא התכלית אך מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את העולם לגמרי מים ליבשה ומיבשה לים וממדבר לישוב וכו' והמלך והמלכה וכו' וכל אנשיו נתפרדו ונתפזרו וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכתות כתות לענין החקירה מה הוא התכלית קצת מהם אמרו שעיקר התכלית הוא כבוד להיות רודף ביותר ח"ו אחרי הכבוד ולהשיגו והיה להם הוכחות וראיות וסברות ע"ז, וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכעס ואכזריות ואבירות הלב, וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא משגל, וכן כל הכתות אשר נבוכו מאד ונשתבשו בענין התכלית כמבואר כ"ז בפנים, וכל כת מהם בכל מדה או תאוה שבחרו להם להתכלית בוודאי היו משוקעים בה מאד כי מלבד שטבע האדם בעצמו נמשך אחר תאוות ומדות רעות מלבד זה היה הדבר אצלם כמו אמונה שזה הוא התכלית כפי מה שבחרו כל כת מהם לעצמם לפי דעתם הנבוכה, וביותר מכולם נשתבשו ונבוכו מאד הכת שבחרו להם שהממון הוא התכלית עד שעשו להממון לע"ז ואלקות גמור ח"ו והיו מקריבין עצמם לקרבנות להע"ז של ממון ובאמת אע"פ שמכל התאוות רעות קשה מאד להוציא את האדם המשוקע בהם, בפרט כשמושרש בהם כ"כ עד שנעשו אצלו כמו אמונה ותכלית, אך יותר קשה מכולם הוא להוציא ולתקן את אלו הנופלים ומשוקעים ביותר בתאוות ממון, כי משם קשה מאד להוציאם וכמב"פ ובאמת אע"פ שכמעט רוב בני אדם כל אחד מהם כלול מהרע של כל הכתות ודעתו משובשת ומבולבלת מכל מיני שיבושים הנ"ל ופעם מתגרה בו מדה זו ותאוה זאת ביותר ופעם אחר מתגרה בו תאוה ומדה אחרת אעפ"כ גם בכלל בני אדם יש ג"כ חילוקים גדולים בין אדם לחבירו זה לוהט אחרי רדיפת הכבוד ביותר וזה מתגבר בו בטבעו הכעס והרציחה ביותר וכיוצא בכל המדות הנ"ל ואשרי להכת הקדושה שהסכימה דעתם לתכלית האמת באמת, ואמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפלה ולהיות עניו ושפל ברך וכו', (על דרך שאמרו רז"ל תפלת השפל אינה נמאסת, סוטה י"ד) ובחרו להם הבעל תפלה למלך שהוא היה צדיק גדול וקדוש מאד, וע"י הבע"ת והכת שלו הנ"ל ובזכות ריבוי תפלותיהם הק' נתקבצו המלך ואנשיו, וכל הכתות הנ"ל יצאו מהשטות והטעות שלהם וחזרו בתשובה וחזר כל העולם כולו לתכלית תיקונו בשלימות:
(שם ממון פרנסה כ"א) צריכין ליזהר ביותר שלא להיות להוט אחר תאוות ממון כי יש שלהוטים כ"כ אחר הממון ומשוקעים בזה ביותר עד שכל המעלה והחשיבות אצלם רק כפי הממון ומי שאין לו רק ממון מעט ובפרט מי שהוא עני לגמרי אינו כלל בגדר האדם כפי שטות דעתם ונחשב ביניהם רק כמו חיה ועוף וכן מי שיש לו ממון הרבה ביותר הוא בעיניהם כמו למעלה מגדר אדם רק בבחי' כוכב או מזל או מלאך עד שיש להם כ"כ ממון הרבה ביותר עד שנחשבים אצלם כמעט כמו אלקות גמור וע"ז ח"ו, וכ"כ נכנסו הרבה מבני העולם בשטות וטעות הזה של תאוות ממון עד שהעניים וחסרי הממון נפלו בעיני עצמן ובדעתם כ"כ נגד העשירים ובעלי הממון עד שכמעט שמקריבין עצמן לקרבן אליהם מחמת ההתבטלות שיש להם בפני ריבוי הממון שלהם ובאמת לא כן הוא וכמו שאמר הכתוב ומה לעני יודע להלוך נגד החיים כי גם העני בכלל בני אדם יחשב כמו העשיר, וגם העשירים הם רק בני אדם וכמו חציר ימלו ואין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו' ובאמת יש בני אדם שמשוקעים כ"כ בתאוות הממון עד שמי שבא להוכיח להם שתאוות ממון הוא שטות והממון אינו תכלית כלל אז לא די שאין דבריו נשמעין אצלו כלל אף גם שהוא אצלם כמו מי שמדבר נגד האמונה, כי הממון הוא אצלם עיקר התכלית והאמונה ח"ו ובאמת אלו הנופלים לתאוות ממון קשה מאד להוציאם מזה יותר מכל הנופלים לשאר התאוות ר"ל אם לא ע"י הדרך המבואר בפנים:
(שם כב) יש מאכלים כאלו (מסתמא הם רוחניים כמובן) שכשזוכים לאכול ולטעום מאלו המאכלים משליכין תיכף תאוות ממון ומרגישים גודל הסרחון של ממון שהוא מסריח כצואה ממש עד שמתביישין מאד עם הממון, והממון הוא הבושה הגדולה מכל הבושות וכל מי שיש לו יותר ממון הוא מתבייש ביותר, וגם הקטנים במעלה וחסרי הממון מתביישים בעצמם ג"כ על שהיו קטנים כ"כ בעיני עצמם מחמת חיסרון הממון כי עתה נתגלה להם שאדרבא הממון הוא עיקר הבושה, וע"כ העשירים מתביישים עוד ביותר, וטומנים עצמם במחילות עפר מגודל הבושה שמתביישים אחד מחבירו עד שאינם יכולים להרים פניהם כלל מפני הבושה כי מאכלים אלו הנ"ל יש להם סגולה זו שעל ידם ממאסין בממון בתכלית המיאוס ומשליכים אלילי כספם ואלילי זהבם כמו שיהי' לעתיד ב"ב:
(שם צדיק פ') הצדיק האמת העוסק לקרב ב"א לעבודת השי"ת יושב עם אנשיו חוץ לישוב היינו כי כל ישיבתו והנהגותיו הוא בוודאי ההיפוך ממש מדרכי הישוב אשר מעשיהם תהו ורודפים אחר המותרות וטרודים בהבלי הזמן, אבל להצדיק עם אנשיו הם רחוקים מכ"ז לגמרי ומסתפקים במה שיש להם ובפרט על בגדים ומלבושים אינם מקפידים כלל והם כיושבים חוץ לישוב לגמרי ממש בכל דעותיהם והנהגותיהם ועוסקים רק בתפלה ושירות ותשבחות להשי"ת ותשובה ווידוים ותעניתים וכו' ואצל אלו האנשים כל העבודה הגדולה שבעבודת ה' שנדמה לרוב העולם לדבר קשה מאד לקבל על עצמם עבודה כזאת בפרט סיגופים ותעניתים וכיוצא, אבל אצלם כ"ז יקר מכל התענוגים שבעולם כי יש להם תענוג מן הסיגוף הגדול או מתענית וכיוצא יותר מכל התענוגים שבעולם אך אע"פ שהם יושבים חוץ לישוב אעפ"כ נכנסים ג"כ בכ"פ אל הישוב כדי לקרב עוד ב"א לעבודת ה' ומתנהגים בזה בחכמה גדולה כמבואר בפנים:
(שם פז) זה הצדיק הנ"ל יכול להספיק לכאו"א מהמקורבים אליו מה שצריך לו ואם הוא מבין באחד מאנשיו שלפי מוחו הוא צריך לעבודת ה' שיהיה מלובש במלבושים יקרים מאד הוא מספיק לו, וכן לפעמים להיפוך דהיינו שיתקרב אליו איזה עשיר והוא מוציאו מן הישוב כנ"ל ומנהיגו שם בבגדים פחותים והכלל כי הוא יודע צורך הספקת כל אחד ואחד וכך הוא מספיק לו ומנהיג אותו כנ"ל:
(שם תפלה כד) גודל מעלת קדושת התפלה שעולה על הכל כי הלא הבעל תפלה שהיה צדיק גדול וקדוש מאד בכל המדות טובות ובכל מעלת הצדקות ואעפ"כ עיקר שמו נקרא בעל תפלה וחיבר חיבורים הרבה בענין התפלה וסידר לתלמידיו דרך נכון בזה, והוא דייקא זכה לעבור על המקומות של כל אנשי המלך, וכל אנשי המלך בעצמם שכ"א מהם היה חידוש נורא ונפלא כ"א כפי בחינתו ומדתו, אעפ"כ כולם הודו ואמרו שמה שנתקבץ המלך עם אנשיו ונתתקן העולם בשלימות, הכל הוא רק בזכות הבעל תפלה ובזכות ריבוי תפלותיו הקדושות, וכן טהרת כל העולם ותיקונו כל כת וכת כפי בחינתה היתה רק ע"י הבעל תפלה הנ"ל:
(שם תוכחה ז) זה העוסק לקרב ב"א לעבודת ה' אע"פ שבאמת בוודאי העיקר להשתדל שיתקרבו אנשים גדולים אנשי שם דהיינו חכמים עשירים מיוחסים, כי אנשים כאלו יש להם מעלה יתירה וגבוה גם מצד נשמתם וגם כי כשזוכין לקרב אנשים כאלו אזי הקטנים במעלה מתקרבים ממילא כמובן וכמבואר מזה במ"א אך אעפ"כ מחמת שהבע"ד מתגבר ע"ז מאד והעיקר על התקרבות הגדולים, ומזמין ע"ז כמה וכמה מניעות ע"כ גם זה הצדיק האמת המתחיל לעסוק בזה לקרב ב"א לעבודת ה' מוכרח ג"כ בהתחלה ראשונה לעסוק תחלה עם הקטנים במעלה דהיינו עם העניים וכיוצא, ולדבר על לבם לעוררם להשי"ת ולהסביר להם היטב שאין שום תכלית מכל העולם כולו רק לעסוק בעבודת ה' כל ימי חייו וכיוצא בדברים האלה, עד שנכנסין דבריו באזניהם ונתרצין בכל לבבם ובכל נפשם להתחבר עמו ואז הוא לוקח אותם ומוליכם למקומו שהוא חוץ לישוב (וכמבואר לעיל ביאור הענין של חוץ לישוב) ואח"כ כשאלו המקורבים זוכים לקבל דבריו באמת ועוסקים רק בתפלות וכו' ותעניתים וכו' עד שנמצאים גם ביניהם איזה אנשים שהם ראוים ג"כ לקרב ב"א לעבודת ה', אז נותן להם הצדיק רשות לכנוס ג"כ להישוב ולעסוק בענין זה עד שנתרבה ונתגדל הקיבוץ של הצדיק הנ"ל ועושה רושם גדול בעולם:
(שם אות ח) זה הצדיק שהוא בחי' הבע"ת שעוסק לקרב ב"א לעבודת ה', הוא מתנהג בזה בחכמה גדולה ומשנה ומחליף עצמו אצל כל או"א בשינוי אחר כמבואר בפנים וכן כשהוא מבין שלא יפעל כלום הוא מסבב בדיבורים אחרים ומעלים כוונתו הטובה כמב"פ וכל זה כדי שלא יכירו אותו כי זה הוא כי אז אפשר שלא יכנסו דבריו כלל באזני השומע ולא יאבה לדבר עמו ולשמוע דבריו כלל מחמת גודל תוקף התגברות הארס הרע המושרש בלב כמה ב"א עד שעי"ז תיכף כשמתחילין לדבר עמהם ולקרבם אל הטוב, אזי מתעורר הרע ח"ו לעומת זה עד שעי"ז לא די שאינם שומעים לדבריו הנעימים אף גם לפעמים מתעוררים כנגדו בשנאה ומלחמה גדולה וכמובן גם בדברי רז"ל, ובשביל זה מוכרח הצדיק לשנות עצמו ולהעלים כוונתו הטובה כמב"פ):