צוואת הרב מטשערין · מצוה לקים דברי המת · ז
Reading settings
טרם יניחו אותי על גבי קרקע, יקחו את גלמי אנשים כשרים ויהיה ערם ממש, ויכסו את הגלם רק קצת מלפניו טפח, ויחזיקו אותו בגבה האוויר קצת למעלה מגימל טפחים, ואחר כך יניחו אותו מידם, באפן שיפול מעצמו על הקרקע ממש בלי הפסק שום דבר. וככה יאמרו: "אם נתחייב זה הנפש הנפטר סקילה, יהי רצון מלפניו יתברך שיהיה נחשב כאלו נסקל בבית דין הגדול שבירושלים". ויניחו אבן כבד קצת על לבי. ואחר כך יגביהו הגלם עוד הפעם ויניחו אותו שוב על הקרקע ממש, וישימו האבן על לבי ויאמרו (אם נתחייב הנפטר שרפה יחשב זה במקום שרפה). כי מי שנתחייב בשתי מיתות נדון בחמורה. וסקילה חמורה משרפה, דקיימא לן כרבנן נגד רבי שמעון דאמר שרפה חמורה, ואף על פי כן ייקחו איזה נר ויחזיקו השלהבת קצת תחת זרועותי וכן כנגד לבי זכר לשרפה ממש. ועין בצואת כנסת יחזקאל, מבאר שלמעלה הלכה כרבי שמעון דשריפה חמורה, על כן יעשו כהנ"ל. ואחר כך יגביהו אותי שוב כנ"ל ויניחו אותי על הקרקע וישימו האבן על לבי, ויאמרו (אם נתחייב זה הנפטר הרג תהא סקילה זו במקום הרג) כי סקילה חמורה מהרג, ורצוני היה שיקחו סכין חד ויחתכו קצת מעור הצואר זכר להרג, אך חושש אני לאיזה עלילה חס ושלום, על כן על כל פנים יקחו סכין שאינו חד ויעבירו על צוארי זכר להרג. ואחר כך יגביהו את הגלם עוד הפעם כנ"ל, ויניחו אותו ערם על הקרקע ממש כנ"ל וישימו האבן על לבי ויאמרו (אם נתחייב זה הנפטר חנק תהא סקילה זו במקום חנק) כי סקילה חמורה מחנק אליבא דכולי עלמא. ויקחו חבל או איזה חפץ אחר ויקשרו סביב צוארי, וימשכו אותו זה לצד זה וזה לצד זה זכר לחנק. ובקשתי מאד לקים כל הנ"ל בפשיטות. ולבקש רחמים עלי שיהיה באמת נחשב לפני השם יתברך כאלו נתקים בי כל הארבע מיתות בית דין בחיים חיותי בפעל ממש, ויתכפרו כל עונותי כפרה גמורה ויתקנו כל הפגמים שפגמתי בשמות הקדושים. ואם אזכה, בטוח אני ברחמיו הגדולים שבכל פעם שיקימו בי כל הנזכר, אז ארגיש ממש זה הצער שהיה להנהרג בהמיתות הנ"ל, וזה בעצמו יהיה לי לנחת גדול ולשמחת לב ונפש. ואל ילעיגו עלי בזה, מאחר שמצינו בצואת הרב הקדוש רבי נפתלי רבי נפתלי הכהן זצ"ל שצוה לקים בו ככל הנזכר, ומה נאמר ומה נדבר מלאים חטא ועון ופשע כמוני, רק שאני הוספתי קצת על דבריו הקדושים בענין זה. כאשר יראה המעין שם וכאן.
ושמעתי בשם הרב הקדוש וכו' בעל המחבר ספר 'יסוד ושורש העבודה', שצוה גם כן לקים בו אחר פטירתו כמו ענין סקילה ממש, שיפילו אותו ממקום גבוה קצת. והבטיח להם שכאשר יקימו דבריו, יעמד להם לעזרה לאחר פטירתו בעת דחקם, וכן היה ונתקים והיה בזה מעשה נוראה מאד, ועל כן ראוי ונכון לאיש כערכי בודאי לצוות על זה. והלואי שיקימו דברי, בודאי יהיה גם להם לזכות, בפרט כי מצוה לקים דברי המת את אשר צוה בחייו. ואולי יהיה מזה איזה טובה והצלה לנפשי. ואחר כך יגביהו אותי מעט באויר כפי זקיפת קומתי ראשי למעלה ורגלי לארץ כאלו קימו בי מצות תליה, כי כל הנסקלין נתלין. ואחר כך יניחו אותי על הקרקע כדרך כל הארץ. וכן מבאר בצואת הר' נפתלי הכהן זצ"ל. ובכל פעם שיעשו כנ"ל יפרישו לצדקה בעבור תקון נשמתי. ויתפללו עלי התפלה הקצרה של 'אל מלא רחמים' וכו'. ויאמרו בכונת הלב כראוי להרגיש באמת, גדל עצם הרחמנות שיש על נפש הדל הנפטר שאי אפשר לו עוד לעסק בעצמו בתקון נפשו, ומצפה רק שיעסקו אחרים בתקונו ולעורר רחמי השם יתברך עליו ושיתן רחמים בלב הצדיקי אמת החיים והנפטרים שישתדלו בתקון נפשו בשלמות. גם בשעה שישפכו העפר לקבר יכונו לסקל הארון כדי לכפר על עון סקילה. ויאמרו פסוק "והוא רחום" כמה פעמים. ולסוף שלשה פעמים פסוק: "וסר עונך וחטאתך תכופר".