יקרא דשבתא · חלק ב · סי' מה
Reading settings
בענין בני אדם שבת הוא נקודה הפנימיית וממנה יונקים כל הששה ימים שהם בחי' העיגולים סביב הנקודה כמבואר בזוה"ק. והקליפות מוליכין את הרשעים סביב הנקודה בבחי' סביב רשעים יתהלכון ואינם מניחין אותם להתקרב לפנים אל הנקודה הפנימיית. וכל זמן שהם עדיין בתוך העיגולים עדיין יש להם תקוה להתקרב אל הנקודה הפנימיית וכו' והצדיק הוא בחי' שבת בחי' הנקודה הפנימיית שממנו יונקים הכל כמובא כל זה מבפ"נ. ומזה מובן ממילא מעלת ההתקרבות לצדיקים בשבת קודש מאחר ששניהם הן בחי' נקודה הפנימיית ע"כ לפעמים ע"י קדושת שבת זוכה להתקרב אל הצדיק ביותר. ולפעמים על ידי ההתקרבות להצדיק זוכה להתקרב לקדושת שבת ביותר. וזה בחי' ויקהל משה את כל עדת ב"י ואז נצטוו על שבת. כי ע"י שנקהלו כולם אל משה שהוא הנקודה הפנימיית ע"כ הודיע להם אז מקדושת שבת ביותר עד שאפי' מלאכת המשכן אינו דוחה שבת. וזה זכור את יום השבת לקדשו ודרז"ל זכרהו מאחד בשבת. היינו שאפי' מי שאינו זוכה ח"ו להתקרב באמת לבחי' הנקודה הפנימיית עצמה שהוא בחי' קדושת שבת עכ"פ צריך ליזהר מאד שלא לצאת מהעיגולים שהם הששה ימים שהם בחי' העיגולים סביב הנקודה הנ"ל כי כל זמן שהוא עדיין בתוך העיגולים יש לו תקוה להתקרב אל הנקודה הפנימיית שהוא בחי' קדושת שבת וזה בחי' זכריהו מאחד בשבת.
ואולי יש לפרש בזה משארז"ל (שבת סט ע"ב) היה מהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ומקדש יום א' בקידושא ואבדלתא וכו' והובא בש"ע או"ח סי' שד. כי אעפ"י שאינו יודע מתי שבת ואינו יודע להתקרב אל הנקודה הפנימיית ומוכרח לעשות מלאכה כדי פרנסתו אפי' ביום זה שמקדשו משום פיקוח נפש כשארז"ל שם. אעפי"כ מונה ששה ומקדש יום אחד בקידושא ואבדלתא בכדי להיות לו לזכרון קדושת שבת כי ע"י שמונה ששה ומקדש יום אחד הוא נזהר שלא לצאת מן העיגולים לגמרי עכ"פ ועי"ז יוכל לזכות להתקרב אל הנקודה (וצריכין לבאר עוד בזה).
וזה שמובא בזוהר הק' ויקרא ד' קעט לא זזה שכינה מישראל בכל שבתות וימים טובים ואפילו בשבתות דחול וכו' ופירשו המפרשים ז"ל דהיינו ע"ד היה מהלך במדבר מונה ששה ומקדש יום אחד אעפ"י שאפשר שיום זה שהוא מקדשו הוא מימי החול. ולפי עניינינו מבואר קצת ביותר. כי אפי' מי שאינו זוכה להתקרב אל הנקודה הפנימיית בעצמה שהוא עצם קדושת שבת.
אך אעפי"כ גם הוא כרוך אחר קדושת שבת במה שנזהר בנפשו שלא לצאת מן העיגולים עכ"פ כי אולי יש תקוה להתקרב עי"ז להנקודה שזה בחי' זכריהו מאחד בשבת שזה בחי' שבתות דחול. היינו אעפ"י שהשגתו והרגשתו בקדושת שבת הוא מעוטה וקטנה מאד והוא רק בבחי' שבתות דחול היינו בחי' מה שנמשך הארת קדושת שבת על כל ששת ימי החול מחמת שהוא הנקודה הפנימיית שבתוך העיגולים שממנו יונקים כולם שזה בחי' מה שארז"ל א ב ג הם אחר השבת ד ה ו קודם השבת וכמבואר בכתבי' מזה. וזה ג"כ בחי' זכריהו מאחד בשבת כי קדושת שבת נמשך על כל ששת ימי החול. ומי שהרגשתו בשבת בעצמה בהארת קדושת שבת הוא רק בבחי' שבתות דחול ואעפי"כ הוא נזהר בנפשו להחזיק בזה עכ"פ להחיות את נפשו בקדושת שבת איך שהוא ואיך שהוא ואעפ"י שהוא רק בבחי' שבתות דחול בבחי' זכריהו מאחד בשבת כנ"ל עי"ז זוכה ג"כ שלא זזה שכינה ממנו ועי"ז יש לו תקוה להתקרב אל הנקודה עצמה כנ"ל.