יקרא דשבתא · סיפורי מעשיות · מעשה יב - מעשה מהבעל תפלה
Reading settings
שבת הוא בחי' התכלית בחי' תכלית מעשה שמים וארץ והוא מעין עוה"ב שהוא בחי' עולם התיקון. ע"כ עיקר שלימות התיקון של כל הכתות המבוארים בפנים הכל ע"י קדושת שבת קודש. כי כבר מבואר בליקוטי הלכות ובדברינו בקונטרס זמרת הארץ שלכל סברא ודיעה של כל כת וכת היה לה איזה אחיזה ושורש גם בקדושה. וע"כ קדושת שבת כולל כל התיקונים של כל הכתות הנ"ל. הכת שבחרו להם שעיקר התכלית הוא כבוד ונתתקנו אח"כ ע"י המלך הזקן בעצמו שמצאוהו יושב בשדה מוכתר בכתר מלכות זה כלול בקדושת שבת כי קדושת שבת הוא בחי' ענוה ושפלות בחי' שבו איש תחתיו הנאמר בשבת וכמבואר במ"א היפוך מהטעות של כת הנ"ל שהיו רודפין אחר הכבוד. רק אדרבא צריכין למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום שזה בחי' מה שמבואר בשו"ע או"ח סי' רנ שגדולי חכמי ישראל היו טורחין בעצמן להכין שום דבר לצורך שבת כדי לכבדו ומהם ילמד כל אדם ואל יאמר לא אפגום כבודי כי זה הוא כבודו שמבכבד השבת עיי"ש. כי בוודאי הכבוד דקדושה יש לו שורש גדול בקדושה עליונה כי כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו וצריכין ליזהר מאד בכבוד אביו ואמו ורבו וזקן ות"ח וכו' אבל הכל רק בשביל כבוד שמים שזה בחי' ולקדוש ה' מכובד וכבדתו וכו' הנאמר אצל שבת. וזה בחי' מענגיה לעולם כבוד ינחלו בחי' כי מכבדי אכבד וזה בחי' קדושת כתר שאומרין בשבת בחי' המלך שהיה מוכתר בכתר מלכות. וגם בשבת קודש עולין עד הכתר כידוע.
הכת שאמרו שהתכלית הוא רציחה זה נמשך בשרשו ממה שגם בקדושה יש דין ארבע מיתות ב"ד ומצוה לקיים ובערת הרע מקרבך והתיקון לזה הוא ג"כ ע"י קדושת שבת שנקראת שבת מלכתא. שזה בחי' מה שנתתקנה הכת הנ"ל ע"י המלכה שמצאו אותה יושבת בים של דם וכו' כמבפ"נ. כי גם בקדושת שבת נמצא בחי' זו בחי' מחלליה מות יומת ונאמר כל העושה בו מלאכה יומת ואעפי"כ ארז"ל (סנהדרין לה) אין רציחה דוחה שבת היינו שאין ממיתין ארבע מיתות ב"ד בשבת. כי בשבת כל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין וכו' וכל דינין אתכפיין ולא מתערין כלל. ולמדו רז"ל מכמה מקראות שפיקוח נפש דוחה שבת. ועיקר החיים ואריכות ימים נמשך מקדושת שבת בחי' טועמיה חיים זכו.
הכת שאמרו שראוי למלוך מי שיש לו שפע מזונות הרבה וניזון רק מזונות דקים וכו'. עיקר תיקונם הוא ג"כ ע"י קדושת שבת שאז יש שפע מזונות הרבה בחי' שפע כפולה שזה בחי' לחם משנה של שבת שהוא בחי' לחם הפנים כמבואר בזוה"ק (ויחי ד' רמו) שזה עיקר בחי' מזונות דקים. ומבואר בזוה"ק ובכהאריז"ל כי אכילת שבת הוא כולו קודש ואין שום אחיזה בו להחיצונים אלא כולו נבלע באיברים. ומבואר כבר לעיל כי אכילת שבת הוא בחי' מן. וכמבואר גם בספר הקנה שצריכין לשים הלחם בין שתי מפות זכר למן וכמבואר גם בשו"ע או"ח. ואכילת מן הוא בודאי מזון דק ורוחני מאד.
הכת שאמרו שיפת תואר ראויה למלוך מחמת שעי"ז נתרבה ישוב העולם וכו' עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת שהוא בחי' תיקון הברית וביטול תאוה זאת בחי' אל תחמוד יפיה בלבבך וכו' בחי' שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. שזה בחי' קדושת שבת שהוא בחי' אשה כשארז"ל כנ"י יהיה בן זוגך והוא בחי' אשה יראת ה' בחי' ירא שבת. וע"י יראה קדושה נתבטל תאוה זאת וכמבואר בליקוטי הראשון סי' סמך.
וע"כ עיקר זמן קדושת הזווג הוא בשבת קודש. כי אז הזווג הוא בקדושה גדולה וזוכין עי"ז להוליד בנים קדושים וצדיקים ות"ח שזה עיקר ישוב העולם באמת כי ת"ח הם בנאי עולם כשארז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך.
הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא הדיבור וכו' עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת. כי אז נכנעין ונופלין כל לשונות העכו"ם ונמשך בחי' קדושת הדיבור של לשה"ק שזה בחי' ודבר דבר הנאמר בשבת כמובן בליקו"א סי' יט במאמר תפלה לחבקוק ובליקות"נ סי' ב' במאמר ימי חנוכה וכמבואר להדיא בזוה"ק (בראשית ד' לב). שבת אקרי דיבור ובגין דא דיבור דחול אסור בשבת וכו'.
הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא שמחה וכו' עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת. שאז עיקר זמן השמחה דקדושה ונמשך שמחה וחדוה גדולה בכל העולמות כמבואר בזוה"ק וכנ"ל כ"פ איך שצריכין לקבל שבת בשמחה גדולה. וזה בחי' ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי ענג וכו'. והשמחה דקדושה היא כלולה ומקושרת עם אהבה דקדושה בחי' ויעלצו בך אוהבי שמך שזה בחי' מה שנתתקנו אח"כ הכת הנ"ל ע"י שמלך עליהם האוהב נאמן של המלך שמצאוהו יושב בתוך ים של יין וכו' כמבפ"נ. וזה בחי' האור האהבה והרצון דקדושה שמאיר בשבת קודש. בחי' ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו. ונקראת מנוחת אהבה ונדבה. וזה בחי' הקידוש על היין בחי' נזכירה דודיך מיין משרים אהבוך.
הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא חכמה וכו' עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת שאז מאיר אור החכמה דקדושה שזה סוד בחי' ושמרתם את השבת כי קדש הוא קדש הוא בחי' חכמה כידוע. ואז נופלין ונתבטלין כל החכמות חיצוניות שזה בחי' מה שמבואר בשו"ע או"ח שאסור לקרות בשבת בספרי הלימודים של חכמות חיצוניות וכנ"ל כ"פ.
הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא להשגיח לגדל האיברים ע"י אכילה ושתיה ונתתקנו אח"כ ע"י שמלך עליהם הגבור של המלך וכו'. עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת. כי אז האכילה בקדושה גדולה ומצוה לאכול שלש סעודות בשבת כ"ש אכלוהו היום וכו' וכשדרז"ל וע"י קדושת אכילת שבת נתדשנין האיברים והעצמות בקדושה גדולה בחי' ועצמותיך יחליץ שנסמך לענין אם תשיב משבת וכו' וכשדרז"ל. ואז זוכין לגבורה גדולה דקדושה שזה בחי' והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור וכו' שנדרש בזוה"ק תרומה ד' קלז לענין קדושת שבת קודש.
הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא עשירות ונתתקנו אח"כ ע"י הממונה על האוצרות של המלך וכו'.
עיקר תיקונם ע"י קדושת שבת קודש שהוא עיקר בחי' הממונה על האוצרות. כי כל ההשפעות טובות נמשכין רק מקדושת שבת כמובן בזוה"ק. ואז נמשך בחי' עשירות דקדושה ונתבטל בחי' העצבות ויגון ואנחה של תאוות ממון שזה בחי' ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה שדרז"ל לענין קדושת שבת וכשארז"ל ג"כ עשירים שבשאר ארצות ע"י שמכבדין את השבת.
ושבת הוא בחי' התנוצצות משיח שאז יתבטל תאוות ממון כ"ש ביום ההוא ישליך אדם את אלילי כספו ואלילי זהבו. וזה בחי' מה שבשבת אסור לטלטל את המעות כלל ואפי' שכח כיסו עליו מתיר חגורו והוא נופל וכו' וכמבואר בשו"ע או"ח סי' רסו. וגם המאכלים של שבת הם בבחי' המאכלים הק' המבפ"נ שע"י הריח הטוב של אלו המאכלים זוכין להרגיש הסרחון הגדול של תאוות ממון ואח"כ כשאכלו מהם אזי מאסו מאד בממונם והשליכו מהם את כספם וזהבם וכו' כמבפ"נ.
וע"כ סמכו רז"ל (שבת קיט) אחר ענין שע"י כבוד שבת זוכין לעשירות וכו' ושם תיכף אחר זה השאלה מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף תבלין אחד יש לנו ושבת שמו וריחו נודף וכו' כי עי"ז זוכין למאס בתאוות ממון ועשירות שאינו בקדושה רק זוכין לעשירות דקדושה שהוא בבחי' ביטול תאוות ממון בחי' איזהו עשיר השמח בחלקו. וע"כ ארז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות כי כל הנצרך לבריות פניו משתנין ככרום וכו' היינו מחמת בושה וחלישות דעתו שיש לו בפני העשיר הנותן לו. ועי"ז יוכל לאחוז בו תאוות ממון ח"ו מאחר שיש לו התבטלות ובושה כ"כ בפני העשיר. אבל המאכלים של שבת הם בחי' המאכלים הק' המבפ"נ שכשאוכלין מהם ממאסין בממון בתכלית המיאוס והעשירים מתביישים בממונם והעניים מתביישים ג"כ מאד על שעד עתה היו קטנים בעיני עצמן ונפלו בדעתם לפני העשירים מחמת שאין להם ממון וכו' כמבפ"נ. ומחמת שהמאכלים של שבת יש להן ג"כ סגולה זו. ע"כ א"א שבשביל מאכלי שבת יצטרך לבריות ויהיה נופל בדעתו ומתבייש עי"ז לפני העשיר אשר זהו ההיפוך לגמרי מסגולת קדושת המאכלים של שבת כנ"ל.
ועיקר התיקון של כל הכתות הנ"ל היה ע"י הבעל תפילה הכשר שמלך על הכת שאמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפלות ושירות ותשבחות ווידויים וכו' לפני השי"ת ולהיות שפל ברך ועניו וכו'.
וכן כל מה שזכו למצוא ולקבץ את כל הקיבוץ הק' של המלך ואנשיו הכל היה בזכות הבע"ת הכשר ובזכות תפלותיו הק' וכמבפ"נ כי כל התיקונים של כל הנ"ל הכל נכלל בשלימות קדושת התפלה כמבואר בקונטרס זמרת הארץ. ועיקר שלמות תיקון התפלה כי יש שלימות למעלה משלימות גם בענין עבודת התפלה בעצמה כידוע וכמבואר במ"א. ע"כ עיקר שלימות התפלה הוא ע"י קדושת שבת כי אז נשלמת התפלה בתכלית השלימות שזה בחי' מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון וכו' ורז"ל דרשו להודות לה' מלשון תשובה ווידוי דברים שזה היה ג"כ הענין של הבעל תפלה ואנשיו הנ"ל. ועיין בזוה"ק ובתיקונים מגודל שלימות קדושת התפלות של שבת קודש וכנ"ל כ"פ.