יקרא דשבתא · חלק א · סימן מא – ריקודין
Reading settings
עיקר אחיזת החיצונים הוא בהרגלין בחינת העקביים בחינת 'נחש כרוך על עקבו' מחמת שעקב גמטריא שני פעמים אלקים שהם דינים. ועל ידי שממשיכין שורש הגבורות מבינה, על ידי זה החיצונים בורחים משם והוא לוקח הבכורה והברכה, ובינה הוא בחינת יין המשמח כמבואר כל זה בפנים. וזה בחינת 'זכריהו על היין' הנאמר בשבת קדש, זכו"ר גמטריא רג"ל כמובא, כי אז נמשך הארה מעולם הבינה שהוא בחינת שבת הגדול וכנ"ל כמה פעמים. ועל ידי זה בורחין החיצונים, ואין להם אחיזה בהעקביים והרגלין, בבחינת (ישעיה נח) "אם תשיב משבת רגלך" כנ"ל כמה פעמים. וזה בחינת (בראשית כו) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וכו' ודרשו רז"ל (יומא כח) 'שקיים אברהם אבינו עליו השלום אפילו עירובי תבשילין', כי שמירת שבת בשלימות הוא בחינת תיקון העקביים, ועל כן יעקב אבינו שהיה בבחינה הנ"ל כמובא בפנים, על כן הוא הראשון שמבואר בו ששמר את השבת כמו שאמרו רז"ל. וכבר מבואר לעיל בסימן יו"ד בשם ספר "אור ישראל" מענין הריקודין של שבת, כי ריקודין הוא בחינת שממשיכין השמחה שבלב שהוא בחינת עולם הבינה, בחינת שבת הגדול, אל הרגלין, בחינת 'לבו נשא את רגליו' הנאמר ביעקב אבינו, שזה בחינת המתקת הדינים. ועל ידי זה בורחים החיצונים משם, ומקבלין הבכורה והברכה שזה בחינת קדושת שבת שנאמר בו (שמות לא) "כי קדש הוא", בחינת (שמות יג) "קדש לי כל בכור" כידוע, ונאמר בו "ויברך" וכו' והוא מקור הברכה. וזה ההתלהבות של הריקודין הוא בחינת שלהבת יה הנאמר לענין קדושת שבת כמבואר בכוונות, והוא בחינת אש דקדושה, אש של שבת קדש.
אך צריך לשמור עצמו מיין המשכר ח"ו. כי אז ההתלהבות הוא בחינת אש זרה אש דחול ששם יש אחיזה להחיצונים שזה בחינת (שמות לה) "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" הנאמר בשבת קודש וכמבואר בתיקון ו' מתיקונים אחרונים, 'אש דחול לא צריך לאתחזאה בשבת קדש אש דקודש' וכו'. וצריך לבאר עוד בזה וזהו גם כן ענין השם מ"ב שצריכין לכוון בכניסת שבת, ובמזמור לדוד הבו וכו', וכמו שאומרים אחר מזמור הנ"ל 'אנא בכח' וכו', וזה בכדי להמשיך הואוין הקדושים של שם זה כמבואר בפנים (וגם בזה צריכין לבאר עוד).
וזה שמסיימין המזמור "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", 'בשלום' הוא בחינת שם מ"ב הנ"ל כמבואר בפנים, וזהו שאומרין גם כן באי בשלום וכו':