יקרא דשבתא · חלק א · סימן פו - פוסעים בו

מבואר בפנים כי בימי החול הוא שליטת החיצונים ועיקר השליטה שלהן הוא בבחינת רגלין היינו שאין מניחין להאדם לילך בדרכי השם יתברך וכד אתקדש יומא של שבת קדש כדין יתפרדו כל פועלי און ואז אין להן שליטה כלל ואז חוזר להרגלין כח ההליכה שזה בחינת אם תשיב משבת רגלך. אך אף על פי כן צריך עוד סעד לתמכו והסעד הזה הוא בחינת אמת. ושבת בעצמו הוא בחינת אמת כמבואר בפנים (וזה שמובא בכתבים אם תשיב משבת ראשי תיבות אמת היינו כנ"ל. וזה רגלך כי אז עולין הרגלין כנ"ל והאמת הוא סעד לתומכם כנ"ל) אך עדין צריכין ליתן כח בהם כדי שיוכלו לילך היטב וזה על ידי צדקה של שבת היינו שנותנין לענים על שבת או שמאכסן עני על שלחנו בשבת. והצדקה של שבת הוא בחינת אור השמש העתידה להתחדש לעתיד לבא שתהיה כאור שבעת הימים ועל ידי זה הוא נותן כח לבחינת הרגלין שיוכלו לילך היטב בדרכי השם יתברך כמבואר בפנים:

Copy passage with reference