יקרא דשבתא · חלק א · סימן צא - ויהי ידיו אמונה

שבת הוא בחינת שלימות האמונה כנ"ל כמה פעמים.

Copy passage with reference

ועל ידי שלימות האמונה באים אל השכל ואז נשלם האמונה ביותר ועל ידי זה בא לשכל עליון ביותר. וזה בחינת העליות הקדושות של שבת שתחלת העליה הוא במלכות הוא בחינת אמונה והמלכות עולה בבחינת נה"י חג"ת חב"ד שזה סוד חקל תפוחין קדישין כידוע. היינו שנשלמת האמונה בכל פעם ביותר עד שעולה אל שכל שהוא חב"ד ואחר כך עולין עוד ביותר זה בחינת ושמרתם את השבת כי קדש הוא עיין בכתבי האריז"ל ותבין וזה בחינת וזרחה לכם יראי שמי (אלו שומרי שבת כמו שדרשו רז"ל) יראה הוא בחינת מלכות בחינת אמונה שנשלמת על ידי קדושת שבת כנ"ל. וזה שמש צדקה נייו שזוכין על ידי זה לבא לאור השכל שהוא בחינת שמש כמבואר בפנים. וזה בחינת שמש צדקה כי זה שזוכין לבא אל השכל הוא רק צדקה וחסד מאתו יתברך כי האמונה תולה בבחירתו של האדם להתחזק באמונה שלימה. אבל חכמה ושכל הוא רק ממנו יתברך בבחינת כי ה' יתן חכמה וכו' בחינת אתה חונן לאדם דעת. וזה שאמרו רז"ל שמש בשבת צדקה לעניים. היינו כי אין עני אלא מן הדעת ועל כן מה שהשם יתברך משפיע להאדם חכמה ומוחין על ידי קדושת שבת שזה בחינת שמש בשבת הוא רק בתורת צדקה לעניים. היינו כי אין עני אלא מן הדעת ועל כן מה שהשם יתברך משפיע להאדם חכמה ומוחין על ידי קדושת שבת שזה בחינת שמש בשבת הוא רק בתורת צדקה וחסד בחינת צדקה לעניים. וזה בחינת מתנה טובה יש לי בבית גנזיי ואמרו שם מתן שכרה לא עבידא לאגלויי היינו פנימיית קדושת שבת בחינת המוחין שזוכין לקבל בשבת. וזה בעצמו בחינת הנשמה יתרה בחינת ונשמת שדי תבינם. וזה בחינת אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות וכו' כי שמירת שבת הראשון הוא רק על ידי אמונה ועל ידי זה זוכין לשכל ואז זוכין לאמונה יותר גדולה ולשכל יותר גדול שזה בחינת שבת השני. ועל כן למדו זאת מדכתיב אשר ישמרו את שבתותי וסמיך ליה והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בית תפלתי. הר הוא בחינת מלכות בחינת אמונה. וזה בחינת תשורי מראש אמנה פירש רש"י מראשית האמונה שהאמנת בי וכו' דבר אחר הר הוא וכו' ושמו אמנה. בית זה בחינת חכמה ושכל בחינת בחכמה יבנה בית. ועל כן אברהם שהיה ראש למאמינם קראו הר ויעקב שהוא בחינת שמש בחינת השכל כמבואר במקום אחר שקראו בית היינו כנ"ל ומחמת שבשבת נשלמת האמונה כל כך עד שנתפשטת בכל האיברים. על כן מצוה לענג אז את הגוף גם כן.

Copy passage with reference

וענג שבת הוא כולו קודש כמבואר במקום אחר. וזה בחינת שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' שזה בחינת ענג שבת כמו שדרשו רז"ל וזה בודאי מדריגה גדולה כשזוכה האדם לאמונה שלימה כל כך עד שמתפשטת על כל איברי הגוף ועל כל תענוגי הגוף שזה בחינת ורעה אמונה שאוכל וניזון מאמונה ואחר כך בא על ידי זה אל השכל והשכל הוא כביכול חלק אלוק ממעל כמובן במאמר אשרי זרקע סימן לה. ואז הוא ניזון כביכול מהשכל ממש בבחינת החכמה תחיה את בעליה וזה בחינת ויחזרו את אלקים ויאכלו וישתו כמובא. וגם בזה יש מדריגה למעלה ממדריגה כי לא כל מדריגות האמונה שוות וכן במדרגות השכל כידוע:

Copy passage with reference

!!a!!!סימן צב !!!0!!! על ידי מה שהאדם נע ונד אפילו בתוך ביתו יכול לשכך את האש שהוא בחינת דינים ויכול להחיות מתים שיהיו חיים וכו' כמבואר הענין בפנים ובזה מבואר קצת מה שאמר השם יתברך לקין נע ונד תהיה בארץ וכו' כי מאחר שגברו עליו הדינין מאד על ידי שהמית את הבל ונאחז בו סטרא דמותא רחמא ליצלן. על כן היה תיקונו על ידי שיהיה נע ונד. שזה בחינת גלות מכפרת כי על ידי זה נמתקין הדינים ונתבטל סטרא דמותא כנ"ל. (ועל כן יש דורשין וישם ה' לקין אות וכו' הזריח לו גלגל חמה היינו בחינת הזריח להם השמש שיבואר לקמן) ועל כן גם אצל ההורג בשוגג נאמר שצריך להיות נע ונד. לטלטל עצמו ממקומו ולנוס לעיר מקלטו ועל ידי זה ניצול ממיתה היינו כנ"ל. ועל כן נאמר בו שצריך לישב דייקא בעיר מקלטו ואם יצא מחוץ לגבול עיר מקלטו היינו חוץ לתחום העיר ומצא אותו גואל הדם ורצח אותו אין לו דם כי מאחר שנמתקו הדינים כבר מעליו וניצול מסטרא דמותא על ידי שהיה נע ונד ונס לעיר מקלטו על כן יכול להיות על ידי שיהיה עוד נע ונד ויצא מחוץ לעיר מקלטו יהיה נאחז בו סטרא דמותא ביותר בפרט כפי המבואר בפנים שבחינת הנע ונד הוא בבחינת כנפי ריאה דנשבי על לבא שעל ידי זה ממזג את האש שבלב שיהיה במדה כי אלמלא כנפי ריאה דנשבי על לבא הוה לבא אוקיד כל גופא. וזה ידוע שאם הרוח מנשב באש יותר מהמדה אזי או שמכבה האש לגמרי או שמבעיר האש ביותר מהמדה וכמבואר במקום אחר. על כן אם יצא מחוץ לעיר מקלטו אף אם לא ישוב לביתו אף על פי כן יוכל להיות שיתגברו הדינים שהן בחינת תבערת האש ביותר ותתאחז בו סטרא דמותא באחד משני אופנים הנ"ל. ועל כן בשבת שנמתקין הדינים ממילא על ידי קדושת שבת כמבואר בזוהר הקדוש וזה בחינת טועמיה חיים זכו בחינת תחיית המתים כי נכנע בחינת סטרא דמותא. על כן שבת הגין על אדם הראשון שנאמר לו ביום אכלך ממנו מות תמות וכמו שאמרו רז"ל וזה בחינת לא תבערו אש וכו' כי נמתק אז האש.

Copy passage with reference

וכן להיפוך על חילול שבת ח"ו נאמר והצתי אש בשעריה כנ"ל כמה פעמים וכן מחלליה מות יומת כי על ידי זה גובר האש וסטרא דמותא רחמנא ליצלן.

Copy passage with reference

ועל כן נאמר בשבת שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו. כי אין צריכין לעורר אז תיקון זה של בחינת נע ונד. רק אף על פי כן בתוך התחום מותר לילך.

Copy passage with reference

אבל מחוץ לתחום יש בו איסור גם כן וילפי לה רז"ל (עירובין נא) מרוצח שנס לעיר מקלטו הנ"ל כמו שאמרו שם למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ וכו' עיין רש"י שם והיינו כנ"ל. ועיין (מכות יא) דרשו רז"ל מנין לדברי תורה שקולטין וכו' ומסיק מאי קולטין קולטין ממלאך המות היינו כנ"ל. כי התורה הוא בחינת כנפי הריאה שעל ידה ניצולין מסטרא דמותא ועיין שם עוד מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים מעבר לירדן מזרחה שמש אמר הקב"ה למשה הזרח שמש וכו'. וזה בחינת וזרחה לכם יראי שמי (אלו שומרי שבת כנ"ל כמה פעמים) שמש צדקה (כי צדקה הוא גם כן בחינת הרוח שמשכך חימום האש שבלב בחינת רוחא נחית לשכך חמימא דלבא וכמבואר במאמר אשרי העם סימן י"ג.). וזה ומרפא בכנפיה בחינת כנפי ריאה הנ"ל. ועל כן כשחזר יעקב מהגלות שנס וגלה ללבן וניצול משרו של עשו סטרא דמותא נאמר אז ויזרח לו השמש ואחר כך נאמר ויבא יעקב (שהוא בחינת כנפי ריאה כמבואר בפנים) שלם עיר שכם וכו' ושכם הוא עיר מקלט כידוע. וזה ויחן את פני העיר ודרשו רז"ל מזה ששמר את השבת וקבע תחומין וכו' היינו כנ"ל ואחר כך נאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכו' ודרשו רז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה כי סבר שכבר נמתקו כל הדינים ואין צורך עוד להיות נע ונד קפץ עליו רוגזו של יוסף כפשוטו. כי על ידי שמכרו את יוסף ויוסף הוא בחינת לב כמבואר בפנים נתעורר האש והדינים עוד עד שהוכרח לגלות למצרים ועל כן מבואר בזוהר הקדוש שהתיקון על מכירת יוסף היה על ידי שנצטוו ישראל על קדושת שבת היינו כנ"ל. ועל כן יעקב ויוסף הם הראשונים שמבואר בהם ששמרו את השבת כי הם בחינת ריאה ולבא שזה סוד שמירת שבת כנ"ל וכמובן בתיקונים:

Copy passage with reference

וזה אם תשיב משבת רגליך שלא יהלך חוץ לתחום שבת כנ"ל עשות חפצך ביום קדשי שלא לפגום בקדושת שבת רק אדרבא וקראת לשבת ענג וכו'. וזה וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו רז"ל שלא יפסיע פסיעה גסה שהוא בחינת רוגז כנ"ל כמה פעמים ועל ידי זה מעורר ח"ו האש הנ"ל. גם כפי הנ"ל שעל ידי שהאדם הולך אחת הנה ואחת הנה זה בחינת כנפי ריאה דנשבי על לבא. על כן צריכין גם בחול שלא לפסוע פסיעה גסה בכדי שלא לפגום על ידי זה בהרוח שבכנפי ריאה שיהיה בבחינת רוח סערה ח"ו ועל ידי זה יבעיר האש ביותר כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל שפסיעה גסה נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם היינו שפוגם בכנפי ריאה שאמרו רז"ל למה נקראת שמה ריאה שמאירה את העינים. וגם פוגם בהלב שאמרו רז"ל שוריינא דעינא בלבא תליין. ועל כן כשהתוודע יוסף לאחיו אמר להם אל תרגזו בדרך ודרשו רז"ל אל תפסיעו פסיעה גסה היינו כנ"ל. ובשבת צריכין ליזהר בזה ביותר כי פוגם על ידי זה בכבוד שבת כנ"ל.

Copy passage with reference

וזה ממצוא חפציך ודבר דבר היינו כמו שמבואר בתיקון י"ג ובההוא רוחא הוה בטיש בחמש נימין דכינור דאינון חמש כנפי ריאה ובקנה סליק קול ללבא ואיהו אש אוכלה מאודנא ימינא דלבא דאיהו כלפי כבד ומניה נפיק דיבור ההוא הא דכתיב הלא כה דברי כאש. ואי לאו כנפי ריאה דנשבין על לבא הוה אוקיד כל גופא וכו'. ועל כן צריכין ליזהר מדיבור של חול בשבת שלא לעורר בו האש ח"ו על ידי שיפגום בקדושת שבת. וזה אז תתענג על ה' ודרש בזוהר הקדוש דא עתיקא קדישא כי על ידי שלימות הכנפי ריאה דנשבי על לבא על ידי זה דולק השכל ומאיר באור גדול וכמבואר במקום אחר עד שזוכה למוחין עליונים שהם מבחינת עתיק. וגם משם שורש המתקת כל הדינים ושורש תחיית המתים כמבואר בזוהר הקדוש ובגמרא דרשו רז"ל שנותנין לו כל משאלות לבו. כי מאחר שנמתק האש שבלב בשלימות כראוי על כן בודאי צריכין ליתן לו כל משאלות לבו.

Copy passage with reference

והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין היינו עליית המלכות אל המוחין. המלכות הוא בחינת הרוח שבלב כמבואר בתיקון י"ג הנ"ל ערקין דלבא אינון כחיילין בתר מלכיהון וכו' הכי מתנהגין ערקין דלבא לגבי רוחא וכו' היינו שהרוח שבלב מקושר אל המוחין שמשם שורש ההמתקה. ועל כן דרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות שהם סטרא דמותא שיונקין ח"ו מתגבורות הדינים והאש הנ"ל שהוא בצד ימין שבלב כלפי כבד שהוא מלא דם ומשם יניקת שרו של עשו אדמוני כמבואר בפנים במאמר שאלו את ריב"ק סימן נ"ז.

Copy passage with reference

וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא ז"א שהוא בחינת התורה בחינת תורת אמת שהוא בחינת הכנפי ריאה דמנשבין על לבא. וזה כי פי ה' דיבר היינו כי שבת הוא בחינת הדיבור דקדושה שכלול משניהם מבחינת הכנפי ריאה והלב כמובן בתיקון הנ"ל ובמקומות הרבה ועל כן על ידו עיקר ההמתקה כנ"ל. ועל כן גם לענין דברי תורה שהם בחינת כנפי ריאה הנ"ל שעל ידם המתקת הדינים ובחינת תחיית המתים כנ"ל. ונאמר בהם כי חיים הם למוצאיהם ודרשו רז"ל למוציאהם בפה דייקא היינו כנ"ל. וזהו שאמר יוסף אל אחיו כשנתרצה עמהם ורצה להודיע להם שאין בלבו שנאה עליהם.

Copy passage with reference

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין ופירש רש"י כשם שאין בלבי שנאה על בנימין אחי וכו' כך אין בלבי שנאה עליכם. וזה כי פי המדבר אליכם. היינו שעל ידי הדיבור פה נמתק גם הלב וזה שנאמר בו גם כן וינחם אותם וידבר על לבם היינו כנ"ל:

Copy passage with reference