יקרא דשבתא · חלק א · סימן קפח - דע שצריך וכו'

שבת הוא בחינת השבת אבידה כמבואר בכתבי האריז"ל שמחזירין אז למשה רבינו עליו השלום האלף אורות שניטלו ממנו ומשה מחזיר לישראל הכתרים שניטלו מהם. ובפשטיות גם כן אמרו רז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש נמצא שיש אז אבידה לכל אחד ובשבת מחזירין לו אבידתו וזוכה לקבל הנפש יתרה. וזה בחינת זכור את יום השבת היפוך השכחה שהוא בחינת אבידה. ומחמת שאין משיבין אבידה עד שידרשנו אם אינו רמאי ושקרן על כן אם תשיב משבת רגלך שזה גם כן בחינת השבת אבידה כמובן א'ם ת'שיב מ'שבת ראשי תיבות אמ"ת כמובא בכתבים. ועל כן אז עיקר הזמן לבא אל הצדיק לחזור על אבידתו.

Copy passage with reference

ועל כן צריך להקביל פני רבו בשבת כמבואר בזוהר הקדוש. וזה בחינת התקיעות שהיו תוקעין בערב שבת כמו שאמרו רז"ל בבחינת ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכו' בבחינת השבת האבידות הנ"ל:

Copy passage with reference