זמרת הארץ: ליקוטי תנינא, סיפורי מעשיות ושיחות · שיחות הר"ן
Reading settings
עיקר האמונה בשלימות היא בא"י כנ"ל כמ"פ. ושם האמונה היא בתמימות בלי שום חקירות וחכמות כלל רק בפשיטות ותמימות כמו שכתוב כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה וכנ"ל כמ"פ. ועי"ז זוכין שם לבחי' רצון שהיא למעלה אפי' מחכמה דהיינו שמשתוקקין להש"י ברצון נפלא והשתוקקות נמרץ שזה בחי' נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד'. וע"כ נקראת ארץ חמדה כי שם מאיר הרצון והחמדה דקדושה ביותר בחי' בצלו חמדתי וישבתי וגו'. והארת הרצון הזה נמשמך מבחי' פלא שהוא למעלה מבחי' חכמה כידוע. וזה אודה שמך כי עשית פלא וגו' אמונה אומן ונאמר ויודו שמים פלאך ד' אף אמונתך וגו'. וזה ואמונתך סביבותיך כי היא בחי' מקיפין כמבואר בלקות"נ סי' ז' מאמר כי מרחמם ינהגם.וזה בחי' אמון מופלא כמובא בלקו"מ קמא סי' כ"ד מאמר אמצעיתא דעלמא. וע"כ נקראת א"י ארץ החיים כי הארת הרצון בחי' מקיפין הנ"ל הם בחי' אור הפנים כמש"כ ואור פניך כי רציתם (ומקרא זה נאמר לענין ירושת א"י עצמה) ובאור פני מלך חיים. גם כי ע"י אמונה חיים חיים חזקים כמבואר בפנים וכמש"כ ד' מעוז חיי וגו'. וזה בחי' וצדיק באמונתו יחיה. גם שם מקריבין הקרבנות בבושה ולב נשבר כמבואר בזוה"ק וע"י זה משברין המחשבות והחקירות שבלב האדם וזוכין לאמונה שהיא בחי' כעין ירושלים קריה נאמנה. וזה כי לא תחפוץ זבח וגו' זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה וגו' הטיבה ברצונך את ציון וגו' וכביה בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב וגו':
מבואר כבר כמה פעמים כי א"י היא בחי' אמונה ואמונה היא לידע ולהאמין כי כל העולמות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו מאין ליש ובשורש כולם הכל אחד וכו' שזה בחי' גלגל החוזר כמבואר בפנים. וע"כ המקום הראשון שנכנסו לא"י שקראו שמו גלגל כמש"כ (יהושע ה') ויקרא שם המקום ההוא גלגל וגו'. והגם כי שם מבואר שנקרא כן על שם היום גלותי את חרפת מצרים וגו'. כבר פירשו המפרשים דרצ"ל האמונות הנפסדות שהיו במצרים. ולפי דרכנו י"ל כי החקירות וחכמות חצוניות המיוסדות על הנהגת הטבע וכופרים בהשגחת רצונו ית' וסוברים שהכל מתנהג רק ע"פ מערכת המזלות הם בחי' חרפה בחי' כי חרף מערכות אלקים חיים הנאמר בגלית. כמובן בלקות"נ סי' ד' מאמר ואת העורבים. גם כי החכמות חצוניות הנ"ל הם באים מבחי' מותרות ופסולת וכו' כמבואר בלקו"מ קמא סי' ס"ד מאמר בא אל פרעה. ומותרות היא בחי' ערלה שהיא בחי' חרפה כמש"כ כי חרפה היא לנו. וזה בחי' חרפת מצרים. כי מצרים היו בטוחים בעצמן בכח המזל שלהם שהוא הראשון שבשנים עשר מזלות. והשי"ת שידד הטבע וביטל מערכת המזלות והראה להם כי גלגל החוזר בעולם עליונים ירדו למטה ותחתונים למעלה. וזה שנסמך לזה ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח וגו'. כי כל ענין הקרבן פסח מורה על זה כידוע. וע"כ כל י"ד שנה של כיבוש וחילוק א"י הי' המשכן שהיא גם כן ביהמ"ק עומד בגלגל כמבואר בזבחים וברמב"ם (הל' בית הבחירה פ"א). כי עיקר בחי' גלגל החוזר הנ"ל הוא בביהמ"ק כמבואר בפנים. וע"כ כשפגמו ישראל בירושת א"י נאמר (שופטים ב') ויעל מלאך ד' מן הגלגל (דייקא) אל הבוכים והוכיחם ע"ז. ומחמת שתחלת יציאת הבריאה מכח אל הפועל הי' ע"י בחי' היולי שהיא בחי' חכמה כמבואר בפנים. וארץ ישראל היא ראשית נקודת הבריאה כנ"ל כמ"פ. ע"כ אוירא דא"י מחכים. ושם נכללין שאר הג' בחינות ג"כ שהם מלאכים גלגלים שפלים היינו בני אדם. ע"כ בתחלת כיבוש א"י נאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' כי שר צבא ד' אני עתה באתי. היינו המלאך שבא לעזור להם במלחמה. וכן כמה פעמים כמש"כ ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור. ובמלחמת סיסרא כתיב מן השמים נלחמו הכוכבים וגו'. היינו הכוכבים שבגלגלים הנ"ל. ונצחון המלחמה עצמה הי' בין בני אדם השפלים שישראל נלחמו עם העכו"ם ונצחום. וכל אלו הנ"ל היו בעזרתם. היינו בחי' היולי נבדל גלגל שפל המבואר בפנים. והכל הי' רק הכח ורצון האחד הפשוט ית' שממנו ית' שורש הכל. שזה בחי' גלגל הוא החוזר בעולם. שנתגלה ע"י קדושת א"י וביהמ"ק כנ"ל:
ובזה יש לפרש קצת דברי המדרש הביאו הכותב בהקדמה לעיין יעקב וזה לשונו: בן זומא אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא שמע ישראל וגו'. בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בוקר וגו'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי. דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' עי"ש מה שפי' הכותב בזה. ולפי הנ"ל מבואר קצת. כי ענין זה של בחי' גלגל החוזר. היינו להאמין כי בשורש הכל כולו אחד וכו' כמב"פ. זה יסוד כל התורה. כי עי"ז מאמינים שבאיזה חטא ופגם של האדם השפל פוגם כביכול בכל העולמות וגורם רעה לעצמו ולאחרים ח"ו. וכן ג"כ להיפוך. כי באיזה מצוה ודבר טוב גורם תיקון בכל העולמות וממשיך טובות גדולות לעצמו ולכל העולם כולו וכמו שאמרו רז"ל. מה שאינו כן סברת חכמי הטבע שהכל קבוע במקומו ועל יסוד הנהגת הטבע ח"ו. זה סותר כל פינות תורתינו הק' רח"ל. וע"כ אמר בן זומא שפסוק שמע ישראל שמבואר בו אמונת היחוד כולל כל התורה היינו כנ"ל. ובן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך. כי לכאורה איך אפשר לקיים זאת הלא אדם קרוב אצל עצמו ואיך אפשר לאהוב את חבירו כעצמו ממש. אך מחמת שבאמת בהשורש הכל אחד (לבד מהעכו"ם והסט"א שמפרידין ומנתקין עצמן מן האחדות. וגם בזה אי אפשר לבאר כל כך על דרך מאמר הכתוב בכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו'. ע"כ באמת כתיב כי אז אהפוך אל כל העמים וגו' לקרוא כולם בשם ד') אבל נפשות ישראל נכללין באמת כולם באחדותו הפשוט ית' עד שזוכין עי"ז לאהבת ד' באמת וגם לאהבת חברים באמת. עד שהם בבחי' אחדות לגמרי. כי אהבה בגימט' אחד כמובא. ועי"ז בעצמו נתגלה אחדותו הפשוט ית' למעלה ג"כ בבחי' אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. וכמבואר בלקו"מ תנינא סי' ב' מאמר ימי חנוכה. וע"כ פסוק זה כולל יותר. כי זה נראה בחוש יותר וממשיכין בחי' אמונה האחדות בפועל ג"כ במעשה ובמדות. ועי"ז נתגלה ממילא אחדותו הפשוט ית'. וזה ואהבת לרעך כמוך אני ד'. שהוא האחד הפשוט ית' המהוה כל ההויות כולם. בן פזי אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו'. כי מפסוק זה מובן שאחדותו הפשוט ית' סובב וכולל גם המדריגות התחתונות לגמרי כביכול אפי' בהמות עד שנכלל האדם עם הבהמה בקדושה עליונה באחדות א'. וכשמקריבין הבהמה הוא כאלו נקרב האדם בעצמו. בבחי' אדם כי יקריב מכם קרבן לד' מן הבהמה וגו' כמו שאמרו רז"ל. והקרבן הוא אשה ריח ניחוח לד' ועולה וחוזר ונכלל עד למעלה למעלה כביכול. וכמבואר בזוה"ק גודל התיקונים שנעשים למעלה ע"י הקרבנות בפרט קרבן התמיד. ובזה מדוקדק לשון את הכבש אחד. ודקדקו רז"ל אם נאמר כבש למה נאמר אחד. אך זה לרמז כי גלגל הוא החוזר בעולם ובשורש הכל כולו אחד וכנ"ל. וזה כעין שדרשו רז"ל ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ופירש"י לפי סדר לשון הפרשה הי' לו לכתוב יום ראשון וכו' למה כתב אחד לפי שהי' הקב"ה יחיד בעולמו היינו כנ"ל. כי גם אור וחושך שהם לכאורה שני הפכיים לגמרי הכל הוא מן האחד הפשוט ית'. וע"כ כתיב לעתיד והי' יום אחד יודע לד' אשר הוא לא יום ולא לילה וכתיב והי' לעת ערב יהי' אור בחי' גלגל החוזר הנ"ל. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי דכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. היינו שהראה השי"ת למשה רבינו ע"ה המשכן שלמעלה עם כל כילו ואעפ"כ הניח אותו וירד והשכין שכינתו כביכול בהמשכן של מטה וכמו שדרשו רז"ל. כי מחמת שלמטה יכולין לטעות ח"ו כסברת חכמי הטבע ח"ו ולהיות נפרדים מאחדותו הפשוט ית'. ע"כ הראה השי"ת למשה בחוש ממש בחי' עליונים למטה ותחתונים למעלה שזה הי' העיקר בביהמ"ק ובמשכן. וזה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. וגם כי מאחר שצריכים לעשות המשכן של מטה ממש כתבנית המשכן של מעלה. נראה בחוש שהכל אחדות אחד כי ד' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ממש רק אחדותו ית' כולל הכל. וגם כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית כמבואר בזוה"ק. נמצא כשהראה השי"ת למשה את תבנית המשכן של מעלה הראה לו ציור של כל מעשה בראשית בשרשן וצוה לו לעשות המשכן כתבנית זה. ובמשכן כתיב והי' המשכן אחד. כי כל מעשה בראשית נכללין באחדות אחד בבחי' גלגל הוא החוזר כנ"ל אשר זה יסוד הכולל כל התורה הק' כנ"ל. (וממילא מובן כי א"א להאריך בענין זה). וסמוך לפשוטו ביותר נראה לפרש. כי כל התנאים האלו כונתם לבאר מפסוקי התורה איך שכל ישראל הם בחי' אחדות ממש. וע"כ בן זומא דרש מפסוק שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד. ומאחר שהשי"ת הוא אחד ואנחנו זכינו לקבל על עצמינו אלקותו יתברך ולהאמין באחדותו ית' שזה בחי' ד' אלקינו (דייקא) ד' אחד. עי"ז נכללין כל ישראל כאחד באחדות ממש. שזה בעצמו כלול ג"כ בתיבות שמע ישראל. כי מעוררין וכוללין כל ישראל ביחד לענין זה לקבל על עצמינו אמונת היחוד. וזה ג"כ שמע מלשון אסיפה וקיבוץ כמו וישמע שאול וגו' כמובא. בן ננס אומר ואהבת לרעך כמוך כולל יותר. כי הלא בזה נראה האחדות של ישראל בפועל ממש במעשה ובמדות. בן פזי אומר את הכבש אחד כולל יותר. כי המקרא מדקדק בכונה בתיבת אחד להורות כי כל ישראל הם אחדות אחד ממש. ומקריבין בכל יום קרבן התמיד בעד כלל ישראל כבש אחד בבוקר והשני בין הערבים והם מכפרים על כלל ישראל כמו שאמרו רז"ל ומזה מבואר כי כולם הם אחדות אחד ממש. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי. שנאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. כי אמרו רז"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם. מלמד שהקב"ה משרה שכינתו בתוך לבו של כל אחד מישראל. ותיכף אחר פסוק זה כתיב ככל אשר אני מראה אותך וגו'. ומזה נראה שכמו שהמשכן נאמר בו והי' המשכן אחד. אע"פ שהי' מחולק לקרשים ואדנים ויריעות וכלים הכל הי' אחדות אחד והכנה להשראת שכינתו ית'. כמו כן כל ישראל אע"פ שמחולקים בגופותם והשי"ת משרה שכינתו בתוך לבו של כל אחד אבל כולם הם אחדות אחד ממש. וכלל כולם הם בבחי' המשכן ששם שורה שכינתו ית' כביכול בחי' ושכנתי בתוכם וכנ"ל. וכלל כונת התנאים הנ"ל נראה שבאו ליישב מה שהשי"ת זיכה את ישראל בתרי"ג מצות ויש בהם ממצות הרבה שלאו כל אחד יכול לקיימם. כגון מצות כהונה ולויה בכורה ויבום ועוד כיוצא בזה. כמו שדקדקו הקדמונים ז"ל בענין זה. ע"כ דרש בן זומא מאחר שכל מצותך אמונה. נמצא שיסוד כל התורה היא אמונת היחוד. ועי"ז נחשב לכל אחד מישראל כאילו קיים כל מצות התורה מאחר שכולל עצמו עם כל ישראל באמונת היחוד שהיא יסוד הכל. וגם כי התופס בחלק מן האחדות כאילו תופס בכולו כמובא. בן ננס אומר שפסוק ואהבת לרעך כמוך כולל יותר. כי מזה נראה בחוש ממש האחדות שבין ישראל. וזה מקיים מצוה זו. וזה מקיים מצוה זו. ונחשב כאילו כל אחד קיים את כולם. בן פזי אומר שפסוק את הכבש אחד כולל יותר. כי מזה נראה שיותר בחוש שכל ישראל הם כאיש אחד ומתכפרין בכל יום בכבש אחד בבוקר ובערב. וזה שאמר הלכה כבן פזי הוא ג"כ על דרך זה. כי כל אחד מישראל מחויב לעשות משכן להשראת שכינתו ית'. ובזה שכ"א יש לו איזה חלק בהמשכן נחשב כאילו הוא בנה את כל המשכן והשי"ת משרה את שכינתו בו. ולא עוד אלא אדרבא דייקא ע"י שהמשכן נבנה מנדבת לב של כלל ישראל עי"ז דייקא שוכן בו השי"ת. כמש"כ ועשו לי מקדש שכולם יעשו מקדש אחד דייקא. כי כלל ישראל כולם דייקא הם קומה שלימה ואחדות א' כנ"ל. וכמו כן לענין קיום מצות התורה ג"כ כנ"ל:
ארץ ישראל היא מעין עוה"ב כנ"ל כמה פעמים. וכל המהלך רק ד' אמות בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב. ע"כ כתיב בה טובה הארץ מאד מאד. כי באמת א"י לקרותה בשם טוב לבד כי היא למעלה למעלה אפי' מבחי' טוב כעין עוה"ב. וכן טוב מאד נאמר גם על כלל הבריאה. וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אבל א"י היא למעלה אפי' מבחי' טוב מאד. רק היא בבחי' טובה הארץ מאד מאד. היינו בלי שיעור וערך כלל:
מבואר לעיל כמ"פ כי עיקר החכמה היא בא"י. וע"כ שם עיקר היופי והנוי כמש"כ יפה נוף וגו' וכתיב מציון מכלל יופי וגו'. ואמרו רז"ל אין יופי כיופי של ירושלים. והוא בבחי' כולך יפה רעיתי ומום אין בך. כי אין בה שום חסרון כמו שכתוב לא תחסר כל בה. וכל זה מחמת החכמה שבה. בחי' חכמת אדם תאיר פניו. ואמרו רז"ל דעת קנית מה חסרת. וזה בחי' והדרת פני זקן. זקן זה קנה חכמה. אך אעפ"כ עיקר שלימות החכמה שבה הוא ע"י תמימות ופשיטות שזוכין שם בבחי' ותמימים יותרו בה כנ"ל. ותמימות הנ"ל היינו שמסלקין כל החכמות ועובדין את השי"ת בתמימות שזה בחי' שממשיכין המוח שבדעת אל העצמות. ומשם נמשך הידור האתרוג שזה בעצמו בחי' ההידור והיופי של קדושת א"י שהיא בחי' מלכות כ"ל כמ"פ. ועי' בלקוטי הלכות הל' יוה"כ הלכה ב' מבואר הענין בשלימות יותר. וזה שכתוב (משלי ג') אל תהי חכם בעיניך ירא ד' וסר מרע רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך. כי בזה שממשיכין החכמה והמוח אל הדעת להיות בתמימות ירא ד' וסר מרע. זה בחינת שיקוי לעצמותיו בחי' ומוח עצמותיו ישוקה המבואר בפנים. והתמימות הזאת היא בחי' והנה נער בוכה בחי' כי נער ישראל ואוהבהו. אהבה היא בחי' סוכה בחי' ימין וכו' שזה בחי' כיבוש א"י הי' ע"י יהושע שנקרא נער כמש"כ ויהושע בן נון נער. וכן המרגלים ששלח יהושע לתור את א"י כתיב בהם ויבואו הנערים המרגלים. וכן דוד שגמר את כיבוש א"י כתיב בן נער אדמוני וכתיב (שמואל א' י"ז) בן מי זה הנער וגו'. וכן בשלמה כתיב (ד"ה א' כ"ט) נער רך. וזה שכ' (זכרי' ב') ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמור פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה וגו'. כי ע"י תמימות הנ"ל שהיא בחי' נער בוכה בזה תלוי כל בנין ירושלים בבחי' בכי יבואו וגו'. וזה בעצמו בחי' אדם ובהמה כמו שדרשו רז"ל אדם ובהמה תושיע ד' אלו בנ"א שערומין דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו. היינו שצריכין לחנך את האדם בדרך התמימות והפשיטות דקדושה כל כך שזה בחי' נער. עד אשר לא יסור מדרך התמימות דקדושה הנ"ל. וזה בחי' זקנים עם נערים יהללו את שם ד' ודרשו רז"ל במדרש (שוחר טוב תהלים) זקנים שהם נערים כמש"כ תחדש כנשר נעוריכי היינו כנּ"ל. כי אפי' כשזוכין לחכמה שלימה שזה בחי' זקנה דקדושה. אעפ"כ הולכין בדרכי התמימות. שזה בחי' כי נער ישראל. ועי"ז בעצמו הם מתחדשין בעבודת ד' בכל פעם ביותר. וזה שנסמך בסי' נ"א (בהשיחה המתחלת העוה"ז אינו כלום) גם חכמות אינם כלום רק תמימות ופשיטות. גם בתמימות אסור להיות שוטה (כי זה בחי' נער ממש שעושה מעשה נערות ושטות. וע"ז נאמר אי לך ארץ שמלכך נער. וכמו שמצינו ברחבעם ששגה בזה מאד שהלך אחר עצת הנערים) אבל אעפ"כ חכמות אינם נצרכים כלל. גם לא טוב להיות זקן וכו' רק להתחדש בכל יום וכו' היינו כנ"ל. וע"כ הזקן העוור שבהמעשה של הז' בעטלערס אמר על עצמו ואני זקן מאד ועדיין אני יניק לגמרי וכו'. ועי' בזה בלקוטי הלכות הלכות תפילין הל' ה'. וזה בחי' נער הייתי גם זקנתי. וזה שאמרו רז"ל (שבת פ"ח:) למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח (פירשו התוס' דרצ"ל אתרוג) פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. וסמוך לו תיכף שאלת הצדוקי ששאל לרבא על ענין נעשה ונשמע. והשיב לו אנן דסגינן בשלימותא (פירש"י התהלכנו עמו בתום לב וכו') כתיב בן תומת ישרים תנחם וכו'. כי דרכי התמימות דקדושה זה בחי' הידור האתרוג כנ"ל. וזה עיקר ההתפארות והיופי דקדושה של ישראל כמש"כ אחת היא יונתי תמתי היינו בחי' תמימות הנ"ל. וזה בחי' שחורה אני היינו מלשון הילדות והשחרות שפירש"י נערות. ונאוה היינו שדייקא ע"י שאני מסלק כל חכמתי שהיא בחי' היופי והלבנוניות דקדושה בחי' לובן העליון שהיא בחי' לבנונית השער של הזקנים זקן זה קנה חכמה כנ"ל. וכשאני מסלק חכמתי ועובד ד' בתמימות שזה בחי' שחרות וחשכות בחי' העדר הדעת שזה בחי' שחורה אני (דייקא עי"ז) ונאוה. כי משם עיקר היופי והנוי כנ"ל. וזה בחי' מה שאמרו רז"ל בשביל שאמרו נעשה ונשמע (שזה בחי' תמימות כנ"ל) אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה. היינו בחי' כי נער ישראל ואוהבהו כמובא לעיל. מה שאמרו רז"ל ויקחו לי תרומה הה"ד אהבתי אתכם אמר ד'. כי ע"י תמימות זוכין לאהבה ורצון בחי' אשר ידבנו לבו וכמים הפנים לפנים וכו'. וע"כ נקרא תמימות ע"ד שנאמר בפ' אמור תמים יהי' לרצון כל מום לא יהי' בו. שזה בחי' כולך יפה רעיתי ומום אין בך. וזה תמים יהי' לרצון וכתיב (משלי י"א) ורצונו תמימי דרך. ע"ד שמבואר בסי' ל"ב הנ"ל שע"י תמימות ואמונה זוכין לרצון שהיא למעלה מחכמה. וזה שכתוב ג"כ (שם י"ב) ועושה אמונה רצונו. וא"י היא בחי' אמונה ותמימות כנּ"ל ע"כ כתיב בה רצית ד' ארצך. ונקראת ארץ חמדה כנ"ל. וזה כתפוח בעצי היער (היינו אתרוג כנ"ל) בצלו חמדתי וישבתי. וא"י נקרא אתרוג מלשון חמיד ורגיגי כידוע ע"ש שהוא פרי עץ הדר ונחמד למראה בחי' יופי האתרוג. וזה יפה את רעיתי כתרצה מלשון רצון כמו שאמרו רז"ל. והעיקר הוא ע"י התמימות. וזה שדרשו רז"ל (מנחות כ"ז. סוכה ל"ז) ולקחתם שתהא לקיחה תמה בחי' תמימות הנ"ל. וזה שדרשו רז"ל במדרש (משלי ל') ארבעה הם קטני ארץ והם חכמים מחוכמים על ד' מינים שבלולב. כי אע"פ שהם בחי' תמימות ופשיטות כי כל כונת הד' מינים הוא להמשיך המוחין והדעת אל הלב שהיא בחי' אתרוג כמו שאמרו רז"ל אתרוג דומה ללב שזה בחי' תמימות כנ"ל. וכמש"כ יהי לבי תמים בחוקיך וגו' והם בבחי' כי נער ישראל ואוהבהו כנ"ל. שזה בחי' קטני ארץ. ואעפ"כ יש בזה דייקא חכמה גדולה כי ממשכיכין המוחין אל העצמות. שזה בחי' כל עצמותי תאמרנה שדרשו רז"ל על הד' מינים. וזה שדרשו רז"ל (סוכה ל"ה) פרי עץ הדר מלשון הדיר מה דיר זה כשבאו קטנים עדיין גדולים קיימים ויש בה תמימים ובעלי מומים וכו' היינו כנ"ל. (כי צריכים לכלול החכמה עם התמימות יחד שזה בחי' זקנים עם נערים הנ"ל בחי' גדולים וקטנים). וזה ויש בה תמימים ובעלי מומים. כי בהתמימות הזה אם הוא בקדושה וכלול עם החכמה והמוחין דקדושה אזי נקראת תמימות בחי' כולך יפה רעיתי ומום אין בך. אבל גם בתמימות אסור להיות שוטה כנ"ל. כי אין לך בעל מום גדול יותר מזה כי דעת חסרת מה קנית. וכבר נתבאר שא"י היא בחי' תמימות. וזה תמים תהי' עם ד' אלקיך בחי' א"י כי כל הדר בא"י דומה למי שיש לו אלוה. וכעין שפירש רביז"ל במאמר על אשר מעלתם לקו"מ קמא סי' מ"ח. וזה שהתפלל משה אתה החילות להראות את עבדך וגו'. ואמרו רז"ל שהר"ת ה'דס ל'ולב א'תרוג ע'רבה. הובא בשער החצר סי' רל"א היינו כנ"ל. כי ע"י התמימות המרומז בד' מינים הנ"ל זוכין לארץ ישראל. וזה החילות וגו' כאילו לא השיג רק התחלה בעלמא. וכמבואר במגלה עמוקות אופן ט' שזה בחי' נערים עם זקנים הנ"ל:
מבואר לעיל כמה פעמים כי קדושת א"י נמשך מבחי' הדיבור. בחי' אל אלקים ד' דבר ויקרא ארץ מציון מכלל יופי וגו'. וא"י בעצמה היא בחי' מלכות פה. וע"כ משם נמשך כל שפע הפרנסה בבחי' כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם כמבואר בפנים. ושם השולחן בבחי' פנים. כי שם מאיר אור פני ד' בחי' ואור פניך כי רציתם. וזה שנסמך (יהושע ה') ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח וגו' (שזה בחי' פה-סח המבואר בפנים ויאכלו מעבור הארץ) ממחרת הפסח וגו'. כי משם נמשך האכילה שאכלו בא"י. וזה וישבות המן ממחרת באכל' מעבור הארץ וגו'. כי המן הי' בחי' עריכת השולחן במדבר כמש"כ תערוך לפני שולחן נגד צוררי ודרשו רז"ל על המן. וזה בחי' היוכל אל לערוך שולחן במדבר. וזה שדרשו רז"ל זה ארבעים שנה וגו' לא חסרת דבר שלא הי' חסר להם אלא דיבור. הי' רוצה בשר עגל הי' אומר שיעשה המן כבשר עגל והי' נעשה וכו' מדבר בפיו מן אני רוצה הנני ממטיר לכם וגו'. מים אני רוצה הן הכה צור ויזובו וגו'. היינו כי כל הפרנסה נמשכת מן הדיבור כנ"ל ע"כ היו צריכים לדבר עכ"פ. ואח"כ כשנכנסו לא"י היתה אכילתם שם בבחי' עריכת השולחן בא"י. ועי' לעיל מה שמבואר בלקו"מ קמא סי' ס"ב מאמר ויסב אלקים ומה שמובא שם בשם כתבי האריז"ל ותבין יותר. וע"כ עיקר ברכת המזון הוא על הארץ ועל המזון. כי משם נמשכת הפרנסה בשלימות כנּ"ל. וזה אתהלך לפני ד'. אתהלך הוא בחי' הפרנסה ע"ד דוק בככי ותשכח בנגרי. כמבואר בלקו"מ קמא סי' ל"א מאמר בירא בדברא. היינו שתהא הפרנסה והשולחן בבחי' פנים זהו בארצות החיים כנ"ל. ועי' גם במגלה עמוקות אופן קמ"ח ואו' ל"ד:
עיקר הצדקה והחסד והרחמים הוא בא"י כנ"ל כמ"פ. ושם מאירין ביותר כל הי"ג מדות של רחמים שהם בחי' אריך אנפין כידוע. כמובן במגלה עמוקות בכמה מקומות וכמובן ג"כ בזוה"ק (פ' לך ע"ט) דדרש ויעבור אברם בארץ ע"ד ויעבור ד' על פניו וכן אני אעביר כל טובי על פניך שאז גילה לו הי"ג מדות של רחמים וע"כ שם עיקר אריכת ימים שנמשך מבחי' אריך אנפין כמבואר בתיקונים. וע"כ העם היושב בה נשוא עון. כי עי"ז נמחלין העונות בבחי' מעביר ראשון ראשון כמבואר בפנים. ושם עיקר זה התיקון שנותנים העונות של אדום. כמש"כ ונשאת השעיר עליו את כל עונותם וגו' כמו שדרשו רז"ל. וע"כ כשחרב הבית המקדש התפלל אסף אל תזכור לנו עונות ראשונים וגו' כמבואר בפנים:
קדושת א"י מסוגלת ביותר לאהבת התורה ולהתמדה כי אין תורה כתורת א"י והמוחין של א"י הם בבחי' נעם. ע"כ זוכין שם ביותר להרגיש הנעימות והמתיקות שיש בתורה בבחי' דרכיה דרכי נעם וגו'. ועי"ז זוכין להתמדה בבחי' וכל בניך למודי ד'. וע"כ תיכף כשנכנסו לא"י בא המלאך והוכיח אותם על ביטול תורה. כמו שכתוב כי אני שר צבא ד' עתה באתי כמו שדרשו רז"ל מיד וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק שלן בעומקה של הלכה. ועיקר קדושת א"י נמשך מההתפארות שהתפאר השי"ת עם ישראל. כמבואר בלקו"מ תנינא סי' מ'. ע"כ צריכין ליזהר שם ביותר שלא לדבר על שום א' מישראל ולבלי למצוא חסרון על שום אחד מישראל. בכדי שלא לפגום עי"ז ח"ו בקדושת התורה ק' כמבואר בפנים. וכן בקדושת א"י כנ"ל. כי כמו שיש לכל א' מישראל אחיזה באות מתורתינו הק' כמו כן יש לכ"א מישראל חלק בקדושת א"י ע"י ההתפארות שמקבל השי"ת מכל א' מישראל. וזה ועמך כולם צדיקים (כולם דייקא כנ"ל) לעולם יירשו ארץ:
קדושת א"י היא בבחי' התלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר בבחי' וארץ מתקוממה לו כמבואר בלקוטי קמא סי' קפ"ז. וזה בחי' ארץ אוכלת יושביה כמבואר שם וכמובא גם כן בשם הקדמונים ז"ל. וזה בחינת ולא תקיא אתכם הארץ כאשר קאה את הגוי וגו'. וע"כ אין תורה כתורת א"י. כי ע"י בחי' זו יכולין לחלק האלפים למאות ולקבל אור התורה בשלימות בבחי' סוף שתהנה מתלמודו המבואר בפנים. וע"כ במספר השבטים בפ' פנחס הי' בכל שבט אלפים ומאות. שזה בחי' מה שמחלקין האלפים למאות (וכמבואר בלקוטי הלכות הל' עדות). וסמוך לו תיכף לאלה תחלק הארץ וגו'. וזה כרם הי' לשלמה בבעל המון פירש"י בירושלים וכו'. ורז"ל דרשו במדרש שיר השירים. כרם אלו ישראל שנאמר ואביא אתכם אל ארץ הכרמל (היינו לא"י) ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה וגו'. (היינו בחי' נוקם ונוטר הנ"ל כמו שדרשו רז"ל אשר ד' א' דורש אותה הקב"ה הופך ומהפך וכו' כמובא). וזה ונתן את הכרם לנוטרים. כי ישראל עם אור התורה הק' הם אחדות אחד. והתלמיד חכם הנוקם ונוטר הוא יכול להמשיך הארת התורה משרשה ולנהג בה את ישראל ע"י שמחלק האלפים למאות כנ"ל. וזה איש יביא בפריו אלף כסף. כי אור הזה הוא בבחי' אלף. וזה האלף לך שלמה. כי משיח שהוא בחי' מלך שהשלום שלו הוא יכול להשיג האור הזה כמו שהוא בשלימות בבחי' אלפים. אבל שאר הצדיקים הם צריכים לחלקו למאות ע"י שהם בבחי' נוקם ונוטר כנ"ל. וזהו ומאתים לנוטרים את פריו. וזה שדרשו רז"ל במדרש האלף לך שלמה וגו' הרב נוטל אלף והתלמיד נוטל שכר מאתים וכו' אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים (היינו שילמדנו לאחרים עי' מתנות כהונה). היינו שאפי' הרב הגדול שמשיג את האור בשרשו שהוא בבחי אלף אבל מחמת שעיקר שלימות ההשגה הוא שילמדנה לאחרים. ע"כ בהכרח לחלקו למאות בשביל תלמידיו כנ"ל. שזה בחי' ומאתים לנוטרים וגו'. וזה היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. כמו שפי' רש"י חברים אלו המלאכים וכו'. כי אפי' המלאכים משתוקקין לשמוע לימוד הקדוש הזה הנמשך מבחי' חלוקת האלפים למאות. וכן כפשוטו גם כן כי הצדיקים הקטנים מקבלין חיותם מהנ"ל. ברח דודי וגו' על הרי בשמים פירש רש"י הר המוריה וביהמ"ק. כי שם עיקר המשכת אור הק' הזה. ועי' גם בלקוטי הלכות הנ"ל מובא ג"כ הפסוקים הנ"ל בקיצור קצת. ומחמת שמי שיודע זאת הוא יכול להחיות מתים כמבואר בפנים. ע"כ עיקר תחיית המתים יהי' בארץ ישראל כמו שאמרו ז"ל. וזה בחי' כמגדל דוד צוארך (פירש"י זו לשכת הגזית) וכו' אלף המגן תלוי עליו. פירש"י כמו מגן האלף היינו התורה וכו'.היינו כי שם מאיר הלימוד הנ"ל שהוא בחי' אלף. וע"כ הקריב שלמה שם אלף עולות. וזה כי טוב יום בחצריך מאלף. וע"כ הלימוד בכלל נקרא ג"כ אלף. כמו פן תאלף אורחותיו וכתיב החרש ואאלפך חכמה. וזה בחי' החרש והמסגר אלף וכמו שדרשו רז"ל. ולעתיד כתיב ועמך כולם צדיקים וכו' הקטן יהי' לאלף וגו'. כי יומשך אז אור הנ"ל עד שתהי' השגה עי"ז גם להקטנים. וכמו שכתוב (ירמי' ל"א) כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ועי" בלקוטי הלכות הל' הנ"ל ואולי יש לומר שזהו שכתוב בפ' מטות נקום נקמת בני ישראל וגו' אחר מסף אל עמיך וגו'. כי צריכין לבחי' נוקם ונוטר בכדי לחלק האלפים למאות. וזה בחי' תיקון המיתה ותחיית המתים כמובא בפנים. וזה ויותרו מאלי ישראל אלף למטה וגו' בחי' אור האלפים הנ"ל. וזה ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות וגו'. והקצף, הזה נמשך ג"כ מבחי' נוקם ונוטר הנ"ל. וזה שרי האלפים ושרי המאות. כי צריכים לחלק האלפים למאות. (וזה יש לו שייכות גם לבחי' בריח כמובן בפנים שזה בחי' כל ענין המלחמה שצבאו אז על מדין על דבר כזבי בת נשיא מדין וגו' . וזה שנאמר בפ' פנחס ג"כ צרור את המדינים וגו'. היינו לנטור להם שנאה כמו שפירש רש"י. שזה בחי' ונוטר. וכאן נצטוו לנקום נקם בחינת חרב נוקמת נקם ברית. וכל זה היה הכנה לירושת א"י שהיא מבחי' הנ"ל). ויאמר אלעזר הכהן וגו' זאת חוקת התורה וגו'. אמרו רז"ל בא לכלל טעות שנתעלמה ממנו הלכו' גיעולי עכו"ם וכו'. כי אע"פ שצריכין לבחי' נוקם ונוטר שעי"ז דייקא יכולין לצמצם האור ולחלק האלפים למאות אעפ"כ צריכין ליזהר מאד מן הכעס . כי עי"ז נתעלם ח"ו האור לגמרי (ואם שגיתי ח"ו והוא רחום יכפר). וזה כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו (בחי' נוקם ונוטר הנ"ל) ואז וכפר אדמתו עמו. כי זה שייך לענין ירושת א"י כנ"ל. וזה כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. כי סוד זה נוגע גם לענין התקרבות בגאולה. וזה שסיים הפסוק הקטן יהי' לאלף ה"ל אני ד' בעתה אחישנה ואי אפשר לבאר כל כך ומובן ממילא:
ארץ ישראל היא מעין עולם הבא כנ"ל כמ"פ. וע"כ שם ראוי ביותר להאדם להרגיל עצמו להיות בעוה"ב ולפרוש עצמו כל מה דאפשר מתאות הבהמיות של עולם הזה. ושם זוכין לזכרון כנ"ל כמ"פ. ומ"כ שם בניקל יותר להזכיר עצמו בתענוגי עוה"ב. ובענין הש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כמו שכתוב להנחיל אוהבי יש. וכבר מבואר לעיל מה שאמרו רז"ל לאוהבי ולשומרי מצותי אלו היושבים בא"י וכו' וכתיב ואוהבי שמו ישכנו בה. ועי' במגלה עמוקות אופן ס"ב. בענין מה שאמרו רז"ל כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה שמרמזין ג"כ על השכר שלעתיד להנחיל אוהבי י"ש. והש"י עולמות נבנין ממחלוקת שזה בחינת המחלוקת שהי' על האבות בענין א"י. כמו שכ' ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו' וכמו שפי' רש"י. וכן אצל יצחק ויריבו רועי גרר וגו'. וכן אצל יעקב וישטום עשו וגו' עד שהוכרח לברוח. ושם וישמע את דברי בני לבן ואח"כ וישג לבן את יעקב וגו' ויחר ליעקב וירב בלבן וגו' ויען לבן וגו' ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים וגו'. ואח"כ כשבא לא"י קפץ עליו רוגזו של יוסף. היינו המחלוקת שחלקו השבטים על יוסף שזה הי' מחלוקת הצדיקים המבואר בפנים. וזה ויפגע במקום וילן שם וגו' ופירש בזוהר חדש מלשון תלונה ומריבה. ויקח מאבני המקום וגו' בחי' אבנים המבואר בפנים. ושם נתבשר על ירושת א"י ויקץ יעקב וגו' אין זה כי אם בית אלקים וגו' ויקרא את שם המקום ההוא בית-אל וגו' והאבן הזאת וגו' יהי' בית אלקים וגו'. כי מהאבנים האלו ענעשין בתים וכו' כמבואר בפנים. ואולי שזה ג"כ בחי' וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל שהי' ע"י המרגלים מוציאי דבת הארץ שחלקו על קדושת א"י בעצמה. ושם ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים בחינת האבנים הנ"ל שהם האותיות של דיבורי המחלוקת. וסמוך לו אח"כ כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וגו' בחי' בנין הבתים והישובים שנעשה ע"י תיקון האבנים הנ"ל. וזה שדרשו רז"ל ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אלא בוניה. כי הם בונים בתים מהאבנים הנ"ל. וזה ג"כ בחי' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך. כי ע"י בנין הבתים נעשה בחי' שלום בית כמבואר בפנים:
ארץ ישראל היא בחי' אמונה. וע"כ נקראת ארץ החיים. כי אמונה עיקר החיים. בחי' וצדיק באמונתו יחי'. גם שם עיקר היראה כנ"ל כמה פעמים וע"כ זוכין שם לאריכת ימים בחי' יראת ד' תוסיף ימים. גם מחמת ששם זוכין לאמונה שלימה. ע"כ התשובה יותר קלה. היינו שאינו צריך לסבול צער ויסורין כל כך לתקן הפגם. וזה ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. היינו שע"י התשובה בלבד מוחלין להם עונותיהם גם בלי חולאת ויסורין רח"ל. בבחי' ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י יסורים וחלאים רעים רח"ל וכמבואר בפנים:
ארץ ישראל היא בחי' חכמה אמתיית דהיינו עם אמונה שזה נקרא ראיה כמבואר בפנים. וזה שנאמר ואראה את הארץ וכתיב שא עיניך וראה וגו'. ועי"ז נשמרין מניאוף בבחי' ברית כרתי לעיני וגו'. וע"כ א"י היא בחי תיקון הברית כידוע:
ארץ ישראל היא בחי' מוחין דגדלות כידוע. וע"כ בנקל שם ביותר למעט בשינה שהיא בחי' מוחין דקטנות. גם צריכים ליזהר שם כל מה דאפשר שלא להיות בעל-חוב. היא בחינת מוחין דקטנות בחי' שינה בחי' עבדות בחי' עבד לוה לאיש מלוה. גם שם מסוגל ביותר לשוב בתשובה בכלליות על כל העונות ובכללם גם על העון שגורם להיות בעל חוב ולהיות כמה בעלי חובות בעולם. וזה והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה וגו'. וזה שנסמך לזה לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן כי מבורכיו יירשו ארץ וגו'. כי קדושת א"י היא ההיפך מבחי' בעל חוב כנ"ל:
עיקר שלימות האמונה זוכין בא"י כמו שכ' שכן ארץ ורעה אמונה וירושלים נקראת קריה נאמנה וזה עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. רגל הוא בחי' אמונה כמבואר בפנים. וע"כ משם כל ההשפעות והברכות בבחי' איש אמונות רב ברכות. ושם עיקר השפלות והענוה כנ"ל כמה פעמים. כי א"י היא בבחי' קדושת שבת שעי"ז זוכין לראות שפלות ורוממות השי"ת כנ"ל. וזה בחי' וענוים יירשו ארץ וכתיב גדול ד' ומהולל מאד בעיר אלקינו וגו' וכתיב ד' בציון גדול ורם וגו'. ושם עיקר המתקת הדינים כנ"ל. ועיקר תיקון פגימת הלבנה. וע"כ שם עיקר מצות קידוש החודש ועיבור השנים. ושם עיקר היחוד שם הוי"ה עם שם אלקים כמוש"כ ושבתי בשלום אל בית אבי היינו לא"י והי' ד' לי לאלקים. ושם עיקר הזכרת שם הוי"ה בכתיבתו בבחי' בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' וכמו שאמרו רז"ל. כי א"י ובפרט הבית המקדש היא בחי' עולם הבא שאז יהי' נקרא כמו שנכתב. וזה שאמרו רז"ל שגם ירושלים בעצמה תהי' נקראת בשמו של הקב"ה כמש"כ ד' שמה:
כתובות קי"א. שלחו ליה אחוהי לרבה יודע סי' יעקב שצדיק גמור הי' כו'. עי' מאמר חדי ר' שמעון לקו"מ קמא סי ס"א. וזהו ששלחו ליה לרבה יודע הי' יעקב וכו'. היינו מאחר שעיקר תחיית המתים יהי' רק בא"י ואפי' צדיקים שבחוץ לארץ יצטרכו לגלגול מחיצות עד שיבואו לא"י ושם יקומו בתחיה. וכל זה מחמת שלעתיד אחר התחי' יקבלו ישראל נשמות גדולות מאד. וקבלת הנשמות יהי' כפי בחי' הגוף. וע"כ צריכים שיהיו גם הגופות בבחי' פרי הארץ בכדי שיהיו יכולין לקבל נשמות גדולות כמבואר בפנים. וע"כ צריכין הגופות לקום בחי' דוקא בא"י ואז יהיו גופים זכים וקדושים מאד ויקבלו שם נשמות גבוהות בבחי' נתן נשמה לעם עליה שדרשו שם רז"ל. ומחמת שזה אפי' יעקב אבינו שהי' צדיק גמור השתוקק לקבורת א"י. כי עי"ז תוכל הנשמה להאיר בו ביותר וזוכה לקבל בחי' מדריגות גדולות וגבוהות ביותר. וכמובא ג"כ באריכות בספר חסד לאברהם. וזהו שאמרו שם אילפא מוסיף בה דברים מעשה באחד שהיה מצטער על אשר אחת (פירש רש"י שנתן עיניו בה והיא היתה בחו"ל) וביקש לירד (וממילא מובן כי הי' איש פשוט במדריגה ואעפ"כ) כיון ששמע זאת גלגל עצמו עד יום מותו. .
ומלשון גלגל בעצמו מובן שלא הי' יכול להסיט דעתו מצער הזה כל ימיו וכמובן גם בחידושי אגדות. נמצא כי הי במדריגה פשוטה מאד. ואעפ"כ קיבל על עצמו כל הצער הזה עד יום מותו. היינו בכדי שיזכה למות בא"י ולהקבר שם בכדי שיזכה על כל פנים אחר התחי' לגוף קדוש ולקבל נשמה קדושה וגבוה במדריגה. וממילא מובן מכל זה כי הודיעו לנו שקדושת א"י כוללת מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין. כי אפי' יעקב אבינו השתוקק לזה. ומובן מזה כי ביותר מסוגלת קדושת א"י להזוכין לישב בה ולקבל הארות גבוהות מבחי' נשמה גם בחיים חיותן כנ"ל. וכן אפי' אנשים פשוטים במדריגה מאד עד שא"א להם להסיח דעתם מהבלי העוה"ז גם בהיותם יושבים בא"י. כי גם שם מתגבר עליהם גשמיות גופם ואינם יכולים לקבל בשלימות הארת הנשמה. אעפ"כ כדאי וכדאי לסבול הכל ולחית שם חיי צער בגשמיות וברוחניות ג"כ ח"ו בכדי שעכ"פ יזכו לאיזה שלימות אחר התחי'. כמובן ממעשה של האיש הנ"ל (ויש לפרש עוד באופן אחר ג"כ ואין להאריך). וזה אע"פ שחכם גדול אתה נמצא שזכית גם שם לקבל הארה גדולה מבחי' הנשמה. כי עיקר החכמה והבינה הוא ע"י הנשמה בחי' ונשמת שדי תבינם המבואר בפנים. כי באמת ע"י קדושת ישראל בפרט שם בבבל שהיו שם צדיקים גדולים והרביצו שם תורה הרבה. ע"כ נתקדש האויר גם שם בבחי' קדושת אוירא דא"י מחכים וזכו גם שם לנשמות גבוהות וכמובן בפנים. וע"כ הקפידו רז"ל באמת על היוצאים מבבל לשאר ארצות. ואמרו כל הדר בבבל כאילו דר בא"י. נמצא מחמת כל זה תאמר שאין אתה צריך לעלות לא"י. אבל באמת אינו כן. כי אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו. ואם תאמר אין לך רב. יש לך רב ומנו ר' יוחנן. היינו שהודיעו לו שאע"פ שהוא חכם גדול וזכה לבחי' נשמה גדולה אעפ"כ נשמתו היא רק בבחי' שכל הפרטי שאינו יכול להמתיק רק הצמצומים השייכים אליו. וגם להמתקת אלו הצמצומים לבד צריך ג"כ לקבל כח והארה מבחי' חכמה עילאה שכל הכולל ששם נמתקין כל הצמצומים בכלליות וע"כ אפי' חכם גדול אינו דומה אם לומד מעצמו לאם לומד מרבו שהוא בחי' שכל הכולל חכמה עילאה. וזה ואם תאמר אין לך רב רק הוא בעצמו הוא הרב בחי' שכל הכולל בזה הדור. לזה הודיעו לו יש לך רב ומנו ר' יוחנן. נמצא כי הודיעו לו שצריך לעלות לא"י מחמת שני בחינות. הא' מחמת קדושת א"י בעצמה שזוכין שם לקבל הארת הנשמה ביותר שזה בעצמו בחי' אוירא דא"י מחכמים. מחמת ששם שופע אור החכמה עילאה ביותר. כי שם נקודת קדשי קדשים ואבן שתיה ומציון תצא תורה וכו' וכמבואר במק"א. והשנית כי שם יש לו רב ומנו ר' יוחנן שהוא בחי' שכל הכולל. שזה בחי' מה שאמרו רז"ל כל רב בבבל ורבי בא"י. ומובא כי היו"ד שבאותיות רבי מרמז על נביעו דחכמתא שזה בחי' שכל הכולל שהוא בחי' מעין הנובע בחי' נחל נובע מקור חכמה ששם נמתק הכל. וזה שמובא בתיקונם תיקון כ"ב אוירא דכיא אוירא דא"י דאיהו מחכים מסטרא דחכמה דאיהי יו"ד וכו'. וזה שהודיעו לו מתחלה ג"כ יודע הי' יעקב וכו'. כי אפי' יעקב אבינו שהוא בעצמו בחי' כלייות נשמות ישראל בחי' שכל הכולל שעל ידו נמתק הכל. אעפ"כ גם הוא השתוקק לקבורת א"י. ואילפא מוסיף שהודיעו לו גם מבחי' ההיפך לגמרי. כי אפי' מי שהוא רחוק מאד מקדושת הארת השכל הכולל עד שעי"ז אין כח בשכלו ונשמתו להמתיק שום צמצום וצער ושם בלבול הדעת גם בהיותו יושב בא"י. אעפ"כ גם הוא צריך לחזק את עצמו מאד בענין ישיבת א"י ולסבול הכל בכדי שיזכה עי"ז לאיזה תקוה טובה אחר תחית המתים עכ"פ וכמעשה דהאיש הנ"ל. וזהו ואם אין אתה עולה. הזהר בשלשה דברים וכו'. היינו שהזהירו אותו עכ"פ לאחוז בכל דבר בדרך הממוצע ולא יטה ימין ושמאל בכדי שלא יפול עי"ז לבחי' מותרות ח"ו. שזה בחי' אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה ואל תתחכם יותר וכמבואר במקום אחר. ומחמת שכל סדר חיי האדם כלול בישיבה ועמידה והליכה. וכמבואר במפרשים על מה שהתחיל דוד המלך ע"ה בתהלותיו הק' אשרי האיש אשר לא הלך וגו'. לא עמד וגו' לא ישב. ע"כ הזהירו אותו שבכל דברים אלו יאחז רק בדרך הממוצע בחי' שליש בעמידה ושליש בישיבה שליש בהילוך והממוצע הוא בחי' עמודא דאמצעיתא בחי' משפט שזוכין לזה ע"י אמונת חכמים בשלימות שעי"ז נמתקין כל הצמצומים וזוכין לעצה שלימה ולהוציא משפטי אמת מכל הלימודים שלומד וכו' כמבואר בפנים. וזה שהזהירו אותו אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות ועיקר צער וחולי התחתוניות שהיא חולאת הטחורים ח"ו כידוע. עיקר התגברות הצער והחולאת הוא בעת שנצרך לנקביו היינו לפנות ממנו המותרות. היינו שהתחילו בקצה התחתון. כי אם פוגמים באמונת חכמים והולך אחר חכמתו ודעתו ח"ו. אזי יכול ליפול למותרות גמור ח"ו עד שיהי' בבחי' מה שאמרו רז"ל המלעיג על דברי חכמים נידון ביגיעת בשר וכמבואר בפנים. ואז קשה לו מאד לנקות עצמו מהמותרות ובא לו בצער גדול וביגיעה גדולה בבחי' חולאת התחתוניות רח"ל. וזהו שאמרו רז"ל (נדרים כ"ב) ונתן ד' לך שם לב רגז בבבל כתיב (היינו כי בא"י אין שם בחי' לב רגז. כי נמתק שם הרוגז והצמצום ע"י הארת החכמה עילאה ששופע בה). וזה שסיים וכליון עינים ודאבון נפר ודרשו רז"ל (שם) אלו התחתוניות וכו'. כי ע"י שאין זוכים להמתיק הצמצומים.עי"ז מתגברים ביותר בחי' המותרות עד שקשה לנקות עצמו מהם. שזה בחי' התחתוניות הנ"ל. וזה אל תרבה בישיבה דייקא. כי אמרו רז"ל מרבה ישיבה מרבה חכמה. אבל שם מדבר אם מרבה בישיבה של תלמידי חכמים שיש להם אמונת חכמים בשלימות. בודאי מרבה עי"ז אור החכמה ביותר על ידי שנכללים כמה וכמה שכליים פרטים בתוך השכל הכולל כמובן גם בפנים. וע"כ אמרו רז"ל (שבועות ל':) הכל מודים בגמר דין דיינין בישיבה ובעלי דינים בעמידה. כי הבעלי דינים הם בבחי' הצמצומים. וע"כ הם מחולקים בדעותיהם שזה בחי' כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' בין דין לדין וגו'. והדיינים הם בחי' השכליים והחכמים הממתיקים את הצמצומים בבחי' וקמת ועלית וגו'. וע"כ הם בישיבה בחי' מנוחה בחי' המתקת הדינים והצמצומים ע"י אור החכמה כנ"ל. אבל ישיבה כפשוטו ממש צריכים ליזהר שלא ירבה בה. היינו שלא ילכד ח"ו בבחי' מותרות שבה שזה בחי' ואל תתחכם יותר. בפרט ע"י פגם אמונת חכמים ח"ו שעי"ז בא לבחינת תחתוניות רח"ל כנ"ל. נמצא שרמזו לו שבחוץ לארץ צריכים ליזהר ביותר מבחי' התגברות המותרות ממש של בחי' המלעיגים על דברי חכמים. שזה כנגד בחי' ובמושב לצים לא ישב. וזה ואל תרבה בעמידה שהעמידה קשה ללב. בזה רמזו לו לפעמים הפגם של התגברות המותרות עולה אל הלב ששם מקור העצה בחי' מים עמוקים עצה בלב איש. וכתיב יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. וע"י פגם המותרות אין לו עצה שלימה לעולם והוא תמיד מסופק ולבו חלק בקרבו כי אינו יכול להכריע בעצמו בין הצדדים של חלוקת עצתו. שזה בעצמו ג"כ בחי' עמידה בחי' (איוב ל"ב) כי עמדו לא ענו עוד. כי אינו יודע בעצמו מה לענות על ריבוי ספקותיו ולחלוקת עצתו. שזה בחי' מה ששני צדדי הבעלי דינים צריכים לעמוד בחי' ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' (גם רמזו לו שאפי' העוסקין בתורה שהיא בחי' ישיבה כנ"ל. וכן בתפלה שהיא בחי' עמידה כמו שאמרו רז"ל. צריכים ג"כ ליזהר ביותר באמונת חכמים בכדי שלא יפלו ח"ו לבחי' מותרות. שזה בחי' מה שאמרו רז"ל על תורתו של דואר ואחיתופל וכו'. וכן לענין תפלה אמרו רז"ל המעיין בתפלתו בא לידי כאב לב וכו'). וזה ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים רמז שלפעמים מתגברים העשנים סרוחים של המותרות ועולין אל המוח שזה בחי' עינים כי עינים על שם החכמה נאמר ועי"ז נפגם המשפט הוא בחי' יעור עיני חכמים. והמשפט דקדושה היינו מה שמוציא מכל למודיו שהוא לומד משפטי אמת והנהגות ישרות הם בחי' הליכה. כי עי"ז יודע הדרך לילך בו. שזה בחינת הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות. אך ע"י פגם אמונת חכמים נופלין למותרות ח"ו שזה בחי' קשה לעינים. ואז הוא בבחי' כסיל בחושך הולך ח"ו כי אינו יכול להוציא משפטו לאור. וזה שסיימו כל ישיבה שאין עמה סמיכה עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה. היינו. כי עיקר התיקון של בחינת הישיבה שהיא בחי' החכמה דקדושה והעמידה שהיא בבחי' הצמצומים דקדושה הכל ע"י הסמיכה. היינו ע"י שמסמיכין רבי הגון שיש לו אמונת חכמים בשלימות. שאז ע"י הסמיכה ממשיכין עליו אור החכמה עילאה שכל הכולל. ועי"ז יכול להמתיק כל הצמצומים של כל המקורבים אליו ולתקן עצתם בשלימות ולהורות להם משפטי אמת והנהגות ישרות. אבל ישיבה שאין בה סמיכה. היינו שחכם ומנהיג כזה שאינו ראוי לקבל הארת ידי הסמיכה. אז עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה. כי טוב יותר לקבל בחינת החלוקה עצה והספיקות בהלכה של אנשים הכשרים והיראים שיש להם אמונת חכמים. שעי"ז עיקר הסמיכה. שאז יש לו איזה תקוה לתקן עצתו קצת ולילך בדרך ישרה ע"י בחי הספיקות והחלוקת העצה בעצמה. וע"ד שאמרו רז"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ספיקא דרבנן לקולא. ועוד כיוצא בזה לפי הכללים שמסרו לנו רז"ל וכמובא בלקוטי הלכות מזה. מה שאינו כן אם יקבל עצות והלכות מרבי שאינו הגון שאינו ראוי לסמיכה. אזי לא יהי מסופק כלל ואז תתקלקל עצתו לגמרי. וזה בחי' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. כנגד קלקול העצה. ובדרך חטאים לא עמד. כנגד פגם המשפט בחי' (נחמי' ט') ובמשפטיך חטאו. ובמושב לצים לא ישב. כנגד פגם המלעיגים על דברי חכמים שעי"ז נידון במותרות כנ"ל. וזה כי אם בתורת ד' חפצו. ודרשו רז"ל לעולם ילמוד אדם תורה ממי שהוא חפץ ובמה שלבו חפץ. כי מסתמא משם שורש נפשו והמתקת צמצומיו. וזה ובתורתו יהגה יומם ולילה. היינו שעוסק לחדש בתורה בכל פעם ויש לו אמונת חכמים אפי' בהחידושין שלו ומכל שכן בהחידושי אמת של כל הת"ס האמתיים ועי"ז נשלם אור התורה ביותר ואז נקראת התורה תורו כמו שדרשו רז"ל. ועי' (עבודה זרה י"ט). וזה והי' כעץ שתול על פלגי מים. כי זה נמשך ע"י בחי' פלג אלקים מלא מים המבואר בפנים. ובאמת שלימות תיקון העצה ותיקון המשפט הם בבחי' אחת בבחי ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך וכו'. ואעפ"כ הם שני בחינת (ואין כאן מקומו להאריך). והנה ענין ישיבה ועמידה והליכה הנ"ל יש לפרש עוד בכמה אנפין. ויהי' איך שיהי' עכ"פ רמזו לו שאם אינו חפץ לעלות לא"י ששם עיקר הארת חכמה עילאה שכל הכולל מקור החיים בפרט מאחר שיש שם ר' יוחנן כנ"ל. ע"כ עכ"פ יהי' נזהר בנפשו מדברים הפוגמים את החיים ונשתלשלין מבחינת המותרות הבא ע"י שאינם יכולים להמתיק הצמצומים כראוי. שמזה משתלשל ובא גם בגשמיות חולי התחתוניות רח"ל. ומחלת לב כנגד בחי' פגם העצה. וקלקול העינים כנגד פגם המשפט הבא מהמוח כנ"ל. וזהו שסיימו וכן אמרו יצחק ושמעון ואושיעא אמרו דבר אחד הלכה כרבי יהודה בפרידות וכו' (פירש"י מספקא לי' אי חוששין לזרע האב וכו'). עי' מאורי אור אשר פרד עם הכולל גימט' מנצפ"ך עם האותיות. כי משם הדינים דאחזיין פרודא. ועי' בהקדמת התיקונים שהחכמה ניקראת אב האמונה. נמצא שהאמונה היא בחי' זרע האב. וע"י פגם אמונת חכמים נעשה פירוד בין האמונה והחכמה כמבואר במ"א. וע"כ כשרואה אדם שבא עליו מחלוקת שהיא בחי' פירוד לבבות צריך לחוש בעצמו אולי פגם באמונת חכמים שעי"ז אינם יכולים הצמצומים להתמתק ונעשה עי"ז פירוד ומחלוקת. ע"כ צריך לעשות תשובה ע"ז ולתקן פגם אמונת חכמים וכמבואר בפנים:
עיין בחידושי מהרי"ט לכתובות מובא שם בשם רבינו חננאל שפירש הלכה כר' יהודה בפרידות. רצה לומר דאין חוששין לזרע האב. ורמז לו לענין דאתי מדבית עלי וכו'. (עי"ש מה שדקדק עליו. ועי' חולין ע"ט פשטא דלישנא דגמרא נמי הכי.ועי' בריף והר"ן שם ותבין ביותר). ולפי הנ"ל מבואר הענין הן לשיטת רש"י והן לשיטת ר"ח ז"ל כי אמרו רז"ל (סנהדרין י"ד) אין סמיכה בחו"ל וכו'. ושם אמרו ענין שאין נסמכין לבית עלי שנאמר לא יהי' זקן בביתך כל הימים וגו' עיין שם. נמצא כי אפשר שיאמר רבה מאחר שבא מדברית עלי שאין נסמכין נמצא שהם בבחי' חוץ לארץ ששם אינו שופע אור החכמה עילאה שמשם שורש הסמיכה ע"יכ אין לו להשתדל לבא לא"י. ע"כ רימז לו כי אין חוששין לזרע האב בזה ובודאי יוכל גם הוא לקבל שם הארת החכמה עילאה בפרט ע"י ר' יוחנן. ועי' (שמואל א'. ב' ג' ד') בענין בני עלי שע"י שפגמו בכבוד המקדש וקדשיו ששם שופע אור החכמה בחי' קודש ע"כ נענשו שלא יהי' מבניהם שום כהן גדול שיכנס לקדשי קדשים להמשיך משם המתקת הצמצומים. וזה והבטת צור מעון בכל אשר ייטיב את ישראל. שזה יהי' ע"י המתקת הצמצומים שע"י אור החכמה ששופע בבית המקדש ולהם יהי' צר וצער גם במעון עצמו של המקדש ע"י שיראו צרתם בצדם שאין ממנין מהם כהן גדול. נמצא שהם יהיו בבחי' צמצום וצר גם בית המקדש בעצמו מחמת ההמתקה. וזה יהי' להם מדה כנגד מדה. וזה ולא יהי' זקן ביתך וגו' שלא יהיו נסמכין כנ"ל. וזה ואיש לא אכרית וגו' לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך. שזה בחי' חולי התחתוניות רח"ל כמובא לעיל בשם דרשות רז"ל. וכל מרבית ביתך ימותו אנים. היפך החיים ואריכות ימים שנמשך ע"י החכמה כנ"ל. ועי' שם עוד אח"כ מענין שנתעורר עליהם מלחמות פלשתים. שזה בא מבחינת התגברות הצמצומים והדינים כל כך עד שנלקח ארון אלקים ששם לוחות האבן. שמשם ממשיכין המתקת הצמצומים ע"י החכמה והאמונה. ועכשיו בעון בית עלי התגברו הצמצומים כ"כ עד שנלקח גם הארון אלקים ואז מתו שני בני עלי וגם עלי הכהן מת. וזה בחי' גלה כבוד מישראל וגו'. כי כבוד מרמז על ל"ב נתיבות החכמה כידוע. וזה בחי' כבוד חכמים ינחלו. וזה כי נלקח ארון האלקים. ואח"כ הכה ד' את פלשתים במכת טחורים שהיא חולי התחתוניות הנ"ל כמבואר שם במפרשים עד שהוכרחו להשיב את הארון:
והגה לשיטת רש"י שפירש הלכה כר' יהודה דמספקא לי' אם חוששין לזרע האב וכו'. יתפרש ג"כ באופן זה. כי אדרבא מאחר שמשפחת רבה מדבית עלי בודאי צריך להשתדל ולתקן זאת ולבא לא"י ולקבל פני ר' יוחנן רבו. בכדי שעי"ז יזכה להמשיך עליו ההמתקה העליונה מבחי' חכמה עילאה עד שינצל מכל הנ"ל. ואולי יזכה עי"ז לאריכות ימים. וע"כ כתבו התוספות באמת (עירובין כ"ד. יבמות ע"ח) שרבה עלה לארץ ישראל וקיבל מר' יוחנן. (ועיין סדר הדורות מה שפלפל בזה):