ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רל״ה · אות א׳דַּע, שֶׁמִּי שֶׁהוֹלֵךְ וְנֶחֱלָק וְנוֹפֵל, וַאֲזַי הָעוֹלָם שׂוֹחֲקִין מִמֶּנּוּ, וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מִזֶּה, זֶה בָּא עַל יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּשִׂמְחַת יוֹם־טוֹב. כִּי יוֹם־טוֹב נִקְרָא רֶגֶל, וְגַם נִקְרָא מוֹעֵד, וְעַל־יְדֵי שֶׁפָּגַם בְּשִׂמְחַת יוֹם־טוֹב, נַעֲשֶׂה מִזֶּה רֶגֶל מוֹעֵד, עַל־כֵּן רַגְלוֹ מוֹעֲדָה וְנָפַל,
וְזֶה הַשְּׂחוֹק שֶׁשּׂוֹחֲקִין, הוּא בְּחִינַת הַשְּׂמָחוֹת נְפוּלוֹת מִפְּגַם שִׂמְחַת יוֹם־טוֹב, וְעַל כֵּן מִתְבַּיֵּשׁ, כִּי עֲבוֹדַת אֶלִילִים נִקְרָא בֹּשֶׁת (הושע ט), וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת כְּאִלּוּ עוֹבֵד עַכּוּ"ם (פסחים קיח), עַל־כֵּן בָּאָה עָלָיו בּוּשָׁה.
וְלִפְעָמִים הוּא לוֹ לְכַפָּרָה, וְלִפְעָמִים אֵין נִתְכַּפֵּר לוֹ בָּזֶה, רַק כְּדֵי לְהַזְכִּירוֹ שֶׁיָּשׁוּב:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רל״ו · אות א׳מִי שֶׁנּוֹהֵג רַבָּנוּת בְּכַשְׁרוּת וּבִתְמִימוּת כָּרָאוּי, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה שֶׁיַּעֲלֶה לִגְדֻלָּה לְסוֹף יָמָיו, וְכָל מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב לִגְדֻלָּה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, הוּא עוֹלֶה לִגְדֻלָּה זוֹ. כְּגוֹן בַּדּוֹר הַזֶּה, שֶׁעִקַּר הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד הוּא כְּשֶׁמַּחֲזִיקִין אוֹתוֹ לְצַדִּיק מְפֻרְסָם, אֲזַי זוֹכֶה שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּסוֹף יָמָיו לִמְפֻרְסָם גָּדוֹל, אַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן, רַק שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט, וְנוֹתְנִין לוֹ שְׂכָרוֹ קֹדֶם שֶׁיּוֹצֵא מִן הָעוֹלָם, וְאַחַר־כָּךְ וְכוּ':
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רל״ז · אות א׳עִקַּר הַנִּגּוּן וְהַכְּלֵי שִׁיר הֵבִיא לֵוִי לָעוֹלָם, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (שמות דף יט.), שֶׁעִקַּר הַנִּגּוּן מִסִּטְרָא דְּלֵוָאי, וְזֶה שֶׁאָמְרָה לֵאָה: הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי (בראשית כ״ט:ל״ד) – שֶׁעַתָּה הַפַּעַם שֶׁנּוֹלַד לֵוִי, שֶׁעַל יָדוֹ בָּא בְּחִינַת הַנִּגּוּן וּכְלֵי שִׁיר לָעוֹלָם, הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי בְּוַדַּאי, כִּי הִתְחַבְּרוּת שְׁנֵי דְּבָרִים הוּא עַל־יְדֵי נִגּוּן וּכְלֵי שִׁיר, וְהָבֵן.
וְזֶה בְּחִינַת כְּלֵי זֶמֶר שֶׁמְּנַגְּנִין עַל חֲתֻנָּה:
שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם (תהילים קי״ט:קס״א) – רָאשֵׁי־תֵּבוֹת רַחַשׁ. (זֶה הָעִנְיָן הֵם דִּבְרֵי צַחוּת שֶׁאָמַר עַל עַצְמוֹ, שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין לִתֵּן לוֹ "רַחַשׁ" הַמַּגִּיעַ לְהָרַב, וּפַעַם אַחַת עָמַדְנוּ לְפָנָיו בְּעֵת שֶׁהָיָה חֲתֻנָּה בָּעִיר, וְאָמַר אָז עִנְיָן הַנַּ"ל מֵעִנְיַן כְּלֵי זֶמֶר שֶׁמְּנַגְּנִין עַל הַחֲתֻנָּה כַּנַּ"ל, (כִּי כֵן הָיָה דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל־פִּי רֹב הָיָה אוֹמֵר תּוֹרָה מֵעֵין מַה שֶּׁהָיָה נַעֲשֶׂה וְנִדְבָּר אָז בְּאוֹתָהּ הָעֵת, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר). וְאָז הָיוּ מְשִׂיחִים לְפָנָיו מֵעִנְיַן "רַחַשׁ" הַמַּגִּיעַ לוֹ. עָנָה וְאָמַר: בְּוַדַּאי מַגִּיעַ לִי רַחַשׁ, שָׂ'רִים רְ'דָפוּנִי חִ'נָּם)
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רל״ח · אות א׳כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים מְחֻלָּקִים בֵּינֵיהֶם עַל אֵיזֶה עִנְיָן, וּכְשֶׁיָּבוֹא הַשְּׁלִישִׁי, אַף שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מֵעִנְיָנָם, אֲזַי יַסְכִּים עִם אֶחָד יוֹתֵר מֵעִם חֲבֵרוֹ – זֶה מֵחֲמַת שֶׁהָאֶחָד סָמוּךְ לְשָׁרְשׁוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים לוֹ כְּאֶחָד, כִּי אֵין שְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׁוִין, וְאִם־כֵּן בְּוַדַּאי אֶחָד סָמוּךְ יוֹתֵר, וּמִזֶּה בָּא שֶׁהוּא מַסְכִּים עִם זֶה, וְהָבֵן:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רל״ט · אות א׳עַל יְדֵי מַחֲלֹקֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר. כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר הוּא מִשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קכ״ב:ח׳): אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם. וְעַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד קֹדֶם הַתְּפִלָּה לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה;
אֲבָל כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם וְיֵשׁ מַחֲלֹקֶת, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר, וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ אִם אֶחָד רוֹצֶה שָׁלוֹם, רַק שֶׁהֵם חוֹלְקִין עָלָיו, עִם כָּל זֶה אֵין הַשָּׁלוֹם בִּשְׁלֵמוּת עַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר וּלְהִתְפַּלֵּל, אַף שֶׁהוּא אִישׁ שָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁהֵם חוֹלְקִין עָלָיו.
וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שם קכ): אֲנִי שָׁלוֹם, כִּי אֲנִי אִישׁ שָׁלוֹם וּמִצִּדִּי הָיָה שָׁלוֹם עִם כֻּלָּם, וְעִם כָּל זֶה: וְכִי אֲדַבֵּר, הֵמָּה לַמִּלְחָמָה, הַיְנוּ שֶׁאַף שֶׁאֲנִי שָׁלוֹם, עִם כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מֵחֲמַת הַמִּלְחָמָה וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהֵם חוֹלְקִין עָלַי כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רל״ט · אות ב׳וְהִנֵּה כָּל הַדִּבּוּרִים הֵם מִשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת שָׁלוֹם, יָכוֹל לֵידַע כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, כְּמוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁנִּקְרָא שָׁלוֹם, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (עמוס ד׳:י״ג): וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ; כִּי כָּל הַדִּבּוּרִים בָּאִים מִשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל,
וְזֶה אוֹתִיּוֹת שָׁלוֹם – רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵׂחוֹ:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה רל״ט · אות ג׳כָּל הַדִּבּוּרִים בָּאִים מֵחֲמִימוּת, וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִימוּת הַרְבֵּה מְדַבֵּר הַרְבֵּה, וְכֵן מִי שֶׁנִּתְקָרֵר וְאֵין בּוֹ חֲמִימוּת, אֵין יָכוֹל לְדַבֵּר, כִּי הַדִּבּוּר הוּא מֵחֲמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ט:ד׳): חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי; וְהוּא שַׁלְהוֹבָא דְּנוּרָא וְכוּ':
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ר״מ · אות א׳כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַדְּבָרִים הֵם בָּאִים רַק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקֹרָב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, יוּכַל לְקַבֵּל בְּקַל אֶת מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ, הֵן עֲשִׁירוּת אוֹ בָּנִים, אֲבָל כְּשֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַצַּדִּיק אֲזַי בָּא לוֹ בְּקֹשִׁי גָּדוֹל. כִּי כָּל אֶחָד מְקַבֵּל עֲשִׁירוּת אוֹ בָּנִים לְפִי הַמַּזָּל שֶׁלּוֹ, וְהַמַּזָּל מְקַבֵּל הַהַשְׁפָּעָה מֵהַצַּדִּיק, כִּי מִשָּׁם בָּאִים כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת,
וְעַל כֵּן כְּשֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַצַּדִּיק, אֲזַי הַמַּזָּל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, כְּדֵי לְקַבֵּל הַהַשְׁפָּעָה מֵהַצַּדִּיק, מֵחֲמַת שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ. וְעַל־כֵּן נִמְצָא בָּזֶה חִלּוּקִים רַבִּים, לִפְעָמִים מַגִּיעַ לְאָדָם עֲשִׁירוּת וְהוּא מֵת מִזֶּה וְנִשְׁאָר הָעֲשִׁירוּת לַיּוֹרְשִׁין, וְלִפְעָמִים הוּא מֵת עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁמְּקַבֵּל עֲשִׁירוּת וְגַם אוֹבֵד אֶת הָעֲשִׁירוּת, וְכֵן חִלּוּקִים רַבִּים,
וְהוּא כְּמוֹ לְמָשָׁל כְּשֶׁאֶחָד רוֹצֶה לְהַגְבִּיהַּ מַשָּׂא כָּבֵד, וְהוּא מַכְנִיס כָּל כֹּחוֹ לְהַגְבִּיהַּ הַמַּשָּׂא מֵחֲמַת שֶׁכְּבֵדָה מְאֹד, וְלִפְעָמִים מַגְבִּיהַּ הַמַּשָּׂא, אֲבָל מֵחֲמַת גֹּדֶל הַכֹּחַ שֶׁהִכְנִיס בָּזֶה נֶעֶקְרוּ וְנִתְלְשׁוּ מֵעָיו בְּקִרְבּוֹ עַד שֶׁמֵּת מֵחֲמַת זֶה, אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן נִשְׁאָר הַמַּשָּׂא בְּיָדוֹ, וְלִפְעָמִים מֵחֲמַת שֶׁנִּתְלָשׁ בְּקִרְבּוֹ נָפַל גַּם הַמַּשָּׂא מִיָּדוֹ, נִמְצָא שֶׁזֶּה מֵת מֵחֲמַת שֶׁהִגְבִּיהַּ הַמַּשָּׂא וְגַם הַמַּשָּׂא לֹא נִשְׁאֲרָה אֶצְלוֹ אֲפִלּוּ לְבָנָיו. כְּמוֹ כֵן בְּהַנַּ"ל, מֵחֲמַת שֶׁהַמַּזָּל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל כְּדֵי לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק הַהַשְׁפָּעָה, מֵחֲמַת שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ, מֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת כַּמָּה חִלּוּקִים כַּנַּ"ל.
אֲבָל הַמְקֹרָב לְהַצַּדִּיק, אֲזַי אֵין הַמַּזָּל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ כֹּחַ, מֵחֲמַת שֶׁהוּא קָרוֹב אֶצְלוֹ.
אֲבָל עִם כָּל זֶה, לִפְעָמִים יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאָדָם יִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה אוֹבֵד הָעֲשִׁירוּת. דַּע, כִּי זֶה מֵחֲמַת שֶׁהוּא רוֹאֶה דָּבָר יָקָר גָּבוֹהַּ מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי דְּאִיהוּ לָא חָזֵי מַזְלֵהּ חָזֵי (מגילה ג), וּמֵחֲמַת שֶׁהַמַּזָּל רוֹאֶה דָּבָר יָקָר וְנַעֲלֶה מְאֹד, עַל־יְדֵי־זֶה מַשְׁלִיךְ הָעֲשִׁירוּת מֵאֶצְלוֹ, כְּמוֹ מִי שֶׁנּוֹשֵׂא מַשָּׂא שֶׁל נְחֹשֶׁת, וְרוֹאֶה זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וִיקָרִים, אֲזַי מַשְׁלִיךְ הַכֹּל וְרָץ וְחוֹטֵף אֶת הַדְּבָרִים הַיְקָרִים, כְּמוֹ כֵן מֵחֲמַת שֶׁנִּתְקָרֵב וְרוֹאֶה יָקָר מִפָּז וּמִפְּנִינִים, אֲזַי מַשְׁלִיךְ הַמַּזָּל הָעֲשִׁירוּת כִּלְאַחַר יָד,
מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה שֶׁיַּרְגִּישׁ גַּם בְּעַצְמוֹ שֶׁהַהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק הוּא יָקָר מִכָּל הָעֲשִׁירוּת שֶׁבָּעוֹלָם, אֲזַי בְּוַדַּאי אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל מָמוֹן וְאֵינוֹ רוֹצֶה כְּלָל עֲשִׁירוּת: