ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ח · אות ט׳וְזֶה (חגיגה יב:):
תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת, רוֹאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה רוֹאִים,
הָאָרֶץ עוֹמֶדֶת עַל עַמּוּדִים – הַיְנוּ בִּינָה, אֶרֶץ הַחַיִּים, שֶׁמִּמֶּנָּה תּוֹצְאוֹת הַתְּפִלִּין כַּנַּ"ל.
וְהַתְּפִילָה נִקְרָא עַמּוּד, עַל־שֵׁם (תהלים קו): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס.
וְעַמּוּדִים – בְּחִינַת תְּפִלָּה,
עַל הַמַּיִם – הַיְנוּ עַל הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ב׳:י״ט): שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'.
וּמַיִם עַל הֶהָרִים – זוֹ בְּחִינַת תּוֹרָה, שֶׁעַל־יָדָהּ נִתְעוֹרֵר חֶסֶד אַבְרָהָם. כִּי הֶהָרִים זוֹ תּוֹרָה, שֶׁהוּא מְרוֹמָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ח׳:ט״ו): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ. גַּם אַבְרָהָם נִקְרָא הַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יט): הָהָרָה הִמָּלֵט.
וְהָרִים עַל הָרוּחַ – הַיְנוּ רוּחַ פִּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הַיְנוּ בְּחִינַת דִּבּוּר, שֶׁעַל־יְדֵי הַתּוֹרַת חֶסֶד נִתְעַלֶּה הַדִּבּוּר כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר.
וְרוּחַ עַל סְעָרָה – הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר, הוּא בְּחִינַת אַחַר הַדְּבָרִים, הוּא יוֹנֵק מֵהַדִּבּוּר, וְנַעֲשֶׂה רוּחַ סְעָרָה כַּנַּ"ל.
וּסְעָרָה עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – כִּי הַבְּרִיּוֹת צְרִיכִין לְקֵץ כָּל בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד – דָּא מַלְאַךְ־הַמָּוֶת (ב"ר פ"ט), וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם מִגְּבוּרוֹת עִלָּאִין, כִּי הוּא טוֹב מְאֹד. וְזֶהוּ שֶׁסְּעָרָה בִּזְרוֹעַ, זְרוֹעַ אֵלּוּ חֲמִשָּׁה גְּבוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּתוֹ עַד זְמַן בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח (ישעיהו כ״ה:ח׳):
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ח · אות י׳וְזֶה פֵּרוּשׁ:
מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ – הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויגש ר"י.), שֶׁפַּרְעֹה הִיא אִמָּא, דְּכָל נְהִירִין אִתְפַּרְעָן וְאִתְגַּלְיָן מִנַּהּ. וּתְפִלִּין נִקְרָא מֶרְכָּבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל״ג:כ״ו): רוֹכֵב שָׁמַיִם. וְשָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, בְּחִינַת גְּוָנִין, כִּי תְּפִלִּין הֵם נָהֲרִין מֵאִמָּא עִלָּאָה. וְעַל־יְדֵי מַה תִּזְכֶּה לִבְחִינַת תְּפִלִּין –
יָרָה בַּיָּם. יָרָה, הֵם הַגְּבוּרוֹת (פֵּרוּשׁ "יָרָה" עִם הַכּוֹלֵל גִּימַטְרִיָּא גְּבוּרָה). בַיָּם, הוּא בְּחִינַת דִּבּוּר, כְּשֶׁתְּקַשֵּׁר וְתַעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשָׁהּ.
וְעַל־יְדֵי מָה תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשָׁהּ, עַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, שֶׁעַל־יְדֵי לִמּוּד הַזֶּה נִמְשָׁךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד, וְאָז: הַבֹּקֶר אוֹר וְכוּ'; וְאָז הַדִּבּוּר עוֹלֶה וְנַעֲשֶׂה בַּת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב"ב טז:): בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם וּבַכֹּל שְׁמָהּ, בַּיָּם גִּימַטְרִיָּא בַּכֹּל. וְזֶה:
וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם, הַתּוֹרָה נִקְרָא אוֹרַיְתָא תְּלִיתָאֵי (שבת פח). וּמִבְחַר דָּא אַבְרָהָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נחמיה ט׳:ז׳): אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. פֵּרוּשׁ, עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁעַל יָדָהּ נִתְעוֹרֵר מִדַּת אַבְרָהָם, עַל־יָדָהּ נִתְתַּקֵּן הַדִּבּוּר,
וְקֵץ כָּל בָּשָׂר יִטְבַּע בְּנֻקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. וְזוֹ
טֻבְּעוּ בְיַם סוּף – סוּף הוּא בְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר, שֶׁהוּא דָּבוּק בְּיַם הַדִּבּוּר, יִטְבַּע בְּנֻקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, עַל־יְדֵי בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ח · אות י״א(זֹאת הַתּוֹרָה הִיא סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וְכַנִּרְשָׁם מִן הַצַּד בַּהַגָּה אֵיךְ כָּל כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין כְּלוּלִין שָׁם, וְהַדְּבָרִים מוּבָנִים לַמַּשְׂכִּילִים. וַעֲדַיִן צְרִיכִין בֵּאוּר רָחָב לְבָאֵר הַדָּבָר הֵיטֵב, וְאִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי, יִתְבָּאֵר הַדָּבָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְדַע, שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, שֶׁחִשֵּׁב כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת, וְאָמַר, שֶׁכֻּלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין, דְּהַיְנוּ הַתּוֹרָה "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר", וְ"אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ", וּ"קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ" וְכוּ', וְהַתּוֹרָה "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים", וְ"אַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים", "אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא", וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת: "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה" וְכוּ'. וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁאֵינִי זוֹכֵר עַתָּה לְפָרְטָם. וְאָמַר שֶׁכֻּלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהַשִּׂיגָם):
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ט · אות א׳לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ (דברים י״א:ט״ו).
עֵשֶׂב – רָאשֵׁי־תֵּבוֹת עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו.
בְּשָׂדְךָ, לְשׁוֹן שִׁדּוּד וּשְׁבִירָה.
כְּשֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ אֵיזֶה רְעָבוֹן, שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו תַּאֲוַת אֲכִילָה, יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם (תהילים קמ״ז:י״ד), וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָשִׁים מִלְּמַטָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָשִׁים מִלְּמַעְלָה (סנהדרין קג:).
בְּכֵן צָרִיךְ לְשַׂדֵּד וּלְשַׁבֵּר הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁלּוֹ הַמִּתְאַוָּה לֶאֱכֹל, כִּי עִקַּר הָרְעָבוֹן הוּא לְבַהֲמִיּוּת. גַּם אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בראשית פ' סג): בָּא זָדוֹן וְיָבוֹא קָלוֹן – דָּא קְלוֹנוֹ שֶׁל רָעָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל ל״ו:ל׳): אֲשֶׁר לֹא תִּקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם.
נִמְצָא, הַמַּחֲלֹקֶת, הַיְנוּ מַה שֶּׁמְּחָרְפִין לָאָדָם, בָּא עַל־יְדֵי־ זֶה בְּחִינַת רָעָב. וְרָעָב הַזֶּה, הַיְנוּ בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, בְּחִינַת חֶרְפָּה, הוּא בְּחִינַת עָרְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ל״ד:י״ד): כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ. וְהָעָרְלָה הֵם שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת, הַמְסַבְּבִים הַבְּרִית שָׁלוֹם, וּכְשֶׁמְּשַׁבְּרִין אֶת הָעָרְלָה, אֲזַי נִתְגַּלֶּה בְּרִית שָׁלוֹם. וּכְשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם לְמַטָּה, יֵשׁ לוֹ שָׁלוֹם לְמַעְלָה בִּמְרוֹמוֹ. וּכְשֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם לְמַעְלָה, אֲזַי נִתְגַּלֶּה וְנִתְרַבֶּה שׂבַע גָּדוֹל בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב גַּבֵּי יוֹסֵף (שם מז): תֶּן זֶרַע וְנִחְיֶה:
פֵּרוּשׁ אַחֵר:
וְנָתַתִּי עֵשֶׂב – רֶמֶז לְבָנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ה׳:כ״ה): וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ.
בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ – הַיְנוּ, אֵימָתַי יִהְיֶה לְךָ בָּנִים חַיִּים וְקַיָּמִים, כְּשֶׁיִּהְיֶה זִוּוּגְךָ בִּקְדֻשָּׁה, וּתְשַׁבֵּר נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה שֶׁלְּךָ, הַיְנוּ נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִיּוּת, וְיִדְמֶה לְךָ כְּאִלּוּ כְּפָאֲךָ שֵׁד (נדרים כ:). וְזֶה בְּשָׂדְךָ – לְשׁוֹן שֵׁד, עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיוּ לְךְ בְּנֵי קַיָּמָא.
כִּי מִיתַת הַבָּנִים, זֶה מֵחֲמַת נְשָׁמוֹת הָעֲשׁוּקִים בְּטִקְלָא, כַּיָּדוּעַ. כִּי הַטִּקְלָא, הַיְנוּ קְלִפּוֹת נֹגַהּ, הִיא קְרוֹבָה אֶל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִיּוּת, כַּמּוּבָא בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים בְּמַסֶּכֶת הַהַרְכָּבָה.
גַּם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא עִקַּר זִוּוּגְךָ בְּלֵיל שַׁבָּת, שֶׁאָז נִכְלֶלֶת בִּקְדֻשָּׁה, וְיִתְפָּרְדוּ מִמֶּנָּה כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן. וְזֶה:
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ – זֶה רֶמֶז עַל שַׁבָּת, שֶׁאָז הַשְּׂבִיעָה, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִתְבָּרְכִין שֵׁשֶׁת יָמִים: