ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ט · אות ד׳ד וּלְתַקֵּן כָּל הָעֲבֵרוֹת בִּפְרָטִיּוּת הֵם רַבִּים מְאֹד, וְכָבֵד עַל הָאָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אוֹתָם, כִּי יֵשׁ דִּקְדּוּקִים וּפְרָטִים רַבִּים בְּכָל לָאו וְלָאו.
בְּכֵן צָרִיךְ לְתַקֵּן כְּלָלִיּוּת הִגִּידִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת (דברים ד׳:י״ג): וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ, וְאָז, עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין, נִתְתַּקֵּן מִמֵּילָא כָּל הַלָּאוִין שֶׁעָבַר, וְנִמְשָׁךְ לָהֶם לַבְנוּנִית.
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין שֶׁהוּא הַבְּרִית־קֹדֶשׁ, שַׁדַּי, עַל־שֵׁם שֶׁשָּׁדֵי וְיוֹרֶה כְּחֵץ לַבְנוּנִית וְתִקּוּנִים לְכָל פְּרָט וּפְרָט כְּפִי צָרְכּוֹ, וַאֲפִלּוּ לַמְּקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדַּקִּים. כִּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת צָרִים וְדַקִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְשָׁם שׁוּם תִּקּוּן כִּי אִם עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא זוֹרֵק לַבְנוּנִית וְתִקּוּנִים גַּם לַמְּקוֹמוֹת הַצָּרִים וְהַדַּקִּים. בִּבְחִינַת (איוב כ״ב:כ״ה): וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ – שֶׁשָּׁדֵי וְיוֹרֶה תִּקּוּנִין לְכָל מְקוֹמוֹת הַצָּרִים.
וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא בְּרִית: זֹהַר הָרָקִיע, כִּי קֹדֶם הַתִּקּוּן, אֲזַי הָרָקִיעַ הוּא בִּבְחִינַת (איוב כ׳:כ״ז): יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲווֹנוֹ. וְאַחַר הַתִּקּוּן, אֲזַי מַזְהִיר וּמְטַהֵר אֶת הָרָקִיעַ, בִּבְחִינַת לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, שֶׁהוּא מַלְבִּין עֲווֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל שְׁסָ"ה לָאוִין, וּמַשְׁפִּיעַ לַבְנוּנִית בִּשְׁסָ"ה גִּידִין, בִּבְחִינַת: בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְּגָדֶיךָ לְבָנִים.
כִּי כָּל הַלַּבְנוּנִית נִמְשָׁךְ מִן הַמֹּחַ, בְּחִינַת: וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן – מִן לִבּוּנָא דְּמֹחָא (זוהר פנחס דף רלה:). וְעַל־יְדֵי תִּקּוּן כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין נִתְרוֹמֵם הַמֹּחִין, בִּבְחִינַת: כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ. נִשְׁרָא דָּא רוּחָא, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין, בְּחִינַת (יהושע ב׳:י״א): וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ. יָעִיר קִנּוֹ – שֶׁהוּא מְעוֹרֵר "קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִּינָה" מִבְּחִינַת שֵׁנָה.
עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף – שֶׁהוּא מְרַחֵף וּמֵגֵן עַל הַמֹּחִין שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה נִגְזָלִין, בִּבְחִינַת (משלי כ״ח:כ״ד): גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ, הֵם הַמֹּחִין, שֶׁהֵם אָב בְּחָכְמָה וְאֵם לַבִּינָה.
וְזֶה בְּחִינַת (ברכות ג): תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ. תִּינוֹק, הַיְנוּ הַמֹּחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁהוּא יוֹנֵק וְנִגְדָּל מִקַּטְנוּתוֹ, עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא שָׁדֵי וְיוֹרֶה כְּחֵץ.
וְזֶה: אִמּוֹ, דָּא כְּנֵסִיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״ג:כ״ב): אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: כְּנֵסִיָּתְךָ, שֶׁשָּׁם נִתְכַּנְּסִין וְנִכְלָלִין כָּל הַתִּקּוּנִים:
וְזֶה עִקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הַיְנוּ עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית, עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, בִּבְחִינַת (שמות י״ט:ד׳): וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. נִשְׁרָא זֶה תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת: וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ כַּנַּ"ל, הַיְנוּ תִּקּוּן הַבְּרִית. עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי – שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. כִּי עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ט · אות ה׳ה וּבָזֶה תָּלוּי פַּרְנָסָה בְּלִי טֹרַח, שֶׁהוּא בְּחִינַת (שם טז): לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם. הַיְנוּ עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת (משלי ל׳:י״ט): דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם.
וְזֶה (במדבר י״א:ז׳): וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא – זֶרַע גַּד, דָּא טִפָּה חִוַּרְתָּא (תיקונים תיקון כא נב:), הַיְנוּ בְּחִינַת: וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי פַּרְנָסָה בְּלִי טֹרַח, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָן, בְּחִינַת לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם כַּנַּ"ל.
כִּי פַּרְנָסָה שֶׁהוּא בְּטִרְחָא וּבִכְבֵדוּת, הוּא מֵחֲמַת שֶׁלֹּא תִּקֵּן תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית. כִּי מָאן דְּזָרֵק פֵּרוּרִין דְּנַהֲמָא עֲנִיּוּת רָדֵף אַבַּתְרֵהּ, כָּל שֶׁכֵּן מָאן דְּזָרֵק פֵּרוּרִין דְּמֹחָא (זוהר פנחס דף רמד.):
וְזֶה לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם (ויקרא י״ט:כ״ו) – הַיְנוּ עַל יְדֵי הַדָּמִים, שֶׁהֵם גּוֹרְמִים לַשְּׁכִינָה בְּחִינַת דָּם נִדָּה, בִּבְחִינַת עִיר הַדָּמִים, בִּבְחִינַת: מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךְ, בִּבְחִינַת שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בְּגָדָיו, הַיְנוּ עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם כְּלָלִיּוּת הַגִּידִין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פְּגַם הַבְּגָדִים כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה: לֹא תֹאכְלוּ – הַיְנוּ פַּרְנָסָה בְּטֹרַח.
וְזֶה: לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ – שֶׁהֵם גּוֹרְמִים בְּחִינַת נָחָשׁ מַשִּׁיךְ לָהּ לְגַבַּהּ, וְגוֹרְמִים שְׁלִיטַת הַשִּׁפְחָה בִּישָׁא, שֶׁהִיא עֵת רָעָה.
וְזֶה: לֹא תְנַחֲשׁוּ – שֶׁלֹּא לִגְרֹם, חַס וְשָׁלוֹם, נָחָשׁ מַשִּׁיךְ לָהּ לְגַבַּהּ וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְלֹא תְעוֹנֵנוּ – שֶׁהוּא לְשׁוֹן עֵת וְעוֹנָה, הַיְנוּ שֶׁלֹּא לִגְרֹם, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁלִיטַת הָעֵת רָעָה שֶׁל הַכ"ח עִתִּים, וְכַנַּ"ל:
וְזֶה שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב (בראשית כ״ח:כ׳): וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ; כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי פַּרְנָסָה תָּלוּי בִּבְחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים. וְזֶה (ישעיהו כ״ג:י״ח): לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק.
וְיַעֲקֹב שֶׁהִמְשִׁיךְ לַבְנוּנִית, בִּבְחִינַת (בראשית ל׳:ל״ז): מַחְשׂף הַלָּבָן, עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מט): רֵאשִׁית אוֹנִי, נֶאֱמַר בּוֹ (שם כה): יוֹשֵׁב אֹהָלִים, הַיְנוּ בְּחִינַת שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ׳:כ״ב): וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת, הַיְנוּ בְּחִינַת: דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, בְּחִינַת זֹהַר הָרָקִיעַ, בְּחִינַת לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, שֶׁמַּלְבִּין עֲווֹנוֹתֵיהֶן וְהַדָּמִים שֶׁל שְׁסָ"ה גִּידִין, בִּבְחִינַת (שם א): אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ: