ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה מ״ו · אות א׳מְסִירַת־נֶפֶשׁ יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה,
כְּגוֹן שֶׁנּוֹתֵן מָמוֹנוֹ לִצְדָקָה, וְהַמָּמוֹן הוּא הַנֶּפֶשׁ, כִּי אֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ (דברים כ״ד:ט״ו), דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹסֵר נַפְשׁוֹ בִּיגִיעוֹת וְסַכָּנוֹת קֹדֶם שֶׁמַּרְוִיחַ הַמָּמוֹן, וְאַחַר־כָּךְ נוֹטֵל הַמָּמוֹן וְנוֹתְנוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִמְצָא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ.
וְכֵן בִּתְפִלָּה אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ הַנֶּעְלָם (חיי שרה דף קכד:), שֶׁהִיא בְּחִינַת: כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם וְכוּ', הַיְנוּ מְסִירַת־נֶפֶשׁ. כִּי צָרִיךְ יְגִיעָה גְּדוֹלָה וּמִלְחָמָה גְּדוֹלָה עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, וְתַחְבּוּלוֹת לָנוּס וְלִבְרֹחַ מֵהֶם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ וְכוּ', כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ הַנֶּעְלָם, נִמְצָא שֶׁהוּא מְסִירַת־נֶפֶשׁ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה מ״ו · אות ב׳וְדַע, שֶׁהַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכַיּוֹצֵא, וּלְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ שֶׁהַמְּנִיעוֹת שֶׁלּוֹ גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, וְקָשֶׁה לַעֲמֹד בָּהֶם.
דַּע, שֶׁלְּכָל אֶחָד אֵין לוֹ מְנִיעוֹת רַק כְּפִי כֹּחוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁיָּכוֹל לָשֵׂאת וְלַעֲמֹד בָּהֶם אִם יִרְצֶה. וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם מְנִיעָה, כִּי גַּם בְּהַמְּנִיעָה בְּעַצְמָהּ מְלֻבָּשׁ שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (בלקו"א סי' קטו).
וְהַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמְּנִיעוֹת הִיא מְנִיעַת הַמֹּחַ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמֹּחוֹ וְלִבּוֹ חֲלוּקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹ מֵהַצַּדִּיק, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּבָא לְשָׁם, עִם כָּל זֶה, כְּשֶׁמֹּחוֹ חָלוּק וְקָשֶׁה לוֹ קֻשְׁיוֹת עַל הַצַּדִּיק, וְיֵשׁ לוֹ עַקְמוּמִיּוּת בְּלִבּוֹ עַל הַצַּדִּיק, זֹאת הַמְּנִיעָה מוֹנֵעַ אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל הַמְּנִיעוֹת.
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה מ״ו · אות ג׳וְכֵן בִּתְפִלָּה; שֶׁבִּתְּחִלָּה יֵשׁ לוֹ כַּמָּה מְנִיעוֹת עַל הַתְּפִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם וּבָא לְהִתְפַּלֵּל, כְּשֶׁלִּבּוֹ עָקֹם וּפְתַלְתֹּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֹאת הַמְּנִיעָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם כַּנַּ"ל,
הַיְנוּ בְּחִינַת (תהילים ל״ח:י״א): לִבִּי סְחַרְחַר. תַּרְגּוּם סָבִיב – סְחוֹר סְחוֹר. דְּהַיְנוּ שֶׁלִּבּוֹ מְסֻבָּב וּמֻקָּף וּמְעֻקָּם בְּעַקְמוּמִיּוּת וְקֻשְׁיוֹת וּכְפִירוֹת עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת (שמות א׳:י״ד): וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה וְכוּ', וְאִיתָא בַּתִּקּוּנִים (תי' יג דף כח.): בְּקֻשְׁיָא וְכוּ', הַיְנוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁבְּלִבּוֹ, שֶׁהֵם הַמְּנִיעָה הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּם,
וַאֲזַי צָרִיךְ לִצְעֹק לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּקוֹל חָזָק מֵעִמְקֵי הַלֵּב, וַאֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ וּפוֹנֶה לְצַעֲקָתוֹ. וְיָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁמִּזֶּה בְּעַצְמוֹ יִפֹּל וְיִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּנִיעוֹת הַנַּ"ל, וְעַל־כָּל־פָּנִים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ, שֶׁזֶּה יְשׁוּעָתוֹ. וְזֶה אוֹתִיּוֹת קֻשְׁיָא – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: שְׁמַע יְיָ קוֹלִי אֶקְרָא (תהילים כ״ז:ז׳); שֶׁצָּרִיךְ רַק לִקְרוֹת לַה', כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַקֻּשְׁיָא וְהַכְּפִירָה כַּנַּ"ל.
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה מ״ו · אות ד׳וּמֵעֵין זֶה מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים בְּשֵׁם הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, מָשָׁל, שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הִנִּיחַ אוֹצָר גָּדוֹל בְּמָקוֹם אֶחָד, וְסִבֵּב בַּאֲחִיזַת־עֵינַיִם כַּמָּה וְכַמָּה חוֹמוֹת סְבִיב הָאוֹצָר, וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי־אָדָם לְאֵלּוּ הַחוֹמוֹת, נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם חוֹמוֹת מַמָּשׁ, וְקָשֶׁה לְשַׁבְּרָם. וּקְצָתָם חָזְרוּ תֵּכֶף, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ חוֹמָה אַחַת, וּבָאוּ אֶל הַשְּׁנִיָּה, וְלֹא יָכְלוּ לְשַׁבְּרָהּ, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ יוֹתֵר וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁבֹּר הַנִּשְׁאָרִים, עַד שֶׁבָּא הַבֶּן־מֶלֶךְ, אָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל הַחוֹמוֹת הֵם רַק בַּאֲחִיזַת־עֵינַיִם, וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם חוֹמָה כְּלָל, וְהָלַךְ לָבֶטַח עַד שֶׁעָבַר עַל כֻּלָּם.
וּמִזֶּה יָבִין הַמַּשְׂכִּיל הַנִּמְשָׁל מֵאֵלָיו עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹמוֹת, שֶׁיֵּשׁ עַל אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת־שָׁמַיִם, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם.
וְהָעִקָּר – לֵב חָזָק וְאַמִּיץ, וְאָז אֵין לוֹ שׁוּם מְנִיעָה וּבִפְרָט הַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּגוֹן מֵחֲמַת מָמוֹן אוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְחוֹתְנוֹ אוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא, הֵם כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים לְמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וְאַמִּיץ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְגַם אֲפִלּוּ גְבוּרָה שֶׁל הַגִּבּוֹרִים, הוּא רַק מֵחֹזֶק וְאֹמֶץ הַלֵּב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב חָזָק בְּיוֹתֵר לָרוּץ בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים:
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה מ״ז · אות א׳סַכָּנָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה, וְצָרִיךְ לָזֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה וְאָמָּנוּת יְתֵרָה, שֶׁיּוּכַל לִשְׁקֹל בְּפֶלֶס דְּבָרָיו, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִשְׁמַע כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִין כִּי־אִם מַה שֶׁצָּרִיךְ לוֹ, לֹא יוֹתֵר.
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַכֹּל שׁוֹמְעִין כָּל הַתּוֹרָה שֶׁאוֹמֵר, עִם כָּל זֶה לֹא יִשְׁמַע כָּל אֶחָד רַק מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְבַד. וְכַמּוּבָא עַל פָּסוּק וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ: וַהֲלֹא כָּל הָעוֹלָם שָׁמְעוּ, אֶלָּא יִתְרוֹ שָׁמַע וְכוּ' (זוהר יתרו דף סח). כִּי רַק שְׁמִיעַת יִתְרוֹ נֶחֱשָׁב לִשְׁמִיעָה, שֶׁנִּכְנַס בְּאָזְנָיו, וּשְׁמִיעַת כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ נֶחֱשָׁב שְׁמִיעָה כְּלָל.
וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר תּוֹרָה בִּבְחִינָה זוֹ, אָסוּר לוֹ לוֹמַר תּוֹרָה. כִּי כָל אֶחָד וְאֶחָד כְּשֶׁבָּא אֶל הַצַּדִּיק לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה, בָּא עִמּוֹ גַּם הָרָע שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ הַקְּלִפּוֹת הַנִּבְרָאִים עַל־יְדֵי עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם הַדּוֹחֲקִים אֶת הָעוֹלָם וְעוֹשִׂים בִּלְבּוּל וְדֹחַק גָּדוֹל בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַתּוֹרָה, כִּי הָרָע הַנַּ"ל שֶׁל כָּל אֶחָד רוֹצֶה לְבַלְבֵּל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו): הַאי דֻּחְקָא דְּכַלָּה מִנַּיְהוּ, הַיְנוּ מֵהָרָע שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת כַּנַּ"ל.
וְאֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת רוֹצִים גַם־כֵּן לִינֹק מִן הַתּוֹרָה, וִינִיקָתָם הוּא רַק מֵהַמּוֹתָרוֹת, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאֶחָד שׁוֹמֵעַ יוֹתֵר וּלְמַעְלָה מִמֹּחוֹ וַהֲבָנָתוֹ, זֶה בְּחִינַת מוֹתָרוֹת, וּמִשָּׁם יְנִיקָתָם. וְזֶה בְּחִינַת רָזֵי תּוֹרָה שֶׁנִּמְסַר לַחִיצוֹנִים, כִּי יְנִיקָתָם רַק מִבְּחִינַת רָזֵי תּוֹרָה, דְּהַיְנוּ מִמַּה שֶּׁהוּא לְמַעְלָה מִמֹּחַ הָאָדָם, כָּל אֶחָד לְפִי הֲבָנָתוֹ.
עַל־כֵּן צָרִיךְ הֶחָכָם הָאוֹמֵר תּוֹרָה, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אָמָּנוּת הַנַּ"ל, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע שׁוּם אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִין מַה שֶּׁאֵינוֹ לְפִי מֹחוֹ וַהֲבָנָתוֹ, שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לוֹ כַּנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן לָהֶם יְנִיקָה, חַס וְשָׁלוֹם.
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ קְלִפָּה דַּקָּה, שֶׁסְּמוּכָה לְהַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֹּאת הַקְּלִפָּה הַדַּקָּה יְכוֹלָה לִינֹק אֲפִלּוּ מִגּוּף הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ, אֲפִלּוּ אִם אֵין בָּהּ מוֹתָרוֹת. וְהַתִּקּוּן לָזֶה – כְּשֶׁמְּדַבְּרִים מִישׁוּעַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָז בּוֹרַחַת אוֹתוֹ הַקְּלִפָּה הַדַּקָּה.
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים קטז), שֶׁיִּתְרוֹ בָּא וְהָלַךְ לוֹ קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה, כִּי יִתְרוֹ הוּא בְּחִינַת הַקְּלִפָּה הַדַּקָּה שֶׁבּוֹרַחַת כְּשֶׁשּׁוֹמַעַת יְשׁוּעוֹת יִשְׂרָאֵל.
וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת יֵשׁ לוֹ אֵימָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁאוֹמֵר תּוֹרָה, יוֹתֵר מֵאֵימַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה וְיוֹם־הַכִּפּוּרִים: