ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ט · אות י׳י וְהִנֵּה הַכְּלָל – שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן תְּחִלָּה תִּקּוּן הַכְּלָלִי, וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יְתֻקַּן הַכֹּל בִּפְרָט. וְאַף שֶׁתִּקּוּן הַכְּלָלִי הוּא גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם יוֹתֵר מִתִּקּוּן כָּל דָּבָר בִּפְרָט, עִם כָּל זֶה מֵחֲמַת שֶׁתִּקּוּן כָּל דָּבָר תָּלוּי בְּהַמֹּחַ, דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ לַבְנוּנִית מִן הַמֹּחַ, בִּבְחִינַת: וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן; וּלְרוֹמֵם הַמֹּחַ אִי אֶפְשָׁר כִּי־אִם עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, בִּבְחִינַת: כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ כַּנַּ"ל, עַל כֵּן צָרִיךְ לֵילֵךְ מִתְּחִלָּה אֶל הַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה מִזֶּה, דְּהַיְנוּ תִּקּוּן הַכְּלָלִי, כְּדֵי לְתַקֵּן וּלְרוֹמֵם הַמֹּחַ, וְעַל יְדֵי זֶה נִתַּקֵּן הַכֹּל מִמֵּילָא כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ט · אות י״אוְזֶה פֵּרוּשׁ: הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא, וְלָא קָיָהֲבוּ לֵהּ. הַיְנוּ בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה'. הַיְנוּ מִי שֶׁפָּגַם בַּעֲווֹנוֹת, וְגָרַם דַּם נִדָּה לַשְּׁכִינָה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נָחָשׁ מַשִּׁיךְ לָהּ לְגַבַּהּ וְכוּ', וְנַעֲשֶׂה פֵּרוּד בֵּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. וְזֶהוּ:
וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ – בְּחִינַת שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ כַּנַּ"ל.
מַאי חֲזָא דְּאָזֵל לְהֵיכָא דְּמִדְלֵי מִנַּהּ – הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְטַהֵר אֶת הַמַּלְכוּת מֵהַדָּמִים, הוּא הוֹלֵךְ אֶל הַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה, הַיְנוּ תִּקּוּן הַכְּלָלִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵאִשָּׁה יִרְאַת ה', בְּחִינַת (שמואל־ב כג): צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹקִים, כִּי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינוֹת תִּקּוּן הַכְּלָלִי הוּא לְמַעְלָה, וְהוּא מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹקִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אבות פ"ג): אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וְזֶהוּ:
שְׁקַל סִכְּתָא דָּצָהּ לְתַתָּא וְכוּ' – סִכְּתָא הֵם יְתֵדוֹת וּמַסְמְרוֹת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. הַיְנוּ בְּחִינַת דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת י״ב:י״א): דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבוֹנוֹת וּכְמַסְמְרוֹת.
דָּצָהּ לְתַתָּא – הַיְנוּ בְּחִינַת מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, כְּשֶׁאֵין תִּקּוּן הַכְּלָלִי, בְּחִינַת: בָּתַר דְּאִסְתְּלֵק רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁאָז הַדִּבּוּר אָסוּר. וְזֶהוּ:
וְלָא עָאל – הַיְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר אָז לְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה כַּנַּ"ל.
דָּצָהּ לְעֵלָּא וְעָאל – הַיְנוּ בְּחִינוֹת בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁהוּא קֶשֶׁת הַבְּרִית, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁאָז הַדִּבּוּר מֻתָּר.
הַיְנוּ שֶׁהֶרְאָה לָהֶם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן הַדִּבּוּר כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי לְהַדִּבּוּר, וְהוּא הַדִּין כָּל הַדְּבָרִים אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן, כִּי אִם עַל יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, כְּדֵי לְהָרִים אֶת הַמֹּחַ שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַלַּבְנוּנִית כַּנַּ"ל. וְזֶה:
הַאי נַמִּי אִתְרַמְיָא לֵהּ בַּת מַזְלֵהּ, הַיְנוּ בְּחִינַת הַמֹּחִין, בְּחִינַת וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן.
הַיְנוּ שֶׁתָּפַס לָהֶם לְדֻגְמָא אֶת הַדִּבּוּר, וְהֶרְאָה לָהֶם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן כִּי אִם עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי. וְהָרְאָיָה, כִּי בִּימֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה הַדִּבּוּר עַל תִּקּוּנוֹ, וּבָתַר דְּאִסְתְּלֵק נֶאֱמַר: אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ וְגוֹ', וְזֶהוּ: דָּצָהּ לְתַתָּא וְכוּ' כַּנַּ"ל.
וּכְמוֹ כֵן כָּל הַדְּבָרִים, צָרִיךְ לְתַקֵּן עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי הַשַּׁיָּךְ לוֹ. כְּגוֹן מַשָּׂא וּמַתָּן – עַל־יְדֵי צְדָקָה,
וְכֵן כֻּלָּם צָרִיךְ לְתַקֵּן כָּל דָּבָר עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי הַשַּׁיָּךְ לוֹ. וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לְהָרִים אֶת הַמֹּחִין, לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם לַבְנוּנִית, לְתַקֵּן וּלְלַבֵּן כָּל הַפְּגָמִים, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי־אִם עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת: הַאי נַמִּי אִתְרַמֵי לֵהּ בַּת מַזָּלֵהּ, בְּחִינַת: וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן, מִן לִבּוּנָא דְּמֹחָא כַּנַּ"ל (משלי י):
כֶּסֶ'ף נִבְחָ'ר לְשׁוֹ'ן צַדִּי'ק: (בֵּאוּר זֶה הָעִנְיָן וּמַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לְפָסוּק זֶה לְהַתּוֹרָה הַנַּ"ל יִתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר):
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ט · אות י״ב(שַׁיָּךְ לְאוֹת ח):
וְעַל כֵּן אִשָּׁה שֶׁדָּמֶיהָ מְרֻבִּים וְאֵין לָהּ וֶסֶת, אַף שֶׁיַּיִן מַזִּיק לָהּ כַּנַּ"ל, בְּחִינַת: יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, שֶׁאַחֲרִיתוֹ דָּם, בְּחִינַת: נִכְנַס יַיִן – יָצָא סוֹד כַּנַּ"ל. עִם כָּל זֶה רְפוּאָתָהּ עַל־יְדֵי יַיִן שֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ צַדִּיק אֲמִתִּי,
כִּי הָעֵינַיִם הֵם בְּחִינַת שְׂעָרוֹת. כִּי שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא (בהקדמת התיקונים יב ובתיקון ע) הֵם בְּחִינַת (שופטים ט״ז:י״ט): שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראֹשׁוֹ, וְהֵם בְּחִינַת הַמֹּחִין, כִּי הַשְּׂעָרוֹת הֵם מוֹתְרֵי מֹחִין, וְעַל כֵּן הֵם בְּחִינַת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת וְכוּ', בְּחִינַת שֶׁבַע מִדּוֹת, שֶׁחוֹלְפִין וְעוֹבְרִין בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמֹּחַ. כִּי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁבַּמֹּחַ הוּא כְּפִי הַמִּדּוֹת שֶׁבָּאָדָם, וּכְפִי הַמִּדָּה שֶׁהָאָדָם אוֹחֵז בָּהּ, כֵּן חוֹלְפִין וְעוֹבְרִין עָלָיו הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבַּמֹּחַ. וְזֶה: שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראֹשׁוֹ – לְשׁוֹן חָלַף וְעָבַר כַּנַּ"ל.
וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בְּהַשְּׂעָרוֹת, נִפְגָּם הָרְאִיָּה, שֶׁהִיא שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא. וְעַל כֵּן שִׁמְשׁוֹן שֶׁפָּגַם בְּשֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראֹשׁוֹ, נֶאֱמַר בּוֹ (שם): וַיְנַקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו.
וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא, מְתַקְּנִין בְּחִינַת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת ראֹשׁוֹ, שֶׁהֵם הַשְּׂעָרוֹת, בִּבְחִינַת (דניאל ז׳:ט׳): וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נָקִי, בִּבְחִינַת לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, שֶׁהוּא מַלְבִּין הָאַדְמִימוּת שֶׁל הַשְּׁסָ"ה גִּידִין, בִּבְחִינַת: אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. נִמְצָא שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל יְדֵי זֶה הָאַדְמִימוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּם נִדָּה כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת (תהילים קי״ח:ה׳): מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ, אוֹתִיּוֹת צֶמֶר. כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת, עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן: