ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ב · אות א׳לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח (תהילים נ״א:י״ז), וְהוּא בְּחִינַת רִקּוּדִין שֶׁל חֲתֻנָּה. כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נְתוּנָה לְזִוּוּג, הִיא אִתְקְרִיאַת נַעֲר בְּלֹא ה' (זוהר בא דף לח:), גִּימַטְרִיָּא שַׁ"ךְ דִּינִים,
וְכַד אִתְתַּקְנַת לְזִוּוּג אִתְקְרִיאַת נַעֲרָה בְּהֵ"א, שֶׁנִּמְתָּקִין הַדִּינִין עַל־יְדֵי ה' אַלְפִין שֶׁל אֶהְיֶה שֶׁבַּבִּינָה, כַּמּוּבָא בִּ"פְרִי־עֵץ־חַיִּים" שַׁעַר עֲמִידָה.
נִמְצָא הַכַּלָּה עֲדַיִן בִּבְחִינוֹת נַעַר, בִּבְחִינוֹת שַׁ"ךְ דִּינִים, וְצָרִיךְ לְהַמְתִּיקָהּ וּלְתַקְּנָהּ. וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי רִקּוּדִין. כִּי הָרַגְלִין הֵם בִּבְחִינוֹת נֶצַח וָהוֹד. וְהֵם נִתְנַשְּׂאִים עַל־יְדֵי הַלֵּב, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁעַל־יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב מְרַקְּדִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב גַּבֵּי יַעֲקֹב (בראשית כ״ט:א׳): וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב אֶת רַגְלָיו, וּפֵרֵשׁ רַשִׁי: לִבּוֹ נָשָׂא אֶת רַגְלָיו. וְלֵב הוּא בִּינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בִּינָה לִבָּא, וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין.
עַל כֵּן צָרִיךְ לְכַוֵּן בָּרִקּוּדִים [לְהַמְשִׁיךְ] הָאַלְפִין שֶׁבַּלֵּב עַל־יְדֵי הָרַגְלִין לְהַכַּלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָמֵשׁ פְּעָמִים דִּין, גִּימַטְרִיָּא שַׁ"ךְ, גִּימַטְרִיָּא נַעַר. וְעַל־יְדֵי אוֹר הַלֵּב שֶׁנִּמְשָׁךְ לָהּ, נַעֲשֵׂית נַעֲרָה בְּהֵ"א, וְנַעֲשֵׂית ה' פְּעָמִים "אֲדֹנָי".
וְזֶה בְּחִינַת: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, שֶׁעַל־יְדֵי הַשְּׂפָתַיִם, שֶׁהֵם נֶצַח וָהוֹד, נִפְתָּח וְנִמְתָּק הַכַּלָּה בִּבְחִינַת זִוּוּג, וְנַעֲשֵׂית בְּחִינַת אֲדֹנָי, שֶׁהִיא נַעֲרָה, שֶׁהִיא רְאוּיָה לְזִוּוּג.
וְזֶה דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (בראשית פ' ע') כְּשֶׁנָּשָׂא יַעֲקֹב אֶת לֵאָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ מְרַקְּדִין, הָיוּ מְזַמְּרִין הַיְא לַיְא, לִרְמֹז לְיַעֲקֹב הָא לֵאָה. הַיְנוּ כִּי לֵאָה הִיא עָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא (זוהר ויצא קנד), שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קי״ט:י״א): בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ, וּמִשָּׁם הַמִּתּוּק שֶׁל הַדִּינִים, כְּשֶׁמַּמְשִׁיכִין הֵ"א מֵהַלֵּב.
וְזֶה: הָא לֵאָה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ מִלֵּאָה הָאַלְפִין, כְּדֵי לְהַמְתִּיק וּלְתַקֵּן אֶת הַכַּלָּה. גַּם הָיוּ אוֹמְרִים שֶׁהַכַּלָּה שְׁמָהּ לֵאָה, שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינוֹת עַצְמָהּ נִמְתֶּקֶת:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ג · אות א׳לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב: (תהילים ל״ד:י״ג)
א הַכְּלָל הוּא, שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם, שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם לְכָל אָדָם בְּמִדּוֹתָיו, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻלָּק בְּמִדּוֹתָיו וּבִמְאֹרְעוֹתָיו, שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ חִלּוּק בֵּין בְּטִיבוּ בֵּין בְּעָקוּ, תָּמִיד יִמְצָא בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ (שם נו): בַּה' אֲהַלֵּל דָּבָר, בֵּאלֹקִים אֲהַלֵּל דָּבָר.
וְעַל־יְדֵי מָה יִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֵּין בְּטִיבוּ בֵּין בְּעָקוּ, עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת שָׁלוֹם, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ג׳:י״ז): וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם; וְעַל־יְדֵי צַדִּיקִים שֶׁנִּקְרְאוּ גַּם כֵּן בְּרִית שָׁלוֹם. וּמֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לֶאֱהֹב אֶת הַשָּׁלוֹם בְּכָל מָקוֹם, הֵן בְּטִיבוּ וְכוּ', וְיָכוֹל לִהְיוֹת שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל, וְלֶאֱהֹב זֶה אֶת זֶה:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ג · אות ב׳ב וְצָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּהּ, וְאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בְּעַכּוּ"ם, לֹא יָכוֹל לְהִתְנַצֵּל וְלוֹמַר: אִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת עַבִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁנּוֹפֵל תָּמִיד עָלָיו, מֵחֲמַת הָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק תָּמִיד עִמָּהֶם.
כִּי כְּבָר גִּלּוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבְּכָל דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים, וּבְכָל לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם, יָכוֹל לִמְצֹא בָּהֶם אֱלֹקוּת, כִּי בְּלֹא אֱלֹקוּתוֹ אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת וְקִיּוּם כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נחמיה ט׳:ו׳): וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. לְבַד שֶׁהַחִיּוּת וֶאֱלֹקוּת הַזֶּה שָׁם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל וּבְמִעוּט, רַק כְּדֵי חִיּוּנוֹ לְהַחֲיוֹתוֹ וְלֹא יוֹתֵר. כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צִמְצֵם אֶת אֱלֹקוּתוֹ בְּצִמְצוּמִים רַבִּים וְשׁוֹנִים, מֵרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה עַד נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, שֶׁשָּׁם מְדוֹר הַקְּלִפּוֹת. וּבְכָל מַה שֶּׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל יוֹתֵר וּמִתְצַמְצֵם יוֹתֵר לְמַטָּה, אֱלֹקוּתוֹ מְלֻבָּשׁ שָׁם בְּמַלְבּוּשִׁים רַבִּים יוֹתֵר.
וְזֶה שֶׁגִּלּוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּפָתְחוּ לָנוּ פֶּתַח, שֶׁהַמַּשְׂכִּיל יֵדַע וְיָבִין שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים יֵשׁ אֱלֹקוּתוֹ וְחִיּוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות לד:): טַט בְּכַתְפִי שְׁתַּיִם, פַּת בְּאַפְרִיקֵי שְׁתַּיִם; לְהוֹדִיעַ שֶׁבְּכָל לְשׁוֹנוֹת הָעַכּוּ"ם יֵשׁ שָׁם אֱלֹקוּתוֹ הַמְחַיָּה אוֹתָהּ.
וְזֶה שֶׁמֵּבִיא בִּירוּשַׁלְמִי (תענית פא): אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם הֵיכָן אֱלֹקֶיךָ, תֹּאמַר לוֹ: בִּכְרָךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר.
נִמְצָא שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁשָּׁאַל הֵיכָן אֱלֹקֶיךָ, בְּוַדַּאי הוּא מְשֻׁקָּע בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת, כִּי הוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל וְכָפַר בָּעִקָּר, שֶׁאָמַר: הֵיכָן אֱלֹקֶיךָ, וְנִדְמָה לוֹ שֶׁבִּמְקוֹמוֹ אֵין שָׁם אֱלֹקִים. בְּכֵן תֹּאמַר לוֹ: אֲפִלּוּ בִּמְקוֹמְךָ, שֶׁאַתָּה מְשֻׁקָּע בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת, גַּם כֵּן שָׁם תּוּכַל לִמְצֹא אֱלֹקוּתוֹ, כִּי הוּא מְחַיֶּה אֶת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם; וּמִשָּׁם אַתָּה יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמְךָ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי לֹא רְחוֹקָה הִיא מִמְּךָ, אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹמְךָ שָׁם רַבּוּ הַלְּבוּשִׁים.
וְכָל מַה שֶּׁאָדָם הוֹלֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, הוּא מִתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיָכוֹל לֵידַע אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּהֲבָנָה יְתֵרָה, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגָה יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה, נִתְמַעֲטוּ הַלְּבוּשִׁים, וְנִתְמַעֵט הַצִּמְצוּם, וְאָז הוּא מְקֹרָב יוֹתֵר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיָכוֹל לֶאֱהֹב אֶת עַצְמוֹ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַהֲבָה יְתֵרָה: