ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ׳ · אות א׳לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי, מִיַּד כֶּלֶב וְכוּ': (תהילים כ״ב:כ״א)
כִּי כָּל הַפּוֹגֵם בַּבְּרִית, אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה (תהילים ל״ה:י׳); וּכְשֶׁאֵין מִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת: "כָּל עַצְמוֹתַי", אֲזַי כַּלְבָּא נָחֵת וְאָכֵל קָרְבָּנוֹ, הַיְנוּ תְּפִלָּתוֹ. וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל וְטוֹעֵם מְתִיקוּת בְּדִבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, זֹאת הַבְּחִינָה נִקְרֵאת: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה.
וְאֵין יָכוֹל לִטְעֹם מְתִיקוּת בַּתְּפִלָּה אֶלָּא כְּשֶׁתִּקֵּן פְּגַם הַבְּרִית, כִּי מַיִּין מְתִיקִין זֶה בְּחִינַת מַיִּין דְּדַכְיָן, זֶרַע קֹדֶשׁ, שְׁמִירַת הַבְּרִית.
וּמִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַיִּין מְתִיקִין, אֲזַי דִּבּוּרָיו מְתוּקִים וְטוֹבִים, וּכְשֶׁיּוֹצְאִים מִפִּיו וּמַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות טו): הַשְׁמַע לְאָזְנְךָ וְכוּ', אֲזַי נִכְנָסִים מְתִיקוּת הַמַּיִּין לְתוֹךְ עַצְמוֹתָיו, בִּבְחִינַת (משלי ט״ו:ל׳): וּשְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם.
וּכְשֶׁעֲצָמוֹת מַרְגִּישִׁין מְתִיקוּת הַדִּבּוּרִים, זֶה בְּחִינַת: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה; וְאָז אַרְיֵה נָחֵת וְאָכֵל קֻרְבָּנֵהּ, כִּי עֶצֶם זֶה בְּחִינַת אַרְיֵה (כ"ש בתיקונים תיקון ג' בהי"א תיקונים אחרונים):
אֲבָל מִי שֶׁפָּגַם בִּבְרִיתוֹ, הוּא בִּבְחִינַת מַיִּין מְרִירִין, בִּבְחִינַת (שמות ט״ו:כ״ג): וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה; מַיִּין מְסָאֳבִין, זֶרַע טָמֵא – אֲזַי אֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה,
וְאָז כַּלְבָּא נָחֵת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִּין מְרִירִין, שֶׁצּוֹוֵחַ הַב הַב. וְהוּא בְּחִינַת מָרָה דְּאִית לָהּ תְּרֵי פִּיּוֹת, וְהוּא בְּחִינַת: חֶרֶב פִּיּוֹת (משלי ה׳:ד׳), בְּחִינַת גֵּיהִנֹּם דְּאִית לָהּ תְּרֵי בָּנוֹת שֶׁצּוֹוְחִין הַב הַב (כמו שכתוב בתיקונים שם).
וְזֶה בְּחִינַת חוֹלַאַת שֶׁקּוֹרִין "בְּרֶעכֶנִישׁ" רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁשּׁוֹבֵר עֲצָמוֹת שֶׁל אָדָם, וְזֶה מֵחֲמַת קִלְקוּל הַמֹּחַ שֶׁבָּעֲצָמוֹת, בְּחִינַת מַיִּין מְסָאֳבִין, מַיִּין מְרִירִין, שֶׁבָּא הַחוֹלַאַת הַזֹּאת מֵחֲמַת תַּאֲוַת נִאוּף.
וְזֶה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בְּקָרְבַּן פֶּסַח (שמות י״ב:מ״ו): וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, (וְכָתוּב בַּזֹּהַר (בא דף מא:): שֶׁהָיוּ מְקַיְּמִין בָּעֲצָמוֹת לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ, וְזֶה הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְהַמִּצְרִים, עַיֵּן שָׁם), כְּדֵי שֶׁיַּבְחִינוּ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֶת עַצְמוֹ אִם בְּרִיתוֹ עַל תִּקּוּנוֹ. כִּי בַּפֶּסַח כְּתִיב בּוֹ (שם): וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ, כִּי עִקַּר הַפֶּסַח תָּלוּי בְּמִצְוַת מִילָה, כַּיָּדוּעַ. וּכְשֶׁהִשְׁלִיכוּ אֶת עַצְמוֹתָיו לַכְּלָבִים, וְרָאוּ אִם שָׁלְטוּ בָּהֶם הַכְּלָבִים, חַס וְשָׁלוֹם, הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֵין הַבְּרִית, חַס וְשָׁלוֹם, עַל תִּקּוּנוֹ.
וְזֶה מַה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר (פ' קדושים דף פ.): אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד – לְעִנְיַן טֻמְאַת הַבְּרִית – אֵין הָבִין; וּמֵבִיא הַפָּסוּק: וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ, עַיֵּן שָׁם.
בְּכֵן מִי שֶׁפָּגַם בִּבְרִיתוֹ, יִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִכְּלָבִים וּמֵחֶרֶב.
וְזֶה: הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי וּמִיַּד כֶּלֶב; אֲבָל: הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה. הַיְנוּ, כְּשֶׁאַרְיֵה יֹאכַל קָרְבָּנִי, זֶה לִי לִישׁוּעָה. וְזֶהוּ אֵצֶל חֶרֶב וְכֶלֶב כָּתוּב לְשׁוֹן הַצָּלָה, וְאֵצֶל אַרְיֵה כְּתִיב יְשׁוּעָה.
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ׳ · אות ב׳וְדַע שֶׁעַזֵּי פָּנִים שֶׁיֵּשׁ בַּדּוֹר, הֵן הֵן הַכְּלָבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ו:י״א): וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ; וְהֵן עוֹמְדִין וְחוֹלְקִים עַל תְּפִלַּת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁעֲדַיִן לֹא תִּקֵּן בְּרִיתוֹ בִּשְׁלֵמוּת.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית יא:): צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן דִּיתִיב בְּתַעֲנִיתָא, לֵיכוּל כַּלְבָּא שִׁירוּתָא. כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק אֲכִילָתוֹ הִיא יְקַר הָעֵרֶךְ, כִּי מַשְׂבִּיעַ אֶת נֶפֶשׁ דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י״ג:כ״ה): צַדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ.
וְהַאי צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן דְּמַרְעִיב אֶת נַפְשׁוֹ, וְאֵין יוֹדֵעַ לְהַשְׂבִּיעַ נַפְשׁוֹ, בִּשְׁבִיל זֶה לֵיכוּל כַּלְבָּא שִׁירוּתָא, שֶׁגַּם בָּהֶם כְּתִיב: לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה, כִּי גַּם הוּא אֵין יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשׁוֹ הַיְקָרָה: וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא כֶּלֶב בְּשֵׁם שֵׁגָל ר"ה ד), כִּי הוּא בָּא עַל תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל כַּנַּ"ל:
וְדַוְקָא שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת וּמִתְעַנֶּה, אֲזַי לֵיכוּל כַּלְבָּא שִׁירוּתָא, אֲבָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת, וּמִצְוָה הוּא.
וְזֶה בְּחִינַת דִּיתִיב בְּתַעֲנִיתָא – יְתִיב דַּיְקָא, יְתִיב הוּא מוֹרֶה עַל הַדָּבָר שֶׁאֵין מִשְׁתַּנֶּה, כַּמּוּבָא: (עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ זַ"ל)
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״א · אות א׳אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין לְאַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, אַל תֹּאמְרוּ מַיִם מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי: (חגיגה יד)
כִּי הַשֶּׁקֶר מַזִּיק לָעֵינַיִם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, בִּבְחִינַת (ישעיהו ג׳:ט״ז): וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינַיִם; כִּי כְּשֶׁהָעֵינַיִם כֵּהוֹת הֵם מְשַׁקְּרִין, שֶׁאֵינָם מַרְאִין הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהוּא, כְּגוֹן: עַל דָּבָר גָּדוֹל מַרְאֶה שֶׁהוּא קָטָן, וְעַל אֶחָד שֶׁהוּא שְׁנַיִם, הֶפֶךְ מִן הָאֱמֶת.
כִּי הָעֵינַיִם נַעֲשׂוּ כֵּהוֹת מִן הַדְּמָעוֹת, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנא:): וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגֶּשֶׁם – זֶה הָרְאוּת, שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר הַבֶּכִי. וּדְמָעוֹת הֵן מִמּוֹתְרֵי הַמָּרָה שְׁחוֹרָה, שֶׁהַטֶּבַע דּוֹחֶה אוֹתָם לַחוּץ דֶּרֶךְ הָעֵינַיִם. וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה הִיא שׁוֹאֶבֶת מֵעֲכִירַת הַדָּמִים.
וַעֲכִירַת הַדָּמִים הוּא עַל־יְדֵי הַשֶּׁקֶר, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר שֶׁקֶר, עַד שֶׁיְּעַכֵּר אֶת דָּמָיו, וֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר, כִּי־אִם כְּשֶׁמְּזַכֵּךְ מִקֹּדֶם אֶת הַדָּמִים. כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר הוּא הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שיר השירים ה׳:ו׳): נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ; וְהַנֶּפֶשׁ הוּא הַדָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא י״ז:י״א): כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. נִמְצָא, כְּשֶׁאוֹמֵר שֶׁקֶר, יֵשׁ לוֹ עֲכִירַת הַדָּמִים, וּמִזֶּה בָּאָה הַמָּרָה שְׁחוֹרָה, וּמִמּוֹתְרֵי הַמָּרָה שְׁחוֹרָה נִתְהַוּוּ הַדְּמָעוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הָעֵינַיִם כֵּהוֹת.
וְזֶה בְּחִינַת (איוב ל׳:ד׳): הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ. מַלּוּחַ, זֶה בְּחִינַת דְּמָעוֹת, שֶׁהֵם מַיִם מְלוּחִים, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי שִׂיחָה.
וְזֶה בְּחִינַת: אַל תֹּאמְרוּ מַיִם מַיִם, שֶׁהוּא אַזְהָרָה עַל שֶׁקֶר, (כְּמוֹ שֶׁסִּיֵּם שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר: דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן וְכוּ').
מַיִם מַיִם, הֵם בְּחִינַת שֶׁקֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת דְּמָעוֹת, שֶׁהֵם מַיִם מְלוּחִים. כִּי הַשּׁוֹתֶה מַיִם, מַרְוֶה צִמְאוֹנוֹ, אַךְ הַשּׁוֹתֶה מַיִם מְלוּחִים, לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מַרְוֶה צִמְאוֹנוֹ, אֶלָּא שֶׁמּוֹסִיף צִמָּאוֹן עַל צִמְאוֹנוֹ, עַד שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁתּוֹת מַיִם אֲחֵרִים, לְכַבּוֹת צִמְאוֹנוֹ. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הַשֶּׁקֶר, מַיִם מַיִם.
וְזֶהוּ: אַל תֹּאמְרוּ מַיִם מַיִם, שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״א · אות ב׳וְהִתְהַוּוּת הַשֶּׁקֶר, שֶׁהוּא הָרָע, שֶׁהוּא הַטֻּמְאָה, הוּא מֵחֲמַת הָרִחוּק מֵאֶחָד,
כִּי הָרָע הוּא נֶגְדִּיּוּת, לְמָשָׁל: כָּל מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם הוּא רַע. וּבְאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ נֶגְדִּיּוּת, אֶלָּא כֻּלּוֹ טוֹב.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ): בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וְכוּ' – שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב, כִּי בְּאֶחָד אֵין שַׁיָּךְ רַע, וְעַל־כֵּן לֶעָתִיד לָבוֹא יְקֻיַּם: שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד (משלי יב), כִּי יִהְיֶה אָז כֻּלּוֹ אֶחָד, כֻּלּוֹ טוֹב.
כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד, לְמָשָׁל, עַל כְּלִי כֶּסֶף כְּשֶׁאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי כֶּסֶף, הוּא הָאֱמֶת, אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִין עָלָיו שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב, הוּא שֶׁקֶר. נִמְצָא שֶׁהָאֱמֶת הוּא אֶחָד, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֱמֶת, רַק שֶׁהוּא כְּלִי כֶסֶף, לֹא יוֹתֵר; אֲבָל הַשֶּׁקֶר הוּא הַרְבֵּה, כִּי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהוּא כְּלִי זָהָב וּכְלִי נְחֹשֶׁת וּשְׁאָר שֵׁמוֹת. נִמְצָא, שֶׁהַשֶּׁקֶר הוּא בִּבְחִינַת (קהלת ז): בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים.
וּבִשְׁבִיל זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְבַּטֵּל הָרָע, וְיִתְבַּטֵּל הַהִתְנַגְּדוּת, וְיִתְבַּטֵּל הַדְּמָעוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה יא): לֹא יָרֵעוּ וְכוּ', הַיְנוּ בִּטּוּל הָרָע. וּכְתִיב (שם): וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת בִּטּוּל הַהִתְנַגְּדוּת. וּכְתִיב (שם כה): וּמָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים; הַיְנוּ בִּטּוּל הַדְּמָעוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁקֶר כַּנַּ"ל, כִּי אָז יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ אֱמֶת כַּנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן לֶעָתִיד לָבוֹא יִתְבַּטֵּל הַטֻּמְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה י״ג:ב׳-ג׳): וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ; כִּי אָז יִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב יד): מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד. [פֵּרוּשׁ, שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַטָּהֳרָה וְהַטֻּמְאָה, הוּא מִבְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת מֵאֶחָד]: