ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קכ״ו · אות א׳בַּזֹּהַר, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁשִּׁבְּחוּ הַחֶבְרַיָּא אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, אִיתָא: וַי לְדָרָא כַּד תִּסְתַּלֵּק, פּוּק עַיֵּן וְתִשְׁכַּח.
וְהוּא בְּחִינַת (שמות ל״א:י״ז): שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ – כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ (ביצה טז). הַיְנוּ, שֶׁמֵּחֲמַת גֹּדֶל הַתַּעֲנוּג שֶׁל הַנֶּפֶשׁ יְתֵרָה שֶׁבָּא בְּשַׁבָּת, עַל־כֵּן מַתְחִילִים תֵּכֶף לְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִצְטַעֵר עַל אֲבֵדַת הַנֶּפֶשׁ בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת;
כֵּן הַחֶבְרַיָּא, מֵחֲמַת גֹּדֶל הַתַּעֲנוּגִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁקִּבְּלוּ מֵרַבָּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, עַל־כֵּן תֵּכֶף וּמִיָּד הִתְחִילוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ, וְעָלָה עַל לִבָּם צַעַר הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם.
בְּכָל מָקוֹם שֶׁשִּׁבְּחוּ הַחֶבְרַיָּא אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עַל שֶׁגִּלָּה לָהֶם סוֹד נִפְלָא, תִּמְצָא שֶׁאַחַר־כָּךְ אָמַר לָהֶם עוֹד חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קכ״ז · אות א׳הַבְּגָדִים הֵם בְּסוֹד הַחַשְׁמַ"ל, שֶׁהוּא שְׁמִירָה, וְעַל כֵּן הַבְּגָדִים יִהְיוּ שְׁלֵמִים תָּמִיד, וְלֹא קְרוּעִים, כִּי הוּא קִלְקוּל הַשְּׁמִירָה.
הַבְּגָדִים בְּעַצְמָן תּוֹבְעִין אֶת הָאָדָם אִם לֹא נִזְהָר בִּשְׁמִירָתָן לְכַבְּדָן כָּרָאוּי וּלְהַחֲזִיקָן בִּנְקִיּוּת: (גֹּדֶל אַזְהָרָה זֹאת לִשְׁמֹר אֶת הַבְּגָדִים מִכְּתָמִים, עַיֵּן לְעֵיל בְּסִימָן כט)
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קכ״ח · אות א׳אִיתָא בַּגְּמָרָא (יומא סט:) לְעִנְיַן הַיֵּצֶר הָרָע דַּעֲבֵרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁל תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל: כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵה וּשְׁבָקוּהוּ. נִמְצָא, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁסִּמּוּ אֶת עֵינֵי הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל נִאוּף, אַף־עַל־פִּי־כֵן נִשְׁאָר.
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּמְצָא לִפְעָמִים בָּאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים קְצָת, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁנּוֹגֵעַ יִרְאַת הַשֵּׁם בְּלִבּוֹ, הוּא מַשְׁפִּיל עֵינָיו וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא גּוֹנֵב אֶת הָעַיִן כִּלְאַחַר יָד, וּמִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד.
וְהוּא בְּחִינַת: כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵהּ דְּיִצְרָא – שֶׁמְּסַמֵּא עֵינֵי הַיֵּצֶר הָרָע; שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל, וְהוּא מְסַמֵּא עֵינָיו עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלְּהִסְתַּכֵּל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נִשְׁאָר הַיֵּצֶר הָרָע, כִּי מִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד כִּלְאַחַר יָד:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קכ״ט · אות א׳אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ (במדבר י״ג:ל״ב):
כְּשֶׁמְּקֹרָב לְהַצַּדִּיק, אַף שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כְּלָל, הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד, וְהָאֱמוּנָה לְבַדָּהּ שֶׁמַּאֲמִין בְּהַצַּדִּיק, מוֹעִיל לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
כִּי טֶבַע הָאֲכִילָה – שֶׁהַמָּזוֹן נִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן, כְּגוֹן כְּשֶׁהַחַי אוֹכֶלֶת צוֹמֵחַ, כְּגוֹן עֲשָׂבִים, נִתְהַפְּכִין הָעֲשָׂבִים לְחַי, כְּשֶׁנִּכְנָסִין בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ. וְכֵן מֵחַי לִמְדַבֵּר, כְּשֶׁהַמְדַבֵּר אוֹכֵל הַחַי, נִתְהַפֵּךְ הַחַי לַמְּדַבֵּר.
וּלְכָל מָקוֹם שֶׁנִּכְנָס לְשָׁם הַמָּזוֹן שֶׁנִּתְחַלֵּק לְהָאֵיבָרִים, נִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הָאֵיבָר מַמָּשׁ שֶׁנִּכְנָס לְשָׁם. כְּגוֹן הַחֵלֶּק מֵהַמָּזוֹן הַנִּכְנָס לְהַמֹּחַ נִתְהַפֵּךְ לְמֹחַ, וְהַנִּכְנָס לַלֵּב נִתְהַפֵּךְ לְלֵב, וְכֵן לִשְׁאָר הָאֵיבָרִים.
וְזֶהוּ: אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ – כִּי אֶרֶץ הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לז): שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה.
וְזֶהוּ: אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ – כִּי כְּשֶׁנִּכְנָס לָאָרֶץ, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, נֶאֱכָל אֶצְלָהּ, הַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ. הַיְנוּ כְּשֶׁדָּבוּק לְהַצַּדִּיק וּמַאֲמִין בּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ, נֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַצַּדִּיק מַמָּשׁ:
וְכֵן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָהּ, יֵשׁ לָהּ גַּם־כֵּן הַכֹּחַ הַזֶּה. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא): כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּלֹא עָווֹן שֶׁנֶּאֱמַר: הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן; כִּי הִיא אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, שֶׁהַיּוֹשֵׁב שָׁם נֶאֱכָל אֶצְלָהּ, וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ. וְעַל כֵּן אֲפִלּוּ הַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם:
וְזֶהוּ גַּם כֵּן עִנְיָן הַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן קא) עַל פָּסוּק: בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי – שֶׁכְּלַל הָעִנְיָן שָׁם, כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּקְרְבוּ תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין, אֲנִי צָרִיךְ לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, הַיְנוּ לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר. וְזֶהוּ: לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי – לֶאֱכֹל דַּיְקָא. שֶׁצָּרִיךְ שֶׁהַנֶּפֶשׁ תֹּאכַל הַבָּשָׂר, שֶׁתִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ.
וְזֶהוּ (שיר השירים ה׳:א׳): אִכְלוּ רֵעִים, הַיְנוּ תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין, שֶׁהֵם הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁצְּרִיכִים שֶׁהַמֹּחַ וְהַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ יֹאכַל אֶת הַגּוּף, דְּהַיְנוּ שֶׁהַגּוּף יִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא הַמֹּחַ וְהַדַּעַת (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר). שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֲכִילָה, שֶׁהַמָּזוֹן נִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן כַּנַּ"ל.
וְזֶהוּ: שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה, הַיְנוּ שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה רוֹעֶה וּמֵזִין אֶת הָאֱמוּנָה, הַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה נֶאֱכָל לְהָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, בְּחִינַת הַמָּזוֹן שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן:
אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הָעִקָּר תָּלוּי בְּרָצוֹן: אִם רְצוֹנוֹ חָזָק מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבֹד אוֹתוֹ, רַק שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִשְׁבֹּר תַּאֲווֹת גּוּפוֹ, אָז עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת וֶאֱמוּנַת הַצַּדִּיקִים, הוּא בְּחִינַת אֲכִילָה, וְנֶאֱכָל לְהַצַּדִּיק, הַיְנוּ שֶׁנִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתוֹ כַּנַּ"ל.
אַךְ אִם אֵין רְצוֹנוֹ כְּלָל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, לֹא יוֹעִיל לוֹ שׁוּם הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים, וְהוּא בְּחִינַת מָזוֹן שֶׁאֵינוֹ נִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן. כְּגוֹן אִם אוֹכֵל אֲכִילָה שֶׁאֵין הַטֶּבַע סוֹבֶלֶת אוֹתוֹ, אֲזַי אֵינוֹ מִתְעַכֵּל וְאֵינוֹ מִתְהַפֵּךְ לַנִּזּוֹן, רַק הַגּוּף מֵקִיא אוֹתוֹ.
כֵּן הוּא בְּחִינָה זוֹ מַמָּשׁ, כִּי אֵינוֹ נֶאֱכָל כְּלָל לְהַצַּדִּיק, אַף שֶׁמְּקֹרָב אֶצְלוֹ. כִּי הַצַּדִּיק אֵינוֹ יָכוֹל לְסָבְלוֹ, וּמֵקִיא אוֹתוֹ. וְהוּא בְּחִינַת הַכָּתוּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (ויקרא י״ח:כ״ח): כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי; דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְסָבְלוֹ לִהְיוֹת נֶאֱכָל אֶצְלָהּ שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ, רַק הִיא מְקִיאָה אוֹתוֹ; ה' יַצִּילֵנוּ:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ק״ל · אות א׳כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ (סוכה נב):
עַל־יְדֵי עֲנָוָה נִצּוֹל מִנִּאוּף, וְזוֹכֶה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ד:): כָּל הַמִּתְגָּאֶה, לַסּוֹף נִכְשָׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָּצוּד.
וְזֶה פֵּרוּשׁ הַסְּמִיכוּת (במדבר י״ב:ג׳): וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד וְכוּ', לַפָּסוּק: וַתְּדַבֵּר אַהֲרֹן וּמִרְיָם בְּמשֶׁה. כִּי הֵם דִּבְּרוּ עַל אוֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכּוּשִׁית אֲשֶׁר לָקַח, כִּי כּוּשִׁית עַל־שֵׁם יָפְיָהּ נִקְרֵאת, וְהֵם אָמְרוּ שֶׁלְּקָחָהּ לְשֵׁם יֹפִי,
וְעַל כֵּן דִּבְּרוּ עַל הַפְּרִישׁוּת, כִּי הֵם לֹא רָצוּ לְהַאֲמִין שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת פָּרוּשׁ. וְעַל זֶה הֵשִׁיבָה הַתּוֹרָה וְסָמְכָה תֵּכֶף, וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם – כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהָיָה עָנָו מִכֹּל הָאָדָם, הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת פָּרוּשׁ לְגַמְרֵי, וְלֹא הָיָה לוֹ יִחוּדָא תַּתָּאָה כְּלָל.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יט:): תָּקְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף – עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל בֹּעַז, תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז – עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִּשׁ. כִּי הוּא תָּלוּי בַּעֲנָוָה, כִּי עַל־יְדֵי עֲנָוָה נִצּוֹל מִפְּגַם הַבְּרִית.
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ – שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת,
יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ – שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע בְּתַאֲוַת נִאוּף, כִּי זֶה עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויקרא דף טו:): עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא לְגַלָּאָה עֲרָיִין: