ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה נ״ט · אות ו׳ו וְדַע, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה רְשָׁעִים שֶׁאָסוּר לְקָרְבָם תַּחַת כַּנְפֵי עֲבוֹדָתוֹ, כִּי הֵם מוֹרִידִים אֶת הַמְקָרְבָם מִמַּדְרֵגָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ גַּבֵּי מֹשֶׁה, שֶׁקֵּרֵב אֶת הָעֵרֶב רַב, וְאַחַר־כָּךְ עַל־יְדֵי־זֶה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ (שמות ל״ב:ז׳). וְאֵין כֹּחַ בַּמִּשְׁפָּט הַנַּ"ל לְהַכְנִיעַ הָרַע שֶׁלָּהֶם. וּכְשֶׁאֵין מִשְׁפָּט, אֲזַי בָּא קִלְקוּל גָּדוֹל, הֵן בַּמַּלְאָכִים הַנַּעֲשִׂים עַל־יְדֵי מִשְׁפָּט הַנַּ"ל, הֵן בָּעִגּוּלָא וְרִבּוּעָא הַנַּ"ל:
וְזֶה פֵּרוּשׁ (שבת לא): מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶם שֶׁל תַּרְמוּדִיִּים טְרוּטוֹת. תַּרְמוּד, זֶה בְּחִינַת רְשָׁעִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים מֵהֶם (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות טז): אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים מִן הַתַּרְמוּדִיִּים),
וְכָל הַמְקָרְבָם עֵינֵיהֶם טְרוּטוֹת – זֶה בְּחִינַת קִלְקוּל שַׁבָּת. שִׁין – תְּלָת גַּוְנָא דְּעֵינָא; בַּת – בַּת עַיִן (תקונא שבעין), בְּחִינַת קִלְקוּל הַחוֹמָה וּבַיִת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵינַיִם,
כִּי עַיִן עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג׳:ז׳): וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם; וְעַל הַנֶּפֶשׁ נֶאֱמַר (קהלת ו׳:ט׳): טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ. וְזֶה בְּחִינַת פְּגַם הַכַּעַס, בְּחִינַת (תהילים ו׳:ח׳): עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי; וְזֶה בְּחִינַת עֲשִׁירוּת, בְּחִינַת (קהלת ה׳:י׳): בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ, וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלָיו כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו.
וְשָׁאֲלוּ אֶת הִלֵּל הַנָּשִׂיא: מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶם טְרוּטוֹת – הַיְנוּ מְקֻלְקָלִין כָּל הַבְּחִינוֹת עֵינִין הַנַּ"ל, כְּשֶׁמְּקָרְבִין אֶת שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקָרְבָן, כְּגוֹן הַתַּרְמוּדִיִּים.
וְהֵשִׁיב הִלֵּל: מִפְּנֵי שֶׁדָּרִין בֵּין הַחוֹלוֹת; הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַצְלָחָתָן כָּל־כָּךְ חָזָק, עַד שֶׁאֵין יְכֹלֶת בְּכֹחַ הַמִּשְׁפָּט לְהַכְנִיעַ רִשְׁעָתָן. וְזֶה (תהילים י׳:ה׳): יָחִילוּ דְרָכָיו בְּכָל עֵת, מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ. וְזֶה: בֵּין הַחוֹלוֹת, בְּחִינַת יָחִילוּ, בְּחִינַת הַצְלָחָתָן, עַד שֶׁאֵין מִשְׁפָּט כְּנֶגְדָּם.
וְזֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיךְ מִשְׁפָּט כַּנַּ"ל, וּמֵחֲמַת שֶׁמָּרוֹם מִשְׁפָּט מִנֶּגְדָּם, עַל־יְדֵי־זֶה בְּחִינַת הָעֵינִין בְּקִלְקוּל:
עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל
תְּלָת נָפְקִין מֵחַד שֶׁבְּסִימָן נ"ח, וְזֹאת הַתּוֹרָה שֶׁל הַהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ, שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ כְּאֶחָד בְּתוֹרָה אַחַת עַל פָּסוּק: אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה. אַךְ אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁכְּתָבָם חִלְּקָם לִשְׁנֵי תּוֹרוֹת. וּכְשֶׁקִּבַּלְתִּי מֵאִתּוֹ תּוֹרוֹת אֵלּוּ בִּכְתָב, אָמַר לִי: חִלַּקְתִּים לִשְׁנַיִם. וְהֵבַנְתִּי שֶׁהָיָה לוֹ כַּוָּנָה בָּזֶה, וַה' יוֹדֵעַ כַּוָּנָתוֹ:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס׳ · אות א׳ · part 1 of 2 (site division)הָאִדְּרָא רַבָּא קַדִּישָׁא (נשא דף קכח)
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'. אַמַּאי עֵת לַעֲשׂוֹת לַה', מִשּׁוּם דְּהֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ. מַאי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ, תּוֹרָה דִּלְעֵלָּא, דְּאִיהִי מִתְבַּטְּלָא אִי לָא יִתְעֲבִד בְּתִקּוּנֵי דָּא. וּלְעַתִּיק יוֹמִין אִתְמַר.
כְּתִיב: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, וּכְתִיב: מִי כָמוֹךָ בָּאֵלִים ה'.
קָרָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵהּ, אוֹתְבֵהּ קַמֵּהּ, וּלְרַבִּי אַבָּא מִסִּטְרָא אָחֳרָא, וְאָמַר: אֲנַן כְּלָלָא דְּכֹלָּא. עַד כָּאן אִתְתַּקְּנוּ קַיָּמִין. אִשְׁתִּיקוּ, שָׁמְעוּ קָלָא, וְאַרְכֻּבָּתַן דָּא לְדָא נָקְשָׁן. מַאי קָלָא, קָלָא דִּכְנוּפְיָא עִלָּאָה דְּמִתְכַּנְפֵי:
א דַּע, שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת כִּי־אִם עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּת, כְּמוֹ שֶׁבִּפְשָׁטֵי אוֹרַיְתָא "אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה" (אבות פ"ג), וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַל כָּל פָּנִים פַּרְנָסָה, כְּמוֹ כֵן לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת, שֶׁהוּא גָּדוֹל מְאֹד, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הוֹן רַב, וְלֹא תֶּחְסַר כֹּל בָּהּ, כִּי צָרִיךְ כָּל הוֹן דְּעָלְמָא, לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת.
וּבְנֵי יִשָּׂשׂכָר, שֶׁהָיָה לָהֶם זֹאת הַהִתְבּוֹנְנוּת, בִּבְחִינַת (דברי הימים־א יב): וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה; לֹא זָכוּ לָזֶה כִּי־אִם עַל יְדֵי עֲשִׁירוּת, בְּחִינַת (בראשית מ״ט:י״ד): יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם; וְתַרְגּוּמוֹ: עַתִּיר בְּנִכְסִין.
וְעַל כֵּן מֹשֶׁה וְכָל הַנְּבִיאִים הָיָה לָהֶם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאֹד, כְּדֵי לָבוֹא עַל יָדוֹ לַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת. וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה הִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת, עַל כֵּן נִקְרֵאת הַתּוֹרָה הוֹן.
וְכֵן כָּל מִי שֶׁעָבַר דֶּרֶךְ יָדָם הַתּוֹרָה, הָיָה לָהֶם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל מְאֹד, דְּהַיְנוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהֵבִיא הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה; וְכֵן רַבִּי, שֶׁסִּדֵּר וְחָתַם הַמִּשְׁנָיּוֹת; וְכֵן רַב אַשֵׁי, שֶׁהָיָה חֲתִימַת הַתַּלְמוּד, וְסִדֵּר אֶת כָּל הַתַּלְמוּד, שֶׁגַּם־כֵּן הָיוּ עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין נט ועיין ב"מ פה). כִּי מֵחֲמַת שֶׁתִּקְּנוּ וְסִדְּרוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְעָבַר דֶּרֶךְ יָדָם הַתּוֹרָה, עַל כֵּן הָיוּ גַּם כֵּן עֲשִׁירִים כַּנַּ"ל, כִּי צָרִיךְ עֲשִׁירוּת גָּדוֹל לַהִתְבּוֹנְנוּת הַנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת (שמות ל״ד:א׳): פְּסָל לְךָ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי שקלים פה ונדרים לח): הַפְּסֹלֶת יִהְיוּ שֶׁלְּךָ וְכוּ'.
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס׳ · אות א׳ · part 2 of 2 (site division)כִּי כְּמוֹ שֶׁבִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה, קֹדֶם שֶׁמְּחַדְּשִׁין אֵיזֶה פְּשָׁט, צָרִיךְ לוֹמַר מִקֹּדֶם הַקְדָּמוֹת, וְאַחַר־כָּךְ מַשְׁלִיכִין הַהַקְדָּמוֹת, וּבָאִים אֶל הַמְכֻוָּן, כִּי הָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן, וְכָל הַדְּבָרִים וְהַהַקְדָּמוֹת שֶׁמִּקֹּדֶם הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת, שֶׁנִּנְסָרִין וְנִפְסָלִין סְבִיב הַמְכֻוָּן; כְּמוֹ כֵן בְּהִתְבּוֹנְנוּת הַתּוֹרָה צָרִיךְ לֵילֵךְ מִקֹּדֶם, וּלְסַבֵּב בְּכַמָּה סִבּוּבִים, עַד שֶׁבָּאִים אֶל הַמְכֻוָּן, וְהָעִקָּר הוּא הַמְכֻוָּן, וְכָל אֵלּוּ הַסִּבּוּבִים הֵם בְּחִינַת פְּסֹלֶת, וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת.
וְזֶה בְּחִינַת: פְּסָל לְךָ – הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ, מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר מֹשֶׁה, כִּי זֶה הַפְּסֹלֶת שֶׁל לוּחוֹת, הֵם בְּחִינַת הַסִּבּוּבִים, שֶׁנִּנְסָרִין וְנִפְסָלִין סָבִיב סְבִיב הַהִתְבּוֹנְנוּת, וְהֵם בְּחִינַת עֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל, שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים אֶל הַהִתְבּוֹנְנוּת כַּנַּ"ל.
וְזֶה אוֹתִיּוֹת "מָמוֹן", רָאשֵׁי־תֵּבוֹת: מִשָׁם נִתְעַשֵׁר מֹשֶׁה. וְהַוָיו הוּא בְּחִינַת הַלּוּחוֹת, שֶׁמִּשָּׁם נִתְעַשֵּׁר מֹשֶׁה, כִּי הַלּוּחוֹת אָרְכָּן ו' וְרָחְבָּן ו' וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה