ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ק״כ · אות א׳הָעִנְיָן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, וְלֹא דַּי בְּסִפְרֵי מוּסָר,
מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה (שמות י״ז:י״ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ; כִּי אַף שֶׁאָמַר לוֹ לִכְתֹּב בַּסֵּפֶר, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה, וְצִוָּה לוֹ: וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ – שֶׁיְּדַבֵּר עִמּוֹ פֶּה אֶל פֶּה. כִּי הָעִקָּר – מַה שֶּׁשּׁוֹמְעִין מִפֶּה הַצַּדִּיק,
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (דברים ג׳:כ״א) עַל פָּסוּק: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם אַתָּה עוֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְכוּ', וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מָה רָאָה לוֹמַר לָהֶם כָּאן "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", רַבָּנִין אָמְרִי: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדֵּשׁ מַטְרוֹנָה בִּשְׁנֵי מַרְגָּלִיּוֹת, אִבְּדָה אַחַת מֵהֶן. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: אִבַּדְתְּ אַחַת, שִׁמְרִי אֶת הַשְּׁנִיָּה. כָּךְ קִדֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּנַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, אִבְּדוּ אֶת נַעֲשֶׂה, שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה: אִבַּדְתֶּן נַעֲשֶׂה, שִׁמְרוּ נִשְׁמַע, הֱוֵי: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ.
וְעַל כֵּן כְּשֶׁלּוֹמֵד מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׂיָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, אֵין בָּזֶה כֹּחַ כָּל כָּךְ לְעוֹרֵר אוֹתוֹ, כִּי יִשְׂרָאֵל אִבְּדוּ אֶת הַנַּעֲשֶׂה. אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפֶּה הַצַּדִּיק, הוּא בְּחִינַת נִשְׁמַע, שֶׁזֶּה הַכֶּתֶר נִשְׁאָר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קכ״א · אות א׳אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וְכוּ' (תהילים מ׳:ח׳-ט׳):
כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה וְלוֹמֵד בְּסֵפֶר, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹאֶה וְלוֹמֵד, מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁלּוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ מוּסָר, וְרוֹאֶה פְּחִיתוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, בְּכָל מָקוֹם בְּאֵיזֶה סֵפֶר שֶׁהוּא בָּא וּמְעַיֵּן שָׁם, זֶה סִימָן שֶׁחָפֵץ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.
וְזֶה: אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי – זֶה סִימָן: לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפָצְתִּי כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קכ״ב · אות א׳וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר (שמואל א ט״ו:כ״ט):
כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁמִּדַּת הַנִּצָּחוֹן אֵינָהּ סוֹבֶלֶת הָאֱמֶת, כִּי אַף אִם יֵרָאֶה לָעֵינַיִם דְּבַר אֱמֶת, יִדְחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת הַנִּצָּחוֹן, וְזֶה מְבֹרָר מְאֹד.
אַךְ לֹא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם מִדַּת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אַף בְּהַנִּצָּחוֹן הוּא אֱמֶת, וְאֵינוֹ מְשַׁקֵּר, חַס וְשָׁלוֹם.
וְזֶהוּ: וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר.
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קכ״ג · אות א׳הָעִקָּר וְהַיְסוֹד, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ – לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר, וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה, דָּבָר קָטֹן וְדָבָר גָּדוֹל. וְלִבְלִי לִנְטוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמֹאל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי פ' שופטים): אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְךָ עַל יָמִין שְׂמֹאל וְכוּ'; וּלְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת, וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל בִּלְעֲדֵי אֲשֶׁר יְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר. וְכָל זְמַן שֶׁנִּשְׁאָר אֶצְלוֹ שׁוּם שֵׂכֶל עַצְמוֹ, אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת, וְאֵינוֹ מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק.
וְיִשְׂרָאֵל בְּעֵת קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיוּ לָהֶם חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי אָז הָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבִּימֵיהֶם, שֶׁהָיָה טָעוּתָם עַל־פִּי חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת גְּדוֹלוֹת כַּיָּדוּעַ. וְלוּלֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַשְׁלִיכִין מֵעַצְמָן הַחָכְמוֹת, לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה. כִּי הָיוּ יְכוֹלִים לִכְפֹּר בַּכֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא הָיָה מוֹעִיל לָהֶם כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עִמָּהֶם. וַאֲפִלּוּ כָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים הַנּוֹרָאִים שֶׁעָשָׂה לְעֵינֵיהֶם, לֹא הָיָה מוֹעִיל לָהֶם, כִּי גַּם עַתָּה נִמְצָאִים אֶפִּיקוֹרְסִים הַכּוֹפְרִים עַל־יְדֵי שְׁטוּת וְטָעוּת חָכְמָתָם.
אַךְ יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ רָאוּ הָאֱמֶת, וְהִשְׁלִיכוּ הַחָכְמוֹת, וְהֶאֱמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה קִבְּלוּ הַתּוֹרָה. וְהַיְנוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (דברים ל״ב:ו׳): עַם נָבָל וְלֹא חָכָם – עַמָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרַיְתָא וְלָא חַכִּימוּ. כִּי עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה עַל־יְדֵי וְלָא חַכִּימוּ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁהִשְׁלִיכוּ מֵאִתָּם כָּל הַחָכְמוֹת כַּנַּ"ל.
וְזֶה: נָבָל – רָאשֵׁי־תֵּבוֹת לב נְתִיבוֹת, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה, וְהִיא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּיוּת, אֲשֶׁר אֶצְלָהּ כָּל הַחָכְמוֹת בְּטֵלִים. וְהַיְנוּ נָבָל, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתּוֹרָה, הַנִּקְרֵאת נוֹבְלוֹת הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה (ב"ר פ' יז).
(וּבוֹא וּרְאֵה שֶׁעַתָּה מְבֹאָר וּמְיֻשָּׁב הַתַּרְגּוּם הַזֶּה, שֶׁהוּא פְּלִיאָה גְּדוֹלָה, וְכָל הָעוֹלָם תְּמֵהִים עָלָיו, מָה עִנְיַן תֵּבַת נָבָל לְתַרְגְּמוֹ עַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה. אַךְ עַתָּה מַה נִּמְלְצוּ לַחֵךְ דִּבְרֵי הַתַּרְגּוּם הָאֵלּוּ). וְהָעִקַּר הָעֲבוֹדָה – לִהְיוֹת תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרַע, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אַחַר שֶׁכָּתוּב בּוֹ (מלכים־א ה): וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם; אָמַר (משלי ל׳:ב׳): כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי; וְכֵן אָמַר אָסָף (תהילים ע״ג:כ״ב): וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ; וְכֵן כְּתִיב (משלי כ״א:ל׳): אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה':
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קכ״ד · אות א׳שִׁיר מִזְמוֹר לַמְנַצֵּחַ – זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ (פסחים קיט):
כִּי כְּשֶׁמְּדַבֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּטְעָנוֹת וּבַקָּשׁוֹת, רוֹצֶה לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כִּבְיָכוֹל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ תַּעֲנוּג מִזֶּה. עַל כֵּן שׁוֹלֵחַ לוֹ דִּבּוּרִים, שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ, כִּבְיָכוֹל, כְּדֵי לְקַבֵּל הַתַּעֲנוּג. כִּי בְּלֹא זֶה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַצְמוֹ שׁוֹלֵחַ וּמַזְמִין לוֹ דִּבּוּרִים וּטְעָנוֹת לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ כַּנַּ"ל:
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קכ״ה · אות א׳וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם, כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַייָ וְכוּ' (שמות ט״ז:כ״ה):
וְלָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיז:) מִכָּאן, שֶׁחַיָּב לֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת, כִּי תְּלָתָא "הַיּוֹם" כְּתִיבִי.
נִמְצָא שֶׁעַל כָּל סְעֻדָּה מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת כְּתִיב "הַיּוֹם", לְרַמֵּז שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בַּסְּעֻדָּה שֶׁל שַׁבָּת, רַק בִּשְׁבִיל הַיּוֹם. כִּי לִפְעָמִים אוֹכְלִים בִּשְׁבִיל שֶׁרָעֵב מֵאֶתְמוֹל, וְלִפְעָמִים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יְהֵא רָעֵב לְמָחָר, אַךְ בְּכָל סְעֻדָּה מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת שֶׁל שַׁבָּת, לֹא יֹאכַל כִּי־אִם בִּשְׁבִיל הַיּוֹם, הַיְנוּ סְעֻדָּה זוֹ לֹא בִּשְׁבִיל קֹדֶם וְלֹא בִּשְׁבִיל אַחַר־כָּךְ:
[זֶה הָעִנְיָן לֹא שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ, רַק מִפִּי אַחֵר שֶׁאָמַר מִשְּׁמוֹ, וּכְתַבְתִּיו כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי. אַחַר־כָּךְ נִזְדַּמֵּן שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ זַ"ל מֵעִנְיָן זֶה, וּפִקְפֵּקּ בְּעַצְמוֹ עַל־זֶה וְאָמַר: הֲלֹא אֲכִילַת שַׁבָּת יְקָרָה מְאֹד מְאֹד, וְכַמְבֹאָר בְּכָל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבְּשַׁבָּת צְרִיכִין דַּוְקָא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְהַרְבּוֹת בְּמַעֲדַנִּים.
וְהֵבַנְתִּי שֶׁאֵין כַּוָּנָתוֹ בְּמַאֲמָר זֶה הַנַּ"ל, לְמַעֵט בַּאֲכִילַת שַׁבָּת, חַס וְשָׁלוֹם. וְתֹכֶן כַּוָּנָתוֹ בְּמַאֲמָר זֶה לֹא בֵּאֵר לִי כְּלָל, כִּי לֹא זָכִיתִי לְדַבֵּר עִמּוֹ עוֹד מִמַּאֲמָר זֶה. רַק אַחַר־כָּךְ שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַ"ל כַּמָּה וְכַמָּה תּוֹרוֹת עַל עִנְיַן מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֲכִילַת שַׁבָּת שֶׁיְּקָרָה מְאֹד, וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁצְּרִיכִין בְּשַׁבָּת לְהַרְבּוֹת בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה כִּפְשׁוּטוֹ, כִּי אֲכִילַת שַׁבָּת הִיא כֻּלָּהּ אֱלֹקוּת כֻּלָּהּ קֹדֶשׁ וְכוּ'.
עַיֵּן בְּהַתּוֹרָה "שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִסְמָא" בְּסִימָן נ"ז, וּלְקַמָּן בְּסִימָן רע"ז, מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם שֶׁעִקַּר כְּבוֹד שַׁבָּת הוּא הָאֲכִילָה, עַיֵּן שָׁם וְעוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת]: