ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ב · אות ג׳וְזֶה בְּחִינַת (ת"ז תיקון ע' דף קכג:): אֲפִלּוּ כֶּתֶר עֶלְיוֹן אֻכָּמָא אִיהוּ לְגַבֵּי עִלַּת הָעִלּוֹת. בְּחִינַת (תהלים פב): לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ, בְּחִינַת* הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה, * שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל. [וְגַם לְמַעְלָה [כִּבְיָכוֹל] אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך מָצִינוּ בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע הַנַּ"ל כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. בַּתְּחִלָּה עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְרא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁזֶּה בְּחִינַת יֵצֶר הָרָע כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּך כִּבְיָכוֹל שָׁבַר הַיֵּצֶר הָרָע, וְשִׁתֵּף מִדַּת רַחֲמִים וְכוּ' וּמִזֶּה הַכּחַ נִשְׁתַּלְשֵׁל וְנִמְשַׁך כּחַ לְמַטָּה לְשַׁבֵּר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע כִּי לוּלֵא זאת לא הָיָה כּחַ לְשַׁבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע וְכֵן מְבאָר לָשׁוֹן זֶה בַּגְּמָרָא שֶׁאָמְרוּ שָׁם 'זוֹ הִיא גְּבוּרַת גְּבוּרָתוֹ שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ שֶׁנּוֹתֵן אֶרֶך אַפַּיִם לָרְשָׁעִים' נִמְצָא מְבאָר שָׁם עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁמַּה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך כּוֹבֵשׁ מִדַּת הַדִּין וּמַאֲרִיך אַפּוֹ הוּא בְּחִינַת שְׁבִירַת הַיֵּצֶר הָרָע אֶצְלוֹ יִתְבָּרַך וְעַיֵּן בַּזוֹהַר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שָׁם מוּבָן וּמְבֹאָר, שֶׁבְּחִינַת מִדַּת הַדִּין הוּא [שׁרֶשׁ] בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרָע.]
וְכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנָּשָׂא בַּת פַּרְעֹה וְנָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת, בְּוַדַּאי לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת, שֶׁהָיָה מֵהַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי, כִּי הָיָה חֲכַם אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלכים־א ה): וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם וְכוּ'. וּכְבָר מֻנָּח כְּלָל בְּיָדֵינוּ, שֶׁמִּי שֶׁהוּא חֲכַם אֱמֶת קְצָת, אֵינוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ זֹאת הַתַּאֲוָה לְשׁוּם נִסָּיוֹן. אֲפִלּוּ אִם תִּתְבַּע אוֹתוֹ אִשָּׁה יָפָה בִּמְקוֹם סֵתֶר, שֶׁיִּהְיֶה בְּיָדוֹ לְמַלֹּאת הַתַּאֲוָה, הוּא אֶצְלוֹ רַק שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן,
וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לְנִסָּיוֹן כְּלָל. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה שֶׁבַח יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁעָמַד בְּנִסָּיוֹן, יֵשׁ בָּזֶה סוֹד. וְעִקַּר הַנִּסָּיוֹן בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת הַמְתָּקַת הַגְּבוּרוֹת, לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל מַעְלָה. אֲבָל לֹא לְנַצֵּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הַגַּשְׁמִי, שֶׁזֶּה אֵינוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל. וְכֵן מַה שֶּׁפָּגַם שְׁלֹמֹה, לֹא הָיָה רַק בַּבְּחִינָה זוֹ כַּנַּ"ל: וְעַל כֵּן מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו דִּינִים, חַס וְשָׁלוֹם, וְיֵשׁ לוֹ אֵיזֶה צָרָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן,
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ב · אות ד׳ · part 1 of 2 (site division)צָרִיךְ לִרְאוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר הָרָע אָז. כִּי עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מֵהַדִּינִים, כִּי אֲפִלּוּ הַיֵּצֶר הָרָע הָעָב וְהַגַּשְׁמִי שֶׁל עֲכִירוּת הַדָּמִים, בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְזֶה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, יֵשׁ לוֹ
גַּם כֵּן שֹׁרֶשׁ, כִּי יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בַּיֵּצֶר הָרָע. * וְיֵשׁ יֵצֶר הָרָע, שֶׁאֵינוֹ מְגֻשָּׁם כָּל כָּךְ, שֶׁאֵינוֹ מֵעֲכִירַת הַדָּמִים, אַךְ הוּא בְּחִינַת קְלִפָּה דַּקָּה. וְגַם זֶה הַיֵּצֶר הָרָע, אֵינוֹ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל הַקְּדוֹשִׁים בַּעֲלֵי חָכְמָה וָדַעַת, כִּי אֶצְלָם הוּא רַק הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁהוּא מַלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים.
וְהוּא תַּכְלִית הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁל כָּל הַיְצָרִים רָעִים, מֵהַיֵּצֶר הָרָע הָעֶלְיוֹן, עַד הַיֵּצֶר הָרָע הַתַּחְתּוֹן הַמְּגֻשָּׁם וְהַמְזֹהָם, הַשּׁוֹטֶה וְהַפֶּתִי וְהַסָּכָל, עֲכִירַת הַדָּמִים. עַל־כֵּן, כְּשֶׁיֵּשׁ עַל אָדָם דִּינִים, מֵאַחַר שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו גְּבוּרוֹת וְדִינִים, שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַיֵּצֶר הָרָע, עַל־כֵּן אָז מִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאֹד הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלּוֹ, וְצָרִיךְ הִשְׁתַּדְּלוּת וְהִתְחַזְּקוּת עַל זֶה. וְתֵדַע, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל רֹב הָעוֹלָם, שֶׁהוּא עֲכִירַת הַדָּמִים, הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן וְסִכְלוּת גָּדוֹל, כְּמָה שֶׁאָמְרוּ (סוטה ג): אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת.
כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ רוּחַ שְׁטוּת שֶׁל עֲבֵרָה, שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא רוּחַ שְׁטוּת. אַךְ זֶה הָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁל רֹב הָעוֹלָם, הוּא שְׁטוּת מַמָּשׁ, אֱוִיל פֶּתִי וּמְשֻׁגָּע. וַהֲלֹא תִּרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה־זָרָה, וְיֵשׁ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל בָּא לְנֶגְדּוֹ דְּמוּת עֲבוֹדָה־זָרָה, וְאַף שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן מִתְגַּבֵּר עָלָיו מְאֹד, וּמִצְטַיֵּר וְעוֹמֵד לְפָנָיו זֶה הַדְּמוּת, וְקָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהַעֲבִיר זֹאת מִדִּמְיוֹנוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ. וְעַתָּה רְאֵה, הֲיֵשׁ לְךָ שְׁטוּת גָּדוֹל וְשִׁגָּעוֹן
יוֹתֵר מִזֶּה. וּבְוַדַּאי מִי שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלָיו אֵלּוּ הַדִּמְיוֹנוֹת, קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִנָּצֵל מֵהֶם, וּלְהַעֲבִירָם מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר וּמְנַעְנֵעַ וְזוֹרֵק ראֹשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה, מִתְגַּבְּרִים עָלָיו הַדִּמְיוֹנוֹת אֵלּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כִּי זֶה טֶבַע וּסְגֻלַּת שֶׁל אֵלּוּ הַיְצָרִין הָרָעִים הַמְזֹהָמִים, כָּל מַה שֶּׁרוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר עַל אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, יוֹתֵר וְיוֹתֵר הֵם מִתְגַּבְּרִים. כִּי הוּא כְּמוֹ שֶׁאָדָם בּוֹרֵחַ מִדָּבָר, וּמִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד כִּלְאַחַר יָד עַל זֶה הַדָּבָר שֶׁבָּרַח מִמֶּנּוּ, וַאֲזַי הַדָּבָר הַזֶּה מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר, כִּי לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה, רַק אַדְּרַבָּא שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם לְאַחֲרָיו עַל זֹאת הַמַּחֲשָׁבָה, וְהָבֵן זֶה.
וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ לְכָל מִי שֶׁנִּלְכָּד בָּזֶה, וְיֵשׁ לוֹ אֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן.