ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות יז

וְהִנֵּה בְּכָל שָׁנָה זוֹ שֶׁהִיא שְׁנַת תקפ"א הָיִיתִי טָרוּד מְאֹד בְּעִנְיַן הַדְּפוּס, וְאַף עַל פִּי כֵן בְּכָל פַּעַם הָיָה לִבִּי מִתְלַהֵב מְאֹד מְאֹד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר פֶּסַח נִתְעַכְּבָה הַדְּפוּס כַּמָּה וְכַמָּה שָׁבוּעוֹת עַד סָמוּךְ לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ מְנַחֵם אָב שֶׁלֹּא הָיָה לִי נְיָר עַל הַהַדְפָּסָה, וּבְכָל אוֹתוֹ הָעֵת הָיִיתִי נִכְסָף וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לְדַלֵּג עַל הֶהָרִים וְלָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אַחַר כָּךְ עֲזָרַנִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנָתַן לִי עֵצָה שֶׁבָּעֵת שֶׁעָמְדָה הַדְּפוּס וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַדְפִּיס סְפָרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהִתְחַלְתִּי לְהַדְפִּיס, שֶׁאָז אַדְפִּיס לְעֵת עַתָּה עַל נְיָר אֶחָד סֵפֶר הָאָלֶף־בֵּית וּבְנִי שֶׁיִּחְיֶה נָתַן מְעוֹתָיו עַל זֶה וְהִתְחַלְנוּ לְהַדְפִּיסָם.

וְתֵכֶף נִזְדָּרַזְתִּי לַחֲזֹר וְלִכְתֹּב מֵחָדָשׁ כָּל שְׁמוֹת הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים אֲשֶׁר מִתְּחִלָּה לֹא נִדְפַּס מֵהֶם כִּי־אִם מְעַט מִזְּעֵיר וְהִתְחַלְתִּי לַעֲסֹק בָּזֶה, וְהָיָה לִי בָּזֶה יְגִיעָה גְּדוֹלָה מְאֹד. וְתֵכֶף כְּשֶׁעָסַקְתִּי בָּזֶה בִּכְתִיבַת שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים נִתְחַזֵּק בְּלִבִּי שֶׁבְּצֵרוּף זְכוּת זֶה אֶזְכֶּה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (עיין בלקוטי הלכות או"ח נטילת ידים לסעודה ה"ד שם מבאר היטב ענין זה). כִּי בֶּאֱמֶת הַזְכָּרַת שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים הוּא דָּבָר נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד מְאֹד, וּמוֹעִיל הַרְבֵּה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר מְבֹאָר מִזֶּה קְצָת כְּבָר. וְעוֹד יֵשׁ לֵאלֹקַי מִלִּין לְבָאֵר גֹּדֶל מַעֲלַת הַזְכָּרַת שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ. וְעָלָה עַל דַּעְתִּי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁזָּכִיתִי לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים בִּזְכוּת זֶה לְסַדֵּר לָהֶם בְּיַחַד כָּל שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְכָל שְׁמוֹת הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים שֶׁבְּכָל הַשַּׁ"ס וְסִפְרִי וְכוּ' וּמִדְרָשִׁים וְכוּ' שֶׁזֶּה הָעִנְיָן מְסֻגָּל לִזְכּוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת "צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ", (תְּהִלִּים ל"ז) שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי־אִם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְכוּ'. וּמֵאָז נִתְחַזַּקְתִּי יוֹתֵר בְּכִסּוּפִין חֲזָקִים יוֹתֵר לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲבָל רָאִיתִי שֶׁאָז תֵּכֶף אִי אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִגְמֹר הַדְּפוּס.

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר לִי שֶׁאַחַר כָּךְ בָּא הַנְּיָר, וְגָמַרְתִּי הַסְּפָרִים הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה תקפ"ב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהֵבֵאתִי הַסְּפָרִים לְאוּמַאן וְחִלַּקְתִּי אוֹתָם לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. עֵינָם רָאוּ וְשָׂמְחוּ, וְכֻלָּם תָּמְהוּ עַל גֹּדֶל יְשׁוּעַת הַשֵּׁם אֲשֶׁר עֲזָרַנִי לִגְמֹר עֵסֶק הַהַדְפָּסָה אַחֲרֵי מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת כָּאֵלֶּה. וְהוֹדִינוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ וְעִם כָּל יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת עוֹלָם: