ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות לד

בְּיוֹם שֵׁנִי פָּרָשַׁת יִתְרוֹ הִשְׁכַּמְנוּ וְהָלַכְנוּ עַל הַנָּהָר שֶׁנִּקְרַשׁ בַּלַּיְלָה, כְּדֵי לָבוֹא לְתוֹךְ הָעִיר שֶׁמֵּעֵבֶר הַשֵּׁנִי, כְּדֵי לֵילֵךְ לִטְבֹּל בְּמִקְוֶה וּלְהִתְפַּלֵּל שָׁם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְאַחַר הַתְּפִלָּה בָּאתִי לְבֵית רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף נֵרוֹ יָאִיר שֶׁהִיא אַכְסַנְיָא שֶׁלִּי, אֲבָל הוּא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן לֹא בָּא לְבֵיתוֹ וְנִתְעַכַּבְתִּי שָׁם בִּטְשֶׁערִין כָּל אוֹתוֹ הַשָּׁבוּעַ עַד יוֹם שְׁלִישִׁי פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים.

בְּיוֹם שֵׁנִי פָּרָשַׁת יִתְרוֹ כְּשֶׁבָּאתִי לְבֵית רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף נֵרוֹ יָאִיר דִּבַּרְתִּי תְּחִלָּה עִם כָּל בְּנֵי־בֵיתוֹ מֵהַשִּׁדּוּךְ שֶׁעָשָׂה בְּקָרוֹב מִבְּרָאד וְזֶה נִצְרַךְ לִי לֵידַע. אַחַר כָּךְ אָכַלְנוּ סְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם וַעֲדַיִן לֹא בָּא לֹא רַבִּי יוּדְל וְלֹא רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף. וּבַעַל הָעֲגָלָה אָץ לְדַרְכּוֹ וְהֻכְרַח רַבִּי גֵּרְשׁוֹן לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ, וְלֹא רָאָה פָּנִים עִם רַבִּי יוּדְל נֵרוֹ יָאִיר שֶׁבָּא בִּשְׁבִיל זֶה. אַחַר כָּךְ דִּבַּרְתִּי הַרְבֵּה עִם רַבִּי זְאֵב בֶּן רַבִּי יַעֲקֹב מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְגַם קִבֵּל אֶצְלִי חִדּוּשִׁים שֶׁלִּי לְעַיֵּן בָּהֶם. וּלְעֵת עֶרֶב בָּא רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף נֵרוֹ יָאִיר וְקִבֵּל אוֹתִי בְּאַהֲבָה רַבָּה כְּדַרְכֵּנוּ תָּמִיד: