ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות מא

וְהִנֵּה רָאֹה רָאִיתִי נִפְלָאוֹת הַשֵּׁם אֵיךְ מִן הַשָּׁמַיִם עוֹזְרִים לִי לָבוֹא לְנִיקוֹלַאיֶב וּלְאָדֶעס כְּדֵי שֶׁאֶסַּע לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כִּי בְּבוֹאִי לִטְשֶׁערִין סִפְּרוּ לִי מִיָּד שֶׁה"ה הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב שְׁלֹמֹה בֶּן רַבִּי לֵיבּ נֵרוֹ יָאִיר בָּא לְבֵית אִמּוֹ בָּעִתִּים הַלָּלוּ, וַעֲדַיִן הוּא שָׁם, וּבְדַעְתּוֹ לִנְסֹעַ לְאָבִיו לְנִיקוֹלַאיֶב. וְתֵכֶף הֵבַנְתִּי כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא וּמִן הַשָּׁמַיִם הוּא כִּי עַל יְדֵי זֶה אוּכַל גַּם כֵּן בְּנָקֵל לָבוֹא לְנִיקוֹלַאיֶב, דְּהַיְנוּ לִנְסֹעַ עִמּוֹ יַחַד בְּצַוְתָּא חֲדָא. וְכֵן הָיָה אַחַר כָּךְ שֶׁנָּסַעְתִּי עִמּוֹ יַחַד וְלוּלֵא זֹאת בְּוַדַּאי לֹא הָיִיתִי בְּאָדֶעס וְלֹא הָיִיתִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן הָיִיתִי מְסֻפָּק בְּגוּף הַנְּסִיעָה, רַק בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּזְכַּרְתִּי בְּדַעְתִּי שֶׁרַבִּי שְׁלֹמֹה נֵרוֹ יָאִיר בִּקְרִימִינְטְשַׁאק נִתְעוֹרַרְתִּי תֵּכֶף וְהֵבַנְתִּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו מְרַמֵּז לִי בָּזֶה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כִּי לֹא בָּא עַכְשָׁו בָּעֵת הַזֹּאת לִקְרִימִינְטְשָׁאק כִּי־אִם בִּשְׁבִילִי. וְכֵן הָיָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: