ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות קמוְהִתְפַּלַּלְתִּי בְּשַׁבָּת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְשַׁבָּת בַּבֹּקֶר בָּאוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים לְקַבֵּל פָּנִים, וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁעַת הַשֻּׁלְחָן בָּאוּ גַּם כֵּן אֲנָשִׁים הַרְבֵּה וְאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ בְּשִׂמְחָה. אֲבָל הָיָה לִי קְצָת צַעַר אָז שֶׁלֹּא עָלְתָה בְּיָדִי אָז לוֹמַר דִּבְרֵי־תוֹרָה מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֵחֲמַת הַשִּׂמְחָה וְהָרַעַשׁ שֶׁל מְבִיאֵי הַיַּיִן כַּנָּהוּג: