ימי מוהרנ״ת · חלק ראשון · אות כד

בְּאוֹתוֹ זְמַן, בֵּין שָׁבוּעוֹת לְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, נִשְׁתַּדֵּךְ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה מִבְּרָד, וְאַחַר־כָּךְ בָּא לְבֵיתוֹ וְאָמַר בְּשַׁבַּת־קֹדֶשׁ: אֲסַפֵּר לָכֶם עִנְיַן נְסִיעָה שֶׁלִּי. וְסִפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַזְּבוּב וְהָעַכָּבִישׁ וְכוּ' בְּסִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת (מַעֲשֶׂה ז'); וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לְמַעֲשֶׂה זֹאת לְעִנְיַן נְסִיעָתוֹ, וַאֲנִי לֹא זָכִיתִי לִהְיוֹת אָז אֶצְלוֹ. גַּם סִפֵּר אָז הַמַּעֲשֶׂה מֵהָרַב, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד וְכוּ' (מַעֲשֶׂה ח'). אַחַר־כָּךְ נָסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְמֶעדְוֶדִיבְקֶע, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל שָׁנָה, וְאָמַר שָׁם תּוֹרָה וְחָזַר לְבֵיתוֹ. בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל הָיוּ הַנִּשּׂוּאִין שֶׁלּוֹ עִם אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה, וְגַם אָז לֹא זָכִיתִי לִהְיוֹת, וְאָמַר אָז, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה אֵצֶל הַחֻפָּה שֶׁלּוֹ, מָחֲלוּ לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו: