ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות קנד

וְהִנֵּה הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל, כִּי אָפַס הַכֶּסֶף אֶצְלִי בְּבוֹאִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הָיָה לִי עַל הוֹצָאוֹת הַחֲזָרָה. וּמַרְאֵה הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה לִי עַל מְעוֹת רַבִּי שְׁלֹמֹה שֶׁהָיָה בְּיַד רַבִּי דָּוִד, לֹא רָצָה לְסַלֵּק לִי כִּי־אִם חֲמִשִּׁים גְּרוּשׁ. וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מְאֹד מִזֶּה, וּמֵחֲמַת זֶה נִתְעַכַּבְתִּי בִּטְבֶרְיָא עַל שַׁבָּת הַשְּׁנִיָּה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל. וּבְיוֹם א' פָּרָשַׁת בָּלָק חָמַל ה' עָלַי, וְהִזְמִין לִי בְּדֶרֶךְ נֵס וְהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה שֶׁבִּהְיוֹתִי יוֹשֵׁב שָׁם בִּסְעֻדַּת שַׁחֲרִית אֵצֶל אִישׁ אֶחָד שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה עֲבוּרֵנוּ, וְשָׁם הִזְמִין לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁפִּתְאֹם בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וְאָמְרָה לִי שֶׁתִּשְׁלַח עִמִּי דַּיְקָא כְּלֵי כֶסֶף, וְיֵשׁ לִי רְשׁוּת לְמָכְרָם בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא, וְלִמְסֹר הַמָּעוֹת לְיַד בְּנָהּ בְּחוּץ לָאָרֶץ. וְנָתַתִּי שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁחָמַל עָלַי בְּהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה בְּמָקוֹם רָחוֹק מִבֵּיתִי כָּזֶה. וְלֹא עָזַב חַסְדּוֹ מֵעִמִּי בְּעֶזְרָתוֹ הַגְּדוֹלָה: