ימי מוהרנ״ת · חלק ראשון · אות ז

בִּשְׁנַת תקס"ה הַנַּ"ל צִוָּה עָלַי לְלַקֵּט מִתּוֹרוֹתָיו הָעֵצוֹת וְהָעֻבְדָּא שֶׁיּוֹצֵא מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה וּבִתְחִלָּה כָּתַבְתִּי קְצָת מֵעִנְיָן זֶה וְלֹא הוּטַב בְּעֵינָיו. וְאַחַר כָּךְ הֵבַנְתִּי כַּוָּנָתוֹ וְחָזַרְתִּי וְכָתַבְתִּי וְהוּטַב בְּעֵינָיו וְהוּא הַסֵּפֶר קִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן כְּשֶׁקָּרָא בּוֹ נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: פֶּתֶק יָפֶה (אַ שֵׁיין צֶעטִיל) וְהֵבַנְתִּי שֶׁהוּטְבוּ מְאֹד בְּעֵינָיו הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים שָׁם וְהָיָה כּוֹסֵף מְאֹד שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיְּמָם בֶּאֱמֶת אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחַז בָּהֶם: