Chayei Moharan 147

(יט) קֹדֶם שֶׁנָּסַע לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּסָמוּךְ שָׁאַל לוֹ אֶחָד מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְקָרְבָם וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִמָּם, אָמַר לוֹ שֶׁאֵין לוֹ עַתָּה דִּבּוּרִים. וְאָמַר שֶׁנּוֹדַע לִי עַתָּה עַל־פָּסוּק (יְשַׁעְיָה מג) כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אֲנִי, אֵיךְ יְכוֹלִין לִרְאוֹת מָתַי שֶׁרוֹצִין אֶת הָאָבוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וְגַם הָיָה חִדּוּשׁ אֶצְלִי מִפְּנֵי מָה עַל־פָּסוּק זֶה דַּיְקָא. אַךְ אֲנִי חוֹשֵׁב מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל הַיָּם, אַךְ לָמָּה לָכֶם זֹאת מַה צֹּרֶךְ לָכֶם בָּזֶה. וְאִם אֲפִלּוּ הָיִיתִי יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ זֹאת בְּמוּסָר שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ צֹרֶךְ לַכֹּל, אַךְ אֵין לִי עַתָּה דִּבּוּרִים. אַחַר־כָּךְ הָיָה הוֹלֵךְ וָשָׁב בַּבַּיִת וְעָנָה וְאָמַר אֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן יוֹתֵר מִכָּל הַגְּדוֹלִים, זֶה יֵשׁ לוֹ מָמוֹן וְזֶה יֵשׁ לוֹ כֶּסֶף, וְזֶה יֵשׁ לוֹ עֲיָרוֹת, וַאֲנִי אֵין לִי כְּלוּם. אַךְ זֹאת כָּל נֶחָמָתִי כְּשֶׁאֲנִי מַזְכִּיר שֶׁבְּעָלְמָא דִקְשׁוֹט יִהְיוּ כֻּלָּם צְרִיכִים לִי וִישְׁתּוֹקְקוּ כֻּלָּם לִשְׁמֹעַ הַחִדּוּשִׁים שֶׁאֲנִי מְחַדֵּשׁ בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע. מַהוּ אֲנִי, רַק מַה שֶּׁהַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי מְחַדֵּשׁ: