Likutei Moharan I, 147

כְּשֵׁם שֶׁמִּי שֶׁהוּא עַזּוּת פָּנִים אֵין לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יד): דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִתֵּן הַתּוֹרָה לְאֶלֶף דּוֹרוֹת, רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם וּנְתָנָהּ לְעֶשְרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת, וְעָמַד וּשְׁתָלָן וְכוּ', וְהֵן הֵן עַזֵּי פָנִים שֶׁבַּדּוֹר. נִמְצָא, שֶׁהָעַזֵּי פָּנִים אֵינָם בִּכְלַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי הֵם מֵהַתתקע"ד דּוֹרוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים כ): מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי, נִמְצָא שֶׁהָעַזּוּת פָּנִים אֵין לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה. כְּמוֹ כֵן, מִי שֶׁהוּא אִישׁ שָׁפָל וְנִבְזֶה וְאֵין בּוֹ שׁוּם עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, אֵין לוֹ גַּם־כֵּן חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה כה:): מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין. כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ה): הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר. וְעַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, הוּא מְקַבֵּל עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא בְּחִינַת (תהילים ס״ח:ל״ה): תְּנוּ עֹז לֵאלקִים, אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נוֹתֵן עֹז וְתַעֲצוּמוֹת לָעָם. תְּנוּ עֹז לֵאלקִים – זֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הַקָּמִים עָלֵינוּ לִמְנֹעַ אוֹתָנוּ מֵעֲבוֹדָתֵנוּ, חַס וְשָׁלוֹם, וְאָנוּ מִתְגַּבְּרִין בְּעַזּוּת גָּדוֹל כְּנֶגְדָּם, שֶׁזֶּהוּ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ נוֹתְנִין כִּבְיָכוֹל עֹז וְכֹחַ לְמַעְלָה, בִּבְחִינַת: תְּנוּ עֹז לֵאלֹקִים. וְעַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְנִשְׁפָּע עָלֵינוּ, בִּבְחִינַת: אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נוֹתֵן עֹז וְתַעֲצוּמוֹת לָעָם – שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְנוֹתֵן לָנוּ עֹז וְתַעֲצוּמוֹת, לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הָעַזּוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל הָעַזֵּי פָּנִים שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם, כִּי־אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. כִּי כְּשֶׁאֵין לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, בְּוַדַּאי יְבַטְּלוּ אוֹתוֹ הַמּוֹנְעִים מִתּוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, כִּי אֵין לָאָדָם חֵלֶק בַּתּוֹרָה כְּשֶׁאֵין לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל: וְצָרִיךְ לְפַלֵּס דְּרָכָיו אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הָעַזּוּת, לִבְלִי לִהְיוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, עַזּוּת פָּנִים, כִּי הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד כַּנַּ"ל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּמִדַּת עֲנָוָה הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, וְעִקַּר מִדַּת הָעֲנָוָה – כְּשֶׁיִּהְיֶה בְּמַדְרֵגָה שֶׁיּוּכַל לִכְתֹּב עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (במדבר י״ב:ג׳): וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, זֶהוּ מַדְרֵגַת הָעֲנָוָה בְּתַכְלִית, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּאֲמוֹרָאִים, שֶׁאָמַר רַב יוֹסֵף (סוטה מט:): לָא תִּתְנֵי עֲנָוָה דְּאִיכָּא אֲנָא: