Likutei Tefilot II, 44
ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה מ״ד
Likutei Tefilot II, 44:1
Read this passage on its ownAsk about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this source"אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, "מַלְכִּי וֵאלהָי אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל, יְהוָה חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע, אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק, אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה, כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן יְהוָה יָדַעְתָּ כֻּלָּהּ, אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה פְּלִיאָה דַּעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגָּבָה לא אוּכַל לָהּ, אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח, אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ".
Likutei Tefilot II, 44:2
Read this passage on its ownAsk about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this sourceרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא רַחֲמִים, חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמְּךָ נִדָּח, רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, בַּקֵּשׁ בְּרַחֲמֶיךָ צאן אוֹבְדוֹת, צאן נִדָּח וְאֵין מְקַבֵּץ. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מֵרב עָנְיִי וַעֲמָלִי וּמֵרב עצֶם עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, וּמֵעצֶם בִּלְבּוּל דַּעְתִּי מֵרִבּוּי הַפְּגָמִים שֶׁפָּגַמְתִּי בַּעֲוֹנוֹתַי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עַל כֵּן אֵינִי יָכוֹל לִפְתּחַ פִּי לְדַבֵּר כְּלָל, וְקָשֶׁה וְכָבֵד עָלַי מְאד מְאד לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ, וְגַם אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ כְּכָל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי, כִּי "צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ" מְאד, אֲשֶׁר לא יַסְפִּיק הַזְּמַן לְפָרְטָם, "כִּי רַבּוֹת אַנְחוֹתַי וְלִבִּי דַוָּי", אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הֱצִיקַתְנִי רוּחִי וַעֲצוֹר בְּמִלִּין לא אוּכָל, אָמַרְתִּי אָשִׂיחָה וְיִרְוַח לִי, אֲדַבְּרָה וְיַעֲבר עָלַי מָה, אוּלַי אֶזְכֶּה עַתָּה לִמְצא הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַשַּׁיָּךְ לְלִבִּי עַתָּה בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה עַל יָדָהּ לָשׁוּב אֵלֶיךָ מֵעַתָּה בֶּאֱמֶת וְאֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁהוּא, אֵיךְ שֶׁנָּפַלְנוּ וְיָרַדְנוּ בְּגָלוּת הַמַּר הַזֶּה לִמְקוֹמוֹת שֶׁיָּרַדְנוּ כָּל אֶחָד לְפִי יְרִידָתוֹ, עִם כָּל זֶה עֲדַיִן חוֹבָה עָלֵינוּ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לַחְתּר וּלְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדוֹתֵינוּ הָרַבּוֹת וְהָעֲצוּמוֹת מְאד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, אֲשֶׁר אִבַּדְנוּ בְּגִלְגּוּל זֶה וּבְגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים, עַל יְדֵי תַאֲוֹתֵינוּ הָרָעוֹת אוּלַי נִזְכֶּה לְעוֹרֵר רַחֲמִים גְּדוֹלִים אֵצֶל בַּעַל הָרַחֲמִים הַמְרַחֵם עַל כָּל הָאוֹבְדִים וְהַנִּדָּחִים, הַגּוֹזֵר בְּתוֹרָתוֹ לְהָשִׁיב אֲבֵדוֹת אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה לִמְצא אֵיזֶה אֲבֵדָה מֵאֲבֵדוֹת נַפְשֵׁנוּ הָרַבִּים, אוּלַי נִזְכֶּה לִמְצא מִקְצָתָם אוֹ כֻּלָּם וְאַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי הַחַיָּב מִכָּל הַצְּדָדִים, כִּי אִבַּדְתִּי לָדַעַת מַה שֶּׁאִבַּדְתִּי, וּבַעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים מֵחֲמַת תַּאֲוֹתַי הָרָעוֹת, הָיִיתִי כְּמוֹ שׁוֹטֶה הַמְאַבֵּד מַה שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אוּלַי אֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לִמְצא עוֹד אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה אֲמִתִּיִּית שֶׁתּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וּלְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצא כָּל אֲבֵדוֹתַי וַאֲבֵדַת אֲחֵרִים לַהֲשִׁיבָם כֻּלָּם לִמְקוֹמָם הָרָאוּי לִמְקוֹר שֶׁנֶּחְצְבוּ מִשָּׁם, בְּאפֶן שֶׁיֻּתְקְנוּ כֻּלָּם בְּתַכְלִית הַתִּקּוּן בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב.
Likutei Tefilot II, 44:3
Read this passage on its ownAsk about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this sourceרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא רַחֲמִים, אַתָּה גִּלִּיתָ לָנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהָעִקָּר הוּא תִּקּוּן הַבְּרִית, כִּי זֶה עִקָּר הַנִּסָּיוֹן וְהַמַּתְקְלָא שֶׁל כָּל אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה בָּא הָאָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּתְנַסֶּה בְּנִסָּיוֹן זֶה, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְמַה שֶּׁיִּזְכֶּה אִם יַעֲמד בְּנִסָּיוֹן וּבְצֵרוּף הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה תְּלוּיָה בָּזֶה, כִּי שְׁמִירַת הַבְּרִית הוּא יְסוֹד הַכּל וְעַתָּה מָה אוֹמַר וּמַה אֲדַבֵּר, אַחֲרֵי שֶׁפָּגַמְתִּי הַרְבֵּה בִּפְגַם הַבְּרִית כַּאֲשֶׁר פָּגַמְתִּי, "עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ", וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן לְהַתְחִיל לְדַבֵּר אֲבָל כְּבָר גָּזַרְתָּ עָלֵינוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים לִצְעק אֵלֶיךָ תָּמִיד, וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ תָּמִיד בֵּין בַּעֲלִיָּה בֵּין בִּירִידָה לְפִי בְּחִינָתֵנוּ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה לא נַחֲרִישׁ וְלא נִשְׁקט מִלִּזְעק וְלִצְעק וּלְהִתְחַנֵּן אֵלֶיךָ תָּמִיד, כִּי חֲסָדֶיךָ לא תַּמִּים וְרַחֲמֶיךָ לא כָלִים כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלהֵינוּ גָדַלְתָּ מְאד, וְכִגְדֻלָּתְךָ כֵּן חֲסָדֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ, וְכַאֲשֶׁר לִגְדֻלָּתְךָ אֵין חֵקֶר, כֵּן אֵין חֵקֶר לְרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ
Likutei Tefilot II, 44:4
Read this passage on its ownAsk about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this sourceוּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָה אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתָּאִיר עֵינַי בְּתוֹרָתֶךָ, וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהַשִּׂיג וּלְהָבִין דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר צִוִּיתָ עָלֵינוּ לְכַוֵּן כַּוָּנוֹת אֱלוּל בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַבְּרִית, "כִּי בַעַר אָנכִי מֵאִישׁ וְלא בִּינַת אָדָם לִי", וְאֵינִי יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ כְּלָל לְכַוֵּן כַּוָּנוֹת רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְקַדְּשֵׁנִי בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, וּפְתַח לִבִּי בְּתַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ, וְעָזְרֵנִי וְזַכֵּנִי לִלְמד וּלְהָבִין כָּל הַכַּוָּנוֹת אֱלוּל וְכָל הַתּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָזֶה, וְאֶזְכֶּה לִמְצא בָּהֶם דֶּרֶךְ נָכוֹן וְיָשָׁר לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ תָמִיד בְּכָל עֵת וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה, בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְשׁוֹב, בָּקִי בְּעַיִל בָּקִי בְּנָפִיק, וּלְקַיֵּם בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת מִקְרָא שֶׁכָּתוּב. "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", עַד שֶׁאֶזְכֶּה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת תָּמִיד וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ תִּפְתַּח יָדְךָ, וְתִהְיֶה יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ וּלְתַקֵּן כָּל הַתִּקּוּנִים הַנִּמְשָׁכִין עַל יְדֵי הַיִּחוּדִים וְהַכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל, בְּאפֶן שֶׁנִּזְכֶּה מְהֵרָה לְתִקּוּן הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תְּצַוֶּה לְמַלְאָכֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הָאוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת הַמְמֻנִּים לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ וְלַחְפּר וְלַחְתּר אַחַר אֲבֵדוֹת, שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בְּתִקּוּן נַפְשֵׁנוּ, וִיבַקְּשׁוּ וְיַחְפְּרוּ אַחַר כָל הָאֲבֵדוֹת שֶּׁאִבַּדְנוּ בְעָנְיֵנוּ מֵעוֹדֵנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עַל יְדֵי תַאֲוֹתֵינוּ הָרָעוֹת, וּבִפְרַט עַל יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית אֶת כָּל מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ בְּגִלְגּוּל זֶה וּבְגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים, הַכּל יַחְפְּרוּ וִיחַפְּשׂוּ וְיִמְצְאוּ כֻּלָּם מְהֵרָה, וְיַחֲזִירוּ אוֹתָם לָנוּ, בְּאפֶן שֶׁיְּתֻקְּנוּ נַפְשׁוֹתֵינוּ עַל יְדֵי זֶה בְּתַכְלִית הַתִּקּוּן בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב.
Likutei Tefilot II, 44:5
Read this passage on its ownAsk about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this sourceמָלֵא רַחֲמִים, מֵרב קִלְקוּלַי אֵינִי יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִילָּה זאת הַרְבֵּה, אַף עַל פִּי שֶׁלּא יַסְפִּיקוּ כָל יְרִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לְבָאֵר אֶפֶס קָצֶה מֵהַתְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וּוִדּוּיִם וְהַפְצָרוֹת וּפִיּוּסִים וּתְפִלּוֹת שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּעִנְיַן זֶה עַל הֶעָבַר וְעַל הַהוֶה וְעַל הֶעָתִיד, אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה כִּי דְבָרַי נִסְתַּתְּמִין אֲבָל עַל זֶה בָּאתִי לְפָנֶיךָ אֲדוֹן כּל, חוֹמֵל דַּלִּים, טוֹב וּמֵטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, שֶׁתְּרַחֵם עַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לִמְצא זִוּוּגָם, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמּוֹצְאִים הִיא מְנַגֶּדֶת אֵלָיו, וְאֵין לָהּ רָצוֹן אֵלָיו, וְאֵין שָׁלוֹם בְּבֵיתָם רַחֲמָנָא לִצְּלָן, (ובפרט פלוני בן פלוני...) רַחֵם עָלָיו וְעַל כָּל זֶרַע עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּכחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הָעוֹסְקִים בְּתִקּוּנֵנוּ תָמִיד, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת הַבְּרִית קדֶשׁ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, רַחֵם עֲלֵיהֶם לְמַעֲנָם, וְתָשִׂים שָׁלוֹם בְּבֵיתָם, וְתַעֲזר לָהֶם וְתוֹשִׁיעֵם שֶׁיִּזְכּוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְצא זִוּוּגוֹ מְהֵרָה, זִוּוּגָם הֶהָגוּן לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם בֶּאֱמֶת וְלא תִהְיֶה מְנַגֶּדֶת כְּנֶגְדּוֹ כְּלָל, רַק תַּהֲפךְ רְצוֹנָהּ לִרְצוֹן בַּעֲלָהּ, וְלא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם שׁוּם שִׂנְאָה וְשׁוּם שִׁנּוּי רָצוֹן כְּלָל, וְיָדוּרוּ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת בְּשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב
Likutei Tefilot II, 44:6
Read this passage on its ownAsk about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this sourceמָלֵא רַחֲמִים, חוּס וַחֲמל וְרַחֵם עֲלֵיהֶם לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, וְאַל תַּעֲשֶׂה לָהֶם כַּחֲטָאֵיהֶם וְלא תִגְמל עֲלֵיהֶם כַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם, רַק תִּתְנַהֵג עִמָּהֶם בְּרַחֲמֶיךָ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, כַּאֲשֶׁר אַתָּה מִתְנַהֵג עִם כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ בְּרַחֲמִים וַחֲסָדִים גְּדוֹלִים תָּמִיד וּבִזְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁרָמַז הַסּוֹד הַזֶּה שֶׁל כַּוָּנַת אֱלוּל בְּעֵת שֶׁשָּׁלַח אֶת אֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ לְבַקֵּשׁ הַזִּוּוּג שֶׁל יִצְחָק בְּנוֹ, וּבִזְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁגִּלּוּ הַסּוֹד הַנּוֹרָא הַזֶּה, תָּגֵן עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ וְעַל זַרְעֵנוּ, וּתְרַחֵם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְתָשִׂים שָׁלוֹם בֵּין כָּל יִשְׂרָאֵל וּבִפְרָט בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, וְתַעֲזוֹר לְכָל יִשְׂרָאֵל הַצְּרִיכִים לִמְצא זִוּוּגָם שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לִמְצא זִוּוּגוֹ בֶּאֱמֶת מְהֵרָה, וְתִהְיֶה כִּרְצוֹנוֹ וְלא תִהְיֶה מְנַגֶּדֶת כְּנֶגְדּוֹ כְּלָל, רַק תַּהֲפךְ רְצוֹנָהּ אֵלָיו בְּשָׁלוֹם וְאַהֲבָה בֶּאֱמֶת, בְּלִי עָרְמָה וּמִרְמָה וּבְלִי שׁוּם שִׂנְאָה וְשִׁנּוּי רָצוֹן בַּלֵּב כְּלָל, וְיִתְנַהֲגוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וְיֵצְאוּ מֵהֶם דּוֹרוֹת רַבִּים, בָּנִים וּבָנוֹת חַיִּים וְקַיָּמִים, עוֹשֵׂי רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת וְיַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ וַעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת כָּל יְמֵיהֶם לְעוֹלָם, וִיגַלּוּ וִיפַרְסְמוּ וְיוֹדִיעוּ אֱלָהוּתְךָ וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרתֶיךָ יַגִּידוּ".
Likutei Tefilot II, 44:7
Ask about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this sourceוְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁמר עַצְמֵנוּ תָמִיד שֶׁלּא לֶאֱכל שׁוּם פְּרִי קדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה, וְגַם שֶׁלּא נִתְלשׁ שׁוּם פְּרִי קדֶם זְמַנָּהּ כִּי אַתָּה גִּלִּיתָ לָנוּ עצֶם הַהֶפְסֵד וְהַהֶזֵּק שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ לְהָאָדָם עַל יְדֵי זֶה, כִּי יוּכַל לְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי זֶה
Likutei Tefilot II, 44:8
Read this passage on its ownAsk about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this sourceרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלֵינוּ וְשָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִזֶּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ וְזַכֵּנוּ תָמִיד לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין וּבִפְרָט בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וַעֲצוּמָה וְלא נִזְרוֹק בְּרָכָה מִתּוֹךְ פִּינוּ חַס וְשָׁלוֹם, רַק נִזְכֶּה תָּמִיד לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל עז בְּכָל עֵת שֶׁנִּרְצֶה לֶאֱכל אֵיזֶה פְּרִי אוֹ לֵיהָנוֹת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה אֵיזֶה הֲנָאָה, לְבָרֵךְ הַבְּרָכָה בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה כָּרָאוּי, בְּאפֶן שֶׁלּא יַזִּיק לְנַפְשֵׁנוּ כְּלָל כָּל מַה שֶּׁנּאכַל וְנִשְׁתֶּה וְנֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ, רַק אַדְרַבָּא נִזְכֶּה לְהַשְׁלִים אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וּלְהוֹסִיף בְּנַפְשֵׁנוּ חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה וְהֶאָרָה גְדוֹלָה עַל יְדֵי כָּל דָּבָר שֶׁנּאכַל וְנִשְׁתֶּה וְנֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ וְתַעַזְרֵנוּ וְתוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁיִּהְיוּ כָּל אֲכִילוֹתֵינוּ וּשְׁתִיּוֹתֵינוּ וְכָל הֲנָאוֹתֵנוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה לְשִׁמְךָ לְבַד בְּלִי שׁוּם הֲנָאַת הַגּוּף כְּלָל, וְנִהְיֶה בִּכְלַל הַצַּדִּיקִים הָאוֹכְלִים לְשׂבַע נַפְשָׁם דִּקְדֻשָּׁה.
Likutei Tefilot II, 44:9
Ask about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this sourceאָנָּא יְהוָה מָלֵא רַחֲמִים עָזְרֵנוּ וְשָׁמְרֵנוּ מֵעַתָּה שֶׁלּא נְאַבֵּד עוֹד כְּלָל עַל יְדֵי תַאֲוֹת רָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם, רַק נִזְכֶּה מֵעַתָּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל מֵאִתָּנוּ כָּל הַתַּאֲוֹת רָעוֹת וּתְצַוֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְהַחֲזִיר וּלְהָשִׁיב לָנוּ כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁאִבַּדְנוּ מִכְּבָר, הֵן בְּגִלְגּוּל זֶה הֵן בְּגִּלְגּוּלִים שֶׁעָבְרוּ
Likutei Tefilot II, 44:10
Read this passage on its ownAsk about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this sourceוְזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְקַיֵּם מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּראשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה וְחֶדְוָה גְדוֹלָה וְתַזְמִין לָנוּ תָמִיד תּוֹקְעִים הֲגוּנִים בְּראשׁ הַשָּׁנָה צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כּחַ לְעוֹרֵר עַל יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לִתְקוֹעַ בּוֹ לְחֵרוּתֵנוּ וְעַל יְדֵי זֶה תְקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ, וְתָשִׁיב לָנוּ אֶת כָּל אֲבֵדוֹתֵינוּ שֶּׁאִבַּדְנוּ מֵעוֹלָם עַד הַיּוֹם הַזֶּה
Likutei Tefilot II, 44:11
Read this passage on its ownAsk about this passageStudy in the Beit MidrashStart a discussion on this sourceאֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵנוּ, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ, וִיקֻיַּם מְהֵרָה מִקְרָא שֶׁכָּתוּב. "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאוֹבְדִים בְּאֶרֶץ אֲשׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַר הַקּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם", וְנֶאֱמַר. "וַאדנָי אֱלהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן יְהוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם", "כֵּן תָּגֵן עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלוֹמֶךָ" עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן