ליקוטי הלכות · אורח חיים א · הקדמת המחבר
Reading settings
הקדמה מבעל המחבר זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר כתבה בעצמו:
הפעם אודה את ה' אשר עד כה עזרני מה אדבר והוא אמר ועשה מי כה' אלהינו וכו', מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון כמוני, לקרבני לאור צח ומצחצח כזה, אור האורות, צח הצחצחות מי יספר שבחו, מי יספר תהלתו וגם כי ידוע שכל הלשונות של שבח ותהלה, כבר הרגלו העולם לכתבם על מאן דהוא, אך המעין בספריו הקדושים בעין האמת, ונבון יוסיף לקח לשום עין עיונו בדברי אלה אשר חנני ה' בכחו, המבארים בספרים האלה, יבין וישכיל וידע כי כל השבחים והתהלות והגדלות שכתבתי עליו, זכרונו לברכה, עדין לא הגעתי לקרסלי שבחי תהלתו, כי שגבה מעלתו וגדלתו ותקפו עד אין סוף ואין תכלית, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב ובוחן לבות הוא יודע, שאני יודע בעצמי מעוט ערכי עלי, כי מי אנכי כי באתי עד הלום, לחבר ספרים, ובפרט דברים כאלו העומדים ברום רומו של עולם, הפותחים שער לכל דופקי בתשובה, החפצים לצאת מחשך לאור, להתקרב להשם יתברך, לאור באור החיים. ואם אמנם עתה בדורות הללו, חבור ספרים אינו בכלל גדלה וחשיבות, והלואי שלא יהא לבזיון, ללעג ולקלס, כאשר רבו עתה המתלוצצים מספרים חדשים, ובטרם יתקרבו אליהם להביט בהם אם טוב ואם רע, ויתנכלו אליהם מקדם בנכלי ערמימיות וחבילות חבילות של ליצנות ומכנים להם שם לגנאי ]ומה המכנה שם לחברו אין לו חלק לעולם הבא ( ב"מ נח.), המכנה שם לספר, שמדבר דברי תורה, דברי אלהים חיים וכו', על אחת כמה וכמה! ואין להאריך בזה כאן[ על כל פנים אין חבור ספרים בכלל גדלה וחשיבות בעתים הללו, אך אף-על-פי-כן נמצאים כשרים ותמימים בכל דור ודור עתה גם עתה, אשר הולכים בתם בטח, ובמושב ליצים לא ישבו, אשר עליהם תטף אמרי אמת, כמים קרים על נפש עיפה, יבקשו ככסף וכמטמונים יחפשו דברי אמת וצדק, המיסדים על אדני פז, על דברי רבותינו הקדושים, זכרונם לברכה:
ואני בעניי ידעתי כי לא הגעתי למדה זו, לא מיניה ולא מקצתה, לחוות דעי אפלו לפני קל שבקלים והפחות שבפחותים, אך זאת אודה ולא אבוש והאמת אגיד ולא אכחד, ובראש הומיות אקרא בפתחי שערים בעיר אמרי אמר, ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, שכשם שאני קטן בעיני מצד עצמי, כאשר בוחן לבות הוא יודע, כן יקרה נפשי מצד מעלת קדשת המשפיע עלי חכמה ובינה ודעת, הוא כבוד אדוני, מורי, הרב הקדוש והנורא, הרב האמת, זכר צדיק לברכה ואם אמרתי אספרה כמו אפס קצה מאת כל אשר עשה לנפשי, לא תספיק הארץ להכיל את כל דברי. במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר:
והנה מהות הספר ומעשהו יראה הרואה בעיניו שכלו מיסד ומסדר על כל ההלכות שבארבעה חלקי שלחן ערוך, כי כן צויתי מפיו הקדוש, לחשב ולעין בכל הלכתא והלכתא עד שיאיר ה' עיני לחדש בהם איזה חדוש וכל מה שזכני ה' יתברך לחדש בהם, הכל מיסד על-פי ההקדמות והיסודות שקבלתי מרבנו הקדוש והנורא, זכר צדיק וקדוש לברכה, המבארים בספריו הקדושים, שהם, לקוטי מוהר"ן א' וב' ולפעמים הוצאתי איזה הקדמות נוראות מהמעשיות הנוראות שספר, המבארים בספר "ספורי מעשיות" כי אם אמנם רמזי המעשיות שגבו מדעתנו, כי גאו המים נחל אשר לא נוכל לעבר, אף-על-פי-כן ה' יתברך חונן לאדם דעת והאיר עיני למצא בהם לפעמים איזה דברים נפלאים, כאשר יראה המעין בעיניו בהלכות תפלין הלכה ה ובהלכות ברכות השחר הלכה ג ובשארי מקומות ולפעמים לקטתי איזה הקדמות מספר הא"ב וכל ההקדמות שהוצאתי מספרי רבנו ז"ל, וכל מה שעזרני ה' יתברך לחדש בהם, בכלם האיר ה' עיני למצא אותם באר היטב בפסוקי תנ"ך ובמאמרי רז"ל, בגמרא ומדרשים וספרי הזהר הקדוש וכתבי האריז"ל, עד שהאיר ה' עיני להכניס אותם בדרך פרד"ס לתוך דיני המצות על-פי סדר הלכותיהם המבארים בארבעה חלקי שלחן ערוך וקויתי לה' אשר עיניך תראינה נפלאות ברב המקומות מה גדלו מעשי ה' מאד עמקו מחשבותיו, כי על פי דברים האלה המבארים בספרים האלה יוכל כל אדם להבין ולהשכיל מרחוק גדלות נוראות ונפלאות כל מצוה ומצוה וכל דין ודין מפרטי המצוה ואפלו הדינים שבין אדם לחברו, המבארים בחשן משפט, אשר אין איש שם על לב להבין מהם רמזים ודרכים לעבודת ה' יתברך ובחסדי ה' באלו הספרים ירוה את נפשו הצמא לשמע דברי ה':
כי זה ידוע שכל התורה וכל הדינים וההלכות שבכל חלקי התורה, מכלם צריכים להוציא עצות ודרכים ורמזים להתקרב אליו יתברך באמת וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בהתורה "חדי רבי שמעון" בסימן סא ( לקוטי א), שמכל הלמודים שהאדם לומד צריכים להוציא משפטי הנהגות ישרות וכו', עין שם אבל לאו כל אדם זוכה לזה, ובעזרת ה' וישועתו הנפלאה, באלו הספרים פתחתי שער קצת למצא דרכים אמתיים בכל למודי התורה הקדושה וברב המקומות אינם בדרך רמז ודרוש לבד, כי אם כך הוא אמיתת הענין על -פי סוד כונת המצוה ובאור דברי אלה לא יספיקו המון יריעות לבארם, אך המשכיל באמת, יבין מעט דברי אלה כשישים על לבו היטב להדברים הנאמרים בספרים אלה ובספרי רבנו:
והנה אם אמנם ידמה להקורא לפום ריהטא בכמה מקומות, אשר הארכתי למעניתי וכפלתי ושלשתי הדברים בכמה וכמה מקומות דע, ידידי המעין, כי גם זאת מעם ה' צבאות יצאה, אשר הפליא עצה, הגדיל תושיה, כי המשים לב לעין באמת בדברי רבנו זכרונו לברכה, העמקים מכל עמקות שבעולם ורחבה מני ים, אשר אין ערוך אליהם ואחר כך ישים לב היטב לדברי אלה אשר חנני ה' לחדש ולבאר בהם, יבין היטב כי לפי עצם העמקות אשר בדברים האלה, עדין לא יצאתי ידי חובת הבאור, אפלו במקומות שהארכתי מאד, מכל שכן בשאר מקומות שהייתי מקצר ועולה כי דע, שכל הדברים שגלה רבנו זכרונו לברכה, הם הקדמות חדשות לגמרי ]אם אמנם כלם בנויים ומיסדים על כל מצות התורה המקבלות בידינו מכבר, עם כל זאת הם הקדמות חדשות לגמרי[ וכלם הם עצות ודרכים נפלאים להתקרב על ידם להשם יתברך כל אחד ואחד ממקום שהוא ועקר הכונה לקימם בפשיטות כפי מה שיצאו מפיו בתמימות ופשיטות, אבל מעצם גשמיות גופנו ועכירת שכלנו, קשה וכבד מאד להכניס בלב האדם תמימות ופשיטות הדברים האלה, כי דעת כל אדם נוטה אחרי חכמות של העולם, שרבן מעקמין את הלב מנקדת האמת לאמתו בפשיטות ובתמימות, בפרט כי באמת לאמתו התמימות ופשיטות של דברי רבנו זכרונו לברכה, עמק עמק מאד, עמק עמק מי ימצאנו ויש בכל דבר ודבר שגלה הוא זכרונו לברכה תלי תלין של הלכות, מעינות תהומות יוצאים בבקעה ובהר, כי כל דבריו הם כמעין הנובע, כאשר יראה הרואה מעט דמעט במקומות אשר חנני ה' למצא דברים נפלאים ונוראים וכונות כמה מצות בדבור אחד שגלה רבנו זכרונו לברכה, כגון בהתורה "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" ]בסימן כג בלקוטי תנינא[ שהוא דבור אחד, לחטף היגון ואנחה לתוך השמחה, כמבאר שם והשם יתברך עזרני והאיר עיני למצא על פי הקדמה זאת דברים נפלאים הרבה הרבה, כאשר יראה הרואה באבן העזר בתחלתו וכן בכמה מקומות. ואף-על-פי-כן עקר הכונה כפשוטו להתגבר לחטף היגון ואנחה לתוך השמחה, דהינו להפך כל מיני עצבות לשמחה, כמבאר שם במקומו, אבל זה הענין בפשיטות להשתדל להתגבר על כל מיני עצבות ולהפך הכל לשמחה, קשה וכבד מאד להכניס בלב האדם וה' יתברך עזרני להרחיב הדבור בזה, ולהראות ולגלות שבזה תלוי קיום כל התורה, כי שמחה היא הנקדה של כל התורה והמצות וכו', ועל-ידי הרחבת הדרוש בזה, יכולין לראות מרחוק עצם מעלת השמחה וכמה וכמה צריכין להתחזק להפך העצבות לשמחה ותכן הכונה הוא לזכות לקים עצה זו בפשיטות ולבקש מהשם יתברך לזכות לזה:
וכן בשארי עצות ודרכים נפלאים שגלה הוא זכרונו לברכה, כמו התורה "ואיה השה לעלה" בלקוטי תנינא סימן יב, שהעצה המבארת שם עמקה מאד, הינו שהפשיטות והתמימות של העצה והדרך הזה עמק מאד וצריכין להרחיב הדבור בזה הרבה ולדבר מזה בכמה לשונות. ובחסדי ה' האיר עיני ומצאתי שדרך עצה זו מרמז במקומות הרבה בתורה, כמבאר בהלכות "גבית חוב מהיתומים", אשר המשכיל יכול להבין מדעתו דבר מתוך דבר, שכל התורה מלאה מדרך ועצה זאת וכן בהתורה "אזמרה לאלקי בעודי", בסימן רפב, המובא בהלכות השכמת הבקר הלכה א וכן בענין הרצון וההשתוקקות להשם יתברך שמו, שבכל הדברים האלה צריכים לדבר הרבה, עד שנזכה להכניס אותם בלב האדם לקימם בפשיטות ובתמימות, כי זה העקר, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה, הן על כל אלה ההכרח להאריך ברב המקומות, כדי להסביר העצה בפשיטות, כדי שיביא תלמוד זה לידי מעשה וגם מצד החדושים בעצמם, כי דברי רבנו זכרונו לברכה, הם עמקים ורחבים מאד. ובכל תורה ותורה יש כמה וכמה הקדמות וענינים וחדושים נפלאים בכל החדושים שהשם יתברך פקח עיני לחדש בהם, כלם קשורים ומהדקים בקשרים הרבה בדבריו הנוראים והקדושים ובכל מקום שמתרחב הדרוש והחדוש שחדשתי בעזרת ה' יתברך, בכלם צריכין לחזר בכל פעם לכל חלקי התורה שגלה רבנו זכרונו לברכה, בכלם מחלקים ופרטים הרבה מאד וכאשר שמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה, שאמר, על החדושים שלי שאין מי שיבינם היטב, מחמת שצריכין לזכר היטב מאד את דברי תורתו הקדושה ולהיות בקי בכל חדריו, ופרטיו ודקדוקיו ועל-כן הכרחתי בכמה מקומות להאריך ולהרחיב הדבור ולחזר ענין אחד כמה פעמים, אולי יכנס בלב המעין תכן הכונה האמתית לידע החדוש על בריו והעקר שיבוא על -ידי זה לידי מעשה, להתעורר על-ידי זה לקים דברי רבנו זכרונו לברכה, בפשיטות, לקים ההקדמה שהוצאתי מדברי רבנו זכרונו לברכה, אשר עליה בניתי הבנין ההוא, כי מאד עמקו מחשבותיו:
וזה ברור וידוע לכל משכיל, שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חדושים ובאורים באריכות גדול הן בגמרא פירוש תוספות הן בספרי קבלה ופרד"ס ]פירוש רמז דרוש סוד[, כמו בספרי הש"ך על החשן-משפט, או בספרי שאלות -ותשובות בדרך ארכה מאד, או בספרי האר"י ז"ל, שכל דרוש ודרוש מתרחב והולך מאד ועל פי רב הדרוש שבסוף מקשר מאד להדרוש שלפני כמה וכמה דפין ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל, מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול, כמו-כן בכל מקומות הבאים בארכה כאלה, חלילה להמעין להתבהל ולפחד איך אפשר לתפס במח ושכל דרוש ארך מאד כזה, כי על זה נאמר ( משלי יז, כד), "ועיני כסיל בקצה הארץ", כמו שפרש רש"י שם, עין שם אבל החכם אומר, היום אלמד מעט ומחר מעט וכו', כמבאר שם בפרוש רש"י, עין שם וזה הענין צריכין בני הנעורים לידע מאד, וחובה על מוריהם ורביהם להודיעם זאת לבל יתבהלו ויפחדו כלל מדרוש או חדוש ארך, רק ישימו עיניהם ולבם עליו כסדר מעט מעט ויקשרו בתחלה ענין אחד עד שיבינו אותו קצת, ואחר כך ילכו להלן כסדר בהדרגה מחדוש לחדוש, ומענין לענין עד שיגמרו עמוד או דף אחד וכן ילכו כסדר בכל פעם מענין לענין בלי בהלה ובלבול ואז יבואו על מקומם בשלום ויוכלו להבין אפלו דרוש ארך מאד, אפלו מי שאינו מפלג ביותר. והכרחתי להזכיר זאת כאן, מחמת שבספרנו תהלה-לאל האריכות מצוי בהם מאד בכמה מקומות, על-כן באתי להזכיר את המעין לבל יבהלוהו רעיוניו, רק ילך כסדר בהדרגה מענין לענין, ואז ילך לבטח דרכו, ואז אם ישים לבו היטב יבין שכל מה שנראה לאריכות דברים, הכל נצרך אל באור הענין מאד, כי באמת בכמה מקומות מה שנדמה לאריכות הוא רק בהשקפה ראשונה קדם שמשימין לב להבין הענין היטב לאשורו, אבל אחר כך כשמסתכלין להלן יותר ויותר ומשימין עיניו ולבו אל הדברים הנאמרים שם עד שמבינים אותם היטב, אזי רואים שכל הדברים שחזרתי כמה פעמים חסר עדין הרבה מה שהיו צריכין עוד לבאר יותר, כי בעזרת ה' יש בספרים אלו ברב המקומות דברים עמקים הרבה, כי יסודותם בהררי קדש על פי ההקדמות הנוראות שגלה רבנו הגדול והקדוש והנורא זכר צדיק לברכה, אין שעור ואין קץ להעמקות שיש בו עד אין סוף ותכלית כאשר יבין כל חד כפום מה דמשער בלביה, מי שחפץ בהאמת לאמתו ( ואין כאן מקומו להאריך בזה, ומעט מבאר במקומות אחרים ( ראה חיי"מ ערך מעלת תורתו וספריו סי' שמ-שצא. שיהר"ן קצו-ריא), עין שם) ועל-כן גם אלו החדושים שחנני ה', שהם כלם בנויים על דבריו הקדושים בכלם יש בהם עמקות מחמת שכלם הם כמו פרוש ובאור על דבריו הקדושים זכרונו לברכה, אבל באמת ידעתי בנפשי שעדין לא נגעתי בדבריו אפלו פחות מטפה מן הים:
וה' אלקים אמת ינחני בדרך האמת כאשר בוחן לבות יודע צפון לבי ומחשבתי שכל תשוקתי הוא רק לנקדת האמת ברוך אלקינו אשר טוב גמלנו ונתן לנו תורת אמת אלה וכאלה יוסף עמנו ויזכר חסדי אבות ויתן ליעקב אמת ויקים מהרה ( תהלים פה, יב), אמת מארץ תצמח עד יוכן בחסד כסא דוד, וישב עליו באמת במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון: