ליקוטי הלכות · אורח חיים א · השכמת הבוקר א

יתגבר כארי לעמד בבקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר הג"ה שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו':

Copy passage with reference

כי איתא בדברי רבנו ז"ל ( בסימן רפ"ב) שכשאדם מתחיל לחפש עצמו ורואה שהוא רחוק מאד מהשם יתברך, והוא מלא חטאים ופגמים הרבה, ונדמה לו שהוא רחוק מטוב, אזי הוא צריך לחפש ולבקש ולמצא בעצמו איזה טוב איך אפשר שלא עשה איזה טוב מימיו ואף שהוא רואה שגם מעט הטוב שעשה הוא מלא פצעים, כי מערב בפסלת הרבה, אף-על -פי-כן אי אפשר שאין בו איזה נקדה טובה על כל פנים וכן יחפש וימצא בעצמו עוד איזה טוב ואף שזה הטוב גם כן מערב בפסלת הרבה, אף-על-פי-כן על כל פנים יש בו איזה נקדה טובה וכן יחפש וימצא בעצמו עוד איזה נקדות טובות ועל-ידי זה שדן את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו נקדות טובות עדין, אף-על-פי שעשה מה שעשה ופגם מה שפגם, על-ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה ונכנס בכף זכות באמת, ועל-ידי זה יכול לזכות לתשובה וזה בחינת ( תהלים ל"ז) ועוד מעט ואין רשע וכו' על-ידי אותו העוד מעט ששם אינו רשע, על-ידי זה והתבוננת וכו', עין שם. ועל-ידי זה יכל לשמח את עצמו ואזי יכל להתפלל, וזה בחינת ( שם קמ"ו) אזמרה לאלקי בעודי על-ידי העוד מעט שמוצא בעצמו, על-ידי זה יכל לזמר ולהודות לה', ועל -ידי זה נעשין נגונים, כי הנגונים נעשין על-ידי שמבררין רוח טובה מן רוח נכאה וכו' וזהו 'אזמרה' דיקא, בחינת נגונים וכו' וכן צריכין לדון את אחרים לכף זכות אפלו רשע גמור צריכין לחפש ולמצא בו איזה נקדה טובה וכו' וכו' עין שם, ומי שיכול זאת למצא נקדה טובה אפלו בפושעי ישראל הוא יכול להיות חזן ולהתפלל לפני העמוד וכו', עין שם ודע שכל אחד מצדיקי הדור בונה משכן שמשם מקבלין תינוקות של בית רבן הבל פיהם שאין בו חטא בשביל זה הם מתחילין מן ויקרא וכו', עין שם וזה הצדיק שיכול ללקט כל הטוב שנמצא בכל אחד, הוא יודע כל הבחינות שיש בענין זה של המשכנות הנ"ל שבונין הצדיקים שמשם מקבלין התינוקות הבל פיהם שאין בו חטא וכו' וכו', עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

וזה בחינת התעוררות השנה, כי כשאדם רואה שרחוק מהשם יתברך וכו', זה בחינת שנה, שהיא אחד מס' במיתה, וכשמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין ומחיה ומשמח את עצמו ומעורר את עצמו לעבדת השם יתברך על-ידי זה, זה בחינת התעוררות השנה, וזה בחינת ( תהלים ב') ה' מה רבו צרי רבים וכו', הינו הצרים של הנפש שהם החטאים והפגמים של כל אחד, שזה עקר צרות האדם, וכשהם מתגברים על האדם ח"ו, אזי הם רוצים להפיל אותו לגמרי ח"ו, כאלו אין לו עוד שום תקוה ח"ו, וזהו ( שם), "רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה" ואזי הוא בבחינת שנה כנ"ל וזהו ( שם), "אני שכבתי ואישנה" כי זה בחינת שנה כנ"ל, אבל באמת האדם אסור ליאש עצמו, וצריך להתגבר לעורר משינתו על-ידי המעט טוב שמוצא בעצמו עדין כנ"ל וזהו ( שם), "הקיצתי כי ה' יסמכני", שאני מתגבר ומתעורר משינתי, כי איני מיאש עצמי עדין כי ה' יסמכני, כי הנקדה טובה שאדם מוצא בעצמו, זה בחינת אלקות, כביכול, כי כל הטוב מאתו יתברך, כי אוריתא וישראל וקוב"ה כולא חד, נמצא כשיש בישראל איזה נקדה טובה, דהינו איזה מצוה או דבר טוב, זה הטוב הוא אחדות גמור עמו יתברך, כי ( תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל, וכמו שכתוב ( שם ל"ג), "טעמו וראו כי טוב ה'", כי כל הטוב שנמצא בכל מקום שהוא הוא הכל ממנו יתברך וזהו ( שם ב'), "כי ה' יסמכני", הינו הנקדה הטובה שאני מוצא בעצמי, שהוא בחינת אלקות בחינת טוב ה' לכל, זה הוא סומך אותי ומקיץ אותי מהשנה ואזי ( שם ב') לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי, כי שוב איני מתירא מהם אף-על-פי שהם כמה רבבות פגמים וחטאים שעומדים עלי להפילני ח"ו, כי מאחר שאני מוצא בעצמי עוד איזה נקדה טובה, על-ידי זה אני מתעורר מהשנה, ועל -ידי זה אני נכנס באמת לכף זכות ועל-ידי זה אזכה לתשובה וכו' כנ"ל, כי כל הרע נדחה מפני מעט הטוב שמוצא בעצמו ומחיה ומרים את עצמו בזה, כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך, כידוע וזהו בחינת ( שם קל"ט) הקיצתי ועודי עמך, על-ידי העוד מעט וכו' שלי, דהינו הנקדה טובה כנ"ל בחינת אזמרה לאלקי בעודי כנ"ל וזהו "ועודי עמך", הינו העוד מעט שלי שהוא עדין עמך כנ"ל, על-ידי זה "הקיצתי", כי זה בחינת התעוררות השנה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת ( שם נ"ז) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, הינו שצריך האדם להתעורר את עצמו משינתו ומנפילתו, ועל-ידי מה יתעורר את עצמו, על-ידי הנקדות טובות שמוצא בעצמו עדין וזהו, "אעירה שחר", כי הנקדה טובה היא בבחינת שחר, בבחינת ( שיר השירים א') שחרה אני ונאוה בנות ירושלים, כי מחמת שזאת הנקדה מערבת בפסלת הרבה ובפגמים הרבה שפגם זה האדם, על-ידי זה נדמה שהיא שחרה, כי מנחת בקדרות ובשחרות, ח"ו, אצלו. אבל כשדן את עצמו לכף זכות ומעורר ומוצא בעצמו הנקדה טובה כנ"ל, אזי היא אומרת שחרה אני ונאוה אל תראני שאני שחרחרת וכו', כי אין השחרות משלי וכו', כמו שפרש רש"י שם כי הנקדה טובה בעצמו שיש אצל האדם אפלו אצל פושעי ישראל היא נאוה ויפה מאד, רק שהשחרות חופה עליה, אבל כשמעוררין אותה היא אומרת, שחרה אני ונאוה, אל תראני שאני שחרחרת, כי מצד עצמי אני נאוה עד מאד וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מדרש שיר השירים א') שחרה אני במעשה העגל, ונאוה אני במעשה המשכן, הינו אף-על-פי שיש לי חטאים הרבה ונתרחקתי מאד ממנו יתברך וזה בחינת מעשה העגל שכולל כל החטאים שבעולם, כי ( חולין ה'), כל המודה בעבודה זרה כאלו כופר בכל התורה כלה, אף-על-פי-כן ונאוה אני במעשה המשכן, הינו בחינת מעט טוב שאני מוצא עצמי עדין, כי תכף אחר מעשה העגל נצטוו על מלאכת המשכן על-ידי שנתרצה השם יתברך לישראל על-ידי משה שמסר נפשו עליהם והתפלל בעדם, כי משה היה יכול זאת למצא נקדה טובה אפלו בהפחות שבפחותים, כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים ( רפ"ב ח"א פ"ב ח"ב), ועל-ידי זה היה יכול להתפלל עליהם אפלו כשפגמו בכל התורה כלה במעשה העגל, אף-על-פי-כן מצא בהם נקדות טובות ועל -כן אמר משה ( שמות ל"ב), "למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'", כי הוא מצא הטוב שבהם ואזי נדחה הרע לגמרי כנ"ל, ועל -כן אמר, "למה ה' יחרה אפך בעמך", כי הרע אינו נחשב כלל כנגד מעט הטוב שיש בהם עדין והשם יתברך נתרצה לו וינחם על הרעה וכו' ואז למד השם יתברך למשה סדר תפלה וסדר לפניו י"ג מדות של רחמים וזהו ( שם), "ויאמר אני אעביר כל טובי וכו'", שלמדו וגלה לו כל הטוב שלו יתברך, כביכול, כדי שידע שהשם יתברך טוב לכל תמיד ויכולין לעורר הטוב בהגרוע שבגרועים ולהכניסו בכף זכות ולהחזירו בתשובה וזה בחינת י"ג מדות של רחמים, בחינת ( שם) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים וכו', שהשם יתברך מלא רחמים וטוב לכל ומאריך אף לצדיקים ולרשעים, כי הוא מטה כלפי חסד ודן את הכל לכף זכות ומוצא נקדה טובה אפלו בפושעי ישראל ועל-ידי זה מכריע אותם לכף זכות כנ"ל. וזהו בחינת ( שם) נוצר חסד לאלפים, שבחינת החסד, דהינו מה שהוא יתברך מטה כלפי חסד ודן לכף זכות ומוצא נקדה טובה וכו' כנ"ל, זה החסד נוצר וממתיק לאלפים, הינו אף -על-פי שיש כנגד זה אלפים ורבבות פגמים שפגם אותו האדם, אף-על-פי-כן מעט הטוב שמוצא על-ידי החסד כנ"ל דוחה הכל כנ"ל ועל-ידי זה ( שם) נושא עון ופשע וכו', כי על-ידי זה נכנס באמת לכף זכות וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

ואז כשנתרצה השם יתברך למשה על-ידי שמצא טוב בכל ישראל אפלו אחר מעשה העגל כנ"ל, כי משה היה כלו טוב בבחינת ( שמות ב') ותרא אותו כי טוב הוא, ועל-כן היה לו כח תמיד למצא הטוב בכל אחד אפלו בהפושעי ישראל כנ"ל ועל-ידי זה נתרצה השם יתברך כנ"ל, ואזי צוה להם על מלאכת המשכן שיביא כל אחד נדבת לבו למלאכת המשכן, כי היה מעורר הטוב שבכל אחד, וכל אחד כפי הטוב שהיה לו הביא נדבת לבו הטוב למלאכת המשכן, כי המשכן נבנה מכל הטוב שנתברר מכל אחד מישראל, שזהו בחינת ( שמות כ"ה) זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני וכו' שהביא כל אחד ואחד כפי הנקדה טובה שלו כי זהב וכסף ונחשת ותכלת וכו' הם בחינת הגונין עילאין, שהם בחינת הטוב שיש בכל אחד מישראל, שזהו בחינת ישראל אשר בך אתפאר, שהם כלולים מגונין סגיאין, הינו הנקדות טובות שיש בכל אחד מישראל נקדה טובה אפלו בהפחותים שבהם מה שאין בחברו, כמבאר במקום אחר ( ל"ד ח"א) והשם יתברך מתפאר בהם כנ"ל וזה בחינת הגונין היו בבית המקדש והמשכן בחינת זהב וכסף וכו' שהביא כל אחד מנדבת לבו הטוב, כי שם היו כלולים כל הנקדות טובות, שהם בחינת גונין עלאין שיש בכל אחד מישראל, ועל-כן אחר מעשה העגל שאז הצרך משה לחפש ולמצא הנקדות טובות שיש בכל אחד מישראל כנ"ל, על-כן אז דיקא נצטוו על מלאכת המשכן, כי המשכן נבנה מזה מנקדות טובות הנ"ל כנ"ל וזהו, שחרה אני-במעשה העגל, ונאוה אני-במלאכת המשכן הינו בנקדות טובות שאני מוצא בעצמי, שהם בחינת מלאכת המשכן כנ"ל וכן מובן בדברי רבנו הנ"ל, שעל-ידי הטוב שמוצאין בכל אחד מישראל, על-ידי זה נבנה המשכן ועל-כן זה שיכול למצא כל הטוב שיש בישראל שהוא בחינת חזן כנ"ל, הוא יודע כל הבחינות שיש בענין המשכן של כל אחד מהצדיקים הנ"ל, עין שם כי עקר בנין המשכן הוא על-ידי זה, על-ידי הטוב הנ"ל ובזה מקשרים היטב דברי רבנו הנ"ל, עין שם היטב:

Copy passage with reference

וזהו ( תהלים נ"ז), "עורה כבודי עורה וכו'", ועל-ידי מה אוכל להתעורר? על-ידי 'אעירה שחר', על-ידי מה שאני מעורר השחר, הינו הנקדה טובה, שהיא בחינת שחר, בחינת שחרה אני ונאוה, על-ידי זה אוכל להתעורר משינתי ונפילתי וכו' כנ"ל וזהו בחינת עורה הנבל וכו', כי על -ידי זה נעשין נגונין בחינת אזמרה לאלקי בעודי כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה מרמז בדברי השלחן ערוך יתגבר כארי לעמד בבקר לעבדת בוראו, שהאדם צריך להתגבר ולהתעורר משינתו ונפילתו, ועל-ידי מה יתעורר, על-ידי שיהא הוא מעורר השחר, הינו כנ"ל שיעורר הנקדות טובות, שהם בחינות שחר, בחינת אעירה שחר ועל-ידי זה יתעורר משינתו ונפילתו וכו', כנ"ל וזהו בחינת לעמד בבקר, כי עקר ההתעוררות מהשנה הנ"ל הוא על-ידי בחינת ( זוהר מקץ ר"ג) בקר דאברהם איש החסד, דהינו על-ידי שמטה כלפי חסד ודן את עצמו לכף זכות כנ"ל ועל-כן היה אברהם מגיר גרים, כי היה מטה כלפי חסד ומצא נקדה טובה בכל אחד, ועל-ידי זה קרב הכל להשם יתברך כנ"ל וזהו שנסמך ההג"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, הינו שתמיד אני משים ומשוה ה' לנגד עיני, כי אף-על-פי שאני רחוק ממנו יתברך, אף-על -פי-כן ה' לנגדי תמיד בכל מקום, כי אני מוצא בעצמי נקדה טובה כנ"ל וזה פרוש הפסוק ( תהלים ט"ז) "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט", הינו שתמיד אני משים ה' לנגדי אפלו במדרגות התחתונות ח"ו, כי ( שם) מימיני בל אמוט, כי על-ידי בחינת ימין, בחינת אברהם, בחינת חסד, על-ידי זה בל אמוט, בבחינת ( שם צ"ד) אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני, כי על-ידי החסד, הינו שמטה כלפי חסד ודן את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין, על-ידי זה יכול למצא השם יתברך תמיד, ועל -ידי זה לא ימוט לעולם וזהו ( שם), "ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי", הינו כשרוב המחשבות מבלבלין אותי ורוצין להפיל אותי ח"ו, על-ידי רבוי הפגמים וכו', אזי 'תנחומיך ישעשעו נפשי', דהינו מה שהשם יתברך מנחם אותו במה שעוזר לו למצא איזה נקדה טובה בעצמו, וזהו נחמתו ובזה משעשע נפשו וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

נמצא שעקר בחינת התעוררות השנה הוא על-ידי הנקדות טובות שמוצאין בעצמו אפלו כשהוא, ח"ו, במדרגה התחתונה מאד וכו' כנ"ל, ועל-ידי-זה נעשין נגונים וכו' כנ"ל. כי בלילה שהוא זמן השנה, אזי השכינה מבררת ברורים כידוע וזה מרמז על הנ"ל שכשמתגבר בחינת השנה על האדם אזי צריך לבקש ולחפש למצא בעצמו נקדות טובות, ועל-ידי זה יתעורר משינתו כנ"ל וזה בחינת ( שם עז) אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי, שבלילה וחשך בחינת שנה אז עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי, שאני מחפש ומבקש הרוח טובה בחינת נקדה טובה, ועל -ידי זה נעשין נגונים כנ"ל בחינת אזכרה נגינתי בלילה וכנ"ל ועל-ידי זה שמתגבר להתעורר משינתו על-ידי הנקדות טובות שמוצא בעצמו כנ"ל, על-ידי זה עקר תקון התפלה, כי עקר התפלה הוא רק כשזוכה למצא בעצמו הנקדות טובות, בבחינת אזמרה לאלהי בעודי כנ"ל וזהו בחינת סדר התפלה שבתחלה אומרים קרבנות וקטרת, שהם בחינת ברורים שמוצאין ומבררין נקדות טובות אפלו מבחינת בהמיות מתכלית העשיה כידוע, כי זה עקר בחינת הקרבן להעלות מבהמה לאדם וזה בחינת קטרת שהיו בהם חלבנה, דהינו שמבררין ומוצאין הטוב אפלו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה, וכמו שלמדו רבותינו זכרונם לברכה מזה ( כריתות ו' ע"ב), כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפלה, ( א)כי עקר התפלה בבחינת קטרת על-ידי שמבררין ומוצאין נקדות טובות אפלו בפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל וזה בחינת י"א סמני הקטרת, הינו יו"ד סמנים חוץ חלבנה, זה בחינת עשרה מיני זמרה שהם נעשין על-ידי שמבררין ומוצאין הטוב שבפושעי ישראל בבחינת חלבנה כנ"ל:

Copy passage with reference

וכשאנו אומרים פרשת הקרבנות כאלו הקרבנום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו' ( ב) כי עקר תקון הקרבנות הוא בבחינת הדבור להעלות מדומם צומח חי למדבר, כי הנקדות טובות כשעולין ממקום שעולין ממדרגות התחתונות העקר הוא שיעלו לבחינת דבור, כי מתחלה כשאין נתברר ונכר הטוב מחמת הרע שחופה עליו, אזי הוא בבחינת אלם שאין לו דבור, בבחינת ( תהלים ל"ט) נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכו', וכשמגלין את הטוב כנ"ל אזי עקר התגלות הטוב ועליתו הוא בחינת הדבור וזה בחינת ( שיר השירים ב') יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה, זה בחינת הנקדה טובה שהיא בחינת יונה תמה שתמימה עם בן זוגה ואינה מנחת אותו לעולם וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מדרש שיר השירים ד') כי הנקדה טובה שיש בכל אחד אפלו בהפחות שבפחותים היא דבוקה תמיד עם השם יתברך לעולם בכל מקום שהיא, וכשהיא נופלת ח"ו בעמקי הקלפות המקיפין אותה מכל צד בחינת יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה בתכלית ההסתרה, אזי השם יתברך אומר לה ( שם), "הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה", כי אף-על-פי שאתה בסתר המדרגה, אף-על-פי-כן אתה בעצמך נאוה מאד בבחינת שחרה אני ונאוה כנ"ל, ועל-כן תגלה את עצמך ותראה את מראיך, כי עדין אתה נאה, כי הנקדה טובה נאוה תמיד, ועל-כן 'הראיני את מראיך השמיעני את קולך', הינו שתגלה ותמצא מראות יפי הנקדה טובה, ועל-ידי זה 'השמיעני את קולך' כי על-ידי זה זוכין לדבור, כי אז יכולין לדבר להדות ולהלל להשם יתברך, כי מקדם לא היה יכול לדבר כלל כנ"ל וזהו בחינת ( שם ח') היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמעיני ופרש רש"י, 'היושבת בגנים', בין האמות וכו', הינו בחינת הנקדות טובות, שהם יושבים ומנחים בין האמות, שהם התאוות רעות ופגמים וכו', שהם בחינת או"ה כמובא במקום אחר ( סימן לו ח"א) והשם יתברך מתאוה לקולם וזהו 'חברים מקשיבים לקולך השמיעיני', כי השם יתברך מתאוה שיתגלו הנקדות טובות וישמיעו את קולם בזמר והלל להשם יתברך כנ"ל וזה בחינת הקרבן שמעלין הנקדות טובות לבחינת מדבר כנ"ל ועל-כן העוסק בתורת עולה כאלו הקריב וכו', כי עקר תקון הקרבן הוא בבחינת הדבור כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת ( מגילה ג') כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם, כי עקר תקון הקרבן, שהוא למצא ולברר הנקדה טובה מתוך הפסלת מבחינת הבהמיות, הוא על-ידי הכהן איש החסד, כי על-ידי שמטה כלפי חסד ודן לכף זכות, על-ידי זה מוצאין נקדות טובות בכל מדרגות התחתונות, שזהו בחינת הקרבנות כנ"ל, ועל-כן כל תקוני הקרבן נעשין על-ידי הכהן איש החסד, שהוא בחינת אברהם, כמו שכתוב ( תהלים ק"י), "אתה כהן לעולם" וכנ"ל ועל -ידי זה נעשין נגונים כנ"ל וזה בחינת לוים בדוכנם שהיו מנצחים בשיר על הדוכן בשעת הקרבת הקרבן, כי על -ידי בחינת הקרבן הנעשה על-ידי הכהן איש החסד, שזהו בחינת שמבררין ומוצאין טוב על-ידי שמטין כלפי חסד, על-ידי זה נעשין נגונים כנ"ל וישראל במעמדן שהיו עוסקין בתורה, זה בחינת הדבור שעל-ידי זה היו מעלים הטוב להדבור, שזה עקר עליתו כנ"ל, ועל-כן היו אנשי המעמד קורין בפרשת בראשית ( תענית כ"ו) ובפרשת האזינו כי מעשה בראשית עקרו על-ידי ברור הטוב, בבחינת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וזה בחינת כי טוב הנאמר בכל ששת ימי בראשית, כי קדם תקון מעשה בראשית נאמר ( בראשית א'), "והארץ היתה תהו ובהו וחשך" זה בחינת התגברות הרע שחופה על הטוב, והתקון היה על-ידי בחינת ( שם) ורוח אלהים מרחפת-דא רוחו של משיח, שהוא בחינת הטוב, כי כל הנקדות טובות שמוצאין בכל אחד מישראל, זה בחינת התנוצצות משיח, כי עקר הטוב הוא משיח, בחינת משה, בבחינת ( רות ג') והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ועל-ידי בחינת רוח אלהים, רוח טובה, בחינת רוחו של משיח, על-ידי זה עקר קיום ובנין העולם ועל-ידי זה, על-ידי הנקדות טובות שמוצאין מתוך תהו ובהו וחשך, על -ידי זה ( בראשית א') "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור וכו'". ואזי ( שם), "ויבדל אלהים בין האור והחשך וכו'", כי על -ידי הנקדה טובה נכנס באמת לכף זכות ואזי נתגלה האור ונבדל ונפרש החשך מן האור הרע מן הטוב וכו' וכנ"ל. נמצא, שעקר מעשה בראשית על-ידי שמוצאין ומבררין הנקדה טובה כנ"ל וזה בחינת ( עיין בהקדמת התיקונים) ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית, כי המשכן הוא גם כן מבחינת הטוב שנתברר וכו' כנ"ל, ועל-כן היו עוסקים אנשי המעמד שהיו עומדין על הקרבנות במעשה בראשית, כי הקרבן הוא בבחינת מעשה בראשית, שהוא בחינת ברור הטוב וכו' כנ"ל ועל-כן היה הקרבן נעשה במשכן או בבית המקדש, כי המשכן והבית המקדש הם גם כן נבנים על-ידי ברור הטוב וכו' כנ"ל וזה בחינת ( דברים ג') ההר הטוב הזה הנאמר בבית המקדש וזה בחינת פרשת האזינו שהיו קורין אנשי המעמד, כי פרשת האזינו היא השירה שהבטיח משה רבנו, שעל-ידי השירה הזאת לא תשכח התורה, כמו שכתוב ( שם ל"א) וענתה השירה הזאת וכו', שאפלו בתכלית ההסתרה בחינת ( שם) ואנכי הסתר אסתיר תהיה השירה לעד, כי השירה מרמזת שאפלו אם ישראל רחוקים מאד מהשם יתברך בתכלית ההסתרה, אף-על-פי-כן הם קרובים אליו יתברך, כי עדין נמצאים בהם אפלו בהפחותים נקדות טובות וכנ"ל וזה בחינת ( שם ל"ב) כי חלק ה' עמו יעקב וכו' ימצאהו בארץ מדבר, שאפלו בארץ מדבר ובתהו מוצאין חלק ה' עמו, הינו בחינת נקדות טובות, שהם בחינת חלק ה' עמו וכו' ועל-כן קורין בפרשת האזינו על הקרבנות וכנ"ל, כי על-כן נקראת פרשת האזינו שירה, כמו שכתוב, "וענתה השירה וכו'", כי מהנקדות טובות הנ"ל שמוצאין בארץ מדבר ובתהו וכו' כנ"ל, מזה נעשה שירה ונגון כנ"ל ואחר אמירת הקרבנות וקטרת, שהם בחינת שמבררין ומוצאין נקדות טובות אפלו במדרגות התחתונות מאד כנ"ל אחר כך אומרים פסוקי דזמרה, כי על-ידי הנקדות טובות הנ"ל, על-ידי זה נעשין נגונים, בחינת אזמרה לאלהי בעודי, 'אזמרה' דיקא כנ"ל וזה בחינת פסוקי דזמרה, שהם בחינת הזמירות והנגונים שנעשין על-ידי שמבררין ומוצאין נקדות טובות שבמדרגות התחתונות כנ"ל ועל-כן אומרים בתוך פסוקי דזמרה פסוק אזמרה לאלהי בעודי הנ"ל וכנ"ל:

Copy passage with reference

ואחר כך אומרים ברכת קריאת שמע ומברכין להשם יתברך על חדוש מעשה בראשית שמחדש בטובו בכל יום תמיד, זה בחינת מעשה המשכן שנבנה מהטוב הנ"ל כנ"ל, כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית כנ"ל ושם עקר תקון התפלה, כמו שכתוב ( ישעיה נ"ו), "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים נאם ה' אלהים מקבץ נדחי ישראל וכו'" כי עקר בנין בית המקדש הוא על-ידי שהשם יתברך מקבץ נדחי ישראל על-ידי שמוצא גם בהנדחים והאבדים נקדות טובות ומקבץ אותם אל הקדשה ועל-ידי זה הטוב שיתקבץ בעת ביאת הגאל במהרה בימינו, על-ידי זה יהיה בנין בית המקדש בחינת ההר הטוב הזה כנ"ל. ושם עקר תקון התפלה כנ"ל, כי עקר התפלה הוא רק על -ידי זה, על-ידי הטוב שמוצאין כנ"ל ועל-כן קדם התפלה אומרים קרבנות ופסוקי דזמרה, דהינו שמבררין הנקדות טובות וכו' ומזה נעשה נגונים וזמירות כנ"ל ואחר כך בונין מזה משכן, ששם עקר תקון התפלה וזה בחינת ברכות קריאת שמע, שהם בחינת היכלות דקדשה, בחינת משכן, בחינת בית המקדש, שהם הם היכלות דקדשה, ועל -כן אומרים אז, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, כי ציורא דמשכנא כציורא דעובדא דבראשית כנ"ל ומשם, מבחינת המשכן, מקבלין התנוקות הבל פיהם שאין בו חטא. וזה בחינת קריאת שמע, בחינת ( דברים ו') ושננתם לבניך וכו' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וכו', כי עקר בחינת קריאת שמע הוא מבחינת הטוב שנתברר כנ"ל, ועל-ידי זה נתיחד קדשא בריך הוא ושכינתיה על-ידי העלאת מ"ן, שמתפארת השכינה, כביכול, חזי במה ברא קאתינא לגבך וכל זה על-ידי מה שמוצאין נקדות טובות אפלו בפושעי ישראל, כי זה בחינת העלאת מ"ן להעלות הקדשה מעמקי עמקי הקלפות ובזה מתפארת ביותר ויותר, כי זה עקר כבוד השם יתברך, כמו שכתב רבנו ז"ל כמה פעמים, כמו שכתוב בזהר ( יתרו דף ס"ז), כד אתי יתרו דידקא כדין איסתלק ואיתייקר שמא דקוב"ה עילא ותתא כי דיקא כשנתרוממו ונתעלו הנקדות טובות שהיו מנחים למטה מאד בזה דיקא מתפארת השכינה, כביכול, ביותר ועל-ידי זה נתיחד קוב"ה ושכינתיה בחינת ה' אלהינו ה' אחד כידוע וזה בחינת ( שמות כ"ו) והיה המשכן אחד, שנכללין כל הנקדות טובות באחדותו יתברך ואז מתחילין להתפלל התפלה של י"ח ומתחילין, אדני שפתי תפתח וכו' כי על-ידי כל הנ"ל, על-ידי זה דיקא יכולין להתפלל על-ידי שמוצאין הטוב ועושין משכן וכו' כנ"ל ואז יכולין לפתח פה לדבר, כי זה עקר עלית הטוב שיעלה לבחינת דבור ועל-כן מבקשין על זה אדני שפתי תפתח וכו':

Copy passage with reference

וזה בחינת לבישת בגדים שצריך לאחוז המלבוש בצד ימין ולעולם יגביר הימין על השמאל כי העקר תלוי בבחינת ימין, דהינו על-ידי שמטה כלפי חסד ומוצא בעצמו איזה נקדות טובות ועל-ידי זה מתעורר מהשנה כנ"ל ועל-ידי זה נעשין לבושין להלביש את נשמתו שהיתה ערמה עד עכשיו כל זמן שלא נתגלה הטוב בעת שהיה בבחינת שנה וזהו בחינת ברכת מלביש ערמים שמברכין בשחרית, כמובא, כי על-ידי הנקדות טובות שנתגלין, שהם בחינת ( ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר, כי בהם מתפאר השם יתברך, כביכול, כנ"ל, על-ידי זה נעשין לבושין בחינת בגדי פאר בגדי כבוד, וזה בחינת ציצית ותפלין, שהם בחינת לבושין דנשמתא, בחינת ( זוהר בראשית כ"ג) כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לעורו-דא ציצית ותפלין שהם נעשין מהנקדות טובות שמתבררין בלילה בבחינת הנ"ל, כמובן בספרים נמצא, שעקר בחינת לבושין, בחינת בגדי פאר כלליות הגונין, נעשין מבחינת הנקדות טובות שמתבררין, שהם בחינת כלליות הגונין כנ"ל ועל-כן ( סימן ב' ס"ד) צריכין להגביר הימין בשעת לבישה, כי כל זה נמשך מבחינת ימין על-ידי שמטה כלפי חסד, שעל-ידי זה מוצא נקדות טובות וכו', ועל-ידי זה נעשין לבושין כנ"ל:

Copy passage with reference

וכל ברכת השחר מרמז על זה שמשבח להשם יתברך שעזרו למצא בעצמו נקדות טובות כדי שיתעורר משינתו ונפילתו וזהו בחינת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, כי הנקדה טובה היא בחינת יום, והרע הוא בחינת לילה וחשך, ועל-ידי שמוצא הנקדות טובות ואזי נבדל הרע ואזי מבדיל בין יום ובין לילה וזה בחינת להבחין בין יום וכו', וזה בחינת שלא עשני גוי וכו', כי אם לא היה מוצא בעצמו הנקדה טובה היה יכול לפול לגמרי ח"ו, והיה נעשה גוי ח"ו, ועכשיו על-ידי שנתעורר ונתחזק על -ידי ?שעזרה? השם יתברך למצא בעצמו נקדה טובה כנ"ל, על-כן הוא מודה ומשבח להשם יתברך שלא עשני גוי וזה בחינת פקח עורים, מתיר אסורים, זקף כפופים כי מתחלה בעת שינתו ונפילתו היה בבחינת עור המגשש באפלה, והיה בבית האסורים ממש והיה כפוף וכו', ועכשיו על -ידי הנקדה טובה שמצא בעצמו על-ידי שפקח ה' את עיניו, על-ידי זה נתר מאסוריו ונזקף מכפיפתו וכו', כי על -ידי זה זוכה באמת לצאת מכף חובה לכף זכות ולשוב בתשובה כנ"ל וכן שאר הברכות כלם מרמזין על זה וזהו שמסים, הנתן ליעף כח, שנתן לו כח בתוך ?עיפתו? הגדולה שיוכל עדין להתעורר משינתו וזהו, המעביר שנה מעיני וכו' וכנ"ל וכל זה על-ידי החסד כנ"ל וזהו שחותם הגומל חסדים טובים, כי הכל על-ידי החסד בחינת ( זוהר מקץ ר"ג ע"א) בקר דאברהם על-ידי שמטה כלפי חסד כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת ד' פרשיות פרשת שקלים בחינת צדקה, כי צדקה זה בחינת חסד לאברהם שעשה צדקה וחסד עם כל העולם, שעל-ידי זה יכולין למצא הנקדות טובות כנ"ל וזה בחינת ( ישעיה מ"א) צדק יקראהו לרגלו, שעל-ידי צדקה יכולין לקרא את הטוב שנופל במדרגה התחתונה, בבחינת רגלין בבחינת ( רות ג') ותגל מרגלותיו ותשכב וכן מרמז בדברי רבנו ז"ל במקום אחר ( בסימן י"ז) שעל-ידי צדקה מעוררין הטוב שנעלם ונסתר במקומות הרחוקים מהשם יתברך וזה בחינת שקלים של נדבת המשכן, כי המשכן נבנה מבחינת הטוב שנתלקט וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

ואחר כך קורין פרשת זכור בחינת מלחמת עמלק, כי על -ידי זה שמוצאין הטוב כנ"ל, על-ידי זה נכנע עמלק שהוא תקף הסטרא אחרא שמתגבר, ח"ו, להפיל את החלושי כח שבישראל כאלו אין להם תקוה עוד ח"ו, בבחינת ( דברים כ"ח) ויזנב בך כל הנחשלים וכו' ואתה עיף ויגע וכו' שרוצה לזנב את הנחשלים, דהינו חלושי כח להפילם למטה ח"ו, שזהו בחינת ויזנב בך וכו' אבל כשזוכין למצא בעצמו הנקדה טובה אפלו בעת נפילתו ח"ו, על-ידי זה נכנע עמלק, ועל-כן אחר פרשת שקלים, שהוא בחינת התעוררות הטוב כנ"ל, קורין פרשת זכור, כי על-ידי זה מכניעין את עמלק כנ"ל:

Copy passage with reference

ואחר כך קורין פרשת פרה, שהוא בחינת תשובה, בחינת ( מדרש רבה פרשת חוקת) תבא אמו ותקנח על בנה, כי על-ידי הנקדות טובות שמוצאין, על-ידי זה נכנע הרע בחינת עמלק ועל -ידי זה ?זוכין? באמת לתשובה כנ"ל וזה בחינת ( זוהר חוקת דף ק"פ ע"ב) פרה אדמה תמימה אדמה, דא דינא קשיא תמימה, דא דינא רפיא דהינו כשהוא בבחינת דינא קשיא שמתגבר הרע ח"ו, שזה בחינת דינא קשיא ח"ו, אזי צריך לרפות הדין על-ידי שמוצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין וזה בחינת ( במדבר י"ט) אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול כי הנקדה טובה היא בחינת יונה תמה שאין בה שום מום, כי היא נאה ויפה, בחינת שחרה אני ונאוה וכו' כנ"ל וזה בחינת ( פיט פרשת פרה) מטהר טמאים ומטמא טהורים, כי זאת הבחינה מה שדן את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו נקדות טובות, זאת הבחינה מטהרת טמאים ומטמא טהורים, כי מי שהוא במדרגה התחתונה צריך דוקא למצא זכות בעצמו כדי שלא יפול לגמרי ח"ו, ועקר טהרתו ותשובתו על-ידי זה דיקא כנ"ל, אבל מי הוא טהור כשיחזיק עצמו במדרגת הטוב בודאי נפגם על-ידי זה, כי יפול לגדלות ח"ו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אפלו כל העולם כלו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע על-כן אמרו, כרשע, ולא רשע גמור ח"ו, כי אסור להחזיק עצמו לרשע גמור ח"ו, רק אדרבא, כשנדמה לו שהוא רשע גמור ח"ו, ואפלו אם האמת הוא כך ח"ו, אף-על -פי-כן צריך לחפש ולבקש למצא בעצמו נקדה טובה לבל יהיה, ח"ו, רשע גמור כנ"ל ועל-ידי זה נטהר וזוכה לתשובה כנ"ל וזה בחינת מטהר טמאים ומטמא טהורים כנ"ל:

Copy passage with reference

ואחר כך קורין פרשת החדש, כי זה בחינת קדוש החדש, בחינת מלוי הלבנה מפגימתה, כי זה ידוע שכשישראל הם, ח"ו, במדרגה פחותה, זה בחינת פגם הלבנה קטרוג הירח, שמשם באים כל הפגמים והחטאים ח"ו, ועל-כן כשאיש ישראל מתעורר ומוצא בעצמו נקדה טובה ועל-ידי זה חוזר בתשובה כנ"ל, זה בחינות מלוי הלבנה מפגימתה, בחינת קדוש החדש, כי עקר קדוש החדש הוא על-ידי בחינת הנ"ל, כי בתחלת החדש בעת שרואין את הלבנה לקדש אותה בבית דין אזי היא קטנה ודקה מאד מאד, ואזי היא רק בבחינת נקדה, הינו בחינת נקדה טובה הנ"ל שהיא בחינת שחרה אני ונאוה וכו' כנ"ל, הינו כשהלבנה היא בתכלית המעוט בסוף החדש אזי צריכין כל ישראל לחפשה ולבקשה עד שמוצאין עדי ראיה איזה נקדה קטנה מהלבנה ואזי מקדשין את החדש בבית דין שהוא בחינת תקון ומלוי הלבנה, כי על-ידי בחינת הנקדה לבד, בחינת נקדה טובה שזוכין למצא בתכלית המעוט, על-ידי זה נתתקנין ונכנסין באמת לכף זכות וכו' כנ"ל, שזהו בחינת תקון ומלוי הלבנה מפגימתה וכו' כנ"ל ועל-כן אומרים הבית דין וכל ישראל מקדש מקדש ( ר"ה כ"ד), כי על-ידי הנקדה לבד נתקדשין וכו' כנ"ל, על-ידי שדנים לכף זכות וזה בחינת שכלם אומרים מקדש מקדש, דהינו שעל-ידי דבריהם מעלין את הלבנה מבחינת פגם ומעוט לבחינת תקון ומלוי, שזהו קדשתה על-ידי הנקודת אור לבד שראו מהלבנה וזהו בעצו בחינת הנ"ל, כי על-ידי קטרוג הירח נתמעטה ואז נתן לה השם יתברך את הכוכבים להפיס דעתה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מדרש רבה פ"י) ומובא בפרוש רש"י, כי הכוכבים מרמזין על בחינת הנקדות טובות שנמצאין בכל אחד מישראל שעל ידם נכנסין לכף זכות באמת על-ידי שדנים אותם לכף זכות כנ"ל, בבחינת ( דניאל י"ב) ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו' 'מצדיקי הרבים', הינו צדיקי הדור שדנים את הכל לכף זכות, ועל-ידי זה נכנסין אפלו פושעי ישראל באמת לכף זכות כנ"ל וזהו בחינת כוכבים, בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים כנ"ל, כי הכוכבים הם בבחינת נקדות, כי זה הפסוק ומצדיקי הרבים מדבר שם בסוף דניאל לענין הנ"ל, כמבאר שם יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים וכו' ( שם) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו' הינו שבעקבות משיחא בסוף הקץ שאז יתגבר ח"ו, הסטרא אחרא כידוע, ואז יהיה גדל הברור והצרוף בחינת יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים כו', ואזי יהיה עקר התקון על-ידי בחינת הנ"ל, על-ידי מצדיקי הרבים, הינו על-ידי הצדיקים שידונו את הכל לכף זכות וימצאו נקדות טובות אפלו בהפחותים מאד מאד, שזהו עקר עבודת הצדיקים ועל-ידי זה דיקא יבא משיח במהרה בימינו, כי זה בחינת משיח וכו' כנ"ל וזהו, "והמשכילים יזהירו וכו' ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו'". כי עקר התקון והגאלה בקץ האחרון יהיה על-ידי בחינה זו, על-ידי בחינת הנקדות טובות הנ"ל, שהם בחינת כוכבים וכו' כנ"ל וזהו בחינת ( תהלים קמ"ח) הללוהו כל ככבי אור, כי על-ידי הנקדות טובות, שהם בחינת כוכבים המאירים, על -ידי זה יכולין להודות ולהלל לה', בבחינת אזמרה לאלהי בעודי כנ"ל וזהו בחינת שנתן להלבנה את הכוכבים להפיס דעתה, כי על-ידי בחינת הכוכבים, שהם בחינת הנקדות טובות כנ"ל, על-ידי זה נתתקן פגם הלבנה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת קימת חצות, שצריכין לשבר תקף השנה על -ידי הנקדות טובות הנ"ל בבחינת ( שם נ"ז) עורה כבודי עורה הנבל וכנור וכו' וזה בחינת ( ברכות ג') כנור של דוד שהיה מנגן על-ידי רוח צפון, בחינת רוח טובה, נקדה טובה הצפון וטמיר אפלו בתכלית השנה, אפלו במדרגה פחותה בבחינת ( תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת, ואלו הנקדות טובות מנשבין בכנור של דוד, כי על-ידי זה נעשין נגונים כנ"ל ועל-כן היה מנגן מאליו על-ידי זה כנ"ל. ועל-ידי זה מתעוררין מהשנה בחצות הלילה בתקף השנה וכו' כנ"ל וזה בחינת יציאת מצרים שנאמר בפרשה ( שמות י"ב), "החדש הזה לכם וכו'", כי פרשת החדש, הינו קדוש החדש היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל בעת יציאת מצרים, כי עקר הגאלה של יציאת מצרים היה על-ידי בחינת הנ"ל, בבחינת ( יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך, הינו שישראל היו מלכלכים, כי היו בבחינת מ"ט שערי טמאה כידוע והשם יתברך רחם עליהם ומצא בהם נקדות טובות אפלו בתקף טמאת מצרים שהתגברה עליהם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מדרש תהלים קי"ד), בשביל ד' דברים לבד נגאלו זה בחינת נקדות טובות שמצא בהם השם יתברך אפלו במצרים ועל-ידי זה נגאלו. וזהו, "ואומר לך בדמיך חיי בדמיך חיי", אפלו בתקף הדמים והלכלוכים אף-על-פי-כן, חיי, כי גם שם יכולין למצא נקדות טובות כנ"ל, שעל-ידי זה נגאלו כנ"ל ועל -כן מצוה ראשונה שנצטוו ישראל היה פרשת החדש, כי זה בחינת קדוש החדש על-ידי נקדה לבד כנ"ל, שזה עקר גאלת מצרים וגאלה אחרונה, בחינת קבוץ נדחי ישראל וכו' כנ"ל ברוך השם לעולם אמן ואמן:

Copy passage with reference

וזה בחינת ( שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, כחצות דיקא, כי החצות הלילה אז מתעורר הנקדה טובה בבחינת רוח צפון המנשב בכנור של דוד כנ"ל ועל -כן נמשך הרוח טובה, הנקדה טובה, מצפון דיקא, כי מצפון תפתח הרעה ( ירמיה א') ומשם דיקא נמשך הרוח טובה, הנקדה טובה מצפון דיקא, כי מצפון תפתח הרעה ( ירמיה א') ומשם דיקא נמשך הרוח צפון רוח טובה המנשב בכנור של דוד ומנגן, כי זה עקר מעלת הטוב היוצא מתוך תקף הרע והסטרא אחרא כנ"ל ועל-ידי זה דיקא נעשין נגונים כנ"ל וכמובא בספרים שיתרון האור מן החשך דיקא כידוע. כי בחצות אז השכינה, כביכול, בתכלית המעוט כידוע ואז היא בבחינת נקדה לבד ואז הוא התגברות השנה, ואז דיקא צריך כל אחד מי שנוגע יראת ה' בלבו להתגבר בהתגברות גדול מאד להתעורר מהשנה אז וזה בחינת שמתעוררים מתקף השנה והסטרא אחרא על-ידי נקדה טובה לבד וכו' כנ"ל ואז הוא בחינת יציאת מצרים כנ"ל. וזה בחינת פסח שחמל ודלג השם יתברך על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים, וזה בחינת שהשם יתברך ברחמיו לקט והציל את הנקדות טובות, שהם בחינות ישראל, בחינות ( שמות ד') בני בכרי ישראל מבין בכורי מצרים, מבין תקף הסטרא אחרא, שזה היה עקר גאלת מצרים כנ"ל, ועל-כן הראשון שגלה סוד חצות היה אברהם אבינו, עליו השלום, בעת שנלחם עם המלכים והציל את לוט, כמו שכתוב ( בראשית י"ד), "ויחלק עליהם לילה וכו'", כי עקר בחינות חצות, דהינו לשבר תקף השנה, לשבר הלילה והחשך על -ידי הנקדה טובה כנ"ל, זה נעשה רק על-ידי בחינת אברהם איש החסד, על-ידי שמטה כלפי חסד כנ"ל, כי אברהם רדף אחרי המלכים להציל את לוט בשביל הנקדה טובה שהיה בלוט ועל-כן, אף-על-פי שלוט היה רשע, מסר אברהם נפשו בשבילו להצילו בשביל הנקדה טובה שהיה בו, כי ממנו יצאה רות שיצא ממנה דוד-משיח, שהוא ושורש הנקדה טובה כנ"ל ועל-כן עקר כונת המלכים היה להרג את לוט, כי כל כונת הסטרא אחרא הוא להתגבר על בחינת הנקדה טובה ח"ו, אבל ה' לא יעזבנה בידם ונתן כח לבחינת אברהם, בחינת חסד, להציל את לוט על-ידי הנקדה טובה שיש בו ועל-ידי זה הרג את המלכים, כי על -ידי שדנים לכף זכות ומוצאים הנקדה טובה אפלו ברשעים, על-ידי זה נכנע הסטרא אחרא, כי הרע נדחה מפני מעט הטוב כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה שכתוב בזהר חדש, היושבת בגנים וכו' לענין קימת חצות, עין שם ומפרש שם, 'היושבת בגנים', בגנותא וטנופא דהאי עלמא שפילה וכו', עין שם, הינו כנ"ל שאף-על-פי שאדם במדרגה התחתונה, בגנותא וטנופא, אף-על-פי-כן השם יתברך והמלאכים ונשמות הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו, בחינת חברים מקשיבים לקולך, שזהו עצמו בחינת קימת חצות כנ"ל ועין לעיל שהבאתי פסוק זה, היושבת בגנים, שנאמר לענין הנקדה שיש בכל אחד שמונחת במקום שמונחת, עין שם ועתה על-פי דברי הזהר חדש הנ"ל מבאר הענין היטב:

Copy passage with reference

וזה בחינת מה שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה בענין הידיעה לידע לכון חצות אימת כדאיתא בברכות ( דף ג'), ודוד מי הוה ידע חצות אימת מכדי משה לא ידע וכו'? אלא דוד, כנור היה תלוי וכו', הינו כי עקר הגאלה בכלל ובפרטיות גאלת הנפש של כל אחד ואחד תלוי בידיעה והשגה זאת לכון היטב נקדות חצות לילה, דהינו כשמתגבר תקף השנה על נפש הישראלי ורוצה להפילו לגמרי ח"ו, על-ידי רבוי עונותיו וקלקוליו עד שכמעט כמעט יפול לגמרי, רחמנא לצלן, אזי דיקא יאיר השם יתברך עליו בחסדו שיזכיר את עצמו בהנקדות טובות שבו ויחיה את עצמו כנ"ל, שזהו בחינת קימת חצות שאז השכינה, שהיא כלליות נפשות ישראל בתכלית הקטנות והמעוט ואז היא צועקת בקול מר להשם יתברך בבחינת ( תהלים מ"ב) כאיל תערג וכו', בחינת ( ירמיה ל"א) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים וכו' ואז השם יתברך מעורר רחמיו וממשיך חוט של חסד וכו', כמובן כל זה בכתבים וכל זה נעשה עם כל אחד מישראל בכל עת, שבכל פעם מתגברת עליו בחינת השנה הנ"ל עד שכמעט כמעט וכו', רחמנא לצלן, ואז דיקא צריך לחפש נקודתו הטובה כנ"ל בבחינת ( תהלים צ"ד) אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי, שכל זה הוא בחינת הלמוד הקדוש של אזמרה הנ"ל, שדיקא כשמגיע בדעתו לקטנות גמור, רחמנא לצלן, עד שרוצה לומר מטה רגלי, ח"ו, אז דיקא חסדי ה' יסעדהו על-פי הנ"ל לעוררו משינתו ולהחזירו, שזהו בחינת קימת חצות ממש, שאז הוא תכלית הקטנות ואז דיקא הוא בחינת התעוררות השנה, שהוא בחינת התעוררות מנפילתו על-ידי בחינת אזמרה לאלקי בעודי כנ"ל ובזה תלוי הגאלה בכלל ובפרט כנ"ל ועל-כן היתה גאלה הראשונה בחצות דיקא וכן גאלה האחרונה שאנו מקוים במהרה בימינו תהיה על-ידי בחינת חצות, על-ידי הכשרים והיראים עומדים בכל לילה בחצות, שעל-ידי זה הם ממשיכים על עצמם בחינת קדשת חצות לילה שאז מתעורר חסד גדול, שעל-ידי זה זוכין להמשיך עליהם תמיד בחינת התעוררות השנה שבחצות לילה, להמשיך עליהם בחינה זאת תמיד, דהינו שבכל עת שרוצים להפיל עליהם שנה וקטנות גדול מאד, אפלו אם מפילים אותם כמו שמפילים ח"ו, אפלו אם עבר עליו מה שעבר, אף-על-פי-כן יתעורר תמיד דיקא מתוך תקף הקטנות בבחינת קימת חצות הנ"ל, דהינו על-ידי בחינת העוד מעט טוב שמוצא בעצמו וכנ"ל ועל-כן משה לא ידע עדין לכון היטב חצות אימת, כי אז היה עדין קדם מתן תורה ולא היה עדין אתערותא דלתתא, כי לא היה עדין כל כך צדיקים שעמדו בחצות ועסקו בתורה מחמת שהיה קדם מתן תורה ועל-כן היה קשה לכון היטב נקדת חצות ואפלו למאן דאמר שגם משה ידע אבל לא היה יכול לדבר בזה כל כך והיה מתירא עדין שמא יטעו וכו', כי עדין לא היה יכול להמשיך הארה זאת באתגליא מחמת שהיה קדם מתן תורה אבל דוד הוה ידע, כי כנור היה תלוי למעלה ממטתו, וכח הכנור נמשך מהתורה, כמובא בדברי אדומו"ר ז"ל כי הכנור של דוד היה של חמש נימין כנגד ה' חומשי תורה והוא היה מעוררו משינתו עד שידע לכון השעה והנקדה של חצות, כי דוד הוא בחינת משיח שעוסק תמיד בתקון נפשות ישראל לעוררם משינתם על-ידי בחינת הנ"ל, על-ידי הנקדות טובות שמוצא בכל אחד ומלמד לכל אחד ומאיר בלבו שיוכל לחפש ולבקש ולמצא בעצמו נקדות טובות תמיד כדי לעוררו משינתו ונפילתו שלא יפל לגמרי ח"ו, והעקר לכון בעת שכמעט כמעט יפל ח"ו, אז דיקא יאיר בו בחסדו להצילו ולעוררו בבחינת ( תהלים ל"ז) כי יפל לא יוטל וכו', בחינת ( שם) צופה וכו' ה' לא יעזבנו בידו, בבחינת ( דברים ל"ב) כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וכו' ואמר וכו' ראו עתה כי אני אני הוא וכו' וכל זה בכח התורה שכבר קבלנו על-ידי משה רבנו ועל-ידי כל הצדיקים שהיו עד הנה שפרשו לנו דרכי התורה היטב. ועל-כן דוד הוה ידע חצות אימת על-ידי הכנור הנ"ל, כי היה יודע נגן, ( שמואל א' ט"ז) כי כל הלמוד הקדוש הנ"ל לחפש הטוב ולהחיות את עצמו על-ידי זה, כל זה הוא בחינת נגונים קדושים היוצאים מכנור של דוד בחינת אזמרה דיקא כנ"ל, בחינת עורה וכו' הנבל וכנור אעירה שחר כנ"ל ועל-ידי זה זכה דוד לידע לכון נקדת חצות הנ"ל שבזה תלויה הגאלה האחרונה בכלליות ובפרטיות על כל נפש מישראל, כי דוד הוא משיח שעל ידו תהיה הגאלה האחרונה שהיא גאלה שלמה שאין אחריה גלות והעקר על-ידי בחינת זמירות ונגונים הנ"ל, בבחינת ( ש"ב כ"ג) משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל, הינו על-ידי בחינת אזמרה הנ"ל. במהרה בימינו, אמן והבן הדברים היטב, כי אי אפשר לבאר הכל רק כל אחד כפי מה שעובר עליו כל ימי חייו בימי נעוריו ובימי זקנותו יכול להחיות את עצמו תמיד על -פי כל דברינו אלה שמבארים קצת אמתת העצה והלמוד הקדוש של אזמרה לאלקי בעודי שהזהירנו אדומו"ר ז"ל מאד מאד לילך בו, אשרי שיאחז בו:

Copy passage with reference