ליקוטי הלכות · אורח חיים א · ברכת השחר ה
Reading settings
על-פי מה שמבאר בסימן רטו מענין העשרים וארבעה מיני פדיונות, עין שם מה שכתב שמשה עוסק תמיד לגיר גרים וכו', כי נסתלק בשבת במנחה ברעוא דרעוין שמשם הפדיון הכולל כל העשרים וארבעה מיני פדיונות וכו', כי משה עומד בין שמ"ד לרצון ומעלה משמ"ד לרצון וכו', עין שם התגלות הנפלא הזה כי פלא הוא:
וזה ידוע בכתבים שסוד רעוא דרעוין הוא סוד כמוס וסתום ונעלם מעין כל, ואפלו משה רבנו לא השיגו כי אם בעת הסתלקותו הקדוש שנסתלק לשם בשבת במנחה, כמו שכתוב בזהר הקדוש לענין זה, זכאה חולקא דמשה ועל-כן נאמר בו ולא ידע איש את קבורתו וכו', כי שם הוא בחינת תכלית הידיעה דלא נדע ועל-כן משם הוא הפדיון וההמתקה הגדולה שממתיק כל מיני דינים שבכל העשרים וארבעה בתי דינים, כי הוא למעלה מכל החכמות ומכל הידיעות, כי כל פדיון והמתקה שצריכין להמתיק איזה דין הוא על-ידי חכמה ושכל שהוא שרש לאותו הדין, כי כלא במחשבה איתברירו ( וכמובא בהתורה חדי רבי שמעון בסימן סא עין שם), אבל הפדיון וההמתקה הנ"ל הנמשך מבחינת רעוא דרעוין הוא למעלה מכל השכליות והחכמות והוא שרש העליון של כל החכמות והוא בחינת תכלית הידיעה דלא נדע בחינת ולא ידע איש וכו' כנ"ל, על-כן הוא ממתיק הכל, עד שמשתמשין למעלה עם זה הפדיון להעלות משמד לרצון לבטל כח החרון אף שמשם כח העבודה זרה שהוא כלל ושרש כל היצרין רעין שנמשכין מדינים לבטלם ולשברם ולהעלות משם לבחינת רצון וכו' וכנ"ל, וכמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם היטב:
וזה בחינת התעוררות השנה, שעקר ההתעוררות הוא בחצות לילה שזאת הנקדה של חצות לילה קשה מאד להשיג, עד שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ג) שאפלו משה לא ידע חצות אימת ואמר ( שמות יא) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ואז דיקא באותו הרגע והנקדה של חצות היתה הגאלה על-ידי משה ומשם סוד אסור חמץ בפסח שהוא תלוי רק במשהו, כי אין בין חמץ למצה אלא משהו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ואז הבחין בין טפה של בכור לטפה שאינו של בכור, והבחין בין בכורי מצרים ובין בכורי ישראל, ופסח על בתי בני ישראל והבדילם מן המצרים ועל-ידי זה היתה הגאלה של פסח וכל זה נצטוינו בפרשת 'החדש הזה לכם ראש חדשים', כי כל זה הוא גם כן סוד קדוש החדש שמשה נתקשה על זה, כי קשה לכון סוד הנקדה שמתקדש החדש שהוא כשהלבנה סוד כנסת ישראל היא בתכלית המעט, ואז דיקא ממלאין אותה מפגימתה ומקדשין אותה, שזהו בחינת המתקת הדינים כידוע, שכל הדינים נאחזין בפגימו דסיהרא וכו' ולהפך כד אתמליא סיהרא על-ידי קדוש החדש נמתקין כל הדינים, ועל-כן זאת הנקדה של קדוש החדש היה קשה להשיג גם למשה כי הוא סוד כל הנ"ל שקשה מאד להשיג:
ובזה תלוי כל קדשת איש הישראלי, כי כל ישראל כלולים במשה שהוא בחינת הצדיק האמת שבכל דור שהוא כלול מנשמות ישראל, כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא ובכל אחד ואחד מישראל יש בו בחינת נקדה טובה שהיא בחינת משה ( וכמו שכתוב בסימן עב לקוטי תנינא) שמשה רבנו מלבש אצל כל אחד ואחד מישראל בכל אבר ואבר וכו' וזאת הנקדה בחינת משה שמלבש אצל כל אחד ואחד היא עומדת בין שמד לרצון שהוא בין הסטרא אחרא והקדשה, ועל-ידי זה כל כחו להתגבר לצאת בכל פעם מרע לטוב שהוא בחינת משמד לרצון ועל-כן באמת כל עקר קדשת איש הישראלי הוא על-ידי התקרבות לצדיקי אמת שהם בחינת משה שהוא כלול מכל ישראל ועומד בין שמד לרצון להעלות הנפשות מרע לטוב משמד לרצון כי בודאי האדם בעצמו אין בו כח לזה, כי זה ידוע שכל אדם הוא בסכנה גדולה בכל עת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( קדושין ל) יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו' ועקר העזר והסיוע דלעלא הוא על-ידי הצדיק האמת שהוא בחינת צדיק מושל ביראת אלקים, כמובן בכמה מקומות כי מובא בספרים שבין הקדשה והסטרא אחרא הוא כחוטא דקיק וכו' ועל-כן האדם בסכנה גדולה בכל עת בבחינת מה שאמר דוד ( שמואל א, א) כפשע ביני ובין המות וכתיב ( תהלים עג) ואני כמעט נטיו רגלי וכו', וכתיב ( שם צד) לולא ה' עזרתה לי כמעט וכו', על-כן באמת בכל דור ודור עקר הצדיקים והיראים שבכל דור הם אותן שנתקרבו ונקראו על שם הצדיק האמת שבדור, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סוטה כב) אפלו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ וכו', כי עקר הכח להנצל בכל עת ממה שצריך להנצל הוא רק על-ידי הצדיק בחינת משה שעומד בין שמד לרצון וכנ"ל:
וזה בחינת התעוררות השנה בחצות שהוא בחינת הגאלה, כי הגלות בחינת חשכת לילה בחינת שנה כמו שכתוב ( תהלים קכו) בשוב ה' וכו' היינו כחלמים וכתיב ( שם עח) ויקץ כישן ה', ועל-כן צריכין לברך הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, כד שמע קול דתרנגולא שנמשך מהתעוררות עליון שנעשה בחצות, שהכל נמשך על-ידי הצדיקים בחינת משה שממתיקין כל הדינים בבחינה הנ"ל שהוא סוד נקדת חצות שאז היתה הגאלה על-ידי משה שבכחם נמתקין הדינים כל כך עד שנתהפך הדין לרחמים עד שכח הדין בטיש בגדפוי דתרנגולא שיקרא בקול גדול לעורר לעבודת הבורא, כמו שכתוב בפרק שירה שבכל הקולות צועק עורו ישנים וכו' שאו שערים ראשיכם וכו' כי כל כחות היצר הרע שמשם השנה הסתלקות המחין, הכל מכח הדינים שמשם כל היצר הרע כנ"ל, ועכשיו בחצות נמתק הדין כל כך עד שהוא בעצמו מעורר לעבודת הבורא יתברך שהוא בחינת קול כנ"ל. ועל-כן כתב אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה שחצות מסגל כמו פדיון, כי חצות הוא בחינת פדיון שהוא המתקת הדינים וכנ"ל:
וזה בחינת כל ברכת השחר שצריכין בהתעוררות השנה לברך את השם יתברך על כל חסד וחסד בפרטיות שהוא פוקח עורים ומלביש ערמים וכו' ומתיר אסורים וכו', כי בשעת השנה היה כמו עור ואסור בשביה מתקף הדינים, ועכשיו נמתק הכל, שכל ההמתקות על-ידי רצון העליון, על-כן צריכין לברך על כל דבר, כי כל הברכות הם לשמו הגדול יתברך שמו, כמו שכתוב ( נחמיה ט) ויברכו שם כבודך וכו' להודות לשם קדשך וכו' ושמו גימטריא רצון, כמובא, כי שמו הוא רצונו על-כן צריכין לברך על כל דבר לשמו יתברך כי משם מבחינת רצון שהוא בחינת שמו כל ההמתקות שעל-ידי זה היה התעוררות השנה, שעל-ידי זה נפקחו עיניו ונתר מאסורו וכו':
וזה בחינת ברכת התורה שהזהירו רבותינו זכרונם לברכה ( נדרים פרק א) על זה מאד, וכמו שכתוב גם בשלחן ערוך ( ארח חיים מז) ברכת התורה צריך לזהר בה מאד, כי עקר ברכת התורה הוא לברך את השם יתברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וזה בחינת סגלה ומקיף שאי אפשר להשיג ( כמו שמבאר בהתורה עתיקא סימן כא לקוטי א), והוא בבחינת סוד הנ"ל שהוא בחינת הנקדה הקדושה הכלולה מכל הנקדות שבישראל שהוא בחינת משה שעומד בין הסטרא אחרא והקדשה שהוא בין השבעים עממין ובין קדשת ישראל שזהו בחינת בין שמד לרצון, שעל-ידי זה עוסק לגיר גרים להעלותם מבחינת שמד שהוא הרע של השבעים עובדי כוכבים ולהכניסם לקדשת ישראל שהוא בחינת רצון. ושם סוד ההבדלה בין קדש לחל בין ישראל לעמים וכל אחד מישראל צריך להודות על חלקו בכל יום שזכה לצאת משמד לרצון מזהמת העובדי כוכבים לקדשת ישראל, כי על -ידי ההודאה לשמו יתברך מעורר נקדתו הטובה שתהיה נכללת בשמו יתברך שהוא רצונו כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( נדרים פרק א) על פסוק ( ירמיה ט), על מה אבדה הארץ וכו' דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו עד שפרשו הקדוש ברוך הוא בעצמו וכו', ומסקו שעקר החרבן על שלא ברכו בתורה תחלה, כי עקר הקלקול שלהם היה שנפלו בדעתם כל כך עד שנכנסו לחקירות שאי אפשר להשיג עד שלא ידעו להבחין בין קדשת ישראל לזהמת העובדי כוכבים עד שלא ברכו בתורה תחלה שהוא אשר בחר בנו מכל העמים וכו', כי לא האמינו בזה מחמת שידעו בעצמן עצם קלקולם, על-כן אמרו נהיה כגוים, וכמו שכתוב, ואשר אמרתם נהיה כגוים וכו' ובאמת זה הפגם גדול מכל הפגמים, כי זה עקר פגם האמונה שרוצה להבין ולהשיג דרכי ה', וכל זה מחמת שהיו מרחקים עצמן מאד מצדיקי אמת, כמו שכתוב ( דברי הימים ב, לו) ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים ומתעתעים בנביאיו וכו', ולא בטלו דעתן אליהם שהם בחינת משה שהם מעלין משמד לרצון ומבדילין בין קדש לחל בין ישראל לעמים ויודעים למצא הנקדה טובה בכל אחד מישראל אפלו אם נפל כמו שנפל רחמנא לצלן, ועל-ידי זה הכל יכולין לעלות, והעקר על-ידי שמכניסין בכל אחד מישראל שיברך ויודה על חלקו שהוא מזרע ישראל ולא עשני גוי וכו' כמו שמבאר בדבריו זכרונו לברכה הרבה בזה והם פגמו בזה על-ידי שלא ברכו בתורה תחלה וכנ"ל, ועל -כן על-ידי זה דיקא אבדה הארץ וכו' וכנ"ל, ועל-כן דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פרשוהו, כי זה הסוד אי אפשר להשיג וכנ"ל, כי הוא בחינת תכלית הידיעה דלא נדע, רק השם יתברך בעצמו פרשו להצדיקים ולהנביאים שידעו הצדיקים מעתה ללמד את ישראל איך יחזקו את עצמן בנקדת קדשת יהדותם שיש להם מצד תולדותם שהם מזרע ישראל, כי זה יקר מהכל, ויודו ויברכו להשם יתברך על זה תמיד, שזהו בחינת ברכת התורה, שעל-ידי זה יצאו משמד לרצון תמיד ויהיו נכללין בשמו ורצונו יתברך לעולם:
ועל-כן אחר קריעת ים סוף התר החמץ, כי עקר אסור החמץ הוא שלא להחמיץ המח בחקירות אלו ששרשם מסוד הנקדה הנ"ל בחינת משהו שמשם משתלשלים כל החקירות והקשיות, ובפסח שהוא תחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים שאז נבחרו ישראל מן השבעים עמים לרצונו ושמו יתברך, על-כן אי אפשר להזהר מחמוץ המח בזה כי אם על-ידי שבדלין מחמץ במשהו שהוא סוד עץ הדעת טוב ורע שצריכין עתה להשמר ממנו מאד על-ידי קדשת אכילת מצה שהיא אסותא ונזהרין מחמץ במשהו, אבל אחר קריעת ים סוף שאז היה גמר גאלת מצרים ואז היה באמת רעש גדול למעלה על-ידי קשיא זאת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, ולא קרב זה אל זה כל הלילה, שהיה קשה לפניו יתברך קריעת ים סוף מחמת גדל הקטרוג מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי אלילים והללו עובדי עבודה זרה וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אבל השם יתברך ברחמיו המתיק הדין והקטרוג והאיר סוד הנקדה הנ"ל שהיא סוד הבדלה שבין ישראל לעמים שזה בחינת מה שמבאר בזהר הקדוש 'מה תצעק אלי' בעתיקא תליא וכו', עתיקא זה בחינת פדיון והמתקה הנ"ל בחינת רעוא דרעוין כידוע, ועל-ידי זה נקרעו המים ונגמר גאלתן של ישראל, ועל-כן אחר כך התר החמץ, כי כבר נמתק החמץ על-ידי הארת ההמתקה הנ"ל, ואין לו עוד כח להחמיץ המח מאחר שכבר בטל השם יתברך בעצמו הקטרוג הנ"ל, וראו כלם את היד הגדולה וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כי בודאי צדיק ה' ואנו בני בחיריו וכל הרוצה להתקרב לקדשתו יתברך צריך לבוא אליו למשה ולישראל שמעלה הכל משמד לרצון עד יקים כי אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד במהרה בימינו אמן, כן יהי רצון:
וזהו 'חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך', להודות לך על משפט צדקך זה בחינת ברכת התורה שמברכין ומודים לשמו יתברך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו שהם משפטי צדקו, וזהו בחינת חצות לילה אקום להודות לך וכו', כי קימת חצות וברכת התורה הם בחינה אחת, כי על -ידי זה מעוררים הנקדה טובה שבו מקדשת ישראל שהוא בחינת משה שעל-ידי זה הוא נבדל מן העמים ומן הרע שלהם ועולה ונכלל בקדשת ישראל שהוא בחינת רצון וכו' וכנ"ל, ועל-כן נסמכו זה לזה:
וכל זה הוא בחינת פסח אסור חמץ ומצות אכילת מצה, כמבאר לעיל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה אין בין חמץ למצה אלא משהו, שהמשהו הוא בחינת הנקדה הקדושה, בחינת משה שעומד בין שמד לרצון, כי מובא בכל הספרים שחמץ בפסח הוא בחינת עבודה זרה אל אחר כפירות, שזהו בחינת שמד, בחינת זהמת וטמאת מצרים שהם בחינת כלל השבעים עובדי כוכבים וישראל נבחרו אז מהם לעם סגלה ונכללו בשמו יתברך שהוא בחינת רצון כנ"ל שהוא בחינת מצה, ועל-כן בפסח בתחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים אסור החמץ באסור חמור מאד בבל יראה ובל ימצא. ולאחר קריעת ים סוף התר החמץ, ובשבועות זמן מתן תורתנו מביאין חמץ דיקא לקרבן בשתי הלחם, כי עקר הגאלה ממצרים ומכל הגליות וכל התקרבות ישראל להשם יתברך הוא על-ידי בחינת פדיונות שהוא בחינת המתקת הדינים שעל-ידי זה פדה אותנו ממצרים, כמו שכתוב ( דברים יג) והפודך מבית עבדים, ועל-ידי זה הוא פודה אותנו גם עתה מכל הצרות, כמו שאנו אומרים בכל יום, פודנו ומצילנו מעולם הוא שמך וכו' ואנו מקוים שיגאל ויפדה אותנו מגלות המר הזה גאלה שלמה למען שמו כמו שכתוב ( תהלים קל) והוא יפדה את ישראל וכו' ומביא גואל לבני בניהם למען שמו וכו' ועקר הוא הפדיון העליון הכולל הנ"ל שהוא על-ידי בחינת הסתלקות משה על-ידי בחינת עת רצון בחינת רעוא דרעוין שעל-ידי זה מתבטלין ונמתקין כל הדינים וכו' כנ"ל, אבל עקר זאת ההמתקה וזה הפדיון בתכלית השלמות יהיה רק בביאת משיח שהוא משה שנאמר בו ועד עתיק יומין מטא לבושה כתלג חור וכו', ששם הוא בחינת רעוא דרעוין וכו' כידוע ובשביל זה מאן משה בשליחותו הרבה ואמר ( שמות ד) שלח נא ביד תשלח כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד, כמו שפרש רש"י, והוא מדברי רבותינו זכרונם לברכה ( פרקי דרבי אליעזר פרק מ) כי ידע שאין בכחו לגמר הפדיון הזה בשלמות גמור כי אם לאחר הסתלקותו שיסתלק לשם, ועל-ידי זה יהיו כל הגליות והצרות רחמנא לצלן מתקף הדינים על-ידי הכפירות ועבודה זרה וכו', כי לא יצאו עדין לגמרי מבחינת שמד לרצון וכו', אבל השם יתברך הכריחו לילך והבטיחו שאף-על-פי-כן יגאל את ישראל ויזכו לקבל את התורה בשבועות, כמו שכתוב, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו', הינו שהבטיחו שיקבלו את התורה בשבועות ואז יזכו להארת הרצון הנ"ל, כמו שפרש רש"י ( מכילתא פרשת בשלח) בשבועות נדמה להם כזקן מלא רחמים שהוא בחינת עת רצון הנ"ל שהוא בחינת י"ג תקוני דיקנא כמובא באידרא רבא ובכונות שבשבועות עולין לשם, כי עקר התקרבות ישראל להשם יתברך היה בשעת מתן תורה שאז נתקרבו כגרים שמתגירין כמו שפרש רש"י שם שנתגירו כגרים על-ידי הזאה וטבילה וכו' ועקר התקרבות הגרים הוא על-ידי בחינת פדיון הנ"ל, שעל-ידי זה עולים משמ"ד לרצון על -ידי משה שעל ידו נתגירו וקבלו התורה:
אבל בשעת יציאת מצרים קדם קבלת התורה לא היה אפשר לעלות לשם כמובן בכונות, וזהמת מצרים היה נאחז בהם מאד, על-כן היתה קשה הגאלה מאד, אך השם יתברך האיר עליהם מחין רבים וגדולים בהארה נפלאה מאד שלא כסדר ועל-ידי זה נגאלו, אבל אף-על-פי-כן עדין לא עלו עד בחינת הדיקנא קדישא שהוא בחינת עת רצון הנ"ל עד שבועות, רק הגאלה היתה על-ידי הארה עצומה של כל המחין וכו', הינו שהגאלה היתה על-ידי בחינת עשרים וארבעה מיני פדיונות הנ"ל רק שנמשכו כלם בהארה נפלאה, כי כל הפדיונות והגאלות שהם על-ידי המתקת הדינים כלם הם על-ידי הארת המחין כידוע וכנ"ל, וכל מה שמאירין המחין ברבוי יותר ובהארה עצומה יותר נמתקין הדינין יותר ועל-כן בשעת יציאת מצרים אף-על-פי שלא עלו עד בחינת הדיקנא כנ"ל שמשם הפדיון העליון הכולל, והיתה הגאלה על-ידי בחינת עשרים וארבעה מיני פדיונות הנ"ל, אבל היו נמשכין בהארה נפלאה ועצומה על-ידי עצם רבוי המחין וכו' עד שנתבטל זהמת מצרים ונפדו ונגאלו מהם ועל-כן אז אסור החמץ במשהו, כי אז צריכין לבטל ולבער החמץ לגמרי:
כי חמץ ומצה הם בחינת טבע והשגחה, כי מצה הוא בחינת השגחה, בחינת מן, בחינת לחם מן השמים, כמו שפרש רש"י ( קדושין לח), עגה שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן, כי נאפית בחפזון בלי רבוי תחבולות להחמיץ ולהטעים העסה כמו שעושין בלחם חמץ, כי מצה בחינת בטחון בהשגחתו יתברך לבד בלי שום עסק ומלאכה, כמו שכתוב ( שמות יב) ויאפו את הבצק וכו' עגות מצות כי לא חמץ וכו' וגם צדה לא עשו להם אבל חמץ הוא בחינת טבע, בחינת דינים שנמשכין מבחינת אלקים שהוא בגימטריא טבע, כמובא, שמשם כל תאוות הממון, בחינת ( תהלים עא) מכף מעול וחמץ שבאים לידי גזלות על-ידי רבוי תאוות ממון שהוא על -ידי בחינת כפירות שאומרים כחי ועצם ידי עשה לי וכו', ומחמיצין המח כל ימיהם איך להשיג ממון על-ידי איזה סבה ותחבולה כאלו היה בכחם לזה, מה שבאמת הוא להפך כי לא ממוצא וממערב וכו' כי אלקים שופט וכו', ועקר אחיזת הטבע בחינת חמץ הוא מדינים כידוע, שמשם השתלשלות אחיזת העבודה זרה והכפירות וכו', אבל כשממתיקין הדינים בשלמות על-ידי פדיון העליון הכולל הנ"ל, אזי נתהפך מדת הדין לרחמים, ואז נכלל הטבע בהשגחה בבחינת ה' הוא האלקים, כי זוכים לאמונה שלמה שגם הנהגת הטבע הוא רק בהשגחתו יתברך רק שאין אנו מבינים דרכיו יתברך ועל-כן אפלו מי שעוסק במשא ומתן ומרויח ממון שנדמה שהוא על-פי הטבע, אבל באמת הכל הוא בהשגחתו יתברך כאשר אנו רואין שהרבה טורחין ומיגעין עצמן ביגיעות עצומות ומאומה לא ישאו בעמלם, אדרבא הם מפסידין ממונם על-ידי זה כנראה בחוש בכל עת על-כן צריך כל אדם להאמין שכל הפרנסה והממון נמשך להאדם רק בהשגחתו יתברך לבד, ומה שצריכין איזה עסק זה הוא מדרכי נפלאותיו יתברך שאי אפשר להבין, כי בודאי דרכי ה' אי אפשר להשיג, כי השם יתברך שברא את העולם יש מאין המחלט וגם עתה הוא מצמיח חציר לבהמה וכו' ומצמיח אילן גדול כזה מגרעין אחד וכו', הוא יכול לברא ולגדל את האילן בלי נטיעת האדם ולהצמיח התבואה בלי חרישה וזריעה של האדם, אך השם יתברך ברא הכל בשביל האדם ורצה שהאדם דיקא יעשה איזה עסק בשביל גדול התבואה והאילן, וכן שיעשה איזה עסק ומשא ומתן בשביל פרנסה, אבל בודאי הכל ברצונו יתברך ובהשגחתו לבד ובאמת כל עקר יגיעת האדם בהתבואה ובעסקי המשא ומתן וכו' הכל היה מחטא אדם הראשון שנגזר בזעת אפך תאכל לחם בעצבון תאכלנה, כי אדם פגם בהשגחה, בבחינת מצה שהוא אילנא דחיי עץ החיים, ואכל מעץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת חמץ כמובא. ועל-ידי זה באמת נגזר עליו בעצבון תאכלנה, שמשם כל היגיעות הנ"ל אבל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן ועל-כן כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ, כי צריכין לקים הוי ממעט בעסק ועסק בתורה, כי כל הפרנסה ממנו יתברך לבד, וזה זוכין על-ידי בחינת שבועות שהוא קבלת התורה שאז נמשך עת רצון הנ"ל, בחינת פדיון העליון הנ"ל, שעל-ידי זה נמתקו הדינים בשלמות עד שנתהפך הדין לרחמים עד שנכלל הטבע בהשגחה שזהו בחינת שנמתק בחינת החמץ בשלמות, ועל-כן אז מביאין חמץ דיקא לקרבן, כי נמתק הדין כל כך על-ידי פדיון העליון הנ"ל עד שמאמינים בהאמת שגם הטבע בעצמה שהוא העסק במשא ומתן הוא רק השגחתו יתברך ואז גם העסק שעוסקין במשא ומתן הוא בקדשה גדולה, בבחינת משא ומתן באמונה, בבחינת טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, כי באמת עקר עסק המשא ומתן הוא רק בשביל זה כדי להשכיח העון, כי ידוע לכל אחד ואחד איך המחשבות רודפים אותו בכל יום וכו' ואין תקנה לברח מהם כי אם על-ידי התורה שהיא עקר ההצלה והרפואה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( קדושין ל), בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין וכמו שכתוב, מזימה תשמר עליך וכו', אבל אי אפשר להאדם לעסק בתורה בכל יום, ובפרט ההמון עם, על-כן סבב השם יתברך בדרכיו הנפלאים שיצטרך האדם לעסק באיזה עסק ומשא ומתן בשביל פרנסה כדי להשכיח העון הנ"ל אבל באמת כל הפרנסה הוא ממנו יתברך לבד בהשגחתו יתברך לבד:
ועל-כן בפסח אסור החמץ באסור חמור מאד, כי כל זמן שלא נמשך המתקת הפדיון העליון הנ"ל, אזי נאחזת הסטרא אחרא שהם הכפירות בהחמץ מאד ואי אפשר להפכו אל הקדשה רק על-ידי קדשת רבוי המחין שנמשכין אז בפסח מבטלין ומבערין אותו לגמרי, אבל אחר קריעת ים סוף שאז נגמר הגאלה לגמרי ונתגלה קדשת ישראל כנ"ל ועקר קריעת ים סוף היה על-ידי בחינת יוסף שגם הוא נסתלק בעת רצון הנ"ל בשבת במנחה שעל ידו היתה עקר הגאלה, כמו שכתוב ( שמות יג), ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכו', וזה בחינת מה שכתוב בזהר הקדוש מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא, שהוא בחינת רעוא דרעוין הנ"ל, שהרי אז התחיל להאיר ביותר בחינת העת רצון הנ"ל על -ידי בחינת עצמות יוסף כנ"ל, ועל-ידי שכבר התחילו ישראל להכין עצמן ששה ימים של הספירה לקבלת התורה, על-כן אז נמתק הדין ביותר על-כן אז נמתק החמץ על -ידי בחינת עת רצון הנ"ל עד שיכולים לאכלו אחר כך וגם על-ידי שכבר קבלו אסותא שהוא מצה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, הינו שעל-ידי אכילת מצה ובעור חמץ זכו לאמונת ההשגחה כל כך עד שאחר כך אפלו כשאוכלים חמץ לא יזיק להם, הינו שאפלו כשיעשו איזה עסק ומשא ומתן בשביל פרנסה לא יפלו לכפירות של הטבע חס ושלום לומר כחי ועצם ידי וכו' חס ושלום, רק יאמינו בהשם יתברך שכל הסבות מאתו יתברך לבד, והנהגת הטבע בעצמה היא בהשגחתו יתברך לבד ובכל ימי הספירה ממתיקין הדינים עד שביום שבועות הקדוש זמן מתן תורתנו נמשך העת רצון הנ"ל בשלמות יותר עד שנמתק הדין כל כך עד שנתהפך בחינת חמץ בחינת טבע ועולה לקרבן כי נכלל הטבע בשלמות בהשגחה וכנ"ל:
ובשביל זה מביאין מעות לפדיון להצדיק, כי מעות בחינת דינים, וכשהצדיק לוקח המעות לפרנסתו ואכילתו, עולה המעות לשרש הפרנסה שתלוי במזלא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו בבחינת תרין מזלין דדיקנא קדישא, שהוא בחינת עת רצון הנ"ל, כמובן בכונות, ועל -ידי זה נמתקין הדינים, על-ידי בחינת פדיון העליון הנ"ל שהוא העקר, כי אפלו כשעושין פדיון פרטי צריכין לקבל איזה הארה משם, כמובן במקום אחר וזה בחינת בזת מצרים ובזת הים שהזהירם השם יתברך על זה מאד כדי לקים הבטחתו שהבטיח לאברהם אבינו עליו השלום 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, כי כשישראל הוציאו העשירות והרכוש ממצרים ובא לידם לרשות דקדשה זה בחינת פדיון הנ"ל שהוא על-ידי שבא המעות ליד הצדיק, כי ישראל נגד העובדי כוכבים והמצרים נקראין כלם צדיקים כמו שכתוב, ועמך כלם צדיקים וכו', ועל-כן כשבא הרכוש לידם נמשך בחינת הפדיון הנ"ל, והכל בכח משה שלקח עצמות יוסף עמו שנסתלק גם כן בשבת במנחה וכו' וכנ"ל ועתה מה יפו ומה נעמו דברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו ( סוטה יג), חכם לב יקח מצות ( משלי י)-זה משה שכל ישראל עסקו בבזה והוא עסוק בעצמות יוסף, הינו כנ"ל, כי דיקא על -ידי קדשת עצמות יוסף שעל-ידי זה נמשך בחינת הרצון הנ"ל, על-ידי זה נעשה התקון שעשו ישראל על-ידי לקיחת הבזה כנ"ל, ועל-כן דיקא אז כשעסקו בבזה, אז דיקא עסק משה בעצמות יוסף, כי כל זה בחינת הפדיון הנ"ל על-ידי הממון שבא ליד הצדיק שיכול להמשיך עת רצון כנ"ל:
וזה בחינת קרבן תודה שהוא המבחר מכל הקרבנות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבה צו פט) כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה, כי בתודה היה חמץ ומצה, מה שאין כן בכל הקרבנות, כי זה עקר השלמות כשממתיקין הדין כל כך עד שחמץ נכלל במצה, שנכלל הטבע בהשגחה וכו' כנ"ל, שזה זוכין כשיוצאין מהצרה שאז מביאין תודה, כי כשיוצאין מהצרה זהו רק על-ידי בחינת פדיון הנ"ל, ועל-כן אז נכלל חמץ ומצה יחד שזהו בחינת שבועות שאז מביאין שתי הלחם מחמץ דיקא וכמובא ששתי הלחם של שבועות הם בבחינת קרבן תודה, הינו כנ"ל ועל-כן על-פי רב קורין פרשת צו בשבת הגדול שהוא השבת שלפני פסח, כי עקר הנס והגאלה של פסח היה על-ידי בחינת שבת שאז עקר הארת עת רצון הנ"ל כידוע, ועל-כן קורין השבת שלפני הפסח שבת הגדול, כי עקר הנסים והנפלאות של פסח שהם נקראים גדולים, כמו שכתוב, ספרה נא לי את הגדולות שעשה אלישע, הכל היה על-ידי שבת כנ"ל. ועל-כן קורין אז פרשת צו שמדבר מפרשת תודה, כי עקר תכלית הנסים של פסח הוא לזכות לשבועות שהוא בבחינת קרבן תודה, וכנ"ל:
ועין באידרא רבא פרשת נשא מבאר דאית מצח ואית מצח וכו', הינו כי בחינת מצח דזעיר אנפין עשרין וארבע דינא עלאה משתכחין וכו', וכד אתגליא האי מצחא אתערו כל מאריהון דדינא וכו' על חיבי עלמא, הדא הוא דכתיב, ומצח אשה זונה היה לך וכו' וזהו בחינת גדל האסור של חמץ בפסח, כי תקף הדין של בחינת מצח הזה שמשם אחיזת הסטרא אחרא והקלפות אי אפשר להמתיקו כי אם על-ידי התגלות מצח הרצון, וכמו שאיתא שם, בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי גלי מצחא דרעוא דרעוין וכו' ועל-כן בפסח שעדין אין בנו כח להמשיך בשלמות הפדיון הנ"ל שהוא על-ידי התגלות מצח הרצון, על-כן צריכין לבער החמץ לגמרי ואסורו חמור מאד מאד בבל יראה ובל ימצא, כי 'חמץ' אותיות 'מצח' בהפך אתון, כי אחיזתו מהשתלשלות תקף הדינים שבמצח הנ"ל, ועתה בפסח צריכין לבטלו ולבערו לגמרי, כי אין בנו כח להמתיקו ולהפכו אל הקדשה, רק שעל-ידי גדל עצם הארת כל המחין שנכנסין בפעם אחת בליל שמורים, על-ידי זה יש לנו כח לבטלו ולבערו לגמרי ולא יראה ולא ימצא בגבולנו כלל, אבל לא להפכו אל הקדשה, כי החמץ אז הוא בחינת מצח אשה זונה הנ"ל שהוא תקף זהמת מצרים ערות הארץ בחינת שמד-אל אחר-כפירות, כי זנות וכפירות הם תלויים זה בזה, כמובא במקום אחר, אבל על-ידי מצות ספירת העמר שסופרין ששה ימים עד שביעי של פסח שכבר התחילו להכין עצמן לקבלת התורה, על-כן נמשך עליהם הארה והמתקה מבחינת מצח הרצון, בחינת עתיק שמתגלה אז ומשם היה קריעת ים סוף בבחינת מה תצעק אלי בעתיקא תליא וכו' כנ"ל על-כן אחר כך התר החמץ, כי נמתק על-ידי הארת מצח הרצון כנ"ל ובשבועות על-ידי קבלת התורה שאז עקר התגלות המצח הרצון כנ"ל, על-כן אז מצוה להביא חמץ דיקא לקרבן, כמו שכתוב, 'חמץ תאפנה' וכל החג הקדוש הזה נקרא על שם שתי הלחם שבאים מחמץ, כמו שכתוב, בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם, כי אז מתגלה מצח הרצון, ואז החמץ שהוא אותיות 'מצח', יניקתו ממצח הרצון, שעל-ידי זה כל ההמתקות בחינת פדיון העליון הנ"ל, שעל-ידי זה עולין משמד לרצון ומתגירין גרים שכל זה הוא בחינת שבועות כנ"ל ועל-כן אז מביאין חמץ דיקא לקרבן וכנ"ל:
וזה בחינת ( פסחים ב), אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר וזה בחינת הסימן לסדר של פסח, קדש וכו' ומסים נרצה, והכלל הוא כי אף-על-פי שמבאר בהתורה הנ"ל שיש פדיון פרטי שממתיק הדין מאיזה בית דין מהעשרים וארבעה בתי דינין ויש פדיון הכולל שממתיק כל הדינים שבעולם שבכל הכ"ד בתי דינין שהוא על-ידי בחינת עת רצון בחינת מצח הרצון כנ"ל, אף-על -פי-כן צריכין לידע שכל הפדיונות והמתקת הדינים שבעולם שזה עקר העבודה של איש הישראלי בכלל ובפרט כידוע ומובן בספרי אמת, כלם עקרם הוא על-ידי בחינת מצח הרצון הנ"ל שהוא בחינת רעוא דרעוין, כי אם לא היה מאיר בחינה זאת בכל פעם לא היה אפשר להתקים העולם מתקף הדינים שבמצח התחתון, וכמובא באידרא רבא הנ"ל ובשאר מקומות, רק החלוק הוא שתמיד מאיר מצח הרצון במצחא תתאה בהעלם גדול בצמצום גדול מאד, ומי שיודע לעשות פדיון כראוי הוא ממשיך הארה משם למטה בהתגלות יותר עד שמבטל איזה דין שבאיזה בית דין מעשרים וארבעה בתי דינים ואם יש לו כח יותר יוכל לבטל הדין מכמה בתי דינים כפי כח הפדיון שלו כפי ההארה שממשיך ממצח הרצון למטה וכו', על-ידי השמות והיחודים והכונות השיכים לזה, וכפי כחו במעשים טובים שזה העקר וכפי התגברותו בתפלה ותחנונים שזה עולה על הכל וגם יש חלוק בין הזמנים, כי גם בחל על-ידי תפלת ישראל נמשך איזה הארה ממצח הרצון למצח התחתון וכו', והכל כפי כח התפלה, אבל בשבתות וימים טובים והעקר בשבת במנחה אז עתיקא קדישא גלי רצון דילה ואז מתגלה מצח הרצון בהתגלות נפלא, ואז כל העולמות וכל נשמות ישראל עולין לשם וכו', ואז רעוא דרעוין אשתכח דבה אסתלק משה ויוסף ודוד וכל זה אי אפשר לבאר, ומעט מזה יבין המשכיל מעצמו ועל-כן צריך שתדע שכל הגאלות והישועות בכלליות ישראל ובפרטיות לכל אחד כלם הם על-ידי המתקת הדינים על-ידי בחינת פדיונות של הצדיקים שעוסקים וטורחים עבורנו להמתיק כל הדינים מעלינו ולפדות אותנו מכל הצרות והיסורין בכל עת בכלל ובפרט אבל בודאי יש חלוק גדול בין המתקרבין אליו ובין מי שאינם מתקרבים אליו, מכל שכן וכל שכן מי שחולק עליו חס ושלום, שאף-על-פי שהצדיק האמת בטובו הגדול מתפלל עליהם גם כן וממתיק דינים מעליהם לפדותם, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום, ואני בחלותם לבושי שק וכו' ותפלתי על חיקי תשוב, אבל החלוק שבין המתקרבין להחולקים וכו' יכול כל אחד להבין מאליו ועל זה צעק הנביא, ואני אפדם והמה דברו עלי כזבים, שאני עוסק בכל עת לפדותם על-ידי בחינת פדיון הנ"ל והמה וכו', שעל-ידי זה הם מעכבין הגאלה, שעקר העכוב על-ידי המחלקת והקטגוריא שבין התלמידי חכמים ובכל העולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
ונחזר לעניננו, שבפסח בתחלת גאלת ישראל ממצרים שעקרה על-ידי הארה מבחינת פדיון הנ"ל מבחינת רעוא דרעוין וכו', אבל זה לא היה אפשר להמשיך אז בשלמות עד שבועות כנ"ל, וזהמת מצרים היתה נאחזת בהן מאד, על-כן היתה עקר הגאלה על-ידי שהמשיך עליהם הארת המחין ביחד בהארה עצומה מאד שלא כסדר וכו', מה שאין כן בשום עת וזמן אפלו בשבת ושבועות. אבל אף-על-פי-כן בשבת ושבועות עולין בעליה יתרה יותר כי אז עולין עד הדיקנא בחינת רעוא דרעוין שמשם עקר הפדיון העליון הכולל הנ"ל, וכמובן ומבאר בכונות האריז"ל, עין שם היטב ומחמת שבפסח עדין לא נתגלה בחינת רעוא דרעוין כמו בשבת ושבועות, על-כן חמץ אסור וכנ"ל, כי צריכין לבערו ולבטלו לגמרי בכח הארת המחין שמאירין כלם בהארה עצומה מאד, אבל כל כח המחין כלם נמשכין מבחינת רעוא דרעוין כנ"ל, כי כל ההמתקות שבעולם שכלם על-ידי המשכת איזה מח וחכמה כפי בחינת האדם והזמן וכו', הכל נמשך מבחינת מצח הרצון כנ"ל, ועל-כן עקר הכח לבער החמץ ושאור בארבעה עשר בניסן הוא על-ידי ההארה שנמשכת בהעלם מבחינת מצח הרצון הנ"ל, ועקר מצח הרצון יתגלה בשלמות נפלא לעתיד כשיבוא משיח צדקנו שנאמר בו ועד עתיק יומין מטא וכו' כנ"ל, כי משיח יהיה כלול מכל השלשה צדיקים הנ"ל שנסתלקו ברעוא דרעוין שהם יוסף, משה, דוד, ועל-כן בגאלת מצרים שעדין לא נתגלה בחינת דוד כי לא נולד עדין, וכל הגאלה עקרה היתה על-ידי משה ויוסף, בבחינת ( שמות יב), ויקח משה את עצמות יוסף עמו, על-כן לא נתגלה אז הארת דוד, ועל-כן לא היה מאיר עדין בחינת מצח הרצון כראוי כנ"ל, ועל-כן צריכין לבער החמץ שהוא אותיות מצח שלא יתגברו הדינים שבמצחא דזעיר אנפין וכו' כנ"ל ובשבועות אז מאיר ביותר בחינת דוד, כי דוד מת בעצרת, ועל-כן קורין אז רות שממנה יצא דוד, והיא היתה גיורת, כי משם עקר כח הגרים כנ"ל, שעולין משמד לרצון על-ידי מצח הרצון שמאיר ביותר על-ידי שנכללים כל השלשה הצדיקים האלו משה, יוסף, דוד כנ"ל, שעקר גמר הגאלה יהיה על-ידי בחינת דוד, בחינת משיח בן דוד וזהו אור לארבעה עשר בודקין את החמץ, ומובא בכל הספרים הקדושים שארבעה עשר מרמז על בחינת דוד שעולה י"ד וכו', עין שם שהאריכו בזה, אבל לא בארו היטב עד היכן הדברים מגיעים ועל -פי דרכנו דעת לנבון נקל, כי עקר הכח לבער החמץ קדם פסח הוא על-ידי שנמשך בהעלם הארת דוד משיח שעל ידו נשלם הארת מצח הרצון כנ"ל, ועל-ידי זה אנו ממשיכין עלינו תקף הארת המחין הרבים העצומים הנמשכין בפסח, שעל-ידי זה מבערין החמץ בארבעה עשר בניסן כד אתמליא סיהרא שהוא בחינת דוד, והבן היטב:
וזהו שהתחיל הסימן לסדר של פסח 'קדש' וסים 'נרצה', 'קדש' זה בחינת תקף המחין הרבים שנמשכין בפסח שכלם נקראים קדש כידוע, ואחר כך 'ורחץ' 'כרפס' וכו', וכל התקונים הנוראים שעושין על-ידי כל הסדר של פסח ועקר תכלית הכונה לזכות לשבועות שאז מאיר מצח הרצון בשלמות וגם עתה נמשך משם הכח לבער החמץ ולקבל כל המחין הקדושים כנ"ל וזהו שסים 'נרצה', נרצה דיקא' בחינת רצון העליון הנ"ל שמזכה אותנו משה לעלות לשם ומעלה הכל משמד לרצון שזה עקר גאלת מצרים כנ"ל, כי כל הגאלה מתחלה ועד סוף הכל מבחינת הרצון הנ"ל עד שנזכה על-ידי התקונים של פסח וכו' לעלות לשם בשבועות בשלמות שאז מתגלה מצח הרצון כמו בשבת במנחה נמצא שכלל כל הסדר של פסח הוא בחינת נרצה, בחינת רצון העליון הנ"ל, ועל-כן 'נרצה' בגימטריא 'משה', כי הכל על-ידי משה וכו' כנ"ל:
וכן מובן ומבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה במדרש, שכל הגאלות נמשכין מהארת הגאלה האחרונה שתהיה על-ידי דוד משיח וכמו שאמרו במדרש רבה בפרשת 'וישב' על פסוק ( בראשית לח), ויהי בעת ההיא וירד יהודה וכו' הדא הוא דכתיב, מגיד מראשית אחרית וכו', עד שלא התחיל הגלות הראשון נברא גואל האחרון וכו', הינו כנ"ל, כי עקר כל הגאלות בכח דוד שהוא עקר בחינת משיח וכנ"ל וכן מובן ומבאר בדברי אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק ( יחזקאל ז), קץ בא הקץ ( בסימן רנ), שעקר כל הגאלות והישועות נמשכין על-ידי הארה הנמשכת מקץ האחרון עין שם, הינו כנ"ל:
וזהו בחינת מה שמבאר לעיל שעקר גאלת מצרים היה בכח שבת, ועל-כן קורין שבת שלפני הפסח שבת הגדול כנ"ל באות טו, הינו כנ"ל, כי עקר הגאלה על-ידי בחינת מצח הרצון שמאיר בשבת וכנ"ל וזה שמובא בספרי קדש שאותיות שניות של שא"ר הם אותיות שבת, ועל-ידי זה בטול השאר שבעסה, בחינת ולא יראה לך שאר, כי עקר בטול חמץ ושאר הוא על-ידי בחינת שבת, שאז מתגלה רעוא דרעוין, והעקר בשבת במנחה שאז נסתלקו משה, יוסף ודוד שעל ידיהם כל הגאלות רק בפרטיות היתה הגאלה הראשונה עקרה על-ידי בחינת יוסף, משה כנ"ל, רק שבחינת דוד ומשיח האיר בהעלם שעל-ידי זה היה עקר הכח להמתיק הדין ולפדותם וכנ"ל, אבל הגאלה האחרונה עדין הקץ סתום וחתום עד שנזכה על-ידי משיח צדקנו שיהיה בחינת דוד שהוא משיח בעצמו ויהיה כלול ממשה ויוסף ומכל השלשה אבות ומכל הצדיקים אמתיים, ואז יקים, ועד עתיק יומא מטא, ויתגלה הארת מצח הרצון בהארה נפלאה שלא היה עדין מעולם, ועל-ידי זה יפדנו ויגאלנו גאלת עולם גאלה שלמה שאין אחריה גלות במהרה בימינו אמן:
וזה שכתב התנא ( ברכות יז) גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך ומי מעכב שאר שבעסה וכו', כי השאר שבעסה הפך הרצון העליון, ואי אפשר להמתיקו ולבטלו כי אם על-ידי הארת מצח הרצון כנ"ל ועל-כן באמת הזהיר אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה מאד מאד שיזהר האדם להתגבר עצמו מאד שיהיה לו תמיד רצונות טובים וכסופין חזקים להשם יתברך, כי העקר הוא הרצון וכו', וכמבאר בדבריו במקומות רבים אין מספר ויותר מזה הרבה לדבר עמנו, כי אם האדם הוא כמו שהוא כל זמן שאינו מיאש עצמו ומתגבר ברצונות טובים להשם יתברך ותורתו וכו', על-ידי זה מוסיף כח יותר להצדיקי האמת שעוסקים תמיד להמשיך מצח הרצון, שעל-ידי זה מעלים משמד לרצון וכו' וכנ"ל, והבן היטב וזה בעצמו מה שעסק התנא הנ"ל לדבר לפני השם יתברך גלוי וידוע שרצוני וכו', כי על-ידי זה בעצמו שטען זאת לפני השם יתברך על-ידי זה המשיך על עצמו רצונות חזקים להשם יתברך ועל-ידי זה בעצמו האיר על עצמו הארת הרצון הנ"ל, ולבטל השאור שבעסה המעכב אותו מלעשות רצונו וכל זה הוא ענין השיחה בינו לבין קונו שהזהיר אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה אותנו מאד בלי שעור, כי כל ענין השיחה הזאת הוא בחינת התחזקות הרצון כנ"ל, שעל-ידי זה נמשך עליו הארת הפדיון העליון הנ"ל וצריך להיות חזק בזה מאד מאד בלי שעור וערך ואז סוף כל סוף יזכה בודאי שיהיה נמתק הכל על-ידי כח הצדיק שעוסק בפדיון הכולל הנ"ל, ואז יתהפך הכל לטובה כי שם נתקן הכל:
וזה שאיתא בכונות פסח שאז נכנס הארת לאה ברחל, וזה סוד בעור חמץ שהוא בליל ארבעה עשר שהוא סוד אשלמותא דסיהרא וכו', והוא בעור חמץ וכו' ולכן כל כונות ליל פסח הוא ברחל ולא בלאה וכו', כי רחל בחינת משיח בן יוסף שיצא ממנה, ולאה בחינת משיח בן דוד שיצא מיהודה שנולד מלאה וכל בחינת פסח שהוא יציאת מצרים גאלה הראשונה עקרה על-ידי בחינת יוסף כנ"ל, שהוא מזרע רחל, שזהו בחינת ויקח משה את עצמות יוסף עמו, אבל בחינת הארת משיח בן דוד אי אפשר לגלות עתה בשלמות כי עדין לא בא הקץ, אדרבא צריכין להסתיר ולהעלים הארת לאה שמשם אחיזת הדינים, כי הדינים נאחזים בבחינת לאה ביותר כמובא בבחינת ( בראשית כט), ועיני לאה רכות וכו', אבל בזה תלוי כל הגאלה כשנזכה להמתיק תקף הדינים שבלאה שזה לא יהיה נשלם בשלמות עד שיבא משיח בן דוד שיצא ממנה, אבל עתה שאין מתגלה בשלמות בחינת דוד בחינת משיח בן דוד, על-כן היה תקף הנס שנעלם הארת לאה ונכלל ברחל, שהארת משיח בן דוד מאיר בהעלם בבחינת משיח בן יוסף שיצא מרחל, ועל-ידי זה היה עקר הגאלה של פסח על-ידי בחינת יוסף שיצא מרחל ועל-כן כל הכונות בליל פסח הוא בבחינת רחל, אבל אף-על-פי-כן מאיר שם בהעלם בחינת לאה שהוא בחינת דוד, הינו כמו שכתבנו לעיל שעקר כל הגאלות אפלו של פסח וכו' הכל נמשך מהארת הקץ האחרון מבחינת משיח בן דוד, רק שהוא בהעלם ועקר ההתגלות עתה הוא על-ידי בחינת משה ויוסף בבחינת ( שמות יג), ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכנ"ל:
ועל-כן כשנולד יהודה שממנו יצא משיח בן דוד אמרה לאה 'הפעם אודה את ה'', על-כן קראה שמו יהודה, על שם תודה והודאה זה רמז שעקר קץ הגאלה האחרונה הוא בבחינת תודה והודאה שהוא סוד שבועות שאז נתגלה בחינת רעוא דרעוין בשלמות עד שהחמץ דיקא נתהפך לטוב ועולה לקרבן כי יונק ממצח הרצון כנ"ל שעל-ידי זה עקר הגאלה האחרונה כנ"ל:
הלכות קריאת שמע:
וזה בחינת מצות קריאת שמע שהיא עקר האמונה הקדושה הפך העבודה זרה-אל אחר-כפירות בחינת שמד והעקר הוא קוצא דאות ד', שהוא בחינת הצדיק, כמובא, שהוא בחינת נקדת משה שמעלה משמד לרצון, כי על-ידי קוצא דאות ד' על ידה מבטלין ומכניעין אל אחר ונכללין באחד, שהחלוק ביניהם הוא רק קוצא דאות ד' ועל-כן צריך לארכא בי' כמובא, הינו כנ"ל כי קוצא דאות ד' הוא בחינת הצדיק שהוא בחינת משה שמעלה וכו' כנ"ל וזה בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי איתא שפסוק שמע ישראל שבו כ"ה אותיות הוא בחינת יחודא עלאה, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד יש בו עשרים וארבע אותיות, והוא בחינת יחודא תתאה. כ"ד אתון של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכו' הם בחינת עשרים וארבעה בתי דינים הנ"ל שצריכין להמתיקן על -ידי הארת מצח הרצון הנ"ל שזה נמשך על-ידי הצדיק בחינת משה כנ"ל וזה בחינת מה שזכה אותנו לומר בכל יום פעמים 'שמע' ו'ברוך שם', להמשיך בחינת ההמתקה של יחודא עלאה שהוא כ"ה אתון של שמע ישראל שעקרם קוצא דאות ד' דאחד שזה נמשך מהארת רצון העליון הנ"ל להמשיך משם לבחינת עשרים וארבעה בתי דינים הנ"ל שזה בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שיש בו עשרים וארבע אותיות כנ"ל, להאיר מבחינת יחודא עלאה לבחינת יחודא תתאה, שיהיו נמתקין גם למטה כל הדינים שבעשרים וארבעה בתי דינים הנ"ל, עד שיתבטלו כל הקלפות וכל הכפירות שבעולם עד שיעלו כל הניצוצות הקדושים שנפלו למטה למטה מאד מאד, עד שיתגירו גרים רבים על-ידי זה שזה בחינת עבודת הצדיק בחינת משה שמעלה משמד לרצון כנ"ל וכל זה הוא בחינת מ"ט ימי הספירה מחרת השבת עד ממחרת השבת השביעית וכו', כי בהם עוסקין להמתיק תקף הדינים על ידי הנפת עמר שעורים ועל-ידי הספירה לעמר וכו' כידוע כי מ"ט ימי הספירה הם בחינת מ"ט אותיות שבשתי פרשיות של קריאת שמע, שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שיש בהם כ"ה אותיות וכ"ד אותיות כנ"ל להמשיך המתקה מבחינת כ"ה אתון דאתמר עליהו כה תברכו וכו', לבחינת כ"ד וכו' דאתמר עלה בגלותא אל ישוב ד"ך נכלם, שזהו בחינת פדיון העליון הכולל הנ"ל ועין בספר לקוטי האריז"ל בלקוטי ישעיה בדף י"ג ע"ב:
ועל-כן מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא בימי הספירה, כי רבי עקיבא היה בן גרים, ועלה למקום שעלה עד שזכה שיצתה נשמתו באחד, נמצא שעקר בחינת המתקה הנ"ל על ידו, אבל תלמידיו אף-על-פי שהיו קדושים וצדיקים גדולים אבל פגמו על-ידי שלא היה אהבה ביניהם, ועל-כן לא היה בהם כח להמשיך התקון הנ"ל שעסק בו רבי עקיבא, להמשיך מקוצא אות ד' מעשרים וחמשה אתון דיחודא עלאה מבחינת רצון העליון מבחינת פדיון הכולל הנ"ל למטה לבחינת כ"ד בתי דינים הנ"ל ועל-כן מתו כ"ד אלף דיקא בימי הספירה, כי התגברו עליהם תקף הדינים שבכ"ד בתי דין וכו', כי אי אפשר להמשיך המתקה הנ"ל מרצון העליון שהוא בחינת התגלות עת רצון שבשבת במנחה כי אם על-ידי אהבה ואחדות שבין ישראל, כי אהבה בגימטריא אחד ועל-כן אומרים במנחה בשבת 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ', כי אז בשבת במנחה צריכין לעלות עד רצון העליון כנ"ל, שלזה צריכין שיהיה אהבה ואחדות גדול בין ישראל בחינת מנוחת שלום ושלוה השקט ובטח וכו', כי פרוד ומחלקת חס ושלום הוא בחינת תקף הדינים שמשם כל הכפירות כמובא בדבריו זכרונו לברכה כמה פעמים, כי זה ידוע שכל מה שצריכין לעשות יחוד עליון יותר צריכין להעלות לשם נפשות הרבה יותר והעקר שיתחברו ויתיחדו כלם באהבה ואחדות שאז הם נכללין במקור האחדות כי קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד, בחינת 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד וכו'' וכנ"ל ועל-כן על-ידי שלא היה אהבה ואחדות בין תלמידי רבי עקיבא, על-כן מתו כ"ד אלף דיקא בימי הספירה דיקא כי לא המתיקו הדינים שבכ"ד בתי דינים על-ידי ד' דאחד שעלה לשם רבי עקיבא רבם וכו' וכנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( פסחים נו) לענין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאמרו יעקב קדם הסתלקותו כמו שדרשו על פסוק ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו וכו', שבקש אז לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה ואמר שמא יש פסול במטתי וכו', פתחו ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כשם שאין בלבך אלא אחד כך וכו', פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואמרו שם לימרו לא אמרו משה וכו' עד התקינו לומר בחשאי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו', כי יעקב סבר שכבר יכול לגלות הקץ מחמת שראה מטתו שלמה וכלם חזקים בהאמונה הקדושה בו יתברך, אבל כשראה שנסתלקה הימנו שכינה סבר שמא יש פסול במטתו וכו' פתחו ואמרו שמע ישראל וכו' כשם שאין בלבך אלא אחד וכו', מיד הבין יעקב שאף -על-פי שבניו כלם חזקים בהאמונה הקדושה, אף-על -פי-כן עדין לא הגיע העת לגלות הקץ סתום כי ראה והבין תכף שעקר עכוב הגאלה מחמת שצריכין להעלות כל הקדשות הנפולות עד שיעלו הגרים וכל הרחוקים מהקדשה מאד וכו' שזה אי אפשר כי אם על-ידי שמאירין מהיחוד העליון מבחינת שמע להיחוד התחתון שהוא בחינת כ"ד אתון שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכו' כנ"ל, שעל-ידי זה דיקא מעלין משמד לרצון כנ"ל, ועל-כן פתח יעקב מיד ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הינו ששם כבוד מלכותו יתברך ברוך ומברך תמיד לעולם ועד, כי אפלו בכל המדרגות התחתונות מאד מאד מברך שם כבוד מלכותו ובודאי יגמר את שלו ויגלה כבוד מלכותו לעין כל, אבל מחמת זה בעצמו כל עקר עכוב קץ הגאלה, כי הקץ סתום וחתום מאד מאד ואי אפשר לגלותו מחמת שיש בזה סוד גדול מחמת שצריכין להעלות הניצוצות הנפולות מאד מאד שאי אפשר להעלותם כי אם בסוד נפלא וכו', ועל-כן לא אמרו משה בתורה בפרוש אף-על-פי שמשה בודאי ידע מזה, כי רק הוא גלה לנו ומסר לנו הסוד שיעקב אמר אז בשעת הסתלקותו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכו', כי אין אנו יודעים שום דבר שנעשה בימי האבות כי אם על ידו, אבל אף-על-פי-כן לא אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בפרוש בתורה, כי הוא סוד כמוס ונעלם ואי אפשר לגלותו בתורה שבכתב בפרוש, ועל-כן התקינו לומר אותו בחשאי, משל לבת מלכה שהריחה ציקי קדרה וכו', שהם בחינת ריח הקדשות הנפולות הרחוקות מאד שהם מנחים במקומות המגנים מאד, תאמר, יש לה גנאי מחמת שמנחים במקום שמנחים לא תאמר, יש לה צער, כי אף-על-פי-כן כל תשוקתה אליהם מחמת שאפלו ממקומם שהם שם ריחם הטוב עולה יפה וכו', על-כן התחילו עבדיו להביא לה בחשאי וכו', כי משה ראה שנכשל על-ידי שקרב הערב רב קדם הזמן עד שאמר לו השם יתברך לך רד וכו' עד שהכרח להסתלק על -ידי זה, ואתפשטותה בכל דרא ודרא לתקן זאת כמובן בזהר הקדוש ובתקונים וברעיא מהימנא בכמה מקומות:
וזהו בעצמו ענין הנ"ל שכל הדרוש הזה סובב עליו שהוא מה שגלה אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה שמשה עומד בין שמד לרצון לעשות גרים להעלותם משמד לרצון, כי אף-על -פי שלא גמר בשלמות כרצונו בחייו והכרח להסתלק על -ידי זה אבל זכאה חולקה שנסתלק ברעוא דרעוין בשבת במנחה, ועל-ידי זה יגמר ויגמר להעלות כל הגרים וכו' כנ"ל, ומחמת זה לא רצה לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בפרוש בתורה שבכתב, כי ראה והבין שצריכין להעלים הסוד הזה של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא להעלות הקדשות הנפולות ולעשות גרים וכו' וכנ"ל, כי הערב רב הם בבחינת אסור חמץ, כמו שאיתא בזהר הקדוש, 'וירא העם כי בשש משה' דאפרשא בין שש לשבע וכו' וכמרמז בתורה ויאפו את הבצק וגו' עגות מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים וכו' וגם ערב רב עלה אתם וכו' ועל-כן התקינו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי, כי הוא סוד כמוס ונעלם ואי אפשר לאמרו בקול רם בכל השנה כי אם ביום הכפורים כדי שלא יתעוררו לקטרג חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( דברים רבה פרק ב אות לו), אבל כל אחד צריך לידע בנפשו שבודאי יגמר השם יתברך והצדיקים אמתיים את שלהם ויעלו הכל ויגלו ויפרסמו שם כבוד מלכותו שיהיה מברך לעולם ועד ועין בלקוטי תורה להאריז"ל בפרשת בא בפסוק קדש לי כל בכור, מובן שם שפגם הערב רב היה בד' רבתי דאחד שמשם שרשם העליון וכו', ועל-כן הם בבחינת פגם החמץ וכו', ועל-ידי הסתלקות משה ברעוא דרעוין וכו' הוא מתקן זאת כי עוסק להעלות משמד לרצון ולחזר לעשות גרים וכו', והבן היטב לחבר כל הנ"ל יחד ועין בזהר הקדוש ובתקונים ובכתבי האריז"ל במקומות רבים שמדברים מזה, והעקר שתקבל מכלם ומדברינו הנ"ל עצות אמתיות להתחזק תמיד בכח הצדיקי אמת שהם בחינת משה וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת ברכות קריאת שמע שהם שבע ברכות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות יא), בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה והתחלת ברכות קריאת שמע הם ברכת המאורות. וכבר תמהו הפוסקים מה ענין ברכת המאורות לקריאת שמע וכמובא בדברינו מזה אך כבר מבאר שעקר ענין קריאת שמע הוא אמונת הרצון שאנו מיחדים שמו יתברך ומאמינים שהכל ברצונו יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שם יג) שצריך לארכא בד' דאחד כדי להמליכו למעלה ולמטה ובארבע רוחות העולם להאמין שברא הכל יש מאין המחלט ומנהיג הכל ברצונו יתברך, ועל-כן צריכין אז למסר נפשו למות על קדוש השם כי צריכין אז לבטל עצמו בתכלית הבטול בבחינת מיתה ממש על קדוש השם כמו רבי עקיבא שיצתה נשמתו באחד ( שם סא) כי לכלל ברצונו יתברך צריכין בטול גמור עד שיתקשר ויכלל בבחינת הצדיקי אמת בחינת משה שנכלל ברעוא דרעוין וכו' כנ"ל אבל לזכות לזה שהוא בחינת מצח הרצון, בחינת עת רצון הנ"ל, צריכין כח הזקנים דקדשה, בחינת זקן ונשוא פנים, שהם מכניעים בחינת הזקנים דסטרא אחרא שהם הזקנים שאינם מוסיפים אור קדשה ודעת, בכל יום ויום וכו' כמו שמבאר בהתורה ואת העורבים וכו' ( בלקוטי תנינא סימן ד) עין שם היטב היטב, ועקר הכנעתם על-ידי הצדקה וכו' עין שם ובשביל זה מתחילין קדם קריאת שמע לברך אותו יתברך על המאורות אשר ברא ברצונו, דהינו ברכת יוצר אור ובורא חשך להעיד ולגלות ולפרסם בכל יום ויום מחדש שהשם יתברך בעצמו ברא את האור ואת החשך את היום ואת הלילה וכל הגלגלים וחמה ולבנה וכוכבים וכל צבאם ואין שום טבע כלל הפך דעת חכמי הטבע שאומרים שיש טבע ותולין הכל בטבע ובאותות השמים בחינת ( תהלים עד) שמו אותותם אותות, כי שוא ושקר והבל וכזב ידברו, כי כל המאורות וכל הנהגתם הכל מאתו יתברך, שזהו בחינת קדשת יום טוב שקורא ומגלה את הרצון וכו', כמו שמבאר שם, וזה עקר אור יום בחינת ( בראשית א) ויקרא אלקים לאור יום שצריכין שבכל יום יאיר ביותר בתוספת אור, קדשה ודעת כמו שמבאר שם, כי עקר הוא האמונה דהינו אמונת הרצון, וכל מה שאנו מעידין ומפרסמין שהוא יתברך ברא הכל ומנהיג הכל ברצונו, על-ידי זה נתוסף אור וקדשה גדולה על האדם ועל כל העולם כלו ועל כל העולמות התלויים בו, כי כל מי שטועה ונתעה חס ושלום אחר טעות הטבע ואומר שמתנהג חס ושלום בטבע, עליו נאמר ( ישעיה יג) חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו, כי חשך עליהם היום, כי עליהם נאמר ( שם ה), "ואת פועל ה' לא יביטו ואת מעשה ידיו לא ראו", וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת קיט) שלא ברכוהו יוצר אור שחרית ומעריב ערבים ערבית:
כי זה ידוע שעקר האור הוא אור הדעת האמתי, כמו שכתוב שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, ועקר החכמה והדעת הוא לדעת האמת שהכל מתנהג ברצונו יתברך, כי דעת של שקר וכזב אינו דעת כלל, אדרבא הוא גרוע מן הכסיל והפתי והמשגע מאחר שהוא חכם בעיניו ונתעה בחכמתו לבאר שחת לכפר חס ושלום ברצון הבורא יתברך הבורא ומנהיג הכל ברצונו ותולה בטעות הטבע וכמו שכתוב ( ישעיה ה) הוי חכמים בעיניהם, וכתיב ( משלי כ) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו, וכתיב ( ירמיה ט) אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, וכתיב ( שם ח) הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם, וכמו שכל המחקרים בעצמן כותבים כמה פעמים בלי שעור שעקר החכמה הוא אמת, ומאחר שאנו רואים שהם פורקין על תורה ומצות בפרהסיא ובהצנע עד שבסוף רבם ממירים דתם בפרט בעתים הללו כאשר אנו רואין בעינינו כמעט בכל יום, אוי לעינים שכך רואות, איך יפצה פיהם שהם חפצים בהאמת כאשר הם מדפיסים בקרחיהם הרעים בכל פעם:
הכלל, שעקר האור יום הוא אור דעת האמתי שהוא בחינת ברכת יוצר אור שחרית ומעריב ערבים ערבית שאנו מאמינים ומפרסמין בפה ובלב שלם שהוא יתברך יוצר אור ובורא חשך וכו', ובזה מאיר כל יום ויום בתוספת אור יותר כמו שאומרים בכל יום ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שזה העקר שצריכין להאמין שאין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אחד שתי פעמים, מכל שכן פעמים אין מספר, שמיום בריאת שמים וארץ הוא מעביר יום ומביא לילה וכו' גולל אור וכו' וגולל חשך מפני אור וכו' בכל יום ויום בחכמה נפלאה כזאת ומי בער ולא ידע וכסיל ולא יבין את זאת, איך שיך שחכם כזה יעשה חכמה נפלאה כזאת פעמים אין מספר בלי התחדשות נפלא בכל פעם ובשביל תכלית נצחי וקים לטובת כל הברואים לנצח אך באמת אנו מאמינים שהוא יתברך עושה חדשות בכל עת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית מחדש ממש, שבכל יום נעשים חדשות נפלאות ממש שלא נעשו מעולם, וכמובא בדברינו בשם העץ חיים מהשנויים שנעשים בכל עת ורגע, וכמו שכתוב בהתורה ויהי מקץ וכו' ( סימן נד), וכל עקר כונתו יתברך לרמז ולעורר כל בני אדם לרצונו יתברך ואנו צריכין לעורר עצמנו בכל יום ויום לברך אותו יתברך על זה ולברך ברכת קריאת שמע וקריאת שמע בפה מלא ובלב שלם ולשום לבנו היטב למה שאנו מוציאין בפינו, בבחינת ( ברכות יג) השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך, שאנו אומרים בכל יום יוצר אור ובורא חשך וכו' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, מחדש ממש כנ"ל, ובזה שאנו משימין לב לזה ומאמינים בזה בלב שלם, כמו שמבאר בדברינו על פסוק ( איכה ג), חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו', עין שם, בזה דיקא מאיר כל יום ויום בתוספת אור יותר וכנ"ל וזה בחינת קדשה שאומרים בברכת יוצר אור, כי זה עקר קדשתו יתברך כשמפרסמין שהכל ברצונו יתברך בחינת מקרא קדש הנ"ל בתורה הנ"ל שמבאר שם שקדש בחינת רצון, כי זה עקר קדשתו כנ"ל ועל-ידי הקדשה שמזכירין אז, על-ידי זה האדם ממשיך על עצמו בכל יום תוספות קדשה נמצא, שעל-ידי ברכת המאורות אנו נכללין בהזקנים דקדשה שמוסיפין אור, קדשה ודעת בכל יום, כי על-ידי ברכה זאת כפי מה שזוכין לאמרה בכונה ובלב שלם נתוסף אור וקדשה על האדם בכל יום וכנ"ל וכן בסיום הברכה ב'לאל ברוך נעימות' חוזרים ומזכירים עושה חדשות ומסימין 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית', כי זה עקר שבח הברכה להאמין שהוא יתברך מחדש בכל יום ממש מעשה בראשית בחכמה נפלאה באפן שיגלה שהכל ברצונו לכל מי שחפץ להכלל ברצונו יתברך, כי הבחירה חפשית והשם יתברך עושה חדשות נפלאות בכל יום ובכל עת ובכל שעה באפן שיתעורר האדם להסתכל על האמת לאמתו. ואף-על-פי-כן אינו מגלה הכל לגמרי, רק באפן שיהיה נשאר להאדם בחירה, אך בחכמתו וטובו הנפלא מחדש בכל יום מעשה בראשית באפן שתהיה מדה טובה מרבה שיתגלה הארת רצונו בכל פעם יותר עד שבכל יום ויום נתעוררין כמה וכמה לשוב לרצונו יתברך עד שסוף כל סוף ישובו הכל אליו ויתגלה הרצון לעין כל שעל זה מבקשין בכל יום אחר 'המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית וכו'' אור חדש על ציון תאיר וכו', כי אז יתגלה אמתת הרצון לעין כל, כמו שכתוב, כי כלם ידעו אותי וכו', הינו כאומר מאחר שאתה מחדש בטובך בכל יום מעשה בראשית בחדושים נפלאים חדשים בכל פעם, וכל כונתך בשביל התכלית הטוב הנצחי להאיר בלבות בני אדם הארת הרצון וכנ"ל, על-כן אנו מבקשים אותך שתמהר לגמר זאת להאיר באור חדש על ציון שהוא אור אמונת הרצון שיאיר אז שזה העקר וכלנו נזכה לאורו כי זה עקר תכליתנו ותקותנו לנצח:
נמצא, שעל-ידי ברכה זאת אנו ממשיכין עלינו תוספות אור, קדשה ודעת, שעל-ידי זה אנו נכללים בהזקנים דקדשה וכו', שעל-ידי זה התגלות הרצון כנ"ל, ואחר כך אומרים ברכת אהבת עולם, שהוא בחינת קבלת התורה בכל יום מחדש, כמו שאנו מבקשים שם, ותן בלבנו בינה וכו' ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים וכו', כי עתה אנו צריכין לקשר כל הרצונות לשרש הרצון, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל וזה נעשה על-ידי התורה שקבלנו על-ידי משה רבנו שעוסק בזה לקשר כל הרצונות לשרש הרצון, למצח הרצון וכו', כמו שמבאר שם ובחמלתו חמל עלינו ונתן לנו את תורתו הקדושה, שעל-ידי זה יהיה לנו כח לכל אחד ואחד לעסק בזה לקשר כל הרצונות לשרש הרצון, כי כל התורה והמצות הם כלם רצונו יתברך כמו שאמרו, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני ועל-כן, על-ידי שמקימין מצוות התורה מקשרין כל הרצונות לשרש הרצון שהוא רצונו יתברך בבחינת ( אבות ב) בטל רצונך מפני רצונו וכו', כי זה כלל כל מצות התורה שישראל מקימין בכל יום כמו למשל שרצונו של אדם לאכל מיד בבקר והוא מבטל רצונו מפני רצון השם יתברך וממתין עד אחר התפלה, והרבה מוסיפים להרעיב עצמן על דברי תורה ולומדין ואומרים תהלים וכו' אחר התפלה, וכן אחר התפלה אינו אוכל מה שאסרה תורה וממתין באכילתו עד שיטל ידיו וכו', וכיוצא בזה בכל מצות התורה והיראים מוסיפים לקדש עצמן גם במתר להן וכו' נמצא, שכלל התורה הוא לקשר כל הרצונות שבעולם אל שרש הרצון כנ"ל. וזהו בחינת, ברכת אהבת עולם שאז מבקשים על קיום התורה לעשות רצונך בלבב שלם וכו', הינו כנ"ל, ואחר כך אומרים קריאת שמע שהוא תכלית הבטול והכלליות ברצון העליון וכנ"ל, כי אז נכללים לגמרי בשרש הרצון, בבחינת הסתלקות משה שנסתלק ברעוא דרעוין וכנ"ל ואחר כך אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שיש בו כ"ד אתון להמתיק הכ"ד בתי דין וכו', ולהמשיך הארת הרצון בכל הנופלים והיורדים ובכל הרחוקים מאד מאד שנפלו על-ידי תקף הדינים על-ידי שלא התגברו לכבש את יצרם שנמשך מדינים, שכל תקנתם על-ידי הארת הרצון שנמשך להם מלעלא ולעלא עד לתתא לתתא על-ידי בחינת משה שעומד בין שמד לרצון וכו' וכנ"ל שמאיר בחמלתו גם בהם בהארת הרצון שיהיה רצונם חזק בכל פעם להכלל ברצונו יתברך שכל זה הוא בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחינת ציקי קדרה וכו' כנ"ל:
ואחר קריאת שמע אומרים ברכת הגאלה שהיא ברכת אמת ויציב שמזכירין שם גאלת מצרים ומבקשין על הגאלה העתידה, כמו שכתוב, ופדה כנאמך יהודה וישראל גואלנו ה' צבאות שמו וכו' ומסימין גאל ישראל, כל זה הוא בחינת פדיון העליון הנ"ל, כי על-ידי הארת הרצון הנ"ל ברכת קריאת שמע וקריאת שמע בעצמה על-ידי זה נמשך פדיון הנ"ל שממתיק כל הדינים, שעל-ידי זה עיר הגאלה שהוא יתברך פודה וגואל אותנו בכל עת, כמו שכתוב שם, פודנו ומצילנו מעולם שמך וכו' ועל-ידי זה אנו בטוחים שיפדנו ויגאלנו גאלה שלמה על-ידי משיח צדקנו, כי עקר גמר שלמות הגאלה הוא משם, מבחינת רצון העליון, שהוא בחינת עד עתיק יומין מטא וכו' וכנ"ל:
ועל-כן בערבית מברכין שתי ברכות לאחר קריאת שמע ומוסיפין ברכת השכיבה והקימה שהוא השכיבנו וכו' והעמידנו לחיים טובים ולשלום ומסימין שומר עמו ישראל לעד, כי עקר התחזקות האמונה צריכין בבחינת לילה וחשך שהיא בחינת הגלות שדומה ללילה, כי שרש יום ולילה נמשכין מבחינת דעת הקדוש ואמונה הקדושה כידוע, ומי שזוכה לאמונה שלמה אזי לפי בחינתו לילה כיום יאיר כחשכה כאורה, כמו שכתוב ( תהלים קלט) גם חשך לא יחשיך ממך וכו', וכתיב ( מיכה ז) כי אשב בחשך ה' אור לי וכו' וזה בחינת שצריכין לכלל מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, כי הכל אחד, כי אמונה ודעת דקדשה כלא חד, כמו שכתוב ( הושע ב) וארשתיך לי באמונה וידעת את ה', וכמובא בדברינו הרבה בזה ועל-כן בלילה אין מזכירין סדר קדשה בברכת מעריב ערבים, כי קדש בחינת מחין ודעת, כידוע, שזה מאיר רק ביום, אבל בלילה מחזקין עצמן רק באמונה לבד, בבחינת ( תהלים צב) ואמונתך בלילות ואחר כך מקשרין כל הרצונות לשרש הרצון, על-ידי ברכת אהבת עולם וכו', וכנ"ל, ואחר כך אומרים קריאת שמע וכו' כנ"ל, ואחר כך ברכת אמת ואמונה, כי בבקר אומרים אמת ויציב ונכון וקים וכו', כי אז הוא בחינת התגלות אור האמת שיתגלה בעת הגאלה שהוא בחינת יום, אבל בלילה בחינת חשכת הגלות, אז עקר ההתחזקות הוא על-ידי האמונה לבד שזו בחינת ברכת אמת ואמונה ערבית שהוא גם כן ברכת הגאלה בחינת פדיון הנ"ל כמו שמסימין כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו וכו' ומסימין גאל ישראל, ואחר כך מוסיפין ברכת השכיבנו, זה בחינת מה שמבאר בהתורה הנ"ל, שאפלו כשנתגלה הרצון וכו', על-ידי הצדקה אזי הוא חוזר ומתגבר מצח הנחש להטיל ספק ברצון וכו', ואזי צריכין להתחזק לחזר ולתן צדקה וכו', עין שם ובזה תלוי כל עקר המלחמה של איש הישראלי בכל העתים העוברים עליו כל ימי חייו ובפרט המתחילים לגשת אל הקדש להתקרב להשם יתברך לצדיקי אמת שיש הרבה שכבר זכו לבחינת גאלה שהוא בחינת הארת הרצון שכבר רצונם וגעגועם וכסופם להשם יתברך ומתקרבים אליו יתברך וכו', אבל אחר כך נופלים מזה:
וזה כלל שכל ההתרחקות והנפילות בשרשם נמשך מפגם אמונת הרצון שמשם כל התאוות וכו', והעקר נמשך מבחינה הנ"ל, מחמת שאין הרצון חזק עדין והסטרא אחרא בחינת מצח הנחש שיונק מזקן דסטרא אחרא חותר ומתגבר להטיל ספק ברצון, כי בודאי אי אפשר לו לכפר בהרצון לגמרי, כי כבר לחמו עמו הצדיקי אמת, משה רבנו והבאים אחריו ונצחו אותו, וגלו הרצון בעולם על-ידי כל האותות והמופתים וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל, ועל-ידי התורה הקדושה הנעימה שנתן לנו בכתב ובעל פה, ועל-ידי כל הנביאים והזקנים והצדיקים הקדושים שבאו אחריו שגלו חדושי תורה נפלאים ונוראים ונשגבים כאלה וכו' אך עקר כחו עדין ללחם עם חלושי כח שבישראל הוא רק על -ידי בחינה הנ"ל, שהוא מטיל ספק ברצון, ויש בזה הרבה לדבר:
וזה בחינת פגם הערב רב שעשו את העגל על-ידי זה שאמרו "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו", 'לא ידענו' דיקא שהטילו ספק ברצון שהוא בחינת קדשת משה שעסק לגלות הרצון על-ידי יציאת מצרים ומתן תורה באותות נוראות כאלה עד שגם הערב רב לא יכלו לכפר לגמרי בשום אפן רק התנכלו להטיל ספק ברצון, בבחינת ( שמות לב), כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו וכנ"ל, וכל זה על-ידי שאחר קצת לבוא, בחינת ( שם) וירא העם כי בשש משה וכו', כי מי שרוצה להמשיך על עצמו אמונת הרצון ולהנצל מכל הצרות על-ידי זה ולמלאת כל חסרונותיו רק על-ידי זה, הוא צריך להמתין ולהמתין בבחינת ( איכה ג) טוב ויחיל ודומם לתשועת ה', וכמבאר לעיל מזה והם עשו בהפך ממש, שעל-ידי שזכרו כי בשש משה התגברו להטיל ספק ברצון, עד שעשו עבודה זרה שהוא הפך אמונת הרצון, שעל-ידי זה סבלנו מה שסבלנו בכל הדורות שעברו עד היום שהגלות מתארך מאד שהכל מחמת חטא העגל, כמו שכתוב ( שמות לב) וביום פקדי ופקדתי וכו', כי עקר הגלות על-ידי חסרון אמונה, כמובא כמה פעמים בדברינו ועקר חסרון אמונה הוא בבחינה הנ"ל שכל מה שבאין הצדיקי אמת ועושין מה שעושין בהתגלות תורתם הנפלא וכו' הוא מתנכל בכל עת בכלל ובפרט על כל אחד ואחד להטיל ספק ברצון, כי גם מה שהרבה נופלים בדעתם אחר שהתחילו קצת בעבודת ה' ואינם מתחזקים עוד ברצון חזק להשם יתברך נמשך גם כן מזה מבחינת ספקות הנ"ל, כי הכל אחד והא בהא תליא כמבאר בדברינו בהלכות ערב על-פי התורה הזאת, עין שם כי כל מה שחזקים יותר באמונת הרצון שהכל ברצונו יתברך בודאי מתחזק יותר רצון האדם לעשות רצונו כי סוף כל סוף מה יהיה התכלית ממנו וכו' אך על-ידי התגברות הבעל דבר מטיל ספק בלבו כאלו אין לו עוד תקוה לשוב אליו יתברך וכאלו אינו פועל ברצון הטוב כלום חס ושלום מה שבאמת הוא להפך כי עקר היהדות הוא הרצון כמו שהאריך אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בכמה שיחות בלי שעור ומחמת זה מתרשל גם ברצון הטוב וכל זה נמשך מהטלת ספק הנ"ל, ומשם אריכת הגלות כנ"ל ועל זה מתפללין ברכת השכיבנו אחר שכבר סימנו גאל ישראל שהוא בחינת פדיון הנ"ל שהוא על-ידי הארת הרצון כנ"ל, אחר כך חוזרין ומתפללין על אריכת הגלות שדומה ללילה ושנה, כמו שמבאר במקום אחר שעקרו מחמת שמטיל ספק כנ"ל ומשם עקר השנה, כי מרבוי הבלבולים של בחינת לילה שהוא חשכת הגלות צריכין לשכב ולישן ולבטל דעתו לגמרי, כי עקר השנה בשביל לחדש נשמתו שהוא שכלו בתוך האמונה בבחינת חדשים לבקרים וכו' כידוע, ועל זה אנו מתפללין אחר ברכת גאל ישראל השכיבנו לשלום וכו' והעמידנו לשלום והסר ממנו אויב וכו', שכלם נמשכין מהכפירות ברצון שהם בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים שברחמיו יצילנו מהם ונזכה לשכב ולישן בשלום ולעמד בשלום, כי שלום בחינת אמונה, כמו שמבאר במקום אחר , הינו שבכל אריכת הגלות בכלל ובפרט שהוא בחינת חשך ושנה, נזכה לשכב ולעמד בשלום שתתחזק אמונתנו בכל פעם יותר ונהיה נצלים מספקות וישמר צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם, ומסים שומר עמו ישראל לעד, כי אין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בסוף מסכת סוטה לענין אריכת הגלות ועוקבא דמשיחא, כי שמור בחינת אמונה כידוע, כי משם עקר השמירה, ובשבת מברכין הפורס סכת שלום, כי עקר התקון על-ידי שבת שאז עקר הארת הרצון כנ"ל, ועל-כן אין צריכין אז לבקש על שמירה כמו שפסקו הפוסקים, כי אז נפרס סכת שלום, כי אז התגלות רעוא דרעוין כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ד) לענין ברכת השכיבנו כיון דתקינו לה רבנן כגאלה אריכתא דמיא, גאלה אריכתא דיקא, כי עכשיו ארך עלינו הגלות מאד מאד בעוונותינו הרבים והכל מחמת הספקות הנ"ל, ומחמת אריכת הגלות מאד, אנו צריכין גאלה אריכתא מאד דהינו שנתחזק מאד בכל פעם בהתחזקות הרצון שעל-ידי זה מקרבין הגאלה השלמה בכל פעם ונזכה לגאלה ארכה שאין אחריה הפסק וכל זה הוא בחינת ברכה רביעית שבקריאת שמע של ערבית שהוא ברכת השכיבנו שהוא בשביל התחזקות הרצון, ועל-כן מה יפה ונעים דברי רבותינו זכרונם לברכה שרמזו בדבריהם הקדושים שברכת השכיבנו כגאלה אריכתא דמיא וכנ"ל ובשביל זה צריכין לתן צדקה קדם התפלה ( שלחן ערוך ארח חיים סימן צב סעיף י). ובפרט אצל 'ואתה מושל בכל' שהוא סמוך לברכת קריאת שמע, כי עקר תקון הזקנים וכו' הוא על-ידי הצדקה וכו', עין שם בהתורה הנ"ל היטב ותבין:
ועל-כן בדורות האחרונים כשראו שמתארך הגלות מאד הוסיפו ברכת, ברוך ה' לעולם אמן ואמן וכו' שמדבר כלו מהתחזקות האמונה ושהשם יתברך גומר ויגמר לגאלנו, כמו שכתוב, יהי כבוד ה' לעולם וכו', וכמובן למשכיל בכל הפסוקים הקדושים הנעימים שבברכה זאת וזה בחינת ( מלכים-א יח) וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים, שמזכירין בברכה זאת, כי אליהו פעל אז בנפלאותיו הנוראים שכפלו ואמרו שתי פעמים 'ה' הוא האלקים', 'ה' הוא האלקים', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבזה גדול מה שנתגלה בהר הכרמל ממה שנתגלה בהר סיני וכו', כי עקר כל העבודה זרה והכפירות שהיה אחר מתן תורה נמשך מהספקות הנ"ל, שמשם חטא העגל שמשם כל העבודה זרה וכל הכפירות של המחקרים של עכשיו וכנ"ל ועל-כן אמר להם ( שם) "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' וכו'", 'פוסחים על שתי הסעיפים' דיקא, בחינת ספק הנ"ל ועל-כן בקש ענני ה' ענני שתי פעמים, ענני שיתגלה אמונת הרצון, וזה בחינת ענני אחד, ואחר כך חזר ובקש ענני שני על התחזקות הרצון שלא יטילו ספק ברצון חס ושלום, שעל-ידי זה חוזר ומתגבר מצח הנחש חס ושלום כמו שמבאר שם והשם יתברך מלא בקשתו ופעל שפתחו כלם ואמרו בנפילת אפם ובבטול גמור ה' הוא האלקים ה' וכו' שתי פעמים, להודות על אמונת הרצון ועל התחזקות הרצון לנצח, שזה עקר שצריכין עתה כנ"ל ועל-כן אומרים כל זה בלילה קדם השנה, כי עקר תקון אריכת הגלות שדומה ללילה הוא על-ידי זה, וכנ"ל:
וזה אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין, שתי שבתות דיקא, לזכות לשתי בחינות הנ"ל, להארת הרצון והתחזקות הרצון וכנ"ל, כי עקר התגלות הרצון הוא על -ידי שמירת שבת וכנ"ל:
וזהו 'נתן תתן' אפלו מאה פעמים הנאמר בצדקה וכן פתח תפתח, כי עקר הארת הרצון הוא על-ידי הצדקה, וכן התחזקות הרצון הוא על-ידי צדקה, כמו שמבאר שם, ועל -כן צריכין לתן צדקה הרבה, לתן ולחזר ולתן אפלו מאה פעמים כדי לחזק הרצון בכל פעם, כי התגברותו בענין הטלת הספק הנ"ל הוא כמעט בלי שעור וצריכין לחזק את עצמו כנגדו בכל פעם, ועקר ההתחזקות על-ידי צדקה כנ"ל:
ועקר הצדקה לתן לעניים הגונים וכו' הנכללים בהזקנים דקדשה המוסיפים קדשה וכו' ומתחדשים עצמן בכל פעם, וזה מעלת המסיע בצדקתו להדפיס חדושי תורה הגונים על יסודות הצדיקים האמתיים הנ"ל, כי על-ידי זה זוכה ביותר ויותר לתקן הנעשה על-ידי הצדקה שהוא להעלות הדעת שנפל מהזקנים שאינם כראוי וכו', כמו שמבאר שם, כי על-ידי צדקתו שנותן בשביל חדושי התורה הנ"ל שיאירו בעולם, על-ידי זה ממשיך הארת הזקנים דקדשה וכו' וכנ"ל:
גם על-ידי רבוי הספרים הקדושים שמחדשים בתורה על-ידי זה מבטלין הספקות שרוצה בחינת מצח הנחש להטיל ברצון, כי עקר הספרים הקדושים שבתורה הם לבטל הספקות שבתורה כי בכל דור ודור נחלש הדעת עד שאין יודעין הפרוש שבספרי אמת, על-כן באים חכמים אמתיים שבכל דור ודור ומבארין לנו באורים ופרושים וחדושים בכל דברי התורה הקדושה ומחברין מזה ספרים קדושים כדי לבטל הספקות שיש בדברי התורה שנכתבו מכבר וזה הן בנגלה והן בנסתר, שכל הספרים באים לבאר הספקות, וכל הספקות שבתורה כלם הם בחינת ספקות ברצון שאין יודעין רצונו יתברך שבתורה בשלמות, כי כל מצות התורה הם רצונות שלו שרצה שזאת המצוה נקים כך, וזאת המצוה כך, כגון תפלין בארבע פרשיות ועל העור וכו', וכמו שמבאר בדבריו זכרונו לברכה ( בסימן לג) וכשיש ספק באיזה דין בתפלין הוא בחינת ספק ברצונו יתברך איך היה רצונו יתברך במצוה זאת, כגון הספק שנפל על-ידי המחלקת בין רש"י ורבנו תם בענין סדר הפרשיות וכיוצא, וכן כל הספקות שבדיני אסור והתר וכו' שכל המחברים הכשרים באים לבאר הספקות שבתורה ומחברים מזה כמה ספרים, הכל לבאר הספקות וכל מה שמבארים הספקות ביותר מבטלים הספקות שמטיל מצח הנחש ברצון בבחינת המתקת הדין בשרשו, כי מאחר שמתיגעים החכמים אמתיים לבאר הספקות שבתורה שהם הספקות של רצונו יתברך, בזה הם מחזקים את אמונת הרצון מאד מאד, כי בזה מפרסמין שהעקר הוא לעשות רצונו יתברך רק שנפל לנו ספק איך הוא רצונו במצוה זאת, ועל זה הם מתיגעים לבאר לנו איך לכון רצונו יתברך וכל מה שמתחזקים לכון רצונו יתברך בזה נתחזק אמונת הרצון, כי הא בהא תליא וכנ"ל, כי בודאי כל מה שחזקים יותר שהכל מתנהג ברצונו יתברך בודאי מתחזק הרצון של האדם לעשות רצונו וכן כל מה שרוצים יותר לעשות רצונו יתברך מתחזק האמונה יותר שהכל ברצונו, כי כל מצותיך אמונה וכנ"ל, וכמבאר מזה בהלכות ערב:
נמצא, שהספרים הקדושים שמתחדשים בכל דור הם בחינת חזוק הרצון לבטל הספק של מצח הנחש כנ"ל, כי על-ידי שהספרים מבארים כל הספקות שבתורה שהם בחינת ספקות איך הוא רצונו יתברך בפרטיות בכל דיני המצות, על-ידי זה מבטלין הספקות הרעים הנפולים שהם הספקות שמטיל מצח הנחש ברצון וכו' וכנ"ל ועל-כן כשנותנין צדקה בשביל רבוי ספרים קדושים בזה מבטלין ביותר מצח הנחש בתכלית הבטול, כי כבר מבאר שעקר התגברותו הוא ביותר על -ידי הספקות כנ"ל, ובטולו על-ידי הצדקה, בבחינת הדר אתא תנינא ותליא לה ואחיה וקא בעי בלע לספינתא הדר אתי צפרא פושקנצא, בחינת עורב, בחינת צדקה, וקא פסקא לרישה ( כמבאר בהתורה הנ"ל) ועל-כן על-ידי הצדקה שנותנין בשביל הספרים הנ"ל שמבטלים הספקות בשרשם נעשה תקון הצדקה בשלמות נפלא, כי עוקרים כל מצח הנחש לגמרי שלא יוכל עוד להטיל ספקות כלל כנ"ל. וזה 'צדקתך צדק לעולם', שיהיה קיום להצדקה לעולם, זה זוכין על-ידי 'ותורתך אמת', על-ידי שנותנין צדקה לחבר ספרים ולהאירם בעולם לבאר דברי התורה שידעו הכל אמתת התורה בחינת ותורתך אמת, על-ידי זה בודאי צדקתך צדק לעולם, כי זאת הצדקה קימת לעולם, כי עקר תקון הצדקה נמשך על-ידי זה ביותר כנ"ל:
ועקר הוא הספרים הקדושים המביאים לידי מעשה לידי קיום התורה, שלזה צריכין ספרים רבים מאד עד אין קץ שיוכל כל אדם איך שהוא בכל דרגא ודרגא ובכל מה שעובר עליו כל ימי חיי הבלו בנערותו ובזקנותו וכו' בטיבו ובעקו חס ושלום שיוכל להחיות את עצמו ולהשיב את נפשו ולקבל ולשאב מהם עצות אמתיות איך להתנהג באפן שישאר קים על עמדו ואם יפל לא יטל וכו' ועקר התקון על-ידי התחזקות הרצון כנ"ל, כי בכל מה שעובר עליו איך שהוא אם מתחזק עצמו ברצון בודאי ירחם עליו השם יתברך ויורהו הדרך האמת, לכון רצונו יתברך עד שיהיו נעשים מזה ספרים קדושים לבאר דרכים ועצות לבטל הספקות שיש לשארי בני אדם בבחינת ( תהלים מ) אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, שזכיתי שנתרבו על ידי ספרים רבים וזה על-ידי ( שם) לעשות רצונך אלקי חפצתי, שעל-ידי הרצון החזק שחפצתי תמיד לעשות רצונך ותורתך בתוך מעי היו תמיד, שאפלו כשלא זכיתי להוציא מכח אל הפעל לעשות רצונך היה תמיד תורתך נעלם בתוך מעי שהיו הומים ומיחלים תמיד לעשות רצונך בבחינת מעי מעי אוחילה וכו', על-ידי זה זכיתי לספרים רבים בחינת 'במגלת ספר כתוב עלי':
וזה גם כן מה שמבאר ( בסימן סא בהתורה 'חדי רבי שמעון') שעל-ידי המחלקת נעשה ספר בחינת ( איוב לא) וספר כתב איש ריבי, כי כל המחלקת הם בחינת ספקות, שמרבוי השכחה נתרבה המחלקת, ועל-ידי זה צריכין לספרים רבים לברר הספקות ולברר ההכרעה ופסק ההלכה שבין החולקים, ועל-ידי שמתקנים אלו הספקות בשרשם שבקדשה על-ידי זה מתבטל הספקות שהם הכפירות של מצח הנחש שעקרו על-ידי הספקות שמטיל ברצון וכו' כנ"ל. וזה ( קהלת יב), "דברי חכמים כדרבנות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כלם נתנו מרועה אחד" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( חגיגה ג), שאף-על-פי שאלו מטמאין ואלו מטהרין וכו' אלו ואלו דברי אלקים חיים כי כלם נתנו מרועה אחד וכו', ועל-כן נסמך לזה 'ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ', כי בשביל זה צריכין ספרים הרבה אין קץ לבאר בכל פעם בכל דור ודור הספקות וחלוקות העצות שיש לכל אחד שאינו יודע איך למלט נפשו ממה שצריך להמלט כאשר יודע בנפשו ועקר התקון הוא הרצון החזק בלי שעור כנ"ל, אבל גם על זה צריכין ספרים קדושים אמתיים הרבה לחזק רצונו מחדש בכל פעם בכל יום ויום מחדש, ועקר התקון על-ידי הצדקה, ועל-כן הצדקה שנותנין בשביל ספרים אלו יקר מכל, כי זה עקר תקון הצדקה הנ"ל וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( קהלת ה) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, ומובא בפרוש רש"י שאפלו מי שאוהב מצות לא ישבע וכו', כי אם כשיש בהם מצוה שתתקים לעד כגון כתיבת ספר תורה ובנין בית המקדש וכו' מכל שכן כשפועל בצדקתו לזכות את הרבים בספרים חדשים קדושים שהם בחינת קיום התורה לכל אחד לבטל הספקות וכו' כנ"ל, בודאי אין קץ לשכרו וצדקתו עומדת לעד, כי בכל פעם בכל דורות הבאים מזכה את ישראל שתתקים התורה על ידו אשרי לו וזה ( תהלים קו), אשרי שומרי משפט שהוא התורה ששומרה שלא תשתכח על ידי שמזכה את הרבים בספרים קדושים כנ"ל וזהו ( שם) עושי צדקה בכל עת כי בכל עת עושה צדקה, כי לומדים בספרים שמכניסין קיום התורה בעולם וכו', כי עקר מה שהתירו לכתב תורה שבעל פה היה מחמת רבוי השכחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, והשכחה נמשך מחטא העגל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא נשתברו לוחות וכו', וחטא העגל היה בחינת ספקות כנ"ל באות ל', על-כן התירו לכתב תורה שבעל פה משום עת לעשות לה' כדי לבטל הספקות וכו' כנ"ל וזה, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו יראי ה' ולחושבי שמו, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה על התחזקות הרצון, כמו שאמרו שם ( ברכות ו) מאי ולחושבי שמו? אפלו חשב לעשות מצוה ולא עשאה וכו', דהינו שיהיה לו רק רצון טוב לעשות רצונו יתברך נחשב כאלו עשאה, ועל-ידי זה נכתב ספר, בחינת ויכתב ספר זכרון לפניו וכנ"ל וכל מה שנכתב ונתחבר ספר יותר, נתחזק הרצון יותר, וכן כל מה שמתחזק הרצון יותר נעשים ספרים הרבה יותר, בבחינת עשות ספרים הרבה אין קץ, כי כן חוזר חלילה וזהו אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכו', שמדברים מהתחזקות הרצון שמדברים יראי ה' זה עם זה ביראת שמים ומשתוקקים להשם יתברך הפך הכופרים ברצון שנזכרו שם תחלה בפרשה זאת ( מלאכי ג) שמדבר שם מהמטילים ספק ברצון כמו שכתוב שם אמרתם שוא עבד אלקים וכו' גם נתנו עושי רשעה וכו', ומסים שם, אז נדברו יראי ה' וכו', ופרש רש"י שמדברים היראים והכשרים זה עם זה שלא להטות אחר דבריהם חס ושלום, הינו כנ"ל שלא יכפרו ולא יטילו שום ספק ברצון וכו', ועל-ידי זה 'ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר' וכו' עד 'ולחושבי שמו' וכו', כי על-ידי זה נתרבים ספרים קדושים ונתחזק הרצון בכל פעם יותר וכנ"ל:
וזה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( תנחומא וילך א) ומובא בפרוש רש"י וכמשמרות נטועים שמרמז על עשרים וארבעה ספרי התורה ועל עשרים וארבע משמרות כהנה ולויה כי רבוי הספרים קדושים של תורה שבעל פה שמבארים הספקות שבתורה שבכתב שכלולים בכ"ד ספרים שהם בחינת התחזקות הרצון לדורות לנצח וכו' כנ"ל, כל זה הוא בחינת תקון הפדיון העליון הכולל הנ"ל שממתיק הדין של הכ"ד בתי דין שהם בחינת כ"ד ספרי אוריתא שכשפוגמין בזה על-ידי רצונות דסטרא אחרא שמהם כל הפגמים, עד שיש שמהפכין דברי אלקים חיים ומגלין פנים בתורה שלא כהלכה ומפרשים כל פסוקי תורה-נביאים-כתובים, על-פי דרכם הרע והמר של חכמי הטבע שהם בחינת מצח הנחש כידוע ומפרסם דרכיהם הרעים של ההולכים בדרכי החוקרים והפילוסופים בחכמת הטבע בפרט בדורות הללו וכו', השם יתברך ירחם, אבל על-ידי דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, שהם עשרים וארבע משמרות כהנה ולויה שעוסקים לשמר משמרת הקדש בבית המקדש ומהם תצא תורה, כמו שכתוב ( דברים לג) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל וכו', שהם מבארים עשרים וארבעה ספרים דאוריתא על-פי פרושי האמת שקבלו איש מפי איש עד משה רבנו עליו השלום ומבארים רצונו יתברך שבכל מצוה בספריהם הקדושים על-פי שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם שהם בחינת י"ג תקוני דיקנא וכו' שכל זה הוא בחינת הארת הרצון העליון הנ"ל -על-ידי זה מבטלין מצח הנחש שהם חכמי הטבע וכנ"ל, ועל-כן נסמך לזה ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ, כי צריכין לזה ספרים הרבה אין קץ, ולעקר ולשרש דעתם הרעה מן העולם ולחזק אמונת הרצון ולהכניס בלב כל אחד ואחד התחזקות הרצון וכו' וכנ"ל כי כבר מבאר לעיל שעקר אחיזת הכופרים ומטילים ספק ברצון הוא על-ידי תקף הדינים הנאחזים מהשתלשלות הדינים של העשרים וארבעה בתי דינים כשאין זוכין להמתיק אותם וכנ"ל, ועל-כן על-ידי דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים הנ"ל שהם כ"ד משמרות כהנה ולויה שמבארים כ"ד ספרי אוריתא שהם כל בחינת כ"ד הנ"ל בשרשם שבקדשה, שמבארים הכל על-פי פרושי האמת שקבלנו ממשה רבנו עליו השלום שכלם התחזקות הרצון-על-ידי זה נמתק הכל ועוקרין ומשרשין ומבטלין דעותיהם הרעות מן העולם ונתחברין ספרים הרבה דקדשה שממשיכין ומאירין התחזקות אמונת הרצון בעולם לידע ולהודיע שכל הטבע מתנהגת רק ברצונו הטוב ובידו לשנות הטבע בכל עת על-ידי תפלת ישראל כאשר כבר ראינו בעינינו על-ידי משה רבנו עליו השלום ועל-ידי כל הצדיקים שבאו אחריו עד היום הזה:
וזהו ( ברכות ב) מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכל בתרומתן שקבעו זמן קריאת שמע באכילת הכהנים את התרומה כי כבר מבאר שעקר קריאת שמע הוא בחינת בטול אל הרצון העליון וכו' כנ"ל, שעל-ידי זה זוכין לבחינת כהן איש חסד, בחינת ( ישעיה סא), ואתם כהני ה' תקראו וכנ"ל וזה בחינת תרומה שאוכלין הכהנים, כי תרומה בחינת צדקה נדבת לב שצריכין ישראל להפריש מראשית תבואתם לתן פרנסה לכהני ה' בחינת מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי ( וכמובן בהתורה חבלים נפלו וכו' שתרומה בחינת צדקה) ועל-ידי הצדקה מרימים הדעת של הזקנים וכו' ונכללין בזקנים דקדשה המוסיפין קדשה ודעת בכל יום ויום, שעל-ידי זה זוכין לרצון וכו' שעל-ידי זה נמתקין כל הדינים שבכל הכ"ד בתי דינים וכו' כנ"ל שזהו בחינת מ"ט אותיות שבשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכו' כנ"ל ועל-כן שעור תרומה תרי ממאה שהוא אחד מחמשים, כי הרצון העליון הוא בחינת שער החמשים שמשם נמשכין כל הארבעים ותשעה שערים שהם בחינת מ"ט אותיות שבקריאת שמע שעקרם הוא קוצא דאות ד' שהוא בחינת סוד הנקדה הנ"ל בחינת שער החמשים שסתום ונעלם ומרמז רק בסוד נקדה של הצדיק האמת בחינת קוצא דאות ד' דאחד שהוא בחינת י', שכל החמשה תבות שהם "שמע ישראל ה' אלקינו ה'" נכללין שם, כמובן בתקוני זהר שהם בחינת ה' אבנין דקירטא, בחינת ( שמואל-א יז) חמשה חלוקי אבנים שלקח דוד בעת שלחם עם גלית שכפר ברצון והתיצב ארבעים יום לבטלם מקריאת שמע, כמו שפרש רש"י שם, ודוד הכניעו על-ידי חמשה חלוקי אבנים שהם בחינת חמש תבות של שמע וכו' כנ"ל וכוללם באחד שהעקר הוא קוצא דאות ד' שהוא י', כי חמש פעמים י' הוא חמשים, שהוא תכלית הרצון העליון, ומשם עקר המשכת הרצון לבחינת מ"ט שערים שהם כ"ה אתון של שמע להמתיק כ"ד בתי דינים על-ידי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכו' כנ"ל, כי אבנים בחינת רצון כמו שמבאר בהתורה הנ"ל בחינת אבן שלמה רצונו וכו' עין שם וזה בחינת תרומה שהוא אחד מחמשים, כי תרומה בחינת צדקה, ועל-ידי זה עקר המשכת הרצון וכו' בחינת פדיון העליון כנ"ל ועל-כן התרומה שיכה לכהנים דיקא, כי עקר התקון לזכות לבחינת כהן בחינת ואתם כהני ה' תקראו וכו' כנ"ל, ועל-כן תלו זמן קריאת שמע באכילת תרומה של הכהנים כי הם בחינה אחת להכלל ברצון העליון ולהמשיך משם המתקת הדינים וכו' עד שיעלו הכל לשם שיהיה רצונם חזק להשם יתברך תמיד וכו' וכנ"ל, כי אכילה דקדשה שהוא בחינת אכילת הכהנים את התרומה הוא בחינת הארת הרצון שמאיר ביותר בשעת האכילה כמו שמבאר בהתורה כי מרחמם וכו' סימן ז לקוטי תנינא:
ועקר קביעת הזמן של קריאת שמע הנ"ל המבאר במשנה הנ"ל, הוא משעה שהכהנים שהיו טמאים וטבלו שאינם רשאים לאכל בתרומה עד שיעריב שמשן שהוא בעת תחלת הלילה שלאחריו כמו שכתוב ( ויקרא כב) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, כמו שמפרש שם בגמרא ובפרוש רש"י, בזה הורו לנו רבותינו זכרונם לברכה ורמזו לנו שעקר מצות קריאת שמע שהוא אמונת הרצון שהכל מתנהג ברצון הבורא היחיד קדמון יתברך שמו לנצח, הוא להמשיך עלינו האמונה הקדושה הזאת בכל יום ויום מחדש, כמו שמזהיר על זה בפרשת קריאת שמע ביותר, כמו שכתוב ( דברים יא), אשר אנכי מצוך היום, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ספרי שם) שבכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים והאריכו בזה ואמרו שלא תהיה בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כחדשה שהכל רצים לשמע נפלאות חדשות וכו', וכמו שכתוב ( איכה ג), "חדשים לבקרים רבה אמונתך" וכו', ובשביל זה קבעו ברכת המאורות קדם קריאת שמע שהוא ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וכו', וכמבאר לעיל מזה, וכל זה הוא בחינת קדשת הזקנים דקדשה שמוסיפין אור קדשה ודעת בכל יום ויום וכנ"ל, והם ממשיכין הארת הרצון לכל המדרגות התחתונות לכל הנופלים שבעולם ומעלים אותם משמד לרצון על-ידי שמכניסים בהם הארת הרצון וכו' וכנ"ל אבל בודאי אף-על-פי שהצדיקים הזקנים הקדושים עושים מה שעושים להאיר הרצון ולהעלותם וכו' כנ"ל, אף-על-פי-כן עדין יש לכל אחד ואחד בחירה שכשמאיר בו הרצון הבא מלמעלה יחזק את עצמו להמשיך על עצמו הרצון ולקשר כל מחשבותיו ומחו ולבו ודעתו לרצון הזה שיהיה תמיד כל תשוקתו וכסופיו ורצונו חזק רק להתכלית האמתי הנצחי ולהוסיף בכל יום ויום מחדש להתחזק בהרצון דקדשה בכל פעם ובכל יום יותר ויותר ואף אם עובר עליו מה שעובר, אף-על-פי-כן אל ירפה את הרצון בשום אפן בעולם ( וכמבאר מזה לעיל ובהלכות ערב ובמקום אחר) והעקר שצריך להאמין שבכל יום ויום נעשים חדשות לגמרי על-כן צריכין להמתין ולהמתין עד יגיע יום ישועתו, כי השם יתברך מצמיח ישועות בכל יום כמו שאומרים בברכת קריאת שמע בכל יום, עושה חדשות וכו' מצמיח ישועות וכו', רק אף-על-פי-כן צריכין להמתין הרבה עד שתצמח ותתגלה ישועתו בשלמות:
וכל זה רמזה לנו התורה הקדושה בדיני טהרת הטמאים שרב טהרתן תלוי בימים ובזמן כפי ערך טמאתן, כגון הטמאים ביותר כמו טמא מת וזב ומצורע צריכין להמתין שבעה ימים וכו', ובעל קרי וכיוצא צריכין להמתין יום אחד עד שיעריב שמשן ויתחיל יום שלאחריו, וכל זה הוא בחינת הנ"ל שבכל יום ויום נעשים חדשות לגמרי, ועל-כן זה שנטמא ורוצה להטהר צריך טבילה במקוה כדי להמשיך עליו קדשה וטהרה ממקוה העליונה שהוא המקוה של שבועות שהוא המקוה של שער החמשים, כמו שכתוב בכונות האריז"ל ומובא בהתורה וביום הבכורים-הסתרה ( סימן נו) עין שם, כי משם נמשך הטהרה לכל הטובלים במקוה להטהר מטמאתן. ואחר שהתחיל להטהר על-ידי המקוה הקדושה עדין לא נגמר טהרתן בשלמות וצריכין להמתין עד שיעריב שמשן של זה היום ויתחיל יום שלאחריו כמו שכתוב, "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", להורות שהמשכת הטהרה והקדשה תלויה בימים, שכל מה שבא ונתחדש יום אחר נתוסף ונתחדש קדשה יתרה מלמעלה, כי רק בשביל זה השם יתברך מקים עולמות מששת ימי בראשית עד הסוף, ובכל עת הוא בורא יום ולילה וכו', כי כל יום ויום של כל ימי העולם הוא בריאה חדשה ממש, כי יום הזה עדין לא היה מעולם. וצריך כל אחד לשום לב לזה ולהודות לשמו יתברך בכל לב על זה בכל יום ויום ולומר ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית בלב שלם בכל יום וכו' וכמבאר לעיל מזה ועקר התחדשות בכל יום ויום הוא רק בשביל להמשיך ולהאיר מקדשתו העליונה עלינו מחדש לעורר אותנו להתחדש בכל יום ויום ברצונות חדשים וחזקים וכו' להשם יתברך:
ועל-כן הטמא שטבל והתחיל להטהר אינו רשאי לאכל בתרומה עד שיעריב שמשו ויבא היום שלאחריו, כי כפי טמאתו, אף-על-פי שהתחיל להטהר וטבל במקוה, אף -על-פי-כן אינו יוצא מידי טמאתו בשלמות עד שימתין על התחלת היום שלאחריו שיהיה נמשך יום חדש קדשה חדשה רצונות קדושים חדשים ואז דיקא יטהר לאכל מן הקדשים, וזה סוד הספירה שצריכין ישראל לספר שבע שבתות כמו ספירת ימי הנדה להטהר מטמאתן, כמבאר בזהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, כי אי אפשר להטהר בשלמות עד שיזכו לקבלת התורה, כי אם על-ידי שממתינים וסופרים שבע שבתות והעקר להתחזק בכל אלו הימים שאינו זוכה עדין לשלמות טהרתו שהוא בחינת קבלת התורה, להתחזק בהם בכל יום ויום ברצונות חזקים חדשים וכנ"ל, ויהיה חזק בזה מאד מאד בכל מה שיעבר עליו עד שיזכה ליום ישועתו שהוא בחינת טהרתו לגמרי שיוכל לאכל מן הקדשים, והבן היטב ועל-כן תלו חכמינו זכרונם לברכה זמן קריאת שמע משעה שהכהנים שנטמאו רשאין לאכל תרומתן אחר הערב שמשן שמרמז על כל זה שבכל יום ויום צריכין להמשיך על עצמו אמונת הרצון מחדש לגמרי, כי בכל יום ויום נעשין חדשות לגמרי, ובזה תלוי כל טהרתו וקדשתו כנ"ל, שכל זה הוא בחינת קריאת שמע, בחינת 'אשר אנכי מצוך היום'-בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכנ"ל:
וגם דעת לנבון נקל שזה הפסוק ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, מרמז על ביאת שמשו ביומו האחרון בעת פטירתו שהוא בחינת ביאת השמש של כל ימי חייו שיש שעקר גמר טהרתו יזכה רק אחר ביאת שמשו לגמרי, וכעין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא פרק ו) שיש כמה וכמה שאף -על-פי שעשו תשובה והיה להם יסורים עדין תשובה ויום כפור ויסורין תולין עד יום המיתה שמכפר ועל-כן כל מי שהוא בבחינה זאת אם יפל חס ושלום בדעתו מחמת זה שעובר עליו, לא יזכה גם אחר יום המיתה, שהוא אחר ביאת שמשו, לאכל מן הקדשים, כי בודאי הטמא לגמרי ולא טבל עדין אין מועיל לו הערב שמש, רק זה שהתיגע כל ימיו בכל מה שעבר עליו והתחזק ברצון הנ"ל וטבל במקוה והתחיל בכל יום להטהר עצמו וכו', אף-על-פי שלא עלתה בידו להטהר בשלמות, אף-על-פי-כן לית רעותא טבא דאתאביד, מכל שכן דבור טוב ומעשה טוב, עד שיזכה שישלם טהרתו אחר ביאת שמשו ביומו האחרון, בבחינת ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים שהוא חלקו הטוב לעולם הבא שיזכה אליו תכף אחר ביאת שמשו ולא יצטרך להתגלגל ולסבל מה שצריך לסבל מי שלא הכין את עצמו כלל בימי חייו, כי אז ביום האחרון מתקבצים כל מה שחטף טוב בזה העולם בכל יום ויום וכל רצון ורצון טוב שהיה לו בכל יום ויום כל ימי חייו, ורק זה הוא תקותו והשארתו לנצח ואז ידע ויבין כל אחד ואחד החלוק שבין מי שהשתדל ורדף אחר התכלית ברצונות חזקים בכל יום אף-על-פי שלא זכה אליו בשלמות ובין מי שלא השתדל כלל וכמו שכתוב ( מלאכי ג) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וכו', שיהיה חלוק אפלו בין מי ששנה פרקו מאה פעמים למי ששנה פרקו מאה פעמים ואחד ( חגיגה ט) מכל שכן וכל שכן בין המשתדל לאינו משתדל והעקר כפי התקרבותו לצדיקי אמת הנכללים בזקנים דקדשה העוסקים להעלות כל הנופלים והרחוקים מאד מאד ממקומם שהם לרצון עליון וכנ"ל, אשרי שיאחז בהם:
וזה בחינת שלש פרשיות שבקריאת שמע שהם 'שמע' 'והיה אם שמע' 'ויאמר', שהוא פרשת ציצית שקבעו בקריאת שמע, כי שלש פרשיות אלו הם כנגד שלש רגלים מקראי קדש שבהם מתגלה הרצון כמבאר שם בהתורה ואת העורבים הנ"ל:
ויש לבאר בפרטיות, כי פרשת שמע הוא כנגד בחינת פסח שהוא בחינת התגלות הרצון בכלל, כי בפסח היה עקר יציאת מצרים באותות נוראות מאד שעל-ידי זה נתגלה לעין כל שהכל מתנהג ברצונו יתברך לבד וזהו בחינת פרשת שמע שהוא בחינת קבלת על מלכות שמים בכלל, הינו שבפרשת שמע אנו מגלין שה' אחד והכל ברצונו יתברך לבד וראוי לנו לקבל עלינו על מלכותו, כי הוא לבדו מלך יחיד ואין זולתו שזהו בחינת פסח שנתגלה שהכל ברצונו יתברך והוא לבדו מולך בעולם, אבל עדין לא נתגלה בפרטיות רצונות של השם יתברך במה נזכה לעבד אותו ולעשות רצונו עד חג השבועות הקדוש, שאז קבלנו תורתו הקדושה כל העשרת הדברות שכלול בהם כל התרי"ג מצוות שבהם גלה לנו רצונות בפרטיות שרצונו לעבד אותו באלו המצוות לשמר את השבת ושארי המצוות שכלם הם רצונות שלו וזהו בחינת והיה אם שמוע שהוא בחינת קבלת על מצוות וזה בחינת מה שכתוב שם שצריכין לקשר כל הרצונות לרצון השם יתברך שהוא בחינת רצון שברצונות וכו', כי כל זה נעשה על-ידי התורה שקבלנו בשבועות על-ידי משה רבנו עליו השלום, כי על -ידי התורה והמצוות מקשרים כל הרצונות לרצון השם יתברך ( וכמו שמבאר לעיל על ענין ברכת 'אהבת עולם', עין שם). וכל זה זוכין על-ידי צדקה, כמו שכתוב שם, ועל-כן בכל הרגלים חיבים ביותר לתן צדקה, כמו שכתוב ( דברים טז) ושמחת לפני ה' אלקיך וכו' אתה ובנך וכו' והגר והיתום וכו', אם אתה משמח שלי אני משמח את שלך וכו' ( כמו שפרש רש"י) וכן מחיבים להרבות בקרבנות, כמו שכתוב שם ולא יראה את פני ה' ריקם איש כמתנת ידו וכו', כי קרבנות הם בחינת נדבת לב בחינת צדקה כמו שנכללו בפסוק אחד, כמו שכתוב ( דברים כג) מוצא שפתיך תשמר שנאמר על הקרבנות, עד 'בפיך'-זו צדקה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ראש השנה ו), כי ברגלים שאנו צריכין ביותר לקרא את הרצון ולגלותו, על-כן צריכין אז להרבות בצדקה ביותר כנ"ל, אבל אף-על-פי שקבלו התורה בשבועות חזרו וקלקלו על-ידי הערב רב בחטא העגל שהוא עבודה זרה -כפירות שנמשך ממצח הנחש והעקר על-ידי הספקות הנ"ל שחזרו והתגברו להטיל ספק ברצון, בבחינת כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו וכנ"ל ( באות ל) ועקר התקון היה באלול ותשרי בארבעים ימים האחרונים מאלול עד יום כפור שהם ימי רצון עד שבסכות והושענא רבא ושמיני עצרת נגמר התקון בכל שנה כידוע וסכות הוא רגל השלישי, גמר השלש רגלים, והוא בבחינת פרשת ויאמר שבקריאת שמע שהוא פרשת ציצית, שהם תקון הלבושין שהוא בחינת סכות ענני כבוד בחינת ( איוב לח) בשומי ענן לבושו, והוא בחינת גמר התקון הנעשה על ידי רבוי הצדקה ועל-כן בסכות מחיבים להרבות בקרבנות שהם בחינת צדקה ביותר, כי אז עוברים בבל תאחר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ראש השנה ד), כי סכות בחינת רבוי הצדקה בחינת קרבנות, כי צריכין להרבות בצדקה מאד לעניים הגונים כדי לחזק הרצון בכל פעם שלא יטילו עוד ספק וכנ"ל וכל זה הוא בחינת ציצית שהם תקון הלבושים, בחינת צדקה, בחינת ( איוב כט) צדק לבשתי וילבישני, ועל-כן על פי רב כשמזהיר הפסוק על צדקה מזכיר דחקות העני בלבושו וכסותו, כמו שכתוב ( שמות כב) כי הוא כסותה לבדו היא שמלתו לעורו וכו', ( דברים כד) ושכב בשלמתו וברכך וכו', וכן ( ישעיה לח) כי תראה ערום וכסיתו וכו' וכן ( איוב לא) אם אראה אובד מבלי לבוש, וכן הרבה וזה בחינת ( תהלים קב) תפלה לעני כי יעטף וכו' שמכנה דחקות העניות בשם עטיפה, הינו שאין לו במה להעטיף, רק הוא מתעטף בצרתו בדחקו ועניו, כמו שפרש אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק נפשם בהם תתעטף, שמתעטף מינה ובה, וגם דחקות העני במזונות מכנה בשם עטיפה, כמו שכתוב ( איכה ב) העטופים ברעב וכו', כי צדקה מעלה ומתקן פגם נפילת הדעת של הימים שנפלו על-ידי הזקנים שאין להם שלמות וכו', כמו שמבאר שם שמשם היה יונק מצח הנחש חכמת הטבע וכו', עין שם, כי עקר פגם כל החכמות הרעות של חכמי הטבע נמשך מפגם הלבושים על-ידי שפגמו במצוות התורה שכלם הם בחינת לבושים וצמצומים וכלים לקבל על ידם השגת רצונו יתברך, כי באמת רצונו יתברך לבד מושל בעולם, אך בשביל הבחירה ובשביל קיום העולם העלים והסתיר והלביש רצונו בכמה וכמה הסתרות, וצריכין לעשות כמה וכמה לבושים קדושים על-ידי מצוות התורה כדי להשיג על ידם הארת הרצון העליון:
כי בחינת הרצון בעצמו אי אפשר לקבל מרבוי אור שגורם שבירת כלים, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר, משם כל הטעותים והכפירות של חכמי הטבע שבאים מזהמת הנחש הקדמוני ממצח הנחש שרוצים להשיג מיד אלקותו יתברך בלי כלים ולבושים דקדשה ועל-כן תחלת התקון של עץ הדעת טוב ורע היה על-ידי לבושין כמו שכתוב ( בראשית ג) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, כי בתחלה היו שניהם ערמים ולא יתבששו, כי לא היו צריכין לבושים גשמיים רק דקים ורוחניים מאד בחינת כתנות אור, ועל-כן באמת נצטוו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ממנו, שמשם כל החקירות הרעות של חכמי הטבע, כמובא בספרים קדושים, אבל אחר שהנחש התגרה בהם והסיתם לאכל משם עד שבאו לכפירות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין לה) על-ידי שנכנסו בחקירות של עץ הדעת טוב ורע בלי לבושים, על-כן אחר כך כשעסק השם יתברך בתקונים עשה להם לבושים בחינת כתנות עור, כי עתה עקר התקון על-ידי תקון הלבושים שהם בחינת ציצית ותפלין, שהם לבושים דשכינתא דהיא עניא בגלותא, בבחינת כי היא כסותה לבדה וכו' דא ציצית וכו' ( תקונים סט) ועל-כן ציצית הוא בבחינת צדקה בחינת תקון הלבושים שעל-ידי זה הכנעת מצח הנחש ומתגבר התגלות הרצון וכנ"ל, וזה בחינת סכות שהוא גמר תקון הרגלים בחינת בשומו ענן לבושו כנ"ל וזה בחינת פרשה שלישית של קריאת שמע שהוא פרשת ציצית שקבעו בקריאת שמע שבו נזכר יציאת מצרים שאז היה עקר התגלות הרצון וכל השלש רגלים וכנ"ל ועל-כן נזכר שלש פעמים ציצית בפרשת ציצית כנגד שלש רגלים וכנ"ל ועין בהלכות ערב הלכה ג הנ"ל שם מבאר גם כן ענין השלש רגלים וראש השנה ויום הכפורים על-פי התורה הנ"ל שכלם הם בחינת תקונים הנ"ל לגלות הארת הרצון בעולם וכו', אך שם הוא בסגנון אחר קצת כי שבעים אנפין לאוריתא והכל עולה אל מקום אחד ועל-כן קיום כל התורה הוא על-ידי ציצית כמו שכתוב ( במדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות וכו' ( ברכות יד), למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם וכו' כי עקר קיום התורה הוא על-ידי ציצית שהוא בחינת תקון הלבושים בחינת צדקה שמכניע מצח הנחש שרוצה לבטל את כל התורה חס ושלום על-ידי דעותיהם הרעות של חכמי הטבע שיונקים משם וכן מבאר בהתורה 'משפטים' בסימן ז שציצית בחינת אמונה וכו', ומבטל סברות ועצות הנחש וכו', כמו שמבאר שם על מאמר רבה בר בר חנא תא ואחוי לך טורא דסיני דהדרא לה עקרבא שהם עצת הנחש וכו' וקימו כי חמרי חורתא שהם בחינת ציצית שמכניעים אותם וכו' ומקימין את התורה, עין שם:
וזה בחינת ( במדבר ח) בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, כי הנשמה קרויה נר, כמו שכתוב ( משלי כ), נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן ועקר שרש הנשמה הוא בחינת רצון ( כמובא בהלכות ערב) ועל-כן נקראת נפש, לשון רצון ועל-כן נקראת נר, כי תקף הרצון הוא כמו נר דולק, בבחינת ( שיר השירים ח), כי עזה כמות אהבה וכו', שהוא תקף הרצון והאהבה וההשתוקקות להשם יתברך ומבאר שם רשפיה רשפי אש שלהבתיה, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו', כי תקף האהבה והרצון להשם יתברך בוער כמו רשפי אש שלהבת יה שממנו נדלקין כל הנרות הקדושים בבחינת לאנהרא בוצינין לאדלקא שרגין, שזהו בחינת אור הנשמה שקרויה נר ה' שנדלקת ומאירה על-ידי תקף הרצון דקדשה הבוער להשם יתברך ברשפי אש שלהבת יה ועקר אור ונר הנשמה הוא שצריכין להאיר בכל מיני תקף החשך וצלמות, כי רק בשביל זה ירדה הנשמה לזה העולם להתלבש בגוף גשמי ועכור כזה, כי גשמיות הגוף והעולם הזה נקרא חשך ומעצם החשך לא היה אפשר להתקים ועל-כן המלאכים כשירדו לזה העולם נכשלו מאד מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, רק הנשמה נמשכת ממקום גבה מאד מרצון העליון, על-כן יש לה כח אם תרצה לעמד במלחמה זאת, כי אם תתגבר לאחז בשרשה שהוא בחינת רצון, דהינו שלעולם לא תניח את הרצון הטוב בכל מה שיעבר עליו, על-ידי זה תוכל להתגבר לעולם נגד חשכת הגוף והעולם הזה, כי תקף הרצון הוא בחינת אור ונר שמאיר להאדם בכל מיני חשך וצלמות בבחינת ( תהלים יח) כי אתה תאיר נרי ה' אלקי יגיה חשכי, ועל-ידי זה ( שם) כי בך ארוץ גדוד ובאלקי אדלג שור שאוכל להתגבר נגד כל הגדודים והחילות נגד ברזל הרוצים להפסיק חס ושלום ביני ובין אבי שבשמים, כי איך שהוא לבי בוער עדין ברשפי אש שלהבת יה להשם יתברך אשר מים רבים לא יוכלו לכבותה וכו' וזה ( שם קלט), גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר וכו', וכתיב ( מיכה ז), אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי והכל על-ידי תקף הרצון שהוא עקר קדשת הנשמה בשרשה שנקראת בשביל זה נר, כי היא מאירה כמו נר ממש שמאיר בכל מיני חשך וזה בחינת שבעת הנרות, כי הנשמה כלולה מכל השבע מדות כידוע ויש שבעה מדות בקדשה, שהם כלל הכל, ואת זה לעמת זה יש שבע מדות רעות שזה בחינת שבעת פרות הטובות ושבע פרות הרעות וכו', בחינת שבעה ימי טוב ושבעה ימי רע, והאדם בא לזה העולם בשביל להתנסות בזה שיעבר עליו כמה מיני חשך הכלולים שבעה שזה בחינת שבע מדורי גיהנם שהאדם נענש בהם חס ושלום כשלא עמד בנסיון ונכשל בהם, שזה בחינת ושבעה עדנין יחלפון עלוהי, ובפרט מי שרוצה להתחיל לכנס בעבודת ה' ולהתקרב באיזה התקרבות להשם יתברך, שכל מי שחותר ועוסק לנתק עצמו מהרע ולהתקרב אל הטוב, כמו כן מתגרים ומתגברים בו יותר ויותר, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סכה נב) כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, וכמו שכתוב ( תהלים קמב) בארח זו אהלך טמנו פח לי ועל זה צעק דוד ( שם סט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו' וכתיב ( שם פח) שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות וכו', וכן הרבה. ועל כל זה עקר העצה והתחבולה הוא התגברות הרצון דקדשה, שכשהאדם מתחזק איך שהוא בכל מה שעובר עליו לבלי להניח את הרצון דקדשה ולהתחיל בכל יום מחדש ברצונות חזקים חדשים להשם יתברך וכו', אזי הרצון דקדשה שהוא עקר קדשת הנשמה כנ"ל מאיר לו כמו נר ממש שמאיר בכל מיני חשך שבעולם, ועל-כן הם בחינת שבעת הנרות, כי צריכין להאיר בכל מיני חשך שכלולים בשבעה שמשם כל הנפילות שבעולם חס ושלום בבחינת כי שבע יפל צדיק וקם ( משלי כד) כי כל אחד מישראל נקרא צדיק כמו שכתוב, ועמך כלם צדיקים ובפרט מי שרוצה להתקרב אליו יתברך ובהכרח שיעבר עליו כמה וכמה מיני חשך כמעט בלי שעור, וכל קיומו בכל מיני נפילות חס ושלום הוא על -ידי הרצון שנקרא נר ה' שכלול מבחינת שבעת הנרות שמאיר בכל המדות הכלולים בשבעה לעלות מכל הנפילות מחשך לאור גדול בבחינת כי שבע יפל צדיק וקם שיזכה לעסק בתורה שהיא בחינת ( משלי ט) חצבה עמודיה שבעה, ובתפלה שהיא בחינת ( תהלים קיט) שבע ביום הללתיך אבל אי אפשר לזכות לזה כי אם על-ידי שמקשרים עצמו לצדיקי אמת שהם כלולים בבחינת משה שנסתלק ברעוא דרעוין ברצון שברצונות שהוא עומד בין שמד לרצון ועושה גרים ובעלי תשובה בעולם, כי מעלה אותם משמד לרצון, כי רק הוא מאיר ומכניס תקף הרצון דקדשה בכל אחד ואחד אפלו אם נפל חס ושלום למקום שנפל הוא מכניס בו גם כן שיתגבר בתקף הרצון הטוב ועל-ידי זה הוא מעלהו משמד לרצון וכנ"ל וזהו בהעלותך את הנרות-כשתרצה להדליק ולהעלות את הנרות הקדושות שהם בחינת נפשות ישראל שיבערו להשם יתברך ונרם יהיה הולך ומאיר בכל מיני חשך כנ"ל, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות-פני המנורה זה בחינת הצדיק שהוא בחינת משה שהוא בחינת פני המנורה שכל המנורה הטהורה שהם כלל נשמות ישראל מאירים ממנו, כי הוא שרש כלם, ועל-כן נקרא פני המנורה, כי פנים לשון רצון, כמו שמבאר שם בהתורה ואת העורבים הנ"ל ועל-כן הזהיר את הכהנים שהם בחינת הזקנים דקדשה העוסקים להעלות נפשות ישראל לבחינת ( ישעיה סא) ואתם כהני ה' תקראו וכנ"ל, שיכונו תמיד להעלות ולקשר את שבעת הנרות שהם כלל הנשמות הכלולים בשבעה כתות וכל נשמה ונשמה כלולה משבע מדות וכנ"ל, שיעלה ויקשר כלם אל מול פני המנורה שהוא הצדיק בחינת משה שמכניס תקף הרצון דקדשה בלב כל אחד לבל יניח את הרצון הטוב לעולם ועל-ידי זה יעלו וידליקו ויאירו ושום חשך לא יוכל להחשיך להם, כי נרם לא תכבה, כי מקשרים בהצדיק בחינת משה שהוא בחינת משיח שנאמר עליו כי בשם קדשך נשבעת לו שלא תכבה נרו לעולם ועד:
ועל-כן נסמך פרשת הדלקת נרות המנורה לחנכת המשכן בפרשה זאת וכן בפרשת תצוה שנסמכה מיד אחר כל מעשה המשכן וכליו הנאמר בפרשת תרומה, ואחר כך מתחיל תכף במצות הדלקת נרות המנורה, ואינו מדבר עדין משום קרבנות רק מנרות המנורה, וכמבאר במדרשים ענין זה לענין גדלת מעשה המנורה ונרותיה, כי עקר כלל המשכן היה לתקן חטא העגל שהוא עבודה זרה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכלל המשכן הוא בחינת צדקה, בחינת ( שמות כה), מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, כי צדקה מתקן פגם הזקנים הפגומים וכו' ומגביר הרצון דקדשה הנמשך על-ידי הזקנים שבקדשה כנ"ל בהתורה הנ"ל, כי משה ראה גדל התגרות השטן שיש לו כח כל כך להתגרות בהאדם בזה העולם עד אשר אחר שהוציאם ממצרים באותות נוראות כאלה וקרע להם את הים וכו' ונתן להם את התורה בקולות וברקים וכו' ובהתגלות אלקות נורא ומרעיד כזה וכו' וכו', ואף-על-פי-כן אחר כל אלה הכשילם על-ידי הערב רב בפגם עבודה זרה של העגל שהוא בחינת שמד, על-כן כשנתרצה להם השם יתברך במ"ם ימי רצון האחרונים מאלול עד יום כפור צוה להם לעשות משכן, וכלל המשכן הוא בחינת נדבת לב צדקה כדי לחזק את הרצון דקדשה, כי בהמשכן ובית המקדש היו כל הקרבנות שבאו לרצון, כמו שכתוב ( ויקרא יט), לרצונכם תזבחוהו ועל-כן מזכיר בתחלה תכף ומיד פרשת המנורה בפרשת תצוה ובפרשת בהעלותך כנ"ל, כי זה העקר שצריכין להגביר הרצון בתקף גדול כל כך עד שיאיר לעולם ולא יפסק בכל מיני חשך שעוברים על כל אדם כפי מה שהוא, שזהו בחינת מעשה המנורה כנ"ל, בחינת להעלות נר תמיד וכנ"ל, וזה נעשה בכל אדם ובכל זמן בכל דור ודור, שבכל מה שעובר על האדם עקר תקונו על-ידי תקף הרצון כנ"ל, שעל-ידי זה מעלים הכל משמד לרצון כנ"ל, כי עקר בחינת עבודה זרה ושמד הוא בחינת תאות ממון וטרדת ומרירת הפרנסה מה שהשטן והבעל דבר מפיל את כל אחד בדעתו לטבעיות ורוצה להרחיקו מאמונת ההשגחה והרצון העליון ומחמת זה דואג תמיד על ממון ופרנסה, מחמת שרואה שעתה נתמעטה פרנסתו, ויש שיש לו ממון הרבה אבל מתאוה יותר ויותר וכו', וכל זה נמשך מבחינת כפירות ברצון והשגחה שהם בחינת שמד ועבודה זרה, כי כל העבודה זרה תחובים בממון כמו שכתוב בהתורה צוית צדק וכו' ( סימן כג) והתקון לזה בחינת מעשה המשכן, בחינת צדקה לעניים הגונים וכשרים באמת, כי ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן, וכל עסקי המשא ומתן והמלאכות כלולים בל"ט מלאכות, וצריך כל אחד להרבות בצדקה ולכון להמשיך על עצמו קדשת המשכן שעשה משה שעשאו בתקונים כאלה לתקן לדורות חטא העגל שהוא עבודה זרה בחינת תאוות ממון, כי בהמשכן כלול כל הגונין עלאין המלבשין בכסף וזהב ונחשת ותכלת וארגמן וכו' שבשרשם הם גבוהים מאד, כי הם עקר גדלת הבורא יתברך שמו, כמו שאיתא במקום אחר ( סימן כה), אך למטה נפלו מאד עד שרב התרחקות בני האדם מהשם יתברך הוא על-ידי טרדת הממון והחפצים, שכלם כלולים בכסף וזהב ונחשת ותכלת וכו' ומי שמקשר עצמו לצדיקי הדור האמתיים בחינת משה ומרבים בצדקה דקדשה לשמים ולא להתפאר, על-ידי זה זוכים שמאיר בהם הארת הרצון, מבחינת משה, עד שיאיר להם בכל מיני חשך לעלות משם כנ"ל, כי המשכן נעשה בקדשה כזאת שאפלו בחרבנו יגן על ישראל בבחינת ( שמות לח) אלה פקודי המשכן -משכן, משכן בבנינו ומשכן בחרבניה, בבחינת ( במדבר כד), מה טבו אהלך יעקב משכנותיך ישראל, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אפלו כשהם חרבים מגנים על ישראל. ובשביל זה הקימו את המשכן בכל פעם ופרקוהו בעצמן ונסעו עמו ממקום למקום במדבר חשך ואפלה מקום נחש שרף ועקרב וכו', ואחר כך חזרו והקימוהו וכו', להורות לדורות שאפלו כשהמשכן יהיה נפרק וחרוב יגן עליהם, ואם יקשרו רצונם תמיד בקדשת המשכן ובית המקדש וכליו, והכל בכח הצדיקי אמת העוסקים בבנין המשכן בכל דור ודור כמו שמבאר בהתורה אזמרה וכו' ( סימן רפב) על-ידי זה יוכלו לעבר בשלום בכל המדבריות בכל מיני חשך וצלמות אפלו כשעוברים חס ושלום במקום נחש ושרף ועקרב וצמאון וכו', שבכל מקומות אלו בהכרח שיעבר בהם הרוצה לגשת אל הקדש, בפרט מי שנכשל כבר במה שנכשל ורוצה לשוב שבהכרח שיעבר באלו המקומות, בבחינת מה שאמר רבנו זכרונו לברכה על מאמר רבותינו זכרונם לברכה בהינו דעאל וכו' ( עין בהתורה רציצא בסימן כז). ומכלם יצילנו ה' על-ידי תקף הרצון דקדשה שיזכה על -ידי התקשרות לצדיקי אמת וכנ"ל ועל-כן הזכיר בתחלה מעשה המנורה אחר מעשה המשכן כנ"ל, כי מעשה המנורה ונרותיה הם עקר אור הרצון שהיה מאיר במשכן ובית המקדש כנ"ל, שעל-ידי זה עולים מכל מיני חשך שבעולם, בבחינת ( תהלים יח) כי אתה תאיר נרי וכו' וכנ"ל:
ובשביל זה נתקשה משה מאד על מעשה המנורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וביותר מבאר במדרש רבה פרשת בהעלותך פרק טז, מובא בילקוט הראובני פרשת תרומה שנתקשה בה מאד, ואפלו כשהשם יתברך גלה לו חזר ושכח מעשיה כשירד, וחזר ועלה ושאל ופרש לו וחזר ושכח וכן כמה פעמים, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא לך אצל בצלאל והוא יעשה אותה מיד וכו' ומיד עשה אותה בצלאל התחיל תמה ואמר, אני כמה פעמים הראה לי הקדוש ברוך הוא ונתקשתי לעשותה ואתה שלא ראית עשית מדעתך -בצלאל בצל אל היית עומד כשהראה לי הקדוש ברוך הוא עשיתה, עד כאן לשונו וכל רואה ישתומם על המראה הזאת, איך יתכן שמשה לא ידע ונתקשה כמה פעמים על עשיתה ובצלאל עשה אותה מיד ואם מחמת שהיה עומד בצל אל כשהראה הקדוש ברוך הוא למשה עשיתה, הלא משה בעצמו בודאי עמד שמה והשם יתברך בעצמו למד עמו וגלה לו עשיתה פעם אחר פעם, ואף-על-פי-כן נתקשה כל כך. ובצלאל שעמד רק מצדו בצל אל השיג לעשותה מיד, אם רבי לא שנה חיא מנליה אך מה שאפשר להבין בזה מרחוק אנו מחיבים לחתר ולפרש דברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים העמקים מאד מאד, כי בודאי משה נתקשה מאד מאד כמה פעמים במעשה המנורה שהוא בחינת לעשות כלי קדושה ונוראה כזאת שיוכל להאיר על ידה הארת הרצון דקדשה בכל ישראל, בכל אחד ואחד מישראל בכל מה שיעבר עליו כל ימי חייו, שבכל מיני חשך ובכל מיני ירידות ונפילות שיעברו עליו בכלם יתברך בתקף הרצון שיאיר לו לעלות מכלם כנ"ל, כי בודאי קשה מאד להשיג השגת עשית כלי נפלאה כזאת, בפרט שכבר ראה משה בעיניו מה שנעשה בזה העולם שאחרי כל האותות נוראות שעשה עם ישראל ביציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכו', אחר כך עשו מה שעשו וכנ"ל, והבין וראה כמה וכמה קשה לעזר לבעל בחירה, על-כן לא היה יכול להשיג ולהכניס בדעתו עשית המנורה שהיא בחינת הארת הרצון בתקונים נפלאים כאלה המרמזים בשבעה קני המנורה ושמונה עשר פרחים ותשעה כפתורים ועשרים ושנים גביעים שכלם עולים מ"ט, כנגד מ"ט ימי הספירה שעברו על ישראל ואחר כך קבלו את התורה ביום החמשים כמבאר כל זה בכונת האריז"ל, ומובא שהוא שרש התורה בחינת שער החמשים שהוא שרש התורה שלא השיגו משה בחייו רק בעת הסתלקותו נסתלק לשם, כי שם הוא בחינת רצון העליון, בחינת רצון שברצונות שמכניס תקף הרצון דקדשה בלב כל ישראל שיאיר להם בכל מיני חשך וכו' כנ"ל, ועל-כן נתקשה על זה מאד, אבל בצלאל שהוא בחינת התלמיד ההגון, הבין וראה בצלאל, שמה שנתקשה משה כל כך הוא מחמת עצם ענותנותו הגדולה שהיה ענו מאד ולא רצה להחזיק טובה לנפשו, וכמבאר במקום אחר ברעיא מהימנא פרשת בהעלותך ועל-כן נתקשה כל כך ולא הבין איך יעשה מנורה בתקונים כאלו שיאיר הרצון לנצח וכו' כנ"ל, מחמת שהבין שהדבר תלוי בו שצריך שיהיה נכלל כל כך ברצון העליון עד שיוכל להכניס הרצון לנצח בכל ישראל והוא בענותנותו לא היה יכל להשיג שיהיה לו כח כזה, על כן נתקשה מאד מאד על זה, אבל בצלאל תלמידו הבין מרחוק גדלת רבו משה שאדרבא מחמת ענותנותו הגדולה כל כך הוא נכלל בתכלית הבטול ברצון העליון, כי שם אי אפשר להכלל בשלמות כי אם על-ידי תכלית הענוה והבטול כמו משה על-כן בצלאל בחינת התלמיד השיג מיד עשיתה כי הוא אמר אני בטוח בכחו של זקן שהוא משה רבנו שבודאי אעשה אותה ואגמר אותה כראוי, כי אני מאמין בכחו של רבי שבודאי יגמר ויגמר ויכניס הארת הרצון בזה העולם עד שיאיר להם בכל מיני חשך, כי הצדיק האמת אינו יכול לידע מגדלת עצמו כל כך מגדל הבטול והענוה שלו כמו שיוכל להשיג מרחוק בחינת התלמיד, כי הבין שמחמת זה בעצמו שנתקשה כל כך על עשיתה שזה מחמת ענותנותו על-ידי זה דיקא יגמר התקון של המנורה הנ"ל שהוא הארת הרצון וכו' כנ"ל, ועל-כן בצלאל דיקא עשה אותה כראוי והכל בכחו של משה רבו וכנ"ל:
וזהו בחינת מראה המנורה של זכריה שמפטירין בפרשת בהעלותך ובשבת חנכה שראה את המנורה וכו' ( זכריה ד) ושנים זיתים עליה אחד מימין ואחד משמאל ואמר מה אלה אדוני, ויאמר לו הלא ידעת מה אלה, ויאמר לא ידעתי, הינו שגם זכריה נתקשה על עסק תקון המנורה מאד מחמת שראה ששנים זיתים עליה שהם שני אילנות אחד מימין ואחד משמאל שהם בחינת אילנא דחיי ואילנא דמותא, שהם בחינת סטרא דקדשה וסטרא אחרא שכנגדה, שמתגבר בכל פעם רע לעמת טוב וכו', על-כן שאל מה אלה שתי פעמים, כי לא היה יכל להשיג איך יכולין לכבש הר כזה, מאחר שהסטרא אחרא מתגברת כנגד כל אדם כל כך כל כך בכל פעם והשיב לו המלאך ( שם) לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות, בחינת רצון שנקרא רוח ה' כמו שכתוב ( יחזקאל כ) העולה על רוחכם, הינו על-ידי תקף הרצון דקדשה הנמשך מרוח ה' על-ידי הצדיקי אמת בחינת משה על-ידי זה יתגבר כל אחד לא בחיל ולא בכח כי אם על-ידי תקף הרצון וכו' וכנ"ל וזהו ( זכריה ד) מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישור שאפלו ההר הגדול שהוא בחינת השונאים והמונעים הגדולים ( וכעין שפרש רש"י שם) לפני זרבבל למישור כי כלם יתבטלו לפני הצדיק האמת בחינת זרבבל שהוא בחינת משיח על-ידי תקף הרצון שיאיר בישראל וכנ"ל וזה שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב, שעל-ידי הדלקת נר תמיד נצלין מגזרת שמד, כי נר תמיד הוא בחינת הרצון שעל -ידי זה נתבטל בחינת שמד כי עולים משמד לרצון וכנ"ל:
וזהו בחינת גדלת קדשת חנכה שממשיכין אז כל אחד ואחד בביתו קדשת נרות המנורה, שעל-ידי זה מכניעין בכל שנה מלכות הרשעה שרצו להשכיח תורתו וגזרו אז כמה שמדות על ישראל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ויקרא רבה פרק יג), כי כל זה מבטלין על-ידי קדשת נר חנכה שהוא בחינת קדשת נרות המנורה שהוא בחינת הארת הרצון וכנ"ל וזה שמובא בספרי קדש מגדל נוראות קדשת חנכה שהוא בחינת הדלקת נרות המנורה, עד שגם בימי נח תכף אחר המבול באה היונה והנה עלה זית טרף בפיה, שמרמז על שמן המנורה, שהוא בחינת חנכה שמציל משטף מים רבים, מבחינת מימי המבול המתגברים בכל דור בכל פעם להחריב את העולם חס ושלום, אך עקר התקון על-ידי עלה זית בחינת שמן נר חנכה בחינת שמן המנורה שהוא בחינת הארת הרצון שמאיר בכל מיני חשך אפלו בחשכת מי המבול חס ושלום, כי הכל מתבטל על-ידי הארת הרצון שמרמז בעלה זית שהביאה היונה לעת ערב שמרמז על עקבות משיחא בחינת ( זכריה יד) והיה לעת ערב יהיה אור. ועל-כן באמת מבאר במדרש הנעלם על פסוק והנה עלה זית הנ"ל שלולא נרות המנורה, בחינת נר חנכה כבר אבדה פלטת יהודה מן העולם, כי עקר קיומנו עתה הוא על-ידי הארת הרצון הנ"ל שהוא בחינת נרות המנורה וכנ"ל:
ראשי פרקים להלכות פסח מחבר להלכות ברכת השחר על -פי התורה שמשה עומד בין שמד לרצון:
וזה בחינת פסח ושבועות, כי בפסח התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים שאז יצאו מטמאת העובדי כוכבים עובדי עבודה זרה שהם בחינת שמד להתקרב אליו יתברך לכלל ברצון העליון שזה בחינת פדיון העליון הכולל הנ"ל, כי גאלת מצרים בחינת פדיון, כמו שכתוב ( דברים יד), והפודך מבית עבדים וכו' אבל זה הפדיון הוא על-ידי בחינת רעוא דרעוין שהוא בחינת י"ג תקוני דיקנא שזה זוכין רק בשבועות שהוא קבלת התורה שאז נתגירין ישראל כמו שפרש רש"י שנכנסו בהזאה וטבילה כגר וכו' ועל -כן אז בשבועות באמת נגלה כזקן מלא רחמים שהוא בחינת תקוני דיקנא שהמשיך משה אז שהוא בחינת פדיון הנ"ל, אבל בשעת יציאת מצרים היה קשה להמשיך בחינת פדיון העליון הזה, על-כן היה קשה מאד יציאת מצרים אשר מחמת זה מאן בתחלה משה בשליחותו ואמר שלח נא ביד תשלח ( שמות ד) כי ידע שאין בכחו להמשיך בחינה הנ"ל בשלמות, ועל-כן בודאי יקלקלו אחר כך ויהיה מה שיהיה ועקר הגאלה תהיה על-ידי משיח שהוא משה בעצמו שדיקא אחר הסתלקותו נסתלק לשם וכו', ומתפשט בכל דור ודור בכל הצדיקי אמת שהם בחינת משיח עד שיגמר הגאלה על-ידי בחינת פדיון העליון הנ"ל, אך השם יתברך הכריחו לילך לגאלם והבטיחו שיהיה עמו שיוכל גם עתה להמשיך הארה והמתקה הנ"ל וכו', אבל גם זה היה העקר בשעת מתן תורה כנ"ל, אבל עתה בשעת יציאת מצרים שהוא קדם מתן תורה היה קשה מאד להמשיך בחינת פדיון הנ"ל, אך השם יתברך חמל עלינו והאיר עלינו הארה למעלה מהמדרגה שלא כסדר שהוא בחינת פסח שפסח על סדר המדרגות וכו', כמבאר בכונות ומבאר בדברינו כמה פעמים, הינו שאף על-פי שלא זכו עדין על-ידי אתערותא דלתתא לבחינת פדיון הנ"ל, אף-על-פי-כן האיר עליהם מלמעלה הארה נפלאה שעל-ידי זה נגאלו וכו' ועל-כן אנו מחיבין לאכל מצה שהוא בחינת מן בחינת לחם מן השמים בלי שום עשיה וטרדא כלל, בחינת וגם צדה לא עשו להם שנאמר בפרשה ( שמות יד) ויאפו את הבצק וכו' עגות מצות וכו':
כי חמץ זה בחינת עבדות וטרחות שמיגעין עצמן להמשיך הפרנסה כאלו יש איזה דרך הטבע אשר באמת הוא שקר וכזב כי אין שום טבע כלל, כי אפלו מי שמתיגע במשא ומתן או מלאכה להרויח פרנסה אין הפרנסה על-פי הטבע כלל כמו שכתוב ( דברים ח) וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח וכו', ארי יהיב לך עצה למקני נכסין, כי לא ממוצא וממערב וכו' כי אין עניות מן האמנות ולא עשירות מן האמנות וכאשר רואין בחוש וכו', אך עקר טרחת הפרנסה נמשך מחטא אדם הראשון שאז נגזר בזעת אפך תאכל לחם וכו', שמשם נמשך הל"ט מלאכות וכו' והתקון על-ידי שבת, כמו שכתוב ( שמות לה), ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי וכו' שבת וכו', ושבת הוא בחינת בטול בחינת פדיון הנ"ל, על -ידי בחינת עת רצון וכו' המאיר בשבת, ומשם נמשך הקדשה לששת ימי החל שאפלו כשעושין משא ומתן ומלאכה יהיו קדושים בקדשת שבת לבלי להיות טרוד בהם מלהנצל מבחינת שטו העם ולקטו-בשטותא וכו' ועל-כן מביאין ממון להצדיק בשביל פדיון שהוא המתקת הדינים, כי עקר הדינים הם בהממון שהוא בחינת ל"ט מלאכות בחינת אכילת ופרנסת האדם שנתקלקל על-ידי אכילת עץ הדעת וכו', שעל-כן צריכין להביא ממון דיקא, ואז כשהצדיק אוכל ומתפרנס מזה הממון ואכילתו בבחינת ( ישעיה נח) והשביע בצחצחות נפשך וכו' שמשם שרש בחינת הפדיון הנ"ל, על-ידי זה נמתק כל הדינים וכו' על-ידי בחינת פדיון הנ"ל, וזה בחינת מצות אכילת שלש סעדות, כי דיקא על-ידי אכילת שבת ובפרט על-ידי אכילת סעדה שלישית נמשך בחינת פדיון הנ"ל, כי אז עת רצון וכו' וזה בחינת אכילת מצה שהוא בחינת ענג שבת כמובא בחינת ( שם סו) למען תמצו והתענגתם וכו' בחינת מן וכו', והוא בחינת בטחון לבד בלי שום עבדא כלל, אבל לאחר קריעת ים סוף שנתעורר בחינת יוסף שנסתלק גם כן בשבת במנחה וכו', ובשביל זה ויקח משה את עצמות יוסף ( שמות יג) וזה היה כשישראל עסקו בבזה שהיה תקון גדול כי קימו בזה מצוה רבה שהזהירם השם יתברך ( שם יא) דבר נא וישאלו וכו', כדי לקים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ( בראשית יט) כי הרכוש והעשירות בעצמו שהוציאו ישראל ממצרים, זה בחינת פדיון שהוא ממון שנותן האיש ההמוני להצדיק, שעל -ידי זה דיקא נמתק הדין וכו', ובכלליות ישראל כלם צדיקים וכשהוציאו הממון והעשירות מזהמת מצרים לקדשת ישראל שהם בחינת צדיקים זה בחינת פדיון וכו' אבל כל זה בכח הצדיק הגדול האמתי שעולה עד רעוא דרעוין. ועל-כן אף-על-פי שהיה מצוה רבה אף-על-פי-כן חכם לב יקח מצות שהוא משה שלקח אז עצמות יוסף שנסתלק לשם, כי דיקא בכח זה יכולין להמתיק דינים בבחינת פדיון העליון הנ"ל על-ידי הבזה והרכוש שלקחו אז וכו', אך עקר התגלות קדשת יוסף הצדיק היה בשעת קריעת ים סוף כמו שכתוב ( תהלים קיד) הים ראה וינס וכו' גם כבר ספרו ששה ימים לעמר ועמר שעורים זה בחינת המתקת הדינים כידוע שנאחזים בהפרנסה ביותר וצריכין לספר שבע שבתות ממחרת השבת וכו' להמשיך קדשת שבת וכו', והעקר שאפלו כשעוסקין בדרך ארץ שהוא עשית משא ומתן ומלאכות יהיה בבחינת קדשת שבת וכו', ואזי אחר כך התר החמץ מאחר שכבר קבלנו אסותא וכו':
וזה בחינת קרבן תודה שהוא יקר וחשוב מכל הקרבנות שכלם בטלים חוץ מקרבן תודה שהיה בו חמץ ומצה וכו', כי תודה הוא כשיוצאין מהצרה והדינים שהוא על-ידי בחינת פדיון הנ"ל, ואז מביאין חמץ ומצה בתחלה שלשה מיני מצה ואחר כך על חלות לחם חמץ, כי העקר ההתחלה בכלל ובפרט הוא בחינת מצה שאין צריכין לעשות כלל בחינת ( שמות יב) וגם צדה לא עשו להם וכו', ואחר כך עושין איזה עסק וכו' שזה בחינת טוב תורה עם דרך ארץ, אבל העקר הוא התורה בחינת ( מכילתא בשלח יז) לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן שהוא בחינת מצה, וגם בהתורה ומצוות בעצמן צריכין שתי בחינות הנ"ל, כי אין צריכין לעשות כלל כי מה אנו וכו' וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( אבות פרק ב) לא עליך המלאכה לגמר, כי העקר הוא רצון וכו' אך אחר כך עושין. וסוד זה בשלמות יתגלה רק לעתיד לבא שזהו בחינת תודה שישאר לעתיד וכו', כי הכל יתבטל ולא ישאר כי אם תודה הודאה להודות לשמו יתברך תמיד שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים ובחר אותנו עם מן העמים לעם סגלה וכו':
ועל-כן בשבועות מביאין שתי הלחם מחמץ דיקא וזה בחינת תודה, כי פסח ושבועות קשורים זה בזה ממחרת השבת עד מחרת השבת, ונכלל המצה של פסח וחמץ של שבועות שזהו בחינת תודה וכו', ואז קורין רות שהיא גיורת שיצא ממנה דוד משיח שנסתלק גם כן בעת רצון הנ"ל, ועל ידו יהיה נגמר בשלמות בחינת פדיון הנ"ל, ועל-ידי זה יפדה אותנו מן הגלות בגאלה שלמה וכו', וכמו שכתוב ( דניאל ז) ועד עתיק יומיא מטא וכו', ועל-כן נעורין בליל שבועות כי אז נשלם בחינת פדיון הנ"ל שהוא בחינת התעוררות השנה כנ"ל ועתה כל חיותנו על-ידי משה שעומד בין שמד לרצון שמעלה את כל אחד בכל יום מכל מה שעובר עליו וביותר בענין הממון והפרנסה שכשפוגמין בו הוא בחינת שמד וכו', ומשם מעלה בכל פעם בבחינה הנ"ל:
ועל-כן צריכין לאכל מרור בפסח זכר לוימררו את חייהם בעבודה קשה שהוא מרירות טרחות וטרדת הפרנסה והממון שהוא בחינת מרירותא דעלמא שאי אפשר להמתיקו כי אם על-ידי מלח שהוא בחינת טבול ועתה מטבילין בחרסת-"חס רות" דחס רחמנא עלן בכח הצדיק בחינת משיח שיצא מרות הגיורת וכו':
כי עקר ההמתקה הנ"ל נמשך על-ידי התורה שנדרשת בשלש עשרה מדות שהם בחינת י"ג תקוני דיקנא משם הפדיון הנ"ל, וכן התפלה שהוא עקר ההמתקה הוא בבחינת י"ג הנ"ל. כי אומרים י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, וכן י"ג שבחים שבישתבח, וכן שלש עשרה מדות של רחמים וכו', וכמובא. ועקר כל סדר התפלה וכל סדר היום הוא ברכות והודאות בחינת תודה הנ"ל, כי מברכין על כל דבר שזהו בחינת ברכת השחר וכל שאר ברכות והודאות בחינת תודה הנ"ל, כי מברכין על כל דבר שזהו בחינת ברכת השחר וכל שאר ברכות והודאות של התפלה ושל כל ברכת האכילה וכו', כי העקר הוא תודה הודאה וכנ"ל:
וזה בחינת ( דברים לד) ויקבר אותו בגי מול בית פעור, שכל זמן שפעור רוצה להתעורר חס ושלום עומד משה כנגדו להשפילו כמובא בתוספות סוטה ( דף יד) בשם המדרש, הינו כנ"ל, כי משה נקבר בבחינת רעוא דרעוין וכו', שמשם הפדיון הנ"ל, שעל-ידי זה מעלה משמד מבחינת פעור לבחינת רצון וכו', ומשה עלה אל האלקים "ומשה" אותיות "משהו", בחינת נקדת המשהו שבין חמץ למצה שזה בחינת קוצא דאות ד' דאחד שעל-ידי זה מעלה משמד לרצון ועל שם זה נקרא משה כי מן המים משיתיהו ועין לקמן וזה בחינת מצות קריאת שמע שהיא עקר האמונה הפך העבודה זרה אל אחר בחינת שמד, כי עקר האחדות הוא בחינת קוצא דאות ד' שהוא בחינת הצדיק שהוא בחינת נקדת משה שמעלה וכו' וזהו ה' אלקינו ה' אחד בחינת ה' הוא האלקים, שההשגחה והעסק וכו' הכל אחד, כי הטבע בחינת אלקים נכלל בהשגחה וזהו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בחינת יחודא תתאה, גם בזה העולם שיש בו טעות הטבע אבל אנו יודעין האמת שגם בכל העולמות התתתונים ובכל המדרגות התחתונות וכו' ברוך ומברך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:
באידרא רבה אית מצח ואית מצח, 'מצח' בהפך אתון 'חמץ', שהוא בחינת ( ירמיה ג) ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם המובא שם באידרא רבא הנ"ל, וצריכין לבערו לגמרי בפסח וכו', אבל בשבועות שעולים עד הדיקנא שהוא בחינת מצח הרצון שמשם ההמתקה של הפדיון הכולל, אז עקר ההמתקה על-ידי חמץ שבשתי הלחם:
שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הם מ"ט אותיות כ"ה וכ"ד, בחינת מ"ט ימי הספירה והעקר להמשיך כ"ה אתון דיחודא עלאה שהוא שמע וכו', לבחינת כ"ד אתון של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דאתמר עליהו בגלותא אל ישוב דך נכלם, שזהו בחינת פדיון העליון שעקרו על-ידי הנקדה הנ"ל, בחינת קוצא דאות ד' שהוא כלליות כל הכ"ה אתון דיחודא להמתיק כל הכ"ד בתי דין לבטל העניות והגלות בחינת ד"ך הנ"ל וזה בחינת עמר שעורים בחינת דינים שממשיכין עליהם ההמתקה משם על-ידי ההנפה לששה קצוות כמו בד' דאחד שמכונין לזה וכו', ואז סופרין המ"ט ימים הנ"ל וכנ"ל, ועל-כן מתו כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא בימי העמר ( יבמות סב) כ"ד דיקא כי לא המתיקו הכ"ד בתי דינים והעקר מחמת שלא היה בהם אהבה שהוא בגימטריא אחד, כי אי אפשר להכלל שם כי אם על-ידי אהבה ואחדות שבישראל, כי אחדות שבישראל הוא אחדותו יתברך בחינת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכו' שאומרים בשבת במנחה שאז התגלות מצח הרצון, ועל-כן אמר רבי עקיבא דיקא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה ( בראשית רבה פרק כד) גם רבי עקיבא היה בן גרים וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות כז עין בפרוש רבנו נסים גאון):
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( פסחים נו) לענין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לימרי וכו' עד משל לבת מלכה שהריחה ציקי קדרה, כי יעקב רצה לגלות הקץ וכו' עד פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שעתה אני רואה שאף על-פי שאתם חזקים ביחודו יתברך באמונה שלמה אי אפשר עדין לגלות הקץ סתום, מחמת שצריכין להמשיך היחוד העליון בחינת שמע ישראל וכו' להמשיך האור והמתקה נפלאה לבחינת יחודא תתאה, ששם כל הכ"ד בתי דינין שהם בחינת כ"ד אתון שבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שעל-ידי זה מעלין משמד לרצון על-ידי שממשיכין המתקה נפלאה למטה למטה עד שמתבררין הדינים ונופלים כל הסיגים הגמורים למטה וכו', והטוב שאפשר לברר נתברר ועולה משמד לרצון שהם בחינת הגרים הנ"ל שמעלין על-ידי זה, שזה בחינת סוד הבדלה שמבדילין סמוך אחר מנחה של שבת וכו' ועל-כן לא אמריה משה אף-על-פי שהוא ידע מזה ומסר לנו בעל פה לאמרו בקריאת שמע, אף-על-פי-כן לא אמריה בפרוש בתורה, כי הוא סוד כמוס ונעלם בחינת סוד ציקי קדרה שהוא להעלות קדושות הנפולות מאד מאד שזהו גרים הנ"ל שמעלים ממקומו המגנים כאלה מבחינת שמד לרצון, וזה על-ידי שהאיר עליהם תחלה הארה נפלאה מפדיון הנ"ל מבחינת רצון העליון:
עשרים וארבעה מיני פדיונות להמתיק כ"ד בתי דין וכו' זה בחינת כ"ד מתנות כהנה, כי הכהן בחינת הרב והצדיק וצריכין לתן לו מכל דבר על פדיון והם כ"ד וכו' וזה בחינת כ"ד ספרין דאוריתא בחינת כ"ד קשוטי כלה וכו' בחינת וכדה על שכמה הנאמר בזהר הקדוש, וזה בחינת כ"ד פרקים של מסכת שבת, ומתקף הדינים שבכ"ד הנ"ל נשתלשל אחיזת הכ"ד מיני עופות טמאים שצונו השם יתברך להבדל מהם, ובפרשה זאת עוסקין בפסח כי אז הוא הסדר שמיני. וזה בחינת ושמתי כדכד שמשותיך המובא בזהר הקדוש לענין בחינת כ"ד הנ"ל וזה בחינת כ"ד משמרות כהנה ולויה וזה בחינת כ"ד שעות היום שהם בחינת כ"ד צרופי אדנ"י שנמתקין על-ידי י"ב צרופי הויה של היום ושל הלילה וכו', ועין בלקוטי תורה להאר"י זכרונו לברכה על ישעיה בדף יג ע"ב וזה בחינת מ"ט ימי הספירה וכנ"ל:
ועקר הספירה להתחיל על-ידי הנפת העמר וספירה להמשיך המחין כסדר מדרגא לדרגא כדי לזכות לעלות עד הדיקנא קדישא בחינת רעוא דרעוין בשבועות וכו' ובכל יום ויום ממשיכין איזה הארה והמתקה משם, כי כן הדרך שלכל דרגא שמכינין עצמן לעלות לשם נמשך תכף הארה מתכלית המדרגות העליונה ההיא וכו' שזה בחינת ( ישעיה מו) מגיד מראשית אחרית וכו' ועל-כן הם שבע שבתות שבע פעמים שבע להעלות כל הנופלים וכו' משמד לרצון שזה צריכין הגרים והרחוקים מאד וכן כל אחד לפי מדרגתו ועליותיו וירידותיו וכו' צריך זאת בכל פעם וכנ"ל וכמו שמבאר על פסוק וסרתם ועבדתם וכו' בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה על-כן צריכין לעסק להעלות מבחינת ( משלי כד) שבע יפל צדיק וקם שבהם כלולים כל הנפילות והירידות של כל אחד שצריכין להחזיקם על-ידי שבעה משיבי טעם לקשרם אל התורה, בחינת ( שם ט) חצבה עמודיה שבעה שכלול מכל השבע מדות שהם בחינת שבעת ימי הבנין שבעת ימי בראשית, והכל בכח הצדיקי אמת שכלולים מהשבעה רועים שהאחרון שבהם דוד שהוא משיח שיהיה כלול מכלם, ועל ידו עקר התקוה וגם כל התחזקות הוא עתה משם, כי לולא וכו' ועל-כן דוד בגימטריא י"ד שתי פעמים שבע, בחינת שבע יפל הנ"ל, בחינת ( שם כו) שבע תועבת בלבו, בחינת שבעה מדורי גיהנם בחינת שבעה ארצות וכו', שכל זה בחינת שבע של הירידה וכו' וצריכין להעלותה משם להתורה, בחינת ( שם ט) חצבה עמודיה שבעה וכו' ובחינת ( תהלים קיט) שבע ביום הללתיך שנאמר על ברכת קריאת שמע ולהפך הירידה לעליה בבחינת ( שם יב) אמרות ה' אמרות טהורות מזקק שבעתים ועל-כן אמר דוד ( שמואל א כ) כפשע ביני וכו' וזה בחינת שתי פעמים כ"ד, בחינת כ"ד כ"ד הנ"ל שעולה מ"ח בחינת מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם שמכניעין בחינת ח"ם וכו' בחינת מצרים ואז נקנית התורה שכלולה במ"ט פנים וכו' ועל-ידי זה זוכין ביום החמשים שכלול מכלם לעלות לבחינת רעוא דרעוין תליסר תקוני דיקנא שעוסקין בהם בשבועות באידרא רבה שמשם הפדיון הנ"ל, שמשם שער החמשים שהוא בחינת שבועות. ועתה זוכין וכו' ועקר הגמר יהיה על-ידי משיח וכל זה תקון הערב רב שפגמו בדעת עליון, בד' רבתי דאחד, כמובא בלקוטי תורה דהאריז"ל פרשת בא על פרשה קדש וכו', שאסור חמץ בפסח הוא בחינת פגם הערב רב וכו' האומר לעולמו די יאמר לצרותינו די, בחינת ( איוב כח) קץ שם לחשך וכו' אשר שמתי חול גבול לים וכו', שכל זה על-ידי בחינת דוד שבגימטריא ד"י, כי הוא בחינת משיח שיאמר די לצרותינו ויגאלנו וכן הוא נמי עתה בכל אחד שיהיה גבול לצרות נפשו לפדותו ולגאלו בכח הפדיון הנ"ל כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות והוא יפדה וכו', פודה ומציל הפודנו מיד מלכים וכו', כי פדה ה' את יעקב וגאלו וכו', שאומרים בכל יום וכו', ברוך פודה ומציל ברוך שמו, בגימטריא 'רצון' כנ"ל:
והכלל, כי הצדיק בחינת משה שעוסק להעלות משמד לרצון, שזה צריך גם כל אחד לפי מדרגתו, כי אפלו הכשרים כשסרים לפעמים מאחרי השם יתברך נחשב לעבודה זרה שהוא בחינת שמד רחמנא לצלן כמו שאיתא בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה על פסוק וסרתם ועבדתם אלהים אחרים כמובא בדברינו כמה פעמים וכו' ואפלו מי שנפל ונתרחק מאד מאד איך שהוא, על כלם מגיעים רחמי הצדיק הנ"ל לעוררו ולהעלותו משמד לרצון, ועקר על-ידי כח הפדיון הנ"ל שהוא על-ידי בחינת מצח הרצון וכו', והעקר הוא שהצדיק בגדל כחו ממשיך חסד ורחמים ורצון נפלא משם עד שמאיר הרצון למטה למטה עד שאפלו בכל המדרגות התחתונות מאד אפלו בעשר כתרין דמסאבותא מגיע הרצון הקדוש לכל הנפשות שנפלו לשם עד שגם שם הם מתעוררים בכל פעם ברצון חזק וכסופין טובים להשם יתברך, כי אלו הנופלים מאד אי אפשר להחיותם ולהשיבם כי אם על-ידי רצון להאיר בהם מלמעלה למעלה מרצון העליון הנ"ל ממצח הרצון, עד למטה למטה עד שגם אותן שנפלו על-ידי תקף הדינים לבחינת מצח אשה זונה וכו', גם הם יתעוררו וישתוקקו ברצון טוב וחזק להשם יתברך עד שיעלה אותם משמד לרצון, כי זה ידוע שכל מה שנפל ביותר למדרגה פחותה ושפלה ביותר צריכין לעורר עליו רחמים ממקום עליון וגבוה ביותר ויותר שזהו בחינה הנ"ל, שעקר התקוה לכל אלו הנ"ל הוא רק על-ידי הפדיון העליון הנ"ל וכנ"ל וזהו בחינת ספירת העמר שמניפין עמר שעורים שהוא בחינת בהמיות שהוא מנחת קנאות להסוטה שהוא פגם זנות שבא על-ידי רוח שטות על-ידי מצח אשה זונה וכו', ועכשיו מתחילין להמשיך הארה מסוף העליה שנזכה לעלות לשם בשבועות שהוא בחינת מצח הרצון וכו', עד שבכח זה מניפין העמר שעורים להמתיק הדינים ולבטל הרוח שטות מעשה בהמיות בחינת שעורים שהוא חיות הבהמה, ולהעלות הכל להשם יתברך על-ידי הכהן שמניפו בבית המקדש להשם יתברך בכל הששה קצוות להודיע שהכל להשם יתברך שזהו בחינת ד' דאחד ששם ממליכין אותו יתברך בכל הששה קצוות, כי במדרגות התחתונות האלו אי אפשר להתעורר כי אם על-ידי רצון וכנ"ל ואז מתחילין לספר שבע שבתות לטהר את עצמו מזהמת מצרים ולזכות להמשיך עליו בכל יום מח ודעת בחינת קדשת קבלת התורה וכל זה מובן בהתורה ואת העורבים צויתי ( בלקוטי תנינא סימן ד) שנאמרה בשבועות שמבאר שם מענין מצח הנחש שהוא שרש חכמת הטבע שצריכין להכניעו על-ידי צדקה, שעל-ידי זה מתקנין פגם הזקנים מאריכי ימים שבדור שאין להם שלמות, ועל-ידי זה מגבירין מצח הרצון וכו', כי האדם צריך כל ימי חייו להוסיף בכל יום קדשה ודעת וכו', וזה עקר אריכת ימים וכו', עין שם היטב וכל זה בחינת ספירה שסופרין הימים לעמר שעל-ידי זה ממשיכין בכל יום ויום מח ושכל קדוש מיחד כמבאר היטב בכונות האריז"ל אבל כל כח הזה נמשך מהצדיק בחינת משה הנ"ל שעומד בין שמד לרצון שמעלה מזהמת מצרים שהיו מלאים כפירות וזנות וכו' שכל זה בחינת שמד להעלות משם לבחינת רצון וכו' כנ"ל:
ועקר התקון על-ידי כל השלשה צדיקים הנ"ל שנסתלקו בשבת במנחה ברעוא דרעוין רצון שברצונות שהם יוסף משה דוד שבשביל זה אומרים שלש פעמים צדקתך אז ומשיח יהיה כלול מכלם ועל ידו יהיה עקר התקון, כי תקון הכל תלוי רק בהצדיקי אמת שהם בחינת משיח בחינת שלשה צדיקים הנ"ל ועקר התקון על-ידי הארת הרצון כנ"ל וכמו שהרבה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה לדבר בזה שעקר הוא הרצון, כמבאר בדברינו הרבה בזה, כי יש בני הנעורים שעדין הם כשרים ולא קלקלו וגם אותם צריכין לעורר שיזכו לאריכת ימים דקדשה להוסיף בכל יום קדשה ודעת כנ"ל וזה בחינת יוסף שהוא בחינת תוספת קדשה, כי יוסף כבש את יצרו ועמד בנסיון, ובכחו מקבלין כל מי שחפץ באמת שיהיה גם כן כובש את יצרו וכו', ויתחזק תמיד ברצון חזק להשם יתברך עד שיוסיף קדשה ודעת בכל יום וכו' אבל יש הרבה שכבר קלקלו הרבה ויש שקלקלו מאד מאד ונעשה עמהם מה שנעשה, וזה שכיח ביותר מאד בפרט עתה רחמנא לצלן, וצריכין להעלותם. וזה עקר עבודת משה רבנו שעוסק תמיד להעלות משמד לרצון כנ"ל, כי משה נקרא על שם כי מן המים משיתיהו שמרמז על שם העתיד כמובא הינו שמשה מוריד את עצמו לתוך עמקי מימי מצרים מים הזדונים ומעלה משם הנפשות הנפולות שנפלו לתוך מי המבול ממש רחמנא לצלן, כי משה הוא תקון מי המבול כמובן בכתבים על פסוק בשגם הוא בשר, בשג"ם דא משה וכו', כי גלות מצרים היה לתקן חטא דור המבול שבשביל זה השליכו הבנים ליאור והכרח גם משה לירד לשם ומשם יצא על-ידי בת פרעה דיקא שנתגירה אז, ועל שם זה נקרא משה כנ"ל לרמז שבגדל כחו של משה שעתיד להעלות משמד לרצון, על-ידי זה כשנולד וירד ליאור מצרים לא די שהיאור לא יכול לבלע אותו אף גם בגדל כחו הכניס הרהור תשובה בבת פרעה עד שנתגירה שזהו בחינת שהעלה משמד לרצון עד שהיא דיקא הוציאה אותו בגשמיות מהיאור וכו' ונקרא על שם זה משה כי מן המים וכו' ועל-כן גם עתה כל זה עסקו תמיד להוציא כל הנופלים ממים הזדונים ממי המבול וכו' והעקר בכח ההמתקה שממשיך מרצון העליון הנ"ל שנסתלק לשם כנ"ל ואז כשמעלין אלו הנפשות הן מבני ישראל ששבין בתשובה הן הגרים שמתגירין הוא מעלה אותם למצח הרצון, ומחזקם תמיד שלא יטעו חס ושלום אחר חכמת הטבע שנמשך ממצח הנחש שמשם כל תאוות ממון שבו כל העבודה זרה בחינת שמד:
וזה כלל שכל המדות הן טובות הן רעות כלם תלויים זה בזה כמובא במקום אחר, כי מצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה, רחמנא לצלן על-כן כשנופלים לטבע חס ושלום ומתגבר תאוות ממון ורודפים אחר ההבל ביגיעות עצומות להרויח ממון, ועל-פי רב אינו עולה בידם, ואם לפעמים מרויחין אינו מספיק להם וכו' בפרט עכשיו וכו', ואזי חוזר ומתגבר כל התאוות קנאה ותאוה וכבוד, ובפרט התאוה הכללית שהיא עקרא דיצרא בישא וכו', כי פגם הברית ופגם תאוות ממון תלויים זה בזה כמובא בהתורה צוית צדק עדותך, וכמבאר בדברינו הרבה בזה, ועל-כן כשמעלין הנפשות הנ"ל ומאיר עליהם הארת מצח הרצון כנ"ל אזי עדין הבעל דבר אורב עליהם תמיד כי הוא מתחדש על כל אדם בכל יום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( קדושין ל) בפרט על אותן שכבר נכשלו וכו' על-כן הוא מתנכל עליהם לחזר ולהפילם חס ושלום והעקר על-ידי שעדין אין הארת מצח הרצון חזק אצלם כראוי, וכמבאר בהתורה ואת העורבים הנ"ל ואזי צריכים לחזר ולהתחזק לתן צדקה הרבה לחזק את הרצון וכו', עין שם וזה בחינת דוד שהוא עקר בחינת משיח שיהיה בן דוד שהיה לו מלחמה גדולה עם מצח הנחש בחינת גלית כמו שמבאר שם שעתה עקר התקוה על ידו שהוא לוחם עם מצח הנחש שלא ירפה את אמונת הרצון שמשם כל הנפילות חס ושלום רק לחזק את כל אחד ואחד איך שהוא בכל יום ויום שיתחזק מחדש בכל יום ברצונות חזקים להשם יתברך אפלו אם עבר עליו מה שעבר והכל בכח הצדקה ומי שאין בידו לתן צדקה כראוי, כבר גלה כשמקנאין קנאת ה' צבאות נחשב כצדקה, ובזה ממתיקין החרון אף, בבחינת פנחס וכו' השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם וכו', והוא עוסק בזה לחזק את הרצון בכל פעם בתקונים נפלאים עד שמאיר הרצון הקדוש בכל אחד איך שהוא עד שמעלהו בכל פעם מספקות וכו', שגם זה הוא בחינת שמעלה משמד לרצון כנ"ל, והוא גמר ויגמר, ועל-כן דוד בגימטריא די, בחינת שדי, בחינת ( בראשית מג) ואל שדי יתן לכם רחמים ושלח את אחיכם אחר וכו' שמרמז על קץ הגאלה הזאת שעליו נאמר מה שנתחנן יעקב אבינו עלינו האומר לעולמו די יאמר לצרותינו די וזה בכלל ובפרט, בכלליות ישראל שיאמר די לצרותינו, כי כבר משך עלינו השעבוד וארך עלינו הגלות מאד מאד ובודאי סוף כל סוף יאמר די לצרותינו וימהר לגאלנו גאלת עולם, כמו שכתוב ( איכה ד) לא יוסיף להגלותך וכו', וכן בפרטיות אצל כל אחד, ובפרט אותן שהתחילו קצת וכבר העלה אותם הצדיק האמת ממקום שהעלה אותם כאשר יודע כל אחד בנפשו ואף-על-פי-כן עובר עליהם בכל פעם ובכל יום וכו' מה שעובר עליהם, וצריכים לבטח בכחם של זקנים דקדשה הנ"ל שעוסקים לחזק את הרצון וממשיכים עלינו בחינת דוד משיח שיאמר די לצרות הנפש וכו' של כל אחד בפרטיות, כי קץ שם לחשך וכו', ובודאי לא לנצח יריב וכו' והעקר לחזק עצמו בכח של הצדיקים הנ"ל, כי כלם כלולים מכל התקונים הנ"ל רק שכל אחד בפרטיות הוא עוסק בתקון זה וכו' וכמבאר מזה במקום אחר, נמצא ששלשת הצדיקים האלו שהם בחינת יוסף משה דוד שנסתלקו ברעוא דרעוין בבחינת עת רצון וכו' כנ"ל, הם עושים בחינת שלשה תקונים, אחד להעלות ולחזק את הכשרים עדין שלא יפלו שלא יסורו חס ושלום בבחינת וסרתם ועבדתם וכו', רק יתחזקו תמיד ברצון חזק להשם יתברך וכו', וזה בחינת יוסף וכנ"ל שני הוא בחינת משה שמוסיף עוד להעלות אותן שכבר נפלו למקום שנפלו להעלותם ממש וכו' שלישי הוא בחינת דוד שהוא עקר בחינת משיח ביותר בחינת משיח בן דוד שהעקר הוא לגמר הגאלה בכלל ובפרט, דהינו שגם אותן שכבר העלה משמד לרצון וכו' שצריכין לחזקם שלא יפלו עוד בכל מה שעובר עליהם וכו', שעל-ידי זה יגמר הגאלה ויאמר די לצרותינו וכו' במהרה בימינו אמן וזה בחינת מה שכתוב בספרים שעקר המתקת הדינים להפך מ'צרה' ל'רצה', הינו כנ"ל, כי עקר התקון וכו' הוא על-ידי בחינת רצה בחינת רצון העליון וכו' כנ"ל:
וזה בחינת מה שאומרים בכל יום אחר ברכת התורה משנת אלו דברים שאין להם שעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה, כי כבר מבאר שעקר הוא הרצון וכו', שעל-ידי זה זוכין לתורה וכו' וכל טוב ועין בדברינו בהלכות ערב מה שדברנו בזה וכבר השיחה הקדושה נדפסת בספורי מעשיות מענין מעלת הרצון שהוא העקר, וזה בחינת אלו הדברים שאין להם שעור, כי כלם הם בחינת מצוות שזוכין על ידם להארת הרצון, ועל-כן אין להם שעור, כי הרצון דקדשה אין לו שעור, כי הוא מועיל בכל דרגא ודרגא בכל אדם שבעולם, כי אפלו מי שהוא במדרגה פחותה מאד מאד מועיל לו גם כן הרצון הטוב, כי על-ידי הרצון הטוב הכל יכולין להעלות וכנ"ל וכן להפך, אפלו מי שהוא במדרגה עליונה מאד הוא צריך גם כן לרצון, להתחזק ברצון חדש יותר ויותר אליו יתברך כי לגדלתו אין חקר. ועל-כן הרצון הוא בבחינת אין שעור וכו' וצריכין תמיד בכל יום ויום להתגבר ברצונות חזקים חדשים להשם יתברך וכמו שכתבנו מזה הרבה שם בהלכות ערב הנ"ל ובמקום אחר. וזה בחינת הדברים הנ"ל שאין להם שעור שהם הפאה והבכורים, שהם בחינת צדקה שנותנין מהתבואה ושבעת מינים להכהן ולעניים שעל-ידי זה זוכין לרצון להכניע מצח הנחש ולהגביר הארת מצח הרצון וכו' כנ"ל, כי פאה ובכורים צריכין לתן תכף בההתחלה של התבואה, כי פאה נותנין בעת הקציר תכף, וכן בכורים נותנין תכף כשמתחיל הפרי להתבכר, וזה בחינת התחלת הצדקה שיקרה מאד, שעל-ידי זה זוכין לרצון כמבאר שם בהתורה ואת העורבים הנ"ל, כי התבואה והפרות צריכין לתקנם ביותר מחטא אדם הראשון שנאחז ביותר בעבודת האדמה, כמו שכתוב ( בראשית ג), ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וכו' שמשם באים כל יגיעת הל"ט מלאכות שצריכין להתיגע ולטרח בהם קדם שמבררין התבואה והפרות שעקרם הם בעבודת האדמה שהם מונעים גדולים מעבודת ה' כמבאר בתחלת התורה הנ"ל, שעקר התקון הוא על-ידי צדקה שמכניע מצח הנחש בחינת זהמת הנחש ומגביר בחינת הרצון וכו', שעל-ידי זה יוצאין לחרות משעבוד הל"ט מלאכות שנאחזין ביותר בעבודת האדמה וכנ"ל ועל-כן צותה התורה שתכף כשקוצרין התבואה יתנו פאה לעניים כדי לטהר התבואה היוצאת מן האדמה מזהמת הנחש הנ"ל ולהמשיך עליו בחינת הארת הרצון שעקרו נמשך על-ידי צדקה וכן בכורים צריכין לתן תכף כשמתחיל הפרי להתבכר גם כן מטעם הנ"ל ובכורים הם יקרים עוד יותר כי מביאים אותם לבית המקדש ששם עקר הארת פני ה' בחינת רצון העליון שהוא בחינת פנים, כמו שמבאר שם ועקרם מביאין אותם בשבועות שהוא יום הבכורים, כי בשבועות הוא קבלת התורה שעקרה על-ידי הרצון כנ"ל, ועל-כן בשבועות נדמה להם כזקן, בחינת זקן נשוא פנים, בחינת רצון וכו', כמו שמבאר שם:
נמצא שפאה ובכורים הם בחינת צדקה שנותנין בהתחלת תקון התבואות כדי לזכות לרצון וכו' כנ"ל ועל-כן אין להם שעור, כי הרצון אין לו שעור כנ"ל וזה בחינת והראיון שהוא מצות ( דברים טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך וכו', דהינו בשלש רגלים שהם בחינת מקראי קדש שקוראים ומגלים את הרצון וכו' כמבאר היטב בהתורה הנ"ל ועל-כן צריכין אז לעלות ולראות בבית המקדש את פני ה' לקבל שם הארת הרצון שהוא בחינת פני ה' המאיר בבית המקדש ביותר, ועל-כן גם הראיון אין לו שעור, כי הרצון אין לו שעור כנ"ל וזהו וגמילות חסדים שהוא כלל כל הצדקות שכלולים בגמילות חסדים שעקרה בשביל הרצון, ועל-כן אין לו שעור כנ"ל וכל זה הוא בשביל לזכות לקבלת התורה מחדש בכל יום וזהו ותלמוד תורה שאין לו גם כן שעור, כי עקר קבלת התורה על-ידי שלמות הרצון כנ"ל שאין לו שעור כנ"ל ועל-כן אומרים משנה זאת בכל יום אחר ברכת התורה, כי בכל יום צריכין להמשיך על עצמו בחינת קבלת התורה מחדש, כמו שכתוב ( שמות יט), ביום הזה באו מדבר סיני, ופרש רש"י שבכל יום יהיה דומה בעיניך כאלו היום אתה עומד על הר סיני וכו' וכמו שכתוב ( דברים ו) אשר אנכי מצוך היום-בכל יום יהיה דומה בעיניך כחדשים, וכן הרבה ועל-כן מברכין בכל יום ברכת התורה ואומרים ברוך אתה ה' נותן התורה, כי הוא יתברך נותן לנו התורה בכל יום מחדש, ועקרו על-ידי התחדשות הרצון שצריכין לחדשו בכל יום מחדש כמו שאמר שם אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בשיחה הנ"ל שאין אדם דומה לחברו ואין יום דומה לחברו בענין התחדשות הרצון נמצא שבכל יום ויום, בפרט בבקר שמתחדשת הנשמה, בבחינת חדשים לבקרים וכו', צריכין להתחזק ברצון חדש דקדשה שזהו עקר בחינת קבלת התורה בכל יום שעל זה מברכין ברכת התורה כנ"ל, ועל-כן אומרים אז משנה זאת שהיא 'אלו דברים שאין להם שעור' שהוא בחינת הארת הרצון שאין לו שעור כנ"ל, כי זה עקר בחינת קבלת התורה בכל יום מחדש כנ"ל:
וזהו בעצמו בחינת ברכת כהנים שאומרים תכף אחר ברכת התורה, כי עקר התכלית הוא שעל-ידי הרצון זוכין לבחינת ( ישעיה סא) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם ואתם כהני ה' תקראו שלא תצטרכו לעשות שום עסק מל"ט מלאכות וכו' וזהו בחינת ברכת כהנים, יברכך ה'-בממון וכו' ועין היטב בהתורה הנ"ל, מבאר שם שעל-ידי הרצון זוכין ליראה שהוא כלי לקבל החסד שעל-ידי זה אין צריכין לעשות שום עסק כלל וכו' וכל זה זוכין על-ידי הרצון וכו', עין שם וזהו יברכך ה' בממון, בחינת פרנסה ועשירות דקדשה שלא נצטרך לעשות שום עסק וכו' רק הממון והפרנסה יהיה נמשך לנו בחסדו יתברך לבד בבחינת ( משלי י) ברכת ה' היא תעשיר וכו' וזהו וישמרך מן המזיקין, שהם בחינת יראות הנפולות שיהיה נשמר מהם רק יזכה ליראה קדושה שהוא מדת שמור, כי על -ידי היראה זוכין לחסד הנ"ל, שעל-ידי זה זוכין לפרנסה בלי יגיעה וכו', כמו שמבאר שם וזהו יאר ה' פניו אליך ויחנך, בחינת הארת פנים, בחינת הארת הרצון כנ"ל וזהו ישא ה' פניו אליך, בחינת צדקה, שעל-ידי זה עקר נשיאת פנים, בחינת ( תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך וכו' וזהו וישם לך שלום, בחינת מרבה צדקה מרבה שלום, כי עקר התקון על-ידי הצדקה שעל-ידי זה זוכין לרצון שעל-ידי זה זוכין ליראה שהוא כלי לקבל החסד שעל -ידי זה זוכין לברכת ה' בחסדו ואין צריך לעשות שום עסק שכל זה כלול בברכת כהנים, כי כהנים דיקא צריכין לברך ברכה זאת, כי הם בחינת חסד בחינת ( שם פט) עולם חסד יבנה, בחינת ( ישעיה סא) ואתם כהני ה' תקראו, וכמו שמבאר בהתורה הנ"ל ועל-כן עוסקין בכל זה תכף אחר ברכת התורה כי עקר קבלת התורה בכל יום מחדש הוא על -ידי הרצון וכו' שזהו בחינת ברכת כהנים ומשנת אלו דברים שאין להם שעור, וכנזכר לעיל:
שיך לעיל לענין הפדיון הכולל העליון הנ"ל:
ועל-כן הצדיק הגדול האמתי כשעושה פדיון ועדין לא היה לו ישועה חלילה להרהר אחריו, כי בודאי הוא לטובה נפלאה, כי השתמשו עם זה הפדיון לתועלת גבוה יותר הרבה, שהוא לעשות גרים וכו' כנ"ל, ובודאי יהיה גם להמביא הפדיון טובה גדולה מזה, ובהמשך הזמן תצמח גם ישועתו שהיה צריך, רק שצריך להתמהמה קצת, כי באמת כל אדם צריך זה הפדיון העליון הנ"ל, ועל-ידי זה אנו חיים ומתקימים בפרט בגלות הארך המר הזה שעקר קיומנו הוא על-ידי הצדיקים האמתיים האלו שיכולים בכל עת להמשיך עת רצון הנ"ל וכו' כנ"ל, כי באמת עקר הישועה והרחמים הוא לשוב להשם יתברך ולהנצל מעונות שזה עקר הרחמנות וכו', כמו שמבאר במקום אחר ( לקוטי תנינא סימן ז), וזה צריך כל אדם, כי כל אדם לפי בחינתו צריך ישועה גדולה בכל עת הנמשך מפדיון הנ"ל שיעלה מבחינת שמד לרצון וכו' וכנ"ל, וכשהצדיק עושה פדיון העליון הנ"ל ומשתמשים בו למעלה לתועלת גבוה יותר לעשות גרים ובעלי תשובה וכו' שנעשין על-ידי המתקת החרון אף על-ידי המשכת רצון העליון, בודאי שם כלולים כל הישועות שבעולם בגשמיות ורוחניות, כי כל הצרות חס ושלום הם מהסתרת פני ה', בבחינת ( דברים לא), הלא על כי אין אלקי בקרבי וכו' שהוא בחינת חרון אף וכו' הנ"ל ועל-ידי הפדיון הנ"ל נמתק הכל ונמשכין כל הישועות וכו', רק שצריכין להתמהמה קצת וצריך כל אחד להמתין, כי המאמין לא יחיש וזה בחינת ( משלי יז), באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש, שזה נאמר על המשכת רצון הנ"ל ( כמובן בכונות שהם בחינת תקוני דיקנא) ולכאורה אינו מובן ענין ההבטחה הזאת ורצונו כעב מלקוש, כי הלא עב וענן הם קשים להאדם, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה קשה יומא דעיבא וכו', ומה זה שדמה את הטוב הנפלא של רצונו כעב מלקוש ואך הוא על-פי הנ"ל, כי העב קשה להאדם בתחלה, אבל אחר כך כשיורד הגשם על ידו בודאי הוא מחיה אותו, כי כל הברכות וכל ההשפעות נמשכין על-ידי הגשם והמטר, וכמו שכתוב, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך וכו' וזהו כעב מלקוש, כי המלקוש בא באחור זמן, על-כן דמה רצונו הטוב לעב מלקוש, כי הישועה הבאה משם הוא ישועה שלמה לנצח, אך באה באחור זמן קצת על-כן דמה רצונו כעב מלקוש והבן:
וזה ( תהלים קל), יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד, שבודאי יעשה חסד, אך, והרבה עמו פדות, שיש לו הרבה פדות וישועות שצריך להושיע את האדם ולפדותו מכמה וכמה מיני צרות בגשמיות ורוחניות, על-כן אי אפשר שימלא חסרונו מיד וצריך רק ליחל לה', כי הוא יתברך מרבה לפדות את האדם וצריך להמתין עד שיפדה אותו מהצרה היותר גדולה מזאת, ואחר כך יושע גם בזה, כי אין בעל הנס מכיר בנסו. והעקר הוא מה שהוא יתברך פודה את ישראל על-ידי הפדיון העליון הנ"ל של הצדיקים מכל עונותם, שזה בחינת עשית גרים הנ"ל וזהו ( שם) והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו על-ידי הפדיון הנ"ל ועל-כן צריכין להמתין בחינת יחל ישראל אל ה' וכו', וכמו שכתוב תחלה, נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר קויתי ה' קותה נפשי-קווי אחר קווי וכו' וכנ"ל וזהו ( איכה ג) חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו וכו' טוב ויחיל ודומם לתשועת ה', חסדי ה' כי לא תמנו הם בחינת החסדים הרבים הנמשכין מרצון העליון על-ידי פדיון העליון הנ"ל ששם בחינת חסדים ורחמים רבים כידוע אך צריכין להמתין בבחינת טוב ויחיל ודומם וכו' וכל מה שיתחזק יותר לקוות לה' ולבלי לדחק את השעה תתקרב ישועתו יותר, כי על-ידי הקווי והבטחון בעצמו תצמח ישועתו בקרוב:
שיך לקריאת שמע:
ועל-כן יש כ"ד תבות בשתי פעמים קריאת שמע שאומרים בכל יום ערב ובקר להמתיק כל הכ"ד בתי דינים הנ"ל, על -ידי קוצא דאות ד' וכו', וכנ"ל כי קריאת שמע בחינת דבקות ובטול אל רצון אין סוף בחינת שמע ישראל-שמיעה בלבא תליא, כי בכל יום יש כ"ד שעות-שתים עשרה שעות היום ושתים עשרה שעות הלילה והצדיקים והיראים מכונים שנים עשר צרופי הויה בשתים עשרה שעות היום, וכן בשתים עשרה שעות הלילה ועל-ידי זה ממתיקים כ"ד צרופי אדנ"י שהם בחינת כ"ד בתי דינים הנ"ל להמתיק הדינים הנאחזים בהם. ועקר ההמתקה נמשך משבת, שאז עקר הארת עת רצון הנ"ל, כי שלשה ימים הם בתר שבתא ושלשה ימים קמי שבתא, שבשלשה ימים שאחר שבת מאיר הרשימו של שבת העבר, ובשלשה ימים שקדם שבת נמשך הארה משבת הבא כמובא . כי כל חיות ששת ימי המעשה הוא משבת, שאז מאיר הארת רצון הנ"ל שממתיק ומחיה הכל, כי בשלשה ימים יש שלש פעמים כ"ד שעות ושלש פעמים כ"ד גימטריא ע"ב בחינת חסד, וכמובא מזה הרבה בכתבי האריז"ל בענין שלש פעמים כ"ד, עין שם הינו שבשלשה ימים שאחר שבת ממתיקין השלש פעמים כ"ד הנ"ל שהם בחינת כ"ד בתי דינין על-ידי רשימו של העת רצון משבת העבר וכן בשלשה ימים שקדם שבת מהארת עת רצון שבשבת הבא וכל זה הוא בחינת ספירת העמר, בחינת 'תמימות תהיינה', כי בהם ממתיקין הדינים על-ידי שממשיכין על עצמן הארה משבועות הבא עלינו לטובה שבו מאיר העת רצון וכנ"ל, ועל-כן צריכים שיהיו תמימות להמתיק כל הכ"ד שעות של כל יום ויום על-ידי הספירה וכנ"ל:
כי בודאי כשזוכין על-ידי הפדיון הנ"ל לעלות משמד לרצון וכו' ולהמשיך הארת הרצון בעולם שעל-ידי זה עקר התשובה בחינת עשית גרים וכו', בודאי אז ממילא נתתקן הכל גם בגשמיות, כמו שאיתא על ושקליה לסלתאי ואנחיה בכותא דרקיע וכו', שכשנתתקן ברוחניות וכו' ( בסימן יד לקוטי א) וכן בכמה מקומות, כמו בהתורה פתח רבי שמעון, שעל-ידי שמעוררין בני אדם מהשנה וכו' עד שנמשך יראה שעל-ידי זה נמשך עשירות מפלג וכו', וכן בזאת התורה ואת העורבים שעל-ידי הרצון וכו' עד ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו', רק שצריכין להמתיק כנ"ל, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואף-על-פי-כן השם יתברך עוזר בכל יום, כי אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( קדושין ל), אך עקר העזר מלמעלה הוא התחזקות הרצון, וכשהאדם מקבל הארת הרצון כראוי ומכון ומכין לבו תמיד לקשר רצונו לרצונו יתברך בבחינת ( אבות פרק ב) בטל רצונך מפני רצונו וכו', ואינו מניח את הרצון הטוב יהיה איך שיהיה, על-ידי זה בודאי יתתקן הכל כמו שהאריך בזה הרבה בכמה שיחות קדושות ורמזים בלי שעור ועל-כן בהכרח שיתמהמה עד שיפעל הרצון לפעלתו וכו' ועל-כן צריך כל אחד לכון רצונו לקשר עצמו לבחינת משה וכו' הנ"ל ובפרט להרבות בצדקה כל אחד ואחד אפלו מי שמזונותיו מצמצמין כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( גטין ז) או לקנאת קנאת ה' צבאות שגם כן נחשב צדקה וכו' והעקר לכון שתגיע הצדקה שלו לבחינת משה שעוסק בפדיון הנ"ל באפן שיהיה נמשך הארת הרצון העליון בעולם עד שיהיו נעשין מזה גרים ולכון רצונו שגם אליו יגיע הרצון הנ"ל ובודאי יגיע עליו ביותר מאחר שהוא המביא הצדקה והפדיון כי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, ואז ממילא יתתקן הכל כנ"ל וגם מה שצריך להמתיק קצת הוא טובה גדולה, כי אחר כך תהיה הישועה בשלמות:
וזהו ( שמות טו) אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה וכו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, כי יש רופא שמרפא החולאת לפי שעה או לשנה וכו' ואחר כך חוזרת המחלה, אבל השם יתברך רופא נאמן על-ידי הארת הרצון הנ"ל, שעל-ידי זה יתקרב להשם יתברך, ואז כשיתרפא לא ישוב עוד למחלה, בחינת כל המחלה וכו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. וזהו בחינת ( ישעיה נד) בצדקה תכונני רחקי מעשק וכו', ונסמך לזה מענין גרים, כמו שכתוב שם, הן גור יגור וכו' מי גר אתך עליך יפל בצדקה תכונני-לשון קיום והעמדה לעולם, כמו שכתוב ( משלי יב) שפת אמת תכון לעד, וכמו שכתוב ( תהלים קיט), כוננת ארץ ותעמד וכו' וכן הרבה וכנ"ל. רחקי מעשק בחינת תאוות ממון וכו' שהוא בחינת שמד וכו', כי לא תראי שיתבטלו היראות הנפולות, כי תזכה על-ידי הרצון הנמשך על-ידי הצדקה ליראה קדושה כנ"ל וזהו הן גור יגור אפס מאותי, שהגרים שנתגירו בלעדיך רק מחמת גדלה וכבוד 'אפס מאותי', כי לא יתקימו מי גר אתך בעניותך ובבזיונך וכו', ואף-על-פי-כן לא הניחו את הרצון עליך יפל, כי הם יתקימו לנצח, כי מתחלה מדבר שם מגאלה האחרונה השלמה שאין אחריה גלות כמו שכתוב שם, בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך וכו' וברחמים גדולים אקבצך, שכל אלו הרחמים גדולים רחמים רבים חסד עולם לנצח הכל נמשך מרצון העליון על -ידי פדיון של בחינת משה הנ"ל כמובא בכתבים ועל-כן נסמך אחר כך בצדקה תכונני וכו', כי עקר המשכת הרצון נמשך על-ידי צדקה שנותנין כנ"ל שתגיע להצדיק הנ"ל. ובשביל זה מביאין ממון, הינו צדקה, להצדיק על פדיון וכו' וכנ"ל וזהו ( בבא בתרא י) צדקה תרומם גוי וחסד לאמים חטאת, עין שם בגמרא, ומסקו שם החלוק בין ישראל לעובדי כוכבים שישראל אינם מהרהרים אחר השם יתברך והצדיק כשאין נתמלא מבקשם תכף ועל-ידי זה הצדקה תרומם אותם וכנ"ל אבל חסד לאמים חטאת, דכל חסד לגרמינו עבדין וכו', כי אינם מכונים רצונם להאמת וכו' אבל ישראל הכשרים מכונים בצדקתם לרצון השם יתברך וכנ"ל ועל-כן צדקה תרומם גוי וחסד נמי כמו שמסקו שם בגמרא כי על-ידי הצדקה שממשיך על-ידי הארת הרצון על-ידי זה נמשך חסד וכו', כמו שמבאר שם. אבל 'ולאמים חטאת' מאחר שהם רוצים דוקא שיתמלא מבקשם תמיד, ואפלו אם נתמלא הוא לפי שעה כי הם תחלתם שלוה וכו', אבל צדיקים וכל ישראל הנלוים אליהם תחלתם יסורים קצת וסופן שלוה כי אחרית לאיש שלום וכנ"ל ועל-כן נסמך פסוק בצדקה תכונני לפסוק וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, כי כל זה זוכין על-ידי צדקה כנ"ל ועין בישעיה קפיטל נד ששם כתובים פסוקים הנ"ל בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך וכו' עד בצדקה תכונני וכו' הנ"ל ושם נאמר פסוק ושמתי כדכד שמשותיך שמרמז על תקון הנפלא הנמשך על -ידי פדיון הנ"ל ושם נאמר פסוק ושמתי כדכד שמשותיך שמרמז על תקון הנפלא הנמשך על-ידי פדיון הנ"ל שממתיק כל הכ"ד בתי דינים וכו' וכמובא בשם כתבי האריז"ל , והבן היטב לקשר הענין:
מאות מט עד כאן אינו מסדר היטב, ויש דברים שנכפלו, כי לא נכתב כסדר רק ראשי פרקים:
וזה בחינת מחלקת קרח כי קרח כפר ברצון כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ירושלמי ריש פרק י דסנהדרין) קרח מין היה כי הוא ועדתו היו תחלה צדיקים גדולים מאד כי הוא היה מנושאי הארון ועדתו היו קרואי העדה וכו' אך היו בבחינת הזקנים שאין בהם שלמות וכו' ולא די להם בזה כי אם התגבר עליהם היצר הרע והסיתם לחלק על משה שנכלל תמיד ברצון העליון וכו' וכן הוא בכל דור שנמצאים זקנים וחשובים שחולקים על הצדיק הגדול מהם שהוא חדוש נפלא והכל מבחינה הנ"ל מחמת שהם בבחינת זקנים הפגומים הנ"ל שאף-על-פי שהם כשרים וצדיקים אבל על-ידי שלא הוסיפו קדשה בכל יום וכו' כנ"ל על -ידי זה מנפילת ימיהם יונק מצח הנחש עד שהמצח הנחש בעצמו מתגרה בהם ומפילם יותר כי כן דרך הבעל דבר -הוא המסית הוא וכו' עד שמסיתם לחלק על הצדיק המחדש עצמו בכל עת ומוסיף אור קדשה בכל יום ובכל עת שהוא בחינת זקן שבקדשה בחינת זקן-זה קנה חכמה וכו':
וזה בחינת חטא המרגלים וכו' ועל-כן נסמך לזה פרשת חלה בחינת צדקה, וחלה בחינת צדקה על צדקה כי נתנה באחרונה אחר תרומה ומעשר כדי לחזק הרצון לבטל הספקות וכו' ועל-כן חלה לשון תפלה, כי עקר התפלה על-ידי רצון בחינת ( תהלים סט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון. ( ישעיה מט) בעת רצון עניתיך וכו' ועל-כן טעה קרח וסמך עצמו על כ"ד משמרות לויה שראה מרחוק שיצאו ממנו. אבל טעה מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבה פרק יח) כי כ"ד משמרות הנ"ל הם כנגד כ"ד בתי דינים הנ"ל ( וכל בחינות כ"ד הנ"ל ) ששם צריכין המתקה גדולה על -ידי בחינת פדיון הנ"ל שנמשך רק על-ידי בחינת משה שנכלל ברצון העליון וכו' כנ"ל ועל-כן כל כ"ד משמרות לויה כל המתקתם ותקונם הוא על-ידי כ"ד משמרות כהנה. כי זה ידוע שלוי בחינת דינים וכהן בחינת חסד ואפלו כל הכ"ד משמרות כהנה צריכין לקבל עקר ההמתקה מבחינת משה בחינת רצון הנ"ל כי רק משה המשיך בעולם קדשת הכהנה והלויה וכו' כי יקרה היא מפנינים-מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים , הינו שהצדיק האמת בחינת משה יקר אפלו מהכהן גדול כל ממנו כי קדשתם וכל ההמתקות וכו' וכנ"ל וקרח פגם בכל זה וחלק על משה וסמך עצמו על כ"ד משמרות לויה בעצמם ועל-ידי זה התגרו בו על -ידי זה דיקא תקף הדינים כי כשאין ממתיקין הדינים הנאחזים מסטרא דלוי אזי אדרבא משם כל אחיזת הסטרא אחרא חס ושלום שאחיזתן מהשתלשלות הכ"ד בתי דין וזהו ויקח קרח-ואתפלג קרח, שרצה לחלק הכ"ד בתי דינין בחינת כ"ד משמרות לויה ממשה שהוא רצון העליון ומאהרן הכהן וכו' וזהו ( במדבר טז) ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ולא נזכר בן יעקב כי יעקב בקש על זה וכו' ( בראשית רבה פרק צח) כי קרח פגם מאד מאד והטיל פגם ברצון עד שפגם בקדשת אבותיו שהיו צדיקים גדולים והמשיכו הארת הרצון מדור לדור, והוא פגם בכלם ורצה לסתר כל דעותיהם הטובות והאמתיות עד שהגיע הפגם גם ללוי אבל הבעל דבר רצה להתגרות שיפגם חס ושלום גם בקדשת יעקב שהוא כלול מכל השנים עשר שבטים ומכל השבעים נפשות וכל השלשה צדיקים הנכללים ברצון ביותר שהם יוסף משה דוד שכלם יצאו ממנו כי מצח הנחש שנאחז בקרח רצונו להטיל פגם גם בשרש הרצון וכו' כמו שמבאר שם אבל יעקב בקש רחמים על זה שלא יזכר שמו על מחלקתם שלא יהיה להם כח להטיל פגם שם חס ושלום ועל -כן צרף שמעון ולוי יחד והתפלל ( בראשית מט) בסודם אל תבא נפשי במעשה זמרי שהיה משבט שמעון ( בראשית רבה שם) ובקהלם אל תחד כבודי כי גם שמעון התגרו בו תקף הדינים של כ"ד בתי דין הנ"ל, ועל-כן מתו על-ידי מעשה זמרי כ"ד אלף, כ"ד דיקא וכנ"ל ועל-כן אמר ( שם) אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל-שיהיו בני שמעון עניים מקבלי צדקה וכן בני לוי יקבלו כל הצדקות שהם תרומות ומעשרות וכו' ובזה רמז התקון על כל הנ"ל שהוא על-ידי צדקה: