ליקוטי הלכות · אורח חיים א · תפלה
Reading settings
וזה בחינת תפלה כי עקר בחינת תפלה הוא התגלות הרצון בחינת ואני תפלתי לך ה' עת רצון בחינת בעת רצון עניתיך וכו' בחינת ( תהלים יט) יהיו לרצון אמרי פי וכו'. וזה בחינת סמיכות גאלה לתפלה שנלמד מפסוק זה-יהיו לרצון אמרי פי וכו' ה' צורי וגואלי ונסמך לזה ( שם כ) יענך ה' ביום צרה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל זה הוא בחינת פדיון הנ"ל כי כן דרך הצדיקים האמתיים היודעים לעשות פדיון שמתחלה עושים פדיון על פי כונותיהם הקדושות שעל-ידי זה ממתיקים כל הדינים שבכל הכ"ד בתי דין וממשיכים בחינת הארת הרצון שעל-ידי זה עקר הפדיון כנ"ל ואחר כך הם מתפללים תפלתם שצריכים על זה החולה וכיוצא כמבאר בכל הפדיונות המובאים בספרים קדושים וכן הוא בכלליות סדר התפלה שבתחלה על-ידי קריאת שמע וברכותיה עולים עד רצון העליון וממשיכין הארת הרצון וכנ"ל ועל-ידי זה נעשה בחינת פדיון בחינת המתקת הדינים שזה עקר תקון כל סדר התפלה בקרבנות ופסוקי דזמרה וקריאת שמע וברכותיה שהכל הוא להמתיק כל הדינים ולהאיר הרצון עד שמגיעין לברכת אמת ויציב שהוא בחינת ברכת הגאלה כמו שמסימין גאל ישראל הינו בחינת פדיון הנ"ל בחינת פדות וגאלה ועל -כן באמת מבאר בכונות שבברכת אמת ויציב עולים עד להיכל הרצון כי שם עקר הגאלה והפדיון הנ"ל ותכף ומיד צריכים לסמך גאלה לתפלה כי תכף אחר בחינת הפדיון שהמתיקו כל הדינים ועלו בהיכל הרצון צריכין תכף להתפלל כי כן דרך הפדיון וכנ"ל ואז על-ידי התפלה אז דיקא עקר התגלות הרצון בשלמות נפלא כי כל רצונו יתברך בבריאת עולמו ובהנהגת וקיום העולם שמנהיג ומקים העולם ברצונו הכל הוא בשביל זה בשביל נוראות קדשת תפלות ישראל כי השם יתברך ברא את כל העולם ומלואו רק בשביל ישראל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה פעמים אין מספר והעקר בשביל שיהיו ישראל צדיקים שיהיו מושלין בעולמו וינהיגו את כל העולם כרצונם והעקר על -ידי התפלה שיהיה להם כח על-ידי התפלה לשנות כל מערכת השמים ולשנות כל סדר הטבע שהשם יתברך מנהיג ברצונו הכל יכולים לשנות כרצונם על-ידי תפלתם כי אף-על-פי שגם סדר הטבע בעצמה השם יתברך מנהיג ברצונו אבל אף-על-פי-כן אין מתגלה ונכר לעין כל התגלות הרצון אבל כשישראל מתפללין ומשנין הטבע כרצונם בזה רואין הכל שאין שום טבע רק הכל מתנהג ברצונו יתברך, ומסר הכל לישראל ולצדיקיו שינהיגו העולם כרצונם על-ידי תפלתם שעל-ידי זה משנין הטבע כמו שראינו על-ידי משה רבנו עליו השלום שקרע את הים והוריד את המן וכן בהצדיקים שאחריו שהעמיד יהושע את החמה ואליהו ואלישע ודניאל וחנניה מישאל ועזריה וכו' וכו' וכן בכל הצדיקים שאחריהם שעשו מופתים נוראים ועצומים מאד ושנו את הטבע על-ידי תפלתם ועל-כן על -ידי התפלה עקר התגלות הרצון לכל באי עולם וזה בחינת תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיבקע לישראל וכו' שנדחקו מאד המפרשים על-פי שכל בפרוש אגדות אלו. אבל באמת הדבר כפשוטו שהשם יתברך ברא את העולם שיתנהג ברצונו בטבע הזאת כי באמת הטבע בעצמו הוא רצונו אבל הזהיר את הנהגת הטבע וכל המלאכים הממנים על הנהגת העולם בטבע הזאת שתכף כשיתפללו ישראל וירצו לשנות הטבע הם מכרחים לעשות כרצונם להפך מים ליבשה ולהעמיד החמה ושלא יהיה כח לאש לשרף ולאריות לדרס וכו' ומחמת שאלו הנסים נפלאים כבר נעשו הזכירו אלו הנסים ובאמת כן הוא בכל דור שיש כח לכל הצדיקים אמתיים בכל דור ודור לשנות הטבע בתפלתם כרצונם כי כן התנה הקדוש ברוך הוא עם המלאכים מנהיגי הטבע וכנ"ל:
וזה בחינת מה שאיתא בכונות שבתחלת התפלה נכנסין בהיכל קדשי קדשים כי הרצון הוא בחינת קדש כמו שכתוב על פסוק מקרא קדש וכו' עין שם הינו כשמגלין שהכל מתנהג רק ברצונו ואין שום טבע כלל כי גם הטבע מתנהגת ברצונו זה בחינת קדש כי זה עקר קדשתו יתברך כשמגלין האמונה הקדושה שהכל ברצונו יתברך לבד אבל כשישראל עומדין להתפלל ומבטלין הטבע שאז נתגלה ביותר שהכל ברצונו יתברך שברא ומקים ומנהיג העולם בשביל ישראל שיש להם כח בתפלתם לעשות רצונו כרצונם אז נתגלה קדשתו ביותר בבחינת קדש קדשים בחינת תוספת קדשה על קדשה, כי זה עקר התגלות קדשתו יתברך כשרואין הכל כח תפלת ישראל שהם כתר השם יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמו שכתוב ( תהלים כב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שעקר קדשתו יתברך הם תפלות ותהלות ישראל ועל-כן נקרא זה ההיכל של התחלת התפלה קדשי קדשים:
ועל-כן עקר סדר קדשה אומרים בשעת התפלה דהינו כשחוזרין התפלה בעשרה והיא חשובה מקדשה שביוצר שגם היחיד אומרה ונקראת קדשה דמישב כי קדשה שביוצר היא בחינת שמספרין סדר הקדשה של המלאכים שמקדישין שמו יתברך באימה וביראה ומגלין שהוא יתברך מנהיג עולמות ברצונו יתברך כמו שכתוב קדוש קדוש קדוש וכו' ותרגומו קדיש בשמי מרומא וכו' קדיש על ארעא וכו' הינו שקדשתו למעלה ולמטה כי הוא יתברך מנהיג הכל ברצונו שזה עקר הקדשה בחינת מקרא קדש הנ"ל וזה בחינת שלש פעמים קדוש כנגד שלש רגלים מקראי קדש וכנ"ל אבל קדשה שהתפלה גבוה יותר ויותר ואין אומרים אותה אלא בעשרה. כי קדשה שבתפלה זה בחינת התגלות קדשתו שמתגלה על -ידי תפלות ישראל שיש להם כח לשנות הטבע המתנהגת ברצונו ולעשות רצונו כרצונם שזה עקר קדשתו בחינת ואתה קדוש יושב תהלות ישראל וכנ"ל ועל-כן זאת הקדשה שבתפלה גבוה יותר וכנ"ל ועל-כן בקדשה שביוצר אין אומרים ימלך ה' לעולם וכו' רק בקדשה שבתפלה אומרים ימלך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור וכו' כי עקר התגלות מלכותו יתברך לעולם לדור ודור לנצח היא על-ידי תפלת ישראל והעקר יתגלה כשישרה שכינתו בציון בחינת אלקיך ציון כי אז יראו הכל גדלת ישראל, שהם מנהיגים העולם בתפלתם כרצונם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( פסחים סח) עתידין צדיקים שיחיו מתים וכו' ועל-כן אין מזכירין פסוק זה ימלך בקדשת יוצר שהוא בחינת קדשת המלאכים רק בקדשה שאומרים בתפלה, כי עקר התגלות מלכותו יתברך לעולם לדור ודור לנצח היא על-ידי תפלת ישראל שהוא עקר שלמות הקדשה בחינת קדשי קדשים וכנ"ל וזה בחינת מה שמזכירין השלשה אבות בתפלה אברהם יצחק ויעקב כי הם בחינת הזקנים שבקדשה שמקשרין כל הרצונות לשרש הרצון כי כל האבות נקראים זקנים כמו שכתוב ( בראשית כד) ואברהם זקן בא וכו' וכן ביצחק ויעקב כמבאר במדרש ( וביומא כח) ועל-כן הם שלשה אבות שלשה זקנים קדושים שכלולים מכל הזקנים דקדשה כנגד שלש רגלים שמגלין הרצון בבחינת מקרא קדש כנ"ל כי הרגלים הם בחינת שלשה אבות כמובא ועין בהלכות קריאת התורה הלכה ג על-פי התורה הנ"ל:
וזה בחינת מעשה בלק ובלעם כי בלק ובלעם הם בחינת חיות רעות הנ"ל ומצח הנחש הנ"ל שרוצים להתגבר בכל פעם כנגד ישראל עם קדוש על שהם חזקים באמונת הרצון ויניקתם הוא מזקני הדור שאין בהם שלמות שעל-ידי אלו הזקנים שאין בהם שלמות באו כל הקלקולים וכל הפגמים שפגמו ישראל בשמו יתברך על-ידי העשר נסיונות שנסו אותו במדבר וכמובא לעיל קצת מזה :
כי בלק הוא בחינת החיות רעות הדורסים וטורפים וכו' שהם חכמי הטבע, ובלעם הוא בחינת שרש חכמת הטבע בחינת מצח הנחש בעצמו כי מבאר שם בסוף התורה הנ"ל שמצח הנחש הוא בחינת רשע ירא וכו' ( ואמר אז בלשון אשכנז בזה הלשון, אזוי ווי א פרומיר רשע) ומי שמסתכל על ההולכים בדרכי המחקרים בזמנים הללו שרבם ככלם הם פורקי על התורה והמצוות כמפרסם אבל גם בהם יש למראה עינים כמו שני מינים כי יש הרבה אפיקורסים שהולכים בדרך זה והכל רואים שהם פורקי על והולכים עם הזונות ונשים נכריות לטיל וכו' ובבתי תרטיאות וקרקסיאות שלהם ומחללים שבת ויום טוב וכו' ואף-על-פי-כן כל דבריהם הם רק שאומרים שרוצים להדריך את ישראל בדרך האמת ודבור אמת אינו זז מפיהם והאמת שלהם רב מאד מאד שאומרים בכל פעם שחפצים רק באמת כידוע לכל המביט קצת בספריהם ובקרחיהם הרעים שהם מפיצים עתה בישראל שומר עמו ישראל לעד ישמרנו ואת זרענו מהם. אבל אם לא היה אלא אלו לבד היה אפשר אף על פי כן לשבר שניהם להראות לכל שקרותיהם ופחזותם אבל גם נמצאים מעט ביניהם שהם בבחינת מצח הנחש שרש חכמת הטבע שהם פקחים להרע יותר שמראים עצמם ככשרים וכאלו אינם חפצים בתועבות הרעות של תלמידיהם אף-על-פי שבאמת הכל בא על-ידי למודיהם הרעים והם מכניסים חקירות וסברות רעות של חכמת הטבע הפך דרכי התורה האמתיים. ומראים עצמם כמדברים בתמימות וביראה בשביל האמת. וכל דבריהם בוטים כמדקרות חרב כי מגלים פנים בתורה שלא כהלכה ומהפכים דברי אלקים חיים לסברות בדיות ומזיפות שלהם וכו' כידוע כל זה לבקיאים בהם קצת, ואלו הכופרים הם בחינת מצח הנ"ל וכנ"ל ובאמת הם גם הם כבר טמאו את עצמן בכל התועבות רעות בזנות וכו' כי רבם היו בחורים עד שלשים וארבעים שנה ועשו מה שעשו רק שהם צבועים והסתירו תועבות שלהם:
וזה בחינת בלק ובלעם, כי בלק דרשו רבותינו זכרונם לברכה שבא לקק דמן של ישראל זה בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים שבאים לדרס ולטרף ולשפך דם שזהו בחינת המסיתים והמדיחים הנ"ל שהולכים בדרכי תועבותיהם בנאוף וכל התאוות רעות, ואף-על-פי-כן אומרים דבריהם וחכמותיהם הרעים ומוכיחים לילך בדרכיהם וכו' וזה ידוע שכל התאוות בפרט תאוה הכללית בא על -ידי עכירת הדמים ועל-כן הם בבחינת בלק שבא לקק דמם של ישראל להשחית דמיהם חס ושלום על-ידי רבוי תועבותיהם ומלבישין עצמן בחכמות של הבל ללמד בדרכיהם וכו' וכאשר הוכיח סופם על תחלתם שהפקיר בנותיו לזנות בשביל להטעות את ישראל הינו כנ"ל כי בלק היה מלך, וכל המלכים דסטרא אחרא הם בחינת חיות רעות כמבאר בדניאל וזכריה וכו' נמצא שבלק הוא בחינת החיות רעות שהם חכמי הטבע הדורסים וטורפים רבים מבני עמנו אבל כל כח בלק הוא מבלעם הרשע שהוא בחינת שרש חכמת הטבע בחינת מצח הנחש הנ"ל שהוא בחינת רשע ירא ( א פרומיר רשע הנ"ל) שהראה את עצמו כצדיק וכפרוש ולא רדף אחר הזנות, ובאמת היה מאוס תועבותיו יותר מכלם, כי בצנעה עשה מעשה אישות אם אתונו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין קה) על פסוק ההסכן הסכנתי ( במדבר כב) וכן נמצאים גם עתה רשעים כאלה בראשי הכתות שלהם, וברבם נודע אחר כך לכל דרכיהם ומעשיהם הרעים וכנכר מתוך ספריהם ודעותיהם הרעות שהם חותרים לסתר חס ושלום כל דרכי התורה והאמונה הקדושה וכו' וכל זה הוא בחינת בלעם שהוא בחינת מצח הנחש שרש חכמת הטבע שאינו מראה ומגלה רשעותיו לחוץ, רק הוא מסית ומפתה ומדיח בסברותיו הרעים כאלו כונתו אל האמת והוא קלפה חזקה כל כך עד שקשה מאד מאד לסתר דעותיו וסברותיו המזיפות כי כל מה שמגלין נפלאות ונוראות בתורה בחכמות אמתיות ובשכליות דקים ונפלאים בחריפות ובקיאות והתגלות נסתרות נשגבות שאי אפשר בשום שכל אנושי להשיגם כי אם על-ידי שפע אלקי וכו' על כלם הוא חותר לסתר ולכפר בכל בדרכי סברותיו המזיפות וכו' ועל-כן נקרא בלעם שרוצה לבלע ולהעלים ולהסתיר הכל וזה שאיתא בדבריו זכרונו לברכה, שבלעם הוא בקלפה כנגד כל התורה שנתנה על -ידי משה רבנו כי הב' כנגד הב' דבראשית שהוא התחלת התורה והל' כנגד סוף התורה שמסימת בל' והע' כנגד ע' פנים של תורה והמ"ם כנגד מ"ם יום שנתנה בהם התורה כמו שמבאר בהתורה בקרוב עלי מרעים ( בסימן לו חלק א) וכו' הינו שהיא קלפה טמאה כל כך שרוצה להסתיר ולהעלים נפלאות נוראות ונשגבות כאלה שמבארים באתגליא ובאתכסיא בכל התורה כלה מן ב' דבראשית עד ל' של לעיני כל ישראל אשר כל רואה ישתומם ויעמד מרעיד כי הכל רואים ומבינים כל מי שיש לו מוח בקדקדו שאי אפשר לגלות תורה קדושה ונוראה כזאת כי אם מן השמים על-ידי נבואת פנים בפנים שהוא משה רבנו ובפרט כל הסודות העצומות והנשגבות שכבר התחילו לגלות התנאים והצדיקים הקדמונים אשר תסמר שערות האדם ורואים עין בעין כי רוח ה' דבר בם כי אי אפשר לגלות כזאת בשכל אנושי בשום אפן. וכל השבעים פנים שהתחילו לגלות מעט דמעט מהם, וכל מה שיגע משה רבנו במ"ם ימים שלש פעמים לחם לא אכל ומים לא שתה שלא נשמע מעולם שיהיה נמצא איש כזה בקדשה כזאת שלא יאכל ולא ישתה ארבעים ימים רצופים וכל הנוראות העצומות אלה והאותות והמופתים וכל המורא הגדול אשר עשה משה וכו' הכל כאשר לכל הם רוצים להסתיר ולהעלים ולומר שהכל מרמז על דברי חכמות היונים אריסטו וחביריו ימח שמם וכו' וכל זה הוא בחינת בלעם שהוא כנגד התורה בכל בחינותיה כנ"ל כי הוא בחינת מצח הנחש שרש חכמת הטבע וכו' וכנ"ל:
[עד שזה סמוך גלו נבלותם לעין כל ומדפיסים בקרחיהם הרעים שכופרים לגמרי בכל דברי הזהר הקדוש ובכל דרכי הקבלה ומחציפים פניהם ואומרים שכל ספר הזהר הקדוש והתקונים לא יצא מפי רבי שמעון בר יוחאי וחביריו והדפיסו איזה קרח על זה וכו' אשר כל בר דעת מבין שדברי הזוהר הקדוש והתקונים אי אפשר להתגלות כי אם על -פי רוח הקדש גבוה ונורא מאד שהופיע על צדיק קדוש כמותו שהוא רבי שמעון בר יוחאי ובנו שישבו שלש עשרה שנים במערה וכו' וכן כתבי האריז"ל כמו שאיתא בהקדמת ה'עץ חיים' שכל מי שיסתכל בו באמת יעיד שאי אפשר בשכל אנושי לגלות חדושים והתגלות כאלה וכו' והם רוצים לעקר ולסתר חס ושלום בנינים נשגבים כאלה, לא תהא כזאת בישראל]:
ועל-כן כשראה בלק שישראל מתגברים שלא כדרך הטבע עד שלא היה לו כח בעצמו לנצחם, על-כן שלח אחרי בלעם שהוא מצח הנחש שרש חכמת הטבע אולי בכחו יוכל לנצחם חס ושלום וזה שכתוב בספרי קדש שעובדא דבלק היה בעובדא על-ידי איזה גוף טמא וכו' ומעשה בלעם היה רק בפיו כי בלק הוא בחינת חיות רעות שמתגברים על-ידי תאוות הגוף כנ"ל ועל-ידי זה מכניסים דרכי כפירותיהם בעולם כדי שיוכלו להמשך אחרי תאוותיהם הרעות וכעין שאמרו זכרונו לברכה לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. ובלעם היה טמא יותר ויותר והתחכם יותר והחביא והסתיר רשעתו וכנ"ל וכל כחו היה בפיו שהיה יודע כשפים ושמות הטמאה הרבה וכו', וכל החכמות של חכמי הטבע של כל המחקרים של עכשיו הכלולים בהם, שבכל זה היה מתגבר לסתר ולהעלים חס ושלום כל דרכי התורה מראש ועד סוף מב' דבראשית עד ל' של לעיני כל ישראל וכל זה הוא בחינת מצח הנחש כנ"ל ועל-כן באמת היתה אז עת צרה גדולה ליעקב מאד כמו שכתוב ( מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וכו':
וזה בחינת ( במדבר כב) ויאמר מואב אל זקני מדין. ופרש רש"י והלא מעולם היו שונאים זה לזה וכו', ומה ראה מואב לטל עצה ממדין כיון שראו ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם אמרו מנהיגם של אלו וכו', אמרו להם אין כחו אלא בפיו אמרו אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפיו:
כי זה כלל גדול שכל העולם לא נברא כי אם בשביל הבחירה. ועל-כן הבחירה יש לה כח גדול מאד מאד וכמבאר מזה בכל הספרים ובדברינו כמה פעמים ועקר כח הבחירה הוא על-ידי שהשם יתברך העלים והסתיר רצונו בהסתרות והעלמות גדולות רק נתן כח ודעת באדם שיבין מדעתו שצריך לבלות כל ימיו לבקש ולחפש אחר רצונו יתברך. ולבטל כל רצונותיו נגד רצונו יתברך כי זה ידוע ומובן לכל שהעולם הזה אינו כלום הבל הבלים אין בו ממש וכמו שהתחיל קהלת ספרו הבל הבלים וכו' וחזר ואמר הבל הבלים הכל הבל וכן דוד אמר ( תהלים קמד) אדם להבל דמה ימיו כצל עובר וכמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבה פרק צו) לא כצלו של דקל וכו' אלא כצל של עוף הפורח. וכן באו כל חכמי אמת וצועקים ענין זה בכמה וכמה לשונות אין מספר ואפלו כל חכמי אמות העולם מודים על כל זה כי הלא רואים בעין שימי חיינו הבל והאדם מת בכל יום כי היום והשעה שחי לא יהיו עוד ועל-כן מתחיל יום המות מיום הולדו וכו' וכמבאר מזה בספרים הרבה אך אף -על-פי-כן עדין עדין צריכין לדבר בזה הרבה הרבה ולחזר עם עצמו ועם חביריו המקשיבים לקולו, כל זה ויותר מזה כי גם את העלם נתן בלבם ( קהלת ג) ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ילקוט שמעוני סימן תרטו) ומובא בפרוש רש"י לשון העלמה ושכחה שהשם יתברך בחכמתו העמקה הכניס העלמה בלב האדם בשביל כח הבחירה שבשביל זה יש כח להשטן להעלים ולהסתיר ולהשכיח כל זה אבל כח האמת בודאי גדול ביותר שכל מי שרוצה להסתכל על תכליתו הנצחי באמת לאמתו, בודאי אי אפשר להכחיש ולהעלים כל הנ"ל שהעולם הזה הבל הבלים ולא ישאר כלום ממנו ומתאוותיו ומכספו וזהבו וכו', כי אם מה שהתיגע וטרח בשביל התכלית הנצחי שהוא לעשות רצונו יתברך ועל-כן כל הצדיקים האמתיים שהלכו בדרך זה והסתכלו כל ימיהם על תכליתם הנצחי השיגו והבינו תכף שרצונו יתברך להתרחק מכל התאוות לא מלבד מן המותרות אלא אפלו מה שנראה להכרחיות צריכין למעט בכל מה דאפשר ולקדש ולטהר עצמו בכל פעם עד שגם ההכרחיות דהכרחיות יעשה בקדשה ובטהרה בשביל קיום העולם שזה רצונו יתברך ולא בשביל תאוות עצמו כלל ומחמת שהסתכלו על אמת לאמתו והבינו כל זאת, וכן קימו ועשו ופרשו וקדשו עצמן בכל יום ובכל פעם בקדשה יתרה עד שעלו מדרגא לדרגא וממעלה למעלה עד שהשם יתברך רחם עליהם וגלה להם רצונו כי הם היו מחפשים תמיד אחר רצונו ביגיעות וטרחות עצומות על-כן האיר עליהם השם יתברך וגלה להם רצונו בכל פעם כפי יגיעתם וטרחתם ומסירת נפשם וזה הראשון היה אברהם אבינו עליו השלום שהלך בתומו בדרך הזה בשלמות עד שהוא הראשון שהשיג רצונו יתברך בדרך התורה המסורה לנו שיסוד התחלתה היה מאברהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( קדושין פרק ב) מצינו שקים אברהם אבינו את כל התורה וכו' כי אף-על-פי שגם מקדם היו צדיקים גדולים כמו נח ומתושלח וחנוך וכו', אף-על-פי -כן לא זכו לגלות אלקותו יתברך ורצונו כמו אברהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
וממנו התחילה ירושתנו הטובה שאנו מתפארים בה בכל יום ואומרים 'אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו אשרינו שאנו משכימים' וכו' ובדרכו הקדוש הלכו בניו יצחק ויעקב וכל השבטים הקדושים, עד שבא משה רבנו עליו השלום ונתן לנו על יסוד זה את התורה הקדושה בכתב ובעל פה ומיום שזכינו לקבלת התורה ממשה ליהושע ומיהושע לזקנים וכו' עד היום הזה אנו צריכים ללכת בעקבותם, לדרש ולחפש ולבקש אחר רצונו יתברך כמו שכתוב ( תהלים קה) דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד, וכתיב ( שם) ישמח לב מבקשי ה' וכו', וכן הרבה כי גם עתה אף-על-פי שכבר נתנה תורה ואנו יודעין רצונו בברור שהוא לקים התורה והמצות לסור מרע ולעשות טוב, אף-על-פי-כן עדין אין אנו יודעין במה נזכה לזה כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וכו' ועל-כן גם דוד המלך עליו השלום בקש כמה בקשות ותחנות שיזכה לכון רצונו יתברך כמו שכתוב ( שם קמג) למדני לעשות רצונך וכו' וצעק ( שם יג) עד אנה אשית עצות בנפשי וכו', וכן ( שם קיט) אחלי יכנו דרכי לשמר חקיך, וכן הרבה שעל זה נתיסד כל ספר תהלים אבל כל עקר יסוד כל התורה כלה הוא שאנו צריכין לילך ולאחז בדרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב ומשה רבנו עליו השלום וכל הצדיקים שבאו אחריהם ההולכים בדרכיהם ואזי אף -על-פי שאין אנו זוכים ומתגברים להיות כמותם ממש לשבר כל התאוות כמותם אף-על-פי-כן אנו זוכים לתכלית הנצחי על-ידי התקרבותנו אליהם ולדרכיהם הקדושים. וכמו שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה ( כתבות קיא) במעלות הדבקים לתלמידי חכמים ולצדיקים אמתיים וברבות הימים שאנו חותרים ומתגעגעים לזכות לילך בדרכיהם בשלמות, נוכל לזכות להיות כרצונו יתברך כראוי כי הבחירה חפשיית תמיד ואלו הצדיקים השלמים הנ"ל זכו על-ידי גדל קדשתם עד שיש להם כח בתפלתם לבטל הטבע ולגלות שהכל ברצונו יתברך, ושיש להם כח לפעל שיעשה רצונו כרצונם, בבחינת ( אבות פרק ב) עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו ועל-ידי זה הם מגלים ומאירין הרצון בהתגלות נפלא שהכל רואין שהשם יתברך מנהיג עולמו ברצונו כרצונם וכמו שמבאר לעיל שעקר התגלות הרצון הוא על-ידי תפלה וכנ"ל:
אבל את זה לעמת זה עשה אלהים ונתן כח גם בהסטרא אחרא שתוכל להתעקם כקוף בפני אדם עד שיש כח גם להחרטמים והמכשפים שיעשו כמעשה הצדיקים לפעל פעלות על-ידי שמות הטמאה כמפרש בתורה לענין המופתים הנוראים שעשה משה רבנו, ויעשו גם החרטמים בלהטיהם כן אבל בודאי אמתת הקדשה ידה על העליונה ולעולם גברה יד משה עליהם כמו שכתוב ( שמות ז) ויבלע מטה אהרן את מטותם עד שבכמה אותות לא יכלו החרטמים להוציא עד שהכרחו להודות ולומר 'אצבע אלהים הוא' ואם אף-על-פי -כן החזיק לב פרעה, אבל בסוף הכרח להודות ולומר ה' הצדיק ולשלחם בעצמו ואחר כך נתחרט ורדף אחריהם עד הים ושם הראה ה' את ידו הגדולה ובקע את הים לפני בני ישראל ופרעה סבר שגם הוא יעבר הים ורדף אחריהם לתוך הים וישב ה' עליהם את מי הים וכו' והנה מכל המעשיות הנוראות האלו וכאלו ומכל מה שמבאר בספרי קדש מזה אנו רואין גדל כח הבחירה שנתן השם יתברך להאדם בזה העולם המעשה ועקר הבחירה על-ידי שהעלים רצונו כנ"ל, ואינו מגלה סודו כי אם לעבדיו הנביאים הרודפים ומתיגעים להשיג רצונו וכנ"ל ואלו הנביאים והצדיקים אמתיים מגלים רצונו על-ידי תפלתם הקדושה, שעל-ידי זה הם עושים מופתים ואותות נוראות בעולם והעקר הוא משה רבנו שהוא רבן של כל הנביאים שעשה אותות ומופתים נוראים בעולם אשר לא נשמעו ולא נראו בכל הארץ כמו שכתוב ( דברים ד) הנהיה כדבר הגדול הזה וכו', וכל מה שעשה הכל היה על-ידי תפלה כמו שכתוב ( שמות טו) ויצעק אל ה'. וכן באלישע אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מגילה כז) ואלישע כל מה שעביד בתפלה הוא דעביד אבל אם כן כבר היה מתבטל הבחירה והיה מתבטל כל העולם שנברא רק בשביל הבחירה ועל-כן כל ימי קיום העולם בהכרח שיהיה בחירה על-כן בדרכי נפלאותיו יתברך נתן כח גם להסטרא אחרא שיהיה להם כח לעשות איזה מופתים לפי שעה על-ידי כשפים ושמות הטמאה והגדול שבהם היה בלעם הרשע שהיה לו כח בפיו כנגד משה בקדשה ומשם נמשכין כל הכפירות רחמנא לצלן וכל טעותם של כל הכופרים העובדי עבודה זרה שבדורות הראשונים נמשך מזה. כי בודאי לא היו טפשים גמורים כמו שסוברים ההמון, ובפרט ראשיהם כמו בלק ובלעם וחרטמי מצרים וחכמי בני קדם, רק כל טעותם היה שאמרו שיכולין להמשיך רצונו כמו שרוצה כל אחד, כי זה מבאר בספרים שהיו אומרים שמעצם גדלתו של הנמצא המחיב הוא מרמם ומנשא לגמרי מלהנהיג בעצמו כל הנבראים ועל-ידי זה באו לידי כסילות דעתם ואולת חכמתם המטעת שאמרו שצריכין לעבד את האמצעי וכו', ושבדרך זה יוכלו להמשיך רצונו כמו שהם רוצים, ובדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו על-כן גדול העצה התעה אותם והטעם ונתן בהם כח שיוכלו לעשות פעלות בעובדא ובמלולא והעקר מלולא כי הדבור יש לו כח גדול עד שהיה כח לבלעם שהלך בדרכי בני קדם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמו שכתוב מן ארם ינחני בלק מהררי קדם, וכמבאר בזהר הקדוש, עד שהיה לו כח לברך ולקלל את העמים בפיו וכן יתקים ועל-ידי זה טעו ואמרו שאין לו יתברך רצון כלל חס ושלום רק כל אחד יכול להמשיך ולעשות פעלות בפיו כרצונו ועל-ידי זה לא רצו להודות שהשם יתברך בוחר בישראל ורוצה ה' בעמו ורוצה ה' את יראיו וכו' אף-על-פי שראו מופתים נוראים כאלה על -ידי משה כי אמרו הלא גם הם עושים מופתים בפיהם כנגדו, ועל-כן אמרו שכל אחד יכול להמשיך הרצון כרצונו כנ"ל. וזה שאמרו 'אף אנו באים עליהם באדם שכחו בפיו כמו משה שהיה כחו בפיו' אבל באמת כל מעשיהם תהו, כי כל הגוים כאין נגדו, ואין שיעור לההבדל שבין מופתי משה והצדיקים שאחריו, ובין מעשה בלעם והחרטמים כי אתה מרום לעולם ה', ולעולם ידך על העליונה, וכמו שמובא בדבריו זכרונו לברכה ( בסימן רלד לקוטי א) שכנגד כל מעשה של הצדיקים יש כנגדו מעשיות של רשעים כי פינחס פרח באויר וגם בלעם פרח באויר וכו' אבל סוף כל סוף נצח פינחס את בלעם והפילו על החרב והרגו וכו':
והנה בימים הראשונים בדורות הקודמים של משה רבנו והנביאים שלאחריו היה התגלות אלקותו מאד על-ידי הנבואה ורוח הקדש והמופתים הנוראים שלהם על-כן את זה לעמת זה עשה אלקים, שגם הכרוכים אחר תאוות עולם הזה היו יכולים לעשות איזה מופתים קטנים על-ידי כשוף ושמות הטמאה כדי שיהיה בחירה כנ"ל אבל אחר חרבן בית שני והנבואה כבר פסקה מישראל ואותותינו לא ראינו ואין עוד נביא, על-כן נתן השם יתברך כח לאנשי כנסת הגדולה להרג ולבטל את כח היצר הרע של עבודה זרה וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא סט) ואז נתבטל רבו ככלו של כל ידיעות הכשוף ושדים ושמות הטמאה, וכן מישראל נתמעטה מאד ידיעת השמות הקדושים ועשית מופתים נוראים לשדד הטבע באתגליא כמו בדורות הראשונים רק ליחידי סגלה גדולי הדורות נמסרו סודות הקבלה פנים אל פנים וקצת נכתבו במגלת סתרים אבל אז התחילה לצמח נגע המספחת של חכמת יון ורומיים שהוא חכמת הטבע שהחריבו את הבית המקדש על-ידי זה. ובאמת גם כל חכמת הטבע שלהם הכל ירשו וקבלו מחכמי בני קדם כמבאר בכמה ספרים, כי בלעם וחכמי בני קדם ידעו הכל כי היו בקיאים בשמות הטמאה וכו' והיו יודעים כל סודות חכמי הטבע, ועכשיו שכבר נשכח ידיעת הכשוף והשדים וכו' והתגברו חכמי הטבע הם רוצים לכפר בשדים ובכשוף לגמרי, עד שעל-ידי זה הם מחציפים פניהם וכופרים בכל סודות הקבלה ובכל שמות הקדושים וכו' מה שכל התורה והגמרא ומכלתות ומדרשים קדושים מלאים מזה:
וכל זה מחמת גדל הבחירה, ועקר כל כח הבחירה רואין בפרשה זאת של בלעם בענין הלוכו לקלל את ישראל חס ושלום ואיך התנהג השם יתברך עמו כי היה רצונו חזק מאד לקללם ואמר להם לינו פה הלילה כי אף-על-פי שגלה שהכל ביד השם יתברך אבל הלך בדרכו שיוכל להמשיך רצונו כרצונו אבל השם יתברך חמל על ישראל ואמר לו בפרוש לא תלך עמהם וכו' ואף-על-פי-כן לא שב מרשעו לגמרי ואמר כי מאן ה' לתתי להלך עמכם , ופרש רש"י שרמז להם שישלח שרים רבים וגדולים מהם כי סבר אולי יוכל להתגבר ברצון חזק כל כך עד שימשיך רצון העליון כרצונו חס ושלום לקלל חס ושלום את ישראל ואז כשבאו שנית וראה השם יתברך עצם רצונו הטמא לילך, אמר לו השם יתברך קום לך עם האנשים ואפס את הדבר וכו', ואף -על-פי-כן וילך בלעם וכו' אמר שמא אפתנו ויתרצה, וכמו שפרש רש"י שם ואחר כך כשהלך עמד אתונו שלש פעמים ולחצו על-ידי המלאך שיצא לקראתו לעכבו והוא לא שת לבו גם לזאת והלך לדרכו הרע עד שגם אחר כך כשפתח ה' את פי האתון ודבר עמו והוכיחו ואחר כך גלה ה' עיניו וראה את המלאך נצב לקראתו וחרבו שלופה בידו ואמר לו בפרוש כי ירט הדרך לנגדי וכו', אף-על-פי -כן לא רצה לבטל רצונו ואמר ואם רע בעיניך אשובה, כמתריס לפני המקום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, והשם יתברך השיבו כרצונו לך עמהם, והכל מחמת הבחירה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרשה זאת בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, ומי שרוצה לתת לב בפרשה זאת יכול להבין היטב עד היכן כח הבחירה, וצריך כל אדם להבין מזה עתה גם עתה כי ממשלתך בכל דור ודור כי גם עתה השם יתברך מנהיג עולמו בחכמה עמקה בדרך זה כי מאד עמקו מחשבותיך, והוא בכלל ובפרט:
וזהו כל ענין החיות רעות ומצח הנחש שהם חכמי הטבע ושרש חכמת הטבע שמתגברים עכשיו בכל פעם וכל ההולכים בדרכיהם נתעה ונשמן לבם עד שנדמה להם בכל פעם על-פי דרכיהם שהוא כדעתם הרעה, עד שמהפכים השקרים והכזבים הידועים לאמת ואומרים שכדבריהם הוא האמת וכונתם רק אל האמת ואומרים שזהו דרך התורה הקדושה לפרשה בדרכיהם הרעים מה שהכל רואים עין בעין איך הם פורקי עול לגמרי, וכל כונתם לבטל ולהשכיח את התורה לגמרי חס ושלום, וכל הנמשך אחריהם קשה להשיבו, כי כל באיה לא ישובון וכל זה מחמת גדל כח הבחירה כנ"ל, והעקר כי הכל תלוי ברצון האדם, כי הארץ נתן לבני אדם, הינו שהשם יתברך מסר הבחירה לאדם, וכמו שיש כח באדם לילך אחר תאוותיו חס ושלום או להפך לשבר ולברח מהתאוות ולסור מרע ולעשות טוב, כן יש לו כח להתגבר ברצונו עד שכביכול יכריח רצונו יתברך למלאות תאותו ורצונו הרע וכמו שרואין בזה נפלאות תמים דעים למי שמשים לב על זה וכמו שאמר אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה ( לקוטי תנינא סימן נג) שהמחשבה יש לה כח גדול ואמר שיש בזה נסתרות הרבה ואפלו מה ששמעתי והבנתי בזה אי אפשר לבאר מכל שכן מה שלא גלה רק ברמז מעט, וכן רואין בחוש ויש לבאר קצת למשל כשאחד רוצה לסע לדבר שבקדשה כגון לארץ ישראל או לצדיק אמתי כדי שילמדהו דרך ה' ותורתו ויקרבו לעבודתו יתברך, אזי יש לו מניעות רבות ועצומות מאד כל אחד כפי ענינו וכל מה שמתגבר יותר לשברם כמו כן מתגברים ומשתטחים כנגדו לעכבו ולמנעו חס ושלום וכן כל מה שהנחשק גדול ביותר המניעה מתפשטת ביותר עד שנדמה שקשה ואי אפשר לשברם וכמו שמבאר בהתורה ויהי נא פי שנים ( בסימן סו) ובפרט עבדה גדולה כגון לנסע לארץ ישראל שרואה שאין לו מעות על הוצאות וסכנות דרכים ובפרט בעת מלחמות חס ושלום וכו' ורבים נמנעו מחמת זה אבל מי שמשים לבו היטב על תכליתו ומתחזק ברצון חזק ואמיץ ואינו מניח את הרצון ומתגעגע בכל פעם ברצונות חזקים לבוא לשם ומוציא הרצונות והכסופים בפיו וכו', על-ידי זה השם יתברך עושה נפלאות עמו ומסבב עמו בדרכים נפלאים עד שזוכה לבוא לשם בדרך השגחה נפלאה שלא כדרך הטבע כלל, כי אף-על -פי שלא נעשה לו נס גמור באתגליא כמו לאלישע ולאליהו ולרבי פינחס בן יאיר שבקעו את המים בבגדיהם, אף -על-פי-כן מי שמשים לבו לנפלאות הסבות שהשם יתברך סבב עמו בהשגחתו הנפלאה עד שבא לשם הוא רואה נסים ונפלאות כמעט שהם גדולים מבקיעת הים בנס כי זה לא היה רק לפי שעה ואלו ההשגחות הסבות הנפלאות היו כמעט בכל יום ובכל שבוע וכו' וכן בענין פרנסת האדם שהמאמין רואה נפלאות ה' בכל עת איך פרנסתו בהשגחה נפלאה לבד, כי אף-על-פי שעושה איזה עסק ומלאכה אף-על-פי-כן רואה שכמה פעמים אינו מצליח כלל בעסק זה וכשהשם יתברך רוצה מסבב בהשגחתו פרנסתו בדרך נפלא ומזמין לו רוח בדרך נס המלבש בתוך הטבע כי פתאם בא לו רוח שלא עלה על דעתו כלל, ואי אפשר להאריך לבאר כל זה, כי יכלו המון יריעות אבל המאמין וחפץ בהאמת יבין כל זה היטב:
אבל את זה לעמת זה עשה אלקים שגם ההולך לדבר עבירה חס ושלום או שרוצה לאבד את עולמו לילך למרחקים ללמד מה שאסרו חכמינו זכרונם לברכה שהם חכמות חיצוניות ולילך בדרך שרירות לבו הרע וגם בהם נמצאים הרבה שאין להם על הוצאות למרחקים כזה וגם שארי מניעות עצומות מאד מה שנדמה שאין בדרך הטבע לבא לשם אך הם מתגברים ברצון חזק עד שהשם יתברך מסבב להם סבות עד שבאים לשם למה שרצו לעקר אותם משני עולמות, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו והרצון יש לו תקף גדול וכו' וכנ"ל וכל זה מחמת גדל הבחירה וכנ"ל וכן הוא בכל הדברים שבעולם ואי אפשר לבאר הכל, אך החלוק וההפרש יכולין הכל להבין, כי זה האיש הכשר כל יסוד כונתו ורצונו הוא בשביל התכלית האחרון שמרגיל עצמו מנעוריו להסתכל על קצו וסופו האחרון ומה יעשה ליום פקדה וכמו שכתוב וזכור את בוראיך בימי בחורתיך, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( קהלת רבה פרק יב) בוראיך בארץ בורך וכו', וכמו שכתוב ( קהלת ב') החכם עיניו בראשו שבראשית עולמו רואה מה יהיה בסופו וכו', וכל תשוקתו ורצונו להכיר את השם יתברך באמת ולפרש את עצמו מכל התאוות רעות ולזכות לחטף טוב כל ימיו בשביל תכליתו הנצחי וזה ההפך משים כל מגמתו ורצונו לתאוות עולם הזה ושרירות לבו הרע ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כנ"ל, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא לח) הבא לטהר מסיעין לו הבא לטמא פותחין לו ואזי השם יתברך מזמין לכל אחד סבות וסברות וחכמות בדעתו שיוכל לעשות כרצונו עד שיש לו כח להחולק והכופר וכו' לומר סברות וחכמות של הבל להטעות עצמו ואת אחרים מן האמת ולומר שהאמת אתו, אבל האמת עד לעצמו והחפץ באמת רואה היכן האמת לאמתו:
וזה בחינת ( אבות פרק ה) מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע וכו' שהכל תמהין על מאמר זה כמבאר במפרשים, אך על-פי הנ"ל מובן דבריהם הקדושים קצת כי בתחלה באר החלוק שבין תלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום שמדתם עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה שאינם כרוכים אחר הקנאה והתאוה והכבוד שהם כלולים בדבריהם אלו כי עין טובה הפך הקנאה שאין עינו רעה לקנא את חברו ונפש שפלה הפך התאוה הוא בחינת נפש רחבה של בלעם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבה פרק ב) שהיה נפשו רחבה להתאוות ממון הרבה מלא ביתו כסף וזהב וכו' ורוח נמוכה הפך רדיפת הכבוד שהוא גאות ורוח גבוה וכל המדות טובות האלה שהם כלולים מכל טוב הם בתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום ולהפך תלמידיו של בלעם הרשע הם עין רעה ונפש רחבה וכו' שרודפים אחר הקנאה והתאוה והכבוד וכו'. ושאל התנא אחר כך מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם, כלומר איך אפשר לידע מה ביניהם ואיזה הדרך הישר שיבר לו האדם כי הלא אנו רואין שכמקרה אלו הטובים שהם תלמידיו של אברהם אבינו כן יקרה לאלו הרעים שהם תלמידיו של בלעם הרשע כי אלו גומר השם יתברך עמהם מה שהם רוצים, וגם עם המהפכים ארחות ישר גומר השם יתברך למלאת רצונם וכמו שכתוב ( תהלים י) כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידך, וכמו שפרש רש"י שם ואם כן נפל פתא בבירא שאין יודעין באיזה דרך לילך, על זה סים התנא כי בודאי קשה לברר האמת, כי הנצחון אינו סובל את האמת, וכל מה שיאמרו להם אמת ברור יהפכו הכל אל האמת המזיף שלהם, אך החלוק הוא בסוף, כי תלמידיו של אברהם אבינו נוחלין בעולם הזה ויורשין העולם הבא ותלמידיו של בלעם הרשע יורדין לבאר שחת, כי גם בעולם הזה הכל רואין כי רק מי שיש לו אמונה חייו חיים אמתיים. אבל מי שאין לו אמונה והוא בבחינת תלמידיו של בלעם הרשע אין חייו חיים כלל גם בעולם הזה כמו שכתוב בספר הספורי מעשיות וכאשר שמענו מפיהם בפרוש שהם בעצמן מודים על זה שעקר החיים אמתיים הוא אמונה הקדושה, מכל שכן וכל שכן בעולם הבא שאז בודאי הכל יראו החלוק וההבדל שביניהם כמו שכתוב ( מלאכי ג) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו וכו':
וזהו גם כן מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבה פרק ג) אור אלו מעשיהם של צדיקים חשך אלו מעשיהם של רשעים ועדין איני יודע באיזה מהם הוא חפץ תלמוד לומר וירא אלהים את האור כי טוב וכו', הינו שהרשעים מהפכים חשך לאור ואור לחשך שקר לאמת ואמת לשקר עד שאי אפשר לידע באיזה מהם השם יתברך חפץ, לכן נאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שם) שראה שאין העולם כדאי להשתמש בו ועמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא הינו שמי שחפץ לידע הדרך באיזה מעשים השם יתברך חפץ יתקרב לצדיקי אמת, כי אצלם נגנז האור הטוב וילך בדרכיהם להסתכל מעודו עד סופו מבחרותו עד זקנותו על תכליתו הנצחי וכנ"ל ואז ידע האמת באיזה מהם חפץ השם יתברך וכנ"ל, ועין בסנהדרין פרק ארבע מיתות ( דף סה) מאמר רבותינו זכרונם לברכה תניא ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו וכו' וכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה היה בוכה ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טמאה שורה עליו רוח טמאה, המרעיב עצמו שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה, אבל מה אעשה שעוונותינו גרמו לנו שנאמר ( ישעיה נט) עונותיכם היו מבדילין ביניכם לבין אלהיכם אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמא שנאמר עונותיכם היו מבדילין אבא ברא גברא, רבי חנינא ורבי הושעיא הוי יתבי וכו' ופרש רש"י אי בעו צדיקי להיות נקיים מכל עון הוו ברו עלמא שנאמר וכו' הא אם לא היו בהם עוונות אין כאן הבדלה כל זה שיך לענין מעשה בלק ובלעם שכתבנו שם מגדל כח הבחירה וכו', עין שם היטב ופרק הנחנקין איתא רבי יוסי הגלילי אומר הגיעה תורה לסוף דעתם של עובדי כוכבים, לפיכך נתנה התורה ממשלה בה, שאפלו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו, ופרש רש"י נתנה התורה ממשלה בה, כלומר אפלו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו, דכתיב ונתן לך אות או מופת, עד כאן לשונו כל זה שיך לענין הנ"ל, עד כמה וכמה כח הבחירה מגיע, והבן מאד ועין במסכת עובדי כוכבים ( דף נד) מה שכתוב שם לענין מה ששאל וכו' והשיב לו וכי יאבד עולמו מפני השוטים, פ) וזה שכתוב, כי הכיתני זה שלש רגלים, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבה פרק כ) אתה מבקש לעקר אמה החוגגת שלש רגלים בשנה, והזכיר זכות וכח השלש רגלים דיקא, כי הם מועדי ה' מקראי קדש שקוראים ומגלים את הרצון, והוא רצה לבטל זאת ולהכחיש ברצון חס ושלום, כי היה בחינת מצח הנחש וכנ"ל:
וזה בחינת פתיחת פי האתון שהשם יתברך פתח פי האתון והיא בעצמה הוכיחה אותו שנעשה נס שלא היה מעולם, כי בזה הראה לו השם יתברך מאין נמשך כחו הטמא לפעל פעלות רעות כי המשיך הזהמא על עצמו, כל כך, על-ידי תאות נאוף בזהמא כזאת עם בהמה, עד שעל-ידי זה היה לו כח דסטרא אחרא בפיו הטמא כי כן מנהיג השם יתברך עולמו שמי שרוצה לפעל פעלות בקדשה צריך שיהיה פרוש וקדוש גדול מאד כמו משה רבנו עליו השלום ואם היה שוגה חס ושלום מעט בקדשתו לא היה יכול לפעל כראוי ולהפך בטמאה היה כח בלעם דיקא על-ידי שטמא עצמו כל כך ועל-ידי זה דיקא היה לו כח בפיו הטמא וכמובא בזהר הקדוש ובספרים פעלותיו על-ידי טמאות עצומות שטמא עצמו בשכבת זרע אצל הרי חשך וכו', רחמנא לצלן, על-כן הראה לו השם יתברך כחו מאין נמשך, ומה שפעל בכחו הטמא שהמשיך כח הדבור פה אל הטמאה והסטרא אחרא כל כך על-ידי מעשה אישות שעשה עם אתונו עד שנמשך כח הדבור להאתון בעצמו עד שהאתון פתח פיו והוכיחה אותו בעצמו והודיעה לו לעיני כל השרים שהלכו מהיכן בא כחו, כי אמרה לו 'ההסכן הסכנתי' שמרמז על מעשה אישות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין קה) ובזה הראה לו השם יתברך שאין כחו הטמא חס ושלום ממנו ומעצמו, רק הכל ברצון השם יתברך שברא העולם ברצונו בחק כזה שיהיה כח להאדם להמשיך בבחירתו כחות העליונים כרצונו אבל אף-על-פי-כן הכל ביד ה' כחמר ביד היוצר, כי אין מלבדו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( חלין ז) לענין כשפים רק שנותן להם כח לפי שעה בשביל הבחירה אבל אחר כך גבי דיליה והמחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי ומיניה וביה אבא ניזל ביה נרגא. שהאתון בעצמה, שטמא את עצמו עמה, שמשם היה כחו הטמא, היא בעצמה המשיך לה השם יתברך הדבור ופתח את פיה והוכיחה אותו והודיע לו לעין כל מה שעשה עמה, כי כן מגיע לו מאחר שמשם המשיך כח דבורו הרע על-כן הראה לו השם יתברך שבזה בעצמו המשיך הדבור להאתון בעצמו לבישו ולנקם בו בבחינת ( תהלים לד) תמותת רשע רעה וכתיב ( ירמיה ב) תיסרך רעתך ומשבותיך תוכחך ( ועין עוד במקום אחר בדברינו מזה שדיקא על-ידי זהמתו הגדולה הנ"ל המשיך הדבור לשם וכו'):
ואף על-פי-כן עמד ברשעו ולא שב מדרכו עד שיעץ לבלק להכשילם בזנות ועל-ידי זה יפל מהם, כי אמר לו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וכו' ( סנהדרין קו) והדבר תמוה מאד, אם כן, אם השם יתברך שונא זמה, ועל-ידי זה יפלו מישראל חס ושלום, אם כן בלק ובנותיו והוא בעצמו בודאי יפלו על-ידי זה מפלה שאין לה תקומה, מאחרי שהם גרמו כל זאת וטמאו את עצמן ואת ישראל בזה? וגם מהו הלשון אלהיהם של אלו, וכי היה טפש ואמר שיש לישראל אלוה מיחד ולהם אחר? אך הכל על-פי הנ"ל, כי טעה ואמר שאיך שהאדם רוצה להמשיך רצון אלקותו יתברך כן יכול להמשיך, על-כן אמר שישראל שמקרבין עצמן לרצונו יתברך על-פי דעת משה רבנו שהיה קדוש ופרוש מאד, והזהיר לכל ישראל על הזנות מאד, על-כן כשהם פוגמים בזנות חס ושלום בודאי תכף יפלו אבל הוא וסיעתו שטמאו את עצמם כל כך, הם ממשיכין רצונו על-ידי טמאה זאת דיקא וכמו שראו כמה פעמים שפעלו פעלות על-ידי זהמא זאת כנ"ל, על-כן אמרו שלהם לא יזיק הזנות רק לישראל שממשיכין הרצון דרך הקדשה דיקא, ועל-כן אמר אלקיהם של אלו שונא זמה, של אלו דיקא, שהם ישראל שהמשיכו אלקותו עליהם בדרך זה של קדשת משה, הוא שונא זמה ששונא אותם מחמת חטא ניאוף אבל השנאה הזאת הוא רק לאלו, ולא לטמאים כמותו, כי בזה טעה בכפירותיו שסבר מה שרואין בכל פעם שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ומצליחין בידו מלמעלה שגמר חפצו הן לטובה הן לרעה, סבר שחס ושלום השם יתברך בטל רצונו לגמרי ומסר ביד האדם הכל וכרצונו יוכל להמשיך הכל, רק שמי שממשיך דרך הקדשה, אליו דיקא יזיק הזמה אבל אליו וסיעתו שהמשיכו כמה פעמים הכחות מלמעלה דרך הסטרא אחרא על -ידי זהמת הזמה דיקא כנ"ל, אליהם לא יזיק הזמה כלל, אדרבא, כל כחם על-ידי זה חס ושלום וכנ"ל ואבל איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרח רשעים כמו עשב וכו' להשמדם עדי עד וכו', כי מה שהשם יתברך נותן להם כח כזה הוא רק לפי שעה בשביל הבחירה, ובודאי הם מחיבים להסתכל על האמת לאמתו, ואז היו מבינים שבודאי אין זה רצון השם יתברך להרבות זמה חס ושלום. וכמו שראו כבר מדור המבול וכו' מה שנקם בהם השם יתברך בשביל זה, רק שהוא רצה לילך אחר תאוותיו ושרירות לבו, על -כן נתן לו השם יתברך כח כזה שיוכל להמשיך הכחות כרצונו לפי שעה בשביל הבחירה, אבל לסוף גבי דיליה כי פריחתם הוא רק כמו עשב להשמדם אחר כך על-ידי זה עדי עד כמו שראינו שאחר כך נפלו כלם בלק ובנות מדין ובלעם בעצמן מפלה שאין לה תקומה, כי נהרגו כלם בחרב על -ידי פנחס וישראל, כי אתה מרום לעולם ה':
וזה ויאמר מואב אל זקני מדין וכו' ובלק בן צפור מלך למואב וכו' ( במדבר כב) בלק מלך מואב זה בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים כנ"ל, ועל-כן הוא בחינת מלך מואב כי עקר התגברותם הוא על-ידי תאות נאוף שהוא בחינת מואב שהם נמשכים מבחינת מצח אשה זונה שהוא המעשה של בנות לוט ועל-כן גם עתה רצו להכשיל את ישראל על-ידי בנות מואב כי עקר טעות המחקרים של חכמי הטבע הוא על-ידי שהם כרוכים מאד אחר תאוה זאת וכנ"ל, וכמובא בהתורה אבא שאול ( בסימן נה לקוטי א) ועל-כן לקחו עצה מזקני מדין, זקני מדין זה בחינת זקני הדור שאין בהם שלמות וכו' שעל ידם מתגבר הדין והרגז הפך הרצון בבחינת קצר ימים שבע רוגז כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל ועל-כן נקראים זקני מדין לשון דין ורגז כי זקנים דקדשה בחינת זקן-זה קנה חכמה הם מתחדשים בכל יום בבחינת תתחדש כנשר וכו' כי הם מתגברים להוסיף בכל יום קדשה ודעת ולהתחיל לעבד את השם יתברך בכל יום מחדש שזה עקר שלמות עבודת ישראל, בחינת בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכנ"ל ועל-ידי זה הם ממשיכין רצונות טובות וחסדים חדשים בכל יום בבחינת ( איכה ג) חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים רבה אמונתך ופרש רש"י שהחסדים מתחדשים בכל בקר כי עקר כח היצר הרע הוא מדינים ורגז, ובכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ומי שאינו מתגבר כנגדו כראוי נדמה לו כאלו אפס תקוה חס ושלום לעמד כנגדו כי כבר נזקן במעשיו וברגילותיו וכו' כי היצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל ועל-כן הזהיר רבנו זכרונו לברכה מאד מאד וצעק בקול גדול לבלי להיות זקן חס ושלום וכו' כמבאר שיחה קדשה זאת בספר ספורי מעשיות, והיא שיכה לתורה זאת ואת העורבים שאנו עוסקין בה אבל המקרבים להצדיק האמת שהוא בחינת זקן דקדשה, הם נזהרים לבלי לפל חס ושלום לידי זקנה לעולם ואיך שהוא איך שעובר על האדם בכל יום, הם מאמינים שכל יום יום שבא לעולם, הוא ענין חדש לגמרי כי השם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכמבאר לעיל מזה. ובודאי לית יום דלית ביה טוב, רק שיש לו גדר מלבר, כמבאר בזהר הקדוש ומובא בדברינו במקום אחר ומאמינים בחסדו הגדול שאינו נפסק לעולם בחינת חסדי ה' כי לא תמנו, עד שממשיכין חסדים חדשים בכל יום מחדש בבחינת חדשים לבקרים וכו' כנ"ל, ועל-ידי זה מתגברים בסיוע דלעלא להוסיף בכל יום אור קדשה ודעת שעל-ידי זה מאיר התגלות הרצון בכל יום יותר ויותר אבל להפך זקני הדור שאין בהם שלמות, הם בחינת זקני מדין, בחינת תקף הדין והרגז וכנ"ל ומהם נטל עצה בלק ומואב שהם בחינת חיות רעות בחינת חכמי הטבע כנ"ל וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבא פרק כ) והלא מעולם הם שונאים זה את זה כי אלו הזקנים שאין בהם שלמות בחינת זקני מדין, אף-על-פי שאין בהם שלמות כראוי להוסיף קדשה בכל יום, אף-על-פי-כן עדין הם בבחינת אנשים כשרים ואינם חפצים בחכמות חיצוניות של החיות רעות הנ"ל, וחולקים עליהם והם תמיד שונאים זה את זה אבל אף-על-פי-כן הם עושים שלום זה עם זה להתיעץ על בני ישראל הכשרים הדבקים בהזקן דקדשה:
וזהו ( במדבר כב) עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחך השור את ירק השדה שהם מתיראים שהקהל הקדוש של ישראל הכשרים המאירים התגלות הרצון מחדש בכל יום שהם ילחכו ויעקרו את כל הסבובים הרעים שלהם של החיות רעות שהם חכמי הטבע שמסבבים את דרכי התורה אמתית בסבובים רעים שלהם בבחינת ( תהלים יב) סביב רשעים יתהלכון ועתה זה הקהל הקדוש רוצים ללחכם ולעקרם לגמרי וזהו כלחך השור את ירק השדה הינו שאמרו שהקהל דקדשה של ישראל רוצים ללחכם ולעקרם משרשם כמו ממש שהם עוסקים ללחך את סטרא דקדשה שזהו בחינת כלחך השור וכו' שהוא בחינת שור המזיק-שור המועד שהוא בחינת חטא העגל שעשו עבודה זרה הפך הרצון בבחינת ( תהלים קו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב כי שור הוא בחינת קלפה חזקה מאד בחינת תולע שרוצה להתגבר בכל יום חס ושלום וכו', כמובא בכונת פרשת התמיד, עין שם וזהו כלחך השור את ירק השדה כי זה השור המזיק בחינת החיות רעות שהם חכמי הטבע עקר התגברותם הוא על ילדי ונערי בני ישראל לחנכם חס ושלום מנעוריהם כאשר כבר דרסו וטרפו ועקרו כמה וכמה מהם שיצאו מן הדת לגמרי כל מי שיצא מבתי כנסיות שלהם הרעה כמפרסם לעין כל וזה בחינת ירק השדה, כי נפשות ישראל נקראים צמחים, כמו שכתוב ( יחזקאל טז) רבבה כצמח השדה נתתיך ואלו הילדים והנערים הם בחינת ירק השדה העליונה כי ירק מרמז בחינת ( בראשית יד) וירק את חניכיו שהוריקן בתשובה, המובא במקום אחר בהתורה אני ה' וכו' ( בסימן יא) ואם היו מתגדלים בדרכי ישראל הכשרים ללמד חמש עם פרוש רש"י וגמרא ופוסקים וספרי מוסר הקדושים, היו מתגדלים מהם פרות נפלאים בחינת ( תהלים קז) ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה וכו' ואלו החיות רעות בחינת שור הם עוסקים ללחכם ולעקרם מנעוריהם חס ושלום וזהו בחינת כלחך השור את ירק השדה וכנ"ל, הינו כמו שהשור המזיק פגם הרצון עוסק ללחך בחינת ירק השדה הנ"ל, כמו כן עתה ילחכו הקהל דקדשה הנ"ל את כל סביבותינו דהינו מה שאנו עוסקים לסבב את הקדשה וכנ"ל:
ועל-כן היתה עצתם לקרא את בלעם שהוא בחינת מצח הנחש שרש חכמת הטבע, כדי שהחיות רעות הנ"ל יקבלו חס ושלום כח משרשם, ועל-כן התיעצו עם זקני מדין שהם בחינת זקני הדור שאין בהם שלמות, כי משם יניקת מצח הנחש וכנ"ל ובאמת היתה אז עת צרה וסכנה גדולה כמו שכתוב בזהר הקדוש, אך השם יתברך הפר עצתם וקלקל מחשבתם על-ידי גדל כחו של משה שנכלל ברצון העליון כל כך עד שפעל שהשם יתברך ברחמיו לא כעס כל אותן הימים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ז) כי כל כחו של בלעם היה שהיה יודע מתי הקדוש ברוך הוא כועס כי כל כחו היה מכעס וזעם ורגז הפך הרצון אבל השם יתברך ברחמיו לא כעס וזעם כל אותן הימים, עד שברחמיו העצומים עקם את פיו והפך את הקללה לברכה:
וזה ( במדבר כג) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' כי כל אותן הימים לא זעם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וזה ( שם) כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו. שישראל יש להם ירשה טובה מאבותיהם הקדושים אברהם יצחק ויעקב ומהאמהות הקדושות שהיו חזקים בהרצון מאד. כי כל עבודת אברהם וכל האבות והאמהות היה רק רצון טוב. כי אז היה קדם קבלת התורה והיה כל התקרבותם להשם יתברך רק על-ידי רצון ונדיבת לב כמו שכתוב במקום אחר. כי הם המשיכו האמונה הקדושה בעולם שהכל מתנהג ברצונו יתברך ועקרו ובטלו העבודה זרה וחכמת הטבע מן העולם, וזהו כי מראש צרים אראנו בחינת ( תהלים עג) צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, שזה בחינת רצון טוב להשם יתברך. וזהו ומגבעות אשורנו בחינת גבעת הלבונה בחינת קדשת הבית המקדש ששם עקר האהבה והרצון בין ישראל לאביהם שבשמים בחינת תוכו רצוף אהבה כו' כי שם כל הקרבנות שהיו עולים לרצון:
וזהו הן עם לבדד ישכן, שהם עם קדוש כזה ששוכנים לבדד, שהם מקימים לך עמי בא בחדריך וסגר דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם ( ישעיה כו) שהם מתבודדים בינם לבין קונם ושופכים שיחתם לפניו בכל פעם וחושבים בכל יום על אחריתם וסופם האחרון ועל-ידי זה הם בטוחים מכל צר ואויב ומסטין כי הם מסתירים עצמם בצל כנפיו יתברך תמיד בבחינת ( תהלים לב) אתה סתר לי וכו', שזהו בחינת וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב וכו' ( דברים לג) בחינת כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני ( תהלים ד) שעל -ידי בחינת בדד, בחינת התבודדות, על-ידי זה שוכן ישראל בטח תמיד כי מי זה ערב את לבו לגשת אל השם יתברך שהם מסתירים עצמן אצלו יתברך, בבחינת ( שם צא) לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם וכו' וכו' רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך כי הם שמים מעונם ודירתם ומבטחם אצלו יתברך על -ידי התבודדותם שעוסקים לסלק מחשבתם מכל ההבלים של זה העולם ולבטל רצונם אליו יתברך וזהו ( במדבר כג) ובגוים לא יתחשב, ותרגום יונתן וירושלמי ובנימוס עממיא לא מתערבין, שאינם רודפין אחר נימוסי העובדי כוכבים ואחר רבוי כלי בית וכלי כסף ותכשיטין וכו' ושארי דברים המרבים הבל שלהם רק מסלקים כל מחשבותם מכל זה ומתבודדין ושופכים שיחם ברצונות טובים וכסופין חזקים וגעגועים נמרצים אליו יתברך וזה ( שם) מי מנה עפר יעקב, מי יוכל למנות ולשער יקרת קדשת כל פסיעה ופסיעה שדורכים על העפר כשהולכים לדברים שבקדשה כגון לבית כנסת ולבית מדרש ולקבל פני רבם בקדשה ולשפך שיחם בהתבודדות לפני השם יתברך, שמכל פסיעה ופסיעה שדורסים על העפר נעשים תקונים ושעשועים גדולים למעלה שאי אפשר למנותם ולשערם ומספר את רבע ישראל ( שם) ופרשו רבותינו זכרונם לברכה, וכן תרגום אונקלוס ויונתן שנאמר על הארבעה דגלים ואלו הארבעה דגלים הם בחינת ארבעה מחנות השכינה וכו' שנמשכין מד' דאחד ששם עקר הבטול אל רצון האין סוף וכל זה הוא בחינת תפלה ושיחה והתבודדות הנ"ל שעקר השיחה וההתבודדות צריך להיות עד שיבטל את עצמו, שיבטל כל רצונותיו לרצון השם יתברך וזהו בחינת משפט שנזכר בדבריו זכרונו לברכה בכמה מקומות שצריך האדם לשפט את עצמו על כל דבר, אם כך ראוי לו לבלות ימיו וכו' ומבאר בהתורה היכל הקדש בסימן נט בחלק א שבחינת משפט זה הוא בחינת רבוע, בחינת חשן המשפט שנאמר בו רבוע יהיה כפול, נמצא שהמשפט שהאדם צריך לחשב עם עצמו ולשפט את עצמו שזהו בחינת התבודדות ושיחה בינו בין קונו הנ"ל הוא בחינת רבוע, ועל שם זה בעצמו נקרא רבוע, כי עקר ההתבודדות והשיחה צריך להיות בהתחזקות רצונות טובות להשם יתברך עד שיכלל באחדותו יתברך בבחינת ד' דאחד מכל מקום שהוא בבחינת ( יחזקאל לז) מארבע הרוחות בואי הרוח, שמכל ארבע רוחות העולם שנתפזר דעתו לשם, ישוב מכלם לד' דאחד להכלל ברוח ה' שהוא רצונו יתברך כי רוח לשון רצון:
כי זה עקר ההתבודדות שצריך להתבודד ולחשב עם עצמו היכן הוא בעולם? ולהיכן נתפזר דעתו ומחשבתו ורצונו? ולהיכן נשלך ונתעה על-ידי מעשיו ומחשבותיו? עד שעל -פי רב רואה בעצמו שאין לו מקום ורוח מארבע רוחות העולם לברח לשם ולהתחבא שם מפגעי העולם בגשמיות ורוחניות בגוף ונפש וממון ופרנסה בבחינת אנה אלך מרוחך וכו' ובבחינת אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, וכמו שכתוב הבט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני, וכמו שאומרים בסליחות, פנינו לימין ואין עוזר, לשמאל ואין סומך וכו', וכן הרבה עד שרואה שאין לו מנוס כי אם אליו יתברך לבד, בבחינת ממך נסתי ושבתי אליך, וכמו שכתוב ומנוס ביום צר לי ובשביל זה בחינת המשפט הנ"ל שהוא בחינת התבודדות נקרא רבוע בחינת רבע ישראל כי זה העוסק בזה באמת הוא מתהפך בדבריו לכל צד מארבע רוחות העולם שבהם כלולים כל מה שנעשה בעולם עד שרואה דחקו ועמלו ומרירותו וכו' שאין לו מקום לנוס רק לנוס להשם יתברך להכלל בד' דאחד כי השם יתברך נמצא בכל עת לכל קוראיו אפלו אם נתעו כמו שנתעו כי רחמיו אינם כלים לעולם וזה ומספר את רבע ישראל שאין מי שיוכל למנות ולספר מה שנעשה מבחינת רבע ישראל שהוא משפט והתבודדות הנ"ל, איך הם שבים מכל מקומות שנתעו לשם להשם יתברך, להכלל באחדותו יתברך בד' דאחד על-ידי התחזקות הרצון באמת כי בודאי אי אפשר לשער מה שנעשה בזה וכל מי שזוכה להתחזק בזה להיות רצונו חזק תמיד אל האמת ולא ירפה את הרצון הטוב אפלו אם יעבר עליו מה, בודאי סוף כל סוף יהיה אחריתו טוב שעל זה אמר תמת נפשי מות ישרים הללו, ותהי אחריתי כמהו כי אמר על עצמו שידע קלקולו וזהמתו העצומה שאין דגמתו כנ"ל, אף-על-פי-כן אמר הלואי והייתי זוכה אפלו אנכי לילך בדרך זה להתחזק מעתה ברצונות טובים ולפרש שיחתי בכל יום לפניו יתברך ולשפט את עצמי בכל עת בבחינה הנ"ל אז הייתי זוכה גם כן לאחרית טוב בבחינת ותהי אחריתי כמוהו וכל זה אמר מחמת ההכרח שעקם השם יתברך את פיו לברך את ישראל ולחזקם ברצונות טובים והתבודדות שיהיו חזקים בזה לעולם ומזה אנו מבינים מה היה בדעתו להפך לחלק על כל זה ולרחקם חס ושלום מכל זה על-ידי דבוריו וליצנות שלו וכו' הרעים, אך השם יתברך ברחמיו הפך הקללה לברכה עד שהכרח לברכם ולחזקם באמת כנ"ל וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבה פרק כ) מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו וכו' ובודאי היה לו גם אחר כך בחירה, לאחז על כל פנים מאז באהבת קדשת ישראל, אבל היה קשה ערף ועמד ברשעו גם אחר כך, עד שיעץ את בלק להכשילם בזנות על-ידי התגרות כזה כי היה יודע גדל כח היצר הרע שיהיה קשה להם לעמד בזה, ועל-כן נפלו מישראל על ידו עשרים וארבעה אלף עשרים וארבעה דיקא, כי כל התגברותו היה על-ידי השתלשלות סיגי הדינים מעשרים וארבעה בתי דינים הנ"ל:
ואז זכה פנחס ונטל את שלו, שקנא קנאת ה' צבאות כמו שכתוב ( במדבר כה) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וכו' שבטל החמה והרגז שהוא הפך הרצון על -ידי שקנא קנאת ה' צבאות בחינת בקנאו את קנאתי וכו'. כי מבאר בהתורה הנ"ל שעקר התקון של כל הנ"ל הוא על -ידי צדקה ומבאר בסימן סה לקוטי תנינא שכשמקנאין קנאת ה' צבאות נחשב כצדקה וכן מבאר בתהלים לענין פנחס כמו שכתוב ( תהלים קו) ויעמד פנחס ויפלל וכו', שקנא קנאת ה' צבאות ותחשב לו לצדקה וכו' הרי מבאר דברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שקנאת ה' צבאות נחשב לצדקה ועל-ידי צדקה נכנע מצח הנחש שהוא בחינת בלעם ונתתקן כל הנ"ל:
ועל-כן קורין פרשה זאת בין המצרים כי כל החרבן היה על-ידי חטא העגל שהוא פגם הרצון שהיה בשבעה עשר בתמוז וכו' ועל-כן קורין אז פרשה זאת שהוא הכנעת בלעם הרשע על-ידי פנחס שקנא קנאת ה' צבאות וכו'. ועל-כן מבאר בפרשה זאת כל הקרבנות תמידין ומוספין של כל הימים טובים כי כל הימים טובים הם מקראי קדש שקוראים ומגלים את הרצון שכל זה נשמע על-ידי בחינת פינחס שהכניע ועקר את בלעם הרשע שהוא בחינת מצח הנחש, שכל זה הוא בחינת תקון חרבן בית המקדש ששם עולין לרגלים ששם עקר הארת הרצון וכנ"ל ועל-כן קורין זאת בין המצרים כי כל זה הוא תקון החרבן של בין המצרים כי על-ידי בחינת פינחס נזכה שיהיה נשמע קול הקריאה של יום טוב שקורא את הרצון שעל-ידי זה יתתקן הכל ונזכה לשוב לארצנו ולבנות את בית מקדשנו במהרה בימינו אמן:
ועל-כן נסמך פרשת מטות לפרשת פינחס כי פרשת מטות מדבר מענין נדרים שעל-ידי מצוה זאת של נדרים רואים ומבינים גדל עצם כח הדבור, שתכף כשמבטא בשפתיו צריך לקים ככל היוצא מפיו כי באמת ענין נדרים הוא פליאה נשגבה בבחינת ( במדבר ל) איש כי יפליא לנדר נדר נזיר וכו' כי הם בחינת פליאות חכמה ( כמובא בהתורה שאלו את רבי יוסי בן קיסמא בסימן נז) כי בזה רואין גדלת האדם הבעל בחירה שיש לו כח בפיו לעשות לעצמו מצוות חדשים שלא נצטוה בהם כגון כשאוסר עליו דבר המתר בפיו אזי תכף נאסר עליו הדבר המתר באסור תורה ( וכמבאר בדברינו מזה בהלכות נדרים) והוא פלאי הלא באמת זה הדבר אין בו שום אסור בשרשו, ואף-על-פי-כן תכף כשאומר בפיו שיאסר עליו הדבר אפלו בלא הזכרת השם נאסר עליו תכף באסור חמור מן התורה אך בזה רואין גדל כח האדם הבעל בחירה והעקר הכח הוא בפיו ולבו. שכשלבו חושק לקדש את עצמו באיזה קדשה ופרישות וכיוצא ומוציא חשקו ורצונו בפיו אזי נעשה מזה תורה כי אז נאסר עליו הדבר באסור תורה כי באמת נפש ישראל בשרשו הוא חלק אלקי ממעל והוא בעצמו בחינת התורה כי קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד, כמו שכתוב בזהר הקדוש ועל -כן יש לו כח בפיו לנדר נדר ולעשות לעצמו מצוות כנפשו ועקר הנדרים הוא כדי לקדש את עצמו ולפרש את עצמו מתאוות בבחינת ( אבות פרק ג) נדרים סיג לפרישות שאלו הנדרים הם מצוה לנדר בהם וכן אמרו ( נדרים ח) שרי ליה לאינש למנדר לזרוזי נפשיה ועקר הנדר כשמוציאו בפיו ובזה רואין גדל כח הדבור ומבטא שפתים של האדם שעל-ידי הדבור הוא יכול להתגבר ביותר לפרש את עצמו אפלו מן ההתר, כמו שכתוב, נדרים סיג לפרישות, וכמו שרואין בחוש מכל מי שרוצה להרגיל את עצמו באיזה קדשה ופרישות שנמצאים הרבה שעושים נדר או שבועה על זה כגון להתענות איזה יום או שלא לאכל דבר מן החי איזה זמן או לתן צדקה יותר מכחו וכיוצא בזה ולכאורה הדבר תמוה, ממה נפשך, אם יש בכחו להתגבר על יצרו יוכל להתגבר בלי נדר ושבועה ואם מתירא שיתגבר יצרו עליו מה יועיל הנדר אך בזה רואין גדל כח הנדר בשרשו והעקר כשמוציאו בפיו שאז על-ידי הנדר עולה לבחינת פליאות חכמה ששם שרש הבחירה ומשם מקבל כח על-ידי שמוציא הנדר בפיו שיוכל להתגבר על מה שצריך להתגבר ובודאי גם אחר כך כשעשה נדר עדין יש כח להבחירה להטותו חס ושלום חס ושלום כי הבחירה יש לה כח גדול מאד ועל-כן הזהירה התורה מאד שישמר לקים את נדרו וככל היוצא מפיו יעשה אבל העקר הוא שעל-ידי הנדר יש לו כח הרבה יותר להתגבר על יצרו וכמו שמצינו בבעז שאמר ( רות ג) חי ה' שכבי עד הבקר, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( רות רבה פרק ה) ליצרו נשבע, נמצא שבלא השבועה היה סברא שהיצר הרע יתגבר עליו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( נדרים ח) בזה ועל-ידי השבועה עמד בנסיון וכבש את יצרו וכן מצינו בכמה כשרים וצדיקים, וכמו ששמעתי מפיו הקדוש שאמר שהיה רגיל בנדרים מאד בשביל קדשה ופרישות:
ועל-כן מתחילין ביום הכפורים כל נדרי וכו' כי נדרים גבוהים מאד כנ"ל והם בבחינת שרשי התורה בחינת תשובה שהוא למעלה מהתורה, ומשם נמשך כל סליחת עוונות, והעקר על-ידי צדיקי האמת בחינת משה שממנו מקבלים כח כל ראשי המטות שהם בחינת יחיד ממחה שיכול להתיר הנדר כי התרת נדרים הוא חדוש ופלא יותר שאפלו כשעלה למקום הנדר ואסר על עצמו איזה דבר שאזי נאסר עליו באסור תורה אף-על-פי-כן עדין יש לו כח שיתחרט על נדרו ויבוא לפני החכם ויתיר לו נדרו כי כל נפשות ישראל כלולים במשה שהוא בחינת צדיק הדור, וממנו מקבלים כח כל הממחים שיכולין להתיר ביחיד או שלשה הדיוטות כי כל התרת נדרים הוא בכח משה רבנו שהוא הראשון שנתן לנו את התורה ואליו גלה השם יתברך סוד נדרים והתרתן על -ידי החרטה לפני החכם וכו' שזה סוד התשובה שעקרה היא החרטה ועל-כן איתא במדרש על פסוק ( שמות ב) וירא בסבלותם שמשה רבנו נתן לב על סבלות בני ישראל בגלות ואז אמר לו השם יתברך שעל-ידי זה יזכה לפרשת נדרים וכו' והדבר פליאה ותמוה מאד, מה שיכות יש דיקא לפרשת נדרים לענין מרירת הגלות אך משה ראה מרירת הגלות ונתן לב לזה, וראה שעקר הגלות על-ידי עונות ישראל ועקר התקון על-ידי תשובה ועקר העכוב של התשובה הוא המחלקת של החולקים עליו שמתגברים כנגדו מאד כמו שכתוב אכן נודע הדבר, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( שמות רבה פרק א) שנודע לו סוד הגלות שהוא בשביל החולקין והדלטורין הינו שהבין שהיה לו כח להשיב ישראל בתשובה כי רב המון בני ישראל היו שומעים אליו, אך עקר העכוב הוא על-ידי בחינת דתן ואבירם שעומדים כנגדו בכל פעם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שם) כל מקום שנאמר נצים נצבים, אינם אלא דתן ואבירם וכן הוא בכל דור ודור על-כן כשראה השם יתברך שמשה נותן לב לזה להצטער בצרתם ורואה היטב בסבלותם ואיך שקשה מאד לתקן ולגאלם, על-כן גלה לו השם יתברך סוד פרשת נדרים שבזה הראה לו הכח של הצדיקים והכשרים שבישראל שבכל דור ודור שהם בחינת מקנאי קנאת ה' צבאות בחינת פנחס כי נדרים הם בבחינת מקנאי קנאת ה' צבאות שהוא בחינת צדקה דהינו כמו הנודר איזה נדר בשביל פרישות שהוא מחמת שרואה שיצרו רוצה להתגבר עליו, על-כן הוא קופץ ונשבע או נודר ואוסר עליו גם את המתר בשביל פרישות ועל-ידי זה יש לו כח יותר להתגבר כנ"ל. כמו כן הוא המקנא קנאת ה' צבאות כמו פנחס שראה גדל הקלקול אז, ולא היה מי לעמד נגד עשרים וארבעה אלף וכו' והעקר נגד הראש והנשיא שלהם שהוא זמרי כמו שכתוב ( במדבר כה) והמה בוכים פתח אהל מועד ואז חגר מתניו מעצמו ועשה מה שלא נצטוה על זה בפרוש ועמד והתפלל ולקח רמח וכו' וקנא קנאת ה' צבאות והציל את כל ישראל ונחשב לו לצדקה, כמו שכתוב ( תהלים קו) ותחשב לו לצדקה כי זהו גם כן בחינת צדקה שהעקר הוא מחמת שהממון כבר ביד העשיר ובידו לעשות עמו מה שירצה בבחירתו, והוא מתגבר ונותן מכיסו צדקה ומשבר אכזריות שבלבו ומהפכו לרצון, בזה עושה נחת רוח גדול להשם יתברך, ונחשב כאלו הלוה להקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב ( משלי יט) מלוה ה' חונן דל וכו' ובכל זה רואין גדל כח הבחירה כי הלא בודאי ביד השם יתברך לפרנס העניים ולתן להם העשירות, וכמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה ( בבא בתרא דף י) קשיא זאת מהחולקים שהקשו אם הקדוש ברוך הוא אוהב עניים למה אינו מפרנסן וכו' אך העקר הוא רק בשביל שהבן אדם הבעל בחירה ימשיך החסד לעולם על-ידי צדקתו שנתן בבחירתו שלאחר שבא המעות לכיסו והוא מאמין שהכל מרצון השם יתברך ומקים רצון השם יתברך ומשבר אכזריותו ונותן צדקה לרעבים בבחירתו זה יקר מאד אצל השם יתברך וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם ( ערובין פרק ו) על פסוק ( תהלים סא) חסד ואמת מן ינצרהו כי דיקא על-ידי זה ממשיך חסדים. ועל-כן נסמך פרשת נדרים לפרשת פנחס, כי נדרים הם בבחינת צדקה בחינת ( דברים כג) מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת וכו' עד בפיך זו צדקה ( ראש השנה ו) והוא בחינת קנאת ה' צבאות בחינת פינחס כנ"ל ועל-כן נסמכו זה לזה כי הכל בחינה אחת:
והכלל כי באמת בפנימיות הלב של כל אחד ואחד יודע היטב שאין שום תכלית מזה העולם ותאוותיו והבליו כידוע לכל וכמבאר לעיל מזה ובפרט לב של איש הישראלי שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב שהיו עקר נדיבי לב וכו' כנ"ל ונפשותינו משרשת מהם, על-כן לב של כל איש ישראלי בפנימיותו בודאי הוא בוער תמיד להשם יתברך ולתורתו הקדושה באמת אך אף-על-פי-כן מגדל כח הבחירה כי את זה לעמת זה עשה אלקים, על-ידי זה מתגבר בכל פעם השטן והיצר הרע והמחשבות רעות נגד הטוב שבאדם ורוצה להטרידו חס ושלום משני עולמות על-ידי תאוותיו והבליו וכו' וכל מה שחותר ומתגבר כנגדו הוא מתגבר יותר על -כן היא מלחמה גדולה וארכה מאד אבל אף-על-פי-כן בודאי היה האדם מתגבר על הרע אך המניעה הגדולה ביותר הם בני אדם החולקים על האמת וכמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שבני אדם הם מונעים גדולים ביותר מהיצר הרע וכו' כמבאר מזה בספר ספורי מעשיות עין שם וכל זה הוא בחינת בלעם ובלק שהם בחינת מצח הנחש וחיות רעות שיונקים מזקני הדור שאין בהם שלמות כי בלעם הוא עקר החולק הראשון שעמד כנגד קדשת ישראל כי גם בגלות מצרים היה הוא מיועצי פרעה שיעצו למרר חייהם בגלות וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ילקוט שמעוני קמח) כי בלעם בחינת עמלק ובחינת לבן הארמי, שכלם הם מחכמי בני קדם שנתעו על-ידי תאוותיהם הרעות לדעות זרות מאד והתגברו ברצונם הטמא מאד עד שקבלו על-ידי זהמתם ותועבותם הרעות כמה השבעות וכשפים שמהם נמשכו כל דרכי העבודות זרות של דורות הקודמים, וקבלו כל יסודות חכמי הטבע שאז היו כלולים יחד ]וכמו שגם עתה נמצאים חכמים להרע שרוצים לחבר ולכלל האמונות כזביות עם דעות וכפירות של חכמי הטבע אף -על-פי שבאמת הם סותרים זה לזה מאד כמובן לכל בר דעת וכמו שהם יודעין בעצמן אך מחמת אימת ההמון וכו' הם רוצים לכללם יחד וכמובן למסתכל בדבריהם הרעים ואין להאריך בזה כאן ודעת לנבון נקל[ ובכלם לא היה טמא וחכם להרע ויודע נסתרות כמו בלעם הרשע אבל כל ידיעתו בנפלאות ונסתרות הכל הפך בדעתו להרע מחמת רבוי זהמת תאוותיו הרעות והעקר בתאות נאוף כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין קו) שהוא רע הכולל. ועל-ידי זה היה לו גם רוח גבוה ועין רעה וכו' שהם בחינת קנאה ותאוה וכבוד וכו' ולא די לו בכל זה שנתעה כל כך וטמא את עצמו כל כך עוד הסית והדיח אותו יצרו הרע והטמא עד שעמד תמיד נגד ישראל הקדושים והתקנא בהם מאד, וממנו משתלשלים כל צרות וגלות ישראל מאז עד עתה שאנו בדור הזה בגלות הארך והמר הזה:
כי עקר אריכת הגלות שהוא מחמת עכוב התשובה כמו שכתוב בזהר הקדוש ולית מלתא דא תליא, אלא בתיובתא וכו', עקר העכוב הוא על-ידי החולקים על נקדת האמת בכמה וכמה בחינות שכלולים בדברי התורה הנ"ל שהם בחינת זקני הדור שאין בהם שלמות שהם בחינת אנשים כשרים קצת, ומהם כמה מנהיגים וראשים וכו' אבל אין בהם שלמות ואינם מסתכלים על עצמם כל אחד ואחד בעין האמת היכן הוא עומד ואינו דורש ואינו מחפש תקון לנפשו מה שיודע בעצמו מה שפגם וקלקל אף גם הוא רוצה להתחכם ולומר חכמות וסברות שקר בדרכי עבודת ה', וחולק על נקדת האמת על דרכי התמימים והישרים ההולכים בתורת ה' בתמימות כפי מה שקבלו מצדיקי הדור האמתיים ומאלו זקני הדור שאין בהם שלמות יונק בחינת מצח הנחש וחיות רעות שהם חכמי הטבע וכו' וכו', ועל-ידי כל אלו הדעות רעות הוא עקר העכוב מן התשובה וכנ"ל, וכמבאר מזה הרבה בדברינו במקום אחר ודבר זה נוהג בכל דור ודור השם יתברך ישמר מעתה ומהם היו כל החרבנות והגליות והצרות מיום מתן תורה עד היום הזה עד ישקיף ה' וירחם ויתקן כל זאת כי תכף אחר מתן תורה עשו את העגל שמשם כל הצרות רחמנא לצלן כמו שכתוב ( שמות לב) וביום פקדי וכו' וכל מעשה העגל על-ידי חכמי הערב רב שבראשם היו יונוס ויומברוס בני בלעם הרשע כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( זהר תשא) ומשם נמשכו כל הדעות זרות ורעות של כל החולקים על משה שהם כת המרגלים ועדת קרח וכל הנסיונות והמתאוננים וכו', הכל היה על-ידי דעות ועצות רעות של חכמי הערב רב שהלכו בדרכי חכמי בני קדם שעקרם היה בלעם שהוא בחינת עמלק וכו' עד שבסוף כשהיו סמוכים לכנס לארץ ישראל וכבר הרגו והכניעו קלפות קשות וחזקות מאד מאד שהם סיחון ועוג שהיו מבני הנפילים שמחזאל ועזאל שמהם קבל בלעם וכו' כל דרכי דעותיו הרעות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומשה רבנו בעצם כחו הרגם והכניעם ועדין לא רצו לבטל דעתם הרעה ולהכניע ולבטל את עצמן נגד דעת משה רבנו עד שהביאו את בלעם הרשע בעצמו ורצה בפיו הטמא לעשות מה שהיו בדעתו עד שחס ושלום היה מבערם מן העולם כמו שכתוב ( במדבר כ"ב) וגרשתיו וכו' וכמו שפרש רש"י זכרונו לברכה עד שבאמת היתה עת צרה גדולה ליעקב וכו' כנ"ל לולא ה' שהיה לנו שעקם את פיו והפך הקללה לברכה אבל עדין לא הניח את רשעתו ולא בטל את דעתו הרעה והלך והסיתן להכשילם בזנות בהתגרות כזה עד שהכשילם בעון עבודה זרה מאוסה ומטנפת כזאת שהוא עון פעור כי תאוה זאת אי אפשר לבטל מן העולם שלא יחרב העולם וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא סט) ומובא לעיל מזה ואז היתה צרה גדולה ביותר מאד עד שכמעט אפס תקוה אך גדול אדונינו ורב כח שהקים אז למושיע את פינחס שקנא קנאת ה' צבאות וכו' ואף-על-פי-כן עדין לא הטהרנו מפגמים הנ"ל, וכמו שכתוב ( יהושע כב) המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וכו' וכן בכל דור ודור מתעורר בחינת זהמת בלעם ורוצה להמשיך חס ושלום קלפת עון פעור שהוא תכלית הזהמא עקר זהמת העבודה זרה שנקראת קיא צואה בלי מקום שמהם יניקתם של כל חיות רעות ומצח הנחש שהם חכמי הטבע ודעות רעות שבדורות הללו שאחר החרבן שנתפשטו ביותר על-ידי הרומיים שהחריבו את הבית המקדש על -ידי זה, ועל-כן הצדיקים אמתיים לוחמים עדין בכל יום בתפלתם עם בלעם הרשע, לבער ולעקר רשם השארת זהמתו הרעה ודעותיו הרעים מן העולם כי הכל תלוי זה בזה, שעל-ידי מצח אשה זונה שהוא תאוה הנ"ל על-ידי זה כל הקלקולים של הרוצים לילך בדרך הקדש שעקר עומד כנגדם תאוה זאת ששם עקר הנסיון והבחירה וכמו שמבאר בדבריו זכרונו לברכה אבל אף-על-פי-כן בכח קדשת נפש איש הישראלי היו מתגברים כנגדו, וסוף כל סוף היו חוזרים בתשובה אפלו אלו שנכשלו בזה מאד מנעוריהם כי אף-על-פי-כן היה הטוב מתגבר סוף כל סוף עד שהיו חוזרים בתשובה אבל הקלקול על-ידי בני אדם החולקים הנ"ל שיש בהם כמה וכמה כתות ובחינות וכלם יונקים זה מזה וכו' כי זה כלל גדול, שבין בקדשה בין בסטרא אחרא הכל תלוי זה בזה בחינת ( אבות פרק ד) מצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה וכו' וכן בענין הכתות הנ"ל שזקני הדור שאין בהם שלמות כשאחד מקלקל כמו שמקלקל כמו כן יונק ממנו מצח הנחש וחיות רעות הנ"ל כנ"ל ואזי חוזר ומתגבר בחינת מצח הנחש בעצמו בזה הזקן המקלקל הנ"ל ומחטיאו יותר והעקר שמסיתו ביותר לחלק על הזקנים דקדשה ואז חוזר ויונק ממנו מצח הנחש ביותר וכן חוזר חלילה וכו' ועל-ידי זה מתארך הגלות ביותר וכנ"ל:
אבל אף-על-פי-כן אתה מרום לעולם ה' וידך על העליונה תמיד כמו שפרש רש"י שם כי כבר היו משה רבנו ופינחס בעולם שמהם ינקו כל הצדיקים והכשרים האמתיים שבכל דור עד אשר גם עתה בעבדותנו לא עזבונו אלקינו ואין דור יתום ובכל דור ודור נמצאים בחינת מקנאי קנאת ה' צבאות שהם בחינת פינחס שעמד ויפלל וכו' כי גם עתה הבחירה חפשית כי עקר הבחירה הוא עתה אצלנו בני אדם החיים עתה על פני האדמה כי כל התורה הקדושה ולעמתה הצרה שכנגדה וכל המעשיות הנעשות בעולם בין סטרא דקדשה ובין סטרא אחרא הכל כאשר לכל אינו נעשה עתה עם שום דור ודור כי אם עמנו אלה פה היום כלנו חיים כי במתים חפשי כתיב ולא המתים יהללו יה, רק עלינו נפל חובת היום ללחם מלחמת ה' כל אחד כפי בחינתו כי אין שום בן אדם חי חפשי ממלחמה זאת, כי רק בשביל זה בא לעולם. לראות עמל ויגון וכעס ומכאובות וכו' ולילך למקום עפר רמה ותולעה וכו' הכל היה בשביל מלחמה זאת כי כל אדם יש לו בחירה וכו' אבל בודאי לאו כל אדם זוכה להתגבר כראוי וכו' וכמו שכתוב ( ברכות יז) רצוני לעשות רצונך אך שאור שבעסה מעכב אותי וכו' ועקר התקון על-ידי צדיקי אמת שהם בחינת זקנים שבקדשה אבל יש כנגדם זקנים שאין בהם שלמות הנ"ל שמהם יונק מצח הנחש וכו' כנ"ל ומתגברים כמו שמתגברים בכל מיני תחבולות וכנ"ל אבל יש בכל דור ודור אנשי אמת החסים על נפשם באמת ואינם רוצים להטעות את עצמן ומסתכלין על אחריתם בכל יום בעין האמת עד שהם בבחינת מקנאי קנאת ה' צבאות שמתעוררים מעצמם לעשות עבדות קדושות בשביל האמת מה שלא נצטוו בהם וכעין שאמרו זכרונם לברכה על פינחס ועל כל הקנאין שאם בא לשאל אין מורין להם ( סנהדרין פרק הנשרפים דף פב) שזהו בחינת נדרים בחינת צדקה וכנ"ל ועל-ידי זה הם מכניעין אותם וכמבאר לעיל מזה. ועדין צריכין לבאר בזה הרבה אך אי אפשר לבאר הכל מחמת זה בעצמו שמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה הנ"ל שאין מורין להם וכו' והבן היטב:
ועל-כן מתחילין ביום הכפורים כל נדרי כי עקר התשובה נמשך משם מבחינת נדרים והתרתן והעקר בכח הצדיקי האמת בחינת משה כי עקר פגם כל החטאים הוא שפגם בבחינת נדר ושבועה כי כל מצות התורה קבלנו בברית ושבועה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סוטה לז). כי בשעה שבאו ישראל לקבל התורה בודאי היה להם בחירה לקבלה או שלא לקבלה ועל-כן באמת אמות העולם לא רצו לקבלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בבא קמא לח) על פסוק וזרח משעיר למו וכו' ( דברים לג) מלמד שהחזיר הקדוש ברוך הוא את התורה וכו' ועקר קבלת התורה בתחלתם זה בחינת נדר שקבלוה מעצמם בלי הכרח שזהו בחינת נדר שרוצה לנהג עצמו בפרישות קדם שנצטוה אבל תכף שקבלוה באו בנדר ובשבועה עם השם יתברך שמחיבים לקימה וכשפוגמין חס ושלום ועוברים על איזה מצוה עקר הפגם בבחינת נדר ושבועה שהוא שרש התורה וכנ"ל כי עקר שרש הבחירה נמשך מבחינת משה הוסיף יום אחד מדעתו המבאר על פסוק ויענו כל העם יחדיו בסימן קצ עין שם היטב והבן היטב דהינו שצריך להבין מדעתו מה שרוצה השם יתברך קדם שנצטוה ואפלו עכשיו שכבר נתנה תורה ויש לכל אחד בחירה כפשוטו אף-על-פי-כן בעניני עצות איך לזכות לקים את דברי התורה ובאיזה דרך צריכין לילך אם בדרך המחקרים וכו', אם בדרך המקבלים וכו' וכן למי להתקרב וכו' בכל זה צריך האדם להבין מעצמו. ואם יסתכל על תכליתו הנצחי בעין האמת לאמתו בודאי יזכה להבין באיזה דרך ילך ולמי להתקרב בבחינת ( תהלים לב) אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני וכו' וכמו שכתוב בהתורה כי מרחמם וכו' שיש רמזים שהם בחינת ידים שיש בים החכמה, שמה שאין יכולים לגמר בדבור גומרין בידים ברמזים בחינת נטיתי ידי וכו' עין שם וכל זה הוא בחינת נדר שנודר מעצמו מדעתו בשביל פרישות שזהו בחינת פינחס בן אלעזר בחינת כל המקנאין קנאת ה' צבאות שמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה הנ"ל שאין מורין להם בפרוש רק אמרו בדרך כלל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו ואין מצוין ומורין בפרוש רק מי שרוצה לקנאת קנאת ה' צבאות יבא ויזכה וכו' וזה בחינת צדקה של בעלי צדקה האמתיים שאינם נותנים בשביל כבוד ותפארת או מחמת טבעם רק נותנים בשביל השם יתברך. והעקר להחזיק עוסקים בתורה כשרים אנשי אמת וצריכים לתן צדקה יותר מכחם באפן שיבנו איזה בנין דקדשה שיהיה לו קיום לעולם וכמו שפרש רש"י על פסוק ( קהלת ה) אוהב כסף לא ישבע כסף וכו' ומי אוהב בהמון לא תבואה גם זה הבל, ופרש רש"י שאפלו אם עושה מצות אם אינו עושה מצוה שיהיה לה קיום כגון בנין בית הכנסת או ספר תורה וכו'. וכמו שמצינו כמה פעמים בכמה עירות שהיה חסר להם צרכי רבים כגון בית המדרש או מקוה והיה קשה לקבץ מההמון וקפץ אחר ועשה משלו צדקתו עומדת לעד או אפלו שאינו עושה משלו רק שהוא מתעורר מעצמו לעסק בזה לנגש כל אחד ולסבל הרבה בזיונות ושפיכות דמים מכל אחד וטורח העסק והבנין וכו' והוא מקבל על עצמו כל זה בשביל המצוה הקימת לעד שזהו גדול מאד כי גדול המעשה יותר מן העושה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בבא בתרא ט) ובלבד שיהיה כונתו לשם שמים לא להתיהר ולקנטר חס ושלום. מכל שכן כשאדם עוסק בזכות הרבים הגדול מאד שעוסק במצוה שאין לה תובעין שהוא זכות הרבים מאד ויש לו הרבה יסורים ומניעות ובזיונות וכו' בשביל זה אבל כונתו לשמים בשביל האמת לאמתו שכל זה הוא בחינת קנאת ה' צבאות בחינת נדרים, על-ידי זה עקר התקון המבאר בתורה הנ"ל שהוא להכניע מצח הנחש על-ידי כח הצדקה וכו' כנ"ל. ועל-ידי זה זוכין לתשובה עד שמבטלין דעותיהם הרעות הנ"ל מן העולם ומגבירים כח הרצון וכו' וכנ"ל וכל זה מקבלין כח מזקני הדור האמתיים בחינת משה שהוא זוכה לבחינת התרת נדרים כי התרת נדרים הוא פלא גדול ביותר שאפלו הנדר בעצמו יכול החכם להתירו כי כל כח הנודרין נמשך מהחכם בחינת משה כנ"ל ועל-כן ביום הכפורים שצריכין לזכות לתשובה ולמחילת עוונות מתחילין כל נדרי מענין נדרים והתרתן כי משם שרש התשובה כנ"ל והכל בכח הצדיקי אמת הכלולים בבחינת משה ועל-כן אומרים אז קדם כל נדרי בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העברינים כי צריכין להעלות כל העברינים אל הקדשה ולהחזיקם בתשובה, על-כן מקשרין עצמן להישיבה של מעלה ושל מטה שהם כלל הצדיקים שבחיים חיותם וכל הצדיקים שוכני עפר שהם בחינת ישיבה של מעלה ובכחם אנו מתפללין ביום הכפורים ואומרים כל נדרי וכו' ומגביהין כל העברינים להחזירם בתשובה וכנ"ל:
ועתה ממילא מובן שבשביל זה כשנתן משה לב לראות בסבלותם וכו' גלה לו השם יתברך סוד פרשת נדרים דיקא. כי עקר צערו היה שראה אריכת הגלות מהיכן נמשך ואיך קשה לתקנו ועקר הקשוי והכבדות הוא מחמת דתן ואבירם שהם בחינת החולקים על האמת וכו' כנ"ל, על-כן גלה לו השם יתברך סוד פרשת נדרים שהוא בחינת מקנאי קנאת ה' צבאות בחינת צדקה הגונה וכו' כנ"ל, שעל ידי זה מכניעין כל החולקים וכו' ומגלין הארת הרצון בעולם, שעל-ידי זה עקר הפדות והגאלה וכנ"ל:
וזה בחינת סמיכות המשנה ( אבות פרק ג) מסרת סיג לתורה מעשרות סיג לעשר נדרים סיג לפרישות סיג לחכמה שתיקה מסרת סיג לתורה, זה בחינת תורה שבעל פה שנמסרה לנו בעל פה שהוא סיג לתורה שבכתב, כי מתורה שבכתב בלבד אין יודעין דבר ולא שום מצוה איך לקימה כמבאר כמה פעמים בכל הספרים ובדברינו, רק עקר הסיג לקים תורה שבכתב הוא על-ידי המסרת שהיא תורה שבעל פה, ועל-כן מבאר בדבריו זכרונו לברכה ( לקוטי תנינא סימן כח) בשם המדרש שעקר ההבדל שבין ישראל לעובדי כוכבים הוא רק בתורה שבעל פה וכו', ועל-כן כל המחקרים וההולכים בדרכיהם עוסקים רק בתורה שבכתב ורוצים לפרשה על-פי דרכיהם ולגלות פנים בתורה שלא כהלכה המסורה בידינו בעל פה כידוע ומפרסם כל זה כי כ"ד ספרים שבתורה שבכתב הם כנגד הכ"ד בתי דינים הנ"ל שעקר המתקתן על-ידי רצון העליון שנמשך על-ידי הצדיקים שבכל דור שהם בחינת משה שהם בחינת תורה שבעל פה כי תורה שבעל פה נמסרה מדור לדור לצדיקי אמת, ומי שפוגם בזה ומפריד חס ושלום תורה שכתב מתורה שבעל פה הוא נרגן מפריד אלוף, ואזי משתלשל מהדינים של הכ"ד בתי דינים אחיזת הסטרא אחרא שהוא בחינת אל אחר-כפירות שזהו בחינת כ"ד מיני עופות טמאים שהם בחינה אחת עם החיות רעות הנ"ל, שמשם כל יניקת חכמי הטבע, ועל-כן עקר סיג וקיום התורה הוא על-ידי מסרת שהוא בחינת תורה שבעל פה כי הדבור פה יש לו כח גדול לגלות האמת והאמונה בבחינת ( תהלים פרק ט) אודיע אמונתך בפי אבל את זה לעמת זה כי אף הם באים באדם שכחו בפיו, כי פיהם דבר שוא וכו' וכמו שכתוב ( שם יב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו שכל זה הוא מה שבארנו לעיל בענין בלעם שהוא בקלפה כנגד משה בקדשה כי הבחירה יש לה כח גדול כנ"ל ועל-כן הם אומרים שפתינו אתנו וכו' כי גם הם מתגברים בלשונם ובפיהם להסתיר האמת ומפרשים התורה בפיהם כדרכם הרע, שכל זה נמשך ממצח הנחש וכו' כנ"ל. אבל הכנעתו על-ידי צדקה אמתית שהוא בחינת נדרים וכו' וזה שסמך התנא מיד מעשרות סיג לעשר נדרים סיג לפרישות כי על-ידי בחינת מעשרות שהוא צדקה שהוא סיג לעשר שעל-ידי זה נמשך העשירות אל הקדשה, וכן על -ידי נדרים שהם סיג לפרישות על-ידי זה מתגברים על החולקים על המסרת שהוא תורה שבעל פה כי כל התגברותם הוא על-ידי הממון והעשירות שהוא עתה בגלות אצלם ועל -ידי רבוי תאות נאוף שהם משקעים בזה מאד שכל זה בחינת בלעם שהיה לו נפש רחבה לממון וכבוד ולזנות וכו' שמשם כל קנאתם בעם ה' הכשרים הדבקים בצדיקי אמת על-כן על-ידי צדקה שהוא בחינת מעשרות שעל-ידי זה זוכין לעשירות דקדשה ועל-ידי בחינת נדרים סיג לפרישות על -ידי זה מתגברים עליהם וכנ"ל והעקר שעל-ידי הצדקה בחינת נדרים מתגבר התגלות הרצון בעולם שהכל מתנהג ברצונו לבד ואין שום טבע כלל כי גם הטבע בעצמו מתנהגת ברצונו תמיד וביד ישראל לבטל הטבע כרצונם על -ידי תפלתם וכנ"ל ועל-ידי זה מתגבר כל אחד ברצונות חזקים ותקיפים תמיד להשם יתברך שזה העקר וכנ"ל ומי שחזק בזה תמיד ומכניס דרך זה בעולם ודאי יתגבר עליהם ויכניע עקר המינים והחולקים ויבטל דעותיהם הרעות מן העולם וזהו סיג לחכמה שתיקה כי אי אפשר להתוכח עמהם עד קצה האחרון רק צריכין לדבר בחכמה אמתית מה שצריכין לדבר וכל מה שמדברים בחכמה נגדם הם חותרים ביותר להתגבר כנגד האמת יותר ויותר ועל-כן סיג לחכמה שתיקה שצריכין לדם ולשתק עד ישקיף וירא ה' משמים בחינת ( תהלים לז) דום לה' והתחולל לו בחינת ( שם סב) אך לאלקים דומי נפשי בחינת ( איכה ג) טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' כי העקר הוא להיות חזק בעצמו בהאמת ולהתחזק ברצון חזק תמיד להשם יתברך ולאמתת תורתו, ואם אפשר לדבר עם אחד ולהשיבו אל האמת מה טוב ואם לאו צריכין לשתק בבחינת סיג לחכמה שתיקה ועל-כן כתיב ( משלי כו) ענה כסיל כאולתו וכתיב ( שם) אל תען כסיל כאולתו כי עת לחשות ועת לדבר אך סוף כל סוף כל ימי הגלות הם מתגברים בדבוריהם וצריכין החכמים אמתיים לעשות סיג לדבריהם על-ידי השתיקה שהוא בחינת רצון בחינת דום לה' והתחולל לו וכו' וכנ"ל:
עין מאמר רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין פרק נגמר הדין) על פסוק היערך שועך לא בצר ( איוב לו) כמה וכמה צריכין להתחזק ולהתאמץ בתפלה ובבקשת רחמים ותחנונים כמו שאמרו שם לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו' ריש לקיש אמר כל המאמץ את עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה ר' יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצים את כחו ואל יהיו לו צרים מלמעלה. וזה לשון רש"י זכרונו לברכה, לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצים את כחו שיסיעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים וכו' והעקר לענינינו הוא פרוש רש"י הנ"ל, שעל זה בעצמו צריכין לבקש רחמים לעולם הינו שלעולם צריך האדם לבקש רחמים שיוכל לבקש רחמים כמו שמבאר ברש"י הנ"ל שפרש שצריך האדם לבקש רחמים שיהיו הכל מאמצים את כחו שיסיעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים וכו' והבן היטב היטב עד כמה עד כמה צריכין להתחזק בבקשת רחמים כי אף-על-פי שהוא בא לפרש שיחתו בינו לבין קונו ואינו יכול לפתח פיו כלל אף-על-פי-כן הוא צריך להתחזק לבקש רחמים על זה בעצמו שיסיעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים וכו' וכן לעולם והבן היטב:
הלכות נשיאת כפים:
וזה בחינת ברכת כהנים כי כבר מבאר שכל סדר קריאת שמע וברכותיה ותפלה הכל הוא בחינת אמונת הרצון שאז עוסקין בכמה תקונים הנ"ל להמשיך עלינו הארת הרצון וכו' וכנ"ל על-כן בגמר התפלה עולים הכהנים לברך את עמו ישראל באהבה כי מבאר בהתורה וביום הבכורים הנ"ל שעל-ידי הצדקה שעל-ידי זה זוכין לרצון וכו' על-ידי זה אין צריכין לעשות שום עסק ועובדא כלל בשביל פרנסה כי נתקים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ואתם כהני ה' תקראו כהני ה' דיקא בחינת חסד וכו' נמצא שעקר התכלית לזכות לבחינת כהן על-כן בגמר התפלה שזכינו להמשיך התגלות הרצון על-כן אז הכהנים עולין לברך ברכת כהנים להמשיך קדשת כהן על כל ישראל שיזכו כל ישראל לבחינת ואתם כהני ה' תקראו שהוא בחינת חסד. שלא יצטרכו לעשות שום עסק בשביל פרנסה רק כל הממון והעשירות והפרנסה יהיה נמשך להם בחסדו וכו' שזהו בחינת כהן כנ"ל וזהו יברכך ה' בממון ( במדרש רבה פרק יא) שכל הממון יגיע להם על-ידי ברכת ה' לבד בלי שום עובדא ועסקי משא ומתן ומלאכה כנ"ל בבחינת ( משלי י) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה שלא יצטרך לשום יגיעה של עסק ומלאכה שנמשך מבחינת בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם רק כל העשירות והפרנסה יהיה נמשך על-ידי ברכת ה' וזהו וישמרך מן המזיקין ( שם) שהם בחינת החיות רעות שמבארין שם בהתורה הנ"ל שהם מזיקי עלמא שהם רוצים לפגם ברצון ועל-כן על ידם נמשך ביותר ויותר יגיעות וטרדת המלאכות והעסקים בחינת בעצבון תאכלנה שנמשך על-ידי חטא אדם הראשון שפגם באמונת הרצון ועל-כן זה דרכם כסל למו של החיות רעות הנ"ל של חכמי הטבע שצועקים מאד להרבות בעסקים מלאכות ולבטל חס ושלום התורה ועבודה כי הם בהפך מאמונת הרצון ועל-כן דעתם הרעה בהפך להרבות דיקא במלאכות ועסקים ומאומה לא ישא בעמלו וכו' על-כן מברכין אותנו הכהנים יברכך ה' בממון שהממון והעשירות יגיע על-ידי ברכת ה' לבד בלי עסק ומלאכה כנ"ל וישמרך מן המזיקין שהם החיות רעות חכמי הטבע וכו' כנ"ל וזהו יאר ה' פניו אליך, זהו בחינת קדשת יום טוב שעל ידם נתגלה הרצון כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל כי בכל הימים טובים שהם השלש רגלים צריכין לעלות לבית המקדש להמשיך משם הארת הרצון ( וכמבאר מזה במקום אחר) ועל-כן עקר קדשת יום טוב תלוי בצדיקים ( כמו שכתוב במקום אחר) כי עקר קול הקריאה של יום טוב שקורא ומגלה את הרצון אי אפשר לשמע כי אם על-ידי החכמים והצדיקים האמתיים שמקשרים כל הרצונות לשרש הרצון לבחינת רעוא דרעוין ששם נסתלק משה וכו' כמבאר שם בהתורה הנ"ל וזהו בחינת יאר ה' פניו אליך בחינת הארת פני ה' שנמשך ביום טוב בחינת ( דברים טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך וכו' שעקרו נמשך על-ידי צדיקי אמת שעל ידם מאיר פני ה' כי צדיקיא אנון אנפי שכינתא כמו שכתוב בזהר הקדוש כמה פעמים וזהו ויחנך יתן לך חן ( במדרש רבה פרק יא) שזה בחינת שמקשרים רצונות של כל ישראל לבחינת משה רבנו שנסתלק ברצון שברצונות כי כל החן דקדשה של ישראל נמשך ממשה שעליו נאמר ( שמות לג) כי מצאת חן בעיני ועל-ידי מציאת חן המשיך שלש עשרה מדות של רחמים כמו שכתוב ( שם) ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך וכו' הודיעני נא את דרכיך וכו' ואז הודיעו על -ידי שלש עשרה מדות של רחמים שהם בחינת תליסר תקוני דיקנא בחינת קדשת הזקנים דקדשה שהוא בחינת התגלות הרצון בשבת במנחה שנמשך משם ( כמובן בכונות) וזה מברכין אותנו הכהנים ויחנך וכנ"ל:
וזהו ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום זה בחינת צדקה וכמבאר לעיל מזה בחינת ( תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך, בחינת מרבה צדקה מרבה שלום כי עקר התקון על -ידי רבוי צדקה כנ"ל, שעל-ידי זה זוכין להארת הרצון שהוא בחינת נשיאת פנים בחינת זקן נשוא פנים כמו שמבאר שם שעל-ידי זה מתבטל כח החיות רעות הנ"ל שזהו בחינת שלום כי כל זמן שנשמע קולות הרעים של חיות רעות שהם חכמי הטבע הנ"ל יש רגז וכעס ומחלקת הפך הרצון והשלום כי הם מזיקי עלמא אבל כשישראל עם קדוש מתגברין באמונת הרצון עד שמתבטל כחם אז ישובו המה אלינו ויתקים וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו' ( ישעיה יא) כי יתבטלו ההזקות והרגז ויתרבה השלום שהוא בחינת רצון שהכל מרצים זה עם זה באהבה ושלום מגדל אמונת הרצון שהכל מתנהג ברצון הבורא יתברך לבד, גם אז יתקים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' שזהו בחינת רבוי השלום שכל הזרים ובני נכר יכירו גדלת הבורא יתברך וגדלת ישראל אשר בחר בנו מכל העמים ויעסקו כלם במלאכתנו כי יבינו זה כל תכליתם ועל-כן מסימין בברכת כהנים וישם לך שלום כי זה עקר התכלית בחינת רצון ואהבה ושלום וכנ"ל ועל-כן מתחילין הברכה לברך וכו' באהבה כי זה העקר בחינת אהבה ושלום שהוא בחינת הארת הרצון כנ"ל:
ועל-כן הכהנים עולים לברך אצל ברכת מודים כי שם בברכת מודים מגלים הארת הרצון ביותר שהוא בחינת קדשת יום טוב בחינת מקרא קדש על-ידי רבוי הנסים שעשה אז עמנו כנ"ל כי שם בברכה זו אנו מודים על כל הנסים והנפלאות שעשה השם יתברך עמנו בכל דור ודור ואשר הוא יתברך עושה עתה עמנו בכל יום וכו' כמו שמתפללין שם מגן ישענו לדור ודור נודה לך וכו' ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים, כי על -ידי אמונת הרצון מבינים שהשם יתברך עושה עמנו נסים ונפלאות בכל יום ובכל עת וכו' כי הרבה הרבה אנו רואים בעינינו בכל יום מאחר שאנו מאמינים שאין שום טבע רק כל הנהגת הטבע הכל בהשגחתו יתברך לבד ואזי רואים נפלאות חדשות בכל יום ומלבד זה אנו מאמינים שהשם יתברך עושה עמנו נסים ונפלאות בכל יום ובכל עת שאין אנו יודעים מהם בלתי הוא יתברך לבדו כמו שכתוב ( תהלים קלו) לעשה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( נדה לא) אין בעל הנס מכיר בנסו וכו' ועל-כן סמוך תכף לברכה זאת שמגלה ביותר אמונת הרצון עולים הכהנים לברך בשם ה' שיסכים השם יתברך עמנו להמשיך עלינו מלמעלה בכל עת הארת הרצון שעל -ידי זה יהיו נמשכין כל שפע העשירות וכו' מאתו לבד וכו' ומסימין בשלום שזה העקר כנ"ל ואחר כך אומרין תכף שים שלום מסימין המברך את עמו ישראל בשלום, כי גמר התקון הוא שלום כנ"ל ועל-כן לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום ( סוף עקצין) וכנ"ל:
ועל-כן אין מברכין אלא בנשיאת כפים כי נשיאת כפים מורה על גדל עצם הרצון וההשתוקקות בכל לב להשם יתברך בבחינת ( איכה ג) נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, בחינת ( דברים לב) כי אשא אל שמים ידי, בחינת ( תהלים קלד) שאו ידיכם קדש וברכו את ה' וכמו שרואין בחוש שמי שמשתוקק מאד להשם יתברך אזי מגביה ידיו ופורש כפיו בבחינת ( שם פרק ח') שטחתי אליך כפי, בחינת ( שם קמג) פרשתי ידי אליך ועל-כן ברכת כהנים שהוא בחינת המשכת הארת הרצון בהארה נפלאה על-כן הוא בנשיאת כפים דיקא גם מרמז שאנו מסלקין ידינו מלעסק בשום עסק ומלאכה שנעשין על-ידי הידים רק להרים ידינו אל השם יתברך תמיד זהו בחינת תקף הרצון כנ"ל:
דין השליח צבור:
על-פי התורה ויאמר בעז אל רות ( בסימן סה) עין שם:
כי עקר תקון התפלה הוא על-ידי השליח צבור כי הוא המבחר שבעדה כי צריך להיות הגון וראוי והוא בחינת בעל השדה שהוא ראש של המתפללין ועל-כן הוא נקרא עובר לפני התבה כי הוא כבר הגיע אל התכלית ועושה אחד מכל התפלה ועל-כן יכול לעבר לפני התבה ולילך לתבה שלאחריה כמבאר שם כי אפלו כשהוא בתבה שלאחריה ואפלו כשהוא בסוף התפלה הוא תמיד עובר לפני התבה הראשונה דהינו שאינו נוסע מן התבה הראשונה רק עובר תמיד לפניו ומחמת זה בעצמו יכול לעבר אל התבה השניה כנ"ל ועל-כן השליח צבור חוזר התפלה להורות שהוא אוחז בהתכלית שכלו אחד ואף שכבר גמר התפלה עדין הוא בתחלת התפלה בתבת ברוך להורות שכלו אחד ונעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו ועל-כן נקרא השליח צבור חזן מלשון ראיה והסתכלות בחינת ( במדבר כד) מחזה שדי יחזה, הינו שהוא חוזה ורואה את התכלית שעל-ידי זה יכול להתפלל כנ"ל וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ראש השנה לד) למה שליח צבור עובר לפני התבה כדי להוציא את מי שאינו בקי כי מי שהוא סמוך אל התכלית ועושה אחד מכל התפלה ואפלו כשהוא סוף התפלה עדין הוא בתחלת התפלה כי אינו שוכח תחלת התבה של תחלת התפלה, נמצא הוא בחינת בקי כמו מי שהוא בקי באיזה דבר שיכול לכלל את הדבר בדבור אחד ואפלו כשהוא בסוף הדבר אינו שוכח תחלתו לגדל בקיאותו, אבל זה שאינו יכול לעשות אחד מכל התפלה זה הוא נקרא אינו בקי וכשהוא בתבה שניה שוכח הראשונה ואינו יכול להיות מהיר בתפלתו לכוללה באחד מחסרון בקיאות והשליח צבור שהוא אותו המבחר שכבר הגיע אל התכלית ויכול להתפלל כנ"ל הוא מוציא אותו ומתקן תפלתו על-ידי שכוללה באחד:
ועל-כן כל דבר שבקדשה כגון קדשה וברכו וקדיש הם נאמרין רק על-ידי השליח צבור כי עקר הקדשה בא על ידו על-ידי שהוא סמוך אל התכלית הוא כלו אחד כלו טוב כלו קדוש ועל-כן כל דבר שבקדשה אין נאמרין בפחות מעשרה כי הדבור הוא מדרגה אחרונה דקדשה שהוא בחינת מלכות שהוא המדרגה העשירית ועקר תקונו על-ידי שמעלין אותו וכוללין אותו באחד שהוא כלו טוב כלו קדוש כנ"ל, שהוא ראש לכל המדרגות נמצא שצריכין מדרגה התחתונה עד המדרגה העליונה שהוא בחינת עשר מדרגות ( כמו שכתב רבנו בסימן יא שדבור נקרא צפרתא דקאי בין שמיא לארעא) ועל-כן עקר תקון התפלה בעשרה שאז יכולין לתקן הדבור להעלותו ממטה למעלה לכוללו באחד ואז יכולין לומר דבר שבקדשה על-ידי שסמוכין אל התכלית שהוא כלו קדוש כנ"ל והוא נאמר דיקא על-ידי השליח צבור כנ"ל וזה בחינת י"ב"ק י'חוד ב'רכה ק'דשה שקדשה וברכה הם על-ידי היחוד על-ידי בחינת כלו אחד כנ"ל ועל -כן הוא בגימטריא הויה אלהים להורות שעל-ידי הבטול אל התכלית נתבטלין כל היסורין וכל הדינים שהם בחינת אלקים וזה בחינת הויה אלקים שהויה ממתיק אלקים כי כלו טוב כלו אחד כלו קדוש כנ"ל וזה נעשה על-ידי שמכונין הראות להסתכל על התכלית וזה יב"ק בחינת תלת גונין דעינא שצריך לכונם את התכלית, כמובא בזהר הקדוש שיחוד ברכה קדשה הם ימין ושמאל ואמצע שהם תלת גונין דעינא וזה בחינת בקי הנ"ל שהוא בחינת י"ב"ק שהוא בחינת התכלית כנ"ל כי יחוד הויה אלקים הוא בחינת התכלית בחינת ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כמו שכתב רבנו במקום אחר ( סימן ד):