ליקוטי הלכות · אורח חיים א · קריאת שמע ה
Reading settings
ענין קריאת שמע בכל יום ערב ובקר:
על-פי מה ששמעתי מפי אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה ונדפס מזה בלקוטים שאצל המעשיות, שאמר שגדלת הבורא יתברך שמאיר לאדם השלם בלבו אי אפשר לספר לחברו ועל-כן אמר דוד המלך עליו השלום, "כי אני ידעתי כי גדול ה' וכו'" 'אני ידעתי' דיקא, ( "איך ווייס", ודחק מאד תבת "איך") כי אי אפשר לספר לחברו כלל ואפלו האדם לעצמו אינו יכול לספר מיום לחברו, דהינו ההתנוצצות וההארה שמאיר בדעתו באיזה יום אי אפשר לספר לעצמו מיום לחברו וכו' וענין זה אי אפשר לבאר בפה ומכל שכן בכתב, כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בלביה, כמו שכתוב, "נודע בשערים בעלה וכו'":
וזה עקר בחינת קריאת שמע, שהוא כלל ויסוד כל התורה כלה שתלוי באמונה, שאנו צריכין לקבל עלינו אמונתו הקדושה בכל יום ויום ועקר המצוה בכל יום הוא להכין עצמו ולהשתדל בכל כחו וכונתו שיקבל על עצמו האמונה הקדושה מחדש, בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, "אשר אנכי מצוך היום" -בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה אלא כחדשה ועקר מקרא זה נאמר לענין קריאת שמע, כי צריך לפשפש עצמו באמונה ולראות ולקבל על עצמו האמונה בכל יום מחדש וזה בחינת שמע ישראל שמתחילין באלו השתי תבות אמונת היחוד ולכאורה היה די בקבלת אמונת היחוד לומר רק 'ה' אלהינו ה' אחד', שזה העקר ולמה אומרים מקדם אלו השתי תבות 'שמע ישראל' אך באמת זה עקר שלמות האמונה, כי כשרוצים להודיע דבר חדש ונפלא אומרים, שמע נא מה שאדבר ואספר לך חדשות גדולות נוראות ונפלאות וזה בחינת אלו השתי תבות 'שמע ישראל' שאומרים קדם עקר היחוד שבזה מעוררים את לבבו ולבב כל ישראל שיטו אזנם וישמעו היטב מה שמספרין להם חדשות גדולות ונפלאות בבחינת מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות טו) על תבת שמע, השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך, הינו הט אזנך ולבך ושמע היטב מה שאתה מוציא מפיך שהוא ה' אלקינו ה' אחד! כי אף-על-פי שאנו חזקים באמונה מכבר משנים קדמוניות, כי ירשה היא לנו מאבותינו הקדושים, אף-על-פי-כן אין זה הדבר ישן חס ושלום, כי באמת הוא בכל יום ויום חדש לגמרי, כי אין יום דומה לחברו ואי אפשר לספר אפלו לעצמו מיום לחברו כנ"ל, כי לגדלתו אין חקר, וכל חד כפום מה דמשער בלביה צריך להטות אזנו בכל יום למה שאומר כדי שלא יהיה בעיניו כדיוטגמא ישנה וכו' כנ"ל וזה בחינת ( תהלים קמה) להודיע לבני האדם גבורותיו, שצריכין להודיע בודאי בכל יום ובכל עת גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, כמו שכתוב ( ישעיה לח), "אב לבנים יודיע אל אמתך" 'יודיע' דיקא, כי נפלאות האמונה מתחדשת בכל יום כנ"ל:
וזה בחינת מה שקבעו ברכת המאורות בקריאת שמע, כי השם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. שבבקר החמה זורחת ובערב שוקעת וגולל אור מפני חשך וחשך מפני אור, והכל בשביל התגלות האמונה מחדש בכל יום כפי אותו היום וכנ"ל, ועל-כן צריכין לומר קריאת שמע בכל יום ויום ערב ובקר כדי לקבל עליו האמונה מחדש בכל יום כפי אותו היום, כי עקר חדוש מעשה בראשית בכל יום הוא רק בשביל זה כדי לגלות אלקותו בכל יום מחדש עד יכירו אותו כל יושבי תבל וכו':
וזה בחינת מה שיש שתים עשרה תבות בפרשת שמע וברוך שם וכו' כנגד שנים עשר שבטים, כמובא בסימן לו וכן הם כנגד שנים עשר חדשים ושתים עשרה שעות היום כנגד שנים עשר צרופי הויה, כי כל השנים עשר חדשים וכל שתים עשרה שעות היום, שהם כלל הזמן, וכן כל השנים עשר שבטים, שהם כלל כל בני ישראל, כלם כלולים בקריאת שמע, דהינו שכל אחד ואחד מבני ישראל יש לו שרש מיחד בשנים עשר שבטים, בארבעים ותשעה אותיות שלהם, שהם כנגד ארבעים ותשע אותיות שבשני פסוקים אלו, כמובא בסימן הנ"ל וכפי אחיזתו בקדשה העליונה בשנים עשר שבטי י"ה, כן מתנוצץ לו אלקותו יתברך בלבו וכן כל הימים והשעות שכלולים בשנים עשר חדשים ובשתים עשרה שעות היום כלם כלולים באלו השני פסוקים שמע וברוך שם וכו' וכל אחד כפי אחיזתו בשנים עשר שבטי י"ה וכפי אותו היום צריך לקבל עליו אמונתו ויחודו בכל יום ויום מחדש כי אין אדם דומה לחברו ואין יום דומה לחברו כנ"ל ועל-כן אנו מזהרים, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, וכנ"ל:
וכל אדם צריך לילך בזה ולקים זאת, להשתדל ולהכין עצמו להכניס בלבו האמונה הקדושה בכל יום מחדש, כי זהו עקר ויסוד וכלל כל התורה כלה וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה בתחלת התורה "תקעו" ( לקוטי תנינא סימן ה), שצריכין לפשפש את עצמו ולחפש את עצמו באמונה הקדושה, עין שם כי כל אדם באיזה מדרגה שהוא, אפלו בדיוטא התחתונה, יכול להרגיש בלבו אלקותו מחדש אם יטה אזנו ולבבו היטב למה שהוא מוציא מפיו וזהו בחינת ( ברכות יג) שמע-בכל לשון שאתה שומע, שהם כלל השבעים לשונות שבהם נאחזים כל התאוות והמדות רעות כידוע, הינו בכל לשון מלשונות הגוים שאתה שומע, כי כל עניני חול ומחשבות חיצוניות ותאוות והרהורים שעוברים על האדם כלם הם בחינת לשונות העובדי כוכבים, כי משם הם נמשכין. והזהירונו רבותינו זכרונם לברכה שבכל לשון שאתה שומע, שתשמע משם אלקותו יתברך וזה בחינת שמע-בכל לשון שאתה שומע, שבכל לשון מלשונות העמים שאתה שומע שהם כלל התאוות ועסקי חול וכו', תשמע משם אמונתו הקדושה, שהוא ה' אלהינו ה' אחד והבן היטב נמצא, ששני הפרושים שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על תבת שמע שניהם עולים בקנה אחד, כי דרשו לענין שצריכין להשמיע לאזניו וכו' שמע-השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך וגם דרשו לענין שמתר לומר קריאת שמע בכל לשון שמע-בכל לשון שאתה שומע ושניהם עולים בקנה אחד, הינו שמע-השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך, שתטה אזניך ולבך היטב בכל יום למה שאתה מוציא מפיך ויהיה בעיניך כחדש כנ"ל ואז תוכל לשמע אמונתו ואלקותו יתברך מכל לשונות העובדי כוכבים בבחינת שמע בכל לשון שאתה שומע וכנ"ל. כי ה' ער הנה לא ינום ולא יישן, ואף-על-פי שעובר על האדם מה שעובר כאשר יודע בנפשו, אף-על-פי-כן השם יתברך עושה את שלו בחסדו הגדול והנפלא, כמו שכתוב ( תהלים קלו), "לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו". והוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ומאיר לעולם כלו בכבודו בכל יום מחדש התגלות אלקותו, ועל-כן בכל מה שעובר על האדם צריך לזכר את עצמו בכל עת בו יתברך ולהזכיר את עצמו שהוא איש ישראלי ומאמין באלקים חיים ומלך עולם וכמו שכתוב ( יונה ב), "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי" ואז יוכל לדבק את עצמו בו יתברך מכל מקום שהוא, וכמו שאמר אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה שבכל מקום יכולין להיות סמוכין אליו יתברך אפלו בשאול תחתיות חס ושלום, וכמבאר מזה בדבריו זכרונו לברכה בכמה מקומות וצריכין לזהר לילך בזה כל אדם שבעולם, כי הוא יסוד הכל:
ועל-כן זמן קריאת שמע של שחרית עד רביע היום, שהוא שלש שעות, כי כבר אמרנו ששתים עשרה תבות של קריאת שמע הם כנגד שנים עשר חדשים, שהם בחינת שתים עשרה שעות היום, שהם כנגד שנים עשר צרופי הויה כמובא והם בחינת שנים עשר שבטי י"ה ושנים עשר שבטים הם בחינת ארבעה דגלים וכנגדם הם ארבע תקופות השנה וכל זה כנגד שנים עשר צרופי הויה הנ"ל שהם כלולים בארבע אותיות השם ועל-כן נחלק היום לארבעה חלקים ועקר קריאת שמע עד רביע היום שהוא שלשה שעות, כנגד דגל מחנה יהודה שכלול משלשה שבטים שהיה חונה סמוך למשכן ששם עקר התגלות אלקותו ועל-כן היה חונה קדמה מזרחה, כי הוא נגד שלש שעות הראשונות שאז מתחיל זריחת השמש ממזרח ועל-כן כל ישראל נקראים יהודים על שם יהודה, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מגלה יג) שעקר אמונתנו נקרא על שם יהודה, כמו שאמרו על פסוק, "איש יהודי", כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, כי עקר התגלות האמונה הוא במשכן ששם היה חונה בסמוך לו דגל מחנה יהודה וזהו גם כן בחינת תקופה הראשונה שהוא תקופת ניסן שכלול משלשה חדשים, שהם, ניסן, איר, סיון, שבהם עקר זריחת והתגלות האמונה שהתחיל השם יתברך לגלות ולהאיר בנו בהארה גדולה בניסן על-ידי האותות והמופתים וההתגלות נפלא בפסח ביציאת מצרים, ואחר כך סופרים מ"ט ימי הספירה שהם הכנה לקבלת התורה, שהם כנגד מ"ט אותיות שבקריאת שמע, שהם כנגד מ"ט אותיות השבטים. ואחר כך זוכין בסיון, בחדש השלישי, לקבל התורה בשבועות שהיא עקר התגלות האמונה, כמו שכתוב ( שמות כ), "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו'" נמצא, שעקר התגלות האמונה הוא בבחינת דגל מחנה יהודה ובשלשה חדשים הראשונים, שבהם יציאת מצרים וקבלת התורה, ומשם מאיר האמונה לכל ישראל ולכל השנה כלה וכנגד זה עקר המשכת האמונה בכל יום בקריאת שמע הוא ברביע יום הראשון דיקא שהוא שלש שעות הראשונות, שהם כנגד דגל הראשון, שהוא מחנה יהודה וכנגד שלשה חדשים הראשונים, שהם ניסן, איר, סיון, וכנ"ל:
ראשי פרקים שיך להלכות קריאת שמע:
וזה בחינת קריאת שמע של שחרית וקריאת שמע של ערבית וקריאת שמע של ערבית זמנה כל הלילה, כל זמן שכיבה וקריאת שמע של שחרית אין זמנה כי אם בבקר עד שלש שעות שהוא זמן קימה, כי התגלות והתנוצצות אלקות שמתנוצץ ומאיר בלב האדם זה בחינת זריחת האור בבקר כי עקר אור השמש הוא אור השם יתברך שממנו מאירין כל האורות, כמו שכתוב ( תהלים כז), "ה' אורי וכו'" וכמו שבגשמיות רואין שבשחרית בוקע אור השמש ממזרח ומאיר על פני תבל, כמו שאומרים, הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע" וכמו שכתוב ( ישעיה נח), "אז יבקע כשחר אורך", כמו כן ממש כשהשם יתברך עוזר לפעמים שמאיר ומתנוצץ בלב התנוצצות אלקות, הוא בחינת בקיעת האור ממש שפתאם נבקע הדעת ומאיר אורו יתברך מה שאי אפשר לספר לחברו כלל כנ"ל, כי עקר אור וחשך נמשך משם, כי השם יתברך ברא העולם שיהיה אור וחשך, דהינו שהתגלות אורו לבני אדם לא יהיה קבוע בתמידיות בשוה, כי תענוג תמידי אינו תענוג, וגם כי היו מתבטלין במציאות, על-כן בחכמתו ברא שיהיה אור וחשך והחשך קדם לאור, כי חשך נמשך מבחינת הצמצום וההסתרה שהשם יתברך מצמצם ומסתיר אורו בבחינת ( ישעיה מה) אכן אתה אל מסתתר, כדי לתקן בחינת כלי שנוכל לקבל האור בהדרגה ובמדה וכן הוא בכל פעם, בכל דרגא ודרגא לכל אחד כפי מדרגתו ומשם נמשך גם החשך והאור של היום מה שהשם יתברך מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וגולל אור מפני חשך וחשך מפני אור והכל בשביל שיתחדש האור בכל יום, כי על-ידי החשך שמסתיר האור בכל פעם, על-ידי זה זוכין אחר כך לקבל האור בהתחדשות יותר, שזה עקר השלמות שיהיו בכל יום כחדשים בבחינת ( איכה ג) חדשים לבקרים וכו' כנ"ל. ועל-כן צריכין קריאת שמע בבקר ובערב, כי בבקר עקר התגלות האור ובערב צריכין קריאת שמע לתקן על-ידי זה בחינת הצמצום והכלי שבלא זה אי אפשר לקבל האור ועקר התנוצצות האור הוא בבקר כנ"ל, אבל גם בלילה צריכין שיאיר לנו אורו יתברך בבחינת כי אשב בחשך ה' אור לי, כדי שעל-ידי זה נוכל לרוץ אחריו ולהשתדל לתקן הכלי והצמצום, אך בלילה עדין לא נשלם תקון ההתעוררות מלמטה עד הבקר, ועל-כן אז מאיר לעולם כלו בכבודו מעצמו בבחינת אתערותא דלעילא קדם אתערותא דלתתא. ועקר השלמות כשזוכין לקבל האור על-ידי אתערותא דלתתא, שזה זוכין בבקר כשעולה אילת השחר על-ידי התשוקה ועבודת הצדיקים בכל הלילה, בפרט על-ידי קימת חצות כידוע, אבל בלילה שעדין לא נשלם האתערותא דלתתא, אזי הארת האור במח הוא רק בחינת אתערותא דלעילא קדם אתערותא דלתתא שעל-ידי זה, חס ושלום, דינים מתגברים שמשם חשכת לילה, כמובן בזהר הקדוש שכשאין נשלם האתערותא דלתתא אזי, חס ושלום, דינים וחשך ועקר שלמות החסד כשנשלם האתערותא דלתתא:
וזה בחינת פסח ושבועות, כי פסח בחינת אתערותא דלעילא כידוע , כי לא היו ראויין להגאל ואחר כך מניפין העומר וסופרין מ"ט ימי הספירה כנגד מ"ט אותיות שבקריאת שמע מ"ט אותיות השבטים, ועל-ידי זה מכינים עצמן לקבלת התורה בבחינת אתערותא דלתתא, ועל-ידי זה מקבלין האור בשבועות ואז עקר האור והחסד בשלמות, בבחינת אתערותא דלתתא, ועל-כן היתה גאלת מצרים בלילה שאז הוא בחינת אתערותא דלעילא, כי הגלות דומה ללילה והגאלה היתה לפני הקץ ולא היו ראויים לפי מעשיהם רק בבחינת אתערותא דלעילא, על-כן היתה בלילה:
כי התגלות האור הוא בחינת נבואה, בחינת ואראה את ה' בחינת 'בשם ה' אלהינו נזכיר' ראשי תבות נבי"א המובא בהא"ב, ועקר הנבואה ביום, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ביום צוותו וכו' ועל-כן לנביאי אמות העולם אינו נגלה אלא בלילה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( במדרש רבה פרק כ) כי אצלם מגיע הנבואה בודאי רק בבחינת אתערותא דלעילא, כי הם אינם ראויים בודאי, על-כן באה עליהם הנבואה בלילה דיקא גם אפלו בנביאי ישראל הצדיקים נמצא שלפעמים שנגלה עליהם בלילה וזה כשקבלו הנבואה בעת שעדין לא היו כדאי וראוים להתגלות הזאת, כי בענין אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא יש כמה בחינות, כי אפלו כשמקבל האור על-ידי אתערותא דלתתא, אבל אין ההתעוררות ראוי לאותו ההתגלות נחשב בחינת אתערותא דלעילא וזה היה שלמות משה שזכה לנבואת פנים בפנים יותר מכל הנביאים מחמת שהיה קדוש ופרוש כל כך ויגע כל כך בשביל השם יתברך עד שזכה לקבל התגלות הנבואה, רק בבחינת אתערותא דלתתא שזה עקר שלמות האור כנ"ל וזה שהוכיח אותם השם יתברך ( במדבר יב), "אם יהיה נביאכם ה'", 'נביאכם' דיקא שהשם יתברך הוא נביא שלהם דהינו שממשיך עליהם הנבואה מלמעלה בבחינת אתערותא דלעילא ועל-כן "בחלום אדבר בו" כנ"ל "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וכו' ותמונת ה' יביט" 'יביט' דיקא, שהוא בעצמו מביט בתמונת ה' בבחינת אתערותא דלתתא בשלמות שזוכה על-ידי קדשתו ופרישותו כי הם אף-על-פי שהיו צדיקים נוראים ובודאי קבלו הנבואה בקדשה על-ידי הכנתם בחינת אתערותא דלתתא, אבל כנגד קדשת משה נחשב קבלת נבואתם בבחינת אתערותא דלעילא, בבחינת אם יהיה נביאכם ה' וכנ"ל ועל-כן פרש שם רש"י והם צועקים מים מים, דהינו שלא היתה הכנתם בשלמות וכנ"ל:
נמצא, שעקר התנוצצות האור בבקר, שאז הוא בחינת אתערותא דלתתא שנשלם על-ידי התשוקה של כל הלילה, אבל בלילה, שהוא בחינת תחלת הבריאה, תחלת היום, אז לא נשלם אתערותא דלתתא ואז האור מגיע רק בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת ( שיר השירים ה) אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וכו', בבחינת ( שם) דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו, כי השם יתברך מאיר להאדם שהוא במדרגה התחתונה בבחינת חשכת לילה, בבחינת גלות, ומאיר עליו התנוצצות גדול בלבו ודעתו והכל כדי שיהיה נמשך אחריו בבחינת ( שם א) משכני אחריך נרוצה ועל-כן אחר כך מיד נעלם ועובר ממנו ההתנוצצות וההארה הזאת, כי ההתנוצצות היה רק לרמז לו נעימות האור כדי שירדף אחריו וזה עקר בחינת הכרוז שקורין להאדם בכל פעם שישוב אליו יתברך. וזה בחינת פסח שאז מגיע ההארה שלא בהדרגה קדם הקץ אף-על-פי שאינו כדאי ואחר כך מיד ביום שני נסתלק, כי ההארה לא היתה כי אם לרמז שנרדף אחריו וכנ"ל, וכמובא מזה בספרים בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה ובדברינו במקום אחר ועל-כן צריכין אחר כך לספר מ"ט ימי הספירה כדי לטהרנו וכו', כי אחר כך צריכין להתחיל להכין עצמנו בבחינת אתערותא דלתתא כדי שנזכה לקבל התורה בשבועות, שהוא כלל הנבואה, שאז זכו כלם להתגלות אלקות באור גדול בבחינת אתערותא דלתתא, ועל-כן בלילה, כל הלילה ראוי לקריאת שמע, מחמת שאז הוא רק בבחינת אתערותא דלעילא ברחמיו שלא על-ידי הכנתנו בשלמות, על-כן כל הלילה כשרה לזה, מאחר שעקר הארת הדעת שלא על ידינו, אבל בבקר שנעשה על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא, על-כן אז צריכין זמן קבוע, דהינו בבקר בעת בקיעת האור דיקא שנמשך עד רביע היום שנחשב הארת האור כבוקע ומאיר מחדש ואז עקר זמן קריאת שמע על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא, כי מה שנעשה על ידינו צריך שיהיה בזמן קבוע, כי אנחנו בזמן והשם יתברך למעלה מהזמן, אך זה עקר השלמות שיעלה ההתעוררות מלמטה על-ידי מעשה התחתונים, שהם בזמן כידוע:
וזה עקר התשובה שנזכה אנחנו לשוב אליו יתברך על -ידי ההתעוררות שלנו, כי זה הוכוח בין השם יתברך ובין ישראל שהשם יתברך צועק אלינו ( מלאכי ג), "שובו אלי ואשובה אליכם", שאנחנו נשוב תחלה וישראל אומרים ( איכה ה), "השיבנו ה' אליך ונשובה וכו'", שהוא ישיבנו אליו וכמובא בספרים ועל-ידי תהלים שכולל כל מ"ט שערי תשובה, שהם בחינת מ"ט אותיות השבטים, מ"ט ימי הספירה, מ"ט אותיות שבשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, על-ידי זה נתתקן הכל כי תהלים נאמר על-ידי דוד מלך ישראל, שהוא בחינת משיח שיזכה להשיג שער החמשים שכולל הכל, שהוא שכל נפלא שזוכין על-ידי זה להכניס בלב ישראל שיצעקו תמיד להשם יתברך שישיבנו אליו ועל-ידי זה בעצמו יהיה נחשב להתעוררות שלנו כאלו אנו שבים אליו מעצמנו, כי באמת כל צעקתו יתברך שצועק אלינו שובו אלי וכו', כונתו זה בעצמו שאנחנו נצעק אליו תמיד, "השיבנו ה' אליך וכו'" נמצא, שבאמת לאמתו אין מחלקת וחלוק כלל בין כנסת ישראל ובין השם יתברך, רק שאין כל אחד מבין כונתו הקדושה וכל זה מחמת שלא נתגלה עדין שער החמשים, אבל על-ידי התהלים נמשך הארת שער החמשים שכולל הכל מתתא לעילא ומעלא לתתא, עד שנזכה לצעק אליו תמיד איך שיהיה ועל-ידי זה יתתקן הכל וכנ"ל:
וזה בחינת עשרה מיני נגינה שבהם נאמר ספר תהלים, כי איתא בדברי אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בסימן רלז, שעקר ההתחברות על-ידי נגינה בבחינת ( בראשית כט) הפעם ילוה אישי אלי, הנאמר כשנולד לוי שעוסקין בשיר על הדוכן וכו', עין שם הינו, כי שיר ונגון בחינת תהלים על-ידי זה עקר ההתחברות של כנסת ישראל עם דודה, כי עקר הרחוק חס ושלום, הוא מחמת הוכוח הנ"ל שישראל רוצים שהשם יתברך יעוררם תחלה וישיבם אליו והוא יתברך רוצה שכנסת ישראל תתעורר תחלה, אבל על-ידי אמירת תהלים, שכולל כל העשרה מיני נגינה מעילא לתתא ומתתא לעילא, בבחינת 'מזמור לדוד' 'לדוד מזמור' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שלפעמים אומר שירה ואחר כך שורה עליו רוח הקדש ולפעמים להפך ששורה עליו רוח הקדש ואחר כך אומר שירה, הינו כנ"ל, שמזמורי תהלים כלול משני הבחינות, מאתערותא דלתתא קדם ומאתערותא דלעילא קדם כנ"ל על-כן על-ידי תהלים עקר ההתחברות וההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים, מאחר שעל-ידי זה נכללין יחד שני ההתעוררות כי תהלים מעורר לב ישראל להשתוקק להשם יתברך וזה נחשב להתעוררות שלנו אף-על-פי שבאמת הכל מאתו יתברך וכנ"ל וזה בחינת 'תכין לבם תקשיב אזניך', שהשם יתברך בעצמו מכין לבבנו להתפלל אליו ואחר כך הוא מקשיב אזניו לשמע דבורינו כאלו הם יוצאים מאתנו בעצמנו, רק שאנו מחיבים על כל פנים להתעורר לזה בעצמו להשתוקק ולהתפלל להשם יתברך על זה שיכין לבבנו אליו, שזהו בעצמו בחינת התפלה-תכין לבם תקשיב אזניך וכן מתפלל דוד בספר תהלים הרבה על זה, כמו שכתוב ( תהלים נא), "אדני שפתי תפתח וכו'" כי תהלים הוא בחינת התבודדות ושיחה בינו לבין קונו, ועל-ידי זה יכולין לפרש שיחתו על הכל ולבקש להשם יתברך על זה בעצמו שנוכל לבקשו, "השיבנו ה' אליך וכו'" באמת נמצא, שהכל מאתו יתברך ואף-על-פי-כן נחשב להתעוררות שלנו, מאחר שאנו מתעוררים על כל פנים לבקש על זה וכנ"ל והבן היטב כי בודאי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר להתקרב:
וזה מרמז שם בפסוקים ( בשמואל ב סימן כג) שהביא משם אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בלקוטי תנינא סימן עג לענין מעלת אמירת תהלים, שהם, "ונאום הגבר הוקם על" שהוקם עלה של תשובה, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( מועד קטן טז), על-ידי שהוא משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל שהוא ספר תהלים שיסד שנמשך מבחינת משיח שמשיג שער החמשים שכולל שני ההתעוררות יחד, שעל -ידי זה עקר ההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים מכל מקום שהם וזהו ( שם), "לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים" 'מושל באדם' זה בחינת אתערותא דלעילא, בחינת והוא ימשל בך, וכמו שפרש רש"י שם, 'צדיק מושל' זה אתערותא דלתתא, הינו כלליות שני ההתעוררות יחד וזה זוכין על-ידי בחינת יראת אלקים, הינו בחינת תהלים, בחינת ( משלי לא) יראת ה' היא תתהלל:
ועל-כן אין אומרים עקר קריאת שמע וברכותיה בשחרית עד שאומרים תחלה מזמורי תהלים, שהם פסוקי דזמרה שתקנו לנו לומר קדם קריאת שמע וברכותיה, כי עקר קבלת היחוד שעל-ידי זה כנסת ישראל מתחברין בהשם יתברך, אי אפשר כי אם על-ידי פסוקי דזמרה, שהם מזמורי תהלים שכלולים משני ההתעוררות, שעל-ידי זה עקר היחוד וכנ"ל ועל-כן אומרים המזמורים האחרונים שבסוף תהלים שהם העשרה הללויות שאמר בסוף תהלים שכלולים מכל ספר תהלים שנאמר בעשרה מיני נגינה שכנגדם הם העשרה הללויות שבסוף תהלים ומזמור האחרון הוא כלליות דכלליות שכולל בזה המזמור בעצמו כל היוד הלולים וסים, "כל הנשמה תהלל י"ק הללויה" כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( פסחים קיז), בעשרה לשונות נאמר ספר תהלים וגדול מכלם הללויה, שכולל שם ושבח בבת אחת, הינו בחינה הנ"ל, כי הללויה הוא עקר בחינת כלליות ספר תהלים שכולל שם ושבח בבת אחת, הינו בחינת אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא כולל יחד, שזהו בחינת הללויה. שההלל שאנו אומרים והשם יתברך בעצמו הם שניהם אחד בבחינת ( דברים י) הוא תהלתך והוא אלקיך, שזהו עקר שלמות התפלה והתהלה, כמובא ( במקום אחר סימן יט בלקוטי תנינא) וזהו הללויה בראש, הללויה בסוף וכן תקנו לשלשולי הללויה בתר הללויה, כי נעוץ ראשו בסופו וסופו בראשו וכן נעוצים ומחברים המזמורים זה בזה, כי הכל אחד-הראש והסוף, התעוררות עליון והתעוררות תחתון וזהו בחינת כל הנשמה תהלל י"ק הללויה, שהוא סיום ספר תהלים שהוא כולל כל תהלים, הינו כמו שדרשו רבותינו זכרונו לברכה ( מדרש רבה דברים פרק ב), על כל נשימה ונשימה תהלל י"ק וזה העקר לידע שכל נשימה ונשימה מאתו יתברך ולהלל שמו יתברך על כל נשימה ונשימה ואחר כך צריכין מיד להללו על זה בעצמו שאנו זוכין להלל שמו, שזהו בעצמו הנשימה, כי עקר הנשימה, שהוא הנשמה, הוא להלל שמו יתברך, כמו שכתוב בזה הפסוק בעצמו כפשוטו, "כל הנשמה תהלל י"ק וכו'" נמצא, שלעולם צריכין להלל שמו יתברך בבחינת 'ואנחנו נברך י"ק מעתה ועד עולם הללויה', כי כל מה שמהללים שמו יתברך צריכין להללו על זה בעצמו שאנו זוכים להלל שמו, כי באמת הכל מאתו יתברך בבחינת הוא תהלתך והוא אלהיך וכו' וזהו בחינת כפילת הפסוק, כל הנשמה תהלל י"ק, כל הנשמה תהלל י"ק, שכופלין בסוף ההללויות, להורות על בחינה הנ"ל שאחר כך צריכין לומר כל הנשמה תהלל י"ק, להללו על זה בעצמו שאנו אומרים כל הנשמה תהלל י"ק וכן לעולם, כי ההלול שנראה כאלו הוא מאתנו ושמו יתברך שניהם אחד כנ"ל, שזהו בחינת הללויה שסים בסוף ספר תהלים שכולל שם ושבח ביחד, שהוא בחינת כלליות אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא יחד, שעל-ידי זה עקר התחברות ישראל לאביהם שבשמים, שזהו עקר בחינת היחוד שזהו בחינת קריאת שמע, בחינת 'ה' אלהינו ה' אחד', הינו 'ה' אלהינו', שהוא בחינת החיות אלקות שלנו המלבש בנו בכל אחד ואחד בכל מקום שהוא, וה' בעצמו, כביכול, אחד, כי הכל אחד בתכלית האחדות, שזה עקר שלמות האמונה לחבר וליחד חלקי הנפש רוח נשמה שלו, שהם חלק אלקי ממעל, לחברם וליחדם עמו יתברך בבחינת ( תהלים ק) הוא עשנו ולו אנחנו כי הכל אחד בתכלית האחדות, רק שהשם יתברך, כביכול, מסתיר עצמו מאתנו כדי שנתעורר מעצמנו אליו, כדי שיהיה אתערותא דלתתא, שעקר הבריאה היתה רק בשביל זה כדי שיהיה אתערותא דלתתא, כדי שלא תאכל הנשמה נהמא דכסופא כידוע אבל מעצם גשמיות העולם קשה לנו מאד להתעורר מעצמנו כראוי, כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' ( קדושין ל) ומחמת זה הוה מה דהוה, שנתרחקנו בעוונותינו כמה שנתרחקנו ונחרב בית ראשון ובית שני ועדין מרקד בינן ועל -ידי זה מתארך הגלות בעוונותינו הרבים ועל-כן עקר התקון על-ידי אמירת תהלים בכונה שכולל שני ההתעוררות יחד וכנ"ל שעל-ידי זה עקר קבלת אמונת היחוד שאנו מקבלין עלינו בכל יום, שעל-ידי זה נזכה להתקרב אליו יתברך ולהתחבר ולהכלל בו יתברך תמיד מכל המקומות שבעולם עד שנזכה לגאלה שלמה על-ידי משיח צדקנו שיזכה להשיג ולגלות השער החמשים, שעל -ידי זה הכל ילכו בדרך זה לעסק באמירת תהלים והתבודדות הרבה הרבה עד שנזכה לתקן הכל בחסדו הגדול יתברך:
וזהו בחינת 'תהלה לדוד' שאומרים מקדם ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ד), כל האומר תהלה לדוד שלש פעמים בכל יום, מבטח לו שהוא בן עולם הבא מאי טעמא אי לימא משום דאית ביה א"ב לימא תמניא אפי? אלא משום דאית ביה פרנסה, לימא הלל הגדול? אלא משום דאית ביה תרתי והדברים תמוהים לכאורה, מה קול הרעש הזה שבשביל שיש בו א"ב, על-ידי זה מבטח לו שהוא בן עולם הבא?! וגם הטעם השני תמוה ביותר, שבשביל שנזכר בו פרנסה יהיה מבטח כל כך?! וגם התרוץ קשה לכאורה, שמשני ]שמתרץ[ משום דאית ביה תרתי?! אם כן יתקנו לומר תמניא אפי והלל הגדול וצריכין לומר שכונת התרצן הוא שמעלה גדולה מה שכלולים שניהם במזמור א' א"ב-ופרנסה ואם כן יתפלא האדם מה קשר יש לפרנסה עם הא"ב? שבשביל זה תהלה לדוד יקר כל כך משום דאית ביה תרתי יחד? עד שכל האומרו מבטח לו שהוא בן עולם הבא?, אך הענין, כי על-ידי שני הבחינות האלו יחד, שהם השבח הגדול של זה המזמור תהלה לדוד שנאמר באלפא ביתא ויש בו הזכרת הפרנסה, שהוא מאתו יתברך, על-ידי אלו השני בחינות נזכה לשוב אליו יתברך בודאי ועל-כן מבטח לו שהוא בן עולם הבא, מאחר שעל-ידי זה יזכה בודאי לתשובה, כי עקר התשובה על -ידי הדבור, כמו שכתוב ( הושע יד), "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא פרק ו), איני מבקש מכם אלא דברים והוא בחינה הנ"ל, שעקר התשובה זוכין על-ידי אמירת תהלים, שהוא כלו דבורים קדושים של צעקות ותחנות ובקשות ושירות ותשבחות אליו יתברך, שעל -ידי זה זוכין לתשובה כנ"ל וזה בחינת מעלת האלפא ביתא שנאמר בו תהלה לדוד, כי הא"ב הם כלל כל העשרים ושנים אותיות שבהם כלולים כל הדבורים שבעולם, שכלם הם צרופי אותיות מהאלפא ביתא ועקר כל הפגמים של כל החטאים שבעולם הם בבחינת הכ"ב אתון שממשיך חס ושלום, האותיות שיש באותו הדבר שעובר עליו למקום שממשיך חס ושלום, להסטרא אחרא וכו', רחמנא לצלן, כי עקר החיות של כל הדברים הם האותיות שיש באותו דבר שבו נברא, כמו שכתוב ( תהלים לג), "בדבר ה' שמים נעשו וכו'" ועל-ידי העברה חס ושלום, ממשיך אלו האותיות למקום שממשיך, רחמנא לצלן, ועל-כן עקר התקון על-ידי הדבור, שעל-ידי זה חוזר ומצרף אותיות הדבור לטוב, שעל-ידי זה נתקן פגם העון שהיה עקר הפגם בהדבור וכמובן כל זה בדברי אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות ועל-כן על-ידי תהלה לדוד שיש בו א"ב, שהם כלל כל הדבורים שבעולם שכלם הם צרופים של הא"ב על-ידי זה יכולין לתקן הכל כי על-ידי זה ימשיך על עצמו קדשה שיקדש הדבור מאד שיאמר תמיד שירות ותשבחות הרבה עם הדבור שכלול מהא"ב מכ"ב אתון וימשיך על עצמו רחמנותו וטובו יתברך כנזכר בזה המזמור הקדוש גדלת הבורא יתברך עד אין חקר, רחמיו על כל מעשיו, וטובו הרב וחסדו הגדול וכו' ושהוא קרוב לכל קוראיו וכו' וסים, "תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד", שכל בשר יברך שם קדשו לעולם ועד, שעל -ידי זה בודאי יתתקן הכל, על-ידי שיהפך כל הצרופים, שהם כלל הדבורים שבעולם יהפך אותם ויכלל אותם בתוך הא"ב הקדוש, שהם דברי התבודדות ושירות ותשבחות להשם יתברך וכנ"ל:
ובודאי היא עצה גדולה וקלה שהכל יכולין לקימה, כי יכולין לזכות לתשובה ולחיי עולם הבא על-ידי הדבור לבד, אך יש על זה מניעה גדולה ועצומה והיא מניעת הפרנסה שכל אדם טרוד בפרנסתו מאד, ועל-כן אינו עוסק בשלמות אפלו בעצה קלה הזאת לשוב להשם יתברך על-ידי הדבור הקדוש של הכ"ב אותיות שבאלפא ביתא, אבל באמת גם זה אינו מניעה כלל, כי צריכין להזכיר את עצמו האמת שאי אפשר בשום אפן להמשיך לעצמו פרנסתו על-ידי יגיעתו וטרחתו, כי הוא כפירה, חס ושלום, לומר כחי ועצם ידי עשה לי וכו' חס ושלום, רחמנא לצלן, רק צריכין להאמין בהשם יתברך, כי כל הפרנסה הוא מאתו יתברך לבד, כמו שכתוב ( דברים ח), "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" וכמו שכתוב במזמור זה, "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח וכו' ומשביע וכו'" וזהו מעלת זה המזמור דאית ביה תרתי יחד, שנאמר בא"ב ונזכר בו פרנסה שהיא מאתו יתברך ועל-כן על-ידי זה 'מבטח לו שהוא בן עולם הבא', כי מי שילך בדרך זה בודאי יזכה לעולם הבא, כי על-ידי זה עקר התשובה וההתקרבות אליו יתברך מכל מקום שהוא, דהינו אף-על-פי שאינו זוכה להתיגע ולטרח בעבודתו יתברך כמו הצדיקים והכשרים והחסידים שלפנינו שאפלו הקטנים שבהם יגעו וטרחו מאד מאד בתעניתים רבים ובסגופים קשים ועצומים רבים מאד, ואם אינו זוכה לזה אף-על-פי שיודע בנפשו שהיה צריך לזה לפי עוונותיו ופגמיו המרבים ואפלו אם יודע בעצמו שגם עתה עובר עליו מה שעובר בכל עת וכו', אף -על-פי-כן אם לא יניח את עצמו לפל לעולם ויחזק את עצמו לדבר דבורים, על כל פנים תמיד לפני השם יתברך בצעקות ותחנות ובקשות הרבה להשם יתברך, בודאי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך וכנ"ל אך שלא ימנעהו מזה הפרנסה רק יבטח בה' שהוא יתברך יפרנסו ברחמיו כמו שכתוב במזמור זה כנ"ל ואפלו אם הוא בעל משא ומתן או מלאכה, אף-על-פי-כן ידע האמת, כי לא בכח יגבר איש ואם יעשה מה שיעשה אינו יכול לקבל פרנסתו על -ידי יגיעתו וטרחתו לבד כי אם בישועת ה' וחסדו, כאשר יודע כל אחד בעצמו שעקר הפרנסה כשהשם יתברך מזמין לו איזה רוח וכיוצא ומכל שכן הטרדות והדאגות שאינם מועילים כלל, אדרבא, מזיקים הרבה לפרנסה, על-כן אפלו הבעל משא ומתן ומלאכה יכול למצא לנפשו כמה שעות ביום שיעסק בהם באמירת תהלים והתבודדות וכו' לקדש הדבור של הא"ב ועל-ידי זה ישוב בודאי להשם יתברך. נמצא, שעל-ידי האלו תרתי שכלול המזמור מהם, שהם הא"ב, שהוא כלל הדבור הקדוש והזכרת שבח פרנסה שהוא מאתו יתברך, על-ידי זה בודאי נשוב להשם יתברך ועל -כן זוכין על-ידי מזמור זה לחיי עולם הבא, מאחר שעל ידו שבין להשם יתברך וכנ"ל:
וכל זה זוכין על-ידי השכל הקדוש הנמשך משער החמשים, שהוא בחינת שבועות, בחינת המקוה של שבועות, שהוא מקוה של שער החמשים שמטהר מכל הטמאות והגלולים שבעולם ומושיע מכל הצרות שאז ממשיכין על עצמו קדשה זאת לזכות לילך בזה באמת ולא יטעה את עצמו ולא יאבד את עולמו לנצח בחנם חס ושלום, כי עכשו כל תקותנו הוא רק על-ידי אמתיות העצות הקדושות התמימות הנמשכין מההתנוצצות משיח שהתחיל להתנוצץ מימי האריז"ל וכל מה שמתקרבין יותר לביאת משיח, אף-על-פי שהצרות הנפש מתגברין יותר, אבל ברחמיו גם התנוצצות משיח מתנוצץ בכל פעם יותר וכמו שמספרים ענין זה בשם הרב הקדוש מברדיטשוב זכר צדיק וקדוש לברכה ועקר אלו העצות האמתיות נמשכין מבחינת שער החמשים שיגלה משיח צדקנו וכלל העצות כלולים בספר תהלים שהם חסדי דוד הנאמנים, שהם בחינת נו"ה, בחינת עצות קדושות ונפלאות מאד ( כידוע שחסדי דוד הם בחינת נו"ה בחינת עצות), הינו לצעק תמיד להשם יתברך יהיה איך שיהיה וכנ"ל כי הגלות של עכשו נמשך מבחינת שער החמשים של הטמאה, רחמנא לצלן, שמשם אי אפשר לצאת כי אם בישועת ה' וחסדו הנפלא ועל-כן זה הגלות האחרון הכביד מאד מאד ומתארך מאד בעוונינו הרבים ועליו נאמר ( איכה א), "ותרד פלאים אין מנחם לה" וכתיב ( דניאל יב), "עד מתי קץ הפלאות" ועקר הוא גלות הנפש מה שאנו רחוקים כל כך כל כך מאבינו שבשמים ואין לנו שום עצה ותקוה כי אם על-ידי הדבור לדבר ולצעק הרבה להשם יתברך ולומר תחנות ובקשות וכו' הרבה להשם יתברך בכל יום ויום וללמד תורה הרבה, אך המניעה הגדולה על זה היא הפרנסה והוא חסרון אמונה שאינו מתחזק להאמין שהפרנסה רק מאתו יתברך, ועל זה הניח את עצמו הבעל דבר עתה מאד על כל אחד ואחד להטרידו כל ימי חייו בטרדת הפרנסה עד שאינו מניחו אפלו לצעק להשם יתברך כראוי וזה נמשך משער החמשים של הטמאה שמשם הגלות הזה שמשם קשה מאד מאד לצאת והוא בחינת מה שאמר אדוננו, מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, במעשה של הבעל תפלה, שמכל התאוות ומדות רעות יכולין לצאת, אבל מתאות ממון אי אפשר להוציא כי אם על -ידי הדרך וכו':
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ד), מפני מה לא נאמר נון באשרי? מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, שנאמר נפלה וכו' ואפלו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקדש שנאמר, "סומך ה' לכל הנופלים וכו'" והינו כי לא רצה להזכיר הנון בפרוש שמרמז על שער החמשים של הקדשה, שעל-ידי זה עקר התקוה, מפני שיש בה מפלה לכנסת ישראל, כי גם עקר הנפילה של כנסת ישראל הוא על-ידי שער החמשים של הטמאה, ועל-כן אי אפשר להזכיר הנון דקדשה בפרוש, כי יתגבר המתנגד מאד, רק ברמז רמזה בפסוק שאחריו, שהוא, "סומך ה' לכל הנופלים וכו'" וזה על-ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם יתברך יפרנסו בודאי אפלו אם יעסק כמה שעות ביום בהדבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו' כי כל הפרנסה אפלו של הבעל משא ומתן ומלאכה, מאתו יתברך, כמו שכתוב שם תכף אחר סומך ה' לכל הנופלים וכו', "עיני כל אליך ישברו וכו'" פותח ומשביע וכו' ומה שאנו רואים שיש לזה הרבה עשירות מאד ולזה עניות ודחקות גדול וכיוצא שאר השנויים רבים שבפרנסה הכל מאתו יתברך והוא יודע מה שעושה לפי ענין הבחירה של כל אחד שהבחירה של זה הוא דיקא על-ידי עשירות, ושל זה דיקא על-ידי עניות וכיוצא בזה שאר השנויים הרבים, "כי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו", שכל מה שעושה עם האדם הכל חסד גדול מאתו יתברך, כי אפלו מי שאין לו כי אם לחם צר ומים לחץ הכל הוא חסד גדול מאתו יתברך ועקר התקוה של האדם הוא לזכות לחיים נצחיים של עולם הבא, כי כל העולם זה הבל וריק כצל עובר, כאשר אנו רואים בעינינו, אך על-ידי מה זוכים לחיים נצחיים, זה על-ידי "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת", 'לכל אשר יקראוהו' דיקא יהיה מי שיהיה נמצא, שמדבר המזמור הקדוש הזה שצריכין לצעק ולדבר דבורים קדושים תמיד להשם יתברך ושהפרנסה לא תבלבלו מזה, כי יבטח שהוא יתברך נותן לכל אחד את אכלו בעתו וכו', ועל-כן על-ידי זה מבטח שהוא בן עולם הבא, כי על-ידי זה יזכה בודאי לשוב ולהתקרב להשם יתברך וכנ"ל ( וקצת מזה מבאר בדברינו בהלכות שלוחין הלכה ד אות ה):
וזה שאומרים רות בשבועות, כי עקר קדשת שבועות, שהוא יום החמשים, זוכין על-ידי מ"ט ימי הספירה, שהם בחינת מ"ט אותיות השבטים, בחינת מ"ט שערי תשובה, בחינת מ"ט אותיות שבקריאת שמע וכו' שכל זה כולל ספר תהלים, כמבאר בהתורה הנ"ל בסימן עג וכנ"ל ועל-כן אומרים רות שמדבר משלשלת היוחסין מתחלת הלדת דוד המלך, שהוא משיח, שחבר ספר תהלים שכולל כל הנון שערים, שהוא בחינת קדשת שבועות כנ"ל אשר על שם זה נקראת בשם רות, על שם שיצא ממנה דוד שחבר ספר תהלים שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ז), כי עקר קדשת שבועות, שהוא יום החמשים, שהוא בחינת קבלת התורה מחדש בכל שנה ושנה, הוא על-ידי בחינת דוד, שהוא בחינת משיח, שהוא בחינת ספר תהלים, שעל-ידי זה נזכה לשוב להשם יתברך ולקים את כל דברי התורה, שזהו עקר קבלת התורה בכל שנה, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה, שהוא קיום התורה שזוכין על-ידי אמירת תהלים וכנ"ל:
כלל הדברים, שעקר ההתרחקות מהתשובה הוא מחמת שצריכין שאנו נתעורר לשוב אליו, וההתעוררות כראוי קשה מאד, ובפרט למי שכבר נתרחק ועשה מה שעשה, ואף -על-פי-כן הכל חפצים ליראה שמו יתברך, אך קשה וכבד להם להתעורר וכלם רוצים שהשם יתברך יעורר אותם ויחזירם למוטב, אבל כשיודעים ומאמינים בהאמת שהשם יתברך בוחר בזה בעצמו שיהיה רצוננו וחפצנו תמיד להתקרב אליו ושאין אנו צריכין רק ליקח דברים ולשוב אליו, כמו שכתוב ( הושע יד), "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'". ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, איני מבקש מכם אלא דברים ובאמת גם הדבורים בעצמו ממנו יתברך, רק שאנו צריכין להשתדל ליקח אותם עמנו ולדבר בהם לפניו יתברך וזהו, "קחו עמכם דברים" 'קחו' דיקא, הינו שהדברים כבר מוכנים מאתו יתברך והשם יתברך מבקש שנקח אותם עמנו לשוב אליו על-ידי זה וכמו שמפרש ומלמד אותנו שם איך נאמר לפניו כמו שכתוב שם, אמרו אליו כל תשא עון וכו' ומי שידע כל זאת באמת בודאי בקל ישוב להשם יתברך מכל מקום שהוא אפלו אם יעבר עליו מה, כי תמיד יוכל ליקח דבורים מאתו יתברך אם ירצה עד אשר סוף כל סוף ישוב אליו וירחמנו וזהו בחינת גדל מעלת אמירת תהלים שגלה הוא זכרונו לברכה, שעל-ידי זה בודאי נזכה לתשובה, ועל-ידי זה תהיה הגאלה שלמה במהרה בימינו כל זמן שנעסק באמירת תהלים בכונה להשמיע אזנו ולבו למה שאומר, בודאי ישוב להשם יתברך, כי באמת הכל מאתו יתברך ואין השם יתברך חפץ רק הרצון וההתעוררות וההשתדלות אחר האמת, כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר, אבל באמת הכל מאתו יתברך:
וזה בחינת מעשה המנורה, שהוא בחינת התורה, כמו שכתוב ( משלי י), "כי נר מצוה ותורה אור" וכמובא וזה בחינת נר המערבי, שהוא עדות לכל ישראל, כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסים ( מנחות פרק ו), כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום, רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין, בודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר וכן אם לא היה לו נר להדליק ממנו, או איזה דבר להוציא ממנו אש, בודאי גם כן לא היה אפשר לו להדליק נמצא, שהכל מאתו יתברך האש והנר והשמן והפתילה, המדליק והנדלק, הכל מאתו יתברך ואף -על-פי-כן אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא ליקח הנר ולהדליק בו אחרים, בודאי לא יהיו נדלקים מעצמם, כי כך ברא השם יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו ואף-על-פי-כן רוצה דוקא שאנחנו נעשה ונגמר על-ידי התעוררותנו מלמטה, אף-על-פי שבאמת הכל מאתו יתברך כנ"ל, כי כל עבודת האדם את השם יתברך הוא בבחינת הדלקת והארת אור הנשמה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, אעא דלא סליק ביה נורא מבטשין ליה גופא דלא סליק נהורא דנשמתא וכו' וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל, כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסים, הינו שההתחלה והסיום הכל ממנו יתברך לבד, כי נר המערבי היה דולק בנס, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא לט) ועל-כן בודאי היה יכול הוא יתברך להדליק בעצמו את כל נרות המנורה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מנחות פרק ו), וכי לאורה הוא צריך וכו'?! אך צוה לנו והזהיר מאד על הדלקת נרות המנורה להורות שאף-על-פי שהכל מאתו יתברך כנ"ל, אף-על-פי-כן אנו מחיבים על כל פנים להדליק את נרות המנורה וזה יהיה נחשב להתעוררות שלנו אף-על -פי שבאמת הכל מאתו יתברך, כי ממנו הוא מתחיל ובו היה מסים וזהו בחינת מעשה המנורה שהיה כלה מקשה עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהינו שכלה נעשית מעשת אחת מראשה עד סופה עם כל הכפתורים והפרחים וכו', הכל נעשה מחתיכה אחת עד שנתקשה משה הרבה איך לעשותה ואמר לו השם יתברך, הטל את העשת לתוך האש ותצא המנורה, הינו שכל המנורה, שהיא כלל הארת התורה, הוא רק מחתיכה אחת מניה וביה שבאמת נעשית מאליה, כי היה בלתי אפשר לאדם לעשותה, כי קשה וכבד להאדם שיתעורר ויאיר מעצמו, ואף-על-פי-כן צריכין לעשות המנורה למטה דיקא ועל-כן באמת נתקשה משה הרבה על זה, כי סוד זה נוגע בשער החמשים כנ"ל, שבאמת הכל כאשר לכל ממנו יתברך ואף-על-פי-כן צריכין רק התעוררות ורצון ותשוקה אל האמת וזה נחשב להתעוררות שלנו כנ"ל:
ועל-כן כל הקרבת הקטרת היה בשעת הדלקת המנורה והטבתה, כמו שכתוב ( שמות ל"ג), "בהיטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות וכו'" כי קטרת, שהיא עקר בחינת תשובה כידוע, כי י"א סמני הקטרת מכניעין סטרא דמותא כל הסטרין אוחרנין ומעלין הקדשה מעמקי עמקי הקליפות כידוע, שזהו עקר בחינת תשובה וכמו שכתוב בכתבי האר"י זכרונו לברכה שיזהר לומר קטרת בכונה גדולה ויועיל לו לחזר בתשובה נמצא, שקטרת בבחינת תשובה, אבל עקר התשובה זוכין בבחינת המנורה, שהוא בחינת אמירת תהלים שכולל יחד אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא בקשר נפלא מה שאי אפשר להבין ולהשיג כלל וכנ"ל וזהו בחינת מה שראה זכריה סוד הגאלה שלמה על -ידי המנורה שראה, כמבאר שם בהפטרת בהעלותך ושבת חנכה שהוא ( זכריה ד), "ראיתי מנורת זהב כלה וגולה על ראשה וכו'" וכלל הענין, שהשמן היה נמשך מאליו כמו ממעין, כמו שכתוב, "וגולה על ראשה" וכמו שפרש רש"י שם וסים שם, "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו'", הינו כל ענין הנ"ל שעקר התשובה, שהיא עקר הגאלה, הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו', כי הכל מאתו יתברך והעקר תלוי בבחינת הנ"ל שנזכה שיהיה נמשך בחינת הארת שער החמשים כנ"ל ששם כלולים יחד בקשר אחד אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא, שזה זוכין על-ידי אמירת תהלים והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו יתברך תמיד יהיה איך שיהיה ואז אף-על-פי שיודע בעצמו שבודאי אינו יוצא ידי חובתו כלל, אף-על-פי-כן באמת זהו סוד נפלא שאי אפשר להשיג, כי נמשך משער החמשים שנמשך על שבעה קני המנורה, שהם כלולים כל אחד משבעה, בחינת שבעה ושבעה מוצקות וכו', שכל זה סוד שבע שבתות תמימות שסופרין קדם יום החמשים, שהוא שבועות, שכל זה כלול באמירת תהלים שכולל כל החמשים שערי תשובה, שהם תשובתנו אליו ותשובתו אלינו, כולל כלם יחד, כי הכל אחד כנ"ל ועל -ידי זה תהיה הגאלה על-ידי משיח צדקנו שהוא דוד וכנ"ל ועל-כן רמז הגאלה במעשה המנורה וכנ"ל:
הלכות קריאת שמע הלכה ו נכללת בהלכות ברכות השחר הלכה ה: