ליקוטי הלכות · אורח חיים א · נטילת ידים שחרית ג

ענין נטילת ידים אחר השנה, על פי התורה "כי תצא למלחמה" בלקוטי תנינא בסימן פ"ב עין שם כל התורה:

Copy passage with reference

והכלל לעניננו, כי יש בחינת כסדר ושלא כסדר, שהם בחינת ( תהלים קלט) אחור וקדם צרתני וכו' בחינת אדם וחוה א' ב' ותשר"ק, כי אדם הוא בחינת הוי' במלוי אלפין בגימטריא מ"ה, שהוא בחינת כסדר, בחינת קדם, בחינת א"ב כסדר וחוה הוא בחינת הדבור, בחינת ולילה ללילה יחוה, בחינת מלכות פה וכו', בחינת תשר"ק שלא כסדר, בחינת אחור וכו'. וזה שאנו רואים שלפעמים הולך לאדם שלא כסדר, זה נמשך מבחינת שלא כסדר הנ"ל, על-ידי שמחלק בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר ועקר הפגם הוא על-ידי גדלות שאומר, אנא אמלוך, שבזה הוא מחלק בחינת חוה-מלכות לעצמו ומפריד אותה מהקדוש ברוך הוא ואזי אינה בשלמות כי עקר חיותה מ"ה, הינו השכל, שהוא בחינת כסדר, כי שלמות כל הדברים אינו אלא כשהם מיחדים ומקשרים בו יתברך, שאז מקבלין ממנו יתברך חיות בשלמות והחיות הוא המחין וכו', בחינת חכמה כ"ח מ"ה, שהוא עקר החיות, בחינת החכמה תחיה, בחינת מ"ה חיינו מה כחינו וכו' ומ"ה הוא אדם וכו'. נמצא, זאת הבחינה חוה-מלכות כשהיא מקשרת לאדם לבחינת מ"ה, הינו להקדוש ברוך הוא, אזי יש לה שלמות וכו'. וזהו, "לה' הארץ ומלאה וכו'" ואזי הולך לו להאדם כסדר, כי באתר דאית דכר נוקבי'ה לא אדכר תמן ( זוהר חוקת קפג). נמצא, כי בחינת חוה שלא כסדר, נתבטלים על-ידי האדם כסדר ובחינת כסדר נקרא יו"ד, שהמלכות הנקרא דלי"ת לית לה מגרמה כלום והקב"ה ממשיך לה חיות החכמה הנקרא יו"ד וזה יוד ואו דלת וזהו, "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך" אל תאמר 'כפיך' אלא 'כפיך', הינו יוד גימטריא כף וכשמחלק את הד' לעצמו וממשיך לעצמו חיות ממנה אזי נעשית לו שלא כסדר וכו' ועל-כן הולך לו שלא כסדר, כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר, הינו מלכות חוה תשר"ק. ועל-כן כשרואה אדם שהולך לו שלא כסדר ידע שיש לו גדלות, הינו אנא אמלוך, יעשה תשובה וישפיל את עצמו ויהיה בחינת מ", כמו שכתוב ( שמות טז), "ונחנו מה" ואזי נחזר חוה לבחינת אדם, לבחינת מ"ה ונעשה כסדר וכו', ועקר התשובה הוא בחדש אלול וכו', עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

וזה בחינת נטילת ידים שחרית בקומו משינתו, כי יום ולילה הם בחינת אדם וחוה, בחינת כסדר ושלא כסדר וכו', כי אור יום הוא בחינת אדם שהוא חכמה, כי האור הוא בחינת חכמה ודעת, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר ( בסימן לז) וכמו שכתוב ( קהלת ב), "כיתרון האור מן החשך כן יתרון החכמה וכו'" ולילה הוא בחינת חוה-מלכות, בחינת ולילה ללילה יחוה וכמבאר בזהר הקדוש ( א) ומובא לעיל בהלכות השכמת הבקר ( הלכה ג') שבלילה תרעין דגן עדן סתימין, שהוא בחינת הסתלקות הדעת ועלמא אתנהיג על ידא דמטרוניתא, שהיא בחינת מלכות וכנ"ל ועל-כן בלילה דינא שלטא, כמבאר בזהר הקדוש ( ב) כי כל הדינים נמשכין מבחינת שלא כסדר, שהוא בחינת דינים שמשם כל היסורים ח"ו שהם שלא כרצון האדם שהוא בחינת שלא כסדר, כי שלא כסדר הוא בחינת חשכת לילה כמו האדם ההולך בחשך שאז הולך שלא כסדר, כי אינו יכול לכון הדרך הישר. ואז יוכל להכשל באבן וכיוצא, אבל באור יום אז רואה הדרך והולך כסדר נמצא, שיום ולילה הם בחינת כסדר ושלא כסדר, בחינת אדם וחוה וכו' ועל-כן בלילה, שאז שולט בחינת שלא כסדר ובחינת כסדר, שהוא החכמה, שהוא אור, יום נסתלק על-כן צריכין אז לישן והשנה הוא בחינת בטול, כי כשרואה האדם שהדעת מתבלבל ואין הדעת מישב כראוי ואז יכול להתגבר בחינת הדינים הנאחזין בבחינת שלא כסדר, כי כשהדעת דקדשה בשלמות אז נתבטל בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר כנ"ל, כי באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן וכנ"ל אבל בלילה שאז הדעת מסתלק ואז מתגבר ח"ו, בחינת שלא כסדר שמשם אחיזת הדינים ח"ו, אזי צריך האדם לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל ויבטל עצמו לגמרי, שזהו בחינת שנה שמכרחים לישן בלילה בעת שאין הדעת בשלמות כנ"ל שאז יוכל ח"ו, להתגבר בחינת שלא כסדר כנ"ל, על-כן צריכין לישן לסלק דעתו לגמרי ולבטל עצמו לגמרי, להראות שבחינת שלא כסדר, שהוא בחינת הגוף, אין לו שום חיות כי אם על-ידי השכל ועכשיו אנו מסלקין השכל לגמרי ונשאר הגוף כאבן דומם בלי חיות כי אם בצמצום גדול מאד ואז בשעת השנה נתחדש השכל ונתחזק יותר. ואז כשמתעורר משינתו חוזרים אליו המחין מחדשים ואז חוזר ונתחזק גופו, כי עקר חיות הגוף הוא על-ידי הנשמה. והנשמה והגוף הם ( ב) בחינת כסדר ושלא כסדר, כי גוף ונשמה הם ( ב)בחינת איש ואשה כידוע, בחינת אדם וחוה, בחינת אור וחשך חכמה וסכלות, כמובא בהתורה "דרשו ה' ועזו" ( בסימן לז) ואין לגוף שום חיות כי אם על-ידי הנשמה, על-כן בלילה, שאז אין הדעת בשלמות, אז צריכין לסלק הדעת לגמרי ולבטל עצמו ממש, שזהו בחינת שנה, כדי שלא יתגבר בחינת שלא כסדר כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן כשמתעורר משינתו אז צריך לטל ידיו במים, כי המים הם בחינת דעת, בחינת ( ישעיה יא) כי תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כי אנו צריכין להמשיך מימי הדעת כדי להמשיך בחינת כסדר, כדי לבטל הזהמא הנאחז בהידים שאחיזתה בבחינת שלא כסדר, כי כל אחיזת הקלפות הוא בבחינת שלא כסדר כשאינו מקבל חיות בשלמות מבחינת כסדר, שזהו בחינת חשכת לילה ושנה שאז נשאר הגוף, שהוא בחינת לילה, בלי חיות מהשכל, שהוא בחינת יום ואז הסטרא אחרא שאחיזתה משם, מבחינת שלא כסדר, נאחזת בהידים דיקא, כי כל עקר התקון הנ"ל שיהיה נתחבר ונכלל שלא כסדר בבחינת כסדר, זהו נכלל בבחינת יוד, שהוא בבחינת כף, בחינת ידים, בחינת אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך כנ"ל שזהו בחינת אל תאמר ידיך אלא יודיך, כמובא על פסוק, "פותח את ידיך" כי כלליות העולם נגד השם יתברך הוא בחינת שלא כסדר, כי השם יתברך הוא מרומם ומנשא מכל הרוחניות וכל העולמות הם בבחינת שלא כסדר נגדו, כי כל העולמות מתנהגים על -ידי בחינת מלכות, כמבאר בהתורה הנ"ל ומלכות הוא בחינת שלא כסדר כנ"ל וזהו בחינת ( ר"ה כז) בתשרי נברא העולם. 'תשרי' הוא בחינת תשר"ק, 'שלא כסדר', בחינת מלכות כנ"ל. ועקר בריאת העולם הוא בגין דישתמודעון ליה ( ג) כדי לזכות לדעת שלם הינו לדעת אותו יתברך, שזהו עקר אמתת הדעת ורק זה נקרא דעת, כמו שכתוב ( דברים ד), "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וכו'", הינו שעקר הבריאה היתה כדי לחבר שלא כסדר בבחינת כסדר, להעלות כל העולמות לשרשן שיחזר ויתבטל בחינת שלא כסדר, שהוא בחינת כלליות כל העולמות, נגד בחינת כסדר, שהוא הדעת, שהוא ידיעת אלקותו, שזהו עקר התכלית וההשארה שישאר סוף כל סוף והכל יתבטל נגד זה, אבל לזכות לזה, לחבר ולהעלות כל העולמות שהם בחינת שלא כסדר, לשרשן, שהוא בחינת כסדר, שהוא החכמה והדעת הנ"ל, זה אי אפשר לזכות כי אם בעולם המעשה הזה על -ידי עשית המצות וקיום התורה וכלליות התורה נכללת בידים שהם כלי המעשה, בחינת ( דברים ז') היום לעשותן. וזהו בחינת ( שם ט') ושני לחות הברית על שתי ידי, כי כלליות התורה, שהיא בחינת שני לחות הברית, היא כלולה בשתי ידים, שהם בחינת כלי המעשה, כי הידים מושיטין כל דבר למקום שצריכין אותו, כן בכלליות העולם על-ידי בחינת ידים, שהם כלי המעשה, בחינת כלליות התורה, על -ידי זה לוקחין את כל העולמות, שהם בחינת שלא כסדר. ומעלין אותן ומושיטין אותם להשם יתברך שיהיו נכללין בשרשן בבחינת כסדר ועל-כן איתא בזהר ( ד) שבשעת הסתלקות ר' אליעזר הגדול הגביה שתי ידיו ואמר, ווי לתרין תורות דיסתלקו מעלמא וכו' כי שני הידים הם בחינת כלליות התורה, בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכנ"ל. ועל-כן עקר המשכת הקדשה הוא על-ידי קדשת הידים. וזהו בחינת נטילת ידים שחרית, כי מחמת שבעת השנה נסתלק החיות ואז הסטרא אחרא, שאחיזתה בבחינת שלא כסדר, נאחזת בהידים דיקא, כי היא כרוכה אחר הקדשה תמיד ומחמת שעקר הקדשה לכלול כל העולמות בשרשן, דהינו לכלול בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר, הוא על -ידי בחינת הידים כנ"ל, על-כן הסטרא אחרא דאזלה בתר פרודא תדיר ורוצה להתגבר תמיד להפריד ח"ו, בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר, על-כן היא נאחזת בהידים דיקא ששם עקר הקדשה והם עקר הכלים שעל ידם יכולין לקשר ולהעלות בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר, על-כן הם נאחזים שם ביותר ועל-כן תכף כשעומד משנתו צריך לטל ידיו במים תכף להמשיך מימי הדעת כדי להמשיך בחינת כסדר, כדי לגרש את הסטרא אחרא הנאחזת מבחינת שלא כסדר כנ"ל וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת קט), בת מלך היא ומקפדת וכו' כי הקלפה נקראת בת מלך בודאי, מחמת שנאחזת מפגם המלכות כשחולקין בחינת מלכות לעצמו ואומרים אנא אמלוך, שאז נעשה הכל שלא כסדר, שמשם אחיזת הדינים והקלפות וכנ"ל ועל-כן נקראת בת מלך כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן אסור קדם נטילה לגע בידיו בעיניו ואזניו וכו' ( שלחן ערוך סימן ד' סעיף ג') כי כל אלו הם נקבי הראש והמח וכל הז' נקבים אלו הם בחינת המשכת הדעת שנמשך דרך ז' נקבים אלו, שהם בחינת שבעת הנרות, כמבאר במקום אחר ( סימן כ"א) ועל-כן קדם נטילה אסור לגע בהם בידיו כדי שלא יתגבר בחינת שלא כסדר על בחינת כסדר, שהוא בחינת הדעת, בחינת ז' נקבי המח על-ידי הזוהמה הנאחז בהידים, שהם כלי המעשה, שאחיזתו מבחינת שלא כסדר ועל-כן צריכין לטהר ולקדש תחלה את הידים במים, שהם בחינת המשכת מימי הדעת ואז יכולין להרים הידים לה' ולכלול הכל בבחינת כסדר, בבחינת ( תהלים קלד) שאו ידיכם קדש, כי על-ידי המשכת הדעת נכלל הכל בבחינת כסדר, שהוא בחינת חכמה ודעת כנ"ל, כי החכמה נקרא קדש כידוע ( ה) וזהו בחינת קימת חצות או על כל פנים קדם עלות השחר, כדי לחבר לילה ביום בתורה ותפלה, כדי לחבר ולכלול מדת לילה ביום, הינו לכלול בחינת שלא כסדר, שהוא בחינת לילה, בבחינת כסדר שהוא בחינת יום, שהוא עקר עבודת האדם להעלות ולכלול כל העולמות בשרשן וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו ( שם), "הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" 'העומדים' וכו' 'בלילות' דיקא, כי עקר התקון על -ידי זה, על-ידי שקמים בלילה לעסק בתורה ותפלה, שעל -ידי זה כוללין לילה ביום שלא כסדר בבחינת כסדר, שזהו עקר תקון כל העולמות כנ"ל וזהו שנסמך, "שאו ידיכם קדש וברכו את ה'" 'שאו ידיכם' דיקא, כי להעלות ולחבר ולכלול לילה ביום שלא כסדר בבחינת כסדר, זה נעשה על -ידי הידים דיקא, שהם כלי המעשה, בחינת כלליות התורה, שהם מגביהין כל העולמות לשרשן בבחינת שאו ידיכם קדש וברכו את ה', בחינת ( דברים לב) כי אשא אל שמים ידי, שזהו בחינת הרמת ידים הנאמר בזהר הקדוש, כי כלליות העולמות הם כלולים בידים, בבחינת ( ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ועל-כן עקר הקדשה בידים, שעל-ידי שמקימין התורה והמצות שכלולים בידים, שהם כלי המעשה, על-ידי זה מגביהין כל העולמות, שהם בחינת שלא כסדר ומעלין אותן ומושיטין אותם לשרשן, להשם יתברך לבחינת כסדר, שהוא בחינת חכמה שנקרא קדש כידוע וזהו "שאו ידיכם ( ו) קדש" כנ"ל ועל -כן הוא נקשר יפה לפסוק הקדם, שהוא, "הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בלילות" וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת ראש השנה, בחינת תקיעת שופר, שהוא בחינת התעוררות השנה, כמבאר בכונות ( ז) שבראש השנה הוא בחינת שנה ועל-ידי השופר, הוא בחינת התעוררות השנה, כי בתשרי נברא העולם, ( ח) שזהו בחינת שלא כסדר, בחינת תשר"ק כנ"ל ואז כשמתעורר בחינת שלא כסדר, אז צריכין בחינת שנה לבטל עצמו לגמרי, שזהו בחינת השנה של לילה כנ"ל, כי אז בראש השנה הוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה ועקר התשובה הוא לשוב מגדלות ולהשפיל עצמו ולהרגיש שפלותו ופחיתותו באמת, כי עקר התשובה הוא ההכנעה והשפלות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ז'), טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקות וכו' וכמו שכתוב ( מיכה ז), "ועובר על פשע לשארית"-למי שמשים עצמו כשירים ( ראש השנה יז) נמצא, שעקר התשובה היא ענוה ושפלות, כי כל החטאים נמשכין מבחינת שלא כסדר כשמחלקין אותה לעצמו, דהינו על-ידי גדלות, כי מהם אחיזת כל הדינים, שמשם אחיזת יצר הרע והקלפות שמהם כל החטאים וכן מבאר בספרים ( ט) שעל-ידי גאוה באין כל החטאים ח"ו כי כל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה ( סוטה ד') וכל המודה בעבודה זרה כאלו כופר בכל התורה ( חולין ה). נמצא, שעל-ידי גדלות באין לכל החטאים ח"ו, כי על -ידי גדלות הוא מחלק בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר כנ"ל, שמשם כל החטאים כנ"ל ועל-כן עקר התשובה על כל החטאים הוא שפלות, שישים עצמו כעפר לדוש וירגיש שפלותו ורחוקו מהשם יתברך וישפיל עצמו וישבר לבו לפני השם יתברך, שעל-ידי זה מוחל לו השם יתברך, כמו שכתוב ( תהלים נא), "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה" וכמו שכתוב, "ועובר על פשע לשארית", למי שמשים עצמו כשירים כי על-ידי הענוה והשפלות ועושה עצמו כמה. כאין ואפס, על-ידי זה הוא חוזר לבחינת כסדר, שהוא בחינת מ"ה, שעל-ידי זה נתבטלין כל הדינים, שהם בחינת החטאים כנ"ל ועל-כן בראש השנה, שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, יום ראשון לבריאת אדם הראשון, אז צריכין בחינת שנה, שהוא בחינת בטול שמבטלין עצמו לגמרי כאלו אין לו שום דעת, רק צועקין להשם יתברך וממליכין אותו יתברך בתמימות גמור בלי שום חכמות, כי בראש השנה נברא אדם וחוה שרשם מבחינת כסדר ושלא כסדר כנ"ל והם היו צריכין לתקן את כל העולמות על-ידי עבודתם, דהינו לכלול בחינת כלליות כל העולמות, שהם בחינת שלא כסדר, בבחינת כסדר, לכלול בחינת חוה באדם ואז היה נעשה הכל כסדר והיה מתנהג כל העולם כסדר בלי שום יסורים ודינים, שהם בחינת שלא כסדר כנ"ל, אבל הם פגמו בחטאם ועל-ידי זה הפרידו בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר כי עקר חטאם היה על-ידי בחינת גדלות, בחינת אנא אמלוך, שזהו היה עקר הסתת הנחש הקדמוני, כמו שכתוב ( בראשית ב), "כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים וכו'" וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבא פרק יט) שאמרה להם, כל אמן שונא בני אמנותו, כי מן העץ אכל וברא את העולם וכו', הינו שהכניס בהם קנאה ותאוה למלוך ולהתגאות, כמו שכתוב שם, "והייתם כאלקים יוצרי עולמות" כאומר, למה לכם להיות נכנעים ובטלים תחתיו, הלא אם תאכלו מעץ הדעת תהיו בעצמכם אלקים ומלך כמותו?! שכל זה הוא בחינת אנא אמלוך הנ"ל, שרוצה להמשיך בחינת מלכות לעצמו ח"ו, ועל-ידי זה נעשה הכל שלא כסדר, כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר ועל-כן באמת נגזר עליהם מיתה לדורות, כי פגמו בבחינת כסדר, שהוא בחינת חכמה, שמשם כל החיות, בחינת החכמה תחיה, בחינת מ"ה חיינו וכו' והם פגמו בזה והפרידו עצמן מבחינת כסדר, מבחינת חכמה, מבחינת מ"ה, שהוא עקר החיות כנ"ל, על-כן נמשך עליהם מיתה הפך החיים ועל -כן גרמו שנעשה הכל שלא כסדר, שהם בחינת כל הדינים והגזרות שנגזרו על העולם על-ידי חטאם, כמו שכתוב שם, ( י) "בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר תצמיח לך וכו'" ופרש רש"י, כשתזרענה חטים היא מצמחת לך קוץ ודרדר וכו', שכל זה הוא בחינת שלא כסדר שגרמו על-ידי חטאם שהיה בחינת גדלות, בחינת אנא אמלוך, שעל-ידי זה נעשה הכל שלא כסדר, על-ידי שהמשיכו עליהם בחינת שלא כסדר על -ידי חטאם וכו' כנ"ל ולא די שלא תקנו את העולם ולא העלו ובררו את העולם מבחינת הדינים הנאחזין בבחינת שלא כסדר ולכלול הכל בבחינת כסדר, שזה היו צריכין לעשות ולתקן ביום הזה שנבראו בו, כי בשביל זה נברא אדם וחוה כדי להרים כל העולם לשרשו לכלול כלליות העולם שהוא בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר כנ"ל ולא די שלא תקנו זאת אף גם קלקלו בזה מאד על-ידי חטאם וכו' כנ"ל ועל-כן עקר הסתת הנחש היה מתחלה לחוה, כי חוה היא בחינת שלא כסדר, שמשם משתלשל אחיזת הקלפות. ועקר התקון הוא שיתבטל בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר, שיהיה נכלל ונתבטל בחינת חוה לאדם והוא התגבר על חוה, בחינת שלא כסדר להסיתה כדי להפריד ח"ו בחינת חוה מאדם שיתגבר ח"ו בחינת חוה בחינת שלא כסדר על בחינת אדם כסדר עד שהאדם יעשה רצון חוה כדי להגביר בחינת שלא כסדר ח"ו, וכנ"ל אבל אחר כך עשו תשובה מיד והתחילו לתקן הכל, אבל התקון לא יוגמר עד הסוף, עד שיבא משיח צדקנו, כמובא ( יא):

Copy passage with reference

ובכל שנה ושנה אנו צריכין לתקן זאת בראש השנה, כי אז נבראו והיו צריכין לתקן זאת וקלקלו בו כנ"ל ועל-כן אנו עוסקים בעבודתינו בראש השנה ויום הכפור לתקן זאת, כמובא בכונות ( יב) נמצא, שעקר התקון בראש השנה הוא להשתדל לחזר ולתקן שיהיה הכל כסדר לעשות תשובה על כל חטאיו שנמשכין מבחינת שלא כסדר מבחינת גדלות. ולבטל עצמו להשם יתברך בבטול גמור כדי להרים כל העולם שנברא אז שהוא בחינת שלא כסדר, לחזר ולכוללו בבחינת כסדר וכנ"ל וזהו הבחינת השנה של ראש השנה המובא בכונות דאפיל דורמיטא עליה וכו', כי השנה הוא בחינת בטול, כי יש בחינת כסדר ושלא כסדר, שהם בחינת חכמה ומלכות אדם וחוה וצריכין לבטל בחינת חוה לבחינת אדם לידע שכל העולם המתנהג על-ידי בחינת מלכות, בחינת חוה, הכל נמשך ממנו יתברך לבד, כי לה' המלוכה והכל כאין ואפס נגדו יתברך וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכו' ( יג) וזה הדעת מצוה גדולה לידע ולהודיע ולהתודע, כי זה עקר חיות האדם וכל העולמות כלם ועל-ידי זה חוזר הכל כסדר כנ"ל, אבל בעת שרוצה להתגבר בחינת שלא כסדר, שהוא בחינת דינים, דהינו בראש השנה שאז נברא העולם, שהוא בחינת שלא כסדר, ובו חטאו אדם וחוה וכו' כנ"ל, שעל -ידי זה גרמו בחינת שלא כסדר שיתגבר ח"ו, על-כן צריכין אז לבטל עצמו לגמרי בבחינת שנה, דהינו לסלק ולבטל דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל, רק להמליך אותו יתברך באמונה ובתמימות גמור בלי שום חכמות, שכל זה עקר עבודתנו בראש השנה ויום הכפורים שאנו עוסקין רק לגלות מלכותו בלי שום חכמה, כי אנו מסלקין דעתנו לגמרי ומבטלין עצמנו לגמרי, שזהו עקר עבודתנו באלו הימים הנוראים שאז עוסקין כל ישראל בתפלות ותחנונים ובשירות ותשבחות של ספר תהלים ושארי מיני בקשות ותחנות וסליחות ופיוטים וכו', שכל זה הוא בחינת תמימות ופשיטות בלי חכמות כלל, כי אנו מגלין מלכותו יתברך בתמימות לבד בלי שום חכמות וזהו בחינת השנה של ראש השנה שנעשה אז כמבאר בכונות ומבאר שם שהשנה היא שמסתלקין המחין מזעיר אנפין למעלה וכו' ואז נמשכין המחין והחיות לבחינת מלכות שלא על-ידי זעיר אנפין, כי אם על-ידי בינה אימא עלאה בעצמה וכו' ואחר כך על-ידי השופר נמשכין לו מחין חדשים שנתחדשו על-ידי השנה ואז נתעורר מהשנה ואז ננסרת המלכות וכו', עין שם, הינו שהשנה הוא בחינת הסתלקות המחין שמסלקין המחין בכונה שלא יתאחז בהם בחינת שלא כסדר, בחינת גדלות, שהעקר הפגם בהמחין, כמובא בכתבי האר"י ז"ל ( יד) שפגם הגדלות הוא במחין ועל-כן גאוה בגימטריא י"ה, שהם המחין, עין שם כי עקר פגם הגאוה הוא שאומר, אנא אמלוך. ובאמת עקר חיות המלכות הוא על-ידי החכמה, כי החכמה תחיה וכו', כמבאר שם בהתורה הנ"ל וצריכין להעלות המלכות לשרשה בבחינת והיתה לה' המלוכה לידע, שכל העולמות וכל אשר בהם, שהם בחינת מלכות כנ"ל, הכל נברא ומתנהג רק על-ידי מלכותו יתברך לבד אשר בכל משלה. ועל-כן צריכין לבטל עצמו נגדו יתברך ולהיות בעיני עצמו כלא ממש בבחינת ונחנו מ"ה, כי עקר החיות הוא בחינת מ"ה, בחינת מ"ה חיינו כנ"ל, אבל כשיש לו גדלות ואומר, אנא אמלוך ורוצה להמשיך המלכות לעצמו וכל זה מחמת שמתגאה בדעתו ונדמה לו שכבר השיג איזה שכל והוא למדן או מקבל וצדיק עד שראוי לו למלוך ולהשתרר. נמצא, שרוצה להפוך את הסדר לחלק המלכות לעצמו כאלו יש לו כח ודעת להחיות את המלכות, שעקר חיותו מהחכמה ורוצה להמשיך בחינת החכמה לתוך בחינת שלא כסדר ולהגביר בחינת שלא כסדר על כסדר ח"ו, כי בודאי אי אפשר לו להמשיך בחינת מלכות לעצמו כי אם על-ידי חכמה, שהוא חיות המלכות ועל-כן זה שמתגאה ואומר אנא אמלוך, הוא פוגם בהמח והחכמה שרוצה להמשיך המח לתוך מלכות דסטרא אחרא שהוא גאות ועל-כן בעת שלא נמתק עדין בחינת שלא כסדר, דהינו בראש השנה בתחלתו, צריכין לבטל ולסלק המח לגמרי כדי שלא יתאחז בו בחינת שלא כסדר, בחינת דינים וכו' כנ"ל ועל-כן מבטלין עצמן לגמרי ובשעת הבטול, שהוא בחינת שנה, דהינו שאין אנו משתמשין בשום חכמה, אזי אנו נכללין למעלה מחכמת אדם, כי על-ידי תמימות ופשיטות ואמונה עולין למעלה מהמח והחכמה, כמבאר במקום אחר בדברינו ( טו) ואז אנו ממליכין אותו יתברך בתמימות בלי שום חכמות, שזהו בחינת שנמשכין המחין והחיות להמלכות שלא על-ידי זעיר אנפין, שהוא בחינת חכמת אדם, כי עקר האדם הוא בחינת זעיר אנפין כידוע, ( טז) כי עכשיו אנו מגלין מלכותו בלי שום חכמות כי אם על-ידי הבטול לבד, שאז נכללין למעלה למעלה בבחינת ביינה אימא עלאה, שהוא כלליות של שלש ראשונות ומשם נתגלה מלכותו יתברך ואחר כך על-ידי השופר נמשכין מחין חדשים ונתעוררין מהשנה, כי על-ידי השנה והבטול, על-ידי זה זוכין אחר כך למחין גדולים ואז ננסר המלכות ונעשה פרצוף שלם וכו'. כי אחר כך כשזוכין למחין דקדשה אז נתגלה מלכותו יתברך לעין כל בדעת שלם, כי זוכין להמשיך כל המחין רק בשביל התגלות מלכותו יתברך לידע ולהודיע ולהודע שהוא היוצר הוא הבורא וכו' ואז נמתק בחינת שלא כסדר ונכלל בבחינת כסדר, בבחינת באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן, כי היא בטלה אצלו כי בעת שהמחין בשלמות בקדשה אין מתיראין מבחינת שלא כסדר מאחר שיודעין שהכל מאתו יתברך לבד שאז נתבטל בחינת שלא כסדר לגמרי ועל-כן עקר התעוררות השנה הוא על-ידי קול שופר, כי הקול הוא בחינת מ"ה הוי' בחינת כסדר, כמו שכתוב בתקונים, ( יז) הוי' בקול ודבור באדם, שהם בחינת כסדר ושלא כסדר, כי קול מעורר הכונה, שהם המחין וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ראש השנה כט), תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה כי קול שופר הוא בחינת חכמה, בחינת מ"ה, בחינת קול מעורר הכונה שבמח, כי הקול אין בו תפיסא ואין יכולין להבין מחבירו שום דבר על-ידי הקול לבד, כי הקול הוא בחינת מ"ה, בחינת כח החכמה לבד, כי עכשיו אנו ממשיכין רק בחינת הקול לבד, שהוא בחינת מ"ה כסדר כדי להגביר בחינת כסדר ואחר כך על-ידי הקול נבנה הדבור, שזהו בחינת התפלה, בחינת מלכיות וזכרונות ושופרות שאומרים בראש השנה אחר תקיעת שופר:

Copy passage with reference

ועוד היה לי כמה דברים בזה ולא נכתב בזמנו ונשכח, חבל על דאבדין, השם יתברך יזכנו לחזר ולמצא כל האבדות, ולא נאבד עוד שום דבר ודבור כבור סיד שאינו מאבד טפה ( יח) אמן כן יהי רצון:

Copy passage with reference