ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · פסח ה

ענין יציאת מצרים בכל דור ודור ובכל אדם וענין אכילת מצה:

Copy passage with reference

על-פי המאמר "בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי" בסימן לו, עין שם כל המאמר:

Copy passage with reference

כי יש שבעים נפש בית יעקב בחינת שבעים פנים לתורה וכל נפש מישראל יש לו שרש בשבעים נפש הנ"ל כנגד זה יש שבעים אמות וכל אמה יש לה מדה ותאוה רעה שהיא משרשת בהן ויש תאוה הכללית שכוללת כל השבעים אמות והוא תאות נאוף שכלם משרשים ומשקעים בזאת התאוה. וכל נפש מישראל קדם שיש לה איזה התגלות בתורה מנסין ומצרפין את הנפש בגליות של שבעים אמות, הינו בתאוותיהן הרעות ועקר הנסיון הוא בתאוה הכלליות הנ"ל, שכשהנפש של ישראל נתנסה בזאת התאוה, זהו בחינת גלות של שבעים אמות כנ"ל ואזי צועקת שבעים קלין כמו היולדת וכו' ואז כשמשבר זאת התאוה ועומד בנסיון זוכה אחר כך להוליד התגלות התורה. ובשביל זה משה רבנו, עליו השלום, שהוא כלל התורה היה פרוש מכל וכל וכו' ובלעם כנגדו בקלפה היה משקע וכו'. גם יוסף הצרך לעמד בנסיון וכו' כדי לזכות להתגלות התורה בחינת חכמה ובינה והתקון של הרהורי זנות שבאים לאדם שיאמר שמע וברוך שם. כדי לכלל נפשו בשנים עשר שבטי יה על-ידי קריאת שמע, שהיא בחינת מלכותא דשמיא, שהיא בחינת ים של שלמה שעומדת על שנים עשר בקר כו'. ומפריש את נפשו מנשמת ערב רב הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא שהיא טחול אמא דערב רב וכו', עין שם, אבל מי שהוא רגיל בהרהור של התאוה הכלליות הוא צריך גם להוריד דמעות בשעת קבלת על מלכות שמים, כי הדמעות הם ממותרי המרה שחרה וכשמוריד דמעות נדחין המותרות וכו', הינו התאות נאוף הבאים מעכירת דמים של טחול, שהיא מרה שחרה וכו' וכולל נשמתו במלכות שמים וכו', עין שם:

Copy passage with reference

וזהו כלל גדול, כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט, אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור כך נצטיר האור בתוכו אם הכלי הוא בשלמות אזי נצטיר בבחינת ברכה וכן להפוך וכו', כי אור הפשוט הבא מלעיל הוא בבחינת קמיץ וסתים, אך לפי בחינת כלי המקבלים הוא בבחינת צירי שנצטיר האור לפי בחינת הכלי. ועל-כן כתיב בבלעם, "הנה ברך לקחתי", בקמץ וברך וכו', בצירי. כי אפלו הלקיחה, שהיא אז בבחינת קמיץ סתים, היא בבחינת ברך ראיה לזה, כי הוא היה רוצה להצטיר לפי בחינת הכלי שלו, שהיא בחינת קללה ולא היה יכל להשיב וכו'. וזהו בחינת ברך ולא אשיבנה, ומפני שהיה בשעת לקיחה בבחינת ברך ומפני מה לפי שהעיד הכתוב עליהם שישראל נקראו שבטי י"ה וכו' ועקר שלמות הכלי, שהוא בחינת תפיסת המחין שלו, הוא כפי תקון הברית ואז יכול לקבל ולתפס התורה של הצדיק, כי נצטיר אצלו האור לטובה ולברכה על-ידי שלמות הכלי שלו, דהינו תפיסת המחין שלו כפי תקון הברית וכו', (עין שם כל זה באר היטב):

Copy passage with reference

וזה בחינת גלות מצרים, כי ידוע ומפרסם שעקר גלות מצרים היה על פגם הברית שהצרכו שבעים נפש של בית יעקב להתנסות ולהצטרף בגלות מצרים, שהיא בחינת גלות של שבעים אמות, כי גלות מצרים כולל כל הגליות של כל השבעים אמות, (כמובא במדרש שכל הגליות מכנים בשם מצרים וכו', (כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה. כי מצרים הם ערות הארץ שטופי זמה, הינו כי הם בחינת הגלות הכולל כל שבעים אמות, הינו בחינת התאוה הכלליות הנ"ל, שהיא תאות נאוף שהמצרים היו משקעים בה ביותר. נמצא, כששבעים נפשות של בית יעקב באו בגלות מצרים, זה בחינת גלות הנ"ל המבאר במאמר הנ"ל, דהינו גלות של כל נפש מישראל שצריכה לבא בגלות של שבעים אמות, הינו בתאוה הכלליות הנ"ל שהיא בחינת גלות מצרים שהיו שטופי זמה ובשביל זה גלות מצרים כולל כל הגליות מחמת שהיו משקעים ביותר בתאוה הכלליות הנ"ל של שבעים אמות, שזהו עקר הגלות כנ"ל, ועל-כן גלות מצרים ויציאת מצרים היא בכל אדם ובכל זמן, כי כל אחד מכרח להתנסות בתאוה הכלליות הנ"ל, שהיא בחינת גלות מצרים וכפי מה שזוכה לשבר התאוה הכלליות ולצאת מן הגלות של התאוה הכלליות של שבעים אמות, זה בחינת יציאת מצרים. וכשהנפש של ישראל באה בגלות הנ"ל היא ראמת שבעים קלין, כמו היולדת קדם הלדה. וזה בחינת ויצעקו בני ישראל אל ה' וישמע ה' את קולנו וכו', הנאמר בגלות מצרים שהיא בחינת גלות הנ"ל, הינו בחינת הקלין הנ"ל שצועקת הנפש כשהיא באה בגלות הנ"ל. ועקר גלות מצרים היה כדי לבא להתגלות התורה, כי אחר כך זכו לקבלת התורה בהר סיני (וכנ"ל במאמר הנ"ל):

Copy passage with reference

ועקר הגאלה היתה על-ידי משה שהיה פרוש לגמרי מתאוה הנ"ל גם ישראל היו גדורין מן העריות במצרים ועל-ידי זה זכו לגאלה, אבל אף-על-פי-כן איתא שעדין לא היו כדאי להגאל לולי חסדיו יתברך, כי המצרים היו אחוזים בהם כל כך עד שלא היה באפשר להם לצאת לולי חסדיו הגדולים ונפלאותיו הנוראים שעשה אז. ועקר ההארה שבאה מלמעלה אז בליל פסח, שעל-ידי זה נגאלו, נעשה שלא על ידינו כלל, (כמבאר בפרי עץ חיים, הינו כי מבאר במאמר הנ"ל שאור הבא מלמעלה הוא בבחינת קמיץ וסתים, רק כל אחד כפי הכלי שלו, כן זוכה לקבל האור או להפך, חס ושלום. ומחמת שהיה עדין קדם הקץ ולא היו עדין כדאי לגאל, כי עדין לא נגמר כליהם בשלמות שיהיו יכולים לקבל האור בבחינת 'מאורות' מלא להגאל על-ידי זה, כמו שכתוב, "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו'". 'בדמיך' זה בחינת גלות של התאוה הנ"ל, שהיא באה מהדמים כנ"ל, כי אף-על-פי שהיו גדורין מן העריות כנ"ל, אף-על-פי-כן עדין לא נשלם לגמרי הצרוף שלהם ועדין לא נשלם כליהם לגמרי שיהיו ראוים לגאל. וכמבאר בכמה מקומות ובפסוקים, שעדין לא היו כדאי לגאל, כמו שכתוב, "ואת ערם ועריה וכו'". כי המצרים נתאחזו מאד בכליהם, כי היו משקעים במ"ט שערי טמאה, כמובא. ומחמת זה אם היה נצטיר האור כפי הכלי כנהוג תמיד לא היו יכולים להגאל, כי היה נצטיר, חס ושלום, להפך, מחמת שהכלי לא היה בשלמות מחמת טמאת מצרים שנתאחזה בהם. וזה היה הנס והפלא הגדול שעשה השם יתברך עמנו אז שהשם יתברך בעצמו ובכבודו ירד לגאל אותנו, כמו שכתוב, "ועברתי בארץ מצרים וכו'". הינו שלא התנהג עמנו בדרך הטבע, דהינו כמו שמתנהג תמיד שיורד אור פשוט מלמעלה ונצטיר למטה כפי בחינת הכלי של המקבל, רק הפליא חסדו ונפלאותיו עמנו אז והמשיך האור מלמעלה בבחינת ברכה וטובה, בבחינת הנה ברך לקחתי הנאמר למעלה, שגם הלקיחה היא בבחינת ברך. וזה היה גם בעת יציאת מצרים שנצטיר האור למעלה בבחינת ברכה. ועל-כן אף-על-פי שנתאחזו טמאת מצרים בכליהם, לא נצטיר האור להפך, חס ושלום, מאחר שירד מלמעלה בבחינת ברכה וטובה, על-ידי זה נגאלו, כי זאת ההארה הגדולה שבאה מלמעלה בבחינת ברכה וטובה, הכניע טמאת מצרים ונטהרו כליהם על-ידי זה ונגאלו:

Copy passage with reference

וזהו בחינת אתערותא דלעלא קדם אתערותא דלתתא שהיה ביציאת מצרים כנ"ל, (כמבאר בכתבים, כי תמיד צריכין לתקן מקדם הכלי שלו. וזה בחינת אתערותא דלתתא, דהינו על-ידי שמקדש ומטהר עצמו ועל-ידי זה מתקן הכלי שלו. וזה בחינת אתערותא דלתתא ואחר כך יכול לקבל האור היורד מלמעלה, שהוא בחינת אתערותא דלעלא, כי אז יכול לציר האור לטוב וכו' כנ"ל, אבל עכשיו בשעת יציאת מצרים לא היה אפשר להתנהג כן, מחמת שהיו המצרים אחוזים מאד בהם. ואם היה ממתין עד שיטהרו כליהם לגמרי כדי לקבל האור כנ"ל, לא היו יכולים לגאל כלל, כי היו נאחזים בהם מאד, על-כן הפליא השם יתברך עמנו ושדד המערכות והתנהג עמנו שלא כדרך הטבע והוריד האור העליון בבחינת ברכה מלמעלה, אף-על-פי שעדין לא נטהר לגמרי הכלי שלהם, ואדרבא, על-ידי זה האור הגדול שירד מלמעלה בבחינת ברכה על-ידי זה נכנע ונתבטל טמאת מצרים ונטהר הכלי שלהם וזכו לגאלה:

Copy passage with reference

וזה שאמר בלעם לבלק, "הנה ברך לקחתי וברך לא אשיבנה". שגם הלקיחה היה בבחינת ברך וכו' כנ"ל. וזהו שאמר אחר כך, "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וכו'". ופרש רש"י אפלו כשהם חוטאים לפניו בעברה אינו מדקדק אחריהם וכו', הינו כשישראל חוטאין, חס ושלום, ואז נתקלקל כליהם על-ידי החטא ואז יהיה האור נצטיר ממילא, חס ושלום, להפך כנ"ל, אבל השם יתברך אינו מדקדק עם ישראל ועושה עמהם לפנים משורת הדין וכשנכשלים בעברה חס ושלום, אזי הוא מוריד האור מלמעלה בבחינת ברכה בבחינת הנה ברך לקחתי כדי שלא יצטיר האור להפך חס ושלום, על-ידי שנתקלקל כליהם חס ושלום, וזהו, "ה' אלקיו עמו וכו'". כי תמיד ה' אלקים עמם ומציר, כביכול, בעצמו האור בבחינת ברכה. וזהו בחינת ה' אלקים, כי ה' הוא בחינת אור פשוט, אלקים הוא בחינת צירי, בחינת ציור האור, הינו שה' אלקים עמו, הינו, שכביכול, הוא בעצמו מציר האור לטובה כדי שלא יצטיר, חס ושלום, להפך על-ידי קלקול הכלי מחמת שנכשלו באיזה עברה, חס ושלום, וזה שאמר אחר כך, "אל מוציאם ממצרים וכו'". ופרש רש"י שאמר לבלק, אתה אמרת 'עם יצא ממצרים' שיצאו מעצמם, 'אל מוציאם ממצרים', השם יתברך הוציאם ולא יצאו מעצמם, הינו שבלק אמר שיצאו מעצמם, דהינו כפי תקון הכלי שלהם היה גאלתם. ועל-כן אפשר לדקדק אחריהם ולמצא בהם איזה פגם כדי להתאחז בהם ולקלקל כליהם כדי שיצטיר האור להפך, אבל באמת לא כך הוא, רק 'אל מוציאם ממצרים', דהינו שהשם יתברך בעצמו הוציאם על-ידי אתערותא דלעלא בלי אתערותא דלתתא, כי לא המתין שיצטיר האור לפי בחינת הכלי שלהם שהיא בחינת אתערותא דלתתא, רק אל מוציאם ממצרים, שהוא בעצמו ציר האור לטובה והוריד האור מלמעלה, בבחינת ברכה כנ"ל. בבחינת הנה ברך לקחתי כנ"ל. ועל-כן אי אפשר לקללם בשום אפן כי אי אפשר לציר האור להפך כנ"ל בבחינת וברך ולא אשיבנה כנ"ל. וזה בחינת אריכת אפים שהשם יתברך מאריך אף אולי ישוב. וזה בחינת מה שהוא יתברך פושט יד לקבל בתשובה והבא לטהר מסיעין לו, הינו כשאדם חוטא חס ושלום, ואם היה יורד האור כפי הכלי שלו, היה מצטיר האור להפך בבחינת לא זכה וכו'. ואם כן איך אפשר לו לשוב, אבל השם יתברך מלא רחמים ותשובה קדמה לעולם, והבא לטהר מסיעין לו, הינו שכל אדם כשבא לטהר ולשוב בתשובה אז השם יתברך ממשיך עליו האור בבחינת ברכה מלמעלה כנ"ל. ועל-ידי זה נטהר מטמאתו כנ"ל. וזוכה לשוב. וזהו הסיוע דלעלא, כי כשזוכה לשוב מחטאיו זהו בחינת יציאת מצרים כידוע וכנ"ל, וזהו בחינת אכילת מצה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם, שנאמר, "ויאפו את הבצק וכו'". כי מצה הוא בחינת מחין גדולים מאד הבאים מלמעלה, כי מצה הוא בצק שאין מניחים אותו להחמיץ, רק אופין אותו מיד בעת שהוא מצה קדם שבא לידי חמוץ, הינו בחינת הנ"ל, בחינת האור הבא מלמעלה שהוא קמיץ וסתים, שהוא אור פשוט שמצטיר תמיד כפי בחינת הכלי כנ"ל ועכשיו נצטיר מיד למעלה קדם שירד להצטיר למטה כפי הכלי:

Copy passage with reference

וזה מצה, שהוא בחינת אור גדול מאד שממהרין לאפות מיד, כי נצטיר האור מיד מלמעלה קדם שבא לידי חמוץ, כי חמץ הוא בחינת ציור ששם יש שני בחינות זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה וכו', כי חמץ הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע שיש בו שני כחות כנ"ל, כי חמץ הוא בחינת ציור שמתחיל להתחמץ ולהצטיר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, סימני חמץ כקרני חגבים, אבל מצה הוא בחינת שאופין ומצירין האור הפשוט, בבחינת ברכה קדם שמגיע לכלל חמוץ להצטיר למטה:

Copy passage with reference

ועל-כן תמיד בכל השנה יכולין לאכל חמץ, כי יכולין גם למטה לציר האור לטובה ולברכה על-ידי מצוות התורה, וזה בחינת עשר מצות הנהוגות בפת, הכל כדי לציר השפע לברכה:

Copy passage with reference

כי האכילה, בחינת שפע, בחינת מחין, כמובא. וזה בחינת מתנות כהנה, תרומה ומעשרות, כי צריכין לתן תרומה לכהן כדי להוציא הדגן מן הקללה שנתקללה האדמה על-ידי חטא אדם הראשון, כמו שכתוב, "ארורה האדמה וכו'" ועל-כן צריכין לתן תרומה לכהן, כי הכהן יכול להמשיך האור הפשוט הבא מלמעלה, שהוא בחינת קמיץ וסתים, בחינת וקמץ הכהן, ולצירו לברכה, כי הכהנים בבחינת שמירת הברית, שעל-ידי זה הכלי בשלמות, כמו שכתוב ובריתך ינצרו. וכמו שכתוב, "ברית כהנת עולם". וזה בחינת ברכת כהנים אצל שים שלום, כי הכהנים, שהם בבחינת וקמץ הכהן, הם ממשיכין האור הבא מלמעלה, שהוא קמיץ וסתים, ומצירין אותו לברכה על-ידי ברכת כהנים. והעקר הוא על -ידי הכלי שלהם, שהוא בשלמות, מחמת שהם בבחינת שמירת הברית כנ"ל, כי אצל הכהנים יש מצוות בקדשת הברית יותר מישראל, כמו שכתוב, "קדשים יהיו אשה זנה וכו' לא יקחו וכו'". ועל-כן ברכת כהנים אצל שים שלום ועקר ברכתם מסימת בשלום, כמו שכתוב, "וישם לך שלום". כי שלום הוא כלי מחזיק ברכה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. ועל-כן על-ידי זה ממשיכין הכהנים האור הבא מלמעלה, שהוא קמיץ וסתים, בחינת וקמץ הכהן, הם ממשיכין אותו האור ומצירין אותו לברכה על-ידי השלום, שהוא בחינת הכלי בשלמות כנ"ל, כי שלום הוא בחינת שמירת הברית, בחינת הנני נתן לו את בריתי שלום:

Copy passage with reference

ועל-כן מבקשין על החלום בשעת ברכת כהנים שיתהפך מרעה לטובה, כי כל החלומות הולכין אחר הפה, כי החלום הוא שמראין לו שיורד עליו איזה דבר לטובה או להפך חס ושלום, ועל-כן עקר החלום כפי המחשבה שבמח, כמו שכתוב, "וחזוי ראשך על משכבך סלקו". הינו כפי תקון המחשבה והמחין שלו שהוא הכלי שלו, כמו כן יורד האור עליו לטוב וכו' כנ"ל וכמו כן מראין לו בחלום. ומחמת שעדין לא נמשך הדבר למטה רק שמראין לו בחלום, על-כן כל החלומות הולכין אחר הפה, כי עקר הכלי נגמר על-ידי הפה ששם התגלות המחין בבחינת מפיו דעת ותבונה. ושם עקר גמר בחינת הכלי ועל-כן על-ידי הפה, שהוא בחינת הכלי, על-ידי זה יכולין לציר האור כרצונו לטוב או להפך ועל-כן כל החלומות הולכין אחר הפה, ועל-כן מבקשין על החלום בשעת ברכת כהנים, כי אז מצירין האור לטובה כנ"ל, ועל-כן אז יכולין להפך החלום מרעה לטובה על-ידי הכהנים שמברכין אז וממשיכין האור מלמעלה ומצירין אותו לטובה ולברכה על-ידי תקון הכלי על-ידי בחינת שלום כלי מחזיק ברכה כנ"ל. וזה שמבקשין בברכת המפיל, ואל יבהלוני רעיוני וחלומות רעים וכו' ותהא מטתי שלמה וכו'. מטה שלמה זה בחינת תקון הברית, בחינת מטתו של יעקב שיצאו ממנה שנים עשר שבטי י"ה, שהם בחינת מטה שלמה, כמובא בפרוש רש"י ושנים עשר שבטים הם בחינת תקון הברית, (כמבאר במאמר הנ"ל) ועל-ידי זה הכלי בשלמות כנ"ל. ואז החלומות מישבים כנ"ל. וזה, ואל יבהלוני רעיוני וחלומות וכו' ותהא מטתי שלמה כנ"ל. וזה בחינת שמזכירין בתפלה שמתפללין על החלום בשעת ברכת כהנים את הפיכת קללת בלעם הרשע מקללה לברכה, כי זהו בחינת תקון החלום שמצירין האור לברכה, בבחינת הנה ברך לקחתי וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת מתנות כהנה תרומות ומעשרות כדי להוציא הדגן מן הקללה כנ"ל על-ידי הכהן, שהוא בחינת וקמץ הכהן, שהוא יכול להמשיך האור הבא מלמעלה, שהוא קמיץ וסתים ולצירו לברכה כנ"ל. וזהו בחינת תרומה לכהן ומעשר ללוי, כי כהן הוא בחינת וקמץ הכהן, הינו האור הפשוט, שהוא קמיץ וסתים. והלוי הוא בחינת צירי כידוע, כי כהן, לוי, ישראל, הם בחינת חכמה, בינה, דעת, נמצא שלוי הוא בחינת בינה, שהוא בחינת צירי, כמובא. ועל-כן נותנין תרומה לכהן כדי להרים התבואה לשרשו שהוא אור פשוט בחינת וקמץ הכהן כנ"ל, ואזי ממילא יוצאה מהקללה מאחר שהרימה לשרשה, שהוא אור פשוט. ואחר כך נותנין מעשר ללוי, שהוא בחינת צירי, כדי שיצטיר האור והשפע לטובה ולברכה. וזהו בחינת חלה לכהן שנותנין אחר כך לכהן מן העסה, כי אחר כך כשנעשה עסה ואזי מתחיל העסה להצטיר ולהתחמץ, על-כן צריכין לתן שנית מתנה לכהן, דהינו חלה שהיא גם כן תרומה כדי להרים עוד הפעם את העסה לשרשה לבחינת וקמץ הכהן כדי שיצטיר האור לברכה, כי בעת שנעשה עסה יוכל הסטרא אחרא לחזר ולהתעורר חס ושלום, כי הם בחינת חמץ ושאור שאחיזתם בעת שנעשה העסה דיקא, כי אז עקר הציור של השפע שבא מלמעלה, כי כל זמן שלא נעשה מהתבואה עסה, עדין לא נגמר מעלתה. ועקר הגמר בעת שנעשה פת, דהינו משנתגלגלה העסה ועל-כן אז עקר התעוררותם של הסטרא אחרא, כי הם מתעוררים אז דיקא בעת שמצטיר האור כדי לצירו, חס ושלום, להפך כנ"ל. ועל-כן אז מתעורר חמץ ושאור שהם בחינת ציור בחינת סימני חמץ כקרני חגבים, שזהו בחינת ציור האור כידוע למבין, ועל-כן אנו חוזרין ונותנין מתנות כהנה, דהינו חלה לכהן כדי להרים הכל לשרשו לבחינת וקמץ הכהן, כדי שעל-ידי זה ימשך האור מלמעלה ויצטיר בבחינת ברכה, כי הכהנים יכולין להמשיך האור הפשוט מלמעלה ולצירו לברכה, שזהו בחינת ברכת כהנים כנ"ל. וזה שכתוב אצל חלה, להניח ברכה אל ביתך. 'להניח ברכה' דיקא כנ"ל. וזהו בחינת ברכה תחלה וסוף שמברכין על כל דבר הכל כדי לציר האור והשפע, שהוא החיות שיש באותו דבר שנהנה ממנו לצירו לברכה, ועל-כן צריכין לברך תחלה וסוף, כי בתחלה צריכין לברך קדם האכילה כדי שיצטיר האור הנמשך מלמעלה, שהוא החיות של אותו הדבר שיצטיר לברכה. ואחר כך, אחר האכילה, שאז נתפשט רוחניות המאכל לתוך המחין ונתוסף לו חכמה ודעת על-ידי האכילה וכל אחד מקבל חיות ומחין מהאכילה כפי הכלי שלו, כי אצל הצדיק נתוסף חכמה ודעת על-ידי האכילה ולהפך אצל הרשע נתוסף כסילות על-ידי האכילה ואף-על-פי ששניהם אוכלים בקערה אחת, כי הכל כפי הכלי, כי חיות האכילה נמשך ונצטיר אצל כל אחד כפי הכלי שלו, כפי תפיסת המחין שלו לטוב או להפך, חס ושלום, ועל-כן אחר האכילה אז מתחיל המאכל להתברר ונמשך הטוב והמבחר אל המח ונצטיר שם במחו כפי תקון הכלי שלו, על-כן צריכין לברך אחר המזון כדי שיצטיר האור לברכה בעת שנמשך החיות מהאכילה אל המח שהוא בחינת הכלי כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת ברכת המזון וזהו בחינת ברכת הטוב והמטיב שאומרים בברכת המזון ואומרים שלש הטבות כדי שיצטיר האור לטובה ולברכה:

Copy passage with reference

והנה כל זה הוא בכל השנה, שאנו עוסקים תמיד לציר האור לברכה על-ידי התורה והמצוות, אבל עכשיו בשעת יציאת מצרים קדם קבלת התורה ולא היו יכולים לתקן כליהם בשלמות בעצמם מחמת טמאת מצרים וכנ"ל. על-כן אין אנו יכולים לאכל חמץ שהוא בחינת ציור, דהינו שמצירין האור כפי בחינותינו, כפי תקון הכלים שלנו, כי בהכלים נתאחזו המצרים כנ"ל ויצטיר האור, חס ושלום, להפך, ועל-כן החמץ אסור בבל יראה ובל ימצא, כי אז החמץ הוא בחינת קללה וכנ"ל. ועל-כן אנו מכרחים לאכל מצה, שהוא בחינת חפזון, כי אין ממתינים עד שיצטיר האור למטה וכנ"ל, רק שנמשך מלמעלה האור בבחינת ברכה, בבחינת הנה ברך לקחתי, וזהו בחינת מצה שנאפה מיד קדם שבא לידי חמוץ שהוא בחינת ציור הנעשה למטה, כי עכשיו מקבלין האור מלמעלה בבחינת ברכה, שזהו בחינת מצה שנאפה מיד וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת ד' כוסות של יין, כי יין נתן בשבעים אותיות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי כשמכניעין התאוה הכלליות וזוכין לצאת מהגלות של שבעים אמות, שהוא התאוה הנ"ל, שזהו בחינת יציאת מצרים, אזי זוכין להתגלות התורה, שהוא בחינת שבעים פנים לתורה כנ"ל, ואזי יכולין לשתות יין, שהוא בגימטריא שבעין. וזוכין על ידו לסודות התורה בבחינת נכנס יין יצא סוד. ועל-כן היין יש בו שני כחות שיש להתורה, זכה נעשה לו סם חיים וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על יין, זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. כי הכל כפי הכלי, כפי תפיסת המחין שלו. ומי שזוכה, דהינו שהכלי שלו בשלמות על-ידי שמירת הברית, אז יכול לשתות יין מאחר שכבר הכניע הרע של שבעים אמות. ועל-כן יכול על-ידי היין לזכות להתגלות התורה בחינת שבעים פנים לתורה כנ"ל. וזה בחינת זכה נעשה ראש, דהינו בחינת ראש ומחין, דהינו שזוכה למחין חדשים בחינת התגלות התורה כנ"ל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו, אבל לא זכה נעשה רש. ואין עני אלא מן הדעת, כי מאחר שלא זכה ואין הכלי שלו בשלמות, על-כן נתוסף לו טפשות, כי נעשה לו סם מות, חס ושלום, כנ"ל, כי עקר תקון היין הוא כפי תקון הברית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, הינו כשיש פגם הברית אזי צריכין לפרש מן היין, כי אי אפשר לשתות יין כי אם כשתקן הברית וזכה לצאת מן גלות מצרים, דהינו מהתאוה רעה של שבעים אמין, שהיא תאות נאוף ואז יכול לשתות 'יין' שהוא בגימטריא שבעים ולזכות על ידו להתגלות התורה כנ"ל. ועל-כן בפסח בעת יציאת מצרים מצוה לשתות יין כנ"ל וזה בחינת ארבע כוסות, כנגד ארבע לשונות של גאלה, כנגד ד' מחנות השכינה, שהם בחינת ארבעה דגלים, שהם שנים עשר שבטי י"ה, שהם כנגד שנים עשר בקר שמלכות דקדשה עומד עליהם אשר שלשה פנים צפונה ושלשה נגבה וכו', מכון כמו הארבעה דגלים שהיו הולכים גם כן ד' רוחות בדרום וצפון ומזרח ומערב. ועקר תקון הברית הוא על-ידי שנים עשר שבטי י"ה, שזהו בחינת שמע וברוך שם (כמבאר לעיל במאמר הנ"ל). וזהו בחינת ד' כוסות של יין שהם בבחינת תקון הברית, ועל-כן הם ארבע כוסות כנגד ארבעה דגלים, שהם כנגד ארבע רוחות העולם, בחינת שנים עשר בקר שלשה פנים וכו', שעקר תקון הברית על-ידי זה כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת אכילת מרור, זה רמז למה שכתב שם רבנו במאמר הנ"ל, שעקר התאוה היא באה מעכירת דמים הבאים מטחול, שהיא מרה שחרה. ועל-כן צריכין להוריד דמעות בשעת קבלת על מלכות שמים כדי לצאת מהרהורים הנ"ל מי שרגיל בהם, חס ושלום, עין שם. וזה בחינת מרור זכר לוימררו את חייהם, הינו בחינת התאוה הנ"ל, שהוא בחינת מרה שחרה, ועל-כן אוכלים עכשיו המרור כדי להמתיק ולהכניע ולשבר מרירות התאוה כנ"ל, כי מטבילין את המרור בחרסת, שהוא בחינת ח"ס רו"ת, כמובא בכונות. חס רות זה בחינת מלכות דקדשה אשה יראת ה', כי רות היא בחינת אשה יראת ה' שיצא ממנה דוד, שהוא בחינת מלכות דקדשה וזהו חס בגימטריא חיים, כמובא, בחינת אשה יראת ה' שעליה נאמר, "ראה חיים עם האשה אשר אהבת". וזהו בחינת תקון הברית כנ"ל, כי מלכות דקדשה בחינת אשה יראת ה' הוא בחינת תקון הברית כנ"ל. וזהו שמטבילין המרור בחרסת להכניע בחינת מרה שחרה בחינת התאוה הנ"ל. על-ידי בחינת מלכות דקדשה וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת שביעי של פסח, בחינת קריעת ים סוף, כי הים נקרע לשנים עשר קרעים, כמו שכתוב, "לגזר ים סוף לגזרים"-כנגד שנים עשר שבטי י"ה. כי הרהורים הבאים על האדם הם בחינת מצולות ים, כמובא. והתקון של הרהורים הם שמע וברוך שם שיש בהם י"ב תבות כנגד שנים עשר שבטי י"ה כנ"ל. ועל-כן כשרדפו מצרים אחריהם והשיגו אותם חונים על הים זה בחינת שתאוה הנ"ל, שהיא בחינת גלות של שבעים אמין, בחינת גלות מצרים, רודפים אחר האדם, בפרט בעת שבורח ממנה שאז מתגברת ביותר, כידוע. ואז מתגברים מצולות ים על האדם, דהינו בחינת הרהורים כנ"ל. וכל זה מחמת שיצאו קדם הקץ, כי עדין לא היו כדאי לצאת כנ"ל ועל-כן רודפים אחרי האדם ורוצים להתגבר עליו בחינת מצולות ים, שהם ההרהורים כנ"ל. והתקון של ההרהורים, שהם בחינת מצולות ים, היא בחינת ים של שלמה מלכותא דשמיא, שהוא בחינת שמע וברוך שם כנ"ל (וכמבאר במאמר הנ"ל), כי ים של שלמה עומד על שנים עשר בקר שהם י"ב שבטי י"ה. וזה בחינת קריעת ים סוף שנבקע הים לשנים עשר גזרים כנגד י"ב שבטי י"ה. שעליהם עומד הים דקדשה בחינת ים של שלמה ואז נתגרשו ונתבטלו המים הזדונים, בחינת מצולות ים, ויבואו בני ישראל בתוך הים דקדשה ביבשה, כי המים הזדונים-מצולות ים, בחינת הרהורים כנ"ל, שרוצים להתגבר על ים דקדשה, דהינו על ים החכמה, כי עקר אחיזתם בדעת האדם, שהיא בחינת ים החכמה, כי כל ההרהורים והמחשבות הם בתוך הדעת והמח. ועכשיו נתגרשו ונתבטלו כל מצולות ים הנ"ל ונשאר הים דקדשה עומד על שנים עשר שבטי י"ה. וזה בחינת קריעת ים סוף לשנים עשר גזרים כנ"ל. ועקר קריעת ים סוף היה על-ידי בחינת יוסף, שהוא בחינת שמירת הברית, כמו שכתוב, "הים ראה וינס"-"ויצא החוצה", כמובא. כי עקר בחינת קריעת ים סוף היא על-ידי בחינת שמירת הברית כנ"ל. שהוא בחינת ים של שלמה שעומד על י"ב שבטי יה כנ"ל, (כמבאר היטב במאמר הנ"ל). ועל-ידי בחינת יוסף, שמירת הברית, בחינת וינס החוצה, על-ידי זה הים ראה וינס, זה בחינת מפני שרי גברתי אנכי ברחת המובא שם במאמר הנ"ל, כי ההרהורים הנ"ל שהם בחינת מצולות ים, בחינת מלכות הרשעה, הם בורחים מלפני בחינת יוסף מלפני י"ב שבטי י"ה. ואזי נבקע הים, כי נשאר הים עומד על י"ב שבטי י"ה, ואזי יכולים י"ב שבטי י"ה לעבר בו ביבשה, כי הולכים ועוברים בתוך ים החכמה בלי מונע מהמצולות ים, ועל-כן בשעה שעברו על הים נתגלה להם ים החכמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ראתה שפחה על הים וכו'. כי נכנע שפחה בישא אמא דערב רב, מלכות הרשעה, תאוה הנ"ל. ואז גם מדרגות התחתונות מאד של ישראל אפלו השפחה של ישראל, הכל נכלל בקדשה מאחר שנתבטל שפחה בישא וכו' כנ"ל, ועל-כן ראתה שפחה דיקא על הים וכו', כל זה ביום ששי לספירה וכו', אף-על-פי שבליל פסח נמשך עליהם הארה גדולה וכו' כנ"ל, אבל אחר כך, אחר יום ראשון, חוזרים לילך מדרגא לדרגא על-ידי ספירת העמר, (כמבאר בכונות). הינו אף-על-פי שבליל פסח נמשך עליהם האור מלמעלה בבחינת ברך כנ"ל, אף-על-פי שעדין לא תקנו כליהם בשלמות, אף-על-פי כן אחר כך נסתלק בחינת הארה זו והם צריכים לקבל האור בהדרגה, דהינו כפי תקון כליהם בימי הספירה, כן זוכין לקבל האור הדעת, דהינו התורה הקדושה ביום החמשים, שהוא חג השבועות:

Copy passage with reference

וזה בחינת מ"ט ימי הספירה כנגד מ"ט אותיות שיש בקבלת על מלכות שמים בשמע וברוך שם, שהם כנגד מ"ט אותיות שיש בשמות י"ב שבטי י"ה. ועל-ידי הספירה של אלו הימים, שהם בחינת כלים, כי הימים הם בחינת כלים ומדות, על-ידי זה יוצאין מטמאה לטהרה ומתקנין הימים והכלים כדי לזכות לקבל האור התורה בשבועות, בבחינת ברכה על-ידי תקון הכלים כנ"ל. ועל-כן ביום ששי לספירה, שהוא בחינת יוסף, בחינת שמירת הברית, אז נבקע הים לשנים עשר גזרים כנגד שנים עשר שבטי יה, שהם בחינת תקון הברית וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן אחר שבעת ימי הפסח התר החמץ באכילה. וכמובא בזהר משל לבן מלך, כי אחר שקבלו מצה-'אסותא' יכולים לאכל חמץ, עין שם. כי בתחלה הכרחו לאכל רק מצה, שהוא בחינת האור הנמשך מלמעלה, בבחינת ברכה שלא על ידינו, בבחינת הנה ברך לקחתי כנ"ל. ועל -ידי זה יצאו ממצרים מטמאה לטהרה וזכו לבחינת תקון הברית ונתתקנו כליהם על-ידי זה ואחר כך בששת ימי הספירה נתתקנו גם כן כליהם קצת וזכו לבחינת קריעת ים סוף לשנים עשר גזרים שכל זה הוא בחינת תקון הברית כנ"ל. ואזי נתתקנו כליהם ויכולים לציר האור בבחינת ברכה, ואז יכולים לאכל חמץ, שהוא בחינת ציור כנ"ל, כי אז יכולים ישראל לציר האור לברכה על-ידי תקון כליהם ועל-כן יכולים לאכל חמץ כנ"ל. ועל-כן בשבועות מקריבין שתי הלחם מחמץ דיקא, כי אז אנו מצירין האור לברכה ומקבלין התורה הקדושה בבחינת ברכה על-ידי תקון הכלים במ"ט ימי הספירה כנ"ל. ועל-כן מקריבין אז חמץ דיקא שהוא בחינת ציור האור לברכה על-ידי תקון הכלים במ"ט ימי הספירה כנ"ל, ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

Copy passage with reference

ועל-כן אוכלין מצה שבעת ימים, כי כל יום כלול מעשרה והם כנגד שבעים קלין כנגד גלות של שבעים אמות שזכו לצאת ממנו, שזהו בחינת יציאת מצרים וכל אלו השבעת ימים צריכין לאכל מצה, שהוא בחינת האור הנמשך מלמעלה בבחינת ברכה כדי להכניע הגלות של שבעים אמין כנ"ל ולזכות לבחינת שבעים פנים לתורה כנ"ל. (ועין היטב כל המאמר הנ"ל המתחיל, בקרב עלי מרעים, מרישא לסיפא, ואז מבארים כל אלו הדברים על נכון):

Copy passage with reference