ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · חול המועד א

הלכות חל המועד:

Copy passage with reference

הלכה א:

Copy passage with reference

ענין חל המועד שקצת מלאכות אסורים בו וקצת מתרים:

Copy passage with reference

כי חל המועד הוא בחינת לשון תרגום שהוא בחינת נגה שהוא ממצע בין לשון הקדש ובין שאר הלשונות של שבעים אמין, כי יום טוב הוא בחינת שלמות לשון הקדש, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בסימן ל) שיום טוב הוא בחינת העלמת מלכות דקדשה מבין הקלפות ומכניעין מלכות הרשעה של הד' מלכיות שזה בחינת שלמות לשון הקדש, שהוא בחינת מלכות פה שעל ידה מכניעין מלכות הרשעה של השבעין אמות. ועל-כן הימים טובים נקראים אות, כי הם בחינת שמירת הברית שנעשה על-ידי שלמות לשון הקדש, (כמו שכתב רבנו במאמר תפלה לחבקוק סימן יט). וזה שאנו אומרים ביום טוב: אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון, כמו שכתוב לעיל בהלכות נשיאת כפים (סימן א), וחל המועד בא אחר ביום טוב להשלים את הלשון הקדש, כי עקר שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום. וזהו חל המועד שהוא מערב מחל וממועד, כי בחל הוא שליטת הסטרא אחרא, בחינת שבעים אמין ומועד, היא בחינת שלמות לשון הקדש כנ"ל. וחל המועד הוא ממצע ביניהם בחינת תרגום כנ"ל. ועל-כן קצת מלאכות אסורים וקצת מלאכות מתרים, כי הוא מערב מחל ויום טוב כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל-כן נמסר הדבר לחכמים שהם יבחרו איזה מלאכות אסורים ואיזהו מתרים כדאיתא בפוסקים. זה בחינת תורה שבעל פה שהוא בחינת לשון תרגום, בחינת עץ הדעת טוב ורע, בחינת ששה סדרי משנה, שהם בחינת כשר ופסול, אסור ומתר וכו' כדאיתא בזהר הקדוש. ועל-כן חל המועד שהוא בחינת תרגום כנ"ל נמסר לחכמים, כי הוא בחינת תורה שבעל פה כנ"ל. והכלל, שכל מלאכות המכרחים מאד, דהינו כדי חיונו או דבר האבד או צרך כבוד יום טוב מתרים ושארי מלאכות כלם אסורים בחל המועד, כי חל המועד, שהוא בחינת תרגום, בחינת נגה, שם עקר המלחמה והנסיון והצרוף של כל אחד ואחד מישראל. ומי שאוחז עדין בבחינה זו הוא צריך למעט ולאסר על עצמו כל המלאכות כלם ולבלי לעסק רק בדבר המכרח לו מאד כדי חיונו וכו' כנ"ל. כי זה הוא מכרח לעשות כדי שיוכל לחיות ולהתפרנס עצמו, ועל זה מרמז מה שאסרו חכמינו זכרונם לברכה כל המלאכות בחל המועד ולא התירו רק המכרח כנ"ל. אבל יום טוב שהוא בחינת שלמות לשון הקדש ובטול הרע לגמרי, שזה בחינת מי שזכה כבר לנצח המלחמה וזכה לשמירת הברית, על-כן אסורים בו כל המלאכות, כי כשנכנע הרע לגמרי אזי נתבטלין כל הל"ט מלאכות שהם באים מזהמת הנחש שהוא הרע. ועקר תלוי בשמירת הברית שהוא בחינת ט"ל אורות הפך הל"ט מלאכות שהם באים וכו', ועל-כן באמת מי שאוחז בבחינה זו של יום טוב, דהינו שזכה לשלמות לשון הקדש ולשמירת הברית אין צריך לעסק בשום מלאכה ומשא ומתן כלל, ועליו נאמר: ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'. וזה שמובא בזהר הקדוש שיום טוב הוא בחינת התלמיד חכם וחל המועד הוא בחינת התלמידים והמקרבים אליהם, כי התלמיד חכם הוא בחינת יום טוב, כי כבר זכה לנצח המלחמה וזכה לשמירת הברית ושלמות לשון הקדש שזה בחינת יום טוב, אבל האנשים שלהם הם בחינת חל המועד, שהוא בחינת תרגום, בחינת נגה, כי הם עדין אחוזי חרב ללחם מלחמתם כנ"ל. ועל-כן חל המועד הוא בין יום טוב ליום טוב ויש קדשה לפניהם ואחריהם, זה בחינת מה שכתוב בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה על פסוק: והוא ינהגנו על מות על-פי משל כמו שלומדין התינוק לילך שתחלה מוליכין אותו ואחר כך מניחין אותו לילך מעצמו וכו' כן בתחלה מעלין את אדם למעלה ממדרגתו ומסיעין אותו מאד בעבודת ה' ואחר כך מנסין אותו שילך בעצמו, עין שם:

Copy passage with reference

וזהו בחינת יום טוב וחל המועד, כי בתחלה מעלין אותו לבחינת קדשה גדולה, בחינת יום טוב ובאמת הוא למעלה ממדרגתו כנ"ל ואחר כך משליכין אותו ומנסין אותו כנ"ל. וזה בחינת חל המועד, שהוא בחינת נגה, ששם עקר המלחמה כנ"ל. ואחר כך זוכה לנצח המלחמה ולעמד בנסיון. וזה בחינת יום טוב שבא אחר חל המועד שזכה לקדשת יום טוב על-ידי נצחון המלחמה, ועל-כן גם חל המועד נקרא אות ואסור להניח תפלין בהם, כי הם גם כן בחינת שמירת הברית, כי עקר שמירת הברית תלוי בלשון תרגום, שזה בחינת חל המועד כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, המבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו; כי זה תלוי בזה, כי מאחר שהוא מבזה את המועדות זה בחינת שמירת הברית שלמות לשון הקדש בודאי הוא מפר ברית.

Copy passage with reference

וזה שפרשו זכרונם לברכה המבזה את המועדות, דהינו חל המועד, כי עקר שמירת ושלמות לשון הקדש תלוי בחל המועד כנ"ל. וזהו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה. כי על-ידי שמירת הברית זוכין לשבעים פנים של תורה שהם בחינת שבעים נפש של בית יעקב (כמו שכתב רבנו במאמר "בקרב עלי מרעים" סימן לו) אבל פגם הברית הוא על-ידי בחינת שבעים אנפין חשוכין, ועל-כן על-ידי פגם הברית הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, בחינת אנפין חשוכין כנ"ל. וזהו שדקדקו וקראו חלול המועדות לשון המבזה, הינו בחינת פגם הברית שמשם באים כל החרפות והבזיונות, כי עקר הכבוד תלוי בשמירת הברית, (כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו נרו יאיר, עין שם):

Copy passage with reference