ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · ראש השנה ג
Reading settings
ענין ראש השנה ויום הכפורים ותקיעות שופר בראש השנה:
על-פי המאמר "מרכבת פרעה וחילו וכו'" (סימן לח), עין שם היטב. כי צריך להעלות הדבור ולתקנו, כי מפגם הדבור נעשה רוח סערה וכו', עין שם. ורוח סערה הזה הוא מקטרג גדול שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות, והוא אחר הדברים וכו'. וצריך להכפיא סטרא דקץ כל בשר שהוא רוח סערה הנ"ל תחת הדבור דקדשה וכו'. וצריך להעלות את הדבור לשרשו, שהוא הזרוע, שהם חמש אצבעין שביד שמאל, שהם ה' גבורות, שהם בחינת חמשה מוצאות הפה. והתחלת עלית של הדבור הוא מראשו, הינו מהמבחר האמת שיש בהדבור וכו' ותקון הדבור הוא על-ידי התורה שלומדין בצר לאדם בעניות ובדחקות שהוא בחינת לילה שאז שולטנותא דקץ כל בשר. וחכמינו זכרונם לברכה אמרו, הלומד תורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום, וחסד הוא בחינת בקר דאברהם. ועל-ידי זה נופלים כל המקטרגים השולטים על הדבור. ואז הדבור יוצא בשיר ושבח והלל להקדוש ברוך הוא וכו' וכשמעלה את הדבור לשרשו, הינו לגבורות, ומתחיל לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות ומעורר את עצמו להשם יתברך אזי נכנס אור שרש וכו' ומתחיל לדבר בחמימות שבלב דברי אמת שבלב וכו' בהתעוררות בתשובה ורואה פחיתותו וגדלת הבורא. ואזי נכנס בו בושה גדולה על פשעיו כנגד רב ושליט וכו'. והבושה הזאת עדין אינו בפעל וכו', אבל אחר כך כשעושה תשובה ומסיר ממנו הטפשות ונתוסף בו שכלו אזי נתגלה הבושה על פניו והבושה הזאת הוא בחינת אור התפלין וכו'. וזה פרוש אז תבין יראת ה' וכו' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכו' ודעת אלקים תמצא וכו':
וזה בחינת ראש השנה ותקיעות שופר, כי בראש השנה יוצא המקטרג הגדול שהוא בחינת רוח סערה הנ"ל, בחינת קץ כל בשר. וצריך לאכפיא אותו תחת הדבור דקדשה וצריך להעלות ולתקן הדבור, כי עקר יניקתו מהדבור, שהוא בחינת מלכות, שכל עבודתנו בראש השנה הוא בשביל לגלות מלכותו יתברך, שהוא על-ידי תקון הדבור, שהוא בחינת מלכות, כי הדבור, שהוא בחינת מלכות, נפגם על-ידי חטא אדם הראשון שפגם בעזות, שהוא פגם הדבור (וכמבאר במאמר הנ"ל לקמן, עין שם היטב). ואנו צריכין בראש השנה ויום הכפורים לתקן חטא אדם הראשון (כמובא בכתבים, ועל-כן אנו צריכין להעלות הדבור לשרשו ולתקנו כדי לגלות מלכותו יתברך על-ידי הדבור המתקן היוצא בשיר ושבח והלל להקדוש ברוך הוא ולזכות על-ידי הדבור לבחינת בושה, שהוא בחינת יראה שנמשך על-ידי שמכירין את הבורא יתברך על-ידי התשובה שזוכין על-ידי הדבור, (כמבאר ומובן כל זה במאמר הנ"ל). ועקר עלית הדבור על-ידי התורה שלומדים בצר לאדם בעניות ודחקות ועל-ידי זה זוכין לחסד בחינת בקר דאברהם. וזה בחינת קול שופר, כי שופר הוא בחינת מתן תורה שנתנה בקול שופר ועל-ידי קול שופר אנו מזכירין זכות התורה. ועל-ידי זה אנו ממשיכין חסד של אברהם, כי קול שופר הוא בחינת התורה שאנו לומדין בצר ובדחקות, בבחינת מן המצר קראתי י"ה (תהלים קיח), שהוא בחינת מצר השופר. וזה בחינת מתן תורה שהיתה בקול שופר, כי התורה נתנה במדבר בארץ ציה, שזה מרמז שעקר התורה הוא כשמקימין אותה מעני ודחק, שהוא בחינת מדבר ארץ ציה, ועל-כן השופר מזכיר זכות התורה שנתנה במדבר, שהוא בחינת התורה שלומדין בצר ובדחקות, שהוא בחינת מצר השופר כנ"ל ועל-ידי זה נמשך חסד לאברהם להכניע סטרא דקץ כל בשר, להכניע כל המקטרגים, כי כל המקטרגים נכנעין על-ידי קול השופר כידוע, הינו על-ידי חסד לאברהם שמתעורר על-ידי קול שופר, שהוא בחינת זכות התורה שלומדין בצר ובדחקות כנ"ל ואז כשמעלין הדבור ומתחילין לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות וכו' דברי אמת שבלב וכו':
וזה בחינת תקיעה שברים תרועה, תקיעה זה בחינת חסד לאברהם הנמשך על-ידי קול השופר כנ"ל, שברים זה בחינת גבורות בחינת לב נשבר, הינו זה שמדברין בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות ומשברין הלב בהתעוררות בתשובה. וזה בחינת שברים. תרועה הוא בחינת יעקב, בחינת אמת כמובא, כי עקר עלית הדבור הוא מהמבחר האמת וכו' כנ"ל, וזה בחינת תרועה, שהוא בחינת אמת כנ"ל. ועל-ידי כל זה נמשך בושה שהוא כלליות הגונין. וזה בחינת התאדמות פני התוקע, זהו בחינת כלליות הגונין, בחינת בושה דאזל חורא ואתי סומקא, כי עקר התקון על-ידי הבושה, (כמבאר שם במאמר הנ"ל). וזהו בחינת היראה הנמשך על-ידי קול שופר, כמו שכתוב, היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. כי היראה הוא הבושה, כמו שמבאר שם והיראה הנמשך על כל העולם על-ידי התוקע בשופר, זה בחינת וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, כי התאדמות פני התוקע זה בחינת הבושה שנתגלה על פניו, ועל-ידי זה נמשך בושה ויראה על כל המסתכלין עליו בבחינת וראו וכו' ויראו ממך (וכמבאר שם, עין שם). והתקיעה אחרונה הוא להמשיך המחין לפנים, כי בתחלה הבושה אינו בפעל, אבל על-ידי התשובה מתגלה היראה והבושה על פניו על-ידי שנתוסף לו הכרה בגדלות הבורא יתברך על-ידי התשובה כנ"ל. וזה בחינת תקיעה אחרונה, כי על-ידי השברים תרועה, שהם בחינת תשובה כנ"ל, על-ידי זה זוכה להבנה יתרה בגדלתו יתברך. ועל-כן כל העולם מתעוררין בתשובה בשעת תקיעת שופר, כי עקר השופר הוא בשביל זה כנ"ל, ועל-ידי זה נמשך הבנה יתרה ואז מתגלה הבושה על פניו. וזה בחינת תקיעה אחרונה, בחינת היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. הינו היראה והבושה שמתגלה על פניו על-ידי הבנה יתרה שנתוסף לו על-ידי התשובה, שהוא בחינת שברים תרועה כנ"ל, כי השופר הוא בחינת תפלין, בחינת אם לבינה, כי שופר הוא בחינת בינה עלמא דאתי כידוע. וזה בחינת אז תבין יראת ה', (כמבאר שם, עין שם היטב):
וזה בחינת מה שאיתא בכונות שתקיעה אחרונה הוא להמשיך המחין לפנים, כי על-ידי שברים תרועה, שהם בחינת תשובה כנ"ל, על-ידי זה נתוסף לו דעת והכרה בגדלתו יתברך כנ"ל. וזה בחינת תקיעה אחרונה שנכנסין המחין, הינו שנתוסף לו דעת כנ"ל. שזוכין לזה על-ידי התעוררות התשובה שיש בשעת תקיעת שופר, שזה בחינת שברים תרועה כנ"ל. ועל-ידי זה זוכין להבנה יתרה כנ"ל. וזה בחינת תקיעה אחרונה, בחינת כניסת המחין לפנים כנ"ל, ועל-ידי זה נמשך בושה ויראה. וזה בחינת היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכו', בחינת תקיעה אחרונה כנ"ל: