ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · סוכה ב
Reading settings
וביום ראשון של סכות מתחילין לטל הלולב עם הארבעה מינים שהם בחינת תקון הברית, (כמובא בספרים שזה בחינת ח"י נענועין שבלולב בחינת צדיק ח"י עלמין, בחינת צדיק כתמר יפרח. ועל-כן מתחילין לטל אותן ביום ראשון של סכות כדי לקים את הסכה שלא תפל חס ושלום, בבחינת סכת דוד הנפלת, שזה נעשה חס ושלום, על-ידי שמתיזין הדמים של השס"ה גידין שהם השס"ה לא תעשה לתוך המח שמזה בא חס ושלום, חלי נופל בחינת סכת דוד וכו', וכל זה על-ידי העדר תקון הברית, עין כל זה במאמר הנ"ל המתחיל "האי מאן דבעי למנסב וכו'" (בסימן כט). על-כן נוטלין הארבעה מינים שבלולב שהם בחינת תקון הברית שהוא זורק תקונים ולבנונית לכל השס"ה גידין ועל-ידי זה אנו סומכין וסועדין ומרימין את הסכה הנ"ל שלא תפל חס ושלום, כנ"ל. ועל-כן הם ארבעה מינים כנגד ארבעה בגדי לבן שנמשכין על-ידיהם על-ידי שמרימין את המחין ומקימין את הסכה הנ"ל שמשם נמשך לבנונית בבחינת דם נעכר ונעשה חלב, (כמובא שם כנ"ל), שזה בחינת הסכה שהיא בחינת אם לבינה תקרא, בבחינת תסכני בבטן אמי ששם בבחינת "אם לבינה", בחינת סכה שם הדם נעכר ונעשה חלב, שמזה נעשין בגדים לבנים. וכנגד זה נוטלין ארבעה מינים שבלולב כנגד ארבעה בגדי לבן שנעשין על ידם כנ"ל. ועל-כן מתחילין לטל הלולב ביום ראשון של סכות, כי בנין הסכה והקמתה נעשה על-ידי הכח התלבנות העוונות שנעשה ביום הכפורים על-ידי תקון הברית, על-ידי זה יש לנו כח לבנות הסכה כנ"ל. ועל-כן תכף במוצאי יום הכפורים מתחילין לעסק בסכה מיד וכל הארבעה ימים שבין יום הכפורים לסכות עוסקים בבנינה, כי בכל אלו הארבעה ימים אין מחשבין בהם העוונות, ועל-כן הם ארבעה ימים כנגד ארבעה בגדי לבן שנמשכין ביום הכפורים שעל-ידיהם נמשך הלבנוניות לכל אלו הארבעה ימים ועל-כן אין מחשבין בהם העוונות. ומחמת זה עוסקים בכל אלו הארבעה ימים בבנין הסכה, כי אז יש לנו כח לבנות הסכה ולהקימה על-ידי התלבנות העוונות והדמים כנ"ל. ועל-כן ביום ראשון של סכות שאז הוא ראשון לחשבון עוונות, על-כן אנו יראים שלא יתגברו העוונות בחינת הדמים להפיל בחינת הסכה חס ושלום, כנ"ל, על-כן נוטלין הארבעה מינים שעל ידם סומכין סכת דוד שלא תפל חס ושלום כנ"ל. ובשביל זה אומרים הלל עם הלולב, כי הלל הוא בחינת תקון הכללי של הדבור בבחינת ברכו ה' מלאכיו וכו', דהינו על-ידי שבח צדיקו של עולם והלולו, על-ידי זה נתתקן הדבור, (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). ועל-כן נוטלין אז הלולב שהוא גם כן בחינת תקון הכללי של הגידין, כי כל בחינת תקונים הכלליים המבארים שם במאמר הנ"ל תלויים זה בזה (כדמשמע שם במאמר הנ"ל). והעקר תלוי בתקון הברית, שהוא כלליות הגידין, שהוא עקר כלל כל התקונים. וזה ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע וכו', שפרשו רבנו נרו יאיר, על תקון הכללי של הדבור על-ידי ברכו ה', עין שם. וזה שכתוב בפסוק, מלאכיו גברי כח, שהם בחינת שומרי הברית אנון דמתגברין על יצריהון דדמין למלאכים ממש, ואותן דיקא יכולים לתקן הדבור על-ידי שבח צדיקו של עולם, כי זה תלוי בזה כנ"ל. וזה בחינת נטילת הלולב שהוא בחינת תקון הברית כלליות הגידין בשעת אמירת ההלל, שהוא שבח השם יתברך, שהוא תקון הדבור, כי שניהם בחינת תקון הכללי ותלוי זה בזה כנ"ל.
ועל-כן הנענועים, שהם עקר המצוה, הם בהודו תחלה וסוף, כי הודו לה' שהוא עקר שבח צדיקו של עולם, על-כן אז עקר מצות לולב שהם הנענועים, כי הנענועים הם עקר תקון הברית. ועל-כן הם ששה לכל הששה קצוות, שזה בחינת תקון הברית, שהוא בחינת וא"ו. ובכל קצה שלשה נענועים שבין כלם ח"י נענועים בחינת צדיק ח"י עלמין וכמובא. כי הלולב הוא בחינת כלי המלחמה לנצח ולהתגבר על השבעים אמות, (כמו שאיתא בזהר הקדוש), הינו שעל ידו מנצחין ומתגברין על הרע הכולל של השבעים אמות שהוא תאות נאוף וזוכין לתקון הברית שהוא תקון הכללי כנ"ל, שהוא בחינת שד"י ששדי ויורה כחץ תקונים לכל מקומות הצרים והדקים, (כמובא במאמר הנ"ל). וזה בחינת הנענועים שמנענעין וזורקים כלי המלחמה לכל צד וצד ובצדי צדדים לכון כלי המלחמה להיות קולע אל השערה כדי לנצחם ולהכניעם בכל מקום שהם ועל-ידי זה בעצמו נזרקין תקונים לכל הצדדים לכל מקומות הצרים והדקים כנ"ל, שזה גם כן בחינת הנענועים שמנענעין וזורקין תקונים לכל צדי צדדים בבחינת שד"י כנ"ל, כי זה תלוי בזה על-ידי התגברות ונצחון המלחמה, שזהו עקר התקון, שהוא בחינת תשובת המשקל ממש, על-ידי זה נזרקים תקונים לכל מקומות הדקים כנ"ל. וזה בחינת הלולב שהוא עולה ומשפע והולך עד שבראשו הוא דק מאד להורות שהוא מנענע וזורק תקונים לכל מקומות הצרים והדקים כנ"ל. גם בהלל נזכר הכנעת הרע הכולל של השבעים אמות בחינת סבוני וכו' בשם ה' כי אמילם. מ"ל בגימטריא שבעים אמות, שזה בחינת מילה, (כמובא בשערי אורה). ומילה הוא בחינת הכנעת הרע הכולל, הינו התאוה הכלליות הנ"ל, כמובא במאמר "תפלה לחבקוק" (סימן יט) על-כן נוטלין אז הלולב כנ"ל, כי הוא כלי המלחמה כנגדם כנ"ל:
וזה בחינת נסוך המים בחג כי על כל הקרבנות היו מנסכין יין, כי הקרבנות הם תקון הברית, כי הם מכניעים רוח בהמיות שהוא פגם הברית כנ"ל. וזה שכתוב: ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל קרבנך. ועל-כן היו מנסכין אז יין, כי על-ידי תקון הברית נמתק היין. ואזי אדרבא, על-ידי היין נתוסף התקון ביותר, כי נתרומם המח על ידו בבחינת זכה נעשה ראש, (כמובא במאמר הנ"ל). וזהו שאומרים שירה על היין, הינו שירות ותשבחות להשם יתברך שהוא גם כן תקון הכללי על-ידי הרמת הדעת שנעשה על-ידי שבח צדיקו של עולם. וזה בחינת השירה של נסכים של הקרבנות כנ"ל. ומחמת שבסכות אז הוא בחינת תקון הברית ביותר כנ"ל, ואז נתלבנין ונזדככין הדמים מאד, על-כן מנסכין אז מים ויין ביחד, (כמו שאמרו בהמשנה) להורות שנמתק היין מאד בהמתקה יתרה עד שנמתק בבחינת מים, כי המים הם בחינת חסדים והם המזגת והמתקת היין. וזה שנרמז נסוך המים בין נסכי היין, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (תענית) נאמר בשני ונסכיהם וכו' כי נסוך המים הוא ממתיק את היין כנ"ל.
ועל-כן שמחים מאד בשמחת בית השואבה, כי כשנמתק היין אזי הוא בבחינת יין המשמח ומשם גם כן שמחת כל החג על-ידי שזוכין לסכה שהוא בחינת אם לבינה ששם יין המשמח. ואז בשמחת בית השואבה זוכין להשגת החכמה מאד, כמו שכתוב: "ושאבתם מים בששון" ותרגומו: ותקבלון אולפן חדת. כי אז נתרומם המח מאד בבחינת זכה נעשה ראש, (כמו שמבאר שם) ועל-כן שמחים בשאיבת המים, כי הם בחינת המתקתו כנ"ל ונעשה יין המשמח שהוא בחינת השגת החכמה, כמובא:
ועל-כן מרבין בשירות ותשבחות בשמחת בית השואבה שזה בחינת תקון הדבור כנ"ל. ועל-כן היו מתפארין אז שזכו להיות נקיים מעוונות, (כמו שמבאר שם) זקנים מה היו אומרים: אשרי זקנותנו שכפרה וכו'. כי עקר שמחת בית השואבה שנעשה בסכות הוא רק על-ידי שזכו להזדככות הדמים שעל-ידי זה נמתק היין ונמזג במים כנ"ל. וזה שהיו אומרים אנו לי"ה ולי"ה עינינו, שזה בחינת המחין, בחינת קנה חכמה קנה בינה שהם י"ה:
וזה בחינת הקפות שהיו מקיפין את הערבה בכל יום פעם אחת, ובהושענא רבא שבע פעמים עם הארבעה מינים, כי הערבה הוא בחינת מלכות פה, בחינת אמונה כמובא. ועל-כן היו מקיפים אותה עם הלולב וארבעה מינים כדי להשלים בחינת הדבור, בחינת המלכות, בחינת האמונה על-ידי בחינת המקיפין שממשיכין אליה לבנונית ותקון על ידם להלבישה בארבעה בגדי לבן הנמשכין משם, על-ידי ארבעה מינים שבלולב כנ"ל. ועל-כן בהושענא רבא היו מקיפין שבע פעמים כנגד שבעה גלדי דעינא שהם בחינת שערות, בחינת מחין המקיפין לבת עין, (כנזכר שם בסוף המאמר) שהם מתקנים את הדם נדות כנזכר שם, כי כל עסקנו בכל שבעת ימי הסכות בסכה ולולב ושאר תקונים הכלליים הנ"ל, הכל הוא כדי לזכות בהושענא רבא לחתם חותם החיצון שהיא בחינת אמונה שהיא נתתקנת על-ידי תקון הכללי של הדבור כנ"ל, כי אמונה תולה בפה של אדם, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (בסימן מד בלקוטי תנינא). והכל תלוי בתקון הברית, כמובא בדברי רבנו בכמה מקומות שאמונה תלוי בתקון הברית. ועל-כן מצות הארבעה מינים הם תלויים בידים, כי הם נטלין בידים מחמת שהם באין לתקן חותם הידים שהוא חותם האמונה כנ"ל. והכלל, שתקון הברית ואמונה, שהוא בחינת דבור פה תלויים זה בזה והם בחינת חותם הפנימי וחותם החיצון שהם חותם הרגלין וחותם הידין בחינת חותם ברית הלשון וחותם ברית המעור שהם בבחינת כרת לו בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון וכרת לו וכו'. והם בבחינת מה שאמר רבנו נרו יאיר, ששמירת הברית ושלמות לשון הקדש הם תלויים זה בזה, כי הם בחינת שני החותמות הנ"ל שהם חותם בתוך חותם, וכל אחד תלוי בחברו. ועל-כן נעורים בליל הושענא רבא כדי לזכות לשלמות לשון הקדש, שהוא בחינת מלכות-פה וכו', שעקר שלמותה על-ידי לשון תרגום, שהוא בחינת תרדמה, ועל-כן נעורים כדי להכניע בחינת השנה, בחינת תרדמה, (כמובא לעיל). וזה שאומרים אז משנה תורה, שהוא בחינת מלכות כמובא הינו בחינת מלכות פה הנ"ל בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום שזה בחינת משנה תורה בבחינת 'אלה הדברים אשר דבר משה בעבר הירדן'. 'בעבר הירדן' דיקא, כי עבר הירדן הוא בחינת לשון תרגום המשלים את הלשון הקדש, כי לשון תרגום, שהוא לשון ארמי, הוא בעבר הירדן:
ועל-כן נטלו שם גם כן שבטי ישראל חלק ונחלה, כי ארץ ישראל הוא בחינת לשון הקדש, כי לשון הקדש נבחר מכל לשונות העמים וכן ארץ ישראל נבחר מארצות שבעים עממין, וישראל שנבחרו משבעים אמות זכו לשניהם, כי ארץ ישראל הוא גם כן בחינת קדשת הברית, בחינת צדיקים ירשו ארץ. והוא בחינת אמונה, שהוא בחינת מלכות פה, בחינת שלמות לשון הקדש, כמו שכתוב, שכן ארץ ורעה אמונה (כמו שכתב רבנו), וישראל זכו לחלקם ונחלתם, את ארץ ישראל, כי הוא שיך לעם ישראל כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ. ומאחר שעקר שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום הוא בחינת עבר הירדן, בחינת לשון ארמי כנ"ל, על-כן הכרחו ישראל לטל שם חלקם גם כן כדי להשלים בחינת לשון הקדש על-ידי לשון תרגום, שהוא בחינת עבר הירדן כנ"ל.
וזה שבתחלה קצף משה מאד על בני ראובן ובני גד על שבחרו בעבר הירדן, כי סבר שהם רוצים לשאר שם, על-כן קצף עליהם מאד, כי בחינת לשון תרגום אין לו שום שלמות וקדשה בעצמו כי אם כשמשלים את לשון הקדש. ועקר המלחמה על ידו ועל-כן כשהשיבו לו שהם יעברו חלוצים לפני אחיהם, כי עקר המלחמה על ידם ועל-כן הם צריכים דיקא לעבר חלוצים לפני המלחמה, כי עקר המלחמה והנצחון הוא בבחינת לשון תרגום, (כמובא לעיל בהלכות חל המועד). ואחר כך כשינצחו המלחמה ישובו אז לשבת שם, כי אז כשמכניעין לגמרי הרע של השבעים אמות ואזי התרגום משלים את הלשון הקדש, אז התרגום גם כן קדוש ועל-כן יכולין אחר כך לשבת בעבר הירדן שהוא בחינת תרגום כנ"ל. ועל-כן אחר כך נתרצה להם משה רבנו, עליו השלום. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפלו עטרות ודיבון שהם ערי עבר הירדן. והוא תמוה למה תפסו זה הפסוק, הלא גם על זה הפסוק יש תרגום עכשיו. ואפלו אם נאמר בדחק שבימיהם לא היה תרגום על זה הפסוק אף-על-פי-כן קשה היה להם לתפס פסוק ראובן ושמעון שאין עליו שום תרגום אפלו עכשיו. והוא מקדם בתורה. אך הרבותא שאפלו עטרות ודיבון שהם עבר הירדן שהם עצמן בחינת תרגום אף-על-פי-כן צריך לקרותם שנים מקרא ואחד תרגום, כי שבעים פנים לתורה ומקרא אחד מתחלק לכמה טעמים ועל-כן נאמר משנה תורה בעבר הירדן שהוא בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי תרגום כנ"ל.
ועל-כן קורין אותה בליל הושענא רבא, כי אז צריכין לזה כנ"ל. וזה שגומרים אז כל תהלים, כי אמירת תהלים הוא תקון למקרה לילה, (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה) ומקרה בא על-ידי בחינת תרדמה, בחינת תרגום, (כמובא שם במאמר תפלה לחבקוק). ועל-כן בליל הושענא רבא שאז צריכין לתקן בחינת פה כנ"ל שהוא בחינת ערבה כנ"ל, על-כן נעורים כל הלילה ומשברין השנה וקוראין משנה תורה ותהלים כדי לזכות לשלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום כנ"ל:
ואחר כך על-ידי כל התקונים האלה שזכו לבחינת מקיפים שהוא שלמות הדעת, על-כן אחר כך שמחת תורה, כי אז אנו זוכין להשגת תורה הסתומה בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבא. כי שמחת תורה הוא בחינת התכלית האחרון (כמובא בספרים), ועל-כן מסימין אז התורה ומתחילין תכף להורות שזוכין לבחינת אוריתא דעתיקא שהוא כלא ימינא ואין בה ראש וסוף, רק כלה אחדות פשוט. וזה בחינת ההקפות שמקיפים עם התורה בבחינת כלא ימינא, כי המקיף מקיף דרך ימין כמו שכתוב במשנה. נמצא, שבבחינת ההקפות אין שם ראש וסוף וצדדים והם בחינת כלא ימינא כנ"ל שזה בחינת התורה הסתימה הנ"ל שזוכין אז כנ"ל:
כי עקר השגת אוריתא סתימאה הנ"ל הוא על-ידי הכנעת הרע, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "מי האיש החפץ חיים" (בסימן לג), שעל-ידי שמתגבר על יצרו על-ידי זה מכניע ומבטל הרע ששוכן על הטוב, ועל-ידי זה נתגלה התורה המכסה ונעלמת בין לשונות העמים ואז על-ידי זה זוכה כנ"ל לאוריתא דעתיקא סתימאה הנ"ל, (עין שם היטב). וזהו בחינת נסוך המים המרמז בין נסכי הפרים שהם כנגד שבעים אמות שמתמעטין והולכין כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, להורות ששם בין האמות הנ"ל מלבש שם התורה הנעלמת ביניהם. ועל-כן כשמכניעין אותן שיהיו מתמעטין והולכין אז נתגלה התורה שביניהם שהיתה מכסה עד עכשיו, כי המים הם בבחינת התורה הסתומה הנ"ל, כמו שכתוב: ושאבתם מים בששון, ותרגומו: ותקבלון אולפן חדת. ועל-כן נעשה זה בסכות שאז הוא הכנעת הרע של כל השבעים אמות על-ידי התקונים שעושין אז כנ"ל. וזה בחינת שמחת בית השואבה. וזה בחינת שמחת תורה ששמחים מאד שזכו להשיג אוריתא סתימאה על-ידי נצחון המלחמה והתקונים של ימי הסכות כנ"ל. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: