ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · סוכה א
Reading settings
הלכות סכה:
הלכה א:
אחר יום כפור שאז זכו לחותם ברית קדש, בחינת תקון הברית, תקון התפלה כנ"ל, תכף אחר כך מתחילין לעסק בסכה, כי סכה תלוי בתקון הברית, כי הסכה הוא בחינת ענני כבוד ואותן שהיו פגומים בברית היה הענן פולטם, כמו שכתוב: ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, כמובא. וזהו, ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים. הפך תקון הברית שהוא בחינת אשה יראת ה', שהוא מלכות דקדשה כנ"ל, שהוא בחינת תקון התפלה, בחינת אשה יראת ה' היא תתהלל. ועל-כן סכה, שהוא בחינת ענני כבוד, אי אפשר לזכות לסכה כי אם על-ידי תקון הברית כנ"ל. ועל-כן סכה הוא בחינת יעקב, כמובא, כמו שכתוב: ויעקב נסע סכתה וכו'. כי יעקב הוא בחינת יראה ועל-כן עקר תקון התפלה על ידו, כמו שכתוב ביעקב: מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים. שזה בחינת שלמות עליות התפלה לבחינת בית על-ידי בחינת יראה (וכמובא בדברי רבנו, עין שם). וכל זה זכה על-ידי ששמר בריתו ביותר והיתה מטתו שלמה, ועל-כן זכה לבחינת סכה כנ"ל, כי סכה הוא בחינת דעת גדול, בחינת רוח הקדש, בחינת מקיפים שאי אפשר לזכות לדעת הזה כי אם על-ידי שמירת הברית (כנ"ל כמה פעמים). וזה שכתב רבנו נרו יאיר במאמר המקיפים (בסימן כא) המתחיל: עתיקא טמיר וסתים (פרק ג דספרא דצניעותא), שאי אפשר לזכות לבחינת סכה, בחינת מקיפים כי אם על-ידי שיקדש שבעת הנרות שהם שבעה נקבי המח, דהינו עיניו ואזניו ופיו וחטמו שקדשת כל אלו הדברים תלוי בקדשת הברית כידוע. ועל-כן סכה שאין בה שבעה טפחים על שבעה טפחים פסולה, כי צריכה להיות גדולה לפחות שבעה טפחים כנגד שבעת הנרות הנ"ל שצריך לקדשם שעל ידם נעשה הסכה כנ"ל, כי דפנות מחצת הסכה מורה על גבול הקדשה ולשם צריך להכניס כל כלי תשמישו ואכילתו ושתיתו ושנתו וכל שאר צרכיו כלם צריכים להיות בתוך הסכה דוקא, דהינו בתוך גבול הקדשה ולא יצאו מגבול הקדשה ולחוץ, דהינו בחינת חוץ לסכה. והעקר שעל-כל-פנים תהיה הסכה גדולה שבעה טפחים. כנגד שבעת הנרות הנ"ל, כדי שיכניס כלם לתוך הסכה, לתוך גבול הקדשה ולא יצאו חס ושלום לחוץ. (ואלו שבעת הנרות שהם אור הפנים שתלויים בקדשת הברית, הם בחינת טפחים בבחינת וטפח לו על פניו שצריך לקדש הטפחים אלו על-ידי קדשת הברית. וזה בחינת סכה של שבעה טפחים הנ"ל, עין בדברי רבנו המתחיל סוד כונת המילה בסימן סג). כי העקר תלוי בראשי האיברים והחושים האלו וכל שארי האיברים נגררים אחריהם. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שצריכה להיות גדולה שבעה טפחים כדי להכניס לשם ראשו ורבו ושלחנו. כי אלו השבעה נקבי המח הנ"ל הם ראשו ורבו של אדם וכל התאוות תלויים בהם. והעקר תלוי שיכניס אותם לתוך גבול הקדשה על-ידי קדשת הברית כנ"ל, אבל אין לה שעור למעלה, כי אדרבה, כל מה שמתרחבת יותר כדי להרחיב גבול הקדשה ולהכניס לשם כל גופו בשלמות וכל צרכיו וכל כלי תשמישו וכל מיני תענוגיו כלם יהיו שיהיו שם בתוך הסכה בתוך מחצת הסכה ולא יצאו לחוץ חס ושלום, כנ"ל. ואז כשבונה מחצות ודפנות כשעור הנ"ל, דהינו לפחות שבעה טפחים כנ"ל, אז הם ראויים לסכה, דהינו לסכך עליהם הסכך, שזה עקר שם הסכה, כמו שפרש רש"י, דהינו לזכות לבחינת חפיפת סכיכת רוח הקדש, בחינת מקיפים הנ"ל. כי אי אפשר לזכות לבחינת זו כי אם על-ידי קדשת השבעת הנרות שהם בחינת מחצות של שבעה טפחים כנ"ל:
וזה שאמרו זכרונו לברכה (סכה ב): סכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. שהם בחינת שני יודין, שהם בחינת שני השכליות, דהינו שכל פנימי ושכל מקיף, כי השכל היא בחינת יו"ד, (כמובא בדברי רבנו). ולמעלה מאלו העשרים אמה, דהינו למעלה מהמקיף לא שלטה בה עינא, ואסור לכנס לפנים ממחצתו להסתכל לשם, ועל-כן אסור להגביה הסכך יותר למעלה מעשרים, כי במפלא ממך אל תדרש, כי אי אפשר להסתכל כי אם בהמקיף הסמוך אליו כנ"ל, ומי שנכנס לפנים ממחצתו הוא יוצא מגבול הקדשה. ועל-כן הסכה פסולה לגמרי אם הוא גבה למעלה מעשרים. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע ואנן סכה דירת עראי בעינן, כי הסכה שהוא בחינת המקיפים צריכה להיות דוקא דירת עראי, דהינו שלא יטעה חס ושלום, שכבר זכה לשלמות הדעת מאחר שזכה לאיזה השגה, כי גבה מעל גבה שמר וכו' ולגדלתו אין חקר. ועל-כן אסור לקבע דירתו בסכה זו כי אם שתהיה דירת עראי לפי שעה ולהשתדל ולטרח בעבודת ה' לזכות להשגה אחרת ולצאת מסכה לסכה, כי תכלית הידיעה שלא נדע, ומי שאוחז בבחינת התכלית זאת אזי סכתו, דהינו השגתו, הוא בחינת דירת עראי תמיד, כי מיגע תמיד להשיג יותר כנ"ל. ובזה תלוי שאינו הורס לעלות אל ה' לכנס לפנים ממחצתו מאחר ששפל בדעתו ואוחז בבחינת התכלית שאינו יודע כלום. איך יבוא להסתכל עוד יותר למעלה ממנו רק מיגע להשיג הסמוך אליו ובזה תלוי קיום דעתו, כי זה עקר התכלית כנ"ל, וזוכה להשיג תמיד השגות חדשות, אבל מי שרוצה להסתכל למעלה ממחצתו, וזה מחמת שסובר שהוא יודע כבר השגתו יתברך עד שמתפאר שמתר לכנס לפנים, ואזי בודאי דירתו דירת קבע, כי אינו מיגע לצאת מסכה לסכה כנ"ל, ואזי הוא קלקול הדעת לגמרי, כי מי שהוא סובר שהוא יודע משהו בהשגתו יתברך אינו יודע כלל, ועל-ידי כניסתו לפנים ממחצתו הורס דעתו לגמרי, כי יוצא חוץ מגבול הקדשה כנ"ל. ועל-כן סכה שהוא גבה למעלה מעשרים, פסולה, מחמת שהוא עושה דירתו דירת קבע כנ"ל. וזה בחינת פגם הברית שעל-ידי זה נפגם הסכה כנ"ל, בחינת פגם האמה של ששה טפחים שהסכה וכל מחצות הקדשה נמדדין בה שהוא בבחינת מגלה טפח ומכסה טפח , עין כל זה במאמר הנ"ל המתחיל, סוד כונת המילה. וכפי מה שהבנתי מפיו הקדוש שזה תלוי בזה כשסובר שיודע משהו בהשגתו יתברך שמו על-ידי זה הורס לעלות אל ה' וכן להפך, (עין שם היטב). אבל עד עשרים אמה הסכה כשרה, כי אף שהסכה למעלה מיו"ד, דהינו למעלה משכלו עם כל זה שלטא בה עינא, כי אפשר להסתכל לשם מאחר שהוא בחינת המקיף הסמוך לשכלו, כי אדרבא זה עקר מצות סכה למען ידע שהוא יושב בסכה, כמו שכתוב: למען ידעו דרתיכם וכו'. כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שצריך האדם לדעת שיושב בסכה, דהינו שיהיה עיניו ודעתו צופות ומביטות תמיד אל הסכך, שהוא בחינת המקיף, כדי לזכות לעשות מהמקיף פנימי ושיצא מסכה לסכה ממקיף למקיף כנ"ל. ואפלו אם עושה הסכה גדולה מאד דהינו שמקדש עצמו ביותר, וגם מגביה אותה עד הסכך, עם-כל-זה מאחר שהוא עומד עדין למטה והסכך גבה ממנו למעלה מעשרים אמה הסכה פסולה, כי אי אפשר להשיג יותר ממדרגתו, דהינו מעשרים אמה ממקום שהוא עומד שם באיזה מדרגה שהוא אם לא שיעשה לו אצטבא, דהינו שיעלה למדרגה גבה ויצא מדרגא לדרגא אז יוכל להגביה הסכה משם עד עשרים אמה, דהינו להשיג משם עד המקיף הראוי לאותה מדרגה. (עין בשלחן ערוך הדינים הללו):
ועל כל פנים לא תהיה פחותה מעשרה טפחים, כי אי אפשר לזכות לבחינת סכה הנ"ל כי אם על-ידי שמגביה מחצות קדשתו עד יו"ד, דהינו שיזכה למדרגה בקדשת הברית שיעלה הקדשה עד יוד, דהינו בחינת השכל שזוכין על-ידי קדשת הברית כנ"ל. ועל כל פנים יהיה גבה בחינת יוד טפחים, כי הטפח המדה הקטנה המזכר בתורה שמדות הקדושות נמדדין עמה, כי עקר שמירת הברית הוא בבחינת וא"ו, בחינת אמה בת ששה טפחים, (כמו שכתב רבנו שם). אזי בחינת הוא"ו הזאת שהוא בחינת אמה הנ"ל עולה ונכללת בעשר, דהינו הדעת כנ"ל ואזי המחצה גבה עשר אמות בחינת עשר אמה ארך הקרש שהם מחצות הקדשה בשלמות הראוי, וכשזוכה לבחינת יו"ד אמות הנ"ל, אזי יש גם דעת המקיף בבחינת יו"ד אמות. וזה בחינת עשרים אמה שעור סכה שאסורה להיות גבה משם, כי אסור לעלות למעלה מזה כנ"ל. וזה בחינת אלף שזוכין להקרא אדם על-ידי קדשת הברית. ולית אדם בלא אלף, הינו על-ידי קדשת בחינת האמה בת ששה טפחים, על-ידי זה זוכין לשני יודי"ן הנ"ל שהם בחינת שכל הפנימי ושכל המקיף (וזה בחינת סכה שהוא בחינת צרוף שני שמות יאקדונקי). אבל יש שני בחינות בקדשת הברית, דהינו בחינת זווג משבת לשבת ובחינת הקטנים שזווגן בחל, ואף-על-פי-כן צריכין לקדש עצמן כראוי על-פי התורה, כמובא במאמר "אני ה' הוא שמי" (בסימן יא) ובחינת קדשת ימי החל הוא בחינת חלק ששית מקדשת השבת, כי השבת כלול מכל ששת ימי החל כידוע, ועל-כן המדרגה הקטנה של קדשת הברית הוא בחינת טפח אחד כי היא המדה הקטנה שמדות הקדשה נמדדין בה. והוא בחינת חלק ששית מאמה בת ששה טפחים, שהוא בחינת קדשת הברית כראוי בבחינת קדשה משבת לשבת כנ"ל. ואזי כשקדשתו בחינת טפח אחד, דהינו מדרגה הקטנה אזי גם כשעולה אל הדעת ונכלל ביו"ד כנ"ל, אזי הוא גם כן רק בבחינת יו"ד טפחים והוא שעור הכשר סכה לפחות כנ"ל, אבל למטה מיוד טפחים שיצא מכלל הקדשה אפלו במדרגה הקטנה, אזי בודאי אינה סכה כלל, כי עקר הסכה תלוי בקדשת הברית כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, למטה מיוד דירה סרוחה ואין אדם דר וכו'. דירה סרוחה ממש, הינו פגם הברית שהוא עקר הסרחון הפך שמירת הברית, שהוא בחינת ריח, כמו שכתב רבנו במאמר "אמר אל הכהנים" (בסימן ב). וזה בחינת אשה ריח ניחח, על-ידי בחינת אשה יראת ה', מלכות דקדשה, שמירת הברית - מעלה ריח ניחוח לה' כנ"ל. וזה שדקדקו: ואין אדם דר בדירה סרוחה, כי בודאי מי שהוא אדם אינו דר שם, רק מי שהוא כבהמה נדמה, דהינו הפוגם ברית הוא נמשל לבהמה, כמו שכתוב: אל תהיו כסוס כפרד אין הבין. כי גבה יוד טפחים הוא שעור רשות היחיד לשבת שהוא בחינת אות ברית ולמטה ממנה הוא רשות הרבים שהיא אשה זונה, שפחה בישא, פגם הברית, כמובא:
ועל-כן כל מחצות הסכה שוים בדיניהם למחצות שבת. כי הם בחינה אחת בחינת רשות היחיד כנ"ל. וזה שנפסק הדין שמחצה המתרת בשבת, מתרת בסכה בשבת שבתוך החג אף שאין בהם הכשר סכה כראוי, (עין בשלחן ערוך), כי מאחר שהיא רשות היחיד לשבת שהוא בחינת אות כנ"ל. הוא מכשיר הסכה גם כן שכל עקרה בחינת שמירת אות ברית וכנ"ל:
ועל-כן זוכין בסכות לשבעה רועים שבאים בתוך הסכה, כי סכה הוא בחינת מקיפים שזוכין להם כנ"ל. והמקיף הוא בחינת נשמע, כמו שמובא במאמר החותמות (בסימן כב) שיש בחינת נעשה ונשמע. ונשמע הוא בחינת מה שאין מבינים שזה בחינת מקיף והוא בחינת תפלה, בחינת יראה, בחינת בראשית - (ירא שבת) ירא בשת שכל זה הוא בחינת סכה, כי סכה הוא בחינת מקיף, בחינת יראה, כי הוא בחינת יעקב כנ"ל. והוא בחינת תפלה כנ"ל. גם הוא בחינת שבת, בחינת בראשית - ירא שבת כנ"ל. ובחינת נעשה ונשמע הוא בחינת שמחה כמו שמבאר שם כל זה, עין שם. וזה בחינת שמחת החג. ועל-ידי זה אנו זוכין לשבעה רועים שהם כלליות הקדשה, (כמו שמבאר שם). ועל-כן על-ידי סכה באין שבעה רועים הנ"ל כנ"ל, (כי סכה הוא בחינת נשמע, בחינת הסכת ושמע ישראל). ובגמר הסכות אנו עושין הושענא רבה שאז נעשה חותם החיצון שהוא חותם הידין בחינת אמונה, כי הוא נעשה על-ידי הסכה שעל ידה באין לשבעה רועים הנ"ל שעל ידם זוכין לאמונה בחינת חותם החיצון הנ"ל, (כמו שמבאר שם, עין שם). ועל-כן בין יום כפור להושענא רבא עושין סכות, כי ביום כפור נעשה עקר החותם הפנימי וכדי לעשות חותם החיצון שהוא בחינת אמונה כדי לשמר חותם הפנימי שלא יתקלקל, על-כן עושין סכות שעל ידם זוכין לאמונה ואזי נעשה בגמר הסכות חותם החיצון בהושענא רבא:
שיך לעיל:
ועל-כן אפלו אין המחצות מגיעות לסכך רק שהמחצות גבוהין יו"ד - כשרה, כי אויר רשות היחיד עולה עד לרקיע, כי למעלה מיו"ד אין שם בחינת רשות הרבים, כי רשות הרבים אינו עולה רק עד יו"ד, על-כן מאחר שעשה למטה מחצות גבוהות יו"ד כדי לבטל הרשות הרבים ולזכות לבחינת רשות היחיד. אזי הקדשה הולכת עד למעלה אף שאין שם מחצות, כי למעלה מיו"ד אין שם שליטת הרשות הרבים: