ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · סוכה ד
Reading settings
ענין סכה ולולב:
על-פי המאמר "ויהי מקץ-כי מרחמם ינהגם". עין שם בלקוטי תנינא סימן ז:
כי עקר הרחמנות להוציא ישראל מעוונות ולהאיר בהם הדעת ולהשתדל להאיר בבן ותלמיד וכו'. ועל-ידי זה זוכין למקיפים שהם עקר שעשוע עולם הבא בחינת מה רב טובך אשר צפנת וכו'. וצריך שיהיה להצדיק בחינת כל, בחינת כי כל בשמים ובארץ להאיר בדרי מעלה ודרי מטה להראות לדרי מעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך בחינת איה מקום כבודו, בחינת מה חמית וכו'. ולהפך לדרי מטה שוכני עפר המנחים בדיוטא התחתונה שנדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך להראות להם שה' עמם, כי מלא כל הארץ כבודו וכו', עין שם כל זה היטב. ועל-ידי כלליות בן ותלמיד, על-ידי זה מאיר בשעת האכילה הארת הרצון בחינת מה פעל אל, עין שם:
והנה מובן שם שעקר הארת בן ותלמיד הוא להוציא ישראל מעונות להאיר בהם הדעת וכו' כנ"ל. והנה ביום הכפורים היה סליחת עונות ויצאו ישראל מעונות ועל-ידי זה זכו לדעת, כי עקר הדעת הוא כשיוצאין מהעון שהוא רוח שטות. ועל-כן ביום הכפורים בערב צועקין ה' הוא האלקים, כי אז אחר סליחת העוונות זוכין לדעת, כי ה' הוא האלקים בחינת אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים, כי זה עקר הדעת לדעת כי ה' הוא האלקים, (כמבאר שם, עין שם). נמצא, שביום הכפורים שהיה אז סליחת העוונות וזכו לדעת זה בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל. ועל-כן אחר יום הכפורים נכנסין בסכה שהיא בחינת מקיפים, כי על-ידי יום הכפורים, דהינו סליחות העוונות, שזה בחינת דעת, בחינת הארת בן ותלמיד, על-ידי זה זוכין למקיפים, שהם בחינת סכה, בחינת מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. וכשזוכים למקיפים אלו צריך שיהיה לו בחינת כל, בחינת כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא וכו' כנ"ל. וזה בחינת לולב שהוא בחינת הצדיק, בחינת כל, בחינת צדיק כתמר יפרח, כמובא . כי הלולב וארבע מינים מרמזים על כל בחינות הנ"ל. דאחיד בשמיא וארעא שמאיר בדרי מעלה ובדרי מטה. שמראה לדרי מעלה, בחינת מה חמית, בחינת איה וכו'. ולהפך לדרי מטה, בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת הקיצו ורננו שכני עפר וכו' ועקר הארת הלולב שהוא בחינת צדיק הוא להאיר בדרי מטה בחינת מלא כל הארץ כבודו:
וזה בחינת הנענועים לששה קצוות העולם לגלות כי מלא כל הארץ כבודו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות יג), להאריך באחד כדי שתמליכהו למעלה ולמטה וכו'. כמו כן מנענעין בארבע מינים למעלה ולמטה ובארבע רוחות כדי לגלות כי מלא כל הארץ כבודו ומלכותו בכל משלה. וזה בחינת מה שבאו ערבי נחל בתוך הארבעה מינים שאין להם לא טעם ולא ריח והם מרמזין על פושעי ישראל וגם אותם מקשרים אל הלולב ומיניו ומנענעין בהם לגלות ולהורות כי מלא כל הארץ כבודו ואפלו הפושעי ישראל בחינת שוכני עפר הנ"ל גם הם אסור להם ליאש עצמן כי מלא כל הארץ כבודו, כי בהלולב אנו מגלין שגם בחינת הערבי נחל, שהם בחינת הרשעים, גם הם יכולין להתקשר להצדיק שהוא בחינת הלולב, כי הצדיק מאיר גם בהם בבחינת ההארה שמאיר בדרי מטה שוכני עפר, בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת הקיצו ורננו שכני עפר וכו', (כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל, עין שם). כי ההדס יש לו ריח ולא טעם זה בחינת דרי מעלה שהארתם הוא בבחינת איה, בחינת מה חמית וכו'. וזה בחינת ריח ולא טעם, כי הטעם הוא נרגש בפנים. זה בחינת מה שמשג ונראה, אבל הריח הוא בחינת מה שאינו משג ונראה כלל רק כמאן דארח ריחא. ועל-כן אין הנשמה נהנית כי אם מהריח, כי הנשמה היא בחינת דרי מעלה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, יקרא אל השמים מעל, זהו הנשמה. ועל-כן עקר יניקתה מהריח הוא בחינת השגת דרי מעלה, בחינת איה, בחינת מה חמית, בחינת ריח ולא טעם כמאן דארח ריחא וכו' כנ"ל. אבל השגת דרי מטה הוא בחינת טעם ולא ריח, כי טעם נרגש בפנים. ועקר הטעם תלוי בהראיה שרואין הדבר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הסומא אין לו שבע (יומא עד), כי עקר הטעם על-ידי הראיה, ועל-כן הטעם זו בחינת השגת דרי מטה, בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת ואראה את ה', בחינת טעמו וראו כי טוב ה'. ומחמת שעקר הארת הרצון הוא להאיר בדרי מטה לעוררם משנתם ולגלות להם כי מלא כל הארץ כבודו, כי אף-על-פי שהצדיק מאיר בשני העולמות בדרי מעלה ובדרי מטה כנ"ל, אף-על-פי-כן עקר הארתו הוא בדרי מטה, כי בשביל זה בא הצדיק בעולם הזה השפל כדי לתקן העולם ולהגביה ולהרים כל המדרגות התחתונות אפלו אותם המנחים בעשרה כתרין דמסאבותא להגביה גם הם להשם יתברך ולגלות להם כי ה' עמם, כי מלא כל הארץ כבודו בחינת הקיצו ורננו שכני עפר. ובשביל זה הלולב, שהוא בחינת הצדיק הנ"ל, על-כן יש בו טעם ולא ריח, כי עקר הארת הצדיק הוא בדרי מטה שהארתם הוא בחינת טעם, בחינת מלא כל הארץ כבודו וכו' כנ"ל. נמצא, שההדס הוא בחינת דרי מעלה כנ"ל וערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח, זה בחינת דרי מטה שוכני עפר וכו' כנ"ל. והצדיק, שהוא בחינת הלולב הוא אחיד, ומקשר שניהם בבחינת כי כל בשמים ובארץ, כי מאיר בשניהם וכו' וכנ"ל. וצריך לכלל העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון כדי שיהיה להם יראה, דהינו שצריך לגלות גם לדרי מעלה ההארה של בחינת מלא כל הארץ כבודו ולגלות גם לדרי מטה בחינת ההארה של איה כדי שיהיה להם יראה, (כמבאר שם). וזה בחינת האתרוג שיש לו ריח וטעם, זה בחינת כלליות העולמות כנ"ל בשביל היראה, כי האתרוג הוא בחינת מלכות, שהוא בחינת יראה, כמו שכתוב, אלמלא מוראה של מלכות, (כמו שמבאר שם). כי צריך לכלל השגת דרי מעלה, שהוא בחינת ריח, בחינת איה. והשגת דרי מטה, שהוא בחינת טעם, בחינת מלא כל הארץ כבודו. וצריך לכלל שניהם יחד בשביל היראה, (כמבאר שם היטב). וזה בחינת הנענועים, זה בחינת הקיצו ורננו שכני עפר. כמו כשמנערין אחד משנתו מעוררין ומנענעין אותו כדי שיקוץ ועל זה מרמזין הנענועים, כי מנערין ומנענעין כל השוכני עפר שיקוצו משנתם ויקיצו ויעמדו לעבודתו יתברך. ואל יתיאשו כלל כי עדין ה' עמם, כי מלא כל הארץ כבודו כנ"ל:
ועל-כן עקר מצות סכה הוא אכילה ושנה, כי על-ידי כלליות בן ותלמיד שעל ידם זוכין למקיפים, על-ידי זה זוכין בשעת האכילה דיקא להארת הרצון, עין שם. וזה בחינת אכילה בסכה, כי הסכה, שהיא בחינת מקיפים שזוכין על-ידי סליחת עוונות על-ידי הארת בן ותלמיד, בחינת יובל שהוא בחינת יום הכפורים, על-ידי זה זוכין לקבל בשעת האכילה הארת הרצון, שזהו בחינת אכילה בסכה, כי הארת המקיפים הם הם בחינת הארת הרצון, (כמבאר שם). ועל-כן כשאנו זוכין לאכל בסכה צלא קדישא אזי אנו מקבלין בשעת האכילה הארת הרצון שהוא בחינת הארת המקיפים, בחינת סכה כנ"ל. ועל-כן עקר מצות סכה הוא האכילה, כי הארת סכה, שהיא הארת המקיפים, הארת הרצון, מקבלין בשעת האכילה דיקא, (כמבאר שם במאמר הנ"ל היטב היטב). וזה בחינת שנה בסכה, זה בחינת "והיה רבי אליעזר ישן" המבאר שם. כי הארת הסכה היא בחינת מקיפים, בחינת מה חמית, בחינת עין לא ראתה, בחינת שנה, כמבאר שם היטב, עין שם ותראה פלאות, כי דברים כאלה המבארים שם לא נשמעו ולא נראו מיום הוסדה הארץ. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: