ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · חנוכה ג
Reading settings
על-פי המאמר מי האיש החפץ חיים בלקוטי הראשון בסימן לג, עין שם כל המאמר כלו:
והכלל, שהשם יתברך בכל מקום, כי מלא כל הארץ כבודו, ואיהו ממלא כל עלמין וכו', על-כן אין שום יאוש בעולם כלל, כי בכל מקום יכולין למצא השם יתברך והתורה ולהתקרב אליו, והעקר על-ידי הצדיק הדור האמתי שכפה את יצרו, והוא דומה למלאך ה' צבאות ממש, ועל-ידי זה, בכל מקום שהוא מסתכל ורואה מדות רעות ותאוות רעות וכיוצא, תכף נופל ונתבטל הרע ששוכן על הטוב, כי הרע החופה על הטוב נתבלבל ונופל לגבי הצדיק האמת שכפה את יצרו הרע וכו', (עין שם כל זה היטב), כי יש ימי טוב וימי רע וכו', (עין שם כל זה היטב):
נמצא שהצדיק יכול לבנות אותיות התורה מכל דבר שבעולם, כי אפלו התורה שהיתה שרויה ומתכסה בין העובדי כוכבים והרשעים שאין אדם יודע ממנה, הוא יכול להוציא אותה ולבנותה מחדש על-ידי שהימי רע נכנעין ונופלין נגדו, ונתגלה בחינת הימי טוב, שהוא בחינת התורה שנתגלה מתוך הלבושין והצמצומים, ואזי נתוסף בהטוב הזה אור רב מלעלא, כי מתחלה כשהיה הטוב מכסה בין הקלפות, לא היה נמשך עליו אור רב כי אם כדי חיונו בצמצום, כדי שלא ינקו הקלפות יותר מדאי, אבל עכשיו כשנתבטל הרע והקלפות ונתגלה הטוב בעצמו, אזי נתוסף ונמשך עליו אור רב מלעלא וכו', ועל-ידי זה שנתגלה התורה, הוא זוכה לשלום וכו', בחינת בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, הינו בין בטיבו בין בעקו, ימצא בו השם יתברך וכו'. ובהתורה יש נגלה ונסתר, והנסתר הוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה, בחינת אהבה שבדעת וכו', כי יש אהבה שבימים שהוא בזמן ובמדות, ויש אהבה שהוא בדעת, שהוא בחינת סתרי תורה, פנימיות התורה וכו', וכל אדם יכול לטעם טעם אור האהבה הזאת אפלו בזמן ובמדות על-ידי שמקשר לבו לדעתו, שיהיה לבו ברשותו וכו', וכל אחד לפי מדרגתו יש לו בחינת אהבה שבזמן ואהבה שבדעת וכו', כי אהבה שבדעת שבמדרגה התחתונה הוא בחינת אהבה שבזמן במדרגה העליונה וכו' וכו'. (עין שם כל זה היטב היטב):
וזה בחינת חנכה שמצותה בשמן להדליק נר חנכה, כי בימי מתתיהו גברה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם על חקי רצונך, ורצו לבטל את ישראל מכל התורה, והנס היה על-ידי הכהן גדול, כי כשמלכות הרשעה, שהוא הסטרא אחרא, מתגברין על ישראל בכלל או בפרט, ואין מניחין את ישראל לילך בדרכי ה' באמת, לעסק בתורה ומצוות, ורוצים להשכיח ולהעלים התורה לגמרי, חס ושלום, ולפעמים מתגברים, חס ושלום, מאד מאד, עד שהטוב שיש בישראל בכל אחד ואחד נתעלם לגמרי עד שאין יודעים כלל איך להתעורר עצמו לשוב להשם יתברך באמת, אזי עקר התקון הוא על-ידי הצדיק הדור האמת, כי על-ידי שזוכין להתקרב להצדיק האמת, אזי כשהצדיק האמת עוסק עמו ומדבר עמו ורואה מעשיו ומדותיו, אזי הרע נתבטל ונתבלבל לגמרי כנגד הצדיק האמת שכפה את יצרו והכניע הימי רע, ואזי הרע נופל והטוב נתגלה אפלו מעמקי עמקי הקלפות (כמבאר היטב במאמר הנ"ל), כי הצדיק יכול לבנות התורה ולגלות הטוב מכל אדם שבעולם, אפלו אם הוא במקום שהוא. וזה היה תקף הנס של חנכה, שמלכות הרשעה חשבה שעל-ידי שהתגברו על ישראל לבטלם מתורה ומצוות, על-ידי זה אין להם תקומה, חס ושלום, מאחר שעקר חיותינו וכחנו הוא רק מהתורה והמצוות, אבל השם יתברך הפליא חסדו עמנו ושלח לנו אז את מתתיהו כהן גדול, וחבריו הכהנים שהיו גבורי כח, וגבורתם היה מן הקדשה, על-ידי שזכו להתגבר על יצרם, שעל-ידי זה זכו לגבורתם הגדולה, כי היו צדיקים גדולים מאד, ועל-ידי שהיו גבורי כח, בחינת גברי כח עשי דברו הנאמר במאמר הנ"ל, על-ידי זה זכו להכניע ולהשפיל ולבטל מלכות יון הרשעה, כי הרע נפל נגדם והיו יכולין לגלות הטוב, דהינו התורה, אף בזמן שישראל בטלים מן התורה והמצוות, על-ידי התגברות מלכות הרשעה, כי הצדיקים גברי כח יכולים לבנות התורה מכל דבר כנ"ל, כי הוא מפשיט את הימי טוב מן הלבושים והצמצומים של הימי רע על-ידי שכפה את הימי רע על-ידי כפית היצר וכו', ואזי נתוסף בהטוב אור רב מלעלא, כי מתחלה לא היה מאיר כל כך וכו' כנ"ל. וזה בחינת נר חנכה שאנו זוכין עכשיו להמשיך ולגלות אור התורה גם למטה מעשרה טפחים, ששם יש אחיזת החיצונים, כידוע. ועכשיו, על-ידי הכח של הצדיקים גברי כח עשי דברו, שהם מתתיהו ובניו, על-ידי זה נכנע ונופל הרע, הינו הימי רע, הינו אחיזת החיצונים, ונתגלה הטוב, הינו הימי טוב גם למטה, עד שאנו יכולין לבנות את התורה ולגלות אור בכל מקום, ועל-כן מצות נר חנכה הוא בחוץ, ברשות הרבים, מדינא, כי רשות הרבים הוא מקום אחיזת הסטרא אחרא, שהוא בחינת רשות הרבים כידוע, אבל עכשיו גם שם נתגלה אור התורה, כי הרע, הינו הימי רע, נופל על-ידי כח הצדיקים גברי כח כנ"ל, ונתגלה הטוב, דהינו התורה, בכל מקום, ואזי נתוסף בו אור רב מלעלא. וזה בחינת אור הנרות של חנכה, כי המדליק צריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה, כי כשמגלין אור התורה למטה ובונין ועושין את התורה שהיתה מלבשת ומסתרת במדור הקלפות, אזי נתוסף בה אור רב מלעלא כנ"ל. וזה בחינת נר חנכה מוסיף והולך, כי מעלין בקדש, כי בכל פעם שמתגלה התורה יותר, נתוסף אור יותר מלעלא, בבחינת לשמע בקול דברו, כנ"ל, ועל-כן היה עקר הנס על-ידי הכהן גדול, כי הרב, שהוא הצדיק, נקרא בשם כהן, כמו שכתוב, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' (כמובא זה במאמר הנ"ל), כי כהן הוא בחינת חסד, בחינת אהבה, שהוא בחינת התורה שהרב מגלה, שהוא בחינת אהבה, כי בכל התורה כלה מלבש אהבתו יתברך (כמבאר במאמר הנ"ל), אבל העקר התגלות התורה והכנעת הימי רע הוא על-ידי הצדיק והרב האמת שבדור, שזכה לבחינת אהבה שבדעת, כמבאר במאמר הנ"ל, כי הכל אחד, כי על-ידי שהצדיק הוא גבור כח שכפה את יצרו, ועל-ידי זה היה לבו ברשותו וקשר לבו לדעתו, ועל-ידי זה זכה ששבלו המדות שבלב אור האהבה שבדעת, ועל-ידי זה זכה לאהבה שבדעת (כמבאר שם בסוף המאמר הנ"ל), ומחמת זה דיקא הוא יכול להכניע ולכפות את הימי רע, שבכל מקום שהוא רואה ומסתכל נופל הרע ונתגלה הטוב, כי הרע נתבטל נגדו. כי עקר אחיזת הרע הוא רק למטה, בזמן ובמדות, ושם יש ימי טוב וימי רע, ועל-כן יש להם אחיזה שם, אבל למעלה, בבחינת אהבה שבדעת, בחינת סתרי תורה, שם אין להם שום אחיזה כלל, ועקר אחיזתם למטה, חס ושלום, הוא רק מחמת שאין זוכין שתתקשר האהבה שבימים עם האהבה שבדעת ותקבל אור משם, על-ידי שאין מתגבר שיהיה לבו ברשותו ואינו מקשר לבו לדעתו, אזי הוא, חס ושלום, בחינת נרגן מפריד אלוף, ונפרד, חס ושלום, האהבה שבימים, בחינת הימי טוב, מהאהבה שבדעת, ואזי חס ושלום מתגברין הימי רע ויונקים מהם ומכסים עליהם כנ"ל, אבל הצדיק שכפה את יצרו וזכה שיתקשרו ויכללו הימי טוב, בחינת אהבה שבימים, לבחינת אהבה שבדעת, כי לבו ברשותו, כנ"ל. על-כן אין להרע שום שליטה נגדו, על-כן נופל ונתבטל הרע נגדו, כי אין להימי רע שום שליטה ואחיזה כלל בבחינת אהבה שבדעת, ואפלו בבחינת האהבה שבימים אין להם שום שליטה כשהיא מקשרת ונכללת עם האהבה שבדעת, ועל-כן תכף כשהצדיק האמת מכניע אצל הרשעים הימי רע בכחו הגדול ומגלה בחינת הימי טוב, נתוסף בהם מיד אור רב מלעלא, כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת אור האהבה שבדעת שנתגלה על-ידי הצדיק האמת שהוא אור רב מלעלא, כי משם עקר האור, כי תכף כשהצדיק מכניע הימי רע ומגלה הימי טוב, אזי נתקשר תכף הטוב, שהיא בחינת האהבה שבימים, עם שרשו, שהוא האהבה שבדעת, שעל-ידי זה נתבטלה אחיזת החיצונים לגמרי, כנ"ל, וזה בעצמו בחינת אור רב מלעלא כנ"ל (והבן הדברים היטב):
ועל-כן זה הצדיק שיש לו זה הכח כי זכה לאהבה שבדעת, הוא בחינת כהן גדול, שהוא בחינת אהבה העליונה שבדעת, שהוא בחינת אהבה גדולה, בחינת כהן גדול, ועל-כן על ידו דיקא היה עקר הנס של חנכה, כי היונים, שהם מלכות הרשעה, טמאו כל השמנים, שהוא בחינת הדעת, הינו בחינת הדעת והתורה המלבש למטה, ששם יש ימי טוב וימי רע, וגם שם הוא בחינת דעת שהוא תורה, כי הדעת מתפשט בכל הימים והמדות, ומחמת שיש שם ימי טוב וימי רע, על-כן בעת התגברותם טמאו כל השמנים, שהוא בחינת הדעת והתורה של הימי טוב, על-ידי אחיזת הימי רע כנ"ל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, נעשה נס ומצאו צלוחית של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, זה בחינת שמן משחת קדש, הינו הדעת העליון ששם האהבה שבדעת, שהוא בחינת סתרי תורה, שהוא בחותמו של כהן גדול, כי אין מי שיזכה לזה כי אם בחינת הכהן גדול, שהוא בחינת האהבה העליונה שבדעת, ועל-ידי השמן החתום הזה של הכהן גדול, שהוא בחינת סתרי תורה, בחינת אור האהבה שבדעת, על -ידי זה נעשה נס, כי לא היה בו להדליק כי אם יום אחד, כי אור הדעת הזה לא יתגלה כי אם לעתיד לבא, שהוא בחינת יום אחד הוא יודע לה' וכו' (כמבאר במאמר הנ"ל), ונעשה נס ודלק שמונה ימים, כי על-ידי כח הצדיקים גבורי כח המתגברין על יצריהון, על-ידי זה הם ממשיכין אור האהבה שבדעת עד שיאיר אור האהבה שבדעת באהבה שבימים ובמדות, כי לבם ברשותם ומקשרים הימים והמדות שבלב לאור האהבה שבדעת, ומקבלין הימים והמדות אור משם, שעל-ידי זה זוכין לטעם אור האהבה שבדעת גם בזמן ובמדות, וזהו בחינת הנס הנ"ל של חנכה, שהשמן של כהן גדול, שהוא בחינת האהבה שבדעת, כנ"ל, שעקר הארתו הוא רק לעתיד לבא, בחינת יום אחד הוא יודע לה' וכו', כנ"ל, שזהו בחינת שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד כנ"ל, ונעשה נס ודלק שמונה ימים, כי אור האהבה שבדעת, שהוא בחינת יום אחד, האיר באהבה שבימים, שהם שבעת ימי בראשית, שזהו הדלקת נרות חנכה שמונה ימים, כדי שתאיר אור האהבה שבדעת בתוך השבעה ימים, שהם בחינת שבע מדות, בחינת מדות ימי כנ"ל:
וזה בחינת ההזאות של הכהן גדול ביום הכפורים לפני ולפנים ובהיכל, שהיו אחת למעלה ושבע למטה, כדי שיאיר אור האהבה שבדעת, שהוא בחינת אחת למעלה, בשבע שלמטה, שהם בחינת שבע מדות שבעה ימים, שהוא בחינת אהבה שבמדות וזמן, כי שמעתי ששמונת ימי חנכה הם כנגד שמונה הזאות של הכהן גדול ביום הכפורים, הינו כנ"ל, ועל-כן היה מונה ההזאה הראשונה שלמעלה עם כל השבע שלמטה, כמו שכתוב, אחת, אחת ואחת, אחת ושתים וכו', כדי שיאיר אור דלעלא, בחינת האהבה שבדעת, בחינת אחת למעלה, בשבע שלמטה, בבחינת שבעה ימים ומדות כנ"ל:
כי הכהן גדול, שהוא בחינת אהבה גדולה העליונה, היה נכנס ביום הכפורים לפני ולפנים אל מקום הארון והלוחות, שהוא בחינת הדעת עליון, כי הבית המקדש בכלל הוא בחינת דעת, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לג), כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. אך גם בבחינת דעת יש כמה וכמה מדרגות (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר הנ"ל) כי בחינת אהבה שבדעת שבמדרגה התחתונה, הוא בחינת אהבה שבימים, במדרגה העליונה, ועל-כן היה בבית המקדש עצמו כמה וכמה קדשות, בחינת כמה מדרגות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עזרת ישראל מקדשת ממנו וכו' מקום דריסת רגלי הכהנים מקדש ממנו וכו' בין האולם ולמזבח וכו' ההיכל וכו' עד לפני ולפנים מקדש ממנו שאין נכנס לשם אלא הכהן גדול ביום הכפורים, כי שם תכלית הקדשה, תכלית הדעת עליון, ושם היה עומד הארון והלוחות שקבל משה רבנו מידיו של הקדוש ברוך הוא, ושם עקר אהבתן של ישראל עם אביהם שבשמים, בחינת בין שדי ילין (שיר השירים א), שהם בדי הארון, ששם היה נותן הכהן גדול הקטרת על האש ביום הכפורים, ושם הזה את ההזאות אחת למעלה ושבע למטה לכפר על כל ישראל, כי כל הכפרות על כל החטאים תלויים בכהנים שהיו מקריבים הקרבנות על ישראל, כי הכהן איש חסד, הוא בחינת גבור כח, כי הכהנים היו אנשי חיל גבורים גדולים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר הכהנה זכו על-ידי קדשת הברית, כמו שכתוב (דברים לג), כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו זה בחינת גבורי כח הנ"ל, אלין אנון דמתגברין על יצריהון, כי עקר ההתגברות על יצרו הוא רק בתאוה זו, ועל-כן מחמת שהכהן איש חסד הוא, בחינת גבור כח שכפה את יצרו וזכה לאהבה שבדעת, בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת, שהם בחינת הצדיק האמת כנ"ל, כי הכהנים בכלל הם בחינת אהבה שבדעת, כנגד כלל ישראל, על-כן כשאחד מישראל נפל באיזה חטא, חס ושלום, היה מביא קרבן אל הכהן והיו סומכים על הקרבן ומתודים כל עוונותיהם, ועל-ידי זה נמשכו כל העוונות על הבהמה של הקרבן, וכשלקחה הכהן להקריבה, היה תכף נופל ונכנע ונתבטל הרע, שהם החטאים והעוונות, ונתגלה ונתברר בחינת הימי טוב, בחינת התורה שהיתה נסתרת שם, כי הרע נפל ונתבטל כנגד הכהן איש חסד, שהוא בחינת גבור כח, בחינת הצדיק שזכה לכפות את יצרו וכו' כנ"ל, ועל-כן היתה עקר הכפרה בבית המקדש, כי שם הוא בחינת דעת, בחינת אהבה שבדעת, שעל-ידי זה עקר הכח של הצדיק להכניע הרע ולבטלו מישראל, על-ידי שזכה לבחינת אהבה שבדעת וכו' כנ"ל, וכל מה שצריכין כפרה גדולה ביותר צריכין שיתעסק בו צדיק גדול ביותר, כדי שיוכל להמשיך אור האהבה שבדעת העליון יותר, ועל-כן, ביום הכפורים שאז צריכין כפרה על כל העוונות על כלל ישראל, על-כן כל העבודות של יום הכפורים לא היו כשרים אלא בכהן גדול, שהוא בחינת הצדיק הגדול שיש לו כח לכנס לפני ולפנים להמשיך משם אור האהבה שבדעת העליון מאד, ועל-ידי זה היה מכפר על כל ישראל, כי היה לו כח להכניע ולבטל כל הרע של כל העוונות של כל ישראל ולגלות הטוב, הינו הימי טוב, ולהאיר בו אור רב מלעלא, בחינת האהבה שבדעת, שזהו בחינת אחת למעלה ושבע למטה וכו', כנ"ל:
וזה בחינת ההלל של חנכה, זה בחינת "בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר" הנאמר במאמר הנ"ל, שהוא בחינת שלום שזוכין על-ידי התורה שמגלין ובונין מעמקי הקלפות על-ידי כפית היצר וכו' (כמבאר שם, עין שם), כי זה עקר ההלל כשזוכין למצא את השם יתברך בכל מקום, בין בטיבו בין בעקו וכו', בחינת (תהלים יח) מהלל אקרא ה' ומן איבי אושע, בחינת (תהלים קיח) מן המצר קראתי י"ק וכו', שזהו בחינת "בה' אהלל דבר באלקים אהלל", שזה עקר ההלל כנ"ל:
וזה בחינת הצדקה שנוהגין לתן בחנכה, כי עקר העניות, חס ושלום, הוא מחמת התגברות הימי רע על הימי טוב, שהוא בחינת פגימת הלבנה, שמשם העניות, שהוא בחינת התגברות שבע שני הרעב על שבע שני השבע, חס ושלום, בבחינת כל ימי עני רעים. וזה שנותן צדקה לעני הוא בחינת הצדיק, בחינת צדיק חונן ונותן, והוא מכניע הימי רע מן העני, ונתגלה בחינת ימי טוב, בבחינת (תהלים קיג), טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו, בחינת עשי דברו הנ"ל. ועקר הצדקה הוא לתן לעני הגון העוסק בתורה ומצות, להיות תמכי אוריתא, וכשנותן לעני כזה, נמצא שהוא בונה את התורה ממש על-ידי הצדקה שנותן לו, כי הוא מסמיך את התלמיד חכם ויכול לעסק בתורה על-ידי זה, כי מקדם היה מתבטל מדברי תורה מחמת חסרון הפרנסה, כי אם אין קמח אין תורה (אבות פרק ג), ועכשיו על-ידי שזה נותן לו צדקה וסומך אותו, הוא יכול לעסק בתורה, נמצא שזה עוסק בתורה על ידו, נמצא שהוא בחינת בונה את התורה, דהינו הימי טוב, שמגלה מתוך הימי רע מתוך דחק העניות, שהם בחינת ימי רע, בחינת כל ימי עני רעים כנ"ל, ועל-כן הוא בחינת הצדיק, שהוא בונה גם כן את התורה, את הימי טוב, ומכניע הימי רע כנ"ל, ועל-כן על-ידי הצדקה זוכה לבחינת אהבה שבדעת, שהוא בחינת סתרי תורה, שהוא בחינת אורות הצחצחות, כידוע, בבחינת (ישעיה נח) ותפק לרעב נפשך וכו' אזי יבקע כשחר ארך וכו' והשביע בצחצחות נפשך, כי משם עקר השפע, בבחינת בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא כי אם במזלא תליא מלתא, שהוא המזל העליון, שהוא בחינת אהבה שבדעת, בחינת סתרי אוריתא, בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה כידוע:
וזה בחינת מה שלעולם קורין פרשת מקץ בחנכה, כי זאת הפרשה מדברת מגדלת יוסף הצדיק שנתגדל בארץ מצרים על-ידי שכפה את יצרו, ועל-ידי זה זכה שנתבטל הרע נגדו, הינו הימי רע, ועל-כן נעשה מושל על כל ארץ מצרים, שהוא תקף הרע ערות הארץ, כי תקף הרע של ארץ מצרים נתבטל נגדו עד שנעשה מושל עליהם, והכניע כל הרע של מצרים עד שהיו יכולים ישראל להיות שם אחר כך בגלות (כמו שמובא בספרים), שבשביל זה הכרח יוסף להיות שם מקדם, כי אם לאו לא היו יכלים לסבל את הגלות של מצרים, שהיה שם תקף הרע מאד, אבל על-ידי כח של יוסף הצדיק שהתגבר על יצרו, על-ידי זה נכנע הרע של מצרים ונתבטל נגדו, ועל-כן היה יכול יוסף לפתר חלומות, כי החלום הוא מערב עם דברים בטלים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שזה בחינת התערבות הטוב עם הרע, כי האמת שיש בהחלום זה בחינת טוב, בחינת ימי טוב, והשקר ודברים בטלים של החלום, זה בחינת ימי רע, ומחמת שהימי רע מכסין על הימי טוב, בפרט בשנה בחלום, שאז הוא אחיזתם, כידוע, על-כן אי אפשר לעמד על פתרון החלום, אבל הצדיק כמו יוסף הצדיק שכפה את יצרו והכניע הימי רע, אזי תכף כששומע החלום, אזי הרע, הינו הימי רע, נופלין ונתבטלין ונתגלין רק הימי טוב, שהוא בחינת האמת והטוב שבחלום שהוא פתרון החלום, וזה בחינת חלום פרעה שלא יכלו כלם לעמד על פתרונו, כי חלומו היה שבע שני השבע ושבע שני הרעב, שזהו בחינה זו ממש שהתגבר שבע שני הרעב, שהם בחינת שבעת ימי רע, על השבע שני השבע, שהם ימי טוב, בבחינת ותבלענה הפרות הרעות וכו', עד אשר נתכסה ונתעלם לגמרי על-ידי הימי רע שכסה עליהם, בבחינת ולא נודע כי באו אל קרבנה, ועל-כן לא היה יכל שום אדם לעמד על פתרונו לברר האמת והטוב שבו כי אם יוסף הצדיק, כי אצלו נתבטלין הימי רע, בחינת שבע שני הרעב, ועל-כן היה יודע פתרון האמת של החלום, וזה להחיות עם רב לקבץ אכל בשבע שני השבע, שהם בחינת ימי טוב, כדי שלא יוכלו להתגבר שני הרעב, שהם ימי רע, כי כשאדם זוכה לאיזה טוב, לבחינת ימי טוב, הוא צריך להשתדל להרבות מאד במעשים טובים ובעסק התורה כל מה שיוכל, בבחינת (קהלת ט) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה עד שאתה בכחך, כמו שכתוב (שם יב) וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה וכו', כי לכל אדם יש ימי טוב וימי רע, ובעת שמתגברין, חס ושלום, הימי רע על האדם וקשה לעמד נגדם, הוא צריך להשתמש עם כח הימי טוב שהיה לו בתחלה, דהינו מה שזכה לעשות טוב מקדם, על-כן כל זמן שאפשר בידו לעשות איזה טוב הוא צריך לחטף מאד ולמהר לעשות הרבה הרבה טוב עד שלא יבואו הימי הרעה, חס ושלום, כלי האי ואולי יוכל להתגבר על-ידי זה להכניע הימי רע, שזהו בחינת יוסף הצדיק שאסף וקבץ אכל בשני השבע כדי להחיות עם רב בימי הרע, כמו שכתוב, והיה האכל לפקדון וכו', כדי שעל-ידי זה לא יוכלו הימי רע לשלט על ישראל, כי מחיין עצמן ומתגברין עליהם על-ידי הטוב שאסף בימי הטוב, שזהו בחינת האכל שאסף יוסף בשבע שני השבע כי למחיה שלחו האלקים להחיות עם רב:
וזה בחינת חלום פרעה אחד הוא, כי לפתר חלום פרעה להכניע שבע שני הרעב ולגלות שבע שני השבע, הוא על-ידי הצדיק שזכה לאור האהבה שבדעת, שהוא בחינת יום אחד הוא יודע לה' וכו', כנ"ל, וזהו חלום פרעה אחד הוא:
ועל-כן קורין פרשת מקץ בחנכה, כי כל זה הוא בחינת שמונת ימי חנכה שמדליקין בהם נרות חנכה, כדי שיאיר אור האהבה שבדעת בשבעה ימים כדי לגלות בחינת שבע שני השבע שהם בחינת ימי טוב וכו', כנ"ל:
ועל-כן נתקשה משה בשלשה דברים אלו שסימנם מ"ש"ה, שהם, מ"נורה וש"קלים וקדוש ה"חדש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי בכל אלו השלשה דברים צריכין להמשיך אור האהבה שבדעת, 'מנורה' כנ"ל, בחינת נר חנכה, שהם בחינת נרות שבמקדש, שצריכין להדליקם ולהאירם מאור האהבה שבדעת, בבחינת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, ועל-כן היה נר המערבי עדות לישראל שהשכינה שורה בישראל, שממנו היה מתחיל ובה היה מסים, כי שם בנרות שבמקדש שורה אור האהבה שבדעת, ועל-כן שם עקר העדות על אהבת ישראל לאביהם שבשמים. 'שקלים' זה בחינת צדקה נדבת לב, שעל-ידי זה מאיר אור האהבה שבדעת, שמשם עקר השפע וכו' כנ"ל, וזה בחינת קדוש החדש למלאת הלבנה מפגימתה, בחינת לגלות הימי טוב ולהכניע הימי רע שאחיזתם ממעוט הירח, כידוע, כי כשהימי רע מתגברים, חס ושלום, אזי נתצמצם האור של הימי טוב ונתמעט, שזהו בחינת פגימת הלבנה מעוט אור, וצריך להכניע הימי רע ולמלאת פגימת הלבנה שתהיה אור הלבנה כאור החמה וכו', על-ידי שממשיכין אור רב מלעלא, שעל-ידי זה נתרבה האור ונתבטל הצמצום והמעוט, שזה בחינת מלוי הלבנה מפגימתה, בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו', כי אפלו כשנתמלא מעוט הירח וזוכין לבחינת אור האהבה שבדעת לפי בחינתו, אף-על-פי-כן בבחינה העליונה הוא עדין בחינת אהבה שבזמן, ועל-כן צריכין שהבחינה העליונה תאיר עוד יותר ויותר למעלה מאור האהבה שבדעת העליון יותר. וזהו והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, שהוא אור הגנוז משבעת ימי בראשית, שהוא בחינת התורה הגנוזה והצדיקים הגנוזים, בחינת וירא אלקים את האור כי טוב (כמבאר במאמר הנ"ל), יהי רצון שיתגלו במהרה בימינו אמן:
וזה בחינת ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה, כי קטרת הוא בחינת שמכניעין הקלפות והימי רע ומגלין ומעלין הטוב, בחינת אחד עשר סממני הקטרת כידוע, ועל-כן מקטירין קטרת בעת הדלקת הנרות, כי כשנכנעין הימי רע ונתגלה הטוב, שזה בחינת קטרת, אזי נמשך ונתוסף בהטוב אור רב מלעלא, שזה בחינת הדלקת הנרות, כי נתוסף ונמשך על הטוב אור רב מלעלא, שזהו בחינת אור האהבה שבדעת, כנ"ל: