ליקוטי הלכות · יורה דעה א · אבר מן החי ב
Reading settings
ענין שחיטה ואסור אבר מן החי
על-פי המאמר "כי מרחמם ינהגם", עין שם סימן ז בלקוטי תנינא מענין בן ותלמיד כל המאמר וכו', עין שם:
וכלל המאמר בקצור, שצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות, כי על רשעים אסור לרחם וכו'. ועקר הרחמנות הוא לרחם, להוציא את ישראל עם קדוש, ממשאוי הכבד של עוונות חס ושלום, וצריך להשתדל כל אחד להאיר דעת ויראת שמים בחברו ותלמידו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ב"ב קטז), "אשר אין חליפות למו", חד אמר, בן, וחד אמר, תלמיד וכו'. וצריך שיהיה להצדיק בחינת כל, בחינת כי כל בשמים ובארץ, להראות לדרי מעלה בחינת מה חמית וכו'. ולדרי מטה בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת הקיצו ורננו שכני עפר וכו'. ועל-ידי-זה מאיר בשעת האכילה הארת הרצון וכו'. עין שם כל זה היטב):
והנה השחיטה היא רחמנות גדול, כי זה עקר הרחמנות להאיר דעת בעולם, להודיע כי ה' הוא האלקים בחינת אשרי משכיל אל דל, כי על רשעים אסור לרחם. וזהו בעצמו מחמת זה, כי עקר הרחמנות להאיר דעת ולהוציא את ישראל מעוונות. נמצא, מי שמרחם על רשעים בגשמיות וממלא בקשתם ותאותם, אין זה רחמנות כלל, אדרבא, הוא אכזריות גדול, כי כשנותן להם תאותם ורצונם הם עושים על-ידי-זה עברות חס ושלום, ואין זה רחמנות כלל כנ"ל. ועקר הרחמנות הוא; לרחם עליהם, להחזירם בתשובה, להוציאם ממשאוי העוונות כנ"ל. ועל-כן צריכין לפעמים ליסרם ולהיות אכזר עליהם, כדי שיחזרו בתשובה. וזהו עקר הרחמנות כנ"ל, וזה בחינת ורחמי רשעים אכזרי, שעקר הרחמנות על הרשעים הוא להיות אכזר עליהם, ליסרם ולהוכיחם כדי שיחזרו בתשובה, שזהו עקר הרחמנות. והנה השחיטה היא להעלות הנפש החי מחי למדבר. וכשמעלין הנפש, אזי מעלין אותה מנפילתה, שהיתה תחלה מלבשת בגדר החי שאין להם דעת כלל, ולא היתה יודעת כלל בידיעת ה' יתברך. ועכשיו עולה הנפש מגדר החי לגדר אדם, ואזי נתגלה לה ונתודע לה כי יש אלקים שליט בארץ. וזה עקר עלית הנפש שעולה אל הדעת, שזהו גדר האדם ונודע לה מידיעת ה' יתברך. וזהו עקר הרחמנות כנ"ל. וזה בחינת שמוציאין ומעלין אותה מבחינת עוונות, כי זה נעשה על-ידי השחיטה, ששופכין דם הבהמה ומעלין הנפש משם. ודם הבהמה זה בחינת עוונות, כי כל העוונות באים מן הדמים של השס"ה גידין שלש מאות וששים וחמש). והעוונות הם על-ידי רוח הבהמיות, כי הם מעשה בהמה. נמצא, שהעונות הם בחינת דם הבהמיות. והנפש דקדשה המלבשת שם היא בחינת ניצוצי נפשות בית ישראל, כי כל הניצוצות הקדושים שבעולם, כלם באים מנפשות ישראל, כי כל הקדשה והטוב הוא רק נפשות ישראל. נמצא, שזה הנפש המלבשת בחי, שהוא בחינת ניצוץ נפש ישראל כשמוציאין אותה ומעלין אותה מדם החי זה בחינת שמוציאין ומעלין נפש ישראל מן העוונות שהם בחינת דם החי כנ"ל, ששם היתה מלבשת הנפש ועכשיו מעלין אותה משם כנ"ל. וזה עקר הרחמנות כנ"ל. ואזי מעלין הנפש ומודיעין לה כי ה' הוא האלקים כנ"ל, כי מלא כל הארץ כבודו. וזה בחינת הקיצו ורננו שכני עפר, כי אלו הניצוצות והנפשות המלבשין בחיות ובהמות ועופות, הם בחינת שוכני עפר, כי מנחים במדרגה נמוכה כזו וצריך לעוררם ולהקיצם בבחינת הקיצו ורננו שכני עפר, כי מלא כל הארץ כבודו, הינו כי אפלו בבהמות וחיות שהם בחינת רוח הבהמיות היורדת למטה לארץ, גם שם יש ניצוצות הקדשה, כי מלא כל הארץ כבודו. וכל זה נעשה על-ידי החליף, כי החליף הוא בחינת חרב לה', בחינת הדבור, בחינת וישם פי כחרב חדה, בחינת מלכות פה וכמובא. וכמו שעקר הארת הרב שמאיר בתלמיד הוא על-ידי הדבור, כמו כן על-ידי החליף שהוא בחינת דבור, בחינת מלכות, מאירין בנפש החי בחינת הארת התלמיד, דהינו בחינת מלא כל הארץ כבודו, שזהו בחינת מלכות, בחינת מלך הכבוד, בחינת ומלכותו בכל משלה. ועל שם זה נקרא 'חליף' על שם חליפות, שהוא בחינת בן ותלמיד כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, למה נקרא שמו בית החליפות? ששם גונזין את הסכינים, כי החליף הוא בחינת חליפות, כי על ידו מאירין הארת התלמיד בנפש החי כנ"ל, כי מעלין את הנפש על-ידי החליף, ואזי מודיעין לה מידיעתו יתברך ומעוררין ומקיצין אותה בבחינת הקיצו ורננו שכני עפר, כי מלא כל הארץ כבודו כנ"ל, שזה ממש בחינת הארת התלמיד כנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שמהני שחיטה לטהרה מידי נבלה, הינו כנ"ל, כי השחיטה היא בבחינת נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כנ"ל. ועל-כן השחיטה מטהר מידי נבלה, בחינת נבלתי יקומון וכו' כנ"ל. וזה נעשה על-ידי החליף שהוא בחינת "יהושע", שהוא מרמז בראשי תבות נבלתי י'קומון ה'קיצו ו'רננו ש'כני ע'פר. כמו שאמר רבנו, נרו יאיר), כי יהושע הוא בחינת מלכות, בחינת חרב לה'. ועל-כן יהושע ממנה ללחם מלחמת עמלק, כמו שכתוב, "צא הלחם בעמלק". וכמובא בזהר), כי השחיטה הוא בחינת מלחמת עמלק, כי מכניעין רוח הבהמיות שהוא בחינת עמלק, כי עמלק היה משנה עצמו לבהמה כמו שפרש רש"י על פסוק משור עד שה וכו'). כי עמלק הוא בחינת שמחליף ומלביש רוח האדם ברוח הבהמה, כי הוא רוצה להגביר רוח הבהמיות חס ושלום, ואנו מכניעין אותו על-ידי חרב לה', בחינת יהושע. וזהו בחינת שחיטה שמכניעין על-ידי החליף, שהיא בחינת חרב לה' את רוח הבהמיות, שהוא בחינת עמלק. ומעלין ומוציאין משם את הנפש דקדשה, שזהו עקר בחינת מלחמת עמלק להוציא בלעו מפיו. ועל-כן נקרא 'חליף', שחוזרין ומחליפין נפש החי בנפש האדם, כי מעלין את הנפש שבבהמה לבחינת אדם כנ"ל. שהוא בבחינת חליפות, כי בחינת אדם יש לו חליפות לעולם על-ידי שיודע ומודיע מה' יתברך שזה החליפות וההשארה שנשאר מן האדם בעולם וכו' כנ"ל:
וזה בחינת שצריך הטבח להראות סכינו לחכם. כי הסכין, שהוא בחינת הארת התלמיד, בחינת יהושע, בחינת חרב לה' כנ"ל, בחינת מלא כל הארץ כבודו, זאת הבחינה צריכין לקבל מן החכם שהוא הרבי שבדור שממנו מקבלין בחינת מלא כל הארץ כבודו, כי החכם הוא בחינת כל, שהוא מאיר בדרי מעלה ודרי מטה והארה שמאיר בדרי מטה הוא בחינת הארת התלמיד, בחינת מלא כל הארץ כבודו. ועל-כן החליף שהוא בחינת הארת התלמיד, צריכין לקבלו מן החכם, שהוא מאיר בהתלמיד בחינת מלא כל הארץ כבודו כנ"ל. וזה בחינת פגימת הסכין, כי הסכין שהוא בחינת מלכות, בחינת יהושע, בחינת תלמיד, בחינת מלא כל הארץ כבודו. הוא צריך שלא יהיה פגום, שלא יהיה פגימה וחסרון בחד הסכין, כי חד הסכין צריך שיהיה מלא ושלם בבחינת מלא כל הארץ כבודו. והחסרון והפגימה הוא בחינת כפירה, כי החסרון והפגימה הוא ריקות, שיש ריקות וחסרון בחד הסכין. וזה בחינת כפירות חס ושלום, כי הכפירות הם בחינת ריקות וחסרון; שאין מאמין שמלא כל הארץ כבודו, רק כופר כאלו, חס ושלום, העולם חסר וריק מאלקותו יתברך שמו. ועל-כן כשיש פגימה בסכין, שהוא בחינת כפירה כנ"ל, אזי הפגימה עוקרת את הנפש המלבשת בדם שבסימנים, כי צריך על-ידי החליף להאיר בנפש בחינת מלא כל הארץ כבודו. ועל-ידי-זה מקימין את הנפש מנפילתה בבחינת נבלתי י'קומון ה'קיצו ו'רננו ש'כני ע'פר כנ"ל. אבל כשהחליף פגום, שזהו בחינת כפירות, הפך מלא כל הארץ כבודו. אזי, אדרבא, עוקר את הסימנים ומנבלם, כי אינו יכול להעלות הנפש, אדרבא מוריד אותה על-ידי הכפירות שהם בחינת פגימות הסכין כנ"ל:
ועקר שלמות הסכין ובדיקתו הוא על-ידי הידים, כי על-ידי הידים בודקין את הסכין וממלאין ומשלימין אותו ומתקנים אותו מן הפגימות, כי שלמות החליף, שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת הארת התלמיד צריכין לקבל מן החכם שבדור שהוא בחינת מה. שזה החכם מאיר בדרי מעלה הארה של מה בחינת מה חמית וכו'. ובדרי מטה הוא מאיר, בחינת מלא כל הארץ כבודו, שאלו השתי השגות הם בחינת בן ותלמיד כמבאר שם). ונראה לפרש שזהו מה שכתב רבנו, נרו יאיר, בתחלת המאמר על מאמר רבותינו זכרונם לברכה, על פסוק, "אשר אין חליפות למו", חד אמר, בן, וחד אמר, תלמיד. כי צריך להאיר הדעת בבן ותלמיד, כי העקר, הדעת. וזהו 'חליפות' ראשי תבות, פ' י י' דבר ח' כמות ו' הגות ל בי ת' בונות תהלים מט) כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם). ונראה לי כי זהו בעצמו מרמז על בחינת בן ותלמיד. 'פי ידבר חכמות', זה בחינת תלמיד שהשגתו בחינת מלא כל הארץ כבודו. והשגה זו היא בחינת דבור, בחינת מלכות, שזהו בחינת מלא כל הארץ כבודו כנ"ל, וזהו בחינת פי ידבר חכמות, בחינת דבור, כי השגה זו של בחינת מלא כל הארץ כבודו, זאת ההשגה נתגלה על-ידי הדבור שמאיר הרב לתלמידו על-ידי דבוריו, שמלא כל הארץ כבודו. אבל השגת הבן, שהשגתו בחינת מה, זאת ההשגה אי אפשר להסביר בפה. כי זהו בחינת נודע בשערים בעלה משלי לא, כג) כל חד לפום מה דמשער בלביה. וזאת ההשגה היא בחינת 'והגות לבי תבונות', כי אי אפשר לדבר מזה בדבור, רק היא בלב כפום שעורין דלביה כנ"ל. כי מאחר שהשגה זו הוא בחינת מה, בחינת מה חמית, מה ידעת? מזו ההשגה, בודאי אי אפשר לדבר, כי הוא בחינת שתיקה, רק כל חד כפום מה דמשער בלביה. ועל-כן נקראת 'הגות לבי' וכו' כנ"ל. ועתה מבאר היטב מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, על פסוק, "אשר אין חליפות למו", בן ותלמיד, כי חליפות שהוא ראשי תבות, פ' י י' דבר ח' כמות ו' הגות ל' בי ת' בונות, זהו בעצמו שני הבחינות שהם בן ותלמיד, דהינו מלא כל הארץ כבודו ובחינת מה כנ"ל. וזהו בחינת הידים שיש בים החכמה, שהם בחינת רמזים כמו שכתב רבנו שם), כי השגת, הבן שהוא בחינת מה, זה בחינת רמזים, בחינת ידים הנ"ל, כי זאת ההשגה אי אפשר לדבר ממנה כנ"ל. ועל-כן צריכין להאיר זאת ההשגה רק על-ידי רמזים וזה בבחינת מה שפרש רבנו שם, "זה הים גדול ורחב ידים וכו'", עין שם, זה בחינת שני ההשגות הנ"ל של בן ותלמיד. 'זה הים גדול', זה בחינת השגת התלמיד, שהשגתו בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת מלכות, שהוא בחינת ים החכמה כידוע. 'ורחב ידים', דהינו רמזים זה בחינת השגת הבן שהשגתו בחינת מה, שזאת ההשגה צריכין להראות רק על-ידי רמזים כנ"ל. ועל-כן באלו הידים דיקא נתגלה בחינת הארת הרצון, בחינת פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. כמבאר שם, עין שם), כי הרצון זה בחינת הארת המקיפים בחינת מה. ועל-כן נתגלה בידים דיקא, שהם בחינת רמזים, שזהו בחינת מה כנ"ל:
נמצא, שידים הם בחינת מה. ועל-כן על-ידי הידים בודקין את החליף וממלאין ומשלימין אותו. זה בחינת ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו. יהושע זה בחינת תלמיד, בחינת מלכות, בחינת חרב לה'. דהינו החליף הוא נתמלא רוח חכמה לדעת כי מלא כל הארץ כבודו. וזהו מלא רוח חכמה, 'מלא' דיקא בחינת מלא כל הארץ כבודו כנ"ל. כי סמך משה ידיו עליו, כי התלמיד בחינת יהושע מקבל הארה זאת ממשה שהוא בחינת הרבי של הדור שיש לו בחינת כל, שהוא מאיר בהתלמיד בחינת מלא כל הארץ כבודו. וזה כי סמך משה ידיו, 'ידיו' דיקא שהם בחינת רמזים, בחינת מה. כי גם הארת התלמיד שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו צריכין לקבל על-ידי בחינת מה דיקא. ועל-כן צריך שיהיה להרב בחינת מה דיקא ואז דיקא יכול להאיר שני ההארות הנ"ל של בן ותלמיד, שהם מה ומלא כל הארץ כבודו, כי באמת מלא כל הארץ כבודו, אך אלו הכפירות צריכין גם כן לקבל חיות. ואיתא בדברי רבנו נרו יאיר, בלקוטי תנינא, סימן יב) שהם מקבלים חיות מבחינת איה דיקא, הינו מבחינת איה מקום כבודו שהוא בחינת מה, כי מחמת שזאת הבחינה סתום ונעלם, על-כן מקבלין משם חיות, הינו כי זאת ההשגה של בחינת מה, מי שלבו קטן מהכיל זאת ההשגה, כשהוא נכנס בהשגה זו יכול לפל בכפירה לגמרי חס ושלום, ועל-כן דרי מטה צריכין לקבל רק ההשגה של בחינת מלא כל הארץ כבודו. וכל הכפירות, דהינו שאין מאמינים שמלא כל הארץ כבודו הם מקבלים חיות דיקא מבחינת איה, בחינת מה כנ"ל. ועל-כן אי אפשר להוציא זאת הכפירה שכופרים ואין מאמינים שמלא כל הארץ כבודו ולגלות האמת שמלא כל הארץ כבודו כי אם על-ידי בחינת מה, הינו שזה החכם שזוכה להשגה של מה באמת. ואף-על-פי-כן הוא משיג ויודע שמלא כל הארץ כבודו. כי זה החכם יש לו בחינת כל, שהם שני ההשגות הנ"ל, כי באמת כלו חד, וה' הוא האלקים! ואף על גב דלית מחשבה תפיסא ביה כלל בחינת מה חמית, מה ידעת, אף-על-פי-כן מלא כל הארץ כבודו, כי באמת כלו חד וה' הוא האלקים. 'ה', זה בחינת מה, בחינת הויה במלוי מ"ה. 'אלקים', זה בחינת מלכות, בחינת מלא כל הארץ כבודו. ושני הבחינות הוא כלו אחד, כי ה' אחד ושמו אחד, כי ה' הוא האלקים! ועל-כן זה החכם שיש לו השגה זו של מה, שכולל הכל, כי יש לו בחינת כל כנ"ל. על-כן הוא יכול לבטל כל הכפירות שיניקתם מבחינת מה, לבטלם ולשברם ולגלות כי מלא כל הארץ כבודו, כי הוא משיג שתי ההשגות ביחד, כי זהו תכלית האמונה לידע דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, בחינת מה חמית וכו'. ואף-על-פי-כן מלא כל הארץ כבודו הפך הכופרים שנפלו לכפירות על-ידי בחינת מה כנ"ל. כי אדרבא, הוא משיג השגה של מה והשגה של מלא כל הארץ כבודו ביחד, כי ה' הוא האלקים כנ"ל. ועל-כן זה החכם דיקא יכול לגלות השגה של מלא כל הארץ כבודו כנ"ל. נמצא, שהארת התלמיד, דהינו בחינת התגלות ההשגה, שמלא כל הארץ כבודו. זה נתגלה על-ידי בחינת מה דיקא, כי זה שהוא בבחינת השגה של מה, הוא יכול לשבר ולבטל הכפירות שיניקתם מבחינת מה, בחינת איה ולגלות כי, אדרבא, מלא כל הארץ כבודו. אף על גב דלית מחשבה תפיסא ביה כלל בחינת מה חמית, מה ידעת, אף-על-פי-כן מלא כל הארץ כבודו כנ"ל. ועל-כן החליף שהוא בחינת יהושע, בחינת תלמיד, בחינת מלא כל הארץ כבודו. הוא נתמלא ונשלם על-ידי הידים שהם בחינת רמזים בחינת מה, כי על-ידי בחינת מה מאירין ומשלימין וממלאין הארת התלמיד, דהינו בחינת מלא כל הארץ כבודו כנ"ל. והבן דברים אלו היטב, כי גם דברים אלו נאמרו ברמז והחכם מבין מדעתו:
ועל-כן על-ידי השחיטה התר הבשר לאכילה, כי על-ידי השחיטה מאיר הארת בן ותלמיד, כי אף-על-פי שעקר הארת החליף הוא בחינת הארת התלמיד, אף-על-פי-כן גם התלמיד כלול מבחינת בן כמו שמבאר שם). וזה נעשה על-ידי הידים שבודקין את החליף וגם בשעת שחיטה, נתחברים הידים עם החליף. נמצא, שנכלל יחד הארת בן ותלמיד, ועל-ידי כלליות בן ותלמיד, על-ידי-זה התר הבשר באכילה, כי עקר האכילה בקדשה הוא על-ידי הארת בן ותלמיד, שעל-ידי-זה מאיר בשעת אכילה הארת הרצון כמו שמבאר שם):
וזה בחינת מתנות כהנה, כי כהן הוא בחינת כלליות בן ותלמיד כמבאר שם במאמר הנ"ל). ועל-כן צריך לתן מן הבהמה מתנות כהנה כדי לקשר לבחינת כהן, כדי שיאיר בחינת הארת בן ותלמיד שהוא בחינת כהן, שעקר תקון האכילה הוא על-ידי-זה כנ"ל:
וזה בחינת בדיקות הראה, כי כל הנ"ל תלוי בראה, כי כשהראה בשלמות, היא כלולה מבחינת בן ותלמיד כמבאר במאמר הנ"ל בפרוש, עין שם). ועל-כן צריכין לבדק את הראה אם היא שלמה, כי עקר תקון האכילה על-ידי בחינת בן ותלמיד וכל זה תלוי בשלמות הראה, כמו שמבאר שם. עין שם כל המאמר היטב מתחלתו לסופו):
בענין מה שנאמר שם במאמר הנ"ל. שבשעת אכילה מאיר הארת הרצון, עין שם: וזה בחינת אכילת שבת שהיא מצוה גדולה, בפרט שלש סעדות שהוא חיוב גדול, כי שבת היא בחינת רצון, כמו שנאמר, "באהבה וברצון הנחלתנו". ובפרט סעדה שלישית, שאז מתגלה רעוא דרעוין, רצון שברצונות. ועל-כן אז הוא חיוב לאכל, כי על-ידי האכילה, אז יזכה שיאיר בו הארת הרצון, כי מאחר שבשעת אכילה מאיר הרצון, על-כן בשבת שאז הוא התגלות הרצון, בפרט בסעדה שלישית. על-כן אז הוא חיוב ומצוה גדולה לאכל כדי לקבל הארת הרצון שמתגלה אז כנ"ל: