ליקוטי הלכות · יורה דעה א · בשר שנתעלם מן העין ג
Reading settings
עין מאמר המתחיל 'דע כשיש מחלקת' וכו', הנאמר על פסוק, "בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח וכו'", עין שם כל המאמר עד סופו סימן רעז). והוא קשה להבינו לכאורה, כי אין מבאר שם החבור והסמיכות שיש לשבת עם כל הענין הנאמר שם מאכילת שבת שהוא תקון לחלול שבת. איך הוא מקשר לענין הנאמר שם תחלה מענין המחלקת דקדשה, שמתקן מחלקת דסטרא אחרא, שהם בחינת היכלי התמורות, עין שם היטב. כי הדברים סתומים שם, כי לא באר רבנו זכרונו לברכה חבור וקשור הענינים הנ"ל איך הם קשורים זה לזה:
והנראה כי מה שכתוב שם; שאין הדין נמתק אלא בשרשו. ועל-כן עקר תקון מחלקת דסטרא אחרא שהוא בחינת היכלי התמורות, הוא על-ידי מחלקת דקדשה שהוא שרש המחלקת, עין שם. באמת גם המחלקת דקדשה בעצמה צריך המתקה והכרעה על-ידי השלום, כי כשיש מחלקת אפלו דקדשה אזי, אדרבא, הם יכולים לנק משם חס ושלום, אבל עקר התקון שנתתקן מחלקת דסטרא אחרא על-ידי מחלקת דקדשה שהוא שרשם, הוא רק מחמת שמחלקת דקדשה אינו מחלקת כלל. ובאמת הוא רק אהבה ושלום גדול, כי מחלקת דקדשה יש לה הכרעה ושלום. ועל-כן על-ידי מחלקת דקדשה נמתק מחלקת דסטרא אחרא, כי מחלקת דקדשה נכללת בשלום ונתבטל כל המחלקת. ועקר השלום של המחלקת הוא על-ידי שבת, בחינת שבת שלום, כי השבת עושה שלום בין המחלקת, כי המחלקת דקדשה הוא בחינת ששה סדרי משנה, בחינת אסור ומתר, טמא וטהור, כשר ופסול, שהם בחינת ששת ימי החל. ועקר תקון ששת ימי החל הוא על-ידי שבת, כי שבת עושה שלום בין המחלקת דקדשה שהוא בחינת ששה סדרי משנה בחינת אסור ומתר וכו'. ועל-ידי-זה נתתקן ששת ימי החל שמהם יונקים מחלקת דסטרא אחרא. נמצא, שעקר תקון המחלקת דסטרא אחרא שיונקים מששת ימי החל, שנתתקנים על-ידי מחלקת דקדשה שהוא בחינת ששה סדרי משנה, עקר תקון זה הוא רק על-ידי שבת שלום כנ"ל. ועקר כבוד שבת הוא האכילה כמבאר שם בדברי רבנו, נרו יאיר). בשביל זה עקר הקדשה, שצריכין להמשיך קדשת שבת על ששת ימי החל העקר הוא בעניני אכילה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לכבוד שבת וכו', כמו שכתוב, "זכור את יום השבת לקדשו" זכרהו מאחד בשבת וכו', כמו שפרש רש"י בחמש. נמצא, שעקר הקדשה שצריכין לקדש ששת ימי החל, להמשיך עליהם קדשת שבת, הוא בענין אכילה, כי העקר מה שצריכין לששת ימי החל, הוא רק בשביל לתקן מחלקת דסטרא אחרא בחינת היכלי התמורות שנתתקנין על-ידי קדשת שבת כנ"ל. ואלו ההיכלי התמורות הם בחינת ניצוצות שנפלו על-ידי שבירת כלים, שמשם יניקתם כידוע, ואלו הניצוצות נפלו בכל מיני מאכל. ועקר כונת האכילה, לתקן ניצוצות אלו שנפלו על-ידי חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת מחלקת, כי על-ידי חטאו ערב טוב ורע, אסור והתר וכו'. שמשם באים כל מיני מחלקת. ועל-כן עקר התקון על-ידי האכילה בקדשה, שעל-ידי-זה מתקנין ומעלין ניצוצות הקדשה שנפלו על-ידי פגם האכילה של אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע כנ"ל. ועקר התקון הוא על-ידי שבת, שהוא בחינת שלום, שעל-ידי-זה נתתקן המחלקת כנ"ל, שעל-ידי-זה נתתקנין בחינת היכלי התמורות שהם בחינת הניצוצות הנ"ל שנפלו לשם כנ"ל. כי עקר תקון חטא אדם הראשון הוא על-ידי שבת, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה; ששבת אגין עליו וכו'. ועל-כן צריך להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל על-ידי האכילה דיקא כנ"ל, כדי לתקן הניצוצות שנפלו בהמאכלים ונתערב טוב ורע שזה בחינת היכלי התמורות שנתערב ונתחלף טוב ברע ורע בטוב, שזה בחינת מחלקת כנ"ל, לתקנם על-ידי קדשת שבת שלום שהוא מתקן המחלקת כנ"ל. וזה בחינת מה שאמר רבנו, נרו יאיר, שאכילת שבת הוא תקון לחלול שבת, כי חלול השבת הוא שמעורר בחינת ששת ימי החל בשבת, על-ידי שעושה איזה מלאכה מל"ט שלשים ותשע) מלאכות, שהם בחינת ששת ימי החל, בשבת. נמצא, שפגם חלול שבת הוא שמעורר בחינת מחלקת, בחינת ששת ימי החל בשבת. על-כן התקון הוא על-ידי אכילת שבת, כי על-ידי אכילת שבת, על-ידי-זה מתקנין בחינת היכלי התמורות, בחינת מחלקת, כי אכילת שבת מעלה ומתקן כל האכילות של כל ששת ימי החל שאוכלין לכבוד שבת, שעל-ידי-זה מתקנין ומעלין הניצוצות מהיכלי התמורות כנ"ל. נמצא, שאכילת שבת מתקן ששת ימי החל. על-כן הוא תקון לחלול שבת שהוא בחינת פגם ששת ימי החל, שמעורר בשבת חס ושלום, על-ידי איזה מלאכה מל"ט מלאכות שהם בחינת ששת ימי החל כנ"ל. נמצא, שמקשר היטב ענין אכילת שבת, שמכפר על חלול שבת, שכתב רבנו שם לענין הנאמר מתחלה על פסוק "בקמים עלי מרעים תשמענה אזני", שמחלקת דקדשה מתקן מחלקת דסטרא אחרא בחינת היכלי התמורות וכו', עין שם, כי כלו חד, כי גם תקון זה עקרו על-ידי שבת שלום כנ"ל:
וזה ענין בשר שנתעלם מן העין, כי בשר שנתעלם מן העין ואז חישינן שנתחלף ונימר ההתר באסור, ועל-כן אסור לאכלו, הינו שיש לנו חשש ששלטו בו, חס ושלום, בחינת היכלי התמורות, שהם חשודים להחליף ולהמיר התר באסור, טוב ברע וכו', כי מחמת שעקר תקון בשר זה הכשר הוא; שאנו מוציאין אותו מהיכלי התמורות, על-ידי התקונים שאנו עושין, דהינו שחיטה וכיוצא, כי הכל הוא כדי לתקן ולהעלות הניצוצות שנפלו בזה החי, להוציאם מהיכלי התמורות, כי זהו כונת כל המצוות והתקונים שעושין הכל כדי לברר ולהעלות הניצוצות מהיכלי התמורות. ובשביל זה סכין השחיטה נקרא "חליף" לשון חלוף, כי על-ידי השחיטה מעלין ומוציאין הנפש החי מן החלוף והתמורה שהיה עד הנה בהיכלי התמורות עד שנחלף ונמר אדם בבהמה, כי זה הנפש המגלגל הוא בחינת אדם. ונתגלגל ונחלף בבהמה על-ידי ששלטו בו היכלי התמורות. ועל-ידי השחיטה מוציאין הנפש משם וחוזר למעלתו לבחינת אדם. ועל-כן נקרא הסכין "חליף", כי הוא חוזר ומחליף ומתקן ומעלה מבהמה לאדם כנ"ל. ואזי הכשר הבשר באכילה על-ידי שנתתקן ויצא מהיכלי התמורות, ומחמת שזה הבשר היה כבוש תחלה בהיכלי התמורות, על-כן תכף כשנתעלם מן העין, אנו חוששין פן שלטו בו היכלי התמורות, על-כן ונתחלף ההתר באסור, על-כן הוא אסור באכילה:
וזה שנקרא "בשר שנתעלם מן העין", כי התורה הקדושה היא בחינת טנת"א טעמים, נקדות, תבות, אותיות), תלת גונין דעינא ובת עין, כי כל מצוות התורה הם בחינת תקון העינים, כי עקר השבירה היתה באור העינים כמובא בעץ חיים). ועל-כן עקר התקון על-ידי התורה שהיא בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, כי זה ידוע שכל מצוות התורה הם לתקן ולהעלות הניצוצות שנפלו בשבירת כלים על-ידי אור העינים. ועקר התקון הוא על-ידי בחינת עינא חד דרחמי, שהוא בחינת מצח הרצון, שהוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה, שיתגלה לעתיד, שהוא שרש התורה של עכשיו. ועל-כן על-ידי מצוות התורה הקדושה שהוא בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, על-ידי-זה ממשיכין בחינת עינא חד דרחמי, שהוא בחינת מצח הרצון, שהוא תקון של שבירת כלים. כי עקר התקון על-ידי מצח הרצון שהוא בחינת עינא חד דרחמי כמובא. ועל-כן שבת הוא שקול כנגד כל התורה כלה, כי שבת הוא, שי"ן, בת. שי"ן, תלת גונין דעינא, בת עין. ועל-כן הוא בחינת כלליות התורה כנ"ל. גם ציצית שקול כנגד כל התורה, כי גם ציצית הוא בחינת עינים בחינת מציץ מן החרכים, כמו שפרש רבנו, נרו יאיר, סימן ז). ועל-כן נאמר בציצית, "וראיתם אותו וכו', ולא תתורו וכו' ואחרי עיניכם וכו'", כי ציצית הוא תקון העינים שזהו בחינת כלליות התורה כנ"ל. וזה שנסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש, כמו שפרש רש"י שם. וזה שנסמך מחלקת קרח לפרשת ציצית, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה; כי קרח הלבישן טליתות שכלן תכלת. ועל-ידי-זה חלק על משה עליו השלום, עין שם. כי עקר אחיזת מחלקת קרח שהוא מחלקת דסטרא אחרא, שהוא בחינת היכלי התמורות, הוא על-ידי פגם ציצית, דהינו פגם העינים, כי מפגם העינים, משם נאחזת מחלקת דסטרא אחרא שהיא בחינת היכלי התמורות שבאים משבירת כלים שהיה על-ידי פגם אור העינים כנ"ל. ועל-כן קרח פגם תחלה בציצית, שהוא תקון השבירה, תקון המחלקת כנ"ל. ועל-ידי-זה היה לו כח לעורר מחלקת דסטרא אחרא שהוא בחינת מחלקת קרח כנ"ל: וזה שמבאר למעלה, ששבת הוא תקון היכלי התמורות שהם בחינת מחלקת דסטרא אחרא, כי שבת הוא בחינת עינא חד דרחמי, כי אז בשבת מתגלה בחינת מצח הרצון, בחינת עינא חד דרחמי. ועקר ההתגלות בזמן המנחה של שבת. ועל-כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה ביותר על אכילת סעדה שלישית. כי אז הוא עקר התקון של כל הניצוצות על-ידי מצח הרצון, בחינת עינא חד דרחמי שמתגלה אז, שהוא תקון כל הניצוצות הנפולין כנ"ל: נמצא, שעקר תקון כל המאכלים, הוא על-ידי מצות התורה, שעל ידם נמשך ונתגלה בחינת עינא חד דרחמי, בחינת שבת, שעל-ידי-זה נתתקן הכל. ועל-כן זה הבשר שלא שמרוהו מבחינת היכלי התמורות, עד שיש חשש שנחלף ונימר, שזה בחינת ששלטו בו היכלי התמורות כנ"ל. על-כן הוא נקרא, "בשר שנתעלם מן העין", 'מן העין' דיקא, כי נתעלם מבחינת עינא חד דרחמי שהוא התקון כנ"ל, כי כששומרין אותו על-פי מצות התורה, על-ידי-זה נמשך בחינת עינא חד דרחמי ומתקן כל הניצוצות שנפלו בזה הבשר. ועכשיו כשלא שמרוהו הוא בחינת שנתעלם מן העין מעינא עלאה שלא נתתקן על ידו, כי שלטו בו היכלי התמורות על-ידי שלא נשמר ולא שמו עליו עין, כי צריכין לשמרו ולשום עליו עין על-פי מצות התורה. ועל-ידי-זה ממשיכין בחינת עינא חד דרחמי, שהוא מתקן הכל כנ"ל, ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. וה' הטוב יכפר: