ליקוטי הלכות · יורה דעה א · תערובות ב
Reading settings
ענין בטול האסור בששים
ולכאורה הדבר תמוה, איך יוכל האסור להתהפך להתר על-ידי הבטול, כי אף-על-פי שיש ששים, אף-על-פי-כן הלא אנו יודעין שהאסור מערב כאן בודאי ואיך אנו יכולין לאכל האסור על-ידי בטול?! אך הענין על-פי מה שאמר רבנו, זכרונו לברכה, על פסוק, "ואיה השה לעולה" בלקוטי תנינא, סימן יב), עין שם היטב, כי הוא ענין עמק ודק מאד מאד. והכלל, שכשנופלין, חס ושלום, למקום שנופלין, אזי כשמתחילין להסתכל על עצמו שרחוקין מאד מכבודו יתברך ומתחילין להתגעגע ולהצטער ולחפש ולבקש "איה" מקום כבודו, על-ידי-זה עולין בתכלית העליה בבחינת ירידה תכלית העליה, כי הקלפות וסטרין אחרינין מקבלין חיות מבחינת מאמר סתום, שהוא בראשית, כי יש עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ובכל מאמר יש בחינת כבוד מיחד, כי כל העולם לא נברא אלא לכבודו, אך יש גבול לכל אחד מבחינת חלק הכבוד המלבשים בעשרה מאמרות שלא יתפשט חוץ לגבול לתוך מקומות הסטרא אחרא בבחינת וכבודי לאחר לא אתן, אך עקר החיות של הסטרא אחרא מבחינת בראשית מאמר סתום, שמחמת שהוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה, על-כן משם נמשך להם חיות. ועל-כן כשאדם נופל, חס ושלום, מאד, אזי כשמבקש ומחפש איה מקום כבודו, בזה בעצמו הוא עולה בבחינת ירידה תכלית העליה, כי "איה" זה בחינת מאמר סתום אשר משם הוא חיות הסטרא אחרא מגדל ההסתרה וההעלמה של זה המאמר שהוא מאמר סתום. ועל-כן כשהוא מבקש איה מקום כבודו, אזי הוא חוזר ועולה אל הקדשה העליונה ומדבק עצמו למאמר עליון, שהוא בראשית מאמר סתום, בחינת איה. וזהו עליתו, ועין שם והבן היטב:
וזה בחינת בטול האסור, כי גם האסור שהוא הקלפה, יכול להתתקן ולהתהפך להתר על-ידי בחינת בטול, כי בחינת איה הנ"ל שם הוא בחינת בטול כידוע, כי היא בחינה עליונה, בחינת אין. ובחינה זו, הינו בחינת איה, שהוא בחינת בראשית מאמר סתום הוא בחינת אור פשוט שאין בו שום ציור, כי שם הוא בחינת בטול הישות והתמונות. ואין שם שום ציור כלל, רק השנוי הוא לפי המקבלים, כי כשנמשך בחינת זה האור, שהוא מאמר סתום, לתוך המאמרות המתגלים, כי כלם מקבלים ממנו, אזי נתגלה כבודו יתברך, כי כל מה שהמאמרות נכללים ומקבלים ויונקים ביותר מזה המאמר העליון שהוא מאמר סתום בחינת איה הם מגלין ביותר כבודו יתברך, אבל כשחס ושלום, הסטרא אחרא יונקת מזה המאמר סתום ויניקתם היא רק מההסתרה וההעלמה, שמחמת שהוא מאמר סתום ונעלם בתכלית ההסתרה, על-ידי-זה הם יונקים, חס ושלום, כי הסטרא אחרא היא בחינת אל אחר כפירות, ויניקתם מהסתרת כבודו יתברך. מבחינת מאמר סתום כנ"ל, ואזי כל מה שהם מתגברים ביותר, חס ושלום, אזי נסתר ונעלם כבודו יתברך ביותר, כי באמת לית מחשבה תפיסא ביה כלל. ואין אנו משיגין אותו יתברך כי אם על-ידי פעלותיו, כמובא, דהינו על-ידי כלל הבריאה שהיא יש מאין. ועל-כן על-ידי כלל הבריאה שיש בהם התגלות כבודו יתברך בחינת עשרה מאמרות הנ"ל שהם התגלות כבודו יתברך, על-ידי-זה נתגלה ונתגדל כבודו יתברך, כי אי אפשר להשיגו יתברך כי אם על-ידי-זה כנ"ל, אבל כשהם יונקים, חס ושלום, ויניקתם הוא רק מההסתרה וההעלמה. על-כן כל מה שהם מתגברים ביותר, חס ושלום, נסתר ונעלם כבודו יתברך ביותר. וזה בחינת כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, כי הרודף אחר הכבוד זה בחינת עבודה זרה, כי כל המתגאה, כאלו עובד עבודה זרה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, סוטה דף ד). ועל-כן כל מה שרודף ביותר אחר כבוד עצמו, שהוא בחינת עבודה זרה, הכבוד בורח ממנו, כי הכבוד דקדשה בורח ומסתלק ממנו, כי אינו מקבל חיות מכבוד דקדשה. בבחינת וכבודי לאחר לא אתן. ואין לו חיות רק מבחינת הסתלקות הכבוד, מבחינת ההסתרה של המאמר הסתום, שהוא בחינת בריחת הכבוד, כי הוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה ועל-כן עקר התשובה היא ענוה בחינת בטול, כמו שנאמר, "בקשו את ה' כל ענוי הארץ", 'כל ענוי הארץ' דיקא, כי כשהוא ענו ואינו חושש על כבוד עצמו, רק על כבוד ה' יתברך, אזי הוא יכול לבקש את ה', ואפלו כשיש לו ירידה הוא יכול לעלות בתכלית העליה, כי כשאינו חושש על כבוד עצמו כלל, רק על כבוד ה' יתברך, אזי גם כשנופל, חס ושלום, אזי הוא מתחיל לחפש ולבקש איה מקום כבודו. ועל-ידי-זה עליתו ותקונו כנ"ל. וכל זה על-ידי הענוה והבטול, כי אזי כשמתבטל כבוד עצמו שהוא בחינת עבודה זרה, שעל ידה נסתר ונעלם כבודו יתברך ביותר וכשמבטל זאת ואזי הוא מבקש כבודו יתברך, כי מתחלה כשיש כבוד אחר, חס ושלום, חוץ ממנו יתברך שהוא בחינת עבודה זרה, אזי נסתר ונעלם כבודו יתברך בתכלית ההסתרה. עד שאין יכולין אפלו לבקש ולחפש איה מקום כבודו יתברך, כי אין יודעין כלל מכבודו יתברך, כי נסתר ונעלם בתכלית ההסתרה על-ידי התגברות כבוד אחר, חס ושלום, כנ"ל, אבל כשמבטלין כל מיני כבוד אחר ואין משגיחין על כבוד עצמו כלל, רק רוצין בכבוד ה' יתברך, אזי אף-על-פי שעדין הוא רחוק מכבודו יתברך, מחמת שנפל למקום שנפל, אף-על-פי-כן על-ידי שהוא מבקש ומחפש איה מקום כבודו, כי מאחר שאינו רוצה בכבוד אחר רק בכבודו יתברך, על-כן אף-על-פי שהוא במדרגה התחתונה מאד, אף-על-פי-כן הוא מחפש איה מקום כבודו, ועל-ידי-זה עליתו ותקונו כנ"ל. ועל-כן דקדק רבנו ז"ל שם במאמר הנ"ל בתחלתו; שצריך שלא יחוש על כבוד עצמו כלל, רק על כבוד ה' יתברך ואז אפלו כשיש לו ירידה הוא עולה בתכלית העליה, כי דיקא כשאינו חושש על כבוד עצמו כלל, אז דיקא יכול לזכות לבחינת ירידה תכלית העליה, כי העליה היא על-ידי בחינת איה. ואי אפשר לזכות לזה כי אם על-ידי בחינת בטול, שיבטל עצמו לגמרי ולא יחוש על כבודו כלל כנ"ל. וזה בחינת בטול האסור, 'בטול' דיקא, שעל-ידי שהאסור בא בתוך סטרא דקדשה, שהוא ההתר, אזי יוכל להתהפך להתר על-ידי בחינת בטול, דהינו כשאין האסור נכר כלל, כי כשאין האסור נכר כלל בתוך ההתר, שהוא סטרא דקדשה, אזי גם האסור יכול להתהפך להתר על-ידי בחינת בטול כנ"ל, כי על-ידי בחינת בטול גם האסור, שהוא הקלפה והסטרא אחרא, יכולה להתהפך ולעלות הטוב ממנה ולכלל בקדשה על-ידי בחינת איה כנ"ל. וזה בחינת בטול האסור בששים, ששים זה בחינת שלמות המלכות דקדשה, בחינת ששים המה מלכות, שהוא בחינת שלמות הכבוד דקדשה, בחינת מלך הכבוד. ועקר שלמות הכבוד דקדשה הוא שנכלל הכבוד ועולה ומקבל מבחינת איה, שהוא מאמר העליון, שמשם מקבלין כל חלקי הכבוד שהם בחינת עשרה מאמרות כנ"ל. וזה בחינת ששים שהוא בחינת ששה זמנין עשר, הינו שית זמנין טוב וכו', כמובא בתקונים, הינו כי כלל הבריאה שנברא לכבודו היא בחינת ששת ימי המעשה שנאמר בהם ששה פעמים טוב, שבהם נברא העולם בעשרה מאמרות. וכשנכלל כל הטוב של הבריאה שהם בחינת ששה פעמים טוב כנ"ל ונכללין בבחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, זה בחינת ששים, כי ששה זמנין עשר הוא ששים ואז הוא שלמות מלכות דקדשה בחינת ששים המה מלכות, הינו שלמות הכבוד כנ"ל, כי כשכל טוב וכל העשרה מאמרות נכללין יחד, אזי הם יונקים ומקבלים מבחינת מאמר סתום בראשית, שהוא המאמר העליון מעשרה מאמרות. ועל-ידי שהם יונקים ומקבלים משם, על-ידי-זה נתגלה ונתגדל כבודו יתברך, כי אי אפשר להשיגו יתברך כי אם על-ידי שהם מקבלים משם כנ"ל ואזי כשזה קם זה נופל, הינו כשמתגבר מלכות וכבוד דקדשה, אזי נכנע ונופל מלכות הרשעה, כי כשמתגבר מלכות דקדשה על-ידי שיונקים כל המאמרות מבחינת איה, אזי נתגלה כבודו יתברך על-ידי-זה דיקא כנ"ל, כי הם מגלים ההסתרה וההעלמה שאף-על-פי שלית מחשבה תפיסא ביה כלל, אף-על-פי-כן יודעין שיש אלקים שליט ומושל. ואזי נכנע הסטרא אחרא שיניקתם הוא רק מההסתרה וההעלמה של המאמר הסתום כנ"ל, כי עכשיו נתגלה ההסתרה על-ידי שהמאמרות דקדשה יונקים ומקבלים מהמאמר הסתום, כי הם כשיונקים משם, הם מגלין כבודו יתברך ביותר כנ"ל. ועל-כן כל מה שמתגבר מלכות וכבוד דקדשה, נכנע ונופל מלכות הרשעה. ועל-כן על-ידי ששים שהוא בחינת כלליות המאמרות עד המאמר העליון כנ"ל, על ידו נתבטל האסור, כי על-ידי-זה שיונקת הקדשה מבחינת איה מאמר סתום, אזי נכנע הקלפה ואזי גם האסור נכלל בבחינת בטול. כי אזי גם הניצוצות הקדושים שנפלו למקום שנפלו בעמק הקלפות באסורים אשר אי אפשר להם לעלות משם. ועל-כן הם אסורים באכילה, אבל על-ידי ששים שהם שלמות מלכות דקדשה שמקבלת הקדשה ממאמר סתום כנ"ל, אזי נכנע הסטרא אחרא ואזי הניצוצות הקדושים במקום שהם, הם יכולין להתעורר ולבקש ולחפש איה מקום כבודו. ועל-ידי-זה יש להם עליה כנ"ל. ועל-כן צריכין דוקא שלא יהיה נכר האסור שאז הוא בבחינת בטול כנ"ל. ועל-כן חתיכה הראויה להתכבד אפלו באלף לא בטל, כי כשחתיכת האסור ראויה להתכבד, זה בחינת כבוד של הסטרא אחרא, בחינת העבודה זרה. ועל-כן אינה יכולה להתבטל, כי עקר הבטול הוא על-ידי שנתבטל כבוד העבודה זרה והסטרא אחרא כנ"ל, כי כל זמן שיש כבוד אחר, חס ושלום, אזי נסתר ונעלם בתכלית ההסתרה המאמר העליון, עד שאין יודעין כלל, אפלו לחפש ולבקש איה מקום כבודו כנ"ל. ועקר התקון הוא על-ידי שמבטלין כבוד אחר ואז יכולין לחפש ולבקש איה מקום כבודו, שעל-ידי-זה חוזרין אל הקדשה מעמקי הקלפות בבחינת ירידה תכלית העליה כנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
והכלל, שבקדשה, כל העשרה מאמרות שהם כלל כל הבריאה, כלל כל הטוב וכל הקדשה וכל הידיעה מה' יתברך, הכל נמשך דיקא מהמאמר סתום שהוא בחינת איה, בחינת בראשית, בחינת כתר, בחינת מאמר סתום שממנו מקבלין כל המאמרות שהם כלל הכל, שעל-ידי-זה עקר התגלות ידיעת אלקותו יתברך. ואז כשהעשרה מאמרות המתגלים יונקים מהמאמר העליון שהוא מאמר סתום וכו' כנ"ל. אז נכנע הסטרא אחרא בתכלית ההכנעה ואז אפלו כשנפל למקום שנפל, הירידה תכלית העליה על-ידי שמחפש ומבקש איה, איה הכבוד דקדשה, כבוד של ה' יתברך, מאחר שיודע שעקר הוא כבוד ה' יתברך שמתגלה על-ידי העשרה מאמרות וכו' כנ"ל בהתורה הנ"ל, רק שהוא רחוק ממנו בעוונותנו על-ידי מעשיו הרעים על-כן הוא מחפש איה העצה והתחבולה לזכות לגדל כבוד ה' יתברך ולשוב לה' יתברך. ועל-ידי-זה עקר עליתו כנ"ל, אבל הסטרא אחרא יניקתם מההסתרה בעצמה שמעצם הסתרת המאמר סתום הם רוצים לנק משם, להסתיר לגמרי כבוד אלקותו יתברך עד שלא ירצו אפלו לחפש ולבקש אחר כבוד אלקותו יתברך. ועל-כן זאת הבחינה של ירידה תכלית העליה שזוכין על-ידי הבקשה והחפוש איה וכו' כנ"ל, זאת הבחינה אי אפשר לזכות כי אם בכח התקרבות לצדיקים וכשרים אמתיים המבטלים כבוד עצמם ועוסקים כל ימיהם בתורה ועבודת ה'; לגדל ולרומם כבוד ה' המתגלה על-ידי כלל הבריאה שהיא בחינת עשרה מאמרות המתגלים. והם יודעים שהמאמר סתום, שמשם משתלשל יניקת הסטרא אחרא והתאוות והכפירות מגדל העלמת האור והסתרתו כנ"ל, משם דיקא הוא יניקת כל הקדשות וכל הידיעות מה' יתברך שהם כלל כל המאמרות המתגלים כנ"ל, כי עקר שרשם הוא בחינת איה, שהוא המאמר סתום, שהוא שרש הכל. ועל-כן הם יכולים להאיר אפלו בהנופלים למקום שנפלו שאפלו בעמק נפילתם יכולים לעלות בתכלית העליה על-ידי הבקשה והחפוש בעצמו כנ"ל. וזה בחינת בטול האסור בששים, שעל-ידי בחינת ששים שהוא בחינת כלליות כל הטוב שבכל העשרה מאמרות וכו' כנ"ל, על-ידי-זה העשרה מאמרות יונקים מהמאמר סתום, ואז כשזה קם, זה נופל, כי אז לא די שאין להסטרא אחרא יניקה משם, מאחר שהמאמרות המתגלים יונקים משם אף גם הסטרא אחרא נתבטלה לגמרי, שאפלו מי שנפל לשם מכבר, מאירין עליו הארה מהמאמר סתום דיקא, שמשם היה יניקת הסטרא אחרא והקלפות שהתגברו עליו והפילו אותו למה שנפל, רחמנא לצלן, ועכשיו מאירין עליו משם דיקא מבחינת המאמר סתום שיתעורר לבקש ולחפש על כל פנים וכו' כנ"ל. ואף-על-פי שהוא רחוק עדין מאד מאד, אף-על-פי-כן כל מה שרחוק יותר מחפש ומבקש יותר ויותר, מחמת שיודע שיש כבוד ה' יתברך נמצא בודאי, רק שהוא רחוק ממנו מאד על-ידי מעשיו וכו' כנ"ל. וכל זה בכח הצדיקים שיונקים בקדשה מהמאמר סתום ועולים לשם בקדשה בכח צדקתם הנפלא, שעל-ידי-זה יש לו כח לקבל הארה משם, לבקש ולחפש על כל פנים. ואז על-ידי הבקשה והחפוש זוכה לעלות בתכלית העליה וחוזר לה' יתברך כנ"ל. והבן היטב דברים אלו למעשה, כי בשביל זה הארכתי קצת וכפלתי הדברים. ועקר הכונה לקימם כפשוטו לבלי להסתכל על כבוד עצמו כלל, רק על כבוד ה' יתברך וכו', כמו שנאמר בהתורה הנ"ל. ואפלו אם נפל למקום שנפל והוא רחוק מאד מכבודו יתברך, אף-על-פי-כן אל יתיאש עצמו לעולם מלבקש ולחפש על כל פנים בכל עת להתגעגע ולכסף ולהתפלל לה' יתברך ולשאת עיניו למרום איך זוכין לחזר להתקרב לכבודו יתברך ממקומות כאלו. ועל-ידי הבקשה והחפוש הוא עולה בתכלית העליה כנ"ל, אמן ואמן: