ליקוטי הלכות · יורה דעה א · הכשר כלים ג
Reading settings
ענין טבילת כלים חדשים הנקנים מן העכו"ם
על-פי התורה 'וביום הבכורים' בסימן נו, עין שם כל התורה: והכלל שאפלו בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה יכולין למצא את ה' יתברך וכו'. וזה זוכין על-ידי עסק התורה בדבורים, שעל-ידי-זה קורין את חי החיים וממשיכין החיים בהדרגה ובמדה על-ידי הכלים הנעשין מהפרשיות וסדרים ותבות ואותיות שיש בהתורה, שעל-ידי-זה זוכין לדעת וכו', כי עקר החיים הוא הדעת והחכמה וכו'. ואז זוכין לדעת שגם בההסתרה שבתוך הסתרה נמצא ה' יתברך וכו'. וכנגד זה הדעת שהוא חיות מלכות דקדשה יש מלכות הרשעה, שהוא מלכות המן עמלק וכו', שהוא מאסף ממון, ששם כל הניצוצות הקדושים וכו', אבל יש כח במלכות דקדשה להוציא בלעו מפיו ולחזר ולעשות תורה מכל הקדשות וכו' שבלע תחלה וכו', עין שם. ומבאר שם; שכפי הגדלת הדעת, כן זוכין לפרנסה ולשלום וכו', כי פרנסה בנקל בבחינת מן בלי יגיעות וטרדות זה זוכין כפי הגדלת הדעת וזה הדעת הוא בחינת מקוה, בחינת מקוה של שבועות, כי מקוה הוא בחינת דעת עליון וחסד ורחמים גדולים וכו', עין שם כל זה היטב):
וזה בחינת טבילת כלי סעדה הנקנים מהעכו"ם, כי אכילת ישראל יקרה וקדושה וגבה מאד, כי אכילה דקדשה היא בחינת תורה ממש, בבחינת ותורתך בתוך מעי, כי החיות נמשך מחי החיים תמיד, אך אי אפשר לקבלו, מחמת רבוי אור כי אם על-ידי כלים הנעשים על-ידי עסק התורה וכו', כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל-כן עקר החיות על-ידי התורה, כמו שנאמר, "כי הוא חייך וכו'". כי על-ידי התורה שיש בה פרשיות וסדרים וכו', על-ידי-זה קורין את חי החיים וממשיכין ממנו החיות, שהוא החכמה והדעת, בהדרגה ובמדה, שעל-ידי-זה עקר החיים כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת אכילה דקדשה, כי על-ידי האכילה נמשך החיות כנראה בחוש. נמצא, שיש כח להמאכל להחיות את האדם. וזה מחמת שיש כח בכל דבר מאכל להמשיך ולהגביל החיות מחי החיים לתוך כל בעלי חיים שמשם עקר החיים כנ"ל. וזה הכח מקבלין כל המאכלים מהתורה, ועל-כן צריכין לאכל בקדשה על-פי התורה, בבחינת ותורתך בתוך מעי, כי דיקא על-ידי מצוות התורה נמשך זה הכח לתוך המאכלים שיהיה להם כח להחיות בהם נפש כל חי, להמשיך החיות מחי החיים לתוך כל בעלי חיים. כי זה הכח נמשך רק על-ידי התורה, שעל ידה קורין את חי החיים כנ"ל. ועל-כן אסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה, כי על-ידי הברכה שמברכין תחלה, על-ידי-זה קורין את הבורא יתברך שהוא חי החיים שברא דבר זה בכח זה, שיש לו להמשיך החיות. ועכשיו על-ידי הברכה שאנו אומרים, ברוך אתה וכו' המוציא לחם וכו', או בורא פרי העץ וכו', שעל-ידי-זה אנו קורין את הבורא יתברך וממשיכין את החיות ממנו יתברך שהוא חי החיים, ממשיכין ממנו החיות על-ידי דבור הברכה לתוך המאכל שרוצה לאכל, ואז דיקא יש כח בהמאכל להחיות את האדם בחיות דקדשה שהוא עקר החיות האמתי. ועל-כן עקר החיות והשביעה על-ידי הברכה בחינת יואל ב, כו) ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' וכו'", כי עקר החיות שמחיה המאכל את האדם הוא על-ידי הברכה שמברכין ישראל על כל מה שאוכלין ונהנין ממנו, ומשם נשתלשל הכח גם לכל המאכלים שאוכלין העכו"ם, או בהמות שיחיה אותן, כי הכל נמשך מישראל המקימין את התורה כידוע. ועל-כן באמת יש הבדל גדול בין החיות שמקבלין ישראל על-ידי אכילתם בברכה ועל-פי התורה, ובין החיות של זולתם, כי ישראל מקבלים חיות אמתי שהוא חיות דקדשה, ועל-כן רק הם נקראים "חיים" באמת, כמו שנאמר, "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם וכו'". אבל העכו"ם והרשעים גם בחייהם קרויים "מתים", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי החיות שלהם אינו חיות כלל, מחמת שאין להם כח להמשיך החיות מחי החיים בהדרגה ובמדה, שזה אין זוכין כי אם כשהאכילה הוא על-פי התורה כנ"ל. וזה בחינת צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר כי הרשעים אין להם כח להשביע נפשם ולחיותה כראוי, מאחר שאינם ממשיכין כראוי החיות מחי החיים, שזה אי אפשר כי אם על-פי התורה כנ"ל. וזה, "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם", שעקר החיות ממוצא פי ה', שנמשך החיות מחי החיים על-ידי הברכה שהוא בחינת מוצא פי ה'. כי באתערותא דלתתא אתער לעלא. וכשאנו מברכין הברכה בפינו אזי נתעורר פי ה', כביכול, להמשיך החיות על-ידי הדבור בהדרגה ובמדה, שעל-ידי-זה עקר החיות שיש כח להמאכל להחיות את האדם כנ"ל. וזה בחינת ההבדל שבין כל המאכלות האסורים להמתרים, כי כל המאכלות האסורים הם בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע, שאינו נמשך מבחינת כלים קדושים, רק מבחינת שברי כלים שאין בהם כח להמשיך החיות מחי החיים כראוי, אדרבא, על ידם מתגבר הסטרא אחרא ביותר, שהיא סטרא דמותא. וזה שאסרה תורה מאכלים טמאים, וכן מאכלים הקדושים ביותר אסורים גם כן באכילה, כגון אכילת קדש ותרומה לזר, כי עקר אסור אכילת מאכלים הטמאים הוא מחמת שהם נמשכין מבחינת שברי כלים ואין כח על ידם להמשיך החיות מחי החיים בהדרגה ובמדה כנ"ל. ועל-כן גם כל המאכלים הקדושים ביותר אסורים גם כן למי שאינו ראוי להן באסור חמור מאד, כי מחמת שהם קדושים בקדשה יתרה מאד אין בכח בהמקבל לקבל החיות והקדשה המרבה, הנמשך על ידם. ועל-כן אם ירצה לאכלם, חס ושלום, מי שאינו ראוי להם הוא גורם שבירת כלים מחדש, בחינת רבוי השמן גורם כבוי הנר. ועל-כן כל זר לא יאכל קדש, כי אין בו כח לקבל החיות המרבה הנמשך על-ידי אכילת קדש, שזהו בחינת רבוי השמן שגורם כבוי הנר, שזהו בחינת שבירת כלים, שמשם עקר יניקת הסטרא אחרא כנ"ל, וזה שנאמר בכלאי הכרם, "פן תקדש המלאה וכו'", כי אסור כלאים הוא רק מחמת התערבת, כי כל אחד בפני עצמו מתר לזרע, רק כשנתערבין זרעים של תבואה ושל גפן יחד אסורים, מחמת שעל-ידי תערבתם אין להם כח לקבל רבוי האור הנמשך על-ידי הרבה מינים משנים כאלה. ועל-כן אסורים בבחינת קדש, בחינת פן תקדש וכו', כי זהו בחינת אסור קדש שלא יהיה רבוי אור, חס ושלום, כנ"ל:
נמצא, שעקר קדשת אכילת ישראל הוא על-ידי התורה, שעל-ידי-זה ממשיכין החיות בהדרגה ובמדה על-ידי הכלים של התורה שאז דיקא נמשך החיות על-ידי המאכל בקדשה וכו' כנ"ל. וזה שמבאר שם בהתורה הנ"ל, שכפי הדעת שנמשך על-ידי התורה, כן זוכין לפרנסה בחינת מן וכו', עין שם, כי הפרנסה והאכילה דקדשה בחינת מן הוא כפי הדעת שמקבלין על-ידי התורה שהוא עקר החיות, שעל-ידי-זה דיקא יש כח בהאכילה להחיות האדם כנ"ל. וזה בחינת טבילת כלי אכילה, כי צריכין לקדש את הכלים של האכילה דיקא, כי עקר קדשת האכילה כפי קדשת הכלים שמקבלין על-ידי התורה כנ"ל. ועל-כן קדשת וטהרת הכלים הוא על-ידי טבילה במקוה, כי המקוה הוא בחינת דעת עליון ורחמים גדולים הנמשך על-ידי הדעת הנ"ל שנתגלה על-ידי התורה, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל-כן דברי תורה אין מקבלין טמאה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי התורה בעצמה היא בחינת הדעת, בחינת מקוה שמטהרת מכל הטמאות. נמצא, שהמקוה הוא בחינת הדעת והחיות הנ"ל שמקבלין מחי החיים על-ידי התורה כנ"ל. ועל-כן שם צריכין לטהר את כלי האכילה שקונין מהעכו"ם כדי לקבל חיות האכילה על-ידי כלים קדושים שקדשתם על-ידי הדעת של התורה שהוא בחינת המקוה כנ"ל, כי העקר לקדש את הכלים, כי עקר קדשת האכילה נמשך מקדשת הכלים, שזה עקר מעלת התורה שעל ידה קורין החיים מחי החיים על-ידי כלים כנ"ל:
ועל-כן עקר הטבילה רק לכלי מתכות וגם כלי זכוכית שצריכין טבילה הוא רק מחמת שדומין לכלי מתכות, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ), כי כלי מתכות הם בחינת עשירות, כי עקר העשירות כלול במיני מתכות שמהם כל המטבעות והממון שהוא עקר העשירות, כי שם במיני מתכות כלולים כל הגונין עלאין שהם בחינת זהב וכסף וכו', שזה עקר בחינת העשירות ומחמת זה הסטרא אחרא כרוכה מאד אחר העשירות, מחמת ששם כל הגונין עלאין, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. ועל-כן כלי מתכות שהם בחינת עשירות, ששם עקר התגברות מלכות דסטרא אחרא שהוא כנגד מלכות דקדשה, שרוצה להתגבר בתאות העשירות ולהרבות בכלים כדי לנק מהגונין הנ"ל ולהעלים, חס ושלום, הדעת הנ"ל של התורה, שעל-ידי-זה חיות מלכות דקדשה, כמובן ומבאר כל זה בהתורה הנ"ל. על-כן כשיוצאין הכלי מתכות מהעכו"ם שיניקתם ממלכות דסטרא אחרא אי אפשר לאכל בהם כי אם על-ידי טבילה במקוה, כי על-ידי המקוה שהוא הדעת הנ"ל יטהרם ויוציאם מפגם העשירות, שהוא בחינת מלכות דסטרא אחרא, שהוא הפך התורה, כי נמשך עליהם קדשת הדעת של התורה על-ידי המקוה שהוא בחינת דעת התורה כנ"ל. ואז יכולין לאכל בהם מאכל ישראל, כי אז דיקא אחר הטבילה יכולין לאכל בהם בקדשה, דהינו להמשיך על-ידי המאכלים החיות מחי החיים כראוי, שזה אי אפשר כי אם על-ידי קדשת הכלים דיקא כנ"ל שנמשך על-ידי התורה, שהוא בחינת המקוה כנ"ל:
וזה שאמר יצחק לעשו, "שא נא כליך וכו' ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי". כי יצחק הזהיר אותו שיראה תחלה לתקן בחינת הכלים בקדשה 'ואז ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי' מפקודין דעשה, דהינו מאכלים קדושים על-פי התורה, שזה אי אפשר כי אם על-ידי תקון הכלים כנ"ל, בחינת שא נא כליך כנ"ל. וכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה, 'שא נא כליך', בדק סכינך ושחט יפה שלא תאכילני נבלה. ועל-כן קרא בדיקת הסכין, להציל מנבלות, בשם "כלים", כי עקר אסור נבלות וטרפות ומאכלים טמאים הוא מחמת שהם בבחינת פגם הכלים כנ"ל. ועל-כן הזהיר אותו על בדיקת הסכין בלשון 'שא נא כליך', כי עקר הוא לתקן הכלים, שעל-ידי-זה עקר קדשת המאכלים, שמחמת זה אסורים לנו נבלות וטרפות ושאר מאכלים האסורים כנ"ל: וזה בחינת מה שהשתמשו בכלים של בית המקדש בסעדתו של אחשורוש, כמו שנאמר, "וכלים מכלים שונים", כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. כי מלכות הרשעה הוא בחינת מלכות המן עמלק, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, ומלכות המן היה כל כחו ממלכות אחשורוש. ועל-כן רצו להתגבר על-ידי פגם האכילה והחטיאו את ישראל בסעדתם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ועל-כן השתמשו אז בכלי בית המקדש, כי רצו לפגם בהעשירות דקדשה שהוא בחינת כלי בית המקדש שעל ידם עקר המשכת כל ההשפעות לכל העולם על-ידי כלים קדושים כאלו, אבל אסור להשתמש בהם להדיוט שלא יהיה בחינת רבוי אור, חס ושלום, רק להשתמש בהם בקדש, בבית המקדש, ואז נמשך השפע והפרנסה על ידם לכל העולם. ואחשורוש והמן שהם מלכות הרשעה, שמתגברים כנגד מלכות דקדשה ועקר התגברותם לפגם העשירות דקדשה, חס ושלום, כנ"ל, על-כן התגברו להשתמש בסעדתם בכלי בית המקדש, כי עקר הפגם על-ידי פגם הכלים, שעל ידם עקר המשכת החיות מחי החיים כנ"ל:
וזה ששלח יעקב לעשו, "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי וכו' ויהי לי שור וחמור וכו'". כי עשו הוא מלכות הרשעה, כי ממנו יצא המן עמלק, שהם עקר מלכות הרשעה ועקר כח מלכות הרשעה יונק מבחינת לבן שהוא בחינת לבן העליון, הינו האור והחיות כשאין כלים קדושים להמשיך האור והחיות בהדרגה במדה כראוי, משם עקר יניקת קלפת לבן ומשם יניקת מלכות הרשעה, בחינת עשו, המן, עמלק. ועל-כן לא הלך יעקב לבית לבן עד שעסק תחלה בתורה הרבה בבית שם ועבר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי על-ידי התורה שלמד תחלה הרבה, על-ידי-זה היה לו כח להמשיך האור הגבה והעליון מאד מאד, בחינת לבן העליון, להמשיכו בהדרגה ובמדה על-ידי רבוי התורה שלמד בקדשה גדולה תחלה. ואז לא די שלא היה כח בלבן שינק מרבוי אור, להתגבר כנגד יעקב, אדרבא, יעקב התגבר כנגדו והוציא ממנו כל העשירות וכל הקדשות שבלע בבחינת חיל בלע ויקאנו, כי הפך ההסתרה שבתוך הסתרה לדעת עליון מאד ונעשה מבחינת חיל בלע וכו', בחינת תורה שהיא בחינת אשת חיל, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת רחל ולאה שהוציאם מבית לבן דיקא, שהם בחינת אשת חיל, בחינת התורה שהוציא מתקף ההסתרה שבתוך הסתרה שיניקתה מרבוי אור, שזהו בחינת לבן, ואז כשהתגבר כנגד לבן שהוא שרש הקלפה, על-כן ממילא יש לו כח להכניע ולבטל מלכות עשו וכו' שיונק ממנו. על-כן שלח לעשו, עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, שזכיתי להפך ההסתרה לדעת התורה, להמשיך החיות מלבן העליון בהדרגה ובמדה על-ידי תרי"ג מצוות התורה שהם כלל התורה, ועל-ידי-זה זכיתי לעשירות דקדשה בחינת ויהי לי שור וחמור וכו', כי הוציא העשירות מהסטרא אחרא אל הקדשה על-ידי שהמשיך החיות מלבן העליון לתוך כלים קדושים על-ידי התורה שכלולה מתרי"ג מצוות, בבחינת עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי כנ"ל. ועל-כן שלח לו כל זאת להודיעו שיש לו כח כנגדו, מחמת שכבר הכניע שרש יניקתו על-ידי שהמשיך החיות העליון על-ידי התרי"ג מצוות של התורה בהדרגה ובמדה, שעל-ידי-זה זכה לעשירות דקדשה, שעל-ידי-זה נכנע מלכות הרשעה בבחינת ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס לתת לטוב לפני האלקים וכו', כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל, עין שם: