ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · כבוד אב ואם ד
Reading settings
"כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" וכו': על-פי התורה "ואיה השה לעלה" בלקוטי תנינא בסימן יב), עין שם היטב: והכלל, שעקר הבריאה בשביל כבודו יתברך, ועל-כן הכבוד הוא שרש כל הבריאה כלה. וכל מה שנברא בששת ימי בראשית שרש הכל הוא הכבוד שבשבילו נברא הכל. ובכל מאמר ומאמר מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם יש בו בחינת כבוד מיחד שבשבילו היה זה המאמר שבו נברא חלק פרטי מהבריאה, כי מלא כל הארץ כבודו, כי הכבוד מחיה הכל, אך אף-על-פי-כן יש גבול להכבוד שבכל מאמר שלא יתפשט למקומות החיצונים והסטרא אחרא, שהם בחינת מקומות המטנפים, בבחינת וכבדי לאחר לא אתן. אך אם כן מהיכן מקבלים חיות אלו המקומות? כי בודאי גם הם מקבלים חיות ממנו יתברך אך הם מקבלים חיות מבחינת בראשית מאמר סתום שהוא כולל כל המאמרות וכלם מקבלים חיות ממנו. והכבוד של המאמר סתום הוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם. ומשם דיקא מקבלין חיות הסטרא אחרא ומקומות החיצונים וכו'. ועל-כן כשאדם נופל חס ושלום, לבחינת מקומות אלו, דהינו לבחינת מקומות המטנפים וכו', ואז מתחיל להסתכל על עצמו ורואה שרחוק מאד מכבודו יתברך ושואל ומבקש איה מקום כבודו וכו'. על-ידי-זה עקר תקונו ועליתו בבחינת ירידה תכלית העליה וכו'. כי אי"ה מקום כבודו זה בחינת הכבוד העליון של המאמר העליון שהוא המאמר סתום בראשית כנ"ל. שמשם נמשך חיות למקומות האלו וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת כבוד אב ואם, כי עקר ההולדה נמשך מבחינת המאמר העליון הנ"ל, בחינת בראשית מאמר סתום שמשם מקבלין כל חלקי הכבוד המלבשין בכל המאמרות שבהם נברא כל פרטי העולם ששרש כלם הוא הכבוד כנ"ל, כי עקר החיוב להוליד בנים הוא בשביל כבודו יתברך כדי שיהיה קיום העולם שישארו בניו אחריו מדור לדור לגלות כבודו בעולם שבשביל זה נברא הכל. כי הכל נברא רק בשביל הכבוד, כמו שכתוב, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' כנ"ל. ועקר התגלות כבודו הוא רק על-ידי האדם, כי אין מי שיגדל ויקדש כבודו יתברך כמו האדם, שבשבילו נברא הכל כדי שהוא יודיע הדר כבודו יתברך שיש בכל פרטי הבריאה, כמובא כל זה במקום אחר) ובשביל זה מחיבים להעמיד תולדות כדי שיתרבו בני אדם בעולם שיודיעו כבודו יתברך. ובשביל זה בעצמו נתן ה' יתברך כח כזה באדם שיוכל להוליד בצלמו בנים, שזהו מנוראות נפלאותיו, כמו שכתוב, נוראות נפליתי נפלאים מעשיך וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל. והכל בשביל כבודו יתברך כדי שיתקימו בני אדם בעולם מדור לדור שיגדלו כבודו יתברך כנ"ל. נמצא, שעקר שרש כח ההולדה נמשך מכבוד שהוא שרש כל הבריאה כלה. וכן קיום כל הבריאה כל מה שנולד בכל עת הן צמחים הן חיות והן בני אדם, כל נפלאות נוראותיו יתברך שהוא עושה בכל עת שנותן כח שיצמח אילן כזה מגרעין אחד או שהבהמה תוליד בדומה לה וכן הולדת האדם, שרש הכל הוא הכבוד כנ"ל. ועקר הוא האדם שכל כבודו יתברך תלוי בו כנ"ל. ועל-כן כל כח ההולדה של האדם נמשכת מכבוד כנ"ל, אבל חלקי הכבוד המלבשין בכל אחד אין להם כח להוליד עד שיקבלו משרשם, דהינו משרשי חלקי הכבוד המלבשין בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם ועל ידם כל ההולדות שבעולם שהם קיום העולם. וגם אלו חלקי הכבוד אין להם כח להוליד עד שיקבלו משרשם העליון שהוא שרש כל המאמרות, שהוא המאמר סתום בראשית שהוא שרש הכל. ומשם מקבלין כל חלקי הכבוד של כל העשרה מאמרות לקים העולם לתן כח להמשיך כל ההולדות שבעולם. ובפרט הולדת האדם שהוא עקר הכל, שאי אפשר להמשיך נשמתו וחיותו כי אם משרש הכל שהוא בחינת אי"ה, בחינת בראשית מאמר סתום כנ"ל. וכן מובן בכתבי האר"י ז"ל שאי אפשר להמשיך נשמות הזווגים כי אם כשמקבל מחין מבחינת גבה יותר, וזאת הבחינה מבחינה גבה יותר, וכן למעלה מעלה עד שרש הכל. ומשם נמשך תוספת הארה אל המחין מדרגא לדרגא עד שנולדה הנשמה ונמשכת למטה וכו', עין שם. הינו כנ"ל שצריכין להמשיך ההולדה משרש הכל שהוא בחינת בראשית מאמר סתום כנ"ל. ומאחר שמבחינת המאמר סתום משם דיקא יונקים החיצונים ומקומות המטנפים מגדל ההעלמה וההסתרה וכו' כנ"ל, על-כן בזה העולם על-פי רב נאחזת תקף הסטרא אחרא בכל הזווגים של רב בני האדם וכמו שאיתא בזהר, כי אי אפשר להאדם שיעלה לשם לבחינת מאמר סתום וכו' כי אם כשירד תחלה לברר ניצוצות מעמקי הקלפות שהם בחינת מקומות המטנפים שנפלו לשם כמה ניצוצות ונשמות מחטא אדם הראשון. וכשיורד הוא מחפש ודורש אי"ה מקום כבודו ואזי עולה בתכלית העליה וממשיך הנשמה משם מבחינת איה מאמר סתום שהוא שרש הכל כנ"ל. ועל-כן יש בענין הזווג מלחמה גדולה ונוראה מאד כידוע. וזעירין אנון שזוכין לנצח מלחמה זו בשלמות. ויש בזה אלפים ורבבות בחינות, כי יש צדיקים נוראים מאד שאף-על-פי שיורדים להעלות ניצוצות ממקום שצריכין להעלות אף-על-פי-כן בגדל כחם הם מתגברים שלא תהיה נאחז בהם שום אחיזה מזהמת של מקומות המטנפים, שמשם תקף התגברות התאוה הזאת רק יוצאין משם בשלום. ועל-כן באמת ממשיכין נשמות גבוהות מאד ממקום שממשיכין, אבל על כל פנים איך שהוא מאחר שהוא בהתר כדת התורה הקדושה, נמשכין נשמות גבוהות וקדושות בכל הולדה, אף-על-פי שיש בו איזה אחיזה מהזהמא, כמו שכתוב, הן בעוון חוללתי וכו', עם כל זאת נמשכת הנשמה ממקום גבה מאד מבחינת מאמר סתום הנ"ל, הינו בבחינת הנ"ל בבחינת ירידה תכלית העליה. שדיקא מחמת שמכרח לירד למקומות אלו שרחוקים מאד מכבודו יתברך שיניקתם ממאמר סתום שמהם התגברות כל התאות, בפרט תאוה זאת, אזי על-ידי ירידתו לשם בהתר לקים מצות התורה, ואזי הוא שואל ומחפש ומבקש איה מקום כבודו במקומות כאלו, ואזי הוא עולה בתכלית העליה לבחינת אי"ה, בחינת בראשית מאמר סתום שמשם נשמת ההולדה. ואפלו מי שאינו זוכה לידע מזה לשאל ולחפש אז אי"ה מקום כבודו, אף-על-פי-כן מאחר שהוא בהתר, נעשה כל זאת ממילא בכח הצדיקים העוסקים בזה, כי הצדיקים מקימין כל העולמות ובכחם ועל ידם כל ההולדות שבעולם, כי עקר שרש ההולדה מבחינת אי"ה מאמר סתום, שמשם דיקא יניקת מקומות הנ"ל, שמשם נמשך הזהמא והתגברות התאוה שנאחז בההולדה. ועל-ידי-זה דיקא שהם מתגברים על-ידי-זה דיקא עולים משם לבחינת אי"ה שהוא שרשם שמשם עקר ההולדה כנ"ל:
ובשביל זה הזהירנו ה' יתברך בעשרת הדברות על כבוד אב ואם. להורות שבאמת ההולדה על-ידי שרש הכבוד, שהוא בחינת אי"ה שמשם נמשכין כל חלקי הכבוד המלבשין בכל העשרה מאמרות שבשבילם נברא ונתקים כל הבריאה כנ"ל, כי זה הבן שנולד מטפה סרוחה של אביו ואמו שזהו בחינת מקומות המטנפים הפך הכבוד, כי שם אחיזת התגברות התאות הבאים מהסטרא אחרא, בחינת הן בעוון חוללתי כנ"ל. כשזה הבן חוזר ונותן כבוד לאביו ולאמו שהולידו אותו, בזה מורה שמברר ומעלה ומגלה הכבוד מהמקומות שהכבוד היה נעלם ונסתר בהם שהם בחינת מקומות המטנפים כנ"ל. כי באמת הם יונקים מהכבוד העליון מבחינת בראשית מאמר סתום כנ"ל, שמשם עקר הכבוד כנ"ל. ובזה תלוי עקר עבודת האדם, כי עקר עבודת האדם הוא לגלות כבודו יתברך כי רק בשביל זה נברא כנ"ל, הינו כי אף-על-פי שבאמת מלא כל הארץ כבודו, אף-על-פי-כן צריכין את האדם שיגלה זאת בעולם שכבודו יתברך מלא כל הארץ, כי הקלפות בחינת מקומות המטנפים שיניקתם ממאמר סתום, הם רוצים להתגבר בכל עת להעלים כבודו יתברך שמשם באים כל התאות וכל העברות חס ושלום, שהם פגם כבודו חס ושלום, שזהו בחינת חרבן בית המקדש. כי עקר כבודו יתברך היה בבית המקדש, כמו שכתוב, וכבוד ה' מלא את הבית וכו'. ובעונותינו הרבים התגברו הסטרא אחרא והחריבו הבית המקדש והסתירו כבודו הגדול שהיה שוכן שם, כמו שכתוב תהלים עט), אלקים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך וכו'. וכמו שכתוב, לארץ חללו משכן שמך. וכמו שאנו אומרים, גלה יקרנו ונטל כבוד מבית חיינו וכו'. וכל עבודתנו לברר הכבוד מהקלפות, כי אף-על-פי שאינם יכולים לינק מעצם הכבוד בבחינת וכבודי לאחר לא אתן כנ"ל, אף-על-פי-כן על-ידי שהם יונקים ממאמר סתום הם רוצים להתגבר להעלים ולהסתיר כבודו יתברך, שזהו בחינת חרבן בית המקדש בעונותינו הרבים כנ"ל. ועקר עבודתנו לתקן זאת להשתדל בכל ימי חיינו לברר ולהעלות ולגלות הכבוד שנסתר ונעלם על ידם. ועקר התגלות הכבוד הוא על-ידי שאנו יודעין שגם המקומות המטנפים בעצמן שרחוקים מכבודו יתברך גם הם יונקים ממנו יתברך ממאמר הסתום שהוא שרש כל הכבוד כנ"ל. ותכף כשיודעין זאת ומחפשין ומבקשין גם שם אחר כבודו יתברך, בחינת אי"ה מקום כבודו כנ"ל, אזי תכף נתבטלים הקלפות וכל מקומות המטנפים, כי כל כחם ויניקתם הוא רק מההסתרה וההעלמה מחמת שיונקים ממאמר סתום ונעלם כנ"ל. אבל תכף כשיודעין זאת שגם יניקתם בעצמן הוא מה' יתברך מבחינת מאמר סתום, שוב אין להם שום יניקה ונתבטלים לגמרי. ואזי כשהם נתבטלים, אזי חוזר ונתגלה שם כבודו יתברך בהתגלות גדול, בבחינת ספרו בגוים את כבודו. וכתיב, הגידו באיים כבדי וכו'. כי מה שבתחלה לא נתפשט הכבוד לשם בבחינת וכבודי לאחר לא אתן, זה היה רק מחמת שהיה שם התגברות הקלפות, בחינת מקומות המטנפים. אבל תכף כשהם נתבטלים על-ידי שיודעים האמת שיניקתם מה' יתברך ממאמר סתום שעל-ידי-זה נתבטלים לגמרי כנ"ל, אזי תכף נתגלה שם כבודו יתברך. וזה עקר עבודת האדם לגלות כבודו יתברך מכל המקומות שהיה נסתר ונעלם בהם. למען דעת כל עמי הארץ האמת כי מלא כל הארץ כבודו. ועל-כן באמת עקר העבודה על-ידי הבקשה והחפוש אחר כבודו יתברך, כמו שכתוב, דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד, וכתיב, ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו וכו'. וכתיב, לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש. וכן בפסוקים רבים. כי צריכים לבקש ולדרש ולחפש הרבה את כבודו יתברך בזה העולם כל ימי חייו, כי זה העקר. כי ידוע שהקלפה קדמה לפרי ואי אפשר להגיע לכבודו יתברך כי אם כשעוברין תחלה דרך הקלפות לשבר אותם ולבער אותם וכשמשברין הקלפה אז זוכין לפרי. שזהו בחינת כל התאות והנסיונות והמניעות והבלבולים והעכובים שסובבין את כל אדם קדם שזוכה להכיר כבודו יתברך. וכל זה נמשך ממקומות החיצונים בחינת מקומות המטנפים הנ"ל שיניקתם ממאמר סתום כנ"ל. וכשעובר באלו המקומות אזי עקר תקנתו שידרש ויבקש ויחפש גם שם אחר כבודו יתברך בבחינת אי"ה מקום כבודו וכו'. שעל-ידי-זה הוא עולה בתכלית העליה וכל הקלפות נתבטלים ואז נתגלה כבודו כנ"ל. נמצא, שעקר עבודת האדם שהוא לגלות כבודו יתברך, הוא דיקא על-ידי הבקשה והחפוש בכל מקומות הרחוקים מהקדשה וכו' כנ"ל. על-ידי שיודע שגם שם נעלם ונסתר כבודו יתברך, בבחינת אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול של רומי, המובא בהתורה הנ"ל. על-כן על-ידי שמקים מצות כבוד אב ואם, בזה מגלה כבודו יתברך מכל ההסתרות, כי כבוד אב ואם זה בחינת שמברר הכבוד הנעלם והנסתר שמשם ההולדה כנ"ל. שבזה הכבוד הנעלם היו תחלה הקלפות נאחזין מאד שמשם התגברות תאוה זאת שעל ידה ההולדה. ועכשו כשזה הבן חוזר ונותן כבוד ליולדיו, כי הוא מאמין שאביו ואמו הגדילו כבודו יתברך על-ידי שהולידו אותו שבשביל זה מגיע להם כבוד, בבחינת כי מכבדי אכבד. נמצא, שמאמין בהאמת שהולדתו נמשכת משרש הכבוד, דהינו מבחינת מאמר סתום שהוא שרש כל הכבוד. ואזי מגלה הכבוד שהיה נסתר ונעלם על-ידי מקומות המטנפים, כי הם נתבטלים על-ידי שמגלים שגם הם בעצמן יונקים ממנו יתברך וכו' כנ"ל. ועל-ידי-זה יכול לעסק בעבודת ה' יתברך ולגלות כבודו יתברך כל ימי חייו, כי עקר התגלות כבודו יתברך הוא על-ידי שיודעים ומאמינים שגם במקומות המטנפים נעלם ונסתר שרש כבודו יתברך, שזהו בחינת מצות כבוד אב ואם כנ"ל:
וזה שכתב בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל בפרשת וירא שמצות כבוד אב ואם הוא מחמת שאביו ואמו נותנין לו לבוש שעל-ידי-זה כל עבודתו וכו'. מובן שם שעבודת האדם על-ידי מצות כבוד אב ואם, הינו כנ"ל. וזה, כבד את אביך ואת אמך וכו' ואת שבתתי תשמרו וכו'. כלכם חיבים בכבודי. כי עקר כבוד אב כדי שיוכל לגלות כבוד ה' יתברך, אבל כשאביו אומר לו לעבר על דברי תורה ולפגם בכבודו יתברך, בודאי אין צריך לשמע לו, אדרבא, בזה מקים כבוד אב כשאינו שומע לו לעבר על דברי תורה, כי עקר כבוד אב הוא בשביל לגלות כבוד המקום ברוך הוא כנ"ל:
וזה, כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. כי על-ידי כבוד אב ממשיכין הכבוד ממאמר סתום שנתגלה על-ידי כבוד אב על-ידי שמגלין שההולדה משם כנ"ל, ושם עקר האריכות ימים כידוע בכתבים, שבשביל זה היו הדורות הראשונים בימי אדם ונח מאריכין ימים מחמת שקבלו חיות מבחינת אריך אנפין, בחינת כתר, שהוא בחינת המאמר סתום הנ"ל, בחינת אי"ה כידוע. ומחמת שעל-ידי כבוד אב זוכין לעלות לשם כנ"ל, על-כן זוכין על-ידי-זה לאריכות ימים בחינת למען יאריכון ימיך וכו': ועל-פי זאת יכולין להבין קצת מה שהדורות הראשונים הנ"ל היו רשעים כל כך אף-על-פי שינקו מקדשה גבה כל כך מבחינת אריך אנפין כתר כנ"ל. אך, באמת, אדרבא, דיקא על-ידי-זה לא היו יכולים לעמד בנסיון, כי מחמת שיניקתם היה מבראשית מאמר סתום וכו', שמשם יניקת הקלפות, על-כן התגברו בהם ביותר אחיזת הקלפות שיונקים משם. והם היו צריכים אז לדרש ולבקש הרבה את ה' יתברך במקומות ההם, ואז היו עולים בתכלית העליה. אבל הם לא עמדו בנסיון ולא דרשוהו ובקשוהו כראוי, ועל-ידי-זה נתאחזו בהם ביותר תקף הסטרא אחרא שיניקתם משם, ומחמת זה היו רשעים כל כך:
וזה בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו'. כי תהו ובהו וחשך, שהם תקף אחיזת הקלפות, יניקתם מבחינת בראשית מאמר סתום כנ"ל. וזהו, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, זה בחינת התגלות האור מתוך החשך, התגלות כבודו מהעדר הכבוד, כי הקלפה קדמה לפרי, כי הם יונקים ממאמר סתום שהוא קודם וראשון לכל. ועל-כן תכף כשנתהוה המאמר סתום בראשית, תכף מעצם ההעלמה וההסתרה נתאחזו הם בחינת והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו'. אך 'ורוח אלקים', דא רוחו של משיח. 'מרחפת על פני המים' דא אוריתא, כי עקר התגלות הכבוד מתוך המאמר סתום לגרש אחיזת הקלפות ולגלות להמשיך כבודו ממאמר סתום, מההעלם אל הגלוי, שזה עקר עבודת האדם, עקר בחינת זאת נעשית בשלמות על-ידי רוחו של משיח, שהוא עוסק תמיד לגרש הקלפות ולגלות כבודו מההעלם אל הגלוי. שזהו בחינת התגלות התורה שהוא עקר כבודו יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אין כבוד אלא תורה. ומתחלת בריאת העולם עד הנה הוא עוסק בזה עד שיגמר בשלמות לגלות כבודו יתברך כראוי, ואז יבא לגאלנו, שאז יהיה עקר התגלות כבודו בכל העולם, כמו שכתוב, ונגלה כבוד ה' וכו'. ועל-כן על-ידי בחינת ורוח אלקים בחינת רוחו של משיח שהוא מגלה כבודו יתברך מההעלם כנ"ל, על-ידי-זה, ויאמר אלקים יהי אור וכו'. וכן, ויאמר אלקים יהי רקיע וכו'. וכן כל המאמרות שכלם הם בחינת התגלות כבודו מההעלם אל הגלוי מבחינת אי"ה לבחינת מלא כל הארץ כבודו, שכל זה נעשה על-ידי בחינת רוחו של משיח. וזה עקר עבודת האדם כל ימי חייו כנ"ל:
וזה בחינת עתידין בתי תרטיאות וכו' שילמדו בהם תורה ברבים, שנאמר, ונשאר גם הוא לאלקינו. כי ישראל מחפשין ודורשין אחר כבודו יתברך תמיד אפלו בגלות בכל מקומות הרחוקים, בחינת מקומות המטנפים שהם בחינת בתי תרטיאות וקרקיסיאות שלהם, ועל-ידי הבקשה והחפוש אחר כבודו יתברך גם שם, על-ידי-זה מבטלין אחיזת החיצונים ונתגלה כבודו יתברך גם שם כנ"ל. עד שיזכו שגם בהם ילמדו תורה ברבים, כי גם שם יתגלה כבודו על-ידי הבקשה והחפוש אחר כבודו יתברך, תמיד כנ"ל:
וזהו בחינת הקדיש שאומרים היתומים על אביהם ואמם כל השנה, ואחר כך ביום היאר צייט, שהוא בשביל תקון לנשמת המת. ולכאורה אין הדבר מובן מדוע בחרו לומר קדיש דוקא ולא שאר דברים שבקדשה. אך על-פי הנ"ל מובן קצת, כי עקר תקון שיכולין לעשות לנשמת המת הוא רק על-ידי בחינת אי"ה הנ"ל, כי הלא הוא כבר מת והלך לעולמו ושם אין מעשה של שום מצוה, כי היום לעשותם כתיב, וכפי מה שפעל במעשיו כן משלמין לו שם, כי הכל לפי החשבון ומה מועיל לו מה שעושין בשבילו כאן, אך עקר תקונו הוא על-ידי בחינת אי"ה הנ"ל, שהוא בחינת מאמר סתום שהוא למעלה מהתורה, כי התורה כלולה בעשרת הדברות שהם בחינת עשרה מאמרות שהם בחינת התגלות כבודו יתברך, כי אין כבוד אלא תורה, ובחינת אי"ה, בחינת בראשית שהוא מאמר סתום, הוא למעלה מהתורה בחינת שרשי התורה. ושם נתהפך הכל לטובה, כי שם הוא שרש התשובה שהוא למעלה מהתורה והחכמה. כי על-פי דין אין מועיל תשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וזה בחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך שנאמר על תקון הצריכים לשוב, כמו שפרש רש"י שם שבקש דוד שיודיעו ה' יתברך מה יעשו אותם שהפרו תורתך וכו', עין שם. וברוח קדשו השיג בתוך שאלתו תשובה על דבריו, כי זה הפסוק בעצמו הוא בחינת תקונם של הבעלי תשובה, כי זה הפסוק מרמז על אוריתא דעתיקא, כמו שאיתא בזהר בתחלת האדרא רבא ומובא בדבריו ז"ל פתח רבי שמעון ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתך, דא אוריתא דעתיקא וכו' שהוא בחינת שרשי התורה כידוע. ושם הוא למעלה מהתורה, ושם עקר התקון של הבעלי תשובה. ושם יכולין לתקן גם נשמת המת מי שיכול לעלות לשם. ועל-כן באמת עקר התקון על-ידי הצדיק הגדול שיכול לעלות לשם ששם יכול לתקן הכל. ועל-כן אומרים קדיש על המת, כי קדיש הוא בבחינת אי"ה מאמר סתום הנ"ל, כי קדיש הוא למעלה מכל הקדשות, בבחינת בריך הוא לעלא מן כל ברכתא ושירתא וכו', שזהו בחינת אי"ה מאמר סתום הנ"ל, ועל-כן שם עקר התקון של המת. ועל-כן אומרים קדיש דיקא בשביל תקונו וכנ"ל. ועל-כן עקר התקון כשמניח בנים שאומרים עבורו קדיש שהוא בחינת אי"ה, שמתקן כל הפגמים והפשעים, אפלו אם נפל חס ושלום לבחינת מקומות המטנפים בעונותיו, כי בחינת אי"ה הוא התקון של מקומות אלו, שזהו בחינת קדיש שאומרים הבנים שנמשכו לעולם על-ידי בחינה זאת, כמבאר לעיל לענין כבוד אב ואם כנ"ל. כי גם בהקדיש מקימין מצות כבוד ביותר, כי זהו עקר הכבוד שלהם שעושה להם טובה אחר כך על-ידי בחינת אי"ה שהוא בחינת הקדיש כנ"ל. נמצא, שעל-ידי הקדיש שאומרים הבנים על אביהם ואמם, על-ידי-זה מקימים מצות כבוד, ומתקנים תחלת הפגם של ההולדה שנתאחזו שם בחינת מקומות המטנפים, בחינת הן בעוון חוללתי וכו'. כי על-ידי הקדיש שהוא בחינת אי"ה כנ"ל, על-ידי-זה עולין לשם לבחינת אי"ה וכו' שעל-ידי-זה עקר התקון על כל זה וכנ"ל והבן: הלכה ה בהלכות שבועות ב: