ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · עבדים
Reading settings
וזה בחינת מילת עבדים, כי עקר העבדות בבחינת הזמן, כי תחת הזמן נאחז כל העמל וכעס ויגיעות וטרחות וטרדות של העולם הזה, שהם בחינת עבדות בבחינת כל ימיו כעס ומכאובות. 'כל ימיו' דיקא, הינו תחת הזמן והימים בחינת מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש, כי עקר העמל והעבדות הוא תחת השמש והזמן וכל זה מחמת שטות וחסרון הדעת שמחמת זה נגדל הזמן אצלו ביותר כנ"ל עד שנדמה לו כאלו הזמן של ימי חייו ארכים וקבועים כאלו יתמהמה בזה העולם תמיד חס ושלום, וחושב מחשבות בכל עת לעשות לו מעמד פרנסה ועשירות ולבנות לו בתים ובנינים וכלים וכו'. וטרוד בזה תמיד ומתיגע עצמו ביגיעות וטרחות גדולות ועבודות קשות כאלו היה עבד משעבד נמכר לאיזה אדון, כמו שאמרו במדרש על ענין זה של האדם שעשאו עבד מכודן לעצמו. ופרשו שם לשון שעבוד, שהאדם הוא עבד משעבד לעצמו שעובד את עצמו בעבודת פרך כאלו היה עבד נמכר וכל זה מחמת שטות וחסרון דעתו שנדמה לו כאלו הזמן גדול מאד ושוכח שאין שום זמן כלל והזמן רץ ופורח מאד מאד בכל עת ובכל רגע בלי הפסק כלל. וכמו שכתוב, וימינו כצל עובר, לא כצלו של דקל ולא כצלו של כתל, אלא כצל עוף הפורח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ולא די שאינו זוכה לדעת אמתי לחזק אמונתו בבחינת בטול הזמן, אף גם עושה לעצמו קביעות גדול מהזמן הימים הפורחים מאד וחושב בכל יום ובכל עת מה יעשה למחר ולאחר זמן וכו' ומחמת זה נופל לעבדות גמור ומיגע ומטריח את עצמו ביגיעות ועבודות קשות בשביל עמל העולם הזה. וזהו בחינת שטו העם ולקטו בשטותא, כמו שאיתא בזהר הקדוש בשלח סג) שמחמת שטות צריך להטריח עצמו בטרחות ועבודות גדולות, כי בודאי מי שיש לו דעת אמתי הוא מבין היטב שכל הזמן של העולם הזה הבל, כמו שאומרים, וימי חיינו הבל לפניך. ובאמת אין שום זמן כלל ואפלו בדעתנו הפחותה שאין אנו יכולין להבין בחינת למעלה מהזמן, אבל על כל פנים זה אנו רואין גם בעינינו ובדעתנו שהזמן רץ ושט ופורח מאד בתכלית הבהלה והמהירות בלי שום קביעות כלל ובכל רגע האדם מת כנ"ל, על-כן בודאי מי שחס על עצמו ומסתכל על זה בעין האמת לאמתו בודאי לא יעשה לעצמו שום קביעות כלל בעסקי העולם הזה ואינו חושב כלל מיום לחברו, כמו שכתוב, אל תצר צרת מחר וכו'. ואפלו מה שמכרח לעשות עסק בשביל פרנסה הוא עושה רק בדרך עראי ובהעברה בעלמא שלא בדרך קביעות כלל. וכמו שאמרו, עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. ואינו מחליף חס ושלום, עולם עומד בעולם עובר. נמצא, שעקר העבדות הוא תחת הזמן כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, כי מי שעוסק בתורה זוכה להשלים דעתו וזוכה לבטל הזמן כפי שלמות דעתו ואזי יוצא מעבדות לחרות, כי עקר העבדות תחת הזמן כנ"ל ובשביל זה צריכין למול את העבדים כדי להכניע ולבטל תקף זהמת העבדות בשרשו, כי על-ידי מצות מילה מבטלין כסילות הדעת שמשם אחיזת הגדלת הזמן ששם עקר העבדות כנ"ל. ועל-כן נצטוינו למול את העבדים להכניע זהמת העבדות כדי שלא יתאחז בנו חס ושלום, מזהמת העבדות, כי באמת ישראל עם קדוש הם הפך מעבדות דסטרא אחרא בבחינת כל ישראל בני מלכים הם, כי הם קבלו את התורה ששם עקר החרות, כמו שכתוב, חרות על הלחת אל תקרי חרות אלא 'חרות' כנ"ל, כי ישראל הם למעלה מהזמן בבחינת ישראל עלה במחשבה תחלה, שהם תחלה וקדם לכל הזמן של בריאת העולם ועקר העבדות הוא להעכו"ם שלא קבלו את התורה שהיא החרות והם משקעים בתאות והבלי עולם הזה שהם תחת הזמן ששם עקר העבדות כנ"ל, כי העכו"ם הם מסטרא דעשו, שנאמר בו, ואת אחיך תעבד כי הם מזהמת הנחש שהוא בחינת ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, שזהו בחינת עצבות ויגיעות וטרדת הפרנסה, בחינת בעצבון תאכלנה בזעת אפיך תאכל לחם, שכל זה בחינת עבדות כנ"ל, אבל אנו בני ישראל צריכין לטהר עצמנו מזהמא זאת לבטל העבדות של טרדות העולם הזה שתחת הזמן ולקשר עצמנו אל התורה שהיא שלמות הדעת ששם החרות בחינת בטול הזמן כנ"ל, על-כן צריכין למול את העבדים כנ"ל:
וזה בחינת, כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם, כי העבדות אין שיך לישראל כלל כנ"ל, כמו שכתוב, כי לי בני ישראל עבדים. עבדי הם וכו'. וזה שנפל לבחינת עבדות מחמת גדל חסרון דעתו שנפל לתחת הזמן כל כך עד שמכר עצמו לעבד צריכין לרחם עליו שלא יעבד בו כי אם שש שנים כנגד ששת ימי המעשה, אבל 'בשבעית', בחינת שבת, 'יצא לחפשי', כי שבת היא מעין עולם הבא שהיא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל, הינו כי מבאר בכל הספרים שששת ימי המעשה הם כנגד ששה מדות מחסד עד יסוד ושבת הוא בחינת מלכות שהיא בחינת אמונה. ולכאורה אין מובן, כי הלא הששה מדות הם גבוהים מבחינת מלכות ואיך שיך שששת ימי המעשה יהיו חס ושלום, גבוהים משבת יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? אך באמת זהו עצם מעלת השבת קדש, כי כל השש מדות הם בחינת דעת, בחינת תפארת שכלול מכל השש מדות, כידוע, אבל בשבת משפיע דעת ושכל גדול ממקום עליון ונורא מאד עד שזוכין לידע האמת שאין לנו שום דעת כלל בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ואז מאירה האמונה באור גדול, כי יודעין ומשיגין שעקר השלמות האמתי להתחזק את עצמו רק באמונה שלמה. ועל-כן שבת היא מעין עולם הבא בחינת בטול הזמן, כי על-ידי שלמות הדעת זוכין לבטול הזמן, אבל בעולם הזה אין מי שיזכה לדעת הזה בשלמות עד שיתבטל אצלו הזמן לגמרי כי אם גדולי בחירי הצדיקים בחינת הזקנים הנ"ל כנ"ל, אבל בשבת קדש אז זוכה כל אחד מישראל לשלמות האמונה על-ידי עצם הדעת והחכמה נפלאה שמאיר אז כנ"ל שעל-ידי-זה זוכין לידע שרחוקים מחכמה ולהתחזק את עצמו רק באמונה שלמה כנ"ל. ועל-ידי אמונה יכול כל אחד לזכות לבחינת בטול הזמן כנ"ל. ועל-כן שבת הוא בבחינת בטול הזמן מחמת שאז זוכין לאמונה שלמה שעל-ידי-זה יכולין לבטל הזמן גם בעולם הזה אפלו מי שאין דעתו שלם כל כך, כי הלא מרחוק אנו רואין ומבינים שאין להזמן שום ממש וכו' וכנ"ל, רק אף-על-פי-כן מהות בטול הזמן אי אפשר להכניס בשכלנו, אבל על-ידי חזוק האמונה הנמשך משבת יכול כל אחד לזכות לבחינת בטול הזמן ומשבת ממשיכין הקדשה על כל ששת ימי החל שנזכה תמיד לאמונה שלמה עד שנזכה לבטל הזמן ולא נהיה כרוכים חס ושלום, אחר תאות עולם הזה והבליו ומכאוביו וכעסיו ועבודתו ועמלו ויגיעו וכו', שכלם הם תחת הזמן כנ"ל. ועל-כן העבד שנפל לבחינת עבדות לא יעבד על כל פנים יותר משש כנגד ששת ימי המעשה ששם עקר אחיזת העבדות מחמת שששת ימי המעשה יניקתם מהמדות שהם בחינת דעת ולדעת לאו כל אדם זוכה עד שיזכה לבטל הזמן שהוא בחינת עבדות כנ"ל, אבל 'בשבעית', בחינת שבת, 'יצא לחפשי חנם', כי בשבעת בחינת שבת מאיר בחינת אמונה. שעל-ידי-זה יכול כל אחד לזכות לבחינת בטול הזמן ששם בטול העבדות, כי למעלה מהזמן הוא בחינת חפשי וחרות כנ"ל: שיך לעיל:
עבדות הוא בחינת תחת הזמן, כי העבד בבחינת שנה ששם עקר הזמן כנ"ל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, עשרה קבין שנה ירדו לעולם תשעה נטלו עבדים וכו'. וזה בחינת אם כימי שכיר ימיו כעבד ישאף צל וכו' שמדמה ימי האדם לימי עבד ושכיר, כי עקר הזמן בבחינת עבדות כנ"ל. ועל-כן עבד חיב במצות שהאשה חיבת בהן, כי העבד בבחינת אשה ששם עקר אחיזת הזמן כנ"ל:
וזה בחינת כסא של אליהו בשעת המילה, כי אליהו זכה בחייו לעלות לשמים, כי זכה לבטל הזמן בחייו. ועל-כן לא הצרך למות, כי מחמת זהמת הנחש מחטא אדם הראשון אי אפשר לכלל בשלמות בזה העולם בבחינת למעלה מהזמן. ועל-כן צריכין למות ואז כשיוצאין מהגוף והנשמה מזדככת הוא זוכה לעלות ולכלל לשם לבחינת למעלה מהזמן שזהו בחינת חיי העולם הבא כנ"ל, אבל אליהו זכה לשלמות הדעת בחייו עד שלא הצרך למות. על-כן במוצאי שבת שמתחילין להתעורר עובדין דחל, בחינת עבדות הנאחז בששת ימי המעשה, על-כן מזכירין אז את אליהו הנביא שזכה לבחינת בטול הזמן בחייו שהוא בחינת חרות כנ"ל. ועל-ידי-זה אנו ממשיכין קדשת שבת, שהוא בחינת חרות שבו נתבטל כל העבדות כל עובדין דחל וזוכין להמשיך קדשה זאת על ששת ימי החל כדי שלא יתגבר העבדות שתחת הזמן גם בימי החל כנ"ל. ועל-כן אליהו יבא ויבשר גאלת משיח. וכמו שאנו מזכירין זאת במוצאי שבת אליהו הנביא וכו' במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד, כי משיח יזכה לזה הדעת של בטול הזמן בשלמות, כמבאר שם בהתורה הזאת שאנו עוסקין בה, כמו שמבאר שם על פסוק, אני היום ילדתיך כנ"ל. ועל-כן אליהו שזכה לבחינת בטול הזמן בחייו יבא ויבשר על זאת, על-כן מזכירין את אליהו קדם המילה ומכינין לו כסא, כי עקר בחינת מצות מילה הוא לבטל הזמן ששם עקר אחיזת כל התאות ועמל העולם הזה וכו' כנ"ל, שזהו בחינת אליהו הנביא שבכחו וזכותו מטהרין עולם העשיה כמובא, הינו שמבטלין הזמן שעקר אחיזתו בזה העולם העשיה. וזוכין להמשיך בזה העולם הארת הדעת האמתי שהוא בחינת בטול הזמן, שזהו בחינת מצות מילה כנ"ל: ועין בסימן קיז על ענין שקשה לישן במוצאי שבת, מבאר שם שאליהו מבטל בחינת עבד, בחינת שנה, עין שם, הינו כנ"ל. כי עבדות ושנה הם בחינת תחת הזמן. ואליהו מבטל זאת, שזהו בחינת מצות מילה: