ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · גרים
Reading settings
וזה בחינת גרים, כי עקר קדשת ישראל הוא שמקדשין הזמן על-ידי תורה ומעשים טובים הנעשים בזמן הזה דיקא ועל-ידי-זה זוכין לשלמות הדעת ונכללין בבחינת למעלה מהזמן שהוא בחינת עולם הבא כנ"ל. וזה בחינת היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. יש מחר שהוא לאחר זמן, 'לאחר זמן' דיקא, הינו שהעולם הבא הוא בחינת מחר, שהוא לאחר זמן, הינו אחר הזמן בחינת בטול הזמן, כי העולם הבא הוא עולם שכלו ארך בחינת למעלה מהזמן כנ"ל וזה כל עבודתנו בעולם הזה להשלים הדעת על-ידי קדשת תורה ומצות כדי לזכות לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, כי ישראל בשרשם הם בבחינת למעלה מהזמן בבחינת אין מזל לישראל, כי כל סדר הזמנים הוא על-ידי הכוכבים ומזלות וישראל הם למעלה מהכוכבים ומזלות למעלה מהזמן, בבחינת הנאמר לאברהם, הבט נא השמימה וספר הכוכבים... ויאמר לו כה יהיה זרעך. ופרש רש"י, אין הבטה אלא מלמעלה למטה וכו', הינו שהגביהו למעלה מהכוכבים ומזלות ואמר לו, כה יהיה זרעך, שישראל הבאים מזרעו הם מלמעלה מהזמן שמתנהג על-ידי הכוכבים ומזלות. וזה בחינת מה שנאמר בלדת יצחק, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, זה בחינת בטול הזמנים שלמועד שהוא לשנה האחרת והעת הזאת שעמדו בו באותו היום הכל אחד בחינת למועד אשוב אליך כעת חיה, הינו למועד שהוא לשנה הבאה הוא כעת חיה שהוא עת ההוא של היום הזה, כי הכל אחד לשנה הבאה וליום הזה, כי אין שום זמן כלל באמת כנזכר לעיל. ובבחינה זאת ולשרה בן, כי הלדת יצחק שהוא הראשון שנולד בקדשת ישראל הלדתו בבחינה זאת בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל: נמצא, שישראל הם בבחינת למעלה מהזמן. אבל העכו"ם אמות העולם הם בבחינה תחת הזמן, כי הם משקעים בכל התאות והבלי העולם הזה שכלם הם תחת הזמן כנ"ל, כי הם מזהמת הנחש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, עכו"ם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זהמתן וזהמת הנחש הוא בחינת עבדות, בחינת ארור אתה על גחנך תלך וכו', שהוא בחינת ארור כנען עבד עבדים וכו' בחינת עבדות שהוא בחינת עמל העולם הזה, בחינת בעצבון תאכלנה שרודפין כל ימיהם אחר הבלי העולם הזה שהם תחת הזמן כנ"ל. וזה בחינת מה שנאמר על השמש והירח וכוכבים, אשר חלק ה' אלקיך אתם לכל העמים וכו'. ופרש רש"י, אשר חלק להם להאיר להם. ועדין הדבר תמוה, וכי להם לבדם הם מאירים ולא לנו, הלא, אדרבא, עקר הארתם הוא בשביל ישראל, כי כל מעשה בראשית לא נבראו ולא מתקימים אלא בשביל ישראל כידוע?! אך באמת ישראל הם למעלה מהזמן, למעלה מהכוכבים ומזלות כנ"ל. וכל האור הנמשך לנו על-ידי השמש והירח והכוכבים אין אנו מקבלין מהם בעצמן חלילה, כי אנו יודעין האמת שאין להם שום אור בעצמן רק כל כחם להאיר הם מקבלים ממה שלמעלה והעליון מהעליון עד שמקבלים כלם מאור ה' יתברך שהוא אור כל האורות שמאיר בחמה ולבנה וכו'. ועל-כן אנו מברכין בכל יום לה' יתברך שברא מאורות אלו ונותן בהם כח להאיר על הארץ, אבל החמה ולבנה בעצמן אין להם שום אור כלל, אדרבא, אנחנו בני ישראל מאירין בהן, כי על-ידי שאנו מברכין בכל יום על בריאת המאורות, על-ידי-זה אנו נותנין בהם כח להאיר על הארץ, כי הכל נברא ונתקים ומתנהג רק על-ידי ישראל שעובדין את ה' יתברך ומברכין ומשבחין אותו יתברך שעל-ידי-זה מקשרין כל דבר לשרשו שמשם נמשך כחו המיחד לו. כמו המאורות שעל-ידי שאנו מברכין לה' יתברך על בריאתם על-ידי-זה הם מתקשרים לשרשם, לשרש אור העליון של חמה ולבנה וכוכבים ועל-ידי-זה הם מאירים, כי אנו מקשרים כל הזמן שמתנהג על-ידי החמה ולבנה וכו' לשרשו שהוא למעלה מהזמן ששם שרש הכל כנ"ל. ועל-כן אנו למעלה מהמזל, למעלה מכל הכוכבים והחמה וכו' כנ"ל. אבל העכו"ם והרשעים שרודפין אחר הבלי עולם הזה שהם תחת הזמן, שנאמר עליהם, והיה כנור... וחליל וכו' ויין משתיהם ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו שאינם מברכים בשחר יוצר המאורות ובערב מעריב ערבים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, על-כן הם תחת הכוכבים והכוכבים מאירים בהם ולא הם בהכוכבים. ועל-כן נאמר בהם על המאורות, אשר חלק להם להאיר להם, 'חלק' דיקא, כי אצלם חלק ומבדל ומפרש אור הכוכבים משרשו, מבחינת למעלה מהזמן מחמת שרודפים אחר הבלי עולם הזה. ועל-כן האור חלוק אצלם משרשו בחינת אשר חלק להם 'חלק' דיקא כנ"ל, אבל ישראל הם בהפך מזה, כי הם מקשרים כל המאורות לשרשם ועל-ידי-זה הם מאירים בכל המאורות, כי כל הכח של המאורות להאיר הוא על-ידי ישראל שמברכין לה' יתברך על המאורות שבשביל זה נברא ומתקים הכל כנ"ל:
נמצא, שישראל הם בבחינת למעלה מהזמן. והעכו"ם הם בבחינת תחת הזמן. ועל-כן זה הגר שבא להתגיר לצאת מזהמת העכו"ם ולכנס בקדשת ישראל אי אפשר להכניסו בקדשתנו כי אם על-ידי שמעלין אותו לבחינת למעלה מהזמן ששם שרש קדשת ישראל, שזהו בחינת משיח שהוא כלל קדשת ישראל, שהוא למעלה מהזמן, בחינת אני היום ילדתיך, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. וזה בחינת גר שנתגיר כקטן שנולד דמי, כי כל קדשתו מבחינת קדשת משיח שהוא למעלה מהזמן, שנאמר בו, אני היום ילדתיך כנ"ל. ועתה מקשר הפסוק שאחריו בקשר נפלא, הינו הפסוק שאל ממני ואתנה גוים נחלתך, שנאמר אחר, אני היום ילדתיך, הינו על-ידי בחינת אני היום ילדתיך שהוא בחינת למעלה מהזמן, על-ידי-זה, שאל ממני ואתנה גוים נחלתך, שכל הגוים ישובו אליך לנחלה, הינו בחינת גרים שיתגירו וישובו תחת יד משיח וישראל, כי עקר קדשת הגרים הוא על-ידי בחינת למעלה מהזמן, שהוא בחינת אני היום ילדתיך כנ"ל. וזה בחינת תשובה, כי גם הבעל תשובה הוא בבחינת גר שצריך לצאת מזהמתו לחזר לשרש קדשתו שהוא קדשת ישראל. רק שהבעל תשובה בודאי מעלתו גבה הרבה מהגר מחמת שהוא על כל פנים מזרע ישראל). ואיך אפשר להפך ולתקן כל אלו הימים והזמנים שפגם בהם כל כך כל אחד כפי עונותיו, ומכל שכן גר שהיה עד הנה עכו"ם לגמרי איך אפשר להפכו לקדשת ישראל, אבל באמת כל הבעלי תשובה, מכל שכן גרים, אי אפשר לחזר להכניסם בקדשת ישראל כי אם על-ידי בחינה הנ"ל, על-ידי בחינת משיח, שהוא בחינת למעלה מהזמן ששם נתבטל כל הזמן שעבר לגמרי ונעשה כאלו היום נולד ממש, בחינת אני היום ילדתיך שנאמר על משיח. וכן נאמר זה המקרא על כל הבא להתקדש בקדשת ישראל, כמו שמובא בספרים שביום שהאדם נעשה בר מצוה נאמר בו, אני היום ילדתיך. וכן כל מי שבא להטהר ולהתקדש, כי זה עקר הקדשה. וזה עקר הכח וההתחזקות והתקוה לשוב מכל הזהמות והטמאות והפגמים שנפל בהם כל אחד כפי נפילתו ולשוב לה' יתברך, כי עקר התקוה על-ידי בחינת למעלה מהזמן שמשיגין הצדיקים שהם בבחינת משיח כאשר הבנתי מפיו הקדוש שאמר סמוך להסתלקותו שהוא הולך עתה רק עם זה המאמר הנ"ל שגלה על פסוק, אני היום ילדתיך, שהוא בחינת למעלה מהזמן וכו', ואי אפשר לבאר ענין זה בכתב כלל, רק מה שהבנתי אני מדבריו הוא שאמר זאת לענין מה שהוא עוסק ביגיעות גדולות כל כך לקרב נפשות רבות לה' יתברך ועדין לא עלתה בידו כרצונו. והמחלקת והמניעות בגשמיות ורוחניות מתגברין ומתפשטין מאד מאד בכלליות ובפרטיות על כל אחד ואחד אשר כשל כח הסבל ורבים נכשלו ונפלו על-ידי-זה וכו'. ולענין זה אמר שהוא מחיה עצמו בענין זה של אני היום ילדתיך, הינו שה' יתברך יעזרנו לדלג על הכל. וסוף כל סוף יתגלה האמת וכלנו נשוב לה' יתברך באמת וכל הימים הראשונים יפלו, כי כל הזמן יתבטל ויכלל הכל בבחינת למעלה מהזמן, ושם יתתקן הכל:
ואם אמנם דברים אלה גבהו ושגבו משכל אנושי, כי בודאי אי אפשר להשיג בשכל בחינת למעלה מהזמן, ומה שנתפס בלבי מזה כפי מה שזכיתי לשמע מפיו הקדוש בעצמו אי אפשר לבאר בפה ובכתב, כי מזה אי אפשר לדבר כי אם לכל חד כפום מה דמשער בלבה, אף-על-פי-כן אנו מחיבים להרחיב הדבור בזה בכל מה דאפשר, כי הוא חיינו וארך ימינו, כי מי שיסתכל על בטול הזמן ואיך הזמן עובר ופורח ואין לו מנוחה אפלו כרגע, כי באמת אין שום זמן כלל וכנ"ל, בודאי ישים כל לבו לבטל הבלי הזמן ולשום כל תקותו בבחינת למעלה מהזמן, וגם על-ידי-זה שיאמין בבחינת למעלה מהזמן על-ידי-זה לא יפל לעולם משום נפילה שבעולם יהיה איך שיהיה, כי יזכר את עצמו שיש בחינת אני היום ילדתיך הנאמר במשיח, שהוא בחינת למעלה מהזמן ששם נתתקן הכל וכל זמן שיש להאדם נקדת האמונה שמאמין בה' יתברך ובעולם הבא וביאת משיח, שהוא בחינת למעלה מהזמן, על-ידי-זה יש לו תקוה לעולם ואיך שהוא מאחר שמחזק עצמו במה שהוא יש תקוה לאחריתו על-ידי בחינת אני היום ילדתיך שהוא קדשת משיח שמשם נמשך הקדשה על כל הגרים ובעלי תשובה, בחינת גר שנתגיר כקטן שנולד דמי, מכל שכן הבעל תשובה, כי על-ידי-זה עקר הכניסה לתשובה ולקדשת ישראל שצריך לחשב בכל יום ובכל שעה כאלו היום נולד שזה נמשך מקדשת הצדיקים, שהם בחינת משיח, שנאמר בו, אני היום ילדתיך כנ"ל, כמבאר אצלנו כמה פעמים במקומות אחרים, עין שם) וכשיהיה בבחינה זאת לחשב בכל עת כאלו עתה נולד ואפלו אם יעבר עליו מה יתחזק בכל פעם ויחשב בלבו שעתה נולד, אז בודאי סוף כל סוף יזכה להתקרב לה' יתברך ואז יתתקן הכל, כי הימים הראשונים יפלו והכל יתהפך לטובה ויהיה נכלל הכל בבחינת למעלה מהזמן בבחינת משיח, בבחינת אני היום ילדתיך. והבן הדברים היטב למעשה ולהתחזקות, כי אין התחזקות גדול מזה:
וזה בחינת תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר וכו'. שעקר התשובה הוא בבחינת למעלה מהזמן, בחינת כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר. וכמו שכתב רבנו ז"ל בספר הא"ב יום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן וכו', עין שם. וזהו, תשב אנוש עד דכא עד דכדוכא של נפש, שהוא התחזקות שמשה רבנו מחזק אותנו בתפלתו שישוב האדם לעולם יהיה איך שיהיה אפלו עד דכדוכא של נפש והכל בכח בחינת השכל של למעלה מהזמן, בחינת כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר וכנ"ל. וזהו, "ואשמורה בלילה", כי כל המזמור הזה מדבר מהבל הזמן שהוא כצל עובר מחמת שבאמת אין שום זמן כלל, כי הזמן הוא רק מחסרון הדעת כמו שרואין על-ידי השנה שכל מה שהשכל נקטן יותר הזמן נגדל בעיניו יותר, כמבאר לעיל באריכות. וזהו שמשה רבנו מהבל הזמן ואומר, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר, שזהו בחינת למעלה מהזמן, שאלף שנים אינם נחשבים כי אם כיום אחד. וזהו, ואשמורה בלילה, הינו שהוא מסביר לנו שהזמן הבל ואין לו קיום כלל, כי זה אנו רואין על-ידי אשמורה, הינו בחינת שנת לילה, בחינת אחזת שמרות עיני שאז בשנת לילה נדמה על רבע שעה שהוא שבעים שנה ואחר כך כשמקיץ משנתו וחוזר אליו שכלו הוא רואה שזה הזמן של השנה והחלום הוא הבל, כמו כן כל האלף שנה שלנו באמת הם רק כמו יום אתמול, כי יעבר ואשמורה בלילה, הינו כמו אשמורה בלילה שהוא זמן שנה שאז נדמה על שעה מעטת שהוא זמן ארך, כמו כן הוא באמת כל הזמן שלנו שנדמה בעיניו לזמן ארך כאלו הוא אלף שנה ובאמת אינו כלום, כי הוא צל עובר. ואלף שנה הם כיום אתמול וכו' כנ"ל. ועל-ידי בחינה זאת דיקא כשמסתכלים על זה באמת ומאמינים בזה באמת על-ידי-זה דיקא זוכין לתשובה שלמה תמיד יהיה איך שיהיה אפלו מכל הנפילות שבעולם, רחמנא לצלן, כנ"ל. בחינת תשב אנוש עד דכא עד דכדוכא של נפש. ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וכו' כנ"ל. וזהו, זרמתם שנה יהיה וכו' שכל הזמן הוא רק בבחינת שנה כנ"ל, אבל בבקר, כחציר יחלף, כי אחר כך בבקר בהקיצו משנתו רואה שכל הזמן שבשנה הוא הבל וכחציר יחלף, וכמו כן בבקר יציץ וחלף שגם הזמן שנחשב בעינינו לזמן שנדמה בבקר כאלו הזמן יציץ וגדל, אבל באמת וחלף, מיד, לערב ימולל וכו'. כי הוא צל עובר וגם הזמן של הבקר, דהינו הזמן שבהקיץ גם כן אינו כלום בשכל הגבה ממנו כנ"ל. וזהו שקובל, כי כלינו באפך וכו' שת עונותינו לנגדך וכו'. כי כל ימינו פנו בעברתך וכו'. כי כל העונות והעברות של בני האדם שמעוררין חס ושלום, חרון אפו רחמנא לצלן, הכל נמשך רק מהטעות של הזמן שנדמה להם כאלו יש להם איזה זמן בעולם, אבל באמת הכל הבל, כמו שמסים והולך, ימי שנותינו בהם שבעים שנה וכו' ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעפה וכו'. וזהו, מי יודע עז אפך וכו', כמו שפרש רש"י, מי יודע במעט ימים האלה וכו', הינו שבצל העובר הזה אין שום חיות כי אם מי שזוכה להיטיב מעשיו ולהנצל מחרון אפו וכו'. וזהו, למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה. שנזכה להמשיך הדעת והחכמה לתוך ימינו למען נזכה לדעת האמת שאין שום זמן כלל ולקדש כל ימינו לקשרם ולהעלותם לשרשם לבחינת למעלה מהזמן שזה עקר התכלית כנ"ל, כי כל המזמור הזה מדבר מהבל הזמן וכנ"ל. וזהו שהתחיל שם, בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל. זה בחינת למעלה מהזמן ותכף סמך לזה, תשב אנוש עד דכא וכו' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וכו', כי עקר התשובה בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל:
וזה בחינת סוד העבור שלא נמסר אלא לגדולי צדיקים, כמו שכתוב, ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. ואמרו רבותינו ז"ל, זה סוד העבור. כי סוד העבור הוא לחשב חשבון הזמנים כדי לידע מתי ראש חדש ומתי כל המועדים והזמנים המקדשים ועקר קדשת כל הזמנים הוא כדי להעלות הזמן לקשרו ולבטלו בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל. וכמבאר בהראשי פרקים בסימן עט בלקוטי תנינא), עין שם. ועל-כן בודאי הוא סוד גדול ונורא שאין יודעין אותו כי אם גדולי מבחרי הצדיקים החכמים האמתיים שהם יודעין זה הסוד של הזמן העובר בזה העולם אשר באמת אינו עולה כהרף עין והכל כלול בבחינת למעלה מהזמן ועל-ידי-זה הסוד הם יודעין איך לעבר שנים ולקבע חדשים להשוות שנות החמה עם שנות הלבנה כדי שיהיו המועדים בזמנם כדי שנזכה כלנו על-ידי קדשת הזמנים לצאת מתחת הזמן ולזכות לדעת שלם להתקשר ולהכלל בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל. כי חמה ולבנה הם בחינת יום ולילה, מאור הגדול ומאור הקטן, אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה. וכל זה הוא זמן ולמעלה מהזמן, כי עקר התגברות הטעות של אריכת הזמן הוא בחינת חשכת לילה, בחינת שנה שהוא הסתלקות הדעת כנ"ל, אבל בבחינת אור יום שהוא בחינת דעת בחינת אספקלריא המאירה שם הוא בחינת בטול הזמן כנ"ל, אבל בזה העולם מחמת גשמיות העשיה שמסתיר ומחשיך אור השכל האמת על-כן לאו כל אדם זוכה לשלמות הדעת שהוא בחינת אור יום באמת עד שישיג בחינת למעלה מהזמן, כי בדעת שלנו אי אפשר להשיג זאת כנ"ל. ועל-כן גם ביום שהוא בחינת בטול הזמן נגד הלילה והשנה כנ"ל, כי ביום רואין שכל השבעים שנה שבחלום הם רק רבע שעה כנ"ל, אף-על-פי-כן גם אז ביום אין זוכין לבטול הזמן בשלמות כי נדמה לנו שהזמן שלנו בהקיץ נחשב לזמן כנ"ל. והכל מחמת חסרון הדעת מחמת שבאמת גם ביום אין דעתנו שלם בשלמות. ועל-כן ישראל מונין ללבנה ואמות העולם לחמה מה שלכאורה היה ראוי להפך, אך באמת זהו עקר שלמות השכל האמת שמאירין בנו הצדיקים האמתיים, כי אנו יודעין האמת שאין לנו דעת שלם שהוא בחינת אור השמש בשרשו. ועל-כן אין אנו משיגין בחינת למעלה מהזמן, על-כן אנו מונין ללבנה שהיא בחינת אספקלריא שאינה מאירה בחינת חסרון הדעת, הינו שאנו יודעין שאין דעתנו שלם ואנו מאמינים בדברי הצדיקים שבאמת אין שום זמן כלל רק שאין דעתנו שלם להשיג זאת. ועל-כן אנו מונין ללבנה, כי באמת כל אור החמה ולבנה וכוכבים ומזלות שבזה העולם אשר על ידם מתנהג הזמן כלם הם רק בבחינת לבנה, בבחינת אספקלריא שאינה מאירה כנגד עולם העליון הגבה מזה העולם, כי עקר האור הוא הדעת כמובא במקום אחר ), דהינו לדעת את ה' יתברך שהוא שרש האור, כמו שכתוב, ה' אורי וישעי. וה' יתברך הוא למעלה מהזמן ושם הוא בחינת שרש כל המאורות, בחינת מאורות מלא, אבל למטה בזה העולם כל המאורות הם בבחינת מארת חסר, הינו בחינת חסרון הדעת שמשם נמשך הטעות של הזמן שמתנהג על-ידי המאורות וכנ"ל. וזה עקר כל עבודת ישראל להשלים חסרון המאורות שיהיה בחינת מאורות מלא, דהינו למלאות פגימת הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור החמה וכו' כידוע, הינו שנזכה להשיג זה הדעת בשלמות לידע איך הזמן שהוא מחסרון הדעת מבחינת לבנה נכלל בבחינת למעלה מהזמן, כי באמת אין שום זמן כלל רק עקר הזמן הוא מחמת חסרון הדעת שהוא בחינת לבנה ואף-על-פי שבזה העולם אי אפשר לנו להשיג דעת הזה בשלמות, אף-על-פי-כן על-ידי-זה בעצמו שאנו יודעין האמת שאין לנו דעת ואנו מאמינים בדברי הצדיקים שמסבירין לנו האמת שאין שום זמן כלל כנ"ל ושאין שום חיות ותכלית בזה הזמן העובר כי אם לעסק בתורה ומצות שעל-ידי-זה נכללין בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, על-ידי-זה בעצמו אנו ממלאין פגימת הלבנה ששם אחיזת הזמן וזוכין להכלל בבחינת למעלה מהזמן, כי על-ידי האמונה בעצמו שאנו מאמינים בהאמת שמאירין בנו הצדיקים מה שאין אנו יכולין להשיג בשכלנו, על-ידי-זה בעצמו נכללין בבחינת זה השכל כאלו היינו משיגין אותו וגם על-ידי האמונה זוכין אחר כך לבא אל השכל, כמו שמבאר על פסוק, ויהי ידיו אמונה עד בא השמש בסימן צא), עין שם. ועל-כן על-ידי שאנחנו מונין ללבנה שמורה על חסרון הדעת על-ידי-זה ממלאין פגימת הלבנה, כי על-ידי שאנו מונין ללבנה אנו מודים האמת שאין דעתנו שלם וכל הזמנים של המאורות כלם הם בבחינת לבנה שהוא חסרון הדעת אספקלריא שאינה מאירה, כי עקר הזמן מחסרון הדעת, אבל באמת אין שום זמן כלל. ומאחר שאנו מאמינים ומודים על זה, נמצא, שאנו יודעין מבחינת למעלה מהזמן על-ידי האמונה ועל-ידי-זה בעצמו אנו נכללין בבחינת למעלה מהזמן שהוא בחינת מאורות מלא ונשלם פגימת הלבנה ונעשה אור הלבנה כאור החמה, דהינו שהזמן נכלל בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל. והכל על-ידי האמונה, דהינו על-ידי שאנו מונין ללבנה שעל-ידי-זה אנו מודים על חסרון דעתנו שרק מחמת זה נדמה שיש זמן, אבל באמת אין שום זמן כלל. ואנו צריכין לבלות כל ימינו על התורה והעבודה כדי להכלל בחינת למעלה מהזמן ועל-ידי-זה נכללין באמת בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל: אבל העכו"ם הם בהפך, שהם תחת הזמן. ועל-כן הם מונין לחמה שהוא אור יום שהוא בחינת הדעת, הינו שהם אינם רוצים להשליך שכלם המגשם ונדמה להם ששכלם שלם וכאלו זה הזמן הנדמה לזמן הוא זמן באמת ועל-כן הם מונין לחמה כאלו המאורות שבזה העולם שעל ידם הזמן הם מאורות שלמים. וכאלו חס ושלום אין אור גבה מהם חלילה, וכאלו אין דעת גבה מדעתם חס ושלום, ועל-כן באמת הם כבושים תחת הזמן ומבלים ימיהם על הבלי הזמן, כי הם בחינת נרגן מפריד אלוף, שמפריד אלופו של עולם, שחולקין ומפרידין בין הזמן לבחינת למעלה מהזמן, שזהו בחינת אשר חלק להם, 'חלק' דיקא כנ"ל, אבל באמת אינו כן, כי באמת כל המאורות שבזה העולם הם רק בחינת לבנה אספקלריא שאינה מאירה כנגד אור הגבה מהם בעולם השני וכן מעולם לעולם עד תחלת הבריאה תחלת התהוות הזמן שהכל בבחינת חסרון, בחינת לבנה, בחינת חסרון הדעת כנגד שרש המאורות ששם אור כל האורות בשלמות ושם הוא בחינת למעלה מהזמן רק שאי אפשר לנו להשיג כל זה בדעתנו ועל-כן אנו מונין ללבנה, כי אנו מודין על האמת שאין דעתנו שלם שזה עקר הדעת האמתי בבחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, שעקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה, כמו שמבאר בלקוטי תנינא בסימן פג) ועל-ידי-זה אנו ממלאין פגימת הלבנה וכו' כנ"ל והבן היטב:
ועל-כן אין מעברין אלא אדר שבו פורים ובשנת העבור עושין פורים קטן ופורים גדול, כי יש חדשי השנה כנגד שנים עשר מזלות והם כנגד שנים עשר שבטי קה. וזה בחינת שנים שתים עשרה שעות היום ושתים עשרה שעות הלילה שכל הזמן על-ידי אלו השנים עשר חדשים ושתים עשרה שעות היום והלילה וכלם צריכים להכלל בשרשם שהוא בחינת למעלה מהזמן שהוא בחינת כלליות השנים עשר צרופי הויה שבשנים עשר חדשים ושתים עשרה שעות היום והלילה כידוע ומשם סוד העבור שמעברין את השנה ועושין השנה בת שלשה עשר חדש שעל-ידי-זה נכללין החדשים שהם הזמן בבחינת תליסר תקוני דיקנא, בבחינת מזל העליון, שהוא בחינת כלליות השנים עשר מזלות, כלליות השנים עשר צרופי הויה ששם שרש הזקנה דקדשה שהוא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל. ועל-כן אין מעברין אלא אדר שהוא סוף השנים עשר חדשי השנה כדי להכלל השנים עשר חדשים בבחינת תקון השלש עשרה שהוא הכלליות של כל השנים עשר תקוני דיקנא, שהיא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל:
ועל-כן המן עמלק שרצה להתגבר על ישראל וכל התגברותו היה שרצה להגביר הבלי הזמן ששם תקף הדין הנאחז בהזמן, על-כן רצה להשמיד להרג ולאבד וכו'. כי המן הוא בחינת סטרא דמותא חס ושלום, ועל-כן הפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש, כי תלה הכל בזמן וחשב בעצם חכמתו הרעה היום והזמן שיוכל להתגבר על ישראל חס ושלום, ונפל לו הגורל באדר ושמח מחמת שחשב שאז הוא בחינת אריכת הזמן מאחר שהוא סוף חדשי השנה שהוא בחינת אחרית השנה ששם אחיזת הזמן ביותר, כי כל מה שהזמן נתרחק מהתחלתו, מתגבר הטעות של אריכת הזמן ביותר. ועל-כן חשב שאז יתגבר על ישראל חס ושלום, שאינם רוצים לילך אחר הבלי הזמן ודתיהם שונות מכל עם, כי הם מאמינים בבחינת למעלה מהזמן ועוסקים כל ימיהם לקשר הזמן לבחינת למעלה מהזמן, שזהו בחינת סוד העבור שמעברין אדר דיקא כנ"ל. והוא רצה להתגבר על זה, כי כפר בזה ואמר שבאדר יתגבר עליהם על-ידי חכמת הכשוף שלו, שראה שכפי המזלות יש לו כח אז להתגבר עליהם חס ושלום, ובאמת היו ישראל אז בסכנה עצומה מאד מאד, כמובא בכל הספרים, כי בודאי כפי המזלות, שהוא בחינת תחת הזמן, היה לו כח חס ושלום, להתגבר עליהם, אבל באמת ה' יתברך חמל עליהם והאיר עליהם הארה נפלאה מבחינת למעלה מהזמן, שהוא בחינת מרדכי, שהוא בחינת שנים קדמוניות, כמובא בסימן ס, עין שם) שהם בחינת למעלה מהזמן ועל-ידי-זה נתהפך הפור על ראשו, כי הוא וזרעו נכרתו באותו היום, כי הם תחת הזמן, אבל ישראל עלו לגדלה נוראה אז, כי זכו לדורות שיאיר עליהם אז הארה נפלאה מבחינת מרדכי שהוא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל: וזה שאמרו רבותינו ז"ל ששמח המן כשנפל לו הגורל באדר מחמת שאז מת משה וכו'. כי משה הוא בחינת למעלה מהזמן, בחינת "מה "שהיה "הוא שיהיה ראשי תבות, משה, כמו שמבאר בהראשי פרקים הנ"ל, כי משה נתן לנו כל התורה שהיא חיינו וארך ימינו שכל עקרה היא להתקשר ולהכלל בבחינת למעלה מהזמן, שהוא העולם הבא בחינת היום לעשותן ולמחר לקבל שכרם כנ"ל. ועל-כן באמת מחמת זה מת משה באדר שבו סוד העבור שהוא להכלל הזמן בבחינת למעלה מהזמן שזהו בחינת משה כנ"ל. והמן הרשע, ימח שמו, טעה וסבר שמחמת שאז מת משה אין מי שיוכל עוד להכלל הזמן בבחינת למעלה מהזמן. ועל-כן סבר שאז יתגבר על ישראל על-ידי התגברות הזמן כנ"ל, אבל באמת איש בער לא ידע שאז היה מרדכי, שהוא בחינת משה, שהוא למעלה מהזמן, שהוא יודע להמשיך קדשת משה רבנו בכל דור ודור לקשר ולהעלות הזמן לבחינת למעלה מהזמן שדיקא בשביל זה מת משה באדר כנ"ל, שעל-ידי-זה עלו ישראל לגדלה נפלאה, אז דיקא כנ"ל. וזה בחינת לקים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמן זמנים טובא, כי זה בחינת פורים לקשר כל הזמנים לשרשם, לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל: ועל-כן היה הנס על-ידי נדוד השנה, כמו שכתוב, בלילה ההוא נדדה שנת המלך, הינו בחינת בטול הזמן, כי עקר הזמן בבחינת שנה כנ"ל:
ונחזר לעניננו. וזה בחינת מילה וטבילה של הגר שאי אפשר להכניסו בקדשת ישראל כי אם על-ידי מילה וטבילה ועל-ידי בית דין של שלשה דיקא, כי מילה היא להעביר הערלה שהיא הכסילות וכו' כדי להשלים הדעת כדי שימשך עליו הקדשה מבחינת למעלה מהזמן שמשם עקר קדשת ישראל כנ"ל. וזה בחינת טבילה במקוה מים, כי מים קדמו לעולם, כי תחלת הבריאה היתה מהמים, כמו שפרש רש"י בפרשת בראשית, והלא המים קדמו וכו'. ועל-כן המים הם סמוכים ביותר לקדם הבריאה שהוא למעלה מהזמן. ועל-כן באמת שלמות הדעת שהוא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל נמשל למים, כמו שכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ועל-כן נתהוו המים קדם האור, כמו שכתוב, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ואחר כך, ויאמר אלקים יהי אור וכו'. כי סדר הזמנים הם על-ידי האור, כמו שכתוב שם, ויקרא אלקים לאור יום וכו' ויהי ערב ויהי בקר וכו'. והמים קדמו לזה, כי המים נתהוו קדם שנתהוו סדר זמנים בעולם, כי המים הם תחלת הבריאה בחינת שלמות הדעת שעל ידם נכללין בקדם הבריאה שהוא בחינת למעלה מהזמן. ועל-כן שם במים רוחו של משיח מרחפת, כמו שכתוב שם, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ודרשו רבותינו ז"ל בזהר הקדוש ויחי דף ר"מ.), דא רוחו של משיח. כי משיח הוא בבחינת שלמות הדעת, בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, על-כן רוחו מרחפת על פני המים, שהם בחינת שלמות הדעת, בחינת למעלה מהזמן כנ"ל. ועל-כן אי אפשר להגר לכנס לקדשת ישראל שהוא בחינת למעלה מהזמן כי אם על-ידי הטבילה במקוה מים. כי על-ידי הטבילה במים נכלל בבחינת קדם הבריאה בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, כי שם במים ממשיך על עצמו הקדשה והטהרה מבחינת רוחו של משיח המרחף שם כנ"ל, שמשם כל הקדשות שבעולם, כי עקר שלמות התקון שלמות הקדשה הוא על-ידי רוחו של משיח שיבא במהרה בימינו שהוא יתקן הכל. וזה בחינת הטהרה על-ידי טבילה של כל הטמאים שבעולם. ואי אפשר לכנס לשום קדשה כי אם על-ידי טבילה וישראל קדם שנתקרבו לה' יתברך בקבלת התורה הכרחו לטבילה, כי עקר הקדשה הוא מבחינת למעלה מהזמן, מבחינת רוחו של משיח, כנ"ל שזה זוכין על-ידי טבילה במקוה מים כנ"ל, כי כל הטמאות שבעולם נמשכין מתחת הזמן מבחינת מעשה הרע הנעשה תחת השמש, 'תחת השמש' דיקא כנ"ל. ועקר התקון על-ידי שממשיכין הקדשה מבחינת שלמות הדעת שיתגלה על-ידי משיח שהוא בחינת למעלה מהזמן, שזהו בחינת טבילה במקוה מים כנ"ל: וזה שמובא בכתבים שמקוה היא בחינת בינה עלמא דאתי למעלה משבעת ימי הבנין, הינו כנ"ל. כי מקוה היא למעלה מהזמן שנמשך משבעת ימי הבנין, כי מקוה היא בבחינת עולם הבא שהוא למעלה מהזמן כנ"ל. וזה בחינת טהרת אשה לבעלה על-ידי טבילה במקוה, כי עקר סדר זמנים היא בבחינת האשה כנ"ל, אבל כל תקונה על-ידי בעלה שמעלה ומקשר אותה לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל בבחינת ראה חיים עם האשה אשר אהבת כל ימי הבלך... כי הוא חלקך בחיים וכו'. כל ימי הבלך דיקא שימי ההבל שהם בחינת הזמן הנאחז בהאשה בסטרא דנוקבא בחסרון הדעת בחינת דעתן של נשים קלה, צריכין להעלותן ולקשרם למקור החיים שהוא למעלה מהזמן ששם עקר החיים ואריכות ימים כנ"ל. ומחמת שכל הטמאות נאחזים תחת הזמן שהם סטרא דמותא בבחינת רגליה ירדות מות. ובעלה צריך להעלותה משם מבחינת רגליה ירדות מות, שהוא בחינת תחת הזמן, ולקשרה לבחינת למעלה מהזמן ששם החיים, על-כן אי אפשר לה להתחבר בבעלה כי אם על-ידי טבילה במקוה, שעל-ידי-זה יוצאת מהטמאה הנאחז תחת הזמן ונמשך עליה הקדשה מבחינת רוחו של משיח, מבחינת למעלה מהזמן ואז דיקא היא ראויה להתחבר בבעלה ולהתקשר ולכלל במקור החיים בבחינת למעלה מהזמן ולהמשיך משם נשמות הקדושות של ההולדה כדי לגלות אלקותו יתברך בעולם, כי עקר התגלות אלקות הוא על-ידי שנכלל הזמן ונתחבר בבחינת למעלה מהזמן בקדשה ובטהרה, שזהו בחינת התחברות אשה בבעלה, אבל זה אי אפשר כי אם על-ידי טבילה במים שהוא בחינת שלמות הדעת של משיח שישיג בשלמות זה הדעת ואנחנו ממשיכין ממנו הקדשה כל ימי עולם לצאת מכל הטמאות ולכלל בתוך כל הקדשות על-ידי ששם במקוה מים נמשך עלינו הקדשה מבחינת למעלה מהזמן כנ"ל:
וזה בחינת תקף הנס הנפלא והנורא של פורים שהיה על-ידי לקיחת אסתר לבית אחשורוש, כי מלכות הרשעה שמתגברת על ישראל בעת הגלות הוא רק על-ידי בחינת תחת הזמן על-ידי שנתעלם בעונותינו הרבים השכל של בחינת למעלה מהזמן. וזה בחינת בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, 'באחרית הימים' דיקא שהוא בחינת תחת הזמן, כמבאר שם בהראשי פרקים הנ"ל בסימן עט. ועל-כן עקר התקון ועקר הגאלה מן הגלות הוא על-ידי משיח. כי משיח הוא בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל. ועל-כן סברה הסטרא אחרא להתגבר אז על ישראל על-ידי לקיחת אסתר לבית אחשורוש, כי אסתר היא האשה יראת ה' הכלולה מכל הנשים שבעולם שכל סדר הזמנים תלוי בה ובה תלוי הכל, שמי שזוכה לקח אותה בקדשה ובטהרה, עקר התקון על ידה, על-ידי שמעלה ומקשר על ידה את הזמן לבחינת למעלה מהזמן, כי בבחינת למעלה מהזמן עצמו אין שיך שום תקון ועקר התקון כשיורדין לבחינת תחת הזמן ואין נלכדין שם רק זוכין להתגבר כנגד תאות הזמן ומקשרין ומעלין בחינת הזמן לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל באריכות שזה עקר בחינת זווג בקדשה וכנ"ל והבן היטב. אבל להפך להפך, שמי שפוגם בזה חס ושלום, הוא נופל תחת הזמן יותר, רחמנא לצלן, שזה בחינת חטא אדם הראשון שנגזר עליו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות. 'ביום אכלך' דיקא בחינת תחת הזמן וכנ"ל. ועל-כן סברה הסטרא אחרא שעל-ידי שנלקחה אסתר לאחשורוש, על-ידי-זה ימשיכו על ידה הכל לבחינת תחת הזמן מחמת שבה תלויים כל סדר זמנים כנ"ל. ואז יוכלו להתגבר על ישראל חס ושלום, שכל קדשתם וכחם מבחינת למעלה מהזמן כנ"ל. וזה בחינת ובהגיע תר נערה ונערה וכו' מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש וכו'. כי כל התגברות התאוה זאת על-ידי בחינת הזמן שתלוי בה שכלול משנים עשר חדש וכנ"ל, אבל אסתר היתה צדקת גדולה ונוראה מאד וזכתה אז לבטול כזה עד שלא נגע בה אחשורוש כלל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וזה בחינת ובהגיע תר אסתר בת אביחיל וכו' לא בקשה דבר, הפך מכל הנערות, שנאמר בהם, את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה. שמלאו אז כל תאות לבן בחמדת הזמן, אבל אסתר הצדקת לא בקשה דבר, כי בטלה עצמה אז בתכלית הבטול עד שלא נגע בה כלל, רק, אדרבא, נתהפך מהפך אל הפך בבחינת עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. כי הפכה אותו אל רצונה וכל זאת בתקף קדשת מרדכי בעלה שהיה משמרה בכל עת והיתה טובלת מחיקו של אחשורוש ויושבת בחיקו של מרדכי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ואז לא די שלא התגבר מלכות הרשעה בחינת תחת הזמן על-ידי שנלקחה אסתר לבית אחשורוש אף גם נתהפך להפך, שאסתר דיקא העלתה כל הניצוצות ממלכות הרשעה מבחינת תחת הזמן והחזירה כלם למרדכי עד שהעלה וקשר הכל לבחינת למעלה מהזמן, עד שנתהפך חיוב מערכת המזלות שהם סדר הזמן שהיה מחיב להשמיד ולהרג ולאבד את כל היהודים חס ושלום, בי"ג לאדר, נתהפך מהפך אל הפך אשר שלטו היהודים המה בשונאיהם באותו היום בי"ג באדר דיקא, כי זכו לבחינת בטול הזמן וזכו לעלות ולקשר הזמן לבחינת למעלה מהזמן ששם נתהפך הכל לטובה: וזה בחינת ויהי בימי אחשורוש. כל מקום שנאמר "ויהי בימי" אינו אלא צרה, כי עקר כל הצרות והפגעים הם תחת הזמן, שזהו בחינת ויהי בימי, דהינו מה שנעשה ונתהוה בימים ובזמן. ועל-כן היה עקר הנס על-ידי שזכו לעלות לבחינת למעלה מהזמן שעל-ידי-זה נתהפך הכל לטובה כנ"ל:
וזה בחינת מה שצריך הגר בית דין של שלשה דיקא שמהם יוצאים כל המשפטים. וכמו שלמדו רבותינו ז"ל ענין זה מפסוק משפט כתיב בה, דכתיב, משפט אחד יהיה לכם ולגר. מה משפט בשלשה, אף גר שבא להתגיר בשלשה, כי כל המשפטים הם לברר האמת מן השקר, כי השני בעלי דינים אחד מכחיש את חברו וצריכין לברר האמת ולהוציא המשפט לאמתו. ועל-כן צריכין בית דין של שלשה דיקא, כי אי אפשר לברר האמת כי אם על-ידי שמקשרין עצמו לבחינת למעלה מהזמן ששם עקר האמת, כי כל מי שנלכד בבחינת תחת הזמן נאחז בו השקר ביותר, כי תחת הזמן שם כל השקרים והרמאות וההכחשות. וכנראה גם בחוש שעקר ההכחשה והשקר הוא ברבוי הזמן, כי בודאי באותו העת והרגע שאחד לוקח מחברו ממון אז אי אפשר לו להכחיש אותו. וגם אפלו אחר כך בשעה הסמוכה אין בו העזה להכחישו, רק ברבות הימים והזמן אז מוצא לו עלילות להכחישו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל לענין ההכחשות, שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו. כי כל ההכחשות הם מבחינת מלוה ישנה שנמשך מרבוי הזמן שמשם כל השקרים וההכחשות, כי למעלה מהזמן הכל אמת. וזה בחינת שפת אמת תכון לעד, זה בחינת למעלה מהזמן, שהוא בחינת לעד ולנצח. ועד ארגיעה לשון שקר, כי השקר הוא בבחינת תחת הזמן שהוא עובר כרגע קלה כצל עובר, כי מי שיש לו לב להבין הוא רואה שכל הזמן הוא רגע קלה וכנראה בחוש וכמובא בספרים. נמצא, שעקר אחיזת השקר בבחינת תחת הזמן. ועל-כן אי אפשר לברר המשפט אמת כי אם על-ידי בית דין של שלשה שהם בחינת שלמות הדעת, כי בית דין של שלשה הם בחינת תלת מחין חכמה, בינה, דעת, שהם בחינת שלשה אבות, בחינת שלש רגלים, שבהם נמשכין התלת מחין כדי לקשר ולהעלות הזמן לבחינת למעלה מהזמן ועל-כן הבית דין של שלשה יכולין לברר האמת מן השקר על-ידי שיש להם כח לעלות לבחינה למעלה מהזמן וכנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל, כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שתף להקדוש-ברוך-הוא במעשה בראשית. כתיב הכא, וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב. וכתיב התם, ויהי ערב ויהי בקר, הינו כנ"ל. כי הדן דין אמת לאמתו הוא עולה ומקשר הזמן לבחינת למעלה מהזמן שמשם עקר האמת כנ"ל, שזהו בחינת מעשה בראשית, שנאמר בו, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ודרשו רבותינו ז"ל שלא נאמר יום ראשון, לומר לך שהיה הקדוש-ברוך-הוא יחיד בעולמו, הינו שבתחלת התהוות הזמן, שהוא ערב ובקר הראשון בראו ה' יתברך באפן זה שיהיה כח להצדיקים להשיג שלמות הדעת לכלל ולהעלות הזמן לשרשו לבחינת למעלה מהזמן, שזהו בחינת ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. שהערב והבקר כלליות הזמן, הכל נכלל בהאחד יחיד המיחד ברוך הוא שהוא למעלה מהזמן. ועל-כן זה שדן דין אמת לאמתו בודאי הוא שתף להקדוש-ברוך-הוא במעשה בראשית, כי אי אפשר לזכות להאמת בשלמות כי אם על-ידי בחינת ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, דהינו על-ידי שמעלה הערב והבקר כלל הזמן להאחד הפשוט יתברך שהוא למעלה מהזמן כנ"ל. ועל-כן הגר שבא להתגיר אי אפשר לו לכנס בקדשת ישראל שהוא בחינת למעלה מהזמן כנ"ל כי אם על-ידי בית דין של שלשה, כי משפט כתיב בה, כי דיקא בית דין שלשה מבעלי המשפט אמת הם דיקא יכולין לגיר את הגר להעלותו לבחינת למעלה מהזמן שעל-ידי-זה דיקא הוא נכנס בקדשת ישראל, שזהו בחינת משפט אמת שנמשך מבחינת למעלה מהזמן על-ידי בית דין של שלשה דיקא כנ"ל:
וזה בחינת ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים וכו'. כי המשפט אמת הוא על-ידי החכמים ידעי העתים דיקא כנ"ל, בחינת ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, שאי אפשר לברר האמת להורות משפט אמת הן בין אדם לחברו הן כלל ההנהגות בעבודת ה' לדעת מה יעשה ישראל, לידע מה שישראל צריכין לעשות בזה העולם כי אם יודעי בינה לעתים שהם אלו הצדיקים הגדולים מביני מדע באמת שיודעים בינה לעתים, שיודעים ומבינים סוד העתים והזמנים לקשר ולהעלות הכל לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל. וזה בחינת ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי גרים הם בבחינת הנס של פורים כנ"ל:
ועל-כן משיח יזכה למשפט אמת בשלמות, כמו שכתוב בכמה פסוקים, כמו שכתוב, ושפט בצדק דלים. וכתיב, ישפט עניי עם וכו' לאמת יוציא משפט. כי משיח יזכה להשכל שהוא בחינת למעלה מהזמן שעל-ידי-זה זוכין למשפט אמת כנ"ל: שיך לעיל: ועל-כן זווג נקרא עונה, כמו שכתוב, וענתה לא יגרע. כי עקר הזווג בקדשה הוא ליחד ולחבר הזמן הנאחז בהאשה כנ"ל לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל. שמשם שרש ההולדה וכמובן בהמעשה הנ"ל של העור שהיה בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל. וכן כל הזקנים בעלי הזכרון כלם היו בבחינת למעלה מהזמן. וכל אחד התפאר עצמו בזכרון שלו בענין ההולדה. שזה התפאר שזוכר חתיכת טבורו וזה התפאר יותר וזה יותר, עד שהתפארו בשרש נפש רוח נשמה קדם שנתלבשו בהגוף וזה העור עלה על כלם. ואמר שזוכר כל זה ואינו זוכר כלום וכו' ומשם תכלית שרש ההולדה, כי הוא תכלית שרש העליון של כל הנשמות כמובן למשכיל. נמצא, ששרש ההולדה מבחינת למעלה מהזמן וכנ"ל: